ליקוטי הלכות · אורח חיים ג · תחומין
התאמת הקריאה
וזה בחינת תחום שבת אלפים אמה בחינת ב' אלפין, כי שבת בחינת תשובה שעל-ידי זה נעשה בחינת אלף הנ"ל שהוא בחינת אדם וכו', וכל זה נעשה על-ידי בחינת אהיה בחינת אנא זמין למיהוי ולית אהיה בלא אלף בחינת אלף הנ"ל. וצריכין לעשות תשובה על תשובה, וגם צריכין להיות בקי בהלכה בקי ברצוא בקי בשוב בקי בעיל בקי בנפיק בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שזהו בחינת סוד כונת אלול שעל-ידי זה זוכין לילך בדרכי התשובה, וזהו בעצמו בחינת תשובה על תשובה כמובא בדברנו במקום אחר:
כי אי אפשר לזכות לבקיאות הנ"ל כי אם מי שחזק בעצמו לילך בדרכי התשובה תמיד, יהיה איך שיהיה וכו', וכל זה אי אפשר לזכות כי אם בכח הצדיק שעושה תשובה על תשובה תמיד וכו' וכנ"ל. וכל זה בחינת שבת כנ"ל, על-כן תחום שבת אלפים אמה בחינת ב' אלפין הנ"ל, כי תשובה בחינת אלף בחינת אהיה, אבל צריכין תשובה על תשובה, וגם צריכין ב' בקיאות הנ"ל בחינת אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול הנך וכו', על-כן הם ב' אלפין, כי כל תשובה הוא בחינת אלף בחינת אהיה אנא זמין למיהוי וכו', כי בשבת נאמר (שמות טז): שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו, כי הוא יום שביתה ומנוחה שאין בו טלטולים לדרכים, כי כל הדרכים והטלטולים של ששת ימי החל הם בשביל ברורים, לברר ניצוצות הקדושים מבין הקלפות שנתפזרו בארבע כנפות הארץ מחטא אדם הראשון ומחטאי כל הדורות ובשביל זה צריכין לילך בדרכים לבררם, וזהו בעצמו בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל (בסימן מ ובחלק ב סימן סב) שכל הדרכים הם בשביל לתקן פגם האמונה שנפגמת על-ידי עוונות, כי כל מצוותך אמונה (תהלים קיט), וכפי הפגם שפוגמין באיזה עברה או בטול מצוה, כן נפגמה האמונה חס ושלום, ועל-כן צריכין לשוב בתשובה לתקן פגם העון שהוא פגם האמונה הקדושה, ובשביל זה באים טלטול הדרכים כנ"ל. ומי שזוכה לילך או לסע בדרך כראוי לאיש הישראלי שיזכר תמיד את השם יתברך, בבחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך (דברים ו), ובפרט בדרך שצריכין לזהר ביותר לזכר בה' יתברך, כי כל הדרכים בחזקת סכנה, ועקר הסכנה שמחמת טלטול הדרך יכול לשכח בה' יתברך וכו' שמשם כל הסכנות גם בגשמיות, ומי שזוכה לילך בדרך כראוי לישראל, אזי הדרך הוא בבחינת דרך אמונה בחרתי (תהלים קיט), בחינת דרכי התשובה. אבל עקר תקון הדרך תקון האמונה תקון דרכי התשובה, הוא בשבת, שאז אין ברור, רק כל הברורים של כל ימי החל שבין למקומם בשבת ובאים למקום מנוחתם, בבחינת מנוחת שלוה והשקט ובטח וכו', ועל-כן אז בשבת אסור אפלו לפסע פסיעה גסה, כי אז עקר תקון התשובה שהוא בחינת שבת שהוא בחינת אומרים לו המתן שאי אפשר לפסע פסיעה גסה, כי שלמות התשובה בחינת שבת הוא בבחינת מתינות, בחינת המתן הנ"ל, ועל-כן אסור בשבת לילך בדרכים רחוקים כי אם אלפים אמה לטיול שהוא בחינת תחום שבת, כי כל הדרך וההלוך של שבת הוא רק בבחינת דרכי התשובה שנשלמין בשבת ובאים למנוחתם, ועל-כן הם אלפים אמה בבחינת ב' אלפין הנ"ל שהם בחינת דרכי התשובה וכנ"ל:
וזה בחינת לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה לכרמים (שיר השירים ז), 'נלינה בכפרים', ודרשו רבותינו ז"ל (ערובין כא:): 'בכופרים' שהם הרשעים שנתרחקו מאד מהשם יתברך שגם הם צריכים להחזירם בתשובה שזה בחינת ואציעה שאול הנך להכניע ולבטל הרע שלהם, שהוא בחינת להכרית זרעו של עמלק שהוא בחינת להכניע הרע הגמור של הדם שבחלל השמאלי ולברר הטוב מהם להשיבם בתשובה. 'נשכימה לכרמים', הם בחינת הכשרים והצדיקים שנקראים כרמים, כמו שכתוב (הושע ב): ונתתי לה את כרמיה, משם כמו שדרשו רבותינו ז"ל (רש"י, ועין ילקוט הושע), וכן (איוב כד): לא יפנה דרך כרמים, כמו שפרש רש"י שם. כי גם הצדיקים צריכין להיות בתשובה תמיד כנ"ל, שזהו בחינת אם אסק שמים שם אתה, וכל זה נאמר בשיר השירים לענין קדשת שבת כמובא בכתבים, שאז עקר הדרך לצאת אל השדה הוא רק בשביל בחינת דרכי התשובה שנשלמין אז, בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך שזהו בחינת נלינה בכפרים נשכימה לכרמים וכו' וכנ"ל. וזה: שם אתן את דודי לך, כי זה עקר השלמות החבור והאהבה בין כנסת ישראל לה' יתברך, כשנשלם דרכי התשובה כנ"ל, וזה: הדודאים נתנו ריח, שני דודאים הטובים והרעים כמו שפרש רש"י שם היינו כנ"ל:
ובשביל זה נוסעים לצדיקים על שבת, כי כל צדיק הוא בחינת משה, כמו שכתוב במקום אחר, ועקר סוד קדשת שבת הודיע השם יתברך למשה שילך ויודיע לישראל בחינת 'לך והודיעם' כנ"ל, וכן בכל דור ודור צריכין לבא להצדיק האמת שיודיע לו קדשת שבת שהוא בחינת תשובה, כי בודאי עקר מה שנוסעים לצדיקי אמת הוא כדי לזכות לתשובה מכל מקום שהוא, כי מי שנוסע ובא להרב בשביל פניה אחרת כדי לקבל ממנו איזה רבנות או התמנות אחר וכו', אין זה בכלל התקרבות לצדיק כלל, כי הרי הוא נוסע בשביל כבוד עצמו, אבל עקר ההתקרבות להצדיק הוא כשכונתו לה' לבדו כדי שיקרבו לה' יתברך וישיבהו ממקום שנפל לשם וכו'. ועל-כן הרב נוסעים על שבת, כי עקר דרך התשובה שהוא בחינת בקי בהלכה וכו', בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך הוא על-ידי קדשת שבת כנ"ל:
ועל-כן כל ההכנה לקדשת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור הוא על-ידי שבתות שמקדם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ארח חיים תכח) שתקנו לקרות קדם ראש השנה תלתא דפרענותא בהג' שבתים שבין המצרים, ואחר-כך שבעה דנחמתא ותרתי דתיובתא, כי עקר קדשת ראש השנה ויום כפור הוא לזכות לתשובה כי הם עשרת ימי תשובה, ועקר התשובה הוא על-ידי שבת כנ"ל, כי עקר היחוד בין משה ויהושע שהם בחינת חמה ולבנה נקודה העליונה ונקודה התחתונה הוא על-ידי קדשת שבת כנ"ל כי עקר התקון הוא שבחינת משה וכו' יאיר לבחינת יהושע וכו', שעל-ידי זה נשלם בחינת אלף ונעשה אדם לשבת על הכסא שזה נעשה עקרו בשבת, בבחינת ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו וכו':
כי כשאדם חוטא חס ושלום, אזי כפי חטאו נסתלק ונתעלם נקודה העליונה ואינה מאירה לנקודה התחתונה שזה בחינת פרוד שזה עקר הפגם של כל העוונות חס ושלום, ועל-יד זה נחרב הבית-המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה שנסתלקה למעלה ואינה מאירה כראוי בנקודה התחתונה. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שהבית-המקדש הוא בחינת נקודה העליונה, ועל-כן כשגברו העוונות ונסתלקה נקודה העליונה למעלה, על-ידי זה נחרב הבית-המקדש שהוא מכון לשבתו שמשם היתה מאירה נקודה העליונה לנקודה התחתונה, ואז הוא בחינת הסתלקות השכינה בחינת עשר מסעות נסעה שכינה וכו', ואז כל חיותינו הוא דיקא מההעלמה של המאמר סתום שמחיה כל המקומות הרחוקים מן הקדשה וכו', כמובן בהתורה 'ואיה השה לעלה' (חלק ב סימן יב), ואז צריכין לצעק 'איכה' שהוא בחינת איה (וכמבאר כל זה במקום אחר בהלכות מליחה הלכה ג, שמבאר שם ענין תשעה באב ובין המצרים וכו' עין שם).
וזהו בחינת הג' שבתים של בין המצרים שמתחילין משבעה עשר בתמוז שבו נשתברו הלוחות על-ידי חטא העגל, כי שבירת הלוחות ששבר משה בעת שראה עצם החרבן שעשו מעשים שאינם הגונים כאלה שהוא מעשה העגל שהוא עבודה זרה שהוא קיא צואה בלי מקום (ישעיה כח), וגם ויקומו לצחק וכו' (שמות לב) כמו שדרשו רבותינו ז"ל (תנחומא כי תשא כ) ומובא בפרוש רש"י, ואז שבר משה את הלוחות וה' יתברך הסכים על-ידו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פז). כי בזה ששבר את הלוחות עשה תקון נפלא, הינו שראה שעתה אי אפשר בשום אפן לקבל שום קדשה באתגליא כי אם בדרך העלם על-ידי בחינת בקשה וחפוש שהוא בחינת איה הנ"ל, שהוא מאמר סתום שמחיה כל מקומות הרחוקים אפלו הנקראים מקומות המטונפים, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, וזהו בחינת שבירת הלוחות והאותיות פרחו למעלה ונסתלקה הקדשה למעלה שהם אותיות התורה שעל-ידם עקר התגלות כבודו בעשרה מאמרות שהם בחינת עשרת הדברות, ועל-ידי זה המשיך תקון בחינת בקשת איה הנ"ל להורות שעכשו כל התקון הוא דיקא על-ידי ההעלמה וההסתלקות, שמי שרוצה לחוס על עצמו כשרואה עצם החורבן צריך לחפש ולבקש איה מקום כבודו, כי כבודו נסתלק ונתעלם מאד וכו'. ובשביל זה צועקין איכה בחצות ובתשעה באב, בחינת איה הנ"ל. ואז בין המצרים כל התקון על- ידי ג' שבתים שבין המצרים שקורין בהם תלתא דפרענותא לעורר ישראל בתשובה, ועקר התשובה אז הוא על-ידי בקשת אי"ה הנ"ל, שהוא בחינת צעקת איכה וכנ"ל. ועל-כן הם ג' שבתים כנגד ג' ראשונות שהם בחינת מאמר סתום בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא וכו' שהוא בחינת נקודת סגול שכלול מג' נקודות, כי שלש ראשונות חשובות כאחת וכלם כלולים בבחינת כתר מאמר סתום, כי עליהם נאמר (חגיגה יג) במופלא ממך אל תדרש, כמובא על פסוק (דברים ד): ולמקצה השמים ועד קצה השמים אתה שואל, שהם בחינת ז' ימי הבנין וכו'.
והכלל, כי עקר התקון כשיש יחוד בין חמה ולבנה בין משה ויהושע שהם בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה שהוא כשמכניעין זרע עמלק שהוא בחינת תקף הדם שבחלל השמאלי וכו' ואז מאירה הנקודה העליונה בנקודה התחתונה שמשה מאיר ליהושע דרך בחינת הוא"ו שבתוך האלף, ואז נשלם האלף ונעשה אדם לשבת על הכסא וכו', וכל זה לא יהיה בשלמות כי אם כשיבנה בית-המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה וכו', אבל בעת החרבן שהוא בחינת בין המצרים אז התקון רק על-ידי צעקות איכה שהוא בחינת בקשת איה הנ"ל, אבל גם זה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי קדשת שבת קדש שאז מאיר בחינת אי"ה, ואז זוכין לעלות לשם בקדשה, כי אז הוא עלית כל העולמות עד המאמר סתום, ובכח זה יכולין להמשיך קדשת שבת לששת ימי החל לזכות לתשובה שלמה אפלו הירודים מאד שהם בבחינת ונפיק, שיוכלו למצוא את השם יתברך על-ידי בקשת וחפוש איה מקום כבודו (וכמבאר כל זה בהלכות שבת הלכה ה, עין שם היטב), ועין בדברינו היטב ענין בקשת אי"ה הנ"ל, שהעקר שאפלו כשאדם רואה בעצמו שנתרחק מאד מאד על-ידי מעשיו הרעים ומגונים מאד עד שנפל חס ושלום לבחינת מקומות המטונפים, גם אז אל יתיאש את עצמו בשום אפן רק יבקש וידרש ויחפש גם משם איה מקום כבודו יתברך וכו' ועל-ידי זה תהיה הירידה תכלית העליה כמבאר בסימן יב הנ"ל ובמקומות שדברנו מזה, עין שם:
ואחר תשעה באב קורין שבעה דנחמתא, כי על-ידי האבלות של כלל ישראל בג' שבועות ובתשעה באב, על-ידי זה נמשך בחינת בנין בית-המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית ל:): כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה, כמובא בספרים שבסוף יום תשעה באב נצמח צמיחת קרן משיח. ואז השם יתברך מנחם אותנו בכל מיני נחמות שהם שבעה דנחמתא שקורין מן שבת נחמו עד ראש השנה שבהם מתחיל המתקת החרון אף של חטא העגל, כמו שכתוב במקום אחר, ועל-כן הם שבעה דנחמתא כנגד בחינת הואו שבתוך האלף שמאיר לנקודה התחתונה עתה שהם בכללם שבעה על-ידי שממשיך האור מבחינת צמיחת קרן משיח שאז נתתקן כל הנ"ל ומאירה נקודה העליונה בנקודה התחתונה כראוי על-ידי בחינת הוא"ו שזה עקר התקון כנ"ל. וכל זה קורין קדם ראש השנה ועשרת ימי תשובה, כי עקר קדשת ראש השנה ועשרת ימי תשובה ויום כפור הוא על-ידי השבתים אלו שקורין בהם אלו ההפטרות, כי עקר התקון על-ידי שבת כנ"ל, ועל-כן קורין אחר-כך תרתי דתיובתא, 'תרתי' דיקא, בחינת תשובה על תשובה שזה בחינת אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות דיקא כנ"ל (באות ח):
וזה ידוע שכל התקונים שישראל עוסקין בראש השנה ויום כפור הכל נגמר בשמיני עצרת ושמחת תורה שאז עקר גמר התקון והיחוד, ואז מסימין התורה ומתחילין אותה מחדש 'בראשית' וכו' ומסימין בשבת שהוא פרשת 'ויכולו', כי זה עקר גמר כל התקונים שעסקנו בהם מאלול וראש השנה וכו' עד עתה, הכל כדי להמשיך ולהאיר בנו קדשת שבת שהוא בחינת תשובה שיזכו מעתה כל ישראל להתחיל לקים התורה מחדש ולשוב בתשובה כל אחד מכל מקום שהוא, שיהיה נמשך עלינו בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל בחינת בקי בעיל בקי בנפיק בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו', שעל-ידי זה נשלם האלף ונעשה אדם לשבת על הכסא וכו' שכל זה נמשך על-ידי קדשת שבת שאז מאיר בחינת משה ליהושע שבזה מסימין התורה שמשה מת ונסתלק, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה וכו' ומסימין: ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל, ששבר את הלוחות לעיניהם, כי זה כל תקף גבורתו ביותר מכל הנפלאות שעשה כמובן בפסוק זה על-פי דרשת רבותינו ז"ל הנ"ל, שדרשו על פסוק זה ששבר את הלוחות, כי בודאי היא גבורה נפלאה וחדוש נפלא ונורא מאד, כי בזה המשיך בחינת תקון בקשת איה הנ"ל שבזה יש תקוה גדולה אפלו לכל הנופלים מאד בחינת מקומות המטונפים שהם בחינת הרהורי נאוף מגונים מאד וכפירות והרהורים ועקמימות שבלב נגד השם יתברך וקשיות וכו', שהם בחינת עבודה זרה וכו', ואף-על-פי-כן גם להם יש תקוה אם ירצו על-ידי בקשת איה הנ"ל שזה נמשך על-ידי שבירת הלוחות כנ"ל. ועל-כן אחר-כך מתחילין 'בראשית' שהוא מאמר סתום בחינת איה הנ"ל ומסימין בשבת, כי עקר התקון על-ידי קדשת שבת כנ"ל (ועין ענין זה לעיל באות כג ובהלכות נפילת אפים הלכה ו אות ז):
ועל-כן נסתלק משה בשבת בשעתא דמנחה ברעוא דרעוין, כי המשיך תקון הנ"ל לכל הנופלים והרחוקים הנ"ל, כי נסתלק בקדשה נוראה לבחינת איה, כי לא ידע איש את קבורתו כי שם הוא תכלית הידיעה דלא נדע שזהו בחינת קדשת שבת (כמו שכתוב בלקוטי תנינא בסימן פג), ומשם ממשיך הארה לבחינת יהושע שיוכל להאיר בכל ישראל דרך זה לחזק ולעורר ולסמך את כל הנופלים מאד לבל יתיאשו בשום אפן רק גם הם יחפשו ויבקשו את כבודו, בבחינת 'איה מקום כבודו', עד שיזכו בכל פעם למוצאו שיאיר פניו אליהם ויוכלו להתפלל וכו' גם הם, כידוע כל זה למי שהתחיל לכנס בדרכים הקדושים האלו שאף-על-פי שנדמה לו שכבר נתרחק כל-כך שאי אפשר לו להתפלל כלל וכו', אף-על-פי-כן כשמחזק את עצמו ושואל ומבקש איה וכו' כנ"ל, בתוך כך עוזרו השם יתברך שגם הוא יכול להתפלל קצת, ואם הוא חזק בזה כל ימיו יהי אחריתו טוב לנצח. וכל זה הוא בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל שממשיכין על-ידי הצדיק האמת בחינת משה שמודיע וממשיך קדשת שבת שהוא בחינת תשובה על תשובה תמיד איך שהוא בכל דרגא ודרגא בעליה ובירידה עד שישובו כל ישראל לה' יתברך שעל-ידי זה תבא הגאלה השלמה במהרה בימינו אמן סלה. ועל-כן בשמחת תורה מפטירין מיד ביהושע (יהושע א): משה עבדי מת ועתה קום וכו' (עין לקמן באות לט):
וזה (שמות יז): כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, שאין כסאו שלם ואין שמו שלם עד שימחה זכר עמלק (תנחומא כי תצא). כי העקר הוא להכרית זרעו של עמלק, שזה נעשה על-ידי בחינת יהושע דיקא בחינת צא הלחם בעמלק (שמות שם) שהוא בחינת נקודה התחתונה, אבל אי אפשר ליהושע לעשות דבר כי אם בכחו של משה בחינת נקודה העליונה כמו שכתוב (שם): והיה כאשר ירים משה ידו וכו', וכל ימי הגלות השם יתברך לוחם עמו, ואז אין הכסא שלם, חסר האלף הנ"ל, וכן אין השם שלם, כי כשנעשה בחינת אדם לשבת על הכסא זה עקר בחינת שלמות השם הויה ברוך הוא, שהוא הויה באלפין שעולה מ"ה בגימטריא אדם, שנשלם כשמכניעין הדם שיונק כשנסתלק חס ושלום האלף שבאמצע הואו של שם מ"ה, שאז עולה דם בחינת אחורי פני אהיה עולה דם, כמובן כל זה בכתבי האר"י ז"ל בכמה מקומות על-פי דרכו הקדש.
ובכל דור ודור כפי מה שמתגבר כל אחד להתקרב להצדיק האמת מתוך בזיונות ושפיכת דמים הרבה, כן מאיר בחינת משה לבחינת יהושע שהם בחינת רב ותלמיד וכו' כנ"ל, ועל-ידי זה כורתין זרעו של עמלק ונעשין כל התקונים הנ"ל, אבל המלחמה ארכה מאד מאד, כי עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל (תנחומא חקת) ומתפשט בכל פעם מאד מאד בכלליות ובפרטיות על כל אחד ואחד, ועל-כן הזהירנו התורה הקדושה (דברים כה): זכור את אשר עשה לך עמלק, כי צריכין לזכר היטב מלחמתו הגדולה כדי לברח בכל פעם אל הצדיק האמת ולתורתו הקדושה, כי רק הוא לוחם מלחמת עמלק בכל דור ומכניס דרכי התשובה בעולם לכל אחד ואחד בחינת בקיאות הנ"ל שהוא בחינת מלומד מלחמה עד שנזכה שיבא משיח במהרה בימינו, שאז יהיה נכרת זרעו לגמרי, כמו שכתוב שם: והיה בהניח ה' אלקיך לך בארץ וכו' תמחה את זכר עמלק וכו', כי כל כניסת ארץ ישראל הוא על-ידי זה, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל ענין הג' מצוות שנצטוו בכניסתן לארץ ישראל שהוא להכרית זרעו של עמלק הנ"ל וכו' כנ"ל:
וזה בחינת מצות מילה, כי על-ידי כריתת הערלה ושפיכות דמים של התינוק שנשפך אז, זה בחינת כריתת זרעו של עמלק. כי עמלק הוא בחינת זהמת הערלה בחינת פגם הברית, ועל-כן חלק על מצות מילה, כי היה חותך מילות וזורק כלפי מעלה, כמו שכתוב (שם): ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא כי תצא), ומצות פריעה שעל-ידי זה נתגלה העטרה זה בחינת למנות מלך, כי התגלות העטרה זה בחינת תקון הברית שעל-ידי זה זוכין למלכות, כמו יוסף הצדיק, כמו שכתוב בזהר הקדוש: מאן דנטיר ברית זכה למלכו. ואחר-כך נותנין שם לתינוק זה בחינת נקודה העליונה, כי שם של ישראל כלול בשמו יתברך, כי שמו משתף בשמנו, כי השם נמשך משרש החיות של ישראל מבחינת ישראל עלה במחשבה תחלה, שזה בחינת נקודה העליונה ואז נשלם בחינת האלף שעל-ידי זה נשלם בחינת אדם. כי רק עתה התינוק בבחינת אדם, כי כשהערלה חופה על הברית, אין זה תמונת אדם, ועל-כן רק ישראל שהם נמולים קרויים אדם:
ועל-כן מילה דוחה שבת, כי אף-על-פי שקדשת שבת גבוה מאד מאד שאפלו בנין בית-המקדש נדחית מפניו וכנ"ל, אף-על-פי-כן אי אפשר להמשיך קדשת שבת בזה העולם כי אם על-ידי ישראל דיקא, כמו שאומרים,: ולא נתתו ה' אלקינו לגויי הארצות וכו', כי לישראל עמך נתתו באהבה וכו', כי ישראל ושבת הם בחינה אחת בחינת כלליות הקדשה העליונה בשרשה, כמובן בסדר ההבדלה שמברכין 'המבדיל בין קדש לחל בין ישראל לעמים בין יום השביעי לששת ימי המעשה', כי שבת בחינת כלליות התורה בשרשה וישראל וקודשא-בריך-הוא כולא חד, בבחינת אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ תפארת גדלה ועטרת ישועה יום מנוחה וקדשה לעמך נתת וכו', ועל-כי אי אפשר שימשך הארת קדשת שבת בזה העולם כי אם על-ידי ישראל דיקא על-ידי שהם שומרים את השבת, כי על-ידי העכו"ם אי-אפשר שימשך קדשה זאת של שבת שגבוה ונעלמת מאד מאד, ועל-כן אדרבא גוי ששבת חיב מיתה, כי הוא אצלו בחינת רבוי אור שגורם מיתה כידוע.
וזה שיסדו רבותינו ז"ל בסדר התפלה של שבת: לפיכך יפארו ויברכו לאל כל יצוריו שבח יקר וגדלה יתנו לאל מלך יוצר כל המנחיל מנוחה לעמו ישראל בקדשתו ביום שבת קדש. כי בשבת נמשך בחינת שביתה ומנוחה לכל היצורים שעל-ידי זה כל קיומם, כמו שכתוב (בראשית ב): ויכולו השמים והארץ וכו' ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו, ודרשו רבותינו ז"ל (עין רש"י): מה היה העולם חסר מנוחה, בא שבת בא מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה, אבל כל החיות דקדשה והמנוחה והשביתה שנמשך בשבת על כל יצוריו הוא על-ידי שישראל שומרים את השבת, ועל-כן כל היצורים מחיבים לפאר ולברך וכו' אותו יתברך בשבחים גדולים ונוראים על שהנחיל מנוחה לעמו ישראל וכו', כי על-ידי שמירת ישראל את השבת, על-ידי-זה נמשך עליהם ניחא ושביתה וכו' וכנ"ל. ואפלו קדם מתן תורה היה הכל מתקים בזכות ישראל שיקבלו את התורה וישמרו את השבת. וזה (שמות לא): ושמרו בני ישראל את השבת וכו' ביני ובין בני ישראל אות היא, כי על-ידי קדשת שבת שנתנה רק לישראל רואים גדלת ישראל שנתן להם יום מנוחתו לנחלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין רש"י שם), כי סוד קדשת שבת הוא רק בינו ובין בני ישראל ואין דבר חוצץ ביניהם, בבחינת ובשמחתו לא יתערב זר (משלי יד). ועל-כן מילה דוחה שבת, כי רק על-ידי מצות מילה נעשה בחינת אדם בחינת איש ישראל שיש לו חלק בהמשכת קדשת שבת בזה העולם כנ"ל, ועל-כן בודאי מצוה זאת דוחה שבת, כי הוא תקון בחינת אדם שהוא קדשת ישראל שכל קדשת שבת תלוי בהם כנ"ל:
וזהו ממש ענין פקוח נפש שדוחה שבת מטעם מטב שיחלל שבת אחת משיחללו שבתות הרבה כנ"ל. שעקר הטעם כי כשנחסר אחד מישראל מהעולם נחסר המשכת קדשת שבת מזה העולם כנ"ל, וכן מחמת זה מילה דוחה שבת, כי על -ידי מצות מילה נעשה בחינת אדם ונכלל בקדשת ישראל שעל-ידי זה נמשך על-ידו קדשת שבת. ועל-כן הוא דוחה שבת, כי כל המשכת קדשת שבת הוא על-ידי ישראל כנ"ל בחינת ברית עולם ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם וכו' כנ"ל. ועל-כן מילה ושבת הם תרין סהדין, כי שניהם תלויים זה בזה, כי אי-אפשר להמשיך קדשת שבת כי אם על-ידי ישראל החתומים בחותם הקדוש שהוא מצות מילה שעל-ידי זה נעשה איש ישראל כנ"ל, וכן אי אפשר להתקים בקדשת ישראל כי אם על-ידי שבת, כי עקר הקדשה הוא קדשת הברית, אבל זעירין אינון דזוכין לזה בשלמות, אבל עקר קיום רב ישראל שאינם צדיקים כראוי בקדשת הברית, בפרט שיש הרבה מאד שפגמו בזה כמו שפגמו, כל קיומם על-ידי מצות מילה ושבת כי על-ידי מצות מילה כל ישראל נקראים בשם צדיקים (כמו שכתוב רבנו ז"ל בהתורה 'צוית צדק' בסימן כג). ועל-ידי שבת זוכין לתשובה להתחזק את עצמו בכל מקום שהוא וכו' ועל-ידי זה הכל מתקימים בקדשת ישראל, ועל-כן שבת ומילה הם תרין סהדין כנ"ל, ובחל הם העדות תפלין ומילה, כי גם בחל כל קיומנו הוא על-ידי שבת שמחיה כל ימות השבוע כמובא. רק שבחל אי אפשר להמשיך קדשת שבת כי אם על-ידי שמקשרין על עצמם התפלין הקדושים, אבל שבת קדוש מעצמו ואסור אז להניח תפלין, כי על-ידי קדשת שבת בעצמו נכללין ונקשרין בו יתברך כנ"ל:
ומעצם מעלת קדשת שבת על-כן אפלו מצות תקיעת שופר בראש השנה נדחית מפני גזרת שבות של שבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה כט:) שראש השנה שחל להיות בשבת אין תוקעין בשופר, והטעם משום שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים:
כי בשבת אסור להוציא או להכניס מרשות הרבים לרשות היחיד או מרשות היחיד לרשות הרבים, והתנא התחיל מסכת שבת באסור הוצאה דיקא, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת ב, עין תוד"ה יציאות): הוצאה אידי דחביבא ליה אקדמא ברישא, וזה בחינת יציאות השבת שתים שהן ארבע בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ, כיצד, העני עומד בחוץ ובעל-הבית בפנים, פנים וחוץ זה בחינת עיל ונפיק, ובבחינת עיל יש רצוא ושוב, וכן בבחינת ונפיק, והעני והבעל-הבית הם בבחינת הרב והתלמיד בחינת משה ויהושע בחינת חמה ולבנה, שהם בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה, והעני עומד בחוץ הוא בבחינת ונפיק נגד הבעל-הבית שהוא בפנים בחינת עיל. ואצל בחינת בעל-הבית בעצמו יש בחינת עיל ונפיק ובין בבחינת עיל ובין בבחינת ונפיק יש רצוא ושוב, וכן אצל העני שהוא נגד הבעל-הבית בחינת ונפיק יש בו גם-כן בחינת עיל ונפיק ובכל אחד יש רצוא ושוב, ועל-כן הם שתים שהם ארבע בפנים ושתים שהם ארבע בחוץ:
כי הצדיק והרב בחינת משה שהוא בחינת עיל שהוא בחינת הבעל-הבית של העולם שעומד בפנים יש אצלו בעצמו בחינת עיל ונפיק, כי יש לו עבודות פנימיות וחיצוניות כמו שכתבתי במקום אחר (בסימן כה), וכשעוסק בדבקות לה' יתברך ובעבודות פנימיות בתורה ותפלה זה בחינת עיל אצלו, וגם שם יש רצוא ושוב, כי אפלו בשעת הדבקות והבטול וכו', צריך שיהיה לו רצוא ושוב שלא יתבטל לגמרי כידוע, וכן כשיוצא לחוץ בחינת ונפיק לפי בחינתו, דהינו שיוצא לעסק בעבודות חיצוניות באכילה ושתיה ולדבר עם בני אדם וכו', גם אז בודאי דבוק בה' יתברך בשכל גדול, אבל הכל בבחינת רצוא ושוב, וזה בחינת שתים שהן ארבע בפנים, ובודאי בחינת ונפיק של הצדיק בחינת משה גבוה הרבה מבחינת עיל של שאר העולם שהם בחינת התלמידים שהם בחינת יהושע וכו' (וכמו שכתוב בסימן כה הנ"ל בהתורה 'אחוי לן מנא', עין שם).
וכן אצל העולם כל אחד לפי בחינתו שהם בחינת ונפיק כנגד הצדיק, גם אצלם יש אצל כל אחד ואחד בחינת עיל ונפיק, כי כשעוסק בתורה ותפלה זה בחינת עיל כנ"ל, וכשיוצא לחוץ לעסק במשא ומתן או לאכל וכו' זה בחינת ונפיק, וכשעוסק בתורה וכו' שהוא בחינת עיל צריך להיות לו בחינת רצוא ושוב כי צריכין לדבק את עצמו בה' יתברך תמיד בבחינת רצוא ושוב, ואפלו כשעוסק במשא ומתן או באכילה ושתיה וכיוצא צריך לזכר בה' יתברך, והכל בבחינת רצוא ושוב שלא יכנס ויצא חוץ מהגבול, כי אפלו בקדשה צריך שלא יהרס לכנס במה שאין לו רשות מכל שכן בחוץ צריכין לשמר מאד מאד המחשבה שבמח שלא יצא חוץ מגבול הקדשה, ועל-כן הם שתים שהן ארבע גם בחוץ, ועין בתחלת מסכת שבת הפלפול שבגמרא על משנה זאת שתים שהן ארבע, שהקשו הני תמני? תרתי סרי הוו, ולטעמך שתסרי הוין, כי בענין הבקיאות הנ"ל יש כמה בחינת וכו', וכן מה שכתוב מקדם, רשויות קתני. וכן כל עקירת חפץ ממקומו תנא הוצאה קרי לה וכו' ועין לקמן:
וכל הל"ט מלאכות שעושין בכל ששת ימי המעשה כלם הם ברורים כנ"ל לברר הקדשה מחוץ לפנים, כי בודאי עקר הקדשה הוא בפנים בבחינת עיל, רק שצריכים להיות בקי גם בבחינת ונפיק, כי בשביל זה בא האדם לזה העולם בשביל נסיון ובחירה, שיהיה מכרח לצאת לחוץ לעסק בצרכי הגוף גם-כן, ששם עקר הנסיון, וצריך להיות בקי שם מאד שלא יטעה בדבר רק יעמד בנסיון ויברר מה שצריך לברר ויכניס בכל פעם מחוץ לפנים, וזה עבודת כל אדם בזה העולם, ועל-כן הקדים התנא הוצאה ברישא, כי כל המלאכות כלולים באסור הוצאה מרשות לרשות, כי כל המלאכות הם בחינת ברורים מרשות הרבים לרשות היחיד שהוא רשות יחידו של עולם, כמו שכתוב בזהר הקדוש, ובשבת אסור הוצאה מרשות לרשות וכן כל המלאכות כלולים בזה כנ"ל, כי בשבת אין ברור, כי קדשת שבת הוא בבחינת המתן הנ"ל, שזה עקר הסיוע של הבא לטהר, כמובא בהתורה הנ"ל הבא לטהר מסיעין לו אומרים לו המתן, כי כל העברות והפגמים חס ושלום באים על שלא המתין, כמובא במקום אחר, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבא פכ"א ז) לענין אדם הראשון שחטא בעץ הדעת וכו' על שלא המתין, כמו שכתוב שם: מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון וכו', ועקר הפגם על-ידי הבהלה כמו שכתוב (משלי יט): ואץ ברגלים חוטא, ועל-כן נקרא הפוגם ותועה מדרך האמת איש מבהל (ועין מזה במקום אחר):
וכל זה נמשך בשרשו מפגם הבקיאות הנ"ל שאינו ממתין ומתישב בדעתו כראוי, שמזה בא בחינת הציץ ונפגע הציץ ומת, שזה בחינת פגם הצדיקים הגדולים שפגמו בבקיאות הנ"ל ברצוא ושוב בעיל ונפיק וכו', עד שיש שפוגמים כל-כך שהם בבחינת אחר שקצץ בנטיעות רחמנא לצלן, רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום נכנס ויצא דיקא, בחינת עיל ונפיק שהיה בקי בהם כראוי, אשרי לו. ועל-כן כשמגיע שבת אז אסור להוציא ולהכניס מחוץ לפנים או להפך, כי אז אין ברור כי אז הוא בחינת המתן שהוא בחינת הבקיאות הנ"ל, ואז נמשך שביתה וניחא על כל הברורים שישובו ויעלו בכניסת שבת כל אחד למקומן, אבל בשבת הם צריכין לשבת ולשקט, וכל אדם צריך לשבת אז ולבלי לצאת ממקומו, כמו שכתוב (שמות טז): שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו, שלא יעסק בשום מלאכה שהם בחינת ברורים והוצאה והכנסה מרשות לרשות, רק צריך להמשיך על עצמו קדשת שבת שהוא מנוחת שלוה והשקט כדי להמשיך עליו ישוב הדעת הנ"ל בחינת בקיאות הנ"ל בחינת המתן הנ"ל עקר דרכי התשובה שנתתקנים בשבת כנ"ל:
ובראש השנה הוא עקר התשובה, כי הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, כי אז נברא אדם הראשון ונקרא אדם כדי שיזכה להיות נכלל בבחינת אדם הנ"ל, ופגם אז בחטאו, ועל-ידי זה נפגם בחינת אדם הנ"ל, והתקון על-ידי תשובה שצריכין לעסק בתקון זה בכל שנה מראש השנה עד שמיני עצרת, והכל לתקן בחינת אדם, ועקר התשובה על-ידי תקיעת שופר, כמו שכתוב: עורו ישנים מתרדמתכם וכו'. ועל-כן תוקעין תר"ת תקיעה בראש ותקיעה בסוף, זה בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה, ותרועה באמצע או תרועה ושברים מספק שבהם שנוי קולות של גניחה ויללה, שזה בחינת הוא"ו שהוא בחינת השנוי גונין שנשתנה פניו לכמה גונין על-ידי הבושה ושפיכות דמים, שהוא עקר התשובה כמו שכתוב שם. ועל-כן ראש השנה הוא בראש חדש, כי אז עקר תקון הלבנה שהוא בחינת יהושע שנתתקן על-ידי התשובה שעל-ידי זה מאירה החמה להלבנה בחינת משה ליהושע וכו' כנ"ל.
ועל-כן כשחל ראש השנה בשבת אין תוקעין בשופר שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים, כי כל התשובה על-ידי שבת כנ"ל, והעקר על-ידי בחינת המתן בחינת אל יצא איש ממקומו ביום השבת, שלא יצא חוץ לד' אמותיו, כי ד' אמות שיש לכל אדם ברשות הרבים הם בבחינת רשות היחיד אצלו, וכשמוציא מהם זה בחינת שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, שזה עקר אסור מלאכה בשבת כנ"ל, וזה עקר פגם התשובה פגם הבקיאות של עיל ונפיק הנ"ל, ועל-כן מחמת גזרה זאת שלא יוציא השופר מרשות לרשות אסרו תקיעת שופר בשבת לגמרי חוץ למקדש, כי חוץ למקדש צריכין לזהר מאד שלא לפגם בבחינת בקיאות הנ"ל, ובפרט עתה בשעת החרבן ואריכת הגלות בכלליות ובפרטיות אצל כל אחד ואחד שצריכין להמתין הרבה, כמו שכתוב (חבקוק ב): אם יתמהמה חכה לו, וכמו שכתוב (ישעיה ו): לכן יחכה ה' לחננכם וכו', וכתיב (צפניה ג): לכן חכו לי עד יום קומי וכו'. וכן כל אחד ואחד לענין גלות המר של נפשו שנתעה על-ידי עוונותיו למקום שנתעה, ונפשו נבהלה מאד וחפץ ומשתוקק מאד לשוב לה' יתברך ועדין לא עלתה בידו, שצריך לזהר מאד לבלי ליאש את עצמו בשום אפן, כמבאר כבר פעמים אין מספר, כי צריכין להמתין הרבה כנ"ל, וכל זה נמשך על-ידי קדשת שבת כנ"ל שעל-ידי זה עקר תקון התשובה כנ"ל, ועל-כן מחמת גזרה שמא יעבירנו וכו', שזה פגם שבת, פגם הבקיאות של עיל ונפיק, פגם בחינת המתן הנ"ל, על-כן דחו תקיעת שופר בשבת, כי חשש פגם שבת חס ושלום שהוא שמא יעבירנו הוא קלקול דרכי התשובה כנ"ל.
ועקר החשש שמא מחמת טרדת המצוה של תקיעת שופר ילך אצל חכם וכו', ועל-ידי זה יעבירנו ד' אמות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, הינו כי דיקא מחשש המהירות והבהלה, כי כל-אחד מישראל נבהל מאד לשוב לה' יתברך, אבל מי שרוצה באמת לשוב בתשובה לה' יתברך, אף-על-פי שצריך לזרז את עצמו מאד ולרוץ בכל כחו לצדיקי אמת והנלוים עליהם לקרבו אליו יתברך, אבל אף-על-פי-כן ההכרח שימתין כנ"ל, ועל-כן חששו שמחמת טרדת המצוה של תקיעת שופר שהוא בחינת תשובה, שמא על-ידי זה דיקא יפגם בקדשת שבת שהוא עקר התשובה, עקר תקון בחינת המתן הנ"ל, ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים שזה עקר פגם התשובה כנ"ל, על-כן דחו אז תקיעת שופר וסמכו על קדשת שבת בעצמו שבלא תקיעת שופר על-ידי קדשת שבת בעצמו יתתקנו דרכי התשובה שצריכין לתקן בראש השנה שהוא ראשון לעשרת ימי תשובה, על-כן אין תוקעין בשופר אז וכנ"ל:
וזה בחינת החמש זכירות שצריכין לזכר בברכת אהבת עולם ובקריאת שמע שהוא אמונת היחוד כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי צריכין לזכר מעשה עמלק, כמו שכתוב (דברים כה): זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים וכו', שהוא בחינת להכרית זרעו של עמלק, שהוא כנגד בחינת נקודה התחתונה בחינת דם לה' להכניע הדם שבחלל השמאלי וכו' כנ"ל. כי עתה כל המלחמות שלוחמין עם בחינת עמלק, הוא רק על-ידי הזכירה לבד, שזה עקר המצוה, כמו שכתוב: זכור את אשר עשה לך עמלק וכו', ועל-כן קורין בתורה פרשת זכור, והוא מצות עשה דאוריתא, וכן צריכין לזכר בכל יום בפרט קדם קבלת על מלכות שמים בפרשיות קריאת שמע, כדי להכניס המחשבה שבמח ולב, לזכר שיש קלפת עמלק שאורב תמיד על כל אחד מישראל בלי שעור ואי אפשר להכניעו ולעוקרו לגמרי שלא יתבטל הבחירה, רק סוף כל סוף ימחה זכרו, ולעת עתה צריכין לזכר ולהאמין בזה למען יהיו עיננו צופיות אל ה' תמיד שיצילנו ממנו ולקים דם לה' וכו' לסבל שפיכת דמים וכו' וכנ"ל, וכל זה בכח קדשת שבת שהוא בחינת קדשת הצדיק, שצריכין לזכר תמיד בכל עת בבחינת זכור את יום השבת וכו' זכרהו מאחד בשבת וכו' (ועין לקמן).
וזה בחינת זכירת מעשה מרים שלא לדבר לשון הרע, כי לשון הרע שקול כנגד ג' עברות: עבודה זרה, גלוי עריות ושפיכות דמים, שהם כנגד הג' נקודות הנ"ל, והוא גדול שבכלם, כי על-ידי לשון הרע מפריד אלוף בחינת ונרגן מפריד וכו', כי מפריד בין כלל ישראל בחינת נקודה התחתונה ובין הצדיק נקודה העליונה וכו', כי עקר לשון הרע כשמדברים על הצדיק והנלוים אליו ואפלו כשמדברים על שום אחד מישראל, כפי הלשון הרע כן מעוררין חס ושלום קטרוג עליו להפרידו חס ושלום מהנקודה וכו', ועל-כן עקר התקון הוא שלום, שבשביל זה צריכין להיות כמדבר ולסבל שפיכות דמים ויהיה מן השומעים חרפתם ואינם משיבים, עד אשר ישובו המה אלינו וכו':
וזה בחינת זכירת יציאת מצרים, כי יציאת מצרים ומפלת עמלק הם בחינת אחת, שהוא להכניע הצרים והרודפים את ישראל בכל עת שהם בחינת הרע שבדם שבחלל השמאלי שמשם יניקתם, כי משם אחיזת כל הע' אמות, וישראל נבחרו מכל עם ולשון, והעקר על-ידי קדשת אבותינו השבעה רועים, והעקר משה רבנו, שקדשו עצמן כל-כך עד שהכניעו לגמרי הדם שבחלל השמאלי, וכל התאוות והמדות רעות הנמשכין ממנו הכל בטלו בשלמות עד שזכו למה שזכו לבחינת נקודה העליונה וכו', והם המשיכו הקדשה לזרעם עד שכל ישראל כלם קדושים כנגד כל הע' אמות על-ידי שקבלו את התורה שמורה לנו לקדש עצמנו באכילה ושתיה על-פי מצות התורה וכן בעניני אישות שיהיה הכל על-פי התורה וכו', ועל-ידי זה הם מכניעים הדם שבחלל השמאלי שעל-ידי זה יצאנו ממצרים בנסים ונפלאות על-ידי שכבר נתקדשו קצת ובזכות אבות, ועל-ידי זכות התורה שעתידין לקבל וכו'.
ואנו צריכין לזכר יציאת מצרים בכל יום כדי לחזק אמונתנו בו יתברך ולחזק כחנו לצפות לישועה תמיד, שכמו שהוציאנו ממצרים בנסים ומופתים נוראים כאלה כן נזכה להכניע ולבטל כל הצרים וכו', ועקר כלם הוא עמלק שכלול מכלם, כמו שכתוב (במדבר כד): ראשית גוים עמלק, וצריכין לזכר היטב שכבר עקרו אותו כמה פעמים בימי משה ויהושע ודוד ובימי מרדכי, אבל הוא קלפה חזקה כל-כך שעדין השם יתברך בעצמו לוחם עמו עד דורו של משיח עד שיעקר אותו לגמרי, כמו שכתוב (שמות יז): מלחמה לה' בעמלק מדור דור, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא כי תצא). וכל זה מחמת שכח הבחירה יש לה תקף גדול והוא יתברך אינו רוצה לבטל הבחירה וכו', כמו שכתבתי לעיל ובמקום אחר. ועל כל אחד מישראל מטל להלחם עמו שהוא מלחמת היצר שיש לכל אחד בזה העולם, שעקר המלחמה היא עם עכירת הדמים שנמשכין מהדם שבחלל השמאלי שמשם כל התאוות וכו', אבל רב העולם הם חלושי כח לעמד במלחמה זאת כראוי עד שיש שנכשלים מאד וכו', ועל-כל כל כחנו על-ידי גדולי מבחרי הצדיקים שיש בכל דור שהם לוחמים בעדנו וכו' וכמו שכתוב בהתורה 'תלת נפקין מחד' (בסימן נח), והם מודיעים לנו וממשיכים לנו קדשת שבת קדש שעל-ידי זה יש כח לכל אחד מישראל לשאר על עמדו לבלי לפל לגמרי בחלק קלפת עמלק שאורב לעקר את האדם לגמרי משני עולמות חס ושלום, וכל מלחמתו של עמלק הוא בכמה בחינות, כי יורד ומסית את האדם למה שמסיתו על-ידי שמגביר מאד הדמים רעים הנ"ל ומכניס מחשבות רעות הרבה בלב כל אחד, שהם עקר היצרין רעים כמו שכתבתי במקום אחר, ועולה ומקטרג וכו', ועל-ידי הקטרוגים מתגבר יותר חס ושלום. ולא די לו בזה כי אם מניח עצמו לארכו ולרחבו בהתגברות גדול ובתחבולות עצומות להרבות מחלקת על הצדיק האמת הגבור כח מאד עד שמכניס טינא גם בלב גדולי הצדיקים לחלק לבם מאותו על-ידי שמכניס בהם קשיות הרבה עליו עד שעל-ידי זה נתרחקין הרבה מישראל ממנו, וזה גרוע מן הכל:
ועל-ידי כל זה תבין ממילא כל החמש זכירות שצריכין לזכר בקריאת שמע וברכותיה, שהם זכירת מעשה עמלק שהוא עקר כלליות הקלפות שרוצה לרחק מהשם יתברך וכו' עד שמכניס כפירות בלב רחמנא לצלן וכו', כמו שכתוב במקום אחר. ועל-כן צריכין לזכר זאת היטב, כי עתה אין לנו שום כח להלחם עמו בגשמיות רק לזכר היטב מעשה עמלק, למען נבין שכל המחשבות רעות ותאוות רעות וכו' הכל הם מעשה עמלק, אבל יש לנו כח להכניעו, אפלו אותם שמחזיקין עצמן לחלושי כח מאד, רק שצריכין לזכר את יום השבת שהוא בחינת כח הצדיק האמת, שעל-ידי זה הכל יכניעו אותו וכו', וכן צריכים לזכר מתן תורה שהוא בחינת שבת שבו נתנה תורה, כי על-ידי התורה הקדושה שהמשיך לנו משה רבנו ועל-ידי החדושי תורה של הצדיקי אמת שבכל דור יכניעו אותו וכו' כנ"ל. וביותר צריכין לזכר יציאת מצרים שהוא מצות עשה לזכר בכל יום בפה מלא, דהינו לזכר ולשום אל לב שכבר עזרנו השם יתברך הרבה, וכבר יצאנו מהרבה קלפות מאד שהוא בחינת יציאת מצרים שינקו גם-כן מעמלק, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועל-ידי זה יתחזק תקותנו וכחנו להתגבר נגדו בכח הצדיק עד שיקים כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות, ובשביל זה מזכירין הרבה יציאת מצרים בתפלה באמת ויציב וכו', אבל צריכין לזכר גם מעשה מרים כדי להשמר מלשון הרע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי כל הפגמים ביותר הוא על-ידי לשון הרע שעל-ידי זה נתרחקין חס ושלום מהצדיק האמת בחינת משה שעל-ידו כל ההתגברות במלחמה הארכה, כמו שכתוב בכל ספרי מוסר, שכל המלחמות הגשמיות שבין המלכים כלם נקראים מלחמה קטנה כנגד המלחמה שיש להאדם עם עצמו שנקראת מלחמה ארכה. וזה עקר מלחמת עמלק שבכל דור בכלליות ובפרטיות בכל אדם ובכל זמן, ואין כח לרב ישראל לעמד במלחמתו כי אם בכח הצדיק כנ"ל, ועל-ידי לשון הרע נפרד ממנו וכו', ועל-כן נקרא נרגן מפריד אלוף וכנ"ל. ועל-כן הזהיר לזכר מעשה מרים להורות שאף-על-פי שהיו צדיקים נוראים אף-על-פי-כן שגו בזה אהרן ומרים שהרהרו אחר משה, מכל שכן שאסור לשאר העם להרהר חס ושלום אחרי צדיק האמת אף-על-פי ששומעים מצדיקים איזה קשיא עליו מכל שכן וכו':
ראשי פרקים:
ועל-כן נקרא ראש השנה יום הזכרון, כי אז הוא ראשון לעשרת ימי תשובה, ועקר התשובה הוא על-ידי הזכרון שצריכים לזכר בה' יתברך ובעלמא דאתי, להתגבר על מה שכל אחד צריך להתגבר, שזהו בחינת זכירת שבת שהיא בחינת עולם הבא שעל-ידי-זה מכניעין בחינת עמלק וכו', וכן שאר הזכירות הנ"ל כלם כלולים בראש השנה שהוא ראשון לעשרת ימי תשובה וכלול מכלם, כי בו בחינת ההתחלה של תשובה שקשה מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכילתא פ' יתרו): כל ההתחלות קשות, ועל-כן נקרא ראש השנה יום הזכרון:
כי עמלק בחינת כלליות הקלפות כלליות הגלות של הע' עכו"ם שרוצים להשכיח שמו יתברך חס ושלום מן העולם, כמו שכתוב (עין ירמיה כג): החושבים להשכיח את שמך, ועל-כן חושבים מחשבות על ישראל שהם עוסקים לגדל שמו יתברך וכמו שכתוב (תהלים פג): על עמך יערימו סוד וכו' עד ולא יזכר שם ישראל עוד כי נועצו לב יחדיו עליך ברית יכרותו וכו'. ועל-כן צריכים לזכר מעשה עמלק כדי לידע שכל מיני מחשבות רעות, הן מחשבות של הרהורים ותאוות, הן מחשבות של קשיות וכפירות, כלם בחינת עמלק, וצריכין לזכר שכבר עקרו אותו הצדיקים הקדמונים, ועדין מתגבר ומתפשט, אבל השם יתברך יעקרו לגמרי כמו שכתוב (שמות יז): מלחמה לה' בעמלק מדר דר, שבכל דור ודור השם יתברך לוחם עמו ושולח צדיקים גדולים בכל דור ודור שממשיכין הגדלת שמו וזכרו בעולם, בבחינת זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שם ג), כי על-ידי מחית עמלק מדר דר, על-ידי זה מתקים זכרו יתברך לדר דר וכנ"ל, וזה (פסחים נ): זה שמי וזה זכרי וכו', לא כשאני נכתב אני נקרא וכו', וזה בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה, כי שם הוי"ה ברוך הוא שהוא בחינת זה שמי לעולם זה בחינת נקודה העליונה בחינת כבוד אלקים הסתר דבר, ושם אדני בחינת זה זכרי זה בחינת נקודה התחתונה שהוא בחינת התגלות מלכות יתברך שעל-ידי שנכללין ונתיחדין ב' שמות אלו יחד בחינת נקודה התחתונה ונקודה העליונה על-ידי זה נעשה בחינת אדם הנ"ל:
וזהו בחינת החמש זכירות הנ"ל, כי זכירת מעשה עמלק וכן יציאת מצרים זה בחינת נקודה התחתונה וכנ"ל, ושבת בחינת נקודה העליונה שכלולה מכלם בחינת משה וכו', וזכירת מתן תורה זה בחינת הואו שבתוך האלף, כי עקר התקשרות והמשכת החיות מנקודה העליונה לנקודה התחתונה הוא על-ידי התורה שהוא עמודא דאמצעיתא, וגם צריכין לזכר מעשה מרים להזהר מאד מלשון הרע ומחלקת שהוא ההפך מזה ומקלקל הכל חס ושלום, כי הוא בחינת נרגן מפריד אלוף וכנ"ל:
וזה בחינת פשטא מנח זרקא סגול, זרקא בחינת נקודה התחתונה שעקר התשובה להחזירה למקומה לבחינת נקודה העליונה בבחינת זרקא דאיזדריקת לאתר דאיתנטלית מתמן כנ"ל, וזה בחינת סגול שהוא נקודה העליונה, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל. ופשטא זה בחינת הואו שבתוך האלף שעל-ידה נקשרין ונכללין יחד כנ"ל. וזה בחינת מנח בחינת שבת שהיא ניחא ומנוחה, כי עקר כל ההתקשרות והכלליות הוא על-ידי שבת שהוא יום מנוחה וכנ"ל:
וזה בחינת קריאת התורה בשבת, כי עקר קיום התורה הוא על-ידי שבת, כי קיום התורה קשה מאד להמשיך בעולם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, והבעל-דבר מתגרה מאד בכל אחד ואחד להחטיאו חס ושלום, ועל-כן רבים נכשלו כמו שנכשלו השם יתברך ירחם מעתה, ובשביל זה קטרגו המלאכים הרבה על בריאת האדם ואמרו מה אנוש וכו', כי עתיד למיחטא קמך וכו', וכן בשעת מתן תורה קטרגו על נתינת התורה לישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פח:), והכל מחמת שראו שהרבה יעברו על התורה וזעירין אינון שיזכו לקיום התורה בשלמות, אבל השם יתברך לא שמע אליהם ואמר לחנם נקראתי רחום וחנון וכו' כי ראה שיהיו צדיקים בכל דור שיקימו את התורה בשלמות, והם יחזירו את ישראל בתשובה עד שסוף כל סוף תבא הגאלה שלמה על-ידי משיח צדקנו. ועל-כן ברא את האדם ונתן את התורה לישראל, נמצא שעקר מתן תורה היה על-ידי התשובה שקדמה לעולם, שהקדים השם יתברך רפואה למכה שהוא התשובה, שאפלו אם יחטאו ישראל כבר הקדים להם רפואת התשובה, אבל עקר דרך התשובה נמשך על-ידי קדשת שבת כנ"ל שממשיכין הצדיקים אמתיים כנ"ל, ועל-כן קורין בתורה בשבת ביותר מכל השנה, כי קורין בהם כל השבעה קרואים וגומרין כל התורה מסדר לסדר בכל שבת ושבת עד שגומרין אותה בשמחת תורה, להורות שעקר המשכת התורה בעולם שנזכה לקימה שזה העקר הוא על-ידי שבת, שהוא בחינת תשובה שעל-ידי-זה עקר קיום התורה כנ"ל. ועל-כן קורין בשבת כל השבעה קרואים שהם כנגד השבעה רועים מאברהם עד דוד שעקרם משה שנתן לנו את התורה, כי כל השבעה רועים המשיכו את התורה, כי ההתחלה היה מאברהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כח:) קים אברהם כל התורה וכו' וממנו ליצחק ויעקב וכו' עד שנתנה על-ידי משה רבנו. אבל עקר מקום התורה הוא בארץ ישראל ובית המקדש, כמו שכתוב (ישעיה ב): כי מציון תצא תורה וכו', ועל-כן שלמות קיום התורה הוא על-ידי דוד השביעי מהשבעה רועים, כי הוא טרח ומצא מקום הבית-המקדש ועסק בבנינו ונקרא על שמו בית דוד, על-כן קורין בשבת שבעה קרואים שהם בחינת השבעה רועים כמובא, כי עקר קיום התורה שנמשכה על-ידי השבעה רועים הוא על-ידי שבת שהוא בחינת תשובה שעל-ידי זה עקר קיום התורה כנ"ל:
וזה בחינת קריאת המפטיר שקורין בנביאים, כי כל הנביאים הם בחינת תלמידי משה רבנו שהוא רבן של כל הנביאים, ועל-כן כלם כלולים ביהושע, שהוא ספר ראשון של ספרי הנביאים, כי הוא הנביא התלמיד הראשון של משה שלא ימיש מתוך האהל, וכל הנביאים קבלו על-ידו, כמו שאמרו (אבות פ"א): משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים וכו', ויהושע הוא בחינת נקודה התחתונה שמקבל מנקודה העליונה שהוא בחינת משה, שעל-ידו דיקא מאיר משה התורה לישראל. ועל-כן כל השבעה רועים שעקרם משה שעל-ידם נמשכת התורה, כל הארתם את התורה לישראל הוא על-ידי בחינת יהושע שהוא נקודה התחתונה בחינת חיריק דס"ג שהוא בחינת ואציעה שאול הנך, כמבאר בהתורה הנ"ל, כי העקר להכרית זרעו של עמלק שממנו רתיחת הדמים שבחלל השמאלי שמשם כל העוונות והפגמים רחמנא לצלן, וזאת המלחמה עוסק משה בחינת הרב האמת שבדור על-ידי בחינת יהושע שהוא בחינת התלמיד, כי דיקא יהושע שיך לזה, כמו שכתוב (שמות יז): צא הלחם בעמלק, וכמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. ועל-ידי זה דיקא מאיר נקודה העליונה בנקודה התחתונה, ונמשך דרך התשובה בעולם. ועל-כן קורין בנביאים למפטיר, כי כל הנביאים הם בבחינת יהושע כנ"ל, וקורין בהם למפטיר אחר קריאת התורה, כי עקר קיום התורה על-ידי בחינת יהושע שהוא בחינת התלמיד בחינת נקודה התחתונה שעל-ידו דיקא ממשיך הצדיק בחינת משה דרך התשובה בעולם כנ"ל על-ידי קדשת שבת כנ"ל.
ועל-כן מזכירין בברכת הפטרה צמיחת קרן משיח, ושסוף כל סוף יגמר השם יתברך ויזכו כל ישראל לקים את התורה על-ידי משיח צדקנו, כמו שמבאר שם בכל הברכות, נאמן אתה ה' אלקינו ודבר אחד מדבריך אחור לא ישוב ריקם וכו', כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם וכו', כי עקר קיום התורה שהוא צמיחת קרן משיח הוא על-ידי בחינת הנביאים שהם בחינת יהושע בחינת נקודה התחתונה שעל-ידו דיקא ממשיך הצדיק בחינת משה דרך התשובה בעולם כנ"ל:
וזה שאמרו חכמינו ז"ל, שתקנו לקרות בנביאים למפטיר, כי פעם אחת גזרו שלא לקרות בתורה וקראו אז בנביאים, ואחר-כך נתבטלה הגזרה, ותקנה זאת לקרות בנביאים השאירו לדורות, הינו כי אפלו כשמלכות הרשעה רוצה לבטל התורה מישראל על-ידי התגרותם הגדולים אף-על-פי-כן מתקימת התורה על-ידי הנביאים, על-כן לא בטלו תקנה הזאת לקרות בנביאים אחר שקורין בתורה, להורות ולהודיע שעקר קיום התורה הוא על-ידי הנביאים שהם בחינת יהושע, שהוא בחינת התלמידים של הצדיקי אמת, שעל-ידם עקר המשכת דרך התשובה, שעל-ידי זה קיום התורה כנ"ל:
ועל-כן קדם ראש השנה ויום כפור ועשרת ימי תשובה הוא חדש אלול שבו נתעוררין ישראל בתשובה, כי אז עוסקין בכח הצדיקים לעשות הדרך לתשובה, שהוא בחינת הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה שהוא סוד כונת אלול כנ"ל, שעקרו בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו', כי על-ידי זה זוכין לראש השנה ויום כפור ועשרת ימי תשובה, שבהם עקר התשובה, כי אי-אפשר לזכות לתשובה כי אם על-ידי דרך זה, כשמקבלין על עצמו שאיך שיהיה יחזק עצמו בה' יתברך תמיד בבחינת ואציעה שאול הנך, אז דיקא יזכה לתשובה, כי הרבה עליות וירידות צריכין לעבר על כל אחד ואחד שאי אפשר לבאר בכתב, בפרט מי שכבר נכשל כמו שנכשל, על-כן אם רוצה לחוס על חייו להטיב אחריתו צריך לילך על ידיו ורגליו לקבל דרך זה בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל, ואז יזכה לאחרית טוב לנצח:
ועתה מה יפה אף נעים הסדר של ישראל שתקנו לנו חכמינו ז"ל הכל יפה בעתו שתיכף בשמחת תורה שמסימין התורה בפטירת משה ויהושע מלא רוח חכמה וכו' כנ"ל באות כה, ומתחילין בראשית וקורין עד פרשת קדשת שבת שהוא ויכלו כנ"ל, כי עקר העבודה מאלול עד עתה שהוא להמשיך דרך התשובה בעולם העקר על-ידי שבת שמודיעין לנו הצדיקים שהם בחינת משה שמאיר ומודיע על-ידי בחינת יהושע וכו' כנ"ל, על-כן תכף מפטירין בתחלת ספר יהושע שמדבר מהסתלקות משה ויהושע צריך להתחזק וכו', כמו שכתוב שם (יהושע א): משה עבדי מת ועתה קום עבר וכו' ומסימין רק חזק ואמץ, כי זה עקר התקון והתקוה, שמשה המשיך תקון כזה שגם אחר הסתלקותו ימשיך דרך התשובה בעולם על-ידי בחינת יהושע שעל-ידי זה כובשין ארץ ישראל וכו' כנ"ל.
וזה אנו קוראין בכל שנה ושנה. כי ממשלתך בכל דור ודור ובכל שנה ושנה נעשה בחינה זאת שמתחילין אותה מסדר לסדר בכל שבת עד שגומרין אותה בגמר תקון החותם בתוך חותם של ראש השנה ויום כפור שהוא בשמיני עצרת ושמחת תורה, והכל בשביל להאיר להמשיך קדשת שבת שהוא דרך התשובה בעולם, כי שמעתי מפיו הקדוש ז"ל אחר שאמר התורה הנ"ל שבכל מקום שיש רב אמתי ותלמיד שלומד ממנו, נעשה בחינה זאת בחינת משה ויהושע ואהל מועד שעל-ידי זה עקר המשכת דרך התשובה בעולם. ובזה עוסקין מאלול עד שמיני עצרת ומפטירין אז ביהושע וכו' כנ"ל שהוא ההפטרה הראשונה, כי כל ההפטרות שבנביאים הכל בבחינת יהושע שהוא הספר ראשון שבנביאים, כי יהושע בחינת נקודה התחתונה שעל-ידו מאיר בחינת משה בכל דור בכל שנה דרך התשובה בעולם וכו' כנ"ל:
והנה מבאר בכל הנ"ל, שעקר התקון הוא שבת שהוא מתנה טובה וכו'. והעקר, כי על-ידי שבת הכל יזכו לתשובה שעל-ידי זה תבא הגאלה וכו' כנ"ל, ועל-כן צריכין לזהר מאד לכבד את השבת ולזכר את השבת תמיד, כי שבת הוא התכלית בחינת תכלית שמים וארץ וכו'. וזה שמסימין ההפטרה של יום כפור שמדברת מתשובה מסימין אותה בשמירת שבת, כמו שכתוב שם (ישעיה נח): אם תשיב משבת רגליך וכו' אז תתענג על ה' וכו', כי עקר התשובה הוא ביום כפור, וגם יום כפור מקבל משבת, כי שבת ראש לכל הזמנים המקדשים כמו שאומרים, וברכתו מכל הזמנים, כי כל תקון התשובה של יום כפור הוא על-ידי שבת כנ"ל, על-כן מסימין הפטרת יום כפור בשמירת שבת וכנ"ל:
ובזה תראה נפלאות בתורה איך הכל נסמך בסדר נפלא, כי בשביל זה סדר משה רבנו פרשת שמירת שבת קדם פרשת חטא העגל כמבאר בפרשת 'כי תשא', שמדבר שם ממעשה המשכן, ואחר-כך אך את שבתותי תשמרו וכו' ושמרו בני ישראל את השבת וכו' ברית עולם ביני ובין בני ישראל וכו' ואחר-כך מתחיל לדבר תכף ממעשה העגל, להורות ולגלות ולהודיע חסדי ה' ונפלאותיו, שבחסדיו הנפלאים הוא מקדים רפואה למכה תמיד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מגילה יג:), שקדם מעשה הרע והמר הזה של חטא העגל שבזה קלקלו לדורות וגרמו כל החרבנות, כי חזרו והמשיכו היצר הרע על עצמן, שמזה באים כל הקלקולים גם עתה וכו' הקדים והודיע לנו בתורתו קדשת שבת קדש שסדרה מקדם להורות שכבר הקדים התקון והרפואה שהוא קדשת שבת שמקבלין מצדיקי אמת בחינת משה, על-ידי זה יתתקן הכל, כי על-ידי זה נמשך דרך התשובה בעולם כנ"ל. ועל-כן האלף אורות שנסתלקו על-ידי חטא העגל מחזירין אותם למשה בשבת, ומשה מחזירן לישראל, כמו שכתוב בכונות, כי עקר תקון חטא העגל הוא על-ידי שבת כנ"ל.
ועל-כן בכניסת שבת אומרים מזמור שיר ליום השבת, שהוא המזמור שאמר אדם הראשון בכניסת שבת סמוך לחטאו כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי שבת אגין עלוהי כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכנ"ל, וזהו בחינת מה שכתוב במעשה של שני הבנים שנחלפו, שכשרודפין את האדם מן הגן-עדן צריך לעמד עצמו אצל שבת, כמו שכתוב שם, וכמובא לעיל. ועל-כן הזכיר שם (תהלים צב): מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכו' ואתה מרום לעולם ה', ופרש רש"י, לעולם ידך על העליונה, הינו שראה תכף שאף-על-פי שהתגרו הס"ם וחילותיו כל-כך עד שהחטיאו אותו כל-כך ביום הראשון שעל-ידי זה יהיה מה שיהיה וכו' כי תכף אמר לו השם יתברך איכה, שמרמז על החרבנות, שהתקון על-ידי צעקות איכה בחינת איה וכו' כנ"ל, אבל ברחמי השם יתברך השרה עליו רוח-הקדש ואמר תכף מזמור שיר ליום השבת וסים ואתה מרום לעולם ה' כי לעולם ידך על העליונה. כי בכח קדשת שבת יתגלה אלקותו יתברך תמיד על-ידי הצדיקים, אפלו בעקבתא דמשיחא אפלו בדורות אחרונים האלה שגברה ההסתרה שבתוך הסתרה עד אין קץ, אף-על-פי-כן יהיה נמשך דרך התשובה בעולם שהוא בחינת אם אסק שמים וכו' ואציעה שאול הנך וכו', וזהו על-ידי קדשת שבת כנ"ל.
וזהו: מה גדלו מעשיך ה' מאד עמקו מחשבותיך, כי מחשבותיו יתברך עמוקים מאד שאי אפשר להשיגם, כמו שכתוב בהפטרה (ישעיה נה): דרשו ה' בהמצאו וכו', יעזב רשע דרכו וכו', כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו'. ויש לפרש מה גדלו מעשיך ה' אלו ששת ימי המעשה, שבהם עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם, שעל-ידי זה הראה גדלת מעשיו הנוראים והנפלאים מאד. אבל לכאורה קשה מה התכלית מכל זה ולמה לנו כל הרעש הזה שברא כל זה בחכמות נפלאות כאלה ואחר-כך יכלה הכל, ובפרט שרב הדורות יקלקלו הרבה ויהיו להם צרות רבות כאלה רחמנא לצלן מעתה. על-כן הסמיך לזה מאד עמקו מחשבותיך, זה בחינת שבת, שאז אין שום עשיה ועובדא כלל, והוא תכלית הידיעה בחינת קדשת עמקות המחשבה, הינו שהשיב שאסור להרהר אחר מדותיו, כי מאד עמקו מחשבותיו, כי כבר הקדים שבת שנמשך מעמקות מחשבתו מאד, שעל-ידי זה יתתקן הכל כנ"ל. ועל-כן בודאי יהיה תכלית טוב לכל אדם עם כל מעשה שמים וארץ התלוים בו, כי שבת הוא תכלית מעשה שמים וארץ וכנ"ל.
וזהו גם-כן מה שאומרים אחר-כך במזמור ה' מלך גאות לבש וכו' (תהלים צג): מקולות מים רבים אדירים משברי ים אדיר במרום ה', כי אף-על-פי שהמים רבים אדירים משברי ים מתגברים על כל אדם כל-כך כל-כך, בחינת כל משבריך וגליך עלי עברו וכו' (שם מב), אף-על-פי-כן מכלם אדיר במרום ה', והוא יגמר הכל כרצונו ויביא הכל אל התכלית הטוב האמתי הנצחי, כי כבר הקדים ונתן לישראל קדשת שבת וכנ"ל, על-כן אומרים זה בכניסת שבת וכנ"ל:
ועל-כן אפלו מי שחטא הרבה חס ושלום, כל זמן שאינו ממר להכעיס או לחלל שבתות, הוא בכלל ישראל וכו', אבל ממר לחלל שבת הרי הוא כממר לכל התורה ויוצא מכלל ישראל. כי עקר קיום קדשת ישראל הוא על-ידי שבת וכנ"ל:
ועל-כן בכל מה שעובר על האדם צריך לזכר בשבת תמיד, ובפרט בענין הפרנסה, כי צריכין לקדש כל העובדות והמשא ומתן שהם כלולים בל"ט מלאכות, לקדשם בקדשת שבת, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן לח), כי צריכין לזכר שעקר ברכת הפרנסה הוא משבת דמניה מתברכין כל שתא יומין וכו', וכן כשהמחשבות רודפין אחריו מאד צריך לעמד עצמו אצל שבת, שהוא שביתה ומנוחה. כי עקר תקון המחשבה הוא להיות שב ואל תעשה גם במחשבה כמו שכתוב במקום אחר, ויבטל עצמו בבחינת קדשת שבת וימשיך מחשבתו לתוך התורה שנתנה בשבת, שמשם נמשכין כל החדושי תורה וכו', וכן בענין קנאה ושנאה ומחלקת שבין אדם לחברו ובין איש לאשתו וכו', שמצוי מאד שזה מזיק להאדם מאד כידוע צריך לזכר את עצמו בקדשת שבת שהוא שלום בחינת שבת שלום, וכל מה שעובר על האדם בכל יום ויום צריכין לברח במחשבתו לקדשת שבת והכל בכח הצדיקים שמודיעים לנו קדשת שבת כנ"ל:
וזהו: אם תשיב משבת רגליך, כי העקר לתקן בחינת הרגלין שהם כלי ההליכה לילך בדרך התורה בדרכי התשובה הנ"ל בבחינת רגלי עמדה במישור וכו' (תהלים כו), כי עקר הברור הוא בבחינת רגלין, כי שם כל אחיזתם בבחינת רגליה יורדות וכו' (משלי ה) כידוע, כי זה בחינת תקף ההתגרות שמתגרה הבעל-דבר עתה בדורות הללו מאד בכלל ובפרט, כי עתה הוא בעקבות משיחא בחינת רגלין ששם אחיזת הסטרא-אחרא והקלפות מאד, ועל-כן צריכין לידע שעתה בדורות האלו כשמתגבר האדם בתנועה קלה לשוב לה' יתברך הוא יקר אצל השם יתברך הרבה מעבודות גדולות של דורות הראשונים, וכמובא כל זה בכתבי האר"י ז"ל ובדברי הבעל-שם-טוב ז"ל, ובפרט מדברי אדמו"ר ז"ל, ועל-כן עקר קץ הגאלה הוא כד מטו רגלין ברגלין ויקים ועמדו רגליו ביום ההוא וכו' כמובא כל זה הרבה בכתבי האר"י ז"ל, וכל התקון על-ידי שבת כנ"ל, בחינת אם תשיב משבת רגליך וכנ"ל:
כי זה העולם בכלל הוא בחינת רגלין בחינת והארץ הדום רגלי, שזהו בחינת נקודה התחתונה שהוא בחינת שתיקה והמתנה, בחינת דם לה' וכו' אך לאלקים דומיה נפשי וכו', בחינת טוב ויחיל ודומם לתשועת ה', שפרושו שתיקה והמתנה. כי בזה העולם צריכין רק להמתין, כי הוא צל עובר וענן כלה ורוח נושבת וכו', ובני אדם צריכין לעבר בו בשביל נסיון וצרוף, והעקר שיעמד בנסיון וימתין בכל הדברים שלא יהיה להוט אחר שום תאוה של מותרות, ומה שמכרח לו יהיה לו בטחון וימתין תמיד לישועת השם. וכן בכל מה שעובר עליו עדי יזכה לתכליתו הנצחי, כי על-ידי זה זוכין לקדש כל העובדות והמשא ומתן של ששת ימי המעשה לקשרם לשבת שעל-ידי זה נעשה בחינה אחת בחינת אדם לשבת על הכסא, כי על-ידי הדמימה והשתיקה הנ"ל מקדשין כל העובדות של ימי החל עד שממשיכין על-ידי ששת ימי המעשה בחינת וא"ו שבתוך האלף, שעל-ידי זה ממשיכין ומקשרין עצמן לנקודה העליונה שהוא בחינת כסא דמתכסיא, שמשם עקר קדשת שבת, כי שבת בכלל הוא בחינת נקודה העליונה, והעולם בכלל בחינת נקודה התחתונה, ועל-ידי שמקדשין ששת ימי החל על-ידי הדמימה והשתיקה כנ"ל על-ידי זה ממשיכין על-ידי ששת ימי החל שהם בחינת וא"ו מנקודה העליונה לנקודה התחתונה ונעשה בחינת אדם וכו', שזה בחינת דרך התשובה וכו' כנ"ל.
וזהו אם תשיב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי וכו', כי כל השביתה בשבת מלעשות חפציו ביום קדשו, הכל בבחינת אם תשיב משבת רגליך, כי כל הברורים בבחינת רגלין שבשביל זה אסור שום עשית חפציו ביום הקדוש והנורא הזה וכנ"ל. וזהו וקראת לשבת ענג, כי עקר קדשת שבת הוא דיקא לקים ענג שבת שהם הג' סעודות של שבת שהם בחינת ע'דן נ'הר ג'ן, שהם בחינת ג' מצוות הנ"ל ג' נקודות הנ"ל, שהם בחינת דרך התשובה כנ"ל. וזהו ולקדוש ה' מכבד וכבדתו מעשות דרכיך בחינת תקון הכבוד לזכות לכבוד אלקי על-ידי דרכי התשובה וכו', כמבאר בהתורה הנ"ל על פסוק זה וכבדתו מעשות דרכיך שמרמז על דרכי התשובה בחינת שני הבקיאות הנ"ל שעל-ידי זה זוכין לכבוד אלקי וכו', שכל זה הוא בחינת קדשת שבת כנ"ל:
וזה: ממצוא חפציך ודבר דבר, שלא יהיה דבורך של שבת כדבורך של חל (שבת קיג:), כי באמת עקר עלית הדבור הוא בשבת, כי אז עולין הרגלין שהם בחינת דבור בחינת צדק תדברון (תהלים נח) בחינת צדק יקראהו לרגלו (ישעיה מא), שזהו בחינת צדק לפניו יהלך וכו' (תהלים פה), כמו שכתוב במקום אחר (סימן קלט). כי הדבור בחינת מלכות-פה שעקר עליתה בשבת מלכתא, כי בששת ימי החל שהוא בחינת העולם הזה, צריכין רק לשתק כנ"ל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין פט) על פסוק (תהלים נח) האמנם אלם צדק תדברון, מה יעשה האדם בעולם הזה יעשה עצמו כאלם. כי אסור לדבר שום דבור של עסקי עולם הזה רק דבורי תורה ותפלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חלין פט): יכול אף בדברי תורה? תלמוד לומר 'צדק תדברון', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא יט:): ודברת בם ולא בדברים בטלים. אבל אי אפשר להתקים בלא הדבור, כי צריכין לדבר בעסקי עולם הזה והצטרכות ההכרחיים. אך צריכין לקשר כל הדבורים אל התורה שיהיו כל דבוריו במשא ומתן וכיוצא בשביל התכלית הנצחי כמו, שכתב אדמו"ר ז"ל (בסימן כט), שצריכין לכון בכל דבור שמדבר בשביל המשא ומתן שכונתו כדי שיתן צדקה, וכן בכל הדבורים, אבל בשבת גם דבור זה אסור, כי אסור לעסק במשא ומתן ובשום מלאכה, ואפלו דבור של עסקי חל אסור אפלו אם כונתו לשם שמים באמת, כי אפלו מלאכת המשכן נדחה מפני שבת, מכל שכן כל המשא ומתן ודבוריו אפלו אם עושה משא ומתן באמונה כראוי בבחינת מלאכת המשכן, כמו שכתב רבנו ז"ל (בסימן יא), אף-על-פי-כן בשבת גם זה אסור, כי בשבת אסור לדבר שום דבורי חל כי אם דבורי שבת, שהם דברי תורה ותפלה ושבחים והודאות לה' יתברך ולזמר זמירות של שבת להודות לה' בכל לב בשמחה גדולה ועצומה על שנתן לנו בחמלתו מתנה טובה הזאת שהיתה גנוזה בבית גנזיו שהוא קדשת שבת. כי שבת למעלה מהדבור, וכל הדבורים נמשכין משבת, כי שבת בבחינת שתיקה העליונה שהיא למעלה מהדבור, בחינת סיג לחכמה שתיקה שהוא בחינת כתר בחינת המתן. כי שרש הדבור הוא במחשבה שהוא בחינת שתיקה, כי הדבור בחינת חכמה בחינת כי ה' יתן חכמה מפיו וכו' (משלי ב), ושרשו בבחינת כתר בחינת שתיקה בחינת סיג לחכמה שתיקה, שהשתיקה מקפת את החכמה שהוא בחינת הדבור כמו סיג וגדר כמו שכתוב שם, כי צריכין לשתק קדם שמדברין להתישב היטב קדם שמוציאין הדבור, וכן בין דבור לדבור, ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל (מגילה יח): מלה בסלע משתוקא בתרין, כי השתיקה למעלה מהדבור והיא שרש הדבור ותקונו, וכל זה נמשך משבת שהוא בבחינת כתר בחינת כסא דמתכסיא ששם סוד השתיקה בחינת חכם חרשים ונבון לחש (ישעיה ג), ואסור אז לדבר שום דבור כי אם דבור של שבת שנמשך מבחינת שתיקה העליונה שהוא דבור של ישוב הדעת דבורי אמונה להתדבק על-ידם לה' יתברך, בחינת אודיע אמונתך בפי (תהלים פט), בחינת ויום השביעי משבח ואומר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו':
וזהו: אז תתענג 'על ה'' דיקא, דא אוריתא דעתיקא סתימאה, שהוא בחינת 'על ה'' (כמובא בהתורה לשמש בסימן מט לקוטי חלק א) שהוא למעלה מהתורה הנגלה ששם עקר בחינת התשובה שהוא בחינת שבת כמובא במקום אחר. וזה: והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך, שהוא נחלה בלי מצרים, הינו כי על-ידי שבת זוכין שיתבטלו כל המצרים של הקדשה שעל-ידם כל החרבנות בכלל ובפרט, בבחינת כל רודפיה השיגוה בין המצרים (שבת קיח), כי מי שאוחז את עצמו בכח קדשת שבת שהוא בחינת כח קדשת הצדיק שהוא שבת דכולהו יומי כנ"ל, אין שום מיצר שירחיקו מהשם יתברך, כי מכלם ישוב לה' יתברך כי יזכה לדרכי התשובה הנ"ל שהם בחינת בקי בעיל בקי בנפיק בחינת ואציעה שאול הנך וכנ"ל. כי יעקב היתה מטתו שלמה ומבטל קלפת עשו וישמעאל שהם מיצרי הקדשה שהחריבו את הבית-המקדש שעל-ידם אריכת הגלות, כי יעקב ומשה כחדא חשיבו, בחינת הצדיק האמת שממשיך קדשת שבת שהוא בחינת דרכי התשובה הנ"ל. על-כן על-ידי שמירת שבת שמקבלין מהצדיק האמת כנ"ל על-ידי זה זוכין לנחלה בלי מצרים שאין שום דבר יכול להרחיק מהשם יתברך חס ושלום, כי מכלם ישוב לה' יתברך וכנ"ל:
וזה שסימו שם רבותינו ז"ל במאמרם על פסוק האמנם הנ"ל, יכול אפלו אם הגיס דעתו? תלמוד לומר משרים תשפטו בני אדם, כי פסוק זה מדבר מדרכי התשובה הנ"ל, שעקר התשובה הוא שישים עצמו כמדבר ולא יתגאה כלל וכשישמע בזיונו ידם וישתק ויהיה בכלל הנעלבים ואינם עולבים שומעים חרפתם ואינם משיבים וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל, שזהו מה שנאמר שם, מה יעשה אדם בעולם הזה יעשה עצמו כאלם, כי צריכין לשתק ולהיות כאלם שזהו עקר התשובה, כמו שאמר דוד (תהלים לח): ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו, ועל זה אמרו שם: יכול אפלו בדברי תורה? תלמוד לומר: צדק תדברון, כי בדברי תורה בודאי צריכין לדבר, כי על-ידי זה כל תקון התשובה להנצל מכל רע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סכה נב: קדושין ל:): אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש. וכן אמרו רבותינו ז"ל לענין תשובה
(ויקרא רבא פרשה כה): אם היה רגיל ללמד דף אחד ילמד ב' דפין וכו'. ועל-כן סימו: יכול אפלו אם הגיס דעתו תלמוד לומר וכו', כי אפלו אם יעסק בתורה ויגיס דעתו בודאי לא תתקים התורה אצלו ולא יזכה לתשובה, כי עקר התשובה שהוא קיום התורה הוא על-ידי ענוה, שישים עצמו כמדבר, כמו שמובא בסוף על מאמר רבה בר בר חנא, זמנא חדא הוי קא אזלינן במדברא וכו' עין שם. וזהו: תלמוד לומר משרים תשפטו בני אדם, כי צריכין לדון את הכל לכף זכות ולשתק למחרפיו, כמו שכתוב שם בסוף על מאמר רבותינו ז"ל, הוי דן את כל אדם לכף זכות. כי עקר תקון התשובה הוא על-ידי שירגיש שפלותו באמת, ואף-על-פי-כן יחזק את עצמו בכח הצדיק אמת שהוא בחינת שבת, שעל-ידי זה יזכה לילך בדרכי התשובה הנ"ל עד שירחם מן השמים וישוב אל ה' וירחמהו, אמן כן יהי רצון:
ועקר קדשת שבת הוא שמחה, שצריכין לזהר מאד להיות שמח וטוב לב בשבת, כמו שכתוב (לקוטי תנינא סימן יז) וכמבאר בדברי רבותינו ז"ל הרבה, וזה עקר תקון דרכי התשובה שנתתקנים על-ידי קדשת שבת. כי עקר התשובה לשוב נפשו לשרשה, בבחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטלית מתמן (כמו שכתוב בסימן לה לקוטי חלק א), ושרש נפשות ישראל הוא בחינת שמחה, כי שרשם במחשבה דקודשא בריך הוא. כי ישראל עלו במחשבה תחלה ששם מקור השמחה, כמו שכתוב (דברי הימים א, טז): עז וחדוה במקומו, כי אין עצבות לפני המקום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה ה), וכל עקר פגם כל העברות הוא בחינת עצבות שמשם נמשכין כל העברות שעקרם פגם הברית שנמשך מהקלפה הנקרא לילית על שם העצבות והיללה כידוע. ועל-כן עברה גוררת עברה, כי העברה נמשך מבחינת זהמת הנחש, שהוא בחינת בעצבון תאכלנה הפך קדשת השמחה שהוא לשמח בה' יתברך, בחינת אנכי אשמח בה', שמחו בה' וגלו צדיקים וכו', וכשעובר עברה חס ושלום נמשך עליו עצבות, בחינת אדאג מחטאתי, בחינת יגון ואנחה שהם בחינת ס"ם ונוקביה, כמו שכתוב בכונות, ומחמת התגברות העצבות יותר גוררת עברה יותר כנ"ל. ועל-כן עברה גוררת עברה, ולא היה שום תקנה לשוב, על-כן עקר התשובה על-ידי גדולי הצדיקים שיכולין לעורר הנקודות טובות שבישראל אפלו בהגרועים המלאים עברות גם בהם מחפשים הצדיקים הגדולים ומוצאים בהם נקודות טובות, כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון (וכמו שכתוב בהתורה 'ועוד מעט ואין רשע' סימן רפב וכו' ובשארי מקומות רבים), עד שמכניסים בהם שגם הם ישמחו נפשותיהם. ועל-ידי זה הם מוציאים אותם מעברות ומפגמים ומחזירים אותם בתשובה.
וזה בחינת קדשת שבת שמודיעים להם כנ"ל, כי שבת בחינת שמחה וחדוה, כי בשבת מתבטלים כל הדינים, כמו שכתוב (זהר תרומה קלה:): וכל שלטני רוגזין ומארי דדינא כלהון ערקין ואתעברו מנה, וה' יתברך מסתכל אז רק על הטוב שבישראל. על-כן כל מי שממשיך על עצמו קדשת שמחת שבת שנמשך גם עליו בכח הצדיקי אמת על-ידי זה יכול לזכות לילך בדרכי התשובה הנ"ל, שהם בחינת בקיאות הנ"ל בחינת בקי בעיל בקי בנפיק וכו', בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, כי אף-על-פי שהבעל תשובה צריך לצעק ולבכות הרבה לפני השם יתברך ולשבר לבו מאד, כמו שכתוב (תהלים נא): לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה, אבל אף-על-פי-כן צריך להיות בקי בהלכה שלא יתרחק חס ושלום מהשם יתברך יותר על-ידי זה, כי בכל דרכי הקדשה יש בהם בחינת צדיקים ילכו בם וההפך, בחינת פושעים יכשלו בם, בחינת זכה נעשה לו סם חיים לא זכה וכו', כי בודאי צריך הבעל-תשובה לסבל בזיונות ושפיכות דמים בכמה בחינות וכמבאר בהתורה הנ"ל, שעקר התשובה הוא כשישמע בזיונו ידם וישתק ויקים דם לה' וכו', ובכלל זה הוא גם-כן מה שצריך לסבל בזיונות ושפיכות דמים מעצמו, בבחינת חרפה שברה לבי וכו' (תהלים סט), כי צריך להתביש בעצמו מעוונותיו ופגמיו עד שיהיה נשפך דמיו בקרבו, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות יב:): כל העובר עברה ומתביש בה מוחלין לו על כל עוונותיו, אבל אף-על-פי-כן צריכין להיות בקי בהלכה זאת מאד שלא יבא על-ידי זה לעצבות ומרה שחורה דסטרא אחרא, וכמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל על זה, ואמר שלב נשבר הוא ענין אחר מעצבות. וצריכין לזהר שלא יתאחז העצבות מהלב נשבר, על-כן הזהיר להתגבר שיהיה כל היום בשמחה בכל דרכי עצותיו הקדושות, רק בשעה מיחדת יהיה לו לב נשבר לפרש שיחתו לפניו יתברך כבן לפני אביו וכו', וכל זה כלול בבחינת בקי בהלכה הנ"ל, ועל-כן באמת עקר דרכי התשובה אי אפשר לקבל כי אם על-ידי גדולי הצדיקים הנ"ל שהם מורים לנו דרכי התשובה בחינת בקיאות בהלכה, והעקר על-ידי קדשת שבת שהוא מקור השמחה, שאז השם יתברך מסתכל רק על הטוב וכו' כנ"ל:
וכל זה צריכין ביותר בראש השנה שהוא תחלת השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, ואז צריכין להמשיך דרכי התשובה הנ"ל, ועל-כן הקדים לנו השם יתברך ברחמיו חדש אלול הקדוש שסוד כונות אלול הוא 'הנותן בים דרך' כנ"ל, כי בהם עוסקים לתקן דרכי התשובה הנ"ל, כדי שנזכה בראש השנה לילך בדרכי התשובה הקדושים האלו. ועל-כן באמת צריכין לנסע לצדיקי אמת על ראש השנה שהם יכולין להמשיך דרכי התשובה אלו, והעקר להמתיק תקף הדין של ראש השנה ולהמשיך על עצמן שמחה אז, כמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל, שבראש השנה צריכין להיות בשמחה. וכמו שכתוב בנחמיה לענין ראש-השנה (נחמיה ח): אכלו משמנים ושתו ממתקי ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם וכו'.
וזה בחינת שופר, שהוא לעורר חסדים ולהמתיק דינים כידוע, הינו לעורר רחמי השם יתברך שיסתכל רק על כל הנקודות טובות שבישראל ולא יסתכל על הרע שלנו כלל, עד שיכנס בלבנו רחמיו העצומים עד שיהיה נמשך שמחה עלינו, שעל-ידי זה עקר תקון התשובה כנ"ל, וזה בחינת אשרי העם יודעי תרועה וכו' בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו (תהלים פט). כי קול שופר הוא בחינת עשרה מיני נגינה שהם עקר השמחה, ועל-כן מסימין העשרה הלולים בחינת עשרה מיני נגינה בהללוהו בצלצלי תרועה וכו'. ועל-כן בשבת כשחל ראש השנה אין תוקעין בשופר, כי עקר השמחה שהוא תקון הנ"ל נמשך על-ידי שבת כנ"ל, ועל-כן כשחל ראש השנה בשבת אין לתקוע בשופר לעורר בחינת השמחה שהוא עקר התשובה כנ"ל, כי כל כלליות השמחה נמשך משבת שהוא יום שמחה וחדוה בכל העולמות כמו שכתוב בזהר הקדוש:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה כט:): יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה, משחרב בית-המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיו תוקעין בכל מקום שיש בו בית-דין. כי במקדש שהוא בחינת נקודה העליונה כנ"ל או בכל מקום שיש בו בית-דין כמו ביבנה, דהינו שיש שם צדיקי אמת בחינת משה נקודה העליונה, שם צריכין לתקוע בראש השנה אפלו בשבת, כי גדולי הצדיקים זוכין ליום שכלו שבת כלו תשובה, כי הם עושים תמיד תשובה על תשובה, הינו שעושים תשובה תמיד על השגתם הראשונה וכו' כנ"ל, ועל-כן הם יכולין לתקוע אפלו בשבת, כי הם בקיאים בהלכה היטב, על-כן אפלו כשתוקעים בשבת לא יבואו לידי שום פגם חס ושלום על-ידי זה, אבל עכשו שאין לנו בית-המקדש ואין לנו בית-דין הגון קבוע כמו בימיהם, כי אין אנו יודעין היכן הצדיקים האמתיים הגבוהים כל-כך שהם בקיאים בהלכה זאת של תשובה היטב, על-כן אסור לתקוע בשבת שלא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים שלא יצא מדרכי הבקיאות הנ"ל. כי באמת שופר כלול מכמה בחינות כי הוא מעורר ומשבר הלב מאד, בבחינת היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו וכו' (עמוס ג), שזהו בחינת מה שצריך הבעל תשובה שיהיה לו לב נשבר וכו' כנ"ל, אבל אחר לב נשבר צריך לבוא לשמחה, כמו שכתוב בדבריו ז"ל, שזהו גם-כן בחינת שופר כנ"ל. ובשבת צריכין רק שמחה ואסור לעורר שום לב נשבר כלל, על-כן אסור לתקוע בשבת. וזהו בחינת שמא יעבירנו ד' אמות ברשות הרבים שהוא במקום הסטרא-אחרא ששם אחיזת העצבות, כי שם כל המלאכות והמשא ומתן והעסקים והטרדות של פרנסה שהם בחינת עצבות, בחינת בעצבון תאכלנה, אבל במקדש ובמקום שיש בו בית-דין גדול שהם בחינת בקיאים בהלכה הנ"ל, הם יודעים לתקוע גם בראש השנה שחל להיות בשבת, כי יודעים להזהר היטב שלא לעורר בשבת על-ידי השופר שום לב נשבר ושלא לצאת מהגבול של קדשת שבת, רק על-ידי תקיעתם זכו לתשובה על תשובה שזה צריכים גם בשבת, על -כן הם היו תוקעים גם בשבת:
וזה בחינת מלכיות וזכרונות ושופרות, שכלם לעורר חסדי ה' ונפלאותיו, שבודאי יגמר הכל כרצונו, כי יגביר החסדים על הדינים עד שיעורר הטוב שבישראל וישובו כלם אליו, שאז תתגלה מלכותו יתברך לעין כל, שזהו בחינת מלכיות שאומרים שם הפסוקים מתנ"כ של התגלות מלכותו לעולם ועד, ומזכירין תכף: לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל וכו' (במדבר כג), הינו כנ"ל שאין הקדוש ברוך הוא מביט על האון והפגמים של ישראל, כמו שפרש רש"י שם. וכן כל הפסוקי זכרונות מדברים שהשם יתברך יזכר לעולם בריתו וינחם כרב חסדיו וכו', ועל-כן מתחילין בפסוק ויזכר אלהים את נח (בראשית ח), להורות ולגלות שאפלו בדור המבול בתקף התגברות הדינים גם אז לא עזב חסדו וחפץ בקיום העולם וזכר את נח וכו' וישובו המים וכו', מכל שכן עתה שכבר היו צדיקים גדולים ונוראים כאלו שהם האבות ומשה רבנו והשבעה רועים ותנאים ואמוראים ונביאים וכו' וכו', וגם בכל דור נמצאים צדיקים גדולים, ובכל אחד מישראל נמצאים נקודות טובות רבות, שבודאי יזכר ה' חסדיו בזכות אבותינו וכו' כמו שמזכירין שם פסוקים אלו, וזכרתי את בריתי יעקב וכו' וכן הבן יקיר לי אפרים וכו' רחם ארחמנו וכו' זכרתי לך חסד נעוריך וכו':
וכן פסוקי שופרות, שכלם לעורר זכות מתן תורה וכו', וכן מדבר מקבוץ גליות ישראל שהוא על-ידי שיסתכל וימצא זכות בכלם. וכן מדבר שם מעשרה הלולים שהם בחינת עשרה מיני נגינה שנעשים על-ידי ברור הטוב על-ידי גדולי הצדיקים, כמו שכתוב במקום אחר, ומסימין 'וביום שמחתכם ובמועדיכם וכו' ותקעתם וכו'', כי העקר לעורר הטוב שבישראל עד שיזכו לשמחה, שזהו עקר בחינת דרכי התשובה בחינת קדשת שבת שהוא שרש התשובה וכנ"ל:
וזה: לא הביט און ביעקב, זה בחינת נקודה התחתונה בחינת ואציעה שאול הנך, וכמו שפרש רש"י שם, שאין הקדוש ברוך הוא מסתכל על העוונות והעברות שעושין וכו' שזהו בחינת ואציעה שאול הנך, שצריכין להאמין שאפלו כשאדם נופל חס ושלום למקום שנופל עדין השם יתברך עמו ורחמיו עליו עדין ומחכה לו שישוב, שעל-ידי שמקבלין בקיאות הזה מהצדיק האמת, על-ידי זה זוכין לשוב אל השם יתברך תמיד בכל עת מכל מקום שהוא, שזהו בחינת בקי בנפיק. 'ה' אלהיו עמו' בחינת נקודה העליונה, 'ותרועת מלח בו' בחינת הוא"ו שבתוך האלף שהוא בחינת מצות למנות מלך כמו שכתוב שם:
והנה מבאר לעיל שעקר תקון התשובה הוא לזכות שבחינת משה יאיר לבחינת יהושע שזהו בחינת יחוד חמה ולבנה, ועקר התקון על-ידי שמחת שבת שממשיכין על עצמו וכו' כנ"ל. כי עקר תקון פגימת הלבנה שהוא בחינת יהושע הוא על-ידי בטול העצבות, כי פגימת הלבנה זה מארת חסר, ומבאר בזהר הקדוש ומובא בדבריו ז"ל מארת חסר דא לילית שמשם כל היללה והעצבות שמשם כל פגם הברית, שהוא עקר היצר הרע, ועל-כן בשעת קדוש לבנה מזכירין גדל השמחה של המאורות, כמו שאומרים: ששים ושמחים לעשות רצון קונם וכו', וכן נוהגין ישראל לברך ברכת הלבנה בשמחה רבה, וכמו שכתוב בשלחן ערוך שנוהגין לעשות רקודין ומחולות בשעת קדוש לבנה, זה בחינת מלוי פגימת הלבנה שהוא על-ידי שמחה כנ"ל. וזה שהזהירו מאד את יהושע כמה פעמים: חזק ואמץ, כמו שכתוב בסוף התורה בענין הסתלקות משה ובתחלת ספר יהושע, כי עקר ההתחזקות על-ידי שמחה, כמו שכתוב (נחמיה ח): כי חדות ה' היא מעזכם, ועל-ידי זה עקר היחוד וההארה ממשה ליהושע שהוא עקר תקון דרכי התשובה כנ"ל:
וזה בחינת לחם משנה של שבת בחינת משנה תורה בחינת כפלים לתושיה, שכל זה בחינת תשובה על תשובה, כי עקר בחינת תשובה על תשובה זוכה הצדיק האמת שכבר זכה לעשות תשובה בתכלית השלמות והזכות בלי שום פניה שאין שלמות אחריו, ואף-על-פי-כן הוא עושה גם אחר-כך תשובה על תשובה דהינו על השגתו הראשונה וכו', כמו שכתוב שם, שזהו בחינת יום שכלו שבת כלו תשובה שיזכו לעולם הבא, כמו שכתוב שם, וגדולי הצדיקים זוכין לזה בעולם הזה כנ"ל, ולעולם הבא עין לא ראתה וכו', ורק זה הוא בחינת תשובה על תשובה בשלמות שזהו בחינת קדשת שבת שהוא כלו תשובה כנ"ל. כי שאר האנשים אפלו אם מתגברים כראוי ועושים בכל פעם תשובה על תשובה הראשונה, דהינו על חטאתי וכו', שלא היה זך בלי פניה וכן אחר-כך, כל זה אינו נקרא תשובה על תשובה באמת כי אם בשם המשאל, כי כל זמן שלא זכך האדם את עצמו בתכלית הזכות עד שאין עולה על מחשבתו שום פניה ושום מחשבה זרה, עדין אינו בכלל בעל תשובה גמור מאחר שיש בו עדין איזה שמץ אחיזת הפסולת, ועל-כן כל אלו התשובות שעושין בכל פעם מחמת שלא היתה התשובה זכה כל-כך, כל אלו התשובות נקראים תשובה א', ואז כשבא בתשובותיו הרבים לתשובה שלמה באמת בתכלית הזכות בלי שום שמץ של איזה צד מחשבת חוץ, כל זה נקרא תשובה הראשונה, ואחר-כך כשעושה תשובה על השגתו הראשונה זה עקר בחינת תשובה על תשובה, ובודאי גם זה הצדיק הגדול בחינת משה שזוכה לזה לעשות תשובה על תשובה על ההשגות כנ"ל, גם הוא יש לו בחירה בזה, כי מאחר שצריך בזה העולם לעשות תשובה בכל פעם על השגתו הראשונה בודאי יש לו בחירה, כי בזה העולם אפלו הצדיק הגדול והנורא מאד כמו משה רבנו עליו השלום, יש לו בחירה, אך עקר הבחירה של הצדיק שהוא בחינת משה הוא בבחינת משה הוסיף יום אחד מדעתו (שבת פז), כמו שכתוב במקום אחר (סימן קצ). וזה בחינת הבחירה שהיה לאדם הראשון קדם החטא, שהיה זך בתכלית ועדין לא נתן בו יצר הרע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל ומובא בפרוש רש"י (בראשית ב, כה), ואם כן מאין היה לו בחירה עד שחטא בעץ הדעת, אך כל בחירתו אז היה בבחינה זאת בבחינת משה הוסיף יום אחד מדעתו. כי הוא היה זך לגמרי בתכלית, והזהירו השם יתברך שלא יאכל מעץ הדעת טוב ורע, דהינו במקום שיש שם אחיזת הרע לא יאכל משם, כי רצה שלא יכנס בו היצר הרע הגשמי שלנו כלל, רק ישאר לו בחירה של גדולי הצדיקים בחינת משה, שצריכין בכל פעם לילך מדרגא לדרגא ולעשות בכל פעם תשובה על השגתו הראשונה, שזהו בחינת קדשת שבת שיום זה קדוש ונורא מאד ואין בו אחיזת הרע, ועל-כן אין בו שום ברור, רק כל העבודה של יום השבת הוא לעלות מהשגה להשגה, שזהו בחינת תשובה על תשובה באמת כנ"ל, שזהו בחינת עבודת גדולי הצדיקים הנ"ל, שכל בחירתם בבחינת משה הוסיף יום אחד מדעתו, ומשם היה בחירתו של אדם הראשון כנ"ל. ועל-כן באמת כל מכשל החטא שלו היה על-ידי שהוסיפה על הצווי כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש שוחר טוב א), ועל-ידי זה נכשלו לגמרי ועברו על מצות ה' כי בודאי אסור להוסיף על דברי השם יתברך כמו שכתוב (דברים יג): לא תוסיף עליו. אבל אף-על-פי-כן מצינו שמשה רבנו הוסיף יום אחד מדעתו וה' יתברך הסכים עמו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת שם), אך בודאי יש בזה חלוקים רבים, כי הלא מצינו בכל הצדיקים החכמים הראשונים שהוסיפו כמה גזרות וגדרים ברב המצוות שהם בחינת משמרת למשמרת, כגון שבות לשבת וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ועל-כן באמת לנו אסור לגמרי לגרע או להוסיף, אבל גדולי הצדיקים יש להם בזה בחירה, שיש כמה דברים שהם צריכים להבין מדעתם אם להוסיף אם שלא להוסיף. ועל-כן באמת יש יגיעה ועבודה גדולה בזה כמו שהבנתי מדבריו ז"ל בעת שדבר מזה, וזה היה סוד הבחירה של אדם הראשון, וכשנכשל על-ידי אשתו שהוסיפה שלא כראוי נכשל מאד בחטא גמור, כי בודאי כשאין זוכין לכון דעתו (הגהה: לדעתו) יתברך כראוי יכולים להכשל מאד, שזהו בחינת ארבעה נכנסו לפרדס שרק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, אבל בן עזאי ובן זומא זה הציץ ונפגע וזה הציץ ומת, אבל נשארו צדיקים גדולים, אבל אחר נפל לגמרי וקצץ בנטיעות.
כי ענין זה הוא בחינת הבקיאות הנ"ל בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו', כי בודאי צריך הצדיק לעלות בכל פעם להשגה גבוה יותר, אבל אף-על-פי-כן אסור לו להרס לעלות אל ה' לכנס בהשגות שאינם ראוים לו כמובן כל זה בדבריו ז"ל (כמו שכתוב בהתורה 'כי מרחמם' בסימן ז לקוטי תנינא על מאמר רבותינו ז"ל: סיג לחכמה שתיקה וכו' ובמקום אחר). ומי שזוכה בעבודתו לבקיאות הזה היטב, זוכה לידע לכון דעתו מה להוסיף שיהיה כרצונו יתברך ומה שלא להוסיף, ועל-כן רק רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום, נכנס ויצא דיקא בחינת עיל ונפיק הנ"ל, שהיה בקי בעיל בקי בנפיק, אבל בן עזאי ובן זומא טעו בענין הבקיאות הזה, ועל-כן לא יצאו בשלום רק שאף-על-פי-כן נשארו בצדקתם, אבל אחר קצץ בנטיעות, כי יצא לחוץ לגמרי. וזה בחינת חטא אדם הראשון שהיה גבוה מאד ונכשל בכמה בחינות, וכמרומז בזהר הקדוש (תקון סט דף קב), בההוא יומא הציץ ומת, כי הסתכל במה דלא הוו ליה רשו, וכן אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:) שכפר בעקר, רק שתכף עשה תשובה, וכל זה היה בחינת פגם הבקיאות הנ"ל, וכל התקון שלו היה על-ידי שבת, כי שבת אגין עלוהי, כי קדשת שבת הוא בבחינה זאת בחינת תשובה על תשובה באמת, דהינו על השגה הראשונה וכו', שזהו בחינת יום שכלו שבת כולו תשובה כנ"ל. אבל זה אין זוכין כי אם גדולי הצדיקים בחינת משה, שרק הם יודעים ומשיגים סוד קדשת שבת בשלמות, כי הם עושים תשובה על תשובה בשלמות שהוא על השגה הקודמת וכנ"ל, ומהם אנו מקבלים קדשת שבת, בבחינת לך והודיעם הנ"ל, ועל-ידי-זה גם אנו יכולים לזכות לתשובה על תשובה לפי ערכנו, שנזכה לשוב תמיד לה' יתברך על שהתשובה הראשונה לא היתה זכה כל-כך, והלואי שנזכה לעת עתה לזה.
וזה בחינת 'לחם משנה' של שבת בחינת תשובה על תשובה הנ"ל. כי עקר לחם משנה נמשך מהמן שירד ביום הששי לחם יומים ובשבת לא ירד כלל. כי המן הוא בבחינת דעת בחינת משה כמו שאמר רבנו ז"ל (בסימן נו), וזכו ישראל בזכות משה שביום הששי ירד לחם משנה בשביל שבת, ובשבת לא ירד כלל. כי בכל ששת ימי המעשה שיש בהם ברורים ירד להם המן דבר יום ביומו כפי הברור של אותו היום. וזה בחינת תשובה של ההמון עם, כי על-ידי התשובה מבררין הטוב מן הרע, הכשר מן הפסול וכו', שזהו בחינת הברור שנעשה בכל יום מששת ימי המעשה, שהם כנגד ששה סדרי משנה, שהם בחינת כשר ופסול, אסור ומתר, טמא וטהור. וביום הששי ירד לחם משנה, זה בחינת תשובה על תשובה של ההמון עם, עד שנשלם תשובתם בשלמות, ובשבת לא ירד המן כלל, רק אז אוכלים הלחם משנה של יום הששי, שהוא סוד ענג שבת. כי אז אין ברור ואין טורחין אז בהמשכת השפע בגשמיות כפי הברור, רק אז צריכין לאכל סעודת שבת להתענג על ה' בלחם משנה שהוא בחינת תשובה על תשובה של גדולי הצדיקים בחינת משה שהוא בעצמו בחינת המן בחינת הדעת, שכל תשובתו הוא רק על השגה הקודמת כנ"ל. כי בשבת אין ברור, אבל עלית העולמות עקרו הוא בשבת כמובא בכונות. וזה היה צריך אדם הראשון שעדין לא נתן בו יצר-הרע ולא היה צריך ברור שלנו, רק היה צריך להעלות העולמות כמבאר בכונות הרבה בזה. וזה עקר קדשת שבת שזוכין לזה גדולי הצדיקים, שזהו בחינת תשובה על תשובה בשלמות באמת כנ"ל, כי כפי תשובתו כן הוא עלית העולמות התלויים בו. ועל-כן באמת עקר לחם משנה בחינת משנה תורה זוכין הצדיקי אמת הנ"ל, רק גם אנו מחיבים לבצע על לחם משנה זכר למן, כי אנו ממשיכין בחינת לחם משנה בחינת תשובה לפי ערכנו על-ידי כח גדולי הצדיקים שזוכין ללחם משנה בחינת תשובה בכל פעם על השגתו הקודמת וכנ"ל, כי כבר מבאר לעיל שעל-ידי אלו הצדיקים שהם עקר בחינת קדשת שבת שכלו תשובה של עולם הבא, שהוא על ההשגות כנ"ל, על-ידם יכול כל אחד לזכות לתשובה אפלו הגרוע שבגרועים. כי בכל פעם שהצדיקים הנ"ל עושים תשובה על השגתם הראשונה ובאים להשגה יתרה על-ידי זה משיגין גדלת חסדיו ביותר, שעל-ידי זה מגביהין השפלים ביותר ומכניסים גם בהם בחינת בקיאות הנ"ל שיזכו לעת עתה לקים ואציעה שאול הנך, וגם ממקומם ימשיכו עצמן לה' יתברך בכל מה שעובר עליהם, ויצעקו ויתפללו לה' יתברך תמיד בכלות הנפש, בבחינת מבטן שאול שועתי (יונה ב), בחינת צפו מים על ראשי אמרתי נגזרתי קראתי שמך ה' מבור תחתיות עד ישקיף וירא ה' משמים (איכה ג) שיזכו לתשובה שלמה וכו' כנ"ל. וכל זה הוא בחינת קדשת שבת שמקבל כל אחד מגדולי הצדיקים הנ"ל שהם בחינת משה בחינת שבת דכלהו יומי וכנ"ל:
וזה בחינת יום כפור, שאז חיבים כלם להתענות ומקדם בערב יום כפור מצוה לאכל, כי האכילה מחברת הגוף עם הנפש, כי על-ידי האכילה נמשך חיות להגוף מהנפש והוא קיום האדם, ועל-כן על-ידי האכילה כראוי נעשה בחינת התקון הנ"ל שהוא בחינת אלף וכו' שעל-ידי זה נעשה אדם בחינת א' דם, כמו שכתוב שם, כי הגוף בחינת נקודה התחתונה והנשמה בחינת נקודה העליונה, כי גוף ונפש הם בחינת שמים וארץ, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:): יקרא אל השמים מעל (תהלים נ), זה הנשמה, ואל הארץ, זה הגוף. ושמים וארץ הם בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה בחינת השמים כסאי (ישעיה סו), נקודה העליונה, שנקראת כסא דמתכסיא וכו' כנ"ל. והארץ הדום רגלי בחינת נקודה התחתונה כנ"ל. וחיות הנמשך על-ידי האכילה, שמחבר אותם יחד זה בחינת הוא"ו שבתוך האלף, שממשיך החיות מנקודה העליונה לנקודה התחתונה. ועל-כן כל כונות האכילה הוא בבחינה זאת, בבחינת האלף הנ"ל שהוא ב' יודין וואו שבתוכם, והוא"ו נתחלקת לשנים, ואז י"ו למעלה וי"ו למטה. ושניהם גימטריא ל"ב, בחינת ל"ב שנים שטוחנין המאכל ומבררין אותו, שהם בחינת ל"ב נתיבות חכמה וכו', כמובא. והעקר החיות נמשך אל הלב, ששם כל רתיחת הדמים, והעקר שצריכין לאכל בקדשת ישראל כדי שיהיה נמשך החיות מהנשמה אל הגוף בקדשה, באפן שיחיה את הדמים שבלב בקדשה ולא יתאחזו מהם התגברות הדם שבחלל השמאלי שמשם אחיזת הסטרא אחרא וכו', ואז כשהדמים זכים כראוי ומקבלין רק חיות הקדשה על-ידי האכילה, אזי נעשה בחינת אדם הנ"ל שהוא אלף דם, כי הא' הוא בחינת ל"ב שנים ל"ב נתיבות החכמה שנעשה על-ידי שנכלל הגוף והנפש, נקודה התחתונה ונקודה העליונה, וד"ם הוא מה שזכה להחיות את הדמים בקדשה באפן שלא יתגבר הדם שבחלל השמאלי וכנ"ל. ואדם הראשון פגם בזה באכילת עץ הדעת טוב ורע ועל-כן פגם בבחינת אדם, וכן כל אדם כל החטאים שלו נמשכין מפגם הדמים שבחלל השמאלי. ועל-כן ביום כפור שאז עקר התשובה, על-כן צריכין להתענות לתקן כל החטאים שבאים מהדם שבחלל השמאלי שמשם כל החטאים שנכנעין על-ידי התענית, וזה בחינת התעניתים של הבעלי תשובה.
ועל-כן קדם יום כפור צריכין לאכל בערב יום כפור, כי כשרוצין לשוב צריכין להיות בקי בהלכה בקי בעיל בקי בנפיק וכו' כנ"ל, כי הבא לטהר מסיעין לו ואומרים לו המתן כנ"ל. כי האכילה של ערב יום כפור שהוא מצוה זה בחינת אכילת שבת קדש, שאז נמשך בחינת ישוב הדעת הנ"ל בחינת המתן שהוא בקיאות בהלכה כנ"ל. ועל-כן ביום כפור שצריכין כלל ישראל לשוב בתשובה שלמה וצריכין אז לגמר להמשיך דרך התשובה בעולם שהוא בקיאות בהלכה הנ"ל, על-כן אי אפשר לחטף להתענות מיד רק צריכין מקדם בערב יום כפור לאכל והוא מצוה גדולה. כי מצות האכילה של ערב יום כפור היא בחינת תקון בקי בנפיק, ומצות התענית והעבודה של יום כפור זה בחינת עיל, ועל-כן צריכין שניהם, כי אי אפשר לשוב כי אם כשבקיאין בהלכה הנ"ל בעיל ונפיק כנ"ל:
ועל-כן היה הכהן גדול משנה ביום כפור ה' פעמים מחוץ לפנים ומפנים לחוץ, מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב, כל זה בחינת הנ"ל, כדי לתקן ביום כפור עצמו בחינת עיל ונפיק בשרשו. כי גם בעבודת בית-המקדש בעצמו שהוא כלו קדש והוא בודאי בחינת עיל נגד כל העולם כלו, אבל גם שם בעצמו יש בחינת חוץ ופנים, שהם בחינת עיל לפנים ונפיק לחוץ, שהוא עבודת הכהן גדול ביום כפור שנכנס לפני ולפנים, זה בחינת עיל אצלו, ואחר-כך יצא לחוץ להיכל ועזרה ועשה שם עבודת חוץ, וכן החליף כמה פעמים, הכל לתקן בחינת עיל ונפיק בשרשו העליון, ועל-ידי נוראות עבודתו אז בפנים בבית קדש קדשים ובחוץ בבית המקדש, תקן והמשיך דרך התשובה הנ"ל בכל העולמות בכל המדרגות שבעולם, שיהיה נמשך על כל אחד בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל בעיל ונפיק כנ"ל, שזה עקר דרך התשובה כנ"ל. וזה בחינת מה שכתבנו למעלה שאין לנו כח לשוב בתשובה כי אם בכח הצדיקים הגדולים שהם עושים תשובה על תשובה תמיד, והם בקיאים בהלכה הנ"ל בבחינת עיל ונפיק היטב היטב, לפי דרכם הנפלא, והם ממשיכים עלינו בקיאות הנ"ל שגם אנחנו עתה בכל דור ודור וכל אדם בכל מקום שהוא, יוכל להמשיך על עצמו בחינת דרך התשובה הנ"ל, עד שגם אפלו המנחים בשאול תחתיות יוכלו למצוא את השם יתברך תמיד, בבחינת ואציעה שאול הנך, שזהו בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל שנמשך מגדולי הצדיקים כנ"ל, שזהו בחינת עבודת הכהן גדול ביום כפור מחוץ לפנים ומפנים לחוץ וכו' כנ"ל.
ועל-כן מתחילין ביום כפור בקריאת התורה 'אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו' (ויקרא טז), כי כל הפגם של נדב ואביהוא שהיו צדיקים נוראים מאד, אבל כל הפגם שלהם היה בבחינת בקיאות הנ"ל שלא תקנו בחינת ונפיק בחינת ושוב, רק רצו להתקרב בדבקות לה' יתברך יותר מהמדה, שהוא בחינת פן יהרסו לעלות אל ה' (שמות יט), וכמבאר בפסוק זה בקרבתם לפני ה' וימותו. ועל-כן הזהיר את אהרן על זה 'ואל יבוא בכל עת אל הקדש', שלא ימות כדרך שמתו בניו על-ידי שפגמו בבחינת בקיאות בעיל ונפיק כנ"ל, רק בזאת יבא אהרן אל הקדש וכו' בכל סדר העבודה של יום כפור. ועל-כן קורין כל זה ביום כפור, כי אי אפשר לנו לקבל דרך התשובה כי אם על-ידי הצדיקים שבקיאים בהלכה זאת היטב, שהוא בחינת העבודה של יום כפור, ומשם נמשך גם עלינו בחינת בקיאות הנ"ל שהוא דרך התשובה הנ"ל שנזכה לילך בו כל ימי חיינו, שזהו כל קדשת יום כפור לזכות לתשובה שלמה באמת וכנ"ל:
ואחר יום כפור עושין סכות, ואיתא בזהר הקדוש, שכל ימי ראש השנה ויום כפור היה מלחמה גדולה בין יעקב ועשו, ועשו שבא מצדו לקבל הברכות ויעקב לקחם ממנו בחכמה, ואחר יום כפור וכו' כדין 'ויעקב נסע סכותה', שיעקב בחינת כלל ישראל מסתירין עצמן בתוך הסכה הקדושה וכו', והוא על-פי הנ"ל שבראש השנה ויום כפור ישראל לוחמין בחינת מלחמת עמלק בכח הצדיק האמת בחינת משה, כי אז מתגברין לשוב בתשובה. ועקר התשובה הוא בחינת להכרית זרעו של עמלק בכל הבחינות, הן בגשמיות לזכות להכרית זרעו, שהם עקר בחינת ממשלת זדון שמבקשין על זה הרבה בראש השנה ויום כפור: ועולתה תקפץ פיה וכו' כי תעביר ממשלת זדון וכו', הן להכניע הרע שבדם שבחלל השמאלי וכו' שזהו גם-כן בחינת זהמת עמלק וכו', ומחמת שהוא מלחמה ארכה מאד כנ"ל עד שהשם יתברך בעצמו צריך ללחם עמו, על-כן אי אפשר כי אם בכח הצדיק שהוא בחינת משה שממשיך בקיאות בהלכה הנ"ל בקי בעיל בקי בנפיק וכו' כנ"ל, שזהו בחינת כל העבודה של הכהן גדול ביום כפור, כי על-ידי כל עבודתו שם ברום גבהי מרומים על-ידי זה המשיך בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל לכל ישראל החפצים לשוב, אפלו הנמוכים מאד מאד, לקים ואציעה שאול הנך שזהו בחינת בקי בנפיק, שזהו עקר דרך התשובה להחלושי כח שבישראל וכו' כנ"ל. כי כל התפלות והתחינות ובקשות והסליחות שישראל מרבין לבקש מחילה וסליחה וכפרה בעשרת ימי תשובה ובפרט ביום כפור, אין הכונה להתפלל ולבקש על העבר לבד, רק שצריכין לבקש רחמים ביותר שיעזרו השם יתברך מעתה לדרך התשובה שלא יחטא עוד ולא יפל משום דבר, רק יזכה לבחינת דרך התשובה הנ"ל באמת שהוא בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל. ועל-כן מבקשים ותן בלבנו לעזב דרך רשע וכו' וכן יהי רצון שלא אחטא עוד וכו', וכן הרבה, וכל זה הוא בחינת מלחמת עמלק בכח הצדיק האמת, שזהו בחינת העבודה של הכהן גדול ביום כפור וכנ"ל. וזהו בחינת כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם וכו' (ויקרא טז), שעקר הכפרה בחינת כי ביום הזה יכפר עליכם הוא שנזכה על-ידי זה לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. הינו שהשם יתברך יטהר אותנו להבא מכל חטאתינו, שימשיך עלינו דרך התשובה הנ"ל לטהר עצמינו מכל חטאתינו מעתה שלא נחטא עוד כנ"ל, וזה זוכין כל החפצים באמת בכח הצדיק האמת, שזהו בחינת העבודה של יום כפור שעל-ידי זה ממשיך בקיאות הנ"ל לילך בדרך התשובה בכל השנה תמיד.
ועל-כן אחר יום כפור עושין סכות, כי סכות הוא בחינת ענני כבוד שהקיפו את ישראל במדבר, והענני כבוד היו מגינים על ישראל מקלפת עמלק כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראש השנה ג) על פסוק (במדבר כא): וישמע הכנעני מלך ערד, שהוא עמלק וכו', ששמע שנסתלקו ענני כבוד על-ידי מיתת אהרן וכו' וכמובא בפרוש רש"י שם עין שם. ועל-כן עתה אנו עושין סכה להמשיך קדשת הענני כבוד להנצל על-ידם מקלפת עמלק, וכמובן בזהר הקדוש. הינו כי ביום כפור עשה הכהן גדול עבודתו בבית-המקדש בפנים ובחוץ והמשיך בחינת בקיאות הנ"ל בשרשו ברום גבהי מרומים עד שעל-ידי זה נמשך כח הבקיאות הנ"ל על כל ישראל, ועכשו אחר יום כפור צריך כל אחד מישראל בעצמו לכנס לתוך הסכה הקדושה לתוך בחינת הענני כבוד להצפין עצמו מקלפת עמלק, בבחינת כי יצפנני בסכה וכו' (תהלים כז), כי מלחמת עמלק ארכה מאד כנ"ל. ועל-כן גם אחר יום כפור צריכין לעשות כמה תחבולות להנצל ממנו, על-כן בורחין לתוך הסכה בבחינת כדין ויעקב נסע סכותה, כדי שכל אחד מישראל ימשיך על עצמו קדשת הענני כבוד שהם מכניעין קלפת עמלק הרוצה להעלים קדשתו יתברך, בפרט כשיוצאין לחוץ מהבית הכנסת ובית המדרש לעסק בצרכי הגוף במשא ומתן וכו' שזהו בחינת ונפיק, שאז אורב מאד. ועל-ידי שיוצאין מהבית אל הסכה שהוא בחינת ענני כבוד שמצילין מקלפת עמלק, על-ידי זה מתקנין בחינת בקיאות הנ"ל, שהעקר בחינת בקי בנפיק וכו' כנ"ל. כי בכלל הזמנים המקדשים האלה נקרא ראש השנה ויום כפור בחינת עיל, כי בהם עוסקין רק בתפלה בבית הכנסת ובית המדרש וכו' וסכות היא בחינת ונפיק וכו', כי עקר מצות סכה הוא אכילה ושתיה ושנה שהוא בחינת ונפיק כנ"ל:
וזה בחינת ד' מינים שנוטלין בידים, ואיתא בזהר הקדוש (תקוני זהר דף כט): מאן נצח? מאן דאחיד מאנא קרבא בידוהי. ולכאורה אינו מובן כלל מה זאת השאלה מאן נצח, הלא בכל המלחמות רואין מאן נצח, מי שכבש המלחמה והכניע והפיל והרג את שונאו שנלחם עמו, ואיך שיך לשאל מאן נצח? וגם התשובה מאן דנקיט מאנא קרבא בידוהי, הלא אדרבא בכל המלחמות זה סימן שלא נצח עדין המלחמה, מאחר שצריך לאחז עוד הכלי מלחמה בידיו, כי מי שמנצח המלחמה לגמרי אינו אוחז עוד כלי המלחמה בידיו. אך אפשר להבין על-פי הנ"ל, כי כבר מבאר שבחינת מלחמת עמלק הוא מלחמה ארכה מאד מאד, כי עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל, ועקר הוא מלחמת היצר שהוא בחינת קלפת עמלק שאורב על האדם תמיד ורוצה להפילו לגמרי חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועקר הכנעתו הוא התחזקות שהוא בחינת בקיאות הנ"ל שעקרו בחינת בקי בנפיק בחינת ואציעה שאול הנך. שבכל מה שעובר על האדם כל ימי חייו יהיה חזק מאד לבל יפל משום דבר וכו'. וזה הדרך צריכין ללמד הרבה לקבלו אצל הצדיקים והנלוים אליהם בחינת משה ויהושע וכו' כנ"ל. וזה כל העבודה בראש השנה ויום כפור להמשיך דרך התשובה הזה בעולם וכנ"ל.
נמצא, שבענין מלחמה זאת שיש לכל אדם עם יצרו שהוא בחינת מלחמת עמלק, כל נצחון המלחמה הוא כשהוא חזק בדעתו בכח הצדיק לאחז את עצמו ולעמד בקשרי המלחמה בכל מה שיעבר עליו, כי כל זמן שהאדם אינו מיאש את עצמו ומחזק את עצמו להתחיל בכל פעם מחדש וכו' ועוסק עדין במלחמה זאת שעקר הכלי זין הוא תפלה וכו', כמו שכתוב במקום אחר (סימן ב), הוא נקרא נוצח את המלחמה. כי באמת לה' המלחמה, כי אי אפשר להאדם בעצמו לנצחו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (קדושין ל:): אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו', וכמו שכתוב (שמות יז): מלחמה לה' בעמלק מדר דר וכנ"ל. רק שהאדם חיב לחזק את עצמו ולעורר את עצמו בכל פעם מחדש לבלי להיות נסוג אחור ממלחמה הזאת ולבלי ליאש את עצמו בשום אפן וכו'.
ועתה מובן דברי הזהר הקדוש הנ"ל, מאן נצח מאן דאחיד מאנא קרבא בידוהי, כי בודאי במלחמה זאת שהיה לנו בראש השנה ויום כפור שהוא להכרית זרעו של עמלק בגשמיות ורוחניות, בודאי אין רואין בחוש עדין מאן נצח, בפרט באריכות הגלות הזה, שעדין הבית-המקדש חרב וכל אחד עובר עליו מה שעובר, אך בכלל ישראל בודאי כבר נצחו המלחמה, מאחר שאוחזין המאני קרבא בידוהי, שהם הלולב ומיניו. כי מאחר שישראל עוסקין עדין במלחמה הזאת ואוחזין מאנא קרבא בידיהון, שהם הד' מינים שמתפללין בהם וגומרין עליהם את ההלל, בודאי כבר נצחו המלחמה, כי במלחמה זאת זה עקר נצחון המלחמה, כשאוחזין את עצמו ואוחזים מאנא קרבא בידוהי כו', וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל על פסוק (תהלים פט): בשוא גליו אתה תשבחם וכו' וכן במקום אחר, שכל זמן שהאדם מחזק את עצמו בתפלה וצעקה לה' יתברך הוא בכלל נוצח את המלחמה, שזה מרמז הד' מינים שאוחזים בידים בסכות אחר ראש השנה ויום כפור וכנ"ל:
כי הד' מינים הם בחינת תקון הנ"ל שהוא לזכות לבחינת אדם וכו', שבזה עוסקין באלו הימים מאלול עד שמיני עצרת להמשיך דרך התשובה הנ"ל כדי לזכות להכלל בבחינת אדם הנ"ל שזה עקר התקון של חטא אדם הראשון וחטאי הדורות, כי אדם הראשון נקרא אדם, כי היה צריך להיות נכלל בבחינת אדם היושב על הכסא, ופגם אז בראש השנה שנברא בו, ואנו עוסקין בכל שנה לתקן חטאו וחטאי כל הדורות שנמשכו משם, והתקון על-ידי דרך התשובה שעל-ידי זה חוזרין ונתתקנין ונעשין בבחינת אדם כנ"ל שהוא בחינת נקודה התחתונה ונקודה העליונה, והואו שבתוך האלף וכו' כנ"ל. ועל-כן אחר ראש השנה ויום כפור שזכו כלל ישראל בכח הצדיק להמשיך דרך התשובה, על-כן בסכות נוטלין הד' מינים שכלל כונתם להכלל בבחינת אדם הנ"ל, וכמו שכתוב בכונות הד' מינים שכללותם הוא בחינת אדם שהוא אדם דבור מעשה עין שם. כי מבאר בכונות שהד' מינים הם בחינת ד' אותיות הוי"ה, ומבאר שם שההדס הוא בחינת יוד, והערבי-נחל בחינת ה' ראשונה, והלולב בחינת וא"ו והאתרוג בחינת ה' האחרונה עין שם. וכל זה בחינת אדם שעולה מ"ה שהוא שם הוי"ה במלוי אלפין כידוע, כי יוד הא הם בחינת כללות הג' ראשונות, זה בחינת נקודה העליונה שהוא בחינת סגו"ל, והוא"ו בחינת הלולב, זה בחינת ההמשכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה, וההא אחרונה בחינת האתרוג בחינת נקודה התחתונה. ועקר העבודה להמשיך כל ההדור והיופי לבחינת האתרוג שהוא פרי עץ הדר, שהוא בחינת הא תתאה בחינת נקודה התחתונה. כי היוד בחינת ההדס כנ"ל, יש לו ריח טוב שהוא חיות הנשמה, זה בחינת נקודה העליונה, שהוא בחינת הנשמה ועמה נכללין הערבי-נחל שהם בחינת הא ראשונה שנכללת תמיד עם היוד יחד כידוע. וזה סוד עמוק ומובא לעיל קצת. ולכאורה הדבר תמוה, כי הלא מבאר במדרשים ובכל הספרים שערבי-נחל מרמזים על פושעי ישראל שאין בהם לא טעם ולא ריח שצריכין לקשרם ולכוללם גם-כן בתוך האגודה, כמובא, ומדוע גיורא בשמי שמיא. שהערבי-נחל שמרמזים על פושעי ישראל יהיו מרומזים בהא הראשונה למעלה מואו הא שהם הלולב והאתרוג. אך הוא בחינת המובא לעיל (באות יז) על ענין ג' שבתים שבין המצרים, שדיקא בעת הירידה והחרבן של כלל ישראל או בפרטיות כשיורד אחד חס ושלום מאד עד שנופל לבחינת מקומות המטונפים וכו' שאז צריך להחיות את עצמו על-ידי בחינת איה מאמר סתום על-ידי הבקשה והחפוש וכו', כמו שכתוב שם. וזה בחינת מה שהערבי-נחל שהם בחינת פושעי ישראל שנפלו למקומות המגונים הנ"ל, שעוסקים לכוללם בתוך האגודה הקדושה, צריכין לקשרם ולכוללם דיקא למעלה בבחינת הא הראשונה שהוא בחינת כלליות הג' ראשונות שהם למעלה מהבנין, שהם בחינת מאמר סתום הנ"ל, כי משם דיקא תקונם, כמובא בהתורה ואי"ה הנ"ל ומובא לעיל קצת מזה.
ועל-כן מברכין רק על הלולב, כי העקר הוא ההמשכה הנ"ל להמשיך האור מנקודה העליונה לנקודה התחתונה, לגלות כבוד הדר מלכותו, שהוא בחינת האתרוג, שכל העבודה להמשיך ההדור והפאר לבחינת אתרוג, שהוא נקודה התחתונה בחינת יהושע שעל-ידו עקר המלחמה להכרית זרעו של עמלק שרוצה להעלים שמו יתברך חס ושלום, וכפי שמכניעין אותו על-ידי בחינת יהושע שמקבל הכח ממשה כנ"ל, כמו כן נתגלה ונתגדל ונתפאר כבוד הדר מלכותו בבחינת זה שמי לעולם, וזה זכרי לדר דר וכנ"ל. כי עקר ההדור רואין רק בבחינת יהושע, שהוא בחינת נקודה התחתונה בחינת בכור שורו הדר לו (דברים לג), בחינת ונתת מהודך עליו (במדבר כז), שהוא בחינת לבנה בחינת יפה כלבנה (שיר השירים ו). כי בבחינת משה אי אפשר לראות הודו והדרו, כי הוא בחינת חמה שאי אפשר להסתכל בה עתה, כי הוא בחינת כסא דמתכסיא וכו'. ועל-כן באמת נאמר (שמות לד): וייראו מגשת אליו וכו' ויתן על פניו מסוה, כי אין לנו כח שיאיר ויופיע עלינו כבוד הדר מלכותו כי אם על-ידי בחינת יהושע בחינת לבנה שמקבלת מהשמש בחינת משה כנ"ל. ועל-כן כל ההדור הוא בהאתרוג וכנ"ל. וזה מה שכתוב (בסימן קמ) על פסוק (איוב לז): ביד כל אדם יחתם וכו', שבהצדיק בעצמו אין להעולם בו שום תפיסה רק על-ידי אנשיו וכו' עין שם. כי אנשיו ותלמידיו הם בחינת יהושע כנ"ל, על-ידם דיקא נתגלה נפלאות הדרת קדשת הצדיק שהוא בחינת משה, שעל-ידי זה נתגלה כבוד הדר מלכותו יתברך וגדולתו עד אין חקר, הינו כנ"ל:
ועל-כן בהושענא רבא בסוף סכות עושים תקונים גדולים עם הערבה בעצמה שנוטלין אז, כי על-ידי העבודה של כל ימי הסכות עם הד' מינים שקשרו הערבה למעלה כנ"ל, פעלו הצדיקים שעתה יכולים לעשות תקון גדול עם הערבי נחל בעצמן. כי עקר התקון שיתגלה הכבוד הנעלם במאמר הסתום הנ"ל. וזה בחינת מה שנוטלין הערבה לבד ביום ז' של סכות שהוא הושענא רבא, כי כבר תקנו הפושעי ישראל עד שנתגלה גם בהם כבודו יתברך מהעלם אל הגלוי:
ועתה תראה נפלאות, שזהו מה שאמרו רבותינו ז"ל (סכה מד), שנטילת וחביטת הערבה ביום זה הוא מנהג נביאים, מנהג נביאים דיקא, כי כבר מבאר לעיל (באות לז) שכל הנביאים כלולים בבחינת יהושע שהוא בחינת נקודה התחתונה וכו' כנ"ל, על-כן תקון הערבה שהם בחינת פושעי ישראל שהחזירום בתשובה כנ"ל הוא על-ידי הנביאים דיקא שהם בחינת יהושע שעקר תקון דרך התשובה על-ידו, כי הוא ממשיך עקר התקון שהוא למצוא אותו יתברך בכל מקום וכו', בבחינת ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל:
וזה בחינת הנענועים, ובכל צד מוליך מכנגד לבו ומחזירו וכו' זה בחינת רצוא ושוב, והוא מוליך ומביא מעלה ומוריד, זה בחינת בקיאות הנ"ל, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו', וכן בכל צד, וכמו שסים שם בפסוק (תהלים קלט): אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים גם שם ידך תנחני וכו'. ובין כשהוא מעלה הלולב ומיניו ובין כשהוא מוריד, וכן בכל צד בכלם יש הולכות והבאות בכל צד שהם הנענועים. כל זה הוא מה שכתבנו למעלה (באות כט) על שתים שהן ארבע וכו' שבין בבחינת עיל בחינת אם אסק שמים יש רצוא ושוב, ובין בבחינת ונפיק יש רצוא ושוב בכמה וכמה בחינות וצריך להיות בקי בזה מאד, ועל-כן מנענעים בכמה נענועים:
ועל כן בשבת אין נוטלין הלולב מטעם הנ"ל גבי שופר שמא יעבירנו ד' אמות שהוא פגם הבקיאות כנ"ל, כי גם נטילת לולב הוא לתקן בחינת אדם שהוא על-ידי הבקיאות הנ"ל שעקרו נמשך על-ידי שמירת שבת וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת הושענא רבא שאז חותמין הקדשה בבחינת חותם בתוך חותם, כמבאר בכונות האר"י ז"ל. חותם על חותם זה בחינת תשובה על תשובה הנ"ל, ועל-כן חותם בגימטריא שלשה פעמים אהי"ה בג' מלויים, כמו שכתוב שם בכונות. כי אהי"ה בחינת תשובה אנא זמין למיהוי, ובזה עוסקין כל ימי אלול, והעקר מראש השנה עד יום כפור שהם עשרת ימי תשובה שעוסקין בהם לעשות תשובה ולתקן דרכי התשובה לעצמו ולכל באי עולם שכלם יתגברו לילך בדרכי התשובה תמיד ולא ישובו עוד לכסלה. וזה צריכין לידע ולהאמין שכלל ישראל מתקנין תקונים גדולים ונוראים בענין זה בכל שנה ושנה, שהעקר כלל התקונים והכונות הקדושות המבארים בזהר הקדוש ובכתבים ובשארי ספרים קדושים על-פי דרכם בקדש, העקר הוא להמשיך תקונים להמתיק הדינים, שזהו כלל הכונות כידוע. והעקר הוא לבטל ולהכניע כח היצר הרע והקלפות שיניקתם מהדינים, באפן שנזכה להתגבר לילך בדרכי התשובה תמיד. ועל-כן באר אדמו"ר ז"ל על-פי דרכו הנורא והנפלא מאד, שכל כונות אלול המבארים בכתבי האר"י ז"ל כלולים בהתורה הנ"ל שגלה בהענין הדרך לתשובה וכו' שהוא בקיאות בהלכה הנ"ל וכו' וכו'.
ועל-כן ביום כפור שאז גומרין ישראל תקון דרך התשובה הנ"ל נעשה בחינת חותם א' שהוא שלשה פעמים אהי"ה שהוא בחינת תשובה כנ"ל, הינו שחותמין הקדשה שנזכה תמיד לילך בדרך הקדשה ולא נסוג אחור עוד חס ושלום. אבל כבר מבאר שבכלליות קדשת זה החדש תשרי נחשב עד יום כפור בחינת עיל, ובסכות מתקנין בחינת ונפיק וכנ"ל (באות נג). על-כן בסוף יום האחרון של סכות שהוא הושענא רבא עוסקין לתקן חותם על חותם בחינת תשובה על תשובה, כי בכלליות הם בחינה אחת כמובן ומבאר לעיל ובהתורה הנ"ל במקומה. הינו כי בחינת בקי בעיל בקי בנפיק בקי ברצוא בקי בשוב, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, בחינת נקודה העליונה ונקודה התחתונה שהם בחינת משה ויהושע חמה ולבנה וכו', הכל הם בבחינה אחת, וכל זה בחינת תשובה על תשובה, כי מי שזוכה לקבל בחינת בקיאות הנ"ל מהצדיק האמת הוא עושה בודאי תשובה על תשובה תמיד באיזה דרגא שהוא בין בעליה בין בירידה ובכל הבחינות שיש בעליה ובפרט בירידה וכו'. כי חזק בדעתו תמיד להמשיך עצמו לדרכי התשובה יהיה איך שיהיה, בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' וכנ"ל. וכל זה עקר דרכי התשובה שעוסק הצדיק לתקן עם תפלות ישראל והצעקות והעבודות שעוסק בימים הנוראים ההם לתקן דרכי התשובה הנ"ל כנ"ל. ועל-כן בסכות שאז עוסקין לתקן בחינת ונפיק הנ"ל. על-כן בגמר סכות שהוא הושענא רבא אז מתקנין חותם על חותם שהוא בחינת תשובה על תשובה שנזכה אנחנו וכל ישראל לחתם עצמינו בחותם דקדשה חותם על חותם להיות חזק לילך בדרכי התשובה תמיד כנ"ל, בחינת שימנו כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה וכו'(שיר השירים ח). ועל-כן חותם בגימטריא שני פעמים דרך, כי שני פעמים דרך עם הואו אותיות גימטריא חותם, כי עקר החותם לתקן דרכי התשובה הנ"ל, שהם בחינת אהי"ה בכל הבחינות, שזהו בחינת חותם שהוא שלשה פעמים אהי"ה כנ"ל בגימטריה שני פעמים דרך וכנ"ל:
ועל-כן עוסקין בליל הושענא רבא בספר משנה תורה, כי כל ספר משנה תורה רבו ככלו מדבר מענין ארץ ישראל שישראל היו מוכנים לבא לארץ ישראל ובעוונותיהם על-ידי חטא העגל ומרגלים וכו' גרמו עכוב גדול ארבעים שנה, וגם משה רבנו בעצמו מכרח להסתלק מחמת זה עד שמרמז להם מה שיקרא לנו באחרית הימים האלה שיחרב הבית-המקדש שני פעמים ויתארך הגלות הזה מאד וההסתרה שבתוך הסתרה תתגבר מאד וכו' בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו' (דברים לא). ומבאר שם שכל התקון לבא לארץ ישראל הוא על-ידי בחינת יהושע, כמו שכתוב בפרשת דברים ואתחנן וכו' יהושע בן נון וכו' אותו חזק וכו' וצו את יהושע וחזקהו ואמצהו וכו', ובפרט בסוף פרשת 'וילך' 'האזינו' וכו' שעוסק שם לחזק את יהושע מאד מאד. כל זה רמז להתורה הנ"ל שעתה עקר התקון על-ידי הרבי שבדור שהוא בחינת משה, שמחזק מאד את תלמידיו שהם בחינת יהושע שילכו בדרכי התשובה תמיד בבחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל, שזהו בחינת ג' מצוות שנצטוינו בכניסתן לארץ ישראל, כמו שכתוב שם. וכל זה הוא בחינת דרכי התשובה הנ"ל, שעוסקין לתקן בכל החדש הקדוש הזה, שזהו בחינת חותם על חותם שמתקנין בהושענא רבא, על-כן עוסקין אז בספר משנה תורה שמדבר מהסתלקות משה והתחזקות יהושע תלמידו, כי על-ידי זה עקר תקון דרכי התשובה שהיא בחינת חותם על חותם כנ"ל:
ועל-כן אומרים אז כל ספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום, כי תקון של משה ויהושע כנ"ל שהוא לכנס לארץ ישראל עקרו יהיה נגמר על-ידי דוד שהוא בחינת משיח. כי יהושע הכניס את ישראל לארץ ישראל, אבל עקר קדשת ארץ ישראל לא נשלם עד שמצא דוד מקום הבית-המקדש שאז נתקים (דברים יב): והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם לבטח, ופרש רש"י: ואין זה אלא בימי דוד, אז והיה המקום וכו' שהוא הבית-המקדש. וכל התקון של דוד הוא בחינת תהלים שהוא הלולים ושבחים רבים לה' יתברך, שהוא בחינת קדשת שבת בחינת טוב להודות לה' (תהלים צב) הנאמר במזמור שיר ליום השבת, ובתוך כך צועק ומתחנן ומתפלל הרבה לה' יתברך מכל מקום שהוא וכו'. ועל-כן כתב אדמו"ר ז"ל (בסימן עג בלקוטי תנינא) שעל-ידי תהלים זוכים לתשובה. ועל-כן עתה באריכות הגלות כל חיותינו הוא על-ידי בחינת משה ויהושע הנ"ל שעל-ידי בחינות אלו מחזקים אותנו לצעק לה' יתברך תמיד ולשמח נפשו בקדשת שבת ולהודות לה' יתברך תמיד על העבר ולצעק על להבא, כמבאר בדברינו הרבה בזה. וזה עקר דרכי התשובה הנ"ל, שעל-ידי זה נזכה כלנו לשוב לארץ ישראל, ועל-כן עוסקין בזה בליל הושענא רבא בספר משנה תורה שהוא התחזקות בחינת יהושע על-ידי משה רבו. כי בכל דור ודור נעשה בחינות אלו כנ"ל, ועקר ההתחזקות לעסק בשירות ותשבחות ותפלות וצעקות לה' יתברך וכו', שכל זה הוא בחינת ספר תהלים, שעל-ידי דרכים אלו הנוראים נזכה כלנו לילך בדרכי התשובה תמיד, שזהו בחינת חותם על חותם שמתקנים עתה בהושענא רבא וכנ"ל:
וזהו חותם הוא אותיות תחום כמובא, בחינת תחום שבת, כי עקר התקון על-ידי שבת שאז נתתקנין דרכי התשובה הנ"ל על-ידי שנזהרין לבלי להוציא חוץ לד' אמות ולבלי לילך חוץ לתחום כנ"ל, בחינת אם תשיב משבת רגליך וכו' וכנ"ל באריכות:
וזה בחינת צעקת 'הושענא' שצועקין הרבה על הערבי-נחל, כי גם בכל שבעת ימי הסכות שמקיפין את התבה וצועקין הרבה פעמים הושענא, הכל בשביל תקון בחינת הערבי-נחל, כי ההקפות הם זכר למקדש שהיו מביאין מורביות של ערבה וכו' ומקיפין אותם, ובפרט בהושענא רבא שצועקין פעמים אין מספר 'הושענא'. כי עקר העסק בכל ימי הסכות בפרט בהושענא רבא הוא לתקן בחינת ערבי-נחל שהם בחינת פושעי ישראל, להמשיך דרכי התשובה הנ"ל באפן שגם הם ישובו אל ה' ויתחזקו לשאר בקדשת ישראל מכל מקום שהם וכנ"ל. ועל-כן תפסו לשון 'הושע נא', לרמז זכרון בחינת יהושע שנקרא יהושע על שם יה יושיעך וכו' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא שלח). כי יהושע היה אז בסכנה גדולה שלא יהיה ניסת ונלכד בעצת מרגלים שכלם היו גדולי ישראל כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שם), ואף-על-פי-כן נלכדו ברשת היצר הרע ופגמו מאד במשה רבנו ובארץ ישראל וכו', ויהושע נצול על-ידי ששמש הרבה משה רבנו, וזכה שברכו והתפלל עליו יה יושיעך, ועל שם זה נקרא יהושע, ובשביל זה צועקין הרבה בלשון יהושע 'הושע נא' ו'הושיעה נא', להמשיך בחינת יהושע שהוא תקון נקודה התחתונה בחינת ואציעה שאול הנך שזה העקר שצריכין עתה בסוף סכות בהושענא רבא לתקן כנ"ל, ולזה צריכין לצעק מאד מאד מעומקא דלבא הושענא והושיעה נא, והכל בשביל בחינת הערבי-נחל, שאפלו כשמתחילין לשוב לה' יתברך הם בסכנה גדולה ועצומה כידוע, רק כל כחם ותקותם הוא בחינת יהושע, שהתפלל רבו בחינת משה יה יושיעך וכו'. וזה בחינת צעקת הושענא הרבה. והבן היטב מזה רמזים לעצמך:
ועקר תקון החותם הנ"ל הוא על-ידי אמת, כי חותמו של הקדוש-ברוך-הוא אמת, כי עקר כלל כל התקונים הוא אמת, שהוא התחזקות האמונה הקדושה בה' יתברך ובצדיקים, כי עקר האמונה הוא על-ידי אמת, כמו שכתבנו כמה פעמים בדברנו. וזה בחינת חותם על חותם שהוא בחינת אם אסק שמים שם אתה, שהוא חותם אחד, ואציעה שאול הנך זה בחינת חותם ב' וכו' כנ"ל, הינו שבתחלה חותמין הקדשה בבחינת חותם אחד שהוא אמת, לאחז עצמו בדרך האמת תמיד, ולבלי לנטות ימין ושמאל רק להיות חזק לשוב בתשובה תמיד, וזה בחינת עיל וכו' כנ"ל, ואף-על-פי שגם בזה יש בחינת עיל ונפיק רצוא ושוב, אבל הכל בכלל הוא בחינת עיל וכנ"ל, אבל אחר-כך בסכות מתקנין ביותר בחינת ונפיק בכח העבודה והתקונים של הצדיקים שעשו בראש השנה ויום כפור וכנ"ל, ואז צריכין לחתם הקדשה בבחינת חותם ב' שעקר החותם הוא אמת וכנ"ל, הינו כי לפעמים יכול האדם לפל חס ושלום על-ידי האמת דיקא, כי יודע בנפשו שבאמת קלקל הרבה, וגם עתה הוא כמו שהוא, ועל-כן מסיתו הבעל-דבר בהאמת שלו לדחותו לגמרי חס ושלום, כאשר נשמע כדברים האלו בפרוש מכמה אנשים שיצאו מעולמם לגמרי על-ידי האמת הזה, אבל כבר גלו לנו צדיקי אמת שהאמת לאמתו אינו כן. וזה בחינת בקיאות הנ"ל שצריך כל אדם הרוצה לחוס על עצמו ולילך בדרכי התשובה, שהעקר הוא לקים אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, שאפלו בשאול תחתיות סמוכין לה' יתברך ואין שום יאוש בעולם, וכמו שדבר אדמו"ר ז"ל הרבה בזה, שבודאי צריכין לשמר עצמו מן החטא, ואפלו מפגם כל שהוא, אבל אף-על-פי-כן אפלו אם נכשל כמו שנכשל אפלו אלפים ורבבות פעמים, אף-על-פי-כן בכל עת ורגע חסדי ד' לא תמו, ויכולין בכל עת לקרב עצמו לה' יתברך מכל מקום שהוא, כי גדול ה' מאד ולגדלתו אין חקר וכו', ויש ענין שיתהפך הכל לטובה וכו', כמבאר שיחות קדושות אלו בספריו הקדושים, ויותר מזה דבר עמנו פה אל פה. וזה עקר האמת לאמתו, בחינת חותם ב' של בחינת ונפיק, בחינת ואציעה שאול הנך שהוא חותם על חותם ששומר האמת הראשון, בבחינת השומר אמת לעולם (תהלים קמו), כי גם האמת בעצמו צריך שמירה גדולה שלא יטעה על-ידי האמת שלו כנ"ל, וכן בכמה בחינות כמבאר בדברינו הרבה בזה:
גם כי כל המחלקת על צדיקי אמת, הן המחלקת שבין הנקראים חסידים וכשרים, ובפרט המחלקת של כתות המחקרים הנוטים לדרכי הכפירות והאפיקורסות, הכל הוא על-ידי האמת שלהם, כי האמת נעשה עדרים עדרים וכל אחד אומר שאצלו האמת, ועל-כן מי שמביט לפעמים בספריהם של המחקרים יראה שדבור אמת אינו זז מפיהם וצועקים רק אמת, אוי להם ולהאמת המזיף שלהם (ואין להאריך בזה כאן, והרבה מזה מבאר בדברינו בכמה מקומות). ועל-כן צריך האמת בעצמו שמירה כנ"ל. וזה בחינת מה שצריכין חותם על חותם, כי עקר החותם הוא אמת, והאמת בעצמו צריך שמירה, והכל בכח הצדיקי אמת ותלמידיהם שהם בחינת יהושע, שממשיכין דרכי התשובה הנ"ל שהוא בחינת אם אסק וכו' ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל שהוא ב' בקיאות הנ"ל בעיל ונפיק, שזה נגמר בהושענא רבא כנ"ל, על-כן נעשה אז בחינת חותם על חותם וכנ"ל. וזה ידוע בכתבים שאמת הוא בגימטריא אהי"ה פעמים אהי"ה, כי עתה עקר התקון על-ידי בחינת אהי"ה שהוא בחינת תשובה שזה בחינת החותם שעולה שלשה פעמים אהי"ה במלואו כנ"ל:
גם יהושע עם החמש אותיות בגימטריא משנה עם הכולל, בחינת משנה תורה, כי עקר משנה תורה הוא להכניס קיום התורה בישראל, כמבאר שם רבוי האזהרות שמזהיר שם משה לקים את התורה, ועקר קיום התורה הוא על-ידי בחינת יהושע שקבל התורה ממשה שעל-ידו עקר המשכת דרכי התשובה כנ"ל, ועל-כן אומרים משנה תורה בליל הושענא רבא וכנ"ל:
ועל-כן נעורין בליל הושענא רבא, לתקן מדת לילה שהוא בחינת לבנה בחינת יהושע, כי עקר התקון שמשה יאיר ליהושע בחינת חמה ללבנה וכו' וכנ"ל:
ונחזר לענין שבת, וזה שמבאר במדרשים שהכנעת קלפת עמלק שהוא כלל כל העכו"ם שהם כנגד ישראל, הוא על-ידי קדשת שבת. וזה שמובא במדרש (פרקי דרבי אליעזר מג) (מובא בספר מים יחזקאל פרשת בשלח), וזה לשונו: אמרו ישראל, רבונו של עולם כתבת בתורה זכור את יום השבת וכו' וכתבת זכור את אשר עשה לך עמלק, האיך יתקימו ב' זכירות הללו? אמר הקדוש-ברוך-הוא אינו דומה וכו' זה זכור לקדש, וזה זכור להרגו ולאבדו, עד כאן לשונו. הינו כל הענין מה שכתבנו לעיל על-פי התורה הנ"ל שמבאר שקדשת שבת הוא בחינת קדשת הצדיק בחינת משה שעושה תשובה על תשובה תמיד, כי זוכה בחייו ליום שכלו שבת כלו תשובה וכו' כנ"ל, ובכחו הגדול לוחם בחינת יהושע מלחמת עמלק להכניע הדם שבלב שבחלל השמאלי וכו' כנ"ל, ועל-כן מחבר במדרש הנ"ל ב' זכירות אלו של שבת ושל מחית עמלק (וכמובא גם בדברנו לעיל באות לב בענין הב' זכירות עין שם), ומקשה איך יתקימו ב' זכירות האלו של שבת ושל מעשה עמלק, הלא באמת הם שני הפכים זה מזה, כי הלא לכאורה היה ראוי לשכח לגמרי ענין עמלק כדי לגרש קלפתו וזהמתו מהלב, רק לזכר קדשת שבת שהוא קדשת הצדיק שהוא כלל קדשת ישראל, ועל זה משיב המדרש כפשוטו: אינו דומה זה זכור לקדשו וזה זכור להרגו ולאבדו. הינו כי בודאי הם שני הפכים ועל-כן צריכין לזכר שניהם, קדשת שבת ולהבדיל מעשה עמלק, כדי לאבד ולעקר זכר עמלק על-ידי זכרון קדשת שבת בכל עת כנ"ל. כי זכרון מעשה עמלק צריכין רק לזכר בשביל לעקרו ולאבדו, כי בודאי צריכין לשכח ולהעביר מלבו לגמרי מעשה עמלק שממנו כל התאוות וההרהורים וכו' רק עקר הזכרון של מעשה עמלק הוא כדי לעקרו שצריכין לזכר שעמלק אורב על האדם תמיד. על-כן צריכין להתגבר ביותר בזכרון קדשת שבת שהוא קדשת הצדיק שעושה תשובה תמיד, שבכחו יש לנו גם-כן תקוה תמיד וכו' כנ"ל. ועל-כן דיקא מחמת שהם שני הפכים צריכים לזוכרם היטב כדי לעקר קלפת עמלק על-ידי זכרון קדשת שבת שהוא קדשת הצדיק שבכחו לוחם בחינת יהושע מלחמת עמלק וכו' וכנ"ל.
וכן מבאר בגמרא שבת פרק כל כתבי (דף קיח:) שהכנעת קלפת עמלק שהוא כלל הרע של הע' עכו"ם הוא על-ידי קדשת שבת, כמו שאמרו שם: אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אמה ולשון, שנאמר (שמות טז): ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקט וכו', וכתיב בתריה (שם יז): ויבא עמלק וכו', הינו כנ"ל:
וזה שכתוב בתנא דבי אליהו פרק כ"ו חלק א, מובא במדרש רבא פרשת כי תשא, וזה לשונו: ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם, ג' קדשות הן, קדשת שמו של הקדוש-ברוך-הוא וכו' וקדשת שבת, וקדשתן של ישראל וכו', מכאן אמרו עתידין שניהם של אוכלי ישראל להיות לימות המשיח כ"ד אמות וכו' עין שם:
כי כל אלו הג' קדשות כלולים יחד על-ידי הצדיק האמת בחינת משה שממשיך ומודיע קדשת שבת כנ"ל, כי על-ידי קדשת שבת עולין ונכללין קדשת נפשות ישראל בשרשן בקדשתו יתברך שזהו בחינת שבת שין בת, שבחינת בת מלך פנימה בחינת נפשות ישראל עולה למעלה, שזהו בחינת שין כלליות ג' קדשות הנ"ל, ועל-כן הצדיק בחינת משה הוא בבחינת סגול כנ"ל כלליות הג' נקודות הנ"ל. ועל-כן חבר לזה מפלת הרשעים לעתיד שיהיה שניהם כמה אמות לרעתן, בחינת שני רשעים שברת (תהלים ג), כמו שכתבתי שם, כי הא בהא תליא, כי מפלת הרשעים שכללותם עמלק הוא על-ידי קדשת שבת כנ"ל, וכן להפך כפי מה שמתגבר כל אחד כל ששת ימי המעשה להכניע קלפת עמלק בכח הצדיקים משה ויהושע וכו' כנ"ל כמו כן זוכה להמשיך קדשת שבת וכנ"ל. ועל-כן הזכיר מפלתם על-ידי שבירת שניהם דיקא ואמר: מכאן אמרו עתידין שניהם של אוכלי ישראל וכו', שהוא פליאה גדולה לכאורה, כאשר תמהו כל המפרשים. אך על-פי דברינו הנ"ל יש סמיכות נפלא לדברי המדרש הזה. כי עקר הוא קדשת שבת שאז מתחברין כנסת ישראל עם דודה שזה בחינת לכה דודי לקראת כלה וכו', ואז נכללין כל הג' נקודות יחד ונשלם בחינת אדם לשבת על הכסא וכו' כנ"ל, ועקר קדשת שבת הוא האכילה (כמו שכתוב בסימן רעז ובסימן נז לקוטי חלק א), כי אכילת שבת יקרה מאד והוא כלה אלקות כלו קדש, כי על-ידי האכילה מתחבר הנפש עם הגוף ומחיין הדם שבלב וכו', וכמו שכתוב באות נא לעיל בענין אכילת ערב יום כפור עין שם. ועל-כן ל"ב שנים כנגד ל"ב נתיבות החכמה, כי עקר האכילה על-ידי הל"ב שנים שהם מקימין החיות שבלב, ועל-כן כל הפגמים נמשכין על-ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע שפגם בבחינת ל"ב, הינו שהגביר הדם שבחלל השמאלי שבלב, שזהו בחינת פגם הל"ב נתיבות חכמה פגם הל"ב שנים, ועקר התקון על-ידי שבת כנ"ל. על-כן עקר התקון על-ידי אכילת שבת דיקא על-ידי אכילת ג' סעודות שהם כנגד ג' נקודות כנ"ל באות ד', כי דיקא על-ידי אכילת שבת נמשכים הל"ב נתיבות חכמה והל"ב שנים לועסין המאכל של שבת בקדשה גדולה. ואז נתתקנין הדמים שבלב, שזה בחינת בטול קלפת עמלק, שהוא כלל כל הרשעים כנ"ל.
ועל-כן נסמך היטב מפלת הרשעים על-ידי שניהם דיקא למעלת שבת, כי כל אלו העומדים נגד ישראל לאכלם ולבלעם חס ושלום, כמו שכתוב (איכה ב): שרקו ויחרקו שן וכו', יהיה מפלתם על-ידי קדשת שבת דיקא שהוא קדשת הצדיק, שאז עקר התקון על-ידי הל"ב שנים שהם כלי האכילה, שעל-ידם נזדכך הדם שבלב. וכל החולקים על זה שהם קלפת עמלק ישתרבבו שניהם דיקא, שזה יהיה מפלתם על-ידי קדשת שבת שעקר קדשתו הוא האכילה שהיא בשנים כנ"ל, כי הל"ב שנים הם בחינת האלף של אדם וכו', שעל-ידי זה נעשה בחינת אדם וכנ"ל בענין אכילת ערב יום כפור וכו', עין שם באות נא הנ"ל:
וזה בחינת קדוש על היין בשבת ונלמד מפסוק (שמות כ): זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו על היין (פסחים קו). כי עקר הקדוש הוא להמשיך קדשת שבת על עצמו, כדי לקדש את כל הנצוצות ונפשות שנתבררו בימי החל שעולין בכניסת שבת כנ"ל. ועתה ממשיכין עליהם קדשה על-ידי הקדוש. ועל-כן אומרים על הכוס 'ויכלו' ומתחילין 'יום הששי ויכלו השמים וכו'', כי כל פרשת ויכלו מדבר מזה שביום הששי ויכלו השמים והארץ וכל צבאם, ויכל אלקים ביום השביעי מלאכתו וכו', דהינו שביום השביעי בשבת כלתה ונגמרה המלאכה על-ידי השביתה והניחא שנמשכה אז על כל הברואים, בחינת בא שבת בא מנוחה, שזה כל שלמות וגמר ותכלית של כל מלאכתו אשר עשה, כמובא לעיל מפרוש רש"י שפרש על זה: מה היה העולם חסר מנוחה וכו', וכל זה אנו מזכירין בתחלת הקדוש על היין, כי כל הקדוש הוא בשביל זה כדי להמשיך קדשת מנוחת שבת על כל המלאכות של ימי החל שעסק בהם האדם, שכלם הם בחינת ברורים שעולים ביום הששי לעת ערב בכניסת שבת שממשיכין עליהם קדשת שבת כדי שיוכללו בתכליתם שהוא קדשת שבת שהוא תכלית שמים וארץ, וכמבאר לעיל. ועל-כן מקדשין על היין, כי כבר מבאר לעיל שברור ניצוצות הקדשה מזהמת ימי החל, לקדשם בקדשת שבת זה בחינת להכרית זרעו של עמלק שהוא על-ידי בחינת נקודה התחתונה בחינת יהושע כנ"ל שהוא בחינת מה שמכניעין הדם שבחלל השמאלי שבלב וכו' כנ"ל, ועל-כן מקדשין על היין דיקא, כי היין הוא בבחינת תגבורת הדמים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ע) על פסוק (משלי כג): אל תרא יין כי יתאדם, שאחריתו דם. ועל-כן צריכין לזהר מאד משתית היין בפרט בימי החל, כמו שהזהירו רבותינו ז"ל וכמבאר בפסוק זה, אל תרא וכו', אבל אף-על-פי-כן בקדשה יש עתים שמצוה לשתות יין, שזהו בחינת קדוש על הכוס יין דיקא. כי אז בכניסת שבת נכנע הדם שבחלל השמאלי וכו' כנ"ל, ואז היין בקדשה, בבחינת זכה משמחו, בחינת ויין ישמח לבב אנוש וכו', ואז דיקא על-ידי היין שמקדשין עליו ממשיכין קדשה על כל הנצוצות הנ"ל שעולין על-ידי תקון בחינת נקודה התחתונה שהוא בחינת להכרית זרעו של עמלק וכנ"ל. כי עקר עליתם אל הקדשה הוא על-ידי שמחה וכנ"ל (באות מה).
כי עמלק בחינת עכירת הדמים הוא בחינת עצבות שמשם התגברות התאוות שכללותה הוא תאות המשגל, בחינת אשר קרך בדרך (דברים כה), ובחל קשה להכניעו על-ידי היין, כי רב העולם אינם זוכין ליין המשמח ואזי לא זכה משממו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. אבל בכניסת שבת צריכין להמשיך שמחת קדשת שבת על-ידי הכוס יין דיקא שמקדשין עליו, כי אז היין בבחינת יין המשמח. שעל-ידי זה דיקא ממשיך קדשה על הדמים שהם הנפשות והנצוצות שעולין אז ואז מתלהב על-ידי הדמים שבלב לה' יתברך כראוי ברשפי שלהבת יה ונמשך קדשת שבת על כל הנצוצות כנ"ל שזה כל תכליתם כנ"ל. שזהו בחינת אין אומרים שיר אלא על היין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לה, ערכין יא). כי עקר עליתם על-ידי שיר ושבח לה' יתברך, בחינת עשרה מיני נגינה בחינת מזמור שיר ליום השבת, שזהו בחינת תכלית שעשוע עולם הבא שהוא יום שכלו שבת, שאז יזכו ליין המשמר וכדין יתער שיר בעלמא כמו שכתוב בזהר הקדוש (תקון י דף כד:):
כי עקר תכלית תקון כל המלאכות של ימי החל הוא על-ידי קדשת הבית-המקדש שצריכין להמשיך קדשת הבית-המקדש שהוא בחינת נקודה העליונה על כל הל"ט מלאכות של ששת ימי החל, כי ל"ט מלאכות ממשכן גמרינן כמבאר בדבריו ז"ל בכמה מקומות, והמרגלים פגמו בבית-המקדש על-ידי שהוציאו דבה על ארץ ישראל שאז נגזר חרבן בית-המקדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תענית כט): אתם בכיתם וכו', ועל-כן כל פגמם היה על-ידי פגם הענבים שהוא פגם היין שבזה פגם אדם הראשון, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבא פרשה יט): סחטה ענבים ונתנה לו. וכן נח נכשל בזה ביציאתו מן התבה, שזהו בחינת מה שהמרגלים רבם נטלו אשכל ענבים וכו', וכתיב (במדבר יג): והימים ימי בכורי ענבים, כי כל מכשל חטאם היה על-ידי בחינת ענבים שעושין מהם יין שעל-ידי זה נתעו בדעתם ואמרו שאי אפשר לכבש ארץ ישראל, כי עקר טעותם היה על-ידי קלפת עמלק, כי היה להם דעת גדול וראו שעמלק הוא קלפה חזקה מאד מאד ולא התגברו לבטל דעתם נגד משה רבנו שאף-על-פי-כן יש לו כח להכניעו ולעוקרו, ועל-כן הפחידו את ישראל על-ידי עמלק דיקא, כמו שכתוב (שם): עמלק יושב בארץ הנגב, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבא פרשה טז). ועל-כן נכשלו על-ידי אשכל ענבים דיקא, כי שם בענבים בחינת יין נאחז יותר קלפת עמלק כנ"ל, וזה בחינת ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות וכו', שזהו בחינת תגבורת הדמים.
ויהושע נצל מעצת מרגלים בכחו של משה, כי יהושע מכניע ומכרית קלפת עמלק כנ"ל, ועל-כן לא נכשל על-ידי הענבים הנ"ל של המרגלים שפגמו בארץ ישראל, אדרבא זכה להכניס את כל ישראל לארץ ישראל, ועל-כן בקדוש שאז הוא בחינת הארת נקודה התחתונה בחינת יהושע וכו' כנ"ל, על-כן אז מקדשין על היין דיקא, כי אז היין בקדשה כנ"ל, כי יהושע זכה להכרית זרעו של עמלק שהוא בחינת הרע של הדם שבחלל השמאלי, ואז היין בקדשה בבחינת יין המשמח בחינת אין אומרים שיר אלא על היין כנ"ל. ועל-כן בפורים שאז הוא עקר כריתת זרעו של עמלק, על-כן אז הוא מצוה גדולה להשתכר ביין, כי אז מכניעין עמלק על-ידי היין דיקא שזוכין לשמחה על-ידו, כי עקר הכנעתו על-ידי שמחה וכנ"ל:
וזה בחינת ע' תיבין של הקדוש להכניע ולבטל הע' עכו"ם שכללותם עמלק, שזהו בחינת הע' של עמלק שנכנעין על-ידי היין דקדשה של הקדוש שעולה שבעים כמובא וכנ"ל:
וזה בחינת מה שדרשו רבותינו ז"ל, זכור את יום השבת לקדשו, זכרהו על היין, דהינו קדוש, וגם דרשו מזה זכרהו מאחד בשבת, כי הינו הך, כי על-ידי הקדוש בחינת זכרהו על היין על-ידי זה ממשיכין הקדשה על כל העובדות והמלאכות והעסקים של ששת ימי החל כנ"ל, שזהו בחינת זכרהו מאחד בשבת שצריכין לזכר את השבת מאחד בשבת בכל ששת ימי החל, כדי להמשיך קדשת שבת על כל ימי החל, שעקר שלמות המשכת קדשה זאת הוא על-ידי הקדוש על היין וכנ"ל:
והנה דברנו מיסדים על מה שכתב אדמו"ר ז"ל בהתורה הנ"ל באות ד', וזה לשונו: וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בקי בהלכה וצריך להיות לו שני בקיאות הינו בקי ברצוא בקי בשוב, כמו שכתוב: זכאה מאן דעיל ונפיק, וזה בחינת אם אסק שמים שם אתה בחינת עיל בחינת בקי ברצוא, ואציעה שאול הנך בחינת ונפיק בחינת בקי בשוב וכו' עד כאן. עין שם בסופו בסוד כונות אלול שמבאר שם הפרוש הפשוט שהעקר שמי שרוצה לשוב צריך לחגר מתניו שיחזק עצמו בדרכי ה' תמיד בכל מה שיעבר עליו וכו' עין שם, ועין בדברנו בכמה מקומות שדברנו בזה בכמה לשונות, ובכמה עצות נוראות להתחזק את עצמו, והעקר בכח הצדיק האמת וכו'. וזהו כלל דברינו בכל ההלכה הזאת לחזק עצמנו על-ידי שאנו זוכים לקבל שבת, ועל-ידי זה נזכיר עצמנו תמיד בכח הצדיק האמת שהוא בחינת שבת וכו', והא בהא תליא, כל מה שמאמינים יותר בהצדיק ומקרבין עצמן אליו יותר, זוכין יותר להמשיך על עצמו קדשת שבת, וכן על-ידי שמירת שבת בשמחה זוכין להתקרב להצדיק וכו' ועל-ידי-זה זוכין לילך בדרכי התשובה להמשיך על עצמו בקיאות בהלכה הנ"ל להחזיק את עצמו בכל מה שיעבר עליו יהיה איך שיהיה וכו' כנ"ל. ועקר כל זה זוכין על-ידי ראש השנה שמתקבצין יחד וכו', כי עקר דרכי התשובה נמשכין על-ידי אלול וראש השנה ויום כפור וכו' וכל עבודת ישראל באלו הימים הכל כדי להמשיך דרכי התשובה אלו בעולם באפן שיזכו ישראל לתשובה, שעל-ידי זה תתקרב הגאלה מגלות הארוך הזה אשר ארך עלינו מאד מאד ואי אפשר לעמד על קצו, כי הוא קץ הפלאות, אבל מבאר בגמרא ובכל המדרשים שעקרו תלוי בתשובה, ועל-כן הצדיקי אמת מתיגעים רק להמשיך דרכי התשובה כנ"ל בעולם, באפן שיזכו אפלו הרחוקים והנופלים מאד להתחזק בדרכי התשובה שעל-ידי זה יתתקן הכל. כי עתה אין השם יתברך רוצה מאתנו כי אם התעוררות מעט, כמבאר הרבה בדברי רבותינו ז"ל שהשם יתברך מבקש מישראל שיפתחו בתשובה כעינא דמחטא ואנא אפתח להון תרעין רברבין וכו', אבל גם זה המעט דמעט קשה מאד להתחיל כי אם בכח הצדיקים הגדולים שממשיכין דרכי התשובה הנ"ל לחזק את כל הרוצה לשוב בכל מקום שהוא וכו':
וכל זה מרמז בזהר חדש בענין תבת נח (עין שם בפרשת נח בדף כד כה דפוס סלאוויטא), מה שכתוב שם שנח לא בקש על דורו, ואחר שיצא מהתבה וראה כל העולם חרב התחיל לבכות עליו וכו', והשיבו הקדוש-ברוך-הוא: רעיא שטיא כען אמרית דא ולא מקדם וכו', כיון דחזא נח כך הקריב עלוון וקרבנין וכו', עין שם מה שמבאר שם מעלת משה רבנו שמסר נפשו על ישראל והצילם וכו' ומבאר שם שבשביל זה לא בקש נח רחמים על דורו כי אפלו הוא לא חשב בלבו שימלט וכו', עין שם שמאריך כמה הקדוש-ברוך-הוא רוצה שיבקשו רחמים על ישראל וכו', אפלו אם הם כמו שהם וכו', ועין שם מה שכתוב על פסוק (בראשית ח): וישלח את העורב זה דוד שהיה קורא תמיד כעורב וכו', ומה שכתוב שם על פסוק (שם): וישלח את היונה עד ולא יספה שוב אליו עוד וכו' עין שם. וכל הפגם של נח ותקונו הכל הוא בענין בקיאות הנ"ל שלא היה בקי בהלכה זאת של דרכי התשובה כמו משה והצדיקים הגדולים שממשיכין דרכי התשובה הנ"ל בבקיאות נפלא מאד, כי נח היה צדיק תמים, אבל לא השיג שאפשר לצאת ולהוריד עצמו להסתכל על רשעים כאלו לעסק עמהם למצוא בהם איזה זכות ולהתפלל עליהם ולעוררם באיזה נקודה טובה וכו' שבכל זה עסק משה והצדיקים הגדולים שאחריו ביגיעות עצומות, שכל זה כלול בבחינת בקיאות הנ"ל בעיל ונפיק, ועל-כן סבר הלואי שיציל את עצמו וכו' כי לא השיג רחמיו יתברך עד היכן הם מגיעים, ועל-כן הכרח לכנס אל התבה להתחבא עצמו שם להנצל כי תבת נח נבנה ונעשה בחכמה וקדשה גבוה מאד, כי היה כונות עמוקות בגובהה וארכה ורחבה, ובכל בנינה כמבאר בתורה כל פרטי עשיתה, והיא מרמזת על תשובה שעושין ביום כפור, כמו שכתוב בזהר הקדוש (תקון כא דף נד:): תבת נח דא יום כפור, וכן איתא שם: ותנח התבה בחדש השביעי דא תשרי, וכן מבאר בכמה ספרים שתבת נח הוא בחינת הדבורים והתבות של תפלות ובקשות שישראל מתפללין ומתחננין וכו'. ועל-כן כל כניסת נח אל התבה זה בחינת עיל, שמחמת שלא היה יכול להציל את עצמו עם העולם, כי לא היה בקי בהלכה הנ"ל, והעקר שלא היה בקי בבחינת ונפיק, ששם עקר הבקיאות וכנ"ל. על-כן צוהו השם יתברך שיכנס לתוך התבה שהוא בחינת עיל ושם יסתיר עצמו עם כל בניו ועם כל מיני חיות ועופות וצמחים וכו' בשביל קיום העולם. ועל-כן כמו שהצרך לצווי מהשם יתברך לכנס אל התבה, כמו כן הכרח להצטוות מהשם יתברך לצאת מהתבה, כמו שכתב בפרשה: וידבר אלקים אל נח וכו' צא מן התבה, שהצרך להצטוות על היציאה מן התבה, כי יציאתו מן התבה זה בחינת ונפיק, שעל-ידי שהסתיר עצמו בהתבה עד שנמתק הדין הקשה של דר המבול, כמו שכתוב: ויזכר אלקים את נח וכו' על-ידי זה רחם השם יתברך על עולמו וצוהו לצאת מן התבה שזה בחינת ונפיק הנ"ל. ועל-כן כתיב: הוצא מן התבה, וקרינן, היצא, ופרש רש"י: אמר להם שיצאו, ואם לא ירצו הוציאם בעל-כרחם. מובן מזה שלא רצו ברצונם לצאת מן התבה. וזה רמז על כל מה שכתבנו בענין זה, שבודאי מי שרוצה לשוב היה מרצה שיניחוהו לישב תמיד בבית-המדרש במקום קדוש ולעסק בתורה ותפלה, אבל השם יתברך רוצה בקיום העולם ומסבב עם האדם שמכרח כמה פעמים לצאת מהבית-המדרש לעסק בצרכי הגוף ופרנסה וכו' שכל זה בחינת ונפיק, וזה קשה על האדם מאד, כי יודע שכשיוצא לחוץ הוא בסכנה גדולה, אבל לא סגי בלאו הכי. שזהו בחינת מה שבני התבה לא רצו לצאת מהתבה כי אם בגזרת השם יתברך שאמר להם לצאת, כי השם יתברך רוצה שהאדם יעבד אותו בזה העולם דיקא, שהוא בכללו בחינת ונפיק כנגד העולמות הקדושים העולמות העליונים, ועל-כן גם בזה העולם ההכרח שתהיה עבודתו בבחינת עיל ונפיק דיקא וכנ"ל:
וזה בחינת וישלח את העורב הנ"ל, שמברר בזהר חדש שזהו דוד שהיה קורא תמיד כעורב וכו' ושלחהו הקדוש-ברוך-הוא ממלכותו והוציאו מביתו, ומה כתיב ביה: ויצא יצוא ושוב, דכתיב (שמואל ב, טו): ודוד עולה במעלה הזיתים הולך ובוכה וראש לו חפוי, היה יוצא ושב בתשובה והתודה על חטאתיו ומבקש רחמים עליהם וכו' עד יבושת המים וכו', עד כאן לשונו. ועין שם מה שמפרש וישלח את היונה ג' פעמים, שמרמז על הגליות עד הגלות האחרון הזה שנאמר עליו: ולא יספה שוב אליו עוד, שבשביל זה מתארך הגלות הזה כל-כך, אבל אף-על-פי-כן הוא יתברך מזמן ומחכה אמתי תשוב, עין שם כל זה היטב:
ועל-כן היה כל התקון על-ידי קשת הברית שהבטיחו השם יתברך (בראשית ט):את קשתי נתתי בענן. קשת הברית זה בחינת ראש השנה שתוקעין בו בשופר תקיעה שברים תרועה, שסימנם קש"ת, כמובא בדבריו ז"ל. וזה בחינת כח הצדיק הגדול האמתי שהוא בחינת קשת הברית, כמו שכתוב בזהר הקדוש (ויקרא טו, פינחס רטו). וזה בחינת קדשת שבת שהג' סעודות הם בבחינת ג' קולות של השופר, שהם בחינת ג' נקודות הנ"ל. הינו שהבטיחו שאפלו בתוך הענן והחשך הגדול מאד, בחינת והיה בענני ענן על הארץ, גם אז ונראתה הקשת בענן, שעל-ידי הצדיק שהוא בחינת קשת הברית, ימשיך קדשת שבת על-ידי הקבוץ של ראש השנה שאז תוקעין בשופר הקולות הקדושים שסימנם קש"ת שעל-ידי זה קיום הקבוץ של ישראל, כמו שכתוב (ישעיה כז): והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים וכו', ועל-ידי כל זה יהיה נמשך דרכי התשובה הנ"ל בעולם, שהם בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל בעיל ונפיק להחזיק את עצמו אפלו בשאול תחתיות בבחינת ואציעה שאול הנך, שעל-ידי זה יזכו ישראל לקים רצונו יתברך מה שמחכה להם שישובו על-כל-פנים כעינא דמחטא וכו'. כמו שכתוב שם בזהר חדש הנ"ל, וזה לשונו: ואי כנסת ישראל אפתחת תשובה כעינא דמחטא אנא אפתח לה תרעין רברבין. אבל גם זאת המעט תשובה כעינא דמחטא קשה מאד מעצם התגרות הבעל-דבר, והעקר על-ידי שמפילו בכל פעם וכו', שכל זה אי אפשר לתקן כי אם על-ידי בקיאות בהלכה הנ"ל שנמשך על-ידי הצדיק שהוא בחינת קשת הברית וכו' כנ"ל. ועל-כן מבטיחו השם יתברך לנח בזה שלא ידאג ביציאתו מהתבה שהוא בחינת ונפיק, כי במה יתקים העולם, כי ראה והבין גדל התגרות היצר-הרע וכו', אבל השם יתברך הבטיחו בקשת הברית שהוא בחינת הצדיק האמת שכלול מכל התקונים הנ"ל שממשיך דרכי התשובה בעולם שהם בחינת בקיאות הנ"ל, שעל-ידי זה יתתקן הכל עד שתבא הגאלה השלמה במהרה בימינו אמן:
ועל-כן מזכירין בברכת זכרונות (בתפלת מוסף לראש השנה) בתחלתו ענין נח, כמו שכתוב שם: וגם את נח באהבה זכרת בהביאך את מי המבול וכו', על-כן זכרונו בא לפניך וכו', כי מזכירין אותו יתברך עצם חסדו ורחמיו איך הוא חפץ בקיום העולם, שגם בימי נח שהיה חשך כזה בעולם וכו', אף-על-פי-כן זכר את נח והוציאו מן התבה והבטיחו לקים העולם על-ידי קשת הברית שהוא בחינת קדשת ראש השנה כנ"ל. על-כן עתה שכבר זכינו שהיו האבות בעולם כמו שמזכירין זכותם אחר-כך, כמו שכתוב (ויקרא כו): וזכרתי את בריתי יצחק וכו'. וכבר היה משה רבנו שנתן לנו את התורה וכו', וכבר היו צדיקים כאלו בעולם שגלו לנו קדשת ראש השנה ומעלת הקבוץ בראש השנה וכו', על-כן עתה ראוי לו יתברך שיזכר את בריתו בזכות כל אלו הצדיקים וימשיך עלינו דרכי התשובה הנ"ל באפן שנזכה לשוב אליו, והוא ישוב אלינו עד שיקרב קץ הגאלה מהרה וכנ"ל (ועין לעיל מזה באות מח):
וזה בחינת ערובי תחומין, שבמקום שמניחין סעודת שבת משם מתחיל התחום שבת, כי כבר מבאר ששבת בחינת תשובה שעקר התשובה הוא בחינת שני בקיאות הנ"ל בקי בעיל בקי בנפיק וכו', שזהו בחינת תחום שבת אלפים אמה בחינת ב' אלפין הנ"ל, כי על-ידי תשובה נעשה אל"ף וכו', כי עקר הבקיאות הנ"ל שהוא בחינת דרכי התשובה הוא שיהיה בקי ונזהר מאד מאד שלא יצא חס ושלום חוץ לתחום שבת, חוץ לגבול הקדשה. כי כלליות הקדשה הוא בחינת קדשת שבת, וזה עקר בחינת הבקיאות הנ"ל שבכל מה שיעבר עליו יהיה נזהר ונשמר בנפשו שלא יפל לגמרי ולא יצא חוץ לתחום חס ושלום, כי כבר מבאר שעל כל אדם בהכרח שיעבר עליו הרבה הרבה, ובפרט מי שכבר חטא ונכשל כמו שנכשל בעוונותיו הרבים שכשרוצה לשוב ולכנס בדרכי התשובה, שעליו מתגרין המצולות ים מאד שהם הרהורים מגונים וזרים מאד וכו', וכמובן מזה בכתבי האר"י ז"ל, וכמבאר בדברי רבותינו ז"ל בכמה מקומות. וזה עקר התשובה כשמתגבר לבלי לפל לגמרי מכל מה שעובר עליו ואי אפשר לבאר בפרטיות לכל אחד ואחד, כי רבו השנויים אפלו באדם אחד, אך הכל כלול בדבריו הקדושים והנוראים הנ"ל שקרא ענין זה בשם בקי שצריכין להיות בקי בהלכה זאת מאד, בקי ברצוא ובעיל לפי בחינתו בקי בשוב ובנפיק לפי בחינתו, ולקים ואציעה שאול הנך שאפלו בשאול תחתיות אל יתיאש עצמו וכו' וכמבאר שיחות אלו ועצות עמוקות לזה בספרנו אשרי שיאחז בם. וכל זה הוא בחינת תחום שבת כנ"ל, וכבר מבאר שעקר קדשת שבת הוא אכילת שבת שהוא כלו קדש שעל-ידי זה נמשכין בחינת דרכי התשובה שהם בחינת בקיאות הנ"ל. ועל-כן במקום שמניחין שעור סעודת שבת כפי מה ששיערו רבותינו ז"ל, משם מתחיל התחום שבת, כי שם קנה שביתה. כי עקר קנית שביתת שבת הוא על-ידי סעודת שבת כנ"ל. וכן מבאר בסימן רעז לקוטי חלק א בהתורה 'צדיק כתמר יפרח', שעקר דרך הקדשה כובשין אותו ומרחיבין אותו על-ידי אכילת שבת, בבחינת דוק בככי ותשכח בנגרי וכו' (שבת קנב), עין שם. כי עקר דרך הקדש שעושה הצדיק וכו' כמרומז שם, הוא דרכי התשובה הנ"ל להמשיך עצות ודרכים והתחזקות וכו' באפן שהכל ישובו לה' אפלו החלושי כח מאד, ואף-על-פי-כן הם חפצים לשוב לה' שכלם יזכו ברבות הימים לשוב על-ידי דרכי התשובה שממשיך בעולם שהם בחינת שבת, והעקר על-ידי אכילת שבת כמו שכתוב שם עין שם:
ועקר תחום שבת נלמד ממחנה ישראל, שהיה י"ב מיל, ועל-כן מדאוריתא תחום שבת י"ב מיל, אך חכמינו ז"ל תקנו שיהיה רק אלפים אמה, מחמת שראו התגברות הקלפות בגלות מאד כמבאר בכתבים, וגם אלו האלפים אמה הוא השעור שהיה בין הארון ובין מחנה ישראל כמו שכתוב (יהושע ג): אך רחוק יהיה ביניכם וביניו כאלפים אמה, ופרש רש"י: כשעור תחום שבת כדי שיוכלו לילך להתפלל לפניו, כי עקר המלחמה שיש להאדם הוא בחינת מלחמת עמלק כנ"ל, וכל מלחמת עמלק היה עם החלושי כח שהיה הענן פולטן שהיה יהושע לוחם עמו בכחו של משה רבנו כדי שלא יפיל אותם עמלק לגמרי כרצונו הרע. כמו שכתוב (דברים כה): ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו', רק ישיבם בתשובה ויכניסם בגבול הקדשה שהוא בחינת מחנה ישראל שהיה שם האהל מועד והארון שמשם צריכין להמשיך הקדשה אליהם. כי כל מי שרחוק יותר צריכין להמשיך עליו הקדשה והבקיאות הנ"ל ממקום גבוה וקדוש ביותר, כמו שכתוב במקום אחר, וקצת מזה מבאר לעיל, על-כן שעור תחום שבת הוא נלמד ממחנה ישראל, כי עקר תחום שבת שהוא בחינת בקיאות הנ"ל, הוא שיזכה כל אחד לשאר קים במחנה ישראל, ולא יוכל בחינת עמלק להשליכו חס ושלום משם, רק יתגבר תמיד לאחז עצמו בצדיקי אמת ותלמידיהם שהם בחינת משה ויהושע שהם לוחמים מלחמת עמלק בכל דור כדי לשוב ולבנות הבית-המקדש ולהחזיר את ישראל לארץ ישראל וכנ"ל:
וזהו גם-כן בחינת ערובי חצרות, שעקר תקון הערוב הוא גם-כן על-ידי סעודת שבת, שעל-ידי שמשתתפין בסעודת שבת על-ידי זה מתרין להכניס ולהוציא מרשות זה לזה ובלא ערוב אסורין להוציא ולהכניס מרשות אחד לחברו אף-על-פי ששניהם רשות היחיד. כי כבר מבאר שכלל אסור הל"ט מלאכות בשבת הם בחינת הוצאה מרשות לרשות שהוא בחינת ברורים וכו' כנ"ל (באות למד), ורבותינו ז"ל החמירו שאפלו מרשות זה לזה אסור גם-כן להכניס ולהוציא. וכל זה בשביל תקון בחינת הבקיאות הנ"ל שבשביל זה כל אסור הוצאה כנ"ל (באות הנ"ל). כי כמו שצריכין לזהר בעיל ובנפיק שלא לצאת מהגבול שלו וכן שלא יהרס לעלות את ה' לפנים מהגבול שלו, שזהו בחינת בקי בעיל בקי בנפיק וכו' כנ"ל, כן צריך לזהר שלא יהרס לכנס בגבול חברו, בין בבחינת עיל ובין בבחינת ונפיק. כי בבחינת ונפיק בודאי חלילה וחלילה שיסתכל על חברו לומר שיעשה כמעשיו חס ושלום, כי יוכל לאבד עולמו כרגע חס ושלום, ועל זה הזהיר דוד המלך עליו השלום בתחלת ספרו (תהלים א): אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' עד ובמושב לצים לא ישב. כי ידוע כמה מורידין ומפילין את האדם ליצני הדור, ובפרט הלצים המכנים עצמם בשם כשרים וחסידים וכו', השם יתברך יציל וישמר את ישראל מהם ומהמונם. אך אפלו בבחינת עיל צריכין גם-כן להיות בקי מאד לבלי להסתכל על חברו שנראה לו שהוא צדיק וישר וכשר כנגדו שלא יפל על-ידי זה חס ושלום, כי אף-על-פי שבודאי הוא טוב לקנא את חברו בתורה ותפלה וביראת שמים, בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה (בבא בתרא כא), אבל יש בזה בחינת צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם (הושע יד), כי הרבה נופלים על-ידי זה, כי מתקנאים בחבריו שנראה לו שהם צדיקים וכשרים כנגדו הרבה, ועל-ידי קנאתו בהם נופל בדעתו לגמרי, כמובן למשכיל על דרכיו כל זה. ואי אפשר לבאר כל דרכי חלישות הדעת שמפיל הבעל-דבר על האדם על-ידי זה, על-כן צריכין לבלי להיות סכל ופתי רק להיות בקי בהלכה, שיהיה קנאתו בחבריו הטובים ממנו לטובה ולא לרעה, להתקרב לה' יתברך ולא להתרחק חס ושלום, וכמרמז בהמעשה של החכם והתם, שהשיב התם: זה מעשה שלו וזה מעשה שלי, וכמובא מזה בדברנו במקום אחר. ועל-כן תקנו חכמינו ז"ל שאפלו מרשות אחד לחברו אסור להוציא ולהכניס בשבת שלא יפגם בבחינת בקיאות הנ"ל וכנ"ל. והתקון על-ידי סעודת שבת שהוא הערוב שמניחין, כי על-ידי סעודת שבת נתתקן בחינת בקיאות הנ"ל, ואז מתרין להוציא ולהכניס מבית לבית שבחצר. כי כבר תקנו בחינת בקיאות הנ"ל, ואז יהיה התחברות הרשיות שבינו לחברו רק לטובה ולא לרעה חס ושלום שיתחברו ויתקרבו זה לזה באהבה ושלום שילמד אחד מחברו לטובה להתקרב לה' יתברך ולא להתרחק חס ושלום על-ידי זה, כי כל זה הוא בחינת בקיאות בהלכה הנ"ל שנתתקן על-ידי סעודת שבת שהוא בחינת הערוב שמניחין וכנ"ל:
וזה בחינת ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ וכו' ואעשך לגוי גדול וכו' (בראשית יב), כי מבאר לעיל מה שכתוב שם בהתורה הנ"ל ענין הג' מצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ ישראל שהם להכרית זרע עמלק ולמנות מלך ולבנות בית הבחירה וכו' שהם בחינת ג' נקודות הנ"ל שהם בחינת תשובה וכו' עין שם. כי עקר התשובה מובא בדבריו ז"ל שהוא בבחינת 'זרקא, דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן', שצריכין לצאת מכל המקומות שנתעה לשם ולשוב למקור שנחצב נשמתו משם. כי כל אחד מישראל שרש נשמתו גבוה מאד מאד, כמובא, רק שירדה לארציות וגשמיות זה העולם בשביל הבחירה כדי שדיקא על-ידי זה תשוב למקורה בשלמות נפלא וכו', וכל אדם שבעולם מגדול ועד קטן בהכרח שיעבר עליו כמה וכמה הרפתקאות וכו', שכלם הם בחינת נסיונות וצרופים ועליות וירידות בלי שעור. וכל כונת השם יתברך לטובה, כי כל מה דעביד רחמנא לטב עביד. כי כל כונתו יתברך הכל כדי שעל-ידי זה דיקא יעלה מכל המקומות שירד לשם לברר משם מה שיברר עד שיבא למקום מנוחתו למקור נשמתו וכו' כנ"ל. וכל הצרופים והנסיונות הם בחינת מלחמת עמלק כנ"ל. וצריך להיות בקי בהלכה זאת היטב בחינת בקי בעיל בקי בנפיק, בחינת ואציעה שאול הנך וכו' כנ"ל. וכשזוכה לסבל מה שיסבל בזיונות ושפיכות דמים וצרופים ונסיונות בכמה בחינות זהו בחינת להכרית זרעו של עמלק שזהו בחינת נקודה התחתונה שעל-ידי זה זוכה לתשובה בחינת כתר בחינת נקודה העליונה, שהוא בחינת משה בחינת בית-המקדש וכו'. וההמשכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה זה בחינת וא"ו שבתוך האלף, שהוא בחינת מצות למנות מלך וכו' כנ"ל.
וזהו שאמר השם יתברך לאברהם, שמרמז בזה לכל אדם שבעולם, לך לך, שמזהיר את האדם שילך לעצמו, כי עצם האדם מה שנקרא אני הוא רק הנשמה (כמו שכתוב בהתורה חותם בתוך חותם סימן כב לקוטי חלק א), וכן כשמדברים עם האדם לנכח ואומרים לו אתה או לך, עקר הכונה על הנשמה שהוא עצם האדם כידוע. וזהו שמזהרת התורה את האדם: לך לך, שתלך לך לעצמך, הינו למקור נשמתך שכל הלוכך ונסיעתך וכל דרכיך בזה העולם, בכלם תכון לילך לך בעצמך הינו למקור נשמתך שזה עקר עצם האדם שמדברים עמו כנ"ל, וזהו מארצך, מארצך דיקא. הינו מתוך ארציות וגשמיות שלך לאיזה ארציות וגשמיות שירדת לשם שנדמה לך שקשה לצאת משם, אף-על-פי-כן אתה צריך להתגבר לילך מתוך ארצך דיקא לילך לך לנשמתך וכו' כנ"ל. וזהו: וממולדתך, איך שנולדת באיזה גשמיות שנולדת אף-על-פי שגם זה מונע גדול, כמו שאמר דוד (תהלים נא): הן בעון חוללתי וכו' אף-על-פי-כן אתה מכרח לילך ממולדתך דיקא לילך לך דיקא כנ"ל. ומבית אביך שהם המשפחה והשכנים וקרוביו ומיודעיו שמגדל ביניהם, שגם מהם יש כמה וכמה מניעות לעבודת השם יתברך שמונעים בכמה דרכים, לפעמים בגשמיות ולפעמים על-ידי דעותיהם וסברותיהם ההפוכות מן האמת, מכלם אתה צריך לצאת ולילך לך לנשמתך כנ"ל, כי אתה צריך להאמין שבודאי אין הקדוש-ברוך-הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ובודאי יש לך כח לעמד בכל זה, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל בסימן מו בלקוטי תנינא, שאין הקדוש-ברוך-הוא שולח להאדם מניעות שלא יוכל לעמד בהם וכו'. וזהו אל הארץ אשר אראך, שהוא ארץ ישראל שהוא כלליות הקדשה ששם הבית-המקדש ששם מקור כל הנשמות, שעל זה מזהירו לך לך לנשמתך כנ"ל. וזה שפרש רש"י: ולא גלה לו הארץ מיד כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור, הינו כי זה עקר הנסיון של האדם מה שאין השם יתברך מראה להאדם מיד בעת הנסיון מה שיזכה אם יעמד בזה הנסיון והצרוף, כי בודאי אם כל אדם היה רואה בזה העולם כל מה שיזכה כשישבר תאוותיו ומדותיו הרעים, בודאי לא היה לו נסיון כלל, כי מי פתי וסכל שישליך נעימות לנצח כזה, אורות נשגבות כאלה בשביל שטות כזה ברגע קלה כזאת. אך עקר הנסיון מחמת שאינו רואה כל זה, על-כן צריך התחזקות גדול. וזה בחינת אל הארץ אשר אראך, שאין השם יתברך מראה ארץ החיים ששם נעימות בימינו נצח, שהוא תכליתו הטוב הנצחי שעל-ידי זה כל הנסיון שלו, ואם יתגבר ויתחזק על מה שצריך להתגבר וירדף אחר התכלית הזה יקבל שכר על כל דבור ודבור שדבר והתחנן לפני השם יתברך לזכות לזה, ואז יהיה חביב בעיניו הטוב שיזכה שהוא בחינת ארץ ישראל יותר ויותר, מאחר שלא שער בנפשו כלל שיזכה לנעימות כזה וכו', וכמו שמצינו בכמה צדיקים שאמרו (ירושלמי עבודה זרה פ"ג ה"א): ואני אמרתי לריק יגעתי וכו' אכן וכו'. וזהו ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך, זה בחינת ג' נקודות הנ"ל, ואעשך לגוי גדול זה בחינת להכרית זרעו של עמלק, כי כל מלחמת עמלק הוא להשכיח שמו יתברך חס ושלום, ולהרחיק כל החלושי כח מהשם יתברך כמו שכתוב (דברים כה): ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו', ועל-כן זה שמתגבר ומכניע אותו הוא זוכה להגדיל שמו יתברך על-ידי שמגביה ומקרב כל אלו הרחוקים החלושי כח לה' יתברך, שזהו בחינת ואעשך לגוי גדול על-ידי שיתרבה הקבוץ הקדוש שלו שיקרב הרבה הרבה נפשות לה' יתברך היפך כונתו הרעה של עמלק ימח שמו כנ"ל. ואברכך זה בחינת המשכת הברכה והשפע מנקודה העליונה לנקודה התחתונה, בחינת כטל חרמון שיורד וכו' כי שם צוה ה' את הברכה וכו' (תהלים קלג), וזה בחינת למנות מלך, כי עקר השפע והברכה נמשך על-ידי המלך (כמו שכתוב במקום אחר בלקוטי תנינא סימן טז). ואגדלה שמך, שיהיה נקרא אברהם בתוספת ה', בחינת ה' הדעת שהוא בחינת משה שהוא הדעת שהוא בחינת בית-המקדש, כי כל מי שיש בו דעה וכו' שהוא בחינת נקודה העליונה כנ"ל, אבל אחר-כך עדין צריך לעבר על האדם עליות וירידות הרבה שהם בחינת עיל ונפיק, שצריכין להיות בקי בזה מאד כנ"ל. ועל-כן הבטיחו והיה ברכה, שתתקים הברכה אצלו, שיזכה תמיד לשאר על עמדו ובכל מה שיעבר עליו לא יפל ולא יתרחק לעולם, רק יהיה נשאר קים בבחינת המשכת הברכה מנקודה העליונה לנקודה התחתונה, שזהו בחינת והיה ברכה וכנ"ל.
וזהו (בראשית יב): וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, שאף-על-פי שאברם עשה כאשר דבר ה' עמו להמשיך עצמו לשרש נשמתו לארץ ישראל, אבל אף-על-פי-כן לוט שהוא בחינת היצר הרע הלך עמו בכל עת שלא רצה להפרד מעמו, והכל בשביל נסיון ובחירה כנ"ל. וכדי שעל-ידי זה דיקא יברר נצוצות הקדשה הגבוהים מאד מאד מעמקי עמקי הקלפות, כמו שאברהם ברר מלוט דיקא נשמת משיח כמובא:
וזהו (שם): ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, ואמרו רבותינו ז"ל ומובא בפרוש רש"י שזה היה נסיון גדול שלו שהוא מזהירו לעלות לארץ ישראל, ועכשו משיאו לצאת ממנה. זה כלל כל דברינו הנ"ל שצריכין להיות עיל ונפיק ולהיות בקי בזה מאד ולבלי לפל בדעתו מזה מכל שכן שלא להרהר אחר השם יתברך רק להאמין כי צדיק ה' וישר משפטיו, וכל כונתורק לטובה, כמו שהיה אצל אברהם שכשבא לארץ ישראל היה שם דיקא רעב עד שהכרח לצאת מארץ ישראל למצרים שזהו בחינת ונפיק, ואף-על-פי-כן לא הרהר אחר השם יתברך רק עמד בנסיון במצרים עד שזכה לעלות משם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב שהוא בחינת ניצוצות הקדושים שברר שם כמובא. וכן עובר על כל אדם וכנ"ל, וכן מובא בספרים ובדברי אדמו"ר ז"ל (בסימן ח' בהתורה 'ראיתי מנורת זהב') שכל הירידות והעליות של האדם מרמזין בפסוק וירד אברם מצרימה, ויעל אברם ממצרים הינו כנ"ל, שכל זה הוא בחינת בקי בעיל בקי בנפיק כנ"ל.
וזהו (בראשית יג): וילך למסעיו עד המקום אשר היה שם אהלו בתחילה וכו' אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, ויקרא שם אברם בשם ה', ופרש רש"י: וגם עכשו קרא שם בשם ה', הינו כשמתגברין בבחינת ונפיק בכל הירידות שירד לשם עד שחוזרין למקומו, צריכין לחזר ולילך בדרך הראשון לחזר לקרוא בשם ה' כמו בתחלה, בבחינת ויקרא שם אברם בשם ה', וגם עכשו קרא שם בשם ה', שלא נפל מדרכו הטוב מכל מה שעבר עליו, רק הוא חוזר בכל פעם לדרכו האמת לקרוא תמיד לה' יתברך וכו' וכנ"ל:
גם ויהי רעב בארץ וכו' מרמז על כל אדם שרב יציאתו לשוק שזהו בחינת ונפיק וכו', העקר הוא על-ידי חסרון הפרנסה כידוע. וזהו ויהי רעב בארץ בחינת חסרון הפרנסה, ועל-ידי זה וירד אברם מצרימה, שהוא בחינת טרדת המשא ומתן ששם סכנת תאוות ממון שהוא בחינת עבודה זרה שזהו בחינת מצרים (כמו שכתוב בהמעשה של הבעל תפלה שמרמזת בישעיה בקפיטל לא: הוי היורדים מצרים לעזרה וכו'). אבל בחינת אברם שהוא איש הישראלי שזוכה להיות בקי בעיל ונפיק כנ"ל, גם שם במצרים בתוך טרדת המשא ומתן וכו', הוא מתגבר שלא ישתקע שם חס ושלום, רק גם שם הוא זוכר בה' יתברך עד שמברר משם דיקא נצוצות קדושים הרבה ועולה משם עמהם, בבחינת ויעל אברם ממצרים וכו' כנ"ל: