ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · חנוכה א
התאמת הקריאה
הלכות חנכה:
הלכה א:
ענין חנכה:
על-פי מה שכתב רבנו במאמר המתחיל אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא בסימן כה:
שצריך כל אדם להוציא את עצמו מן המדמה, שהוא כח הבהמיות, שהם התאוות כלם, ולעלות אל השכל, עין שם. ואחר כך, אפלו כשמשבר הכח המדמה כשחוזר לעלות מדרגא לדרגא, אזי מתפשט שנית כח המדמה וכל הבלבולים, וצריך לחזר ולהכניעם, והכנעה הוא על-ידי התגלות גדלת הבורא, דהינו צדקה, עין שם. וזהו כונת הודו לה' קראו בשמו, שהוא כדי לעלות מעשיה ליצירה, על-כן מזכירין גדלת הבורא כדי להכניען, עין שם:
וזה בחינת חנכה, שהוא הארה ראשונה מכל השנה (כמו שמובא בספרים , והוא מרמזת על התחלת חנוך האדם בעבודה, וזהו לשון חנכה, שאדם מתחנך בעבודת השם יתברך, ואי אפשר להתחיל בעבודת השם יתברך כי אם כשיש שלו מתחלה מלחמה לשבר כח המדמה כנ"ל, וזהו בחינת מלחמת עובדי כוכבים שהיה קדם חנכה, שהיא מלכות עובדי כוכבים הרשעה שרצו להשכיח תורת ה' ולהעבירם על חקי רצונו, שזה בחינת כח המדמה, כח הבהמיות, שמתפשט על האדם ורוצה למנעו ולהעבירו מתורת ה', חס ושלום, כמו שכתוב (דניאל ח) והצפיר השעיר וכו'. ואחר כך כשזוכה להתגבר על מלכות הרשעה הנ"ל ולשבר כח המדמה כנ"ל, אז מתחילין להדליק נר חנכה, דהינו שזוכין לעלות אל השכל שהוא בחינת נר הדולק, כמובא במאמר פתח רבי שמעון (בסימן ס). ובכל יום מוסיף והולך, כי אסור לעמד על מדרגה אחת, רק צריך להוסיף קדשה בנפשו בכל יום ויום, ושיהיה שכלו מוסיף והולך בכל יום ויום, וזה שמוסיפין בכל פעם על הנר הראשון והנר הראשון קים בכל הימים, כי כשמדליק בליל שני שני נרות הם כנגד לילה ראשונה ושניה, וכן בליל שלישי וכו', נמצא שהנר הראשון של לילה הראשונה הולכת עם כל הנרות של כל הלילות, זה בחינת מה שכתב רבנו (בסימן סב) שכל התחלות קשות, מחמת שהוא יוצא מהפך אל הפך, ואחר כך כל מה שהולך ומתקדש יותר, כל העבודות של כל הימים מקבלים כח מההתחלה, וכח ההתחלה הולכת עם כל הימים, בחינת תענית, בחינת שם הויה באחורים, שאות הראשונה הולכת עם כל האותיות, כמו שכותבין יו"ד יו"ד ק"י וכו', וזה בחינת נרות חנכה, שבתחלה מדליקין נר אחד, ואחר כך א"ב, ואחר כך אב"ג, נמצא שנר ראשון הולכת עם כל הימים, כי כל הימים מקבלין כח מן התחלת חנוך העבודה שהתחיל לעלות אל השכל שהוא נר ראשון של חנכה, ואחר כך כל מה ששכלו מוסיף והולך בכל יום כל הימים מקבלים כח מההתחלה, כי כל ההתחלות קשות כנ"ל. וזה שאומרים הלל בחנכה, זה בחינת שבח השם יתברך, כדי לגלות גדלת הבורא יתברך שמו, כדי להכניע כח המדמה שמתפשט בכל פעם שרוצין לעלות מדרגא לדרגא כנ"ל:
וזה בחינת הצדקה שמרבין לתן מעות חנכה לעניים כדי לשבר כח המדמה שבכל מדרגה על-ידי התגלות הגונין, שהוא בחינת גדלת הבורא שנתגלין על-ידי צדקה כנ"ל, וזה בחינת הצחוק שהיו נוהגים גם הקדמונים הצדיקים לשחק בחנכה במיני שחוק של התר (אך שבעוונותינו הרבים עכשיו באין לידי עברה, כי משחקין בשחוק של אסור), זה בחינת מה שמורידין עצמן לבחינת קטנות כדי לעלות אל המדרגה השניה, בבחינת ירידה תכלית העליה, כמובא, כי בחנכה עולין מדרגא לדרגא, בבחינת מוסיף והולך כנ"ל: