ליקוטי הלכות · יורה דעה א · דגים ד
התאמת הקריאה
סימני דגים טהורים, כל שיש לו סנפיר וקשקשת. וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר, ויש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם כן למה כתבה תורה סנפיר? משום יגדיל תורה ויאדיר, על-פי מה שנאמר בלקוטי תנינא בסימן טו, עין שם כל התורה:
והכלל, שיש צדיקים אמתיים גדולים במעלה ויש להם פה קדוש ודרכם לדבר גדולות ונפלאות. והם באמת יכולים לעבד את ה' יתברך בכל דבר שבעולם, באכילה ושתיה ושאר דברים וכו'. ומזה נמשך שנמצאים כנגדם צבועים שקרנים שמתדמים עצמם כקוף, ומתפארים עצמם גם כן ממש באלו הלשונות של התפארות שיוצא מפה קדוש של הצדיק האמת וכו', אבל עקר יניקת הצבועים הוא רק מצדיקים כאלו שהולכים בגדולות וכו', כי הצדיק האמת מקבל דבור פיו הקדוש מבעלי צדקה וכו'. וצדקה הוא בחינת מים, בבחינת ההופכי הצור אגם מים וכו'. ודבור של הצדיק שמקבל משם הוא בבחינת פי שנים, הינו שיש לו שני משמעות. ומזה נמשך ונשתלשל יניקה להצבועים שעושין לעצמן גם כן פה לדבר גדולות ונפלאות כאלו אין שום דבר נמנע מהם וכו', אבל באמת הוא טובה להצדיק וכו'. כי יש רשעים שנותנין צדקה והצדקה שלהם יכולה להזיק, חס ושלום, להצדיק, כי על-ידי הצדקה נעשה בחינת "יבק" וכו'. וכל אלו הבחינות הם בחינת מים וכו'. ובחינת היבק בקדשה הוא בחינת זווגין דקדשה, אבל הרשעים נעשה אצלם מזה נאוף, חס ושלום, ועל-כן נמצאים בעלי צדקה שהם נואפים וכו'. ועל-כן הוא טובה להצדיק שנמצאים השקרנים, שעל-ידי-זה הרשעים פונים אליהם ונותנין להם הצדקה שלהם ונצל הצדיק וכו'. עין שם כל זה היטב):
וזה בחינת סימני דגים סנפיר וקשקשת, כי דגים גדלים במים. ומים הם בבחינת צדקה כנ"ל. וצדקה שקולה ככל התורה כלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכל התורה כלה נקראת בשם צדקה, כמו שכתוב, "וצדקה תהיה לנו כי נשמר לעשות וכו'". ועקר שם צדיק על שם צדקה. בחינת צדיק חונן ונותן. ועל-כן הצדיק מכנה בשם דג, כמו שכתוב, "וידגו לרב", כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה בסימן טז), כי דגים גדולן במים שהם בחינת צדקה, שזהו בחינת הצדיק שכל גדולו על-ידי צדקה, כי הצדיק ממשיך כל הצדקות בעולם, כי הוא מצדיק ומזכה את ישראל ומטה את לבם לה' יתברך שיתנו צדקה ויקימו את התורה שנקראת צדקה. והוא מקבל כל הצדקות ומשפיע אותם לכנסת ישראל וממשיך כל ההשפעות והברכות לישראל, כידוע, ובשביל זה הצדיק נותן לכל מי שמקבל ממנו, כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה, בהמעשה של יום הששי מהשבעה בעטלירש שהתפאר את עצמו שיש לו כח כזה בידיו, שמכל מי שמקבל ממנו הוא נותן לו ועל-כן כך הוא בעל צדקה וכו', עין שם. ועל-כן הדגים אין צריכין שחיטה, רק אספתן היא מטהרתן, ואין שום דבר אסור בדגים טהורים. מה שאין כן בשאר בעלי חיים טהורים שאסור בהם החלב והדם וגיד הנשה וצריכין שחיטה. וזה, כי הדגים נמשך חיותם מבחינת הצדיק, שהוא בחינת צדקה. ועל-כן אין טעונין שום תקון עוד, כי הצדיק כבר זכך את עצמו מכל וכל ואין בו שום נדנוד פסלת עוד. על-כן הדגים שיניקתם משם אין טעונין עוד שום תקון וזכוך על-ידי השחיטה. וגם אין שום דבר אסור בהם, כי בהצדיק אין בו שום פסלת כנ"ל, אבל בהמות ועופות מרמזין על שאר בני אדם אף-על-פי שהם טהורים שיניקתם מצד הקדשה, מבני ישראל הכשרים, אבל אף-על-פי-כן עדין לא נתתקנו ונזדככו לגמרי מכל וכל. על-כן הבהמות ועופות שמקבלין חיות מהם צריכין תקון השחיטה. וגם אחר כך כמה דברים אסורים בהם כמו הדם והחלב וכו', כי עדין יש בהם כמה פסלת כנ"ל. אבל הצדיק כבר נקי וזך מכל וכל ויכול לעבד את ה' יתברך בכל דבר שבעולם אפלו באכילה ושתיה ושיחת חלין וכו'. על-כן הדגים שמקבלין חיות משם אין טעונין שום תקון, רק אספתן היא מטהרתן, שזה בחינת צדיקים שנאמר בהם, ויגוע ויאסף וכו'. ועל-כן אין בהם שום דבר האסור, כי אין בהם שום פסלת כנ"ל, אבל אף-על-פי-כן יש דגים טהורים ודגים טמאים ושניהם גדולן במים, הינו כי יש שקרנים שמראין עצמם כצדיקים ומדברין גדולות ונפלאות כאלו, הם יכולים גם כן לעבד את ה' יתברך בכל דבר וכו', אבל הכל שקר וכזב כנ"ל. ומשם נמשך יניקת הדגים טמאים שנראים כדגים שהוא בחינת צדיק. וגדלים במים שהוא בחינת כח הצדקה, שזה עקר בחינת צדיק, אבל הם טמאים, כי הם שקרנים ומראין עצמן כצדיקים כקוף בפני אדם, אבל הכל שקר וכזב כנ"ל. וינקתם מפסלת המים, מבחינת מים רעים, הינו מצדקות פגומות של הרשעים הנואפים כנ"ל: וזהו בחינת דגים טהורים ודגים טמאים, כי דגים טהורים הם בבחינת הצדיקים אמתיים כנ"ל, ודגים טמאים הם בבחינת המראין עצמן כצדיקים לדבר גדולות ונפלאות והכל שקר כנ"ל. ועל-כן הסימן שביניהם הוא סנפיר וקשקשת, והעקר הוא קשקשת, כי כל שיש לו קשקשת וכו' כנ"ל. קשקשת זה לבוש קשקשים המגנים על העור, הנמשכים מכח הצדקה דקדשה שמגנת ומצלת כמו שריון קשקשים שמציל מכל החצים וכו' בבחינת ושריון קשקשים הוא לבוש. וזה בחינת צדקה בחינת צדק לבשתי, בחינת וילבש צדקה כשריון. ועל-כן הקשקשים הם סימן טהרה, כי הם מרמזין שנמשך עליהם כח הצדקה דקדשה שמגנת ומצלת מסטרא אחרא, מסטרא דמותא בבחינת צדקה תציל ממות, שזהו בחינת קשקשים, בחינת שריון קשקשים המצילים מחצים דסטרא אחרא, בחינת וילבש צדקה כשריון כנ"ל, אבל דגים טמאים הם ערמים בלי לבוש הקשקשים, כי אין להם כח הצדקה, כי בחינת הצדקה שהם יונקים משם הוא הצדקה של הנואפים והרשעים שבודאי אין להם כח להגן ולהציל, כי אינה נקרא צדקה כלל, רק נקרא בשם מכשול. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק "בזעת אפיך וכו'". הכשילם וכו' ועל-כן הם ערמים בלי לבוש, זה בחינת פגם הצדקה שלהם שגורמת נאוף, שהוא בחינת ערם בלי לבוש, כי תקון הברית שהוא בחינת צדקה דקדשה, הוא בחינת לבושין, כי הלבושין הם בבחינת תקון הברית, בבחינת ויעש אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, שזה נאמר לענין התקון שלהם כידוע. וזה בחינת ופרשת כנפך על אמתך וכו', אבל פגם הברית הוא בחינת גלוי ערוה, בחינת ערם ועריה, כמו שנאמר ישעיה כ), "כן ינהג את שבי מצרים וכו' ערום ויחף וחשופי שת". ופרש רש"י, כי הם מזרע חם שגלה ערות אביו, הינו פגם הברית. ועל-כן הדגים טמאים, שנמשכים מהשקרנים שמקבלין מהצדקה של הנואפים, על-כן הם ערמים, בלי לבוש הקשקשים כנ"ל:
וזה בחינת סנפיר. סנפירין הם ששט בהם במים. והם בחינת כנפים ששט ופורח בהם במים, וזה נמשך מבחינת כח הדבור הקדוש של הצדיק בבחינת ובעל כנפים יגיד דבר, כי הדבור של הצדיק הוא בחינת כנפים דקדשה ששט ופורח בהם בתוך מימי הדעת, כי הוא מתפאר בדבוריו הקדושים ומגלה על ידם דעת גדול ונפלא בגדלת הבורא יתברך וגדלת הצדיקים האמתיים שיכולים לעבד ה' יתברך בכל דבר שבעולם ושיודעים גדולות ונפלאות, שכל זה הם בחינת כנפים שפורח בהדעת, שמגלה על-ידי דבוריו הקדושים; הוא פורח ושט בהם, במימי הדעת למרחוק ומדבר גדולות ונפלאות אמתיות. וזה בחינת סנפיר דקדשה, בחינת כנפי הקדשה לשוט במימי הדעת, בחינת התפארות של אמת, אבל גם דגים טמאים יש להם גם כן סנפיר לשוט בהם, כי גם השקרנים הנ"ל, שהם בחינת דגים טמאים מתפארין עצמן גם כן בדבורים והתפארות של הצדיקים האמתיים כאלו יש להם גם כן כח לשוט ולפרח במימי הדעת ולעבד את ה' יתברך בכל דבר. ועל-כן על-ידי הסנפיר שהם בחינת הדבורים של התפארות בחינת כנפים וכו', אין יכולין על ידם לבד להכיר בין דגים טהורים לטמאים כנ"ל, כי השקרנים מתדמין עצמן בדבור התפארות כמו הצדיקים האמתיים ממש כנ"ל. ועקר הסימן הוא קשקשים, שהם הלבוש להגן בחינת שריון קשקשים, כי השקרנים אין להם שום כח להגן ולהציל, אבל הצדיקים אמתיים בחינת צדקה דקדשה מגנים ומצילים, שזהו בחינת לבוש קשקשים כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם כן למה נכתב סנפיר? משום יגדיל תורה ויאדיר. כי באמת זאת העבודה הגבה של גדולי הצדיקים האמתיים שעובדין את ה' יתברך בכל דבר, בכל תנועה ותנועה, אפלו בעסקי דרך ארץ, כגון באכילה ושתיה ושיחה ובכל הדברים שבעולם, כל זה הוא בבחינת יגדיל תורה ויאדיר. וזה בחינת אמר רבי חנניה בן עקשיא, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר, "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר", כי ראיתי בספרים קשיא של הבל הנמשכת מההולכים על-פי דרכי המחקרים, שקשה להם למה הרבה ה' יתברך כל כך תורה ומצות שקשה לקימם, כי לפי דעתם המשבשת היה יותר זכות להם אם היו מעטים המצוות, אבל באמת הבל יפצה פיהם, כי באמת עקר התכלית שנברא האדם בשבילו הוא, שיזכה להיות האדם זך וצח ונקי וקדוש לגמרי מכל התאוות, שישבר כל התאוות כל כך עד שלא ישאר בו שום צד רשימה משום תאוה, אפלו של התר כמובן בכל הספרים, ובפרט בספרי רבנו, זכרונו לברכה. וזה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי התורה והמצות. ועל-כן הרבה לנו ה' יתברך תורה ומצות. "הרבה", כדי שעל-ידי רבוי התורה והמצות נזכה להמשיך עלינו קדשה גבוה כל כך עד שנזכה לקדש עצמנו גם במתר לנו, עד שנזכה להיות זכים ונקיים לגמרי מכל התאוות. וזהו גם כן מה שהתורה מספרת לנו ספורים הרבה אשר בהם מלבשים סודות נוראות ורזין עלאין וכו' וכו'. כל זה להראות לנו; שגם בכל הספורים ובכל הדברים שבעולם מלבש בהם תורה וקדשה גבוה מאד, כמו למשל שהתורה מספרת לנו מעשה האבות שחפרו בארות מים. וכן מעשה יעקב אבינו שרעה צאן והציג את המקלות ברהטים וכו' ומארכת הרבה בספורים אלו, הכל לגלות לנו גדלת הבורא יתברך וגדלת האבות, שהיו יכולין לעבד את ה' יתברך בעבודות נוראות על-ידי כל עסקי חל, על-ידי חפירות בארות וענין המקלות וכו'. וכל זה מחמת שזככו גופם בתכלית הקדשה והזכוך כל כך עד שגם כל עניני העולם הזה שעסקו בהם, הכל היה בקדשה נפלאה כל כך עד שזכו לעבד ה' יתברך גם בהם בעבודות נפלאות כנ"ל. וכל זה כדי להעיר אזנינו ולבנו, שגם אנחנו נקדש ונטהר עצמנו גם בעבודות חיצוניות ובכל עסקי חל, כדי שנזכה אנחנו גם כן לזכות לכל זה, כי הבחירה חפשית בכל דור וכל אדם יכול לזכות לזה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין דור שאין בו כאברהם וכו', וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, חיב כל אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי. ועל-כן באמת מצינו גם בדורותינו צדיקים אמתיים שהיו גדולים במעלה מאד, שהיו עוסקים בתורה ועבודה, וידעו לעבד את ה' יתברך גם בכל עסקי חל, כמפרסם מהמעשיות שמספרין מהצדיקים אמתיים שהיו בדורות הללו מימות איש אלקים הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, עד הנה. ועל-כן בודאי הוא טובה גדולה מה שה' יתברך הרבה לנו תורה ומצוות, כי מאחר שאי אפשר לזכות לטוב הגנוז באמת שהוא עקר התכלית של כל ישראל, כי אם על-ידי שנהיה מזככים לגמרי בתכלית הקדשה מכל התאוות שבעולם. על-כן בודאי היא טובה גדולה מה שהרבה לנו תורה ומצות כדי שיהיה לנו כח על-ידי-זה להתעורר לה' יתברך ולהמשיך עלינו קדשה גדולה על-ידי רבוי התורה והמצוות, עד שנזכה גם כן להיות מזככים לגמרי, כדי שנזכה להתכלית האמתי, לאור הגנוז שאי אפשר להגיע אליו כי אם על-ידי-זה כנ"ל. ואפלו מי שאינו זוכה להתגבר על יצרו ולקים כל התורה והמצוות הוא גם כן טובה אליו מה שיש הרבה תורה ומצוות, כי על-ידי רבוי התורה והמצוות מקים כל אחד ואחד מישראל איזה מצוה ועוסק באיזה ענין בתורה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון. וכל זה מחמת רבוי המצוות דיקא. ועל-ידי אלו המצוות שזוכה כל אחד לקים, אפלו הגרוע שבגרועים, על-ידי-זה יזכה להזדכך בודאי עוד בחיים חיותו, כי על-ידי הקדשה של הרבוי מצוות שמקימין אפלו הפחותים, על-ידי-זה, אין הקדשה מנחת אותם להשתקע בטמאתם ותאותם שנפלו בהם, ומעוררם לתשובה בכל פעם, שעל-ידי-זה יכול לזכות לשוב בתשובה שלמה לה' יתברך כמו שכבר נמצאו הרבה בעלי תשובה בעולם אשרי להם. ואפלו אם, חס ושלום, לא יזכה לתשובה בחייו, חס ושלום, אף-על-פי-כן סוף כל סוף יזדכך בודאי, ועקר הזכוך שלו יהיה על-ידי איזה דבר מצוה וטוב שחטף בעולם הזה, על-ידי שיש הרבה תורה ומצוות כנ"ל, כי על-ידי גדלת התורה שהיא גדלת הבורא יתברך שמגלית לנו ומרמזת לנו מרחוק על-ידי רבוי התורה והמצוות, על-ידי-זה אנו מבינים שה' יתברך בתקף נפלאותיו יכול להפך הכל לטובה. והכל בכח הצדיקים האמתיים הנפלאים במעלה, שכמו שהם יכולים לעבד את ה' יתברך בכל הדברים גשמיים ועסקי חול שבעולם, כמו כן יש להם כח להעלות מחל לקדש ולהפך מטמא לטהור, לזכך ולטהר את כל ישראל החוסים בצלם, להפך הכל לטובה בכח הגדולות והנפלאות שלהם שהשיגו על-ידי תקף קדשתם בכל עסקי חל כנ"ל. וכמובן כל זה בדברינו בכמה מקומות, עין שם): וז ה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שסנפיר נכתב רק למען יגדיל תורה ויאדיר, הינו שהתורה הודיעה לנו הסימן של סנפיר אף-על-פי שהעקר הוא קשקשת, אבל הוא בשביל יגדיל תורה וכו', הינו בשביל להעיר אזנינו שבאמת יש צדיקים שיש להם פה גדול וקדוש לדבר גדולות ונפלאות שיכולין לפרח ולשוט במימי הדעת, בדרכים נפלאים ונוראים מאד, שכל זה הוא בחינת יגדיל תורה ויאדיר, שהוא בחינת ספורי התורה ממעשה האבות בבארות ומקלות וכו' כנ"ל. וכן בתורה שבעל פה, בגמרא ומדרשים שהביאו מאמרים שהם פליאות לכאורה לפי גשמיות דעות בני אדם, כמו מאמרי הרבה בר בר חנה ומאמרי המשתעי ושארי מאמרים כאלה. וכן מה שמובא בדברי רבותינו זכרונם לברכה מכמה תנאים שאכלו הרבה והיה כרסם רחבה, כמו שמובא במדרש מרבי אלעזר בן שמעון וכו'. והכל בשביל להודיע לנו מעלת הצדיקים שקדשו וזככו עצמן כל כך עד שעבדו ה' יתברך על-ידי כל הדברים שבעולם; על-ידי אכילה ושתיה וכו' וכל שיחתם היה קדש וכלם היה בהם רזין נפלאים, כי אנו צריכין להאמין שכל דבוריהם ומעשיהם אינו פשוט, אלא יש בהם רזין, כמו שמבאר בסימן מב), שכל זה הוא בחינת יגדיל תורה ויאדיר כנ"ל: וזה רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לשון זכוך, שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל שיהיו מזככים וטהורים וקדושים לגמרי כנ"ל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות כנ"ל, שנאמר, "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר". הינו כנ"ל. נמצא, שבחינת יגדיל תורה ויאדיר הוא בחינת מעלת גדולי הצדיקים שעובדין ה' יתברך בכל דבר שמדברין גדולות ונפלאות, שזהו בחינת סנפיר כנ"ל. ועל-כן כתבה תורה סנפיר בשביל יגדיל תורה ויאדיר, להודיע לנו שיש צדיקים אמתיים שזוכין לזה, לשוט ולפרח במימי הדעת כנ"ל. אבל אף-על-פי-כן אי אפשר לסמך על זה הסימן, כי גם הדגים טמאים בחינת השקרנים יש להם גם כן סנפיר, שמתפארין עצמן גם כן בגדולות ונפלאות כנ"ל. על-כן עקר הסימן לבוש קשקשים כנ"ל, אבל אף-על-פי-כן כתבה התורה בסימני טהרה, "כל אשר לו סנפיר וקשקשת וכו'", להורות שבקדשה הסנפיר הוא בחינה גבה מאד, בחינת יגדיל תורה ויאדיר, שהוא בחינת התפארות והגדולות של הצדיקים אמתיים כנ"ל. ועתה מה נעמו דברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו שסנפיר נכתב למען יגדיל תורה ויאדיר, הינו כנזכר לעיל:
ברוך ה', תקצ"ה לפ"ק, טבת, טשעהרין, בעת הרעש והבריחה, המקום ירחם: