ליקוטי הלכות · יורה דעה א · מאכלי עכו"ם ג
התאמת הקריאה
בשולי עכו"ם אסור
על-פי מה שאמר רבנו ז"ל במאמר "אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא" וכו', עין שם בלקוטי הראשון סימן כה). והכלל, שצריך כל אדם לשבר את המדמה, שהוא תאות הבהמיות ולעלות אל השכל וכו'. ואחר כך כשמשתמש בשכלו זוכה להוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל וכו'. ועל-ידי הקרבנות שהיו בבית המקדש, היו שוברין את המדמה וכו'. ועל-כן משחרב בית המקדש בטל השמיר ונפת צופים וכו'. ובכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות אלו, והם הם הקלפות הקודמין לפרי וכו'. וצריכין לשברם וכו'. ואי אפשר להכניעם ולשברם, אלא על-ידי גדלת הבורא. וגדלת הבורא נתגלה על-ידי צדקה, שעל-ידי-זה נתגלין הפאר והגונין שבממון דקדשה, שזה עקר הגדלה. ועקר מקום הגונין אינו אלא אצל איש הישראלי, בבחינת ישראל אשר בך אתפאר, הינו פאר הגונין וכו'. ועל-ידי התגלות גדלת הבורא, על-ידי-זה נכנעין הדמיונות הנ"ל וכו':
וזה בחינת אסור בשולי עכו"ם שאפלו מאכל כשר שבשלו או אפאו עכו"ם, אסור לישראל, כי כל המאכלים צריכין תקון, דהינו אפיה ובשול וכיוצא, וכל התקונים של כל המאכלים שצריכין לטרח בהם הרבה עד שיהיו ראויים לאכילה, כל זה הוא בא מחטא אדם הראשון, כידוע. כי אז נתערב טוב ורע בכל הדברים וצריכין ברור, לברר הטוב מן הרע. ועל-כן צריכין לטרח הרבה בכל המאכלים כדי לתקנו ולבררו ממוץ ותבן וכיוצא. וכן לטרח באפיה ובשול, כי קדם שמתקנין המאכל, דהינו קדם האפיה והבשול אין להמאכל שום טעם. והטעם שבמאכל קדם האפיה והבשול הוא שם אז בכח ולא בפעל. ואין מרגישין טעם המאכל כי אם על-ידי תקון האפיה והבשול, כי באמת עקר טעם המאכל נמשך מהטוב שבמאכל, כי בכל דבר מלבש בו טוב ה', דהינו ניצוצות הקדושים ומשם נמשך טעם הטוב שבמאכל בבחינת טעמו וראו כי טוב ה'. ומחמת חטא אדם הראשון שנתערב טוב ורע אי אפשר לברר ולגלות הטוב שבמאכל אלא על-ידי כמה תקונים. ועקר התקון לבסוף על-ידי אפיה ובשול, כי אז גמר תקון המאכל. ואז דיקא נרגש טעם הטוב שבמאכל, כי כל התקונים של המאכל שצריכין לטרח עם המאכל לבררו מן הפסלת, ממוץ ותבן ולתקנו וכיוצא בזה שאר התקונים. הכל הוא כדי להכניע ולשבר הקלפה הקודמת לפרי, כדי לזכות להפרי, דהינו לפנימיות הטוב שמלבש שם באותו המאכל. והקלפה הקודמת לפרי הוא בחינת כח המדמה הנ"ל במאמר הנ"ל, כי כח המדמה הנ"ל הוא נאחז בכל דבר ודבר, כמבאר לעיל שבכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש שם דמיונות וכו' כנ"ל. והם הם הקלפות הקודמים לפרי כנ"ל. על-כן אי אפשר לאכל מן הפרי, דהינו לזכות לטעם מטעם הטוב שבמאכל כי אם על-ידי כמה תקונים כדי לשבר הקלפה הקודמת לפרי, שהם הדמיונות הנ"ל. ואז זוכין לפרי כנ"ל. ולשבר אלו הדמיונות הנ"ל הוא רק על-ידי התגלות גדלת הבורא וגדלת הבורא אין נתגלה כי אם על-ידי ישראל בחינת ישראל אשר בך אתפאר. ועל-כן אי אפשר לתקן המאכל בקדשה כי אם על-ידי ישראל דיקא, כי ישראל הם עקר התגלות גדלת הבורא והם לבדם יכולים להכניע ולשבר דמיונות הנ"ל שהם הקלפה הקודמת לפרי כנ"ל, כי עקר תקון המאכל הוא על-ידי האפיה והבשול שאז הוא גמר תקונו ואז דיקא נתגלה טעם המאכל. כי עקר התקון לשבר הדמיונות הנ"ל הוא על-ידי האש, כי מהאש יצאו והאש תאכלם. והשתלשלות האש נמשך מגדלת הבורא, כי זה עקר גדלתו יתברך, כביכול, שהוא אל גדול ונורא אש אכלה, כמו שנאמר, "כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל גדול ונורא". ומעצם גדלתו יתברך רועשין ובוערין כל המלאכים והשרפים ואפנים וחיות הקדש, שכלם בוערין כגחלי אש מעצם אימת גדלתו ורוממותו יתברך, כמו שנאמר אצל החיות, "מראיהן כגחלי אש". וכמו שנאמר תהלים קד), "משרתיו אש לוהט". וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שהנהר דינור נמשך מזעתן של חיות, שהם מזיעין מאימת גדלתו יתברך ומשם נמשך הנהר דינור, שהוא נהר של אש. ומהאש של מעלה נמשך ונאחז ונשתלשל האש שלמטה. נמצא, שעקר בחינת האש נמשך מהתגלות גדלת הבורא יתברך, כביכול, כי על-ידי-זה נמשכין נהרי אש מאימת גדלתו יתברך וכו' כנ"ל. ועל-כן האש הוא כלליות הגונין, כמו שנאמר בזהר הקדוש, ארבעה גונין אית באשא וכו', עין שם, כי הוא נמשך מבחינת התגלות גדלת הבורא יתברך, שהוא כלליות הגונין, כי זה עקר הגדלה, כנזכר לעיל:
ועל-כן על-ידי האש דיקא הוא עקר תקון המאכלים, דהינו שבירת הדמיונות שהוא הקלפה הקודמת לפרי. כי האש שהוא בחינת כלליות הגונין, שהוא נמשך מבחינת התגלות גדלת הבורא כנ"ל, הוא שורף ומכניע ומשבר הדמיונות הנ"ל, כי עקר הכנעתם הוא על-ידי התגלות גדלת הבורא כנ"ל. ועל-כן נאמר במזמורים של קבלת שבת שהם מדברים מגדלת הבורא כדי להכניע הדמיונות שרוצים להתגבר כשעולים מדרגא לדרגא, דהינו מששת ימי החל לשבת, כי אז עולים כל העולמות למעלה ממדרגתן, כידוע. ואז צריכין להכניע הקלפות שלא יתאחזו שהם הדמיונות הנ"ל. ועל-כן אומרים אז מזמורים של גדלת הבורא מן לכו נרננה וכו', כי על-ידי התגלות גדלת הבורא הם נכנעים כנ"ל. ועל-כן נזכר באלו המזמורים, "אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו", כי על-ידי התגלות גדלתו יתברך יוצאת אש מלפניו ומכניע ומשבר ושורף כל הדמיונות הנ"ל, שהם הקלפות הנ"ל. וזהו ותלהט סביב צריו וכנ"ל. ועל-כן אי אפשר לתקן המאכלים בקדשה על-ידי אפיה ובשול אצל האש, כי אם ישראל דיקא, כי הם הם עקר התגלות הבורא יתברך בחינת ישראל אשר בך אתפאר. והם יכולים להמשיך כח האש מן הקדשה מבחינת התגלות גדלתו יתברך להכניע כל הצרים שהם הדמיונות והקלפות הקודמות לפרי, הנאחזין בכל דבר, ואז דיקא כשמשברין אלו הדמיונות על-ידי בשול ישראל, על-ידי אש ישראל, אז המאכל ראוי לאכילת ישראל, כי אז נתגלה הטעם הטוב, דהינו בחינת הקדשה המלבשת בהמאכל, דהינו ניצוצות הקדושים המלבשים שם. אבל כשהעכו"ם מבשל המאכל באש שלהם, אז נאחז בו ביותר ויותר בחינת הדמיונות והקלפות הנ"ל כי אין להם כח לגלות גדלת הבורא יתברך, אדרבא, הם בעצמן הם הם הקלפות והדמיונות הנ"ל, והאש שלהם הוא אש של הסטרא אחרא, שמשם בוערין כל התאוות שבאין מן הדמיונות הנ"ל, בחינת מהאש יצאו, שכל הקלפות והסטרא אחרא יוצאין מבחינת אש. ועל-כן באש שלהם נאחז בו ביותר ויותר דמיונות הנ"ל. על-כן אסור לנו לאכל בשולי עכו"ם, כי אי אפשר לנו לאכל המאכל כי אם על-ידי תקוני ישראל שהם עקר גדלת הבורא, שהם יכולים על-ידי-זה להכניע הדמיונות ואז נתגלה הטוב שבו, ואז דיקא ראוי המאכל לאכילת ישראל כנ"ל:
ועל-כן משחרב בית המקדש נטל טעם המאכלים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי עקר התגלות הטעם הוא על-ידי הטוב שנתגלה על-ידי שבירת הדמיונות כנ"ל. ועקר שבירת הדמיונות היה בזמן שבית המקדש היה קים, כי על-ידי הקרבנות היו שוברין ומכניעין את המדמה כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל-כן משחרב בית המקדש בטל הטעם כנ"ל:
ועל-כן האכילה היא במקום קרבן. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ברכות נה), שלחן מכפר כמזבח, כי עקר האכילה בקדשה היא שבירת המדמה שהוא בחינת קרבנות כנ"ל בהתורה הנ"ל, שעקר שבירת כח המדמה הוא על-ידי הקרבנות, עין שם: שיך לעיל:
גונין דאשא הם בחינת גדלת הבורא כנ"ל, כי הם בחינת גונין שבממון, כי הם מבחינה אחת; מסטרא דגבורה, כידוע:
ועל-כן מרמז בדברי רבנו זכרונו לברכה, בהמעשה הנוראה של הבעל תפלה, שעל-ידי המאכלים המתבשלים באש של בית הבשול וכו' וכו', על-ידי-זה יוצאין מתאות ממון, כי על-ידי-זה נתגלה גדלת הבורא כנ"ל, שהוא בחינת התגלות הגונין. וכשנתגלין הגונין שהם שרש הממון אז משליכין לגמרי את הממון שבגשמי, כי מי פתי יסור הנה להשליך תענוג רוחני ולקח תענוג עב, חס ושלום, כמו שמבאר במאמר "צוית צדק" וכו', עין שם, סימן כג) והבן:
ועל-כן מחמת שעקר הכנעת המדמה הוא בשבת, שאז נכנע הסטרא אחרא לגמרי, כי אז בערב שבת יוצאת שלהובא דאשא על ראש הקלפות להכניעם כידוע. שזהו סוד רחיצת חמין בערב שבת כידוע, כמובא בדברי רבנו, זכרונו לברכה סימן יט), כי עקר התגלות גדלת הבורא הוא בשבת, שאז לובש, כביכול, בגדי גאותו, כמו שנאמר, "ה' מלך גאות לבש", על-כן תבשיל של שבת ריחו נודף, כי בשבת משתנה הטעם לטוב, כי אז נכנע המדמה לגמרי, שעל-ידי-זה עקר התגלות הטעם הטוב הנמשך מן הקדשה, בחינת טעמו וראו כי טוב ה' וכנ"ל: ד נכללת בהלכות בשר בחלב, הלכה ד, אות כג: