ליקוטי הלכות · יורה דעה א · הכשר כלים ב
התאמת הקריאה
על-פי המאמר 'חדי רבי שמעון ואמר ה' שמעתי שמעך יראתי' וכו', עין שם כל המאמר בספר הראשון סימן סא):
והכלל שעל-ידי אמונת חכמים יוצא המשפט לאור, כי אמונת חכמים הוא בחינת לא תסור מן הדבר וכו' ימין ושמאל. ועל-ידי-זה זוכין לבחינת משפטי אמת, כי משפט הוא עמודא דאמצעיתא, שאינו נוטה לימין ושמאל, הינו שזוכין להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל הלמודים של התורה הקדשה, שזוכין ללמד וכו'. אבל כשפוגם באמונת חכמים, חס ושלום, אזי נדון במותרות, ואזי עולין המותרות אל המח ומסבבין את המח עד שאינו זוכה להוציא משפטים והנהגות ישרות, רק בחינת משפט מעקל, בחינת משפטים בל ידעום וכו'. ויש מנהיגים שלמודם מאלו המותרות וכו', ועל-ידי-זה נחלש כתב ידינו וכו'. ועל-ידי-זה גוזרין לגרש את בני ישראל ממקומות שנתישבו שם מכבר שהוא בחינת גרוש מארץ ישראל וכו'. ועל-ידי-זה נלקח סוד העבור מאתנו וכו', על-ידי שנתגרשין מארץ ישראל ששם האויר זך והתבואה והפרות הגדלים שם הכל זך ונקי, וזוכים שם להוליד גופים זכים בבחינת פרי הארץ שראויים לקבל נשמה גדולה שתהיה בקיאה בסוד העבור וכו'. ועל-ידי-זה אין לו עצה שלמה לעולם, כי עצתו בבחינת עצת נשים עצות נבערות והכל על-ידי המותרות העולה אל הלב וכו'. וכל זה על-ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל, אך יש מים שמטהרין מזאת הטנפת בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו'. ואזי בא לעצה שלמה וכו'. ואלו המים הם בחינת מי מריבה, בחינת פלג אלקים מלא מים וכו'. ועל-ידי-זה נמתקין כל הצמצומים וכל הדינין וכו', כי נכללין בבחינת קדש קדשים, בבחינת אבן שתיה, ששם המתקת כל הצמצומים, בחינת ישלח עזרך מקדש וכו', עין שם כל זה היטב היטב:
וזה בחינת טבילת כלים, שצריכים לטבל את הכלים שקונין מן העכו"ם. ועקר הטבילה מדאוריתא היא לכלי מתכות, כי עקר הקדשה היא לקדש את הכלים שיהיו הכלים קדושים וטהורים, שיהיו ראויים לקבל את קדשת המאכל בתוכם, כי הכל תלוי בהכלים שהם מקבלים את האור בתוכם כידוע. ועקר תקון וקדשה של כל הכלים, הוא על-ידי בחינת אמונת חכמים, כי עקר התהוות הכלים הוא על-ידי אמונה, כי אמונה היא בבחינת כלי לקבל את האור החכמה בתוכה, כי אור ה' יתברך בעצמו, כביכול, אי אפשר לקבל מחמת רבוי אור, כי הוא אור אין סוף ברוך הוא ואי אפשר לקבלו כי אם על-ידי כמה וכמה כלים, ועקר כלל כל הכלים של הקדשה נעשין רק על-ידי אמונה, כי על-ידי אמונה, שמאמינים בו יתברך בלי שום חכמה ושכל, על-ידי-זה נעשה כלי. וכשזוכה להיות חזק ותקיף באמונתו אז זוכה אחר כך שיתהוה מבחינת האמונה כלי, עד שיקבל בתוכו בחינת האור, עד שיזכה לאיזה השגה, והכל כפי תקף האמונה שהיה לו. ועקר הוא אמונת חכמים, כי מעצם גדלתו ורוממותו יתברך אי אפשר לזכות אפלו לבחינת אמונה כי אם על-ידי החכמים וצדיקי הדור האמתיים, שזכו על-ידי יגיעתם ועבודתם ואמונתם השלמה להשיג השגות אלוקותו יתברך והם יכולים להמשיך לנו מאורו וטובו יתברך ולהכניס בנו אמונה הקדושה. וגם מהצדיקים אמתיים אי אפשר לקבל כי אם על-ידי אמונה, דהינו אמונת חכמים, שצריכין להאמין בהם באמונה לבד, כי גם אור הצדיקים האמתיים רחוק וגבה מאתנו מאד מאד, ואין לנו שום השגה ותפיסה בהם, ואי אפשר לנו להתקרב אליהם ולקבל מהם כי אם על-ידי אמונה לבד, דהינו אמונת חכמים, כי צריכין כמה וכמה כלים דקדשה לקבל בתוכם את אור הקדשה, ועקר הכלים נעשין על-ידי אמונת חכמים בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו, כי אי אפשר להאמין בה' כי אם כשמאמינים במשה עבדו, דהינו בחינת אמונת חכמים. וזה עקר החלוק וההבדל שבין ישראל לעכו"ם, כי גם חכמי העכו"ם רבם ככלם מאמינים בו יתברך, כמו שנאמר, "ושמי נורא בגויים" דקרו ליה אלקא דאלקיא. וכמו ששמעתי מפי רבנו ז"ל שאמר שיחות הר"ן רכד. רכה) שחכמיהם חקרו בגדלתו יתברך עד שאמרו שהוא יתברך גדול ומרומם ומנשא מכל המחשבות וכו' וכו' כמו שהוא באמת, אבל אין יודעין משום מצוה של תורה, כי זה אי אפשר להם להשיג בשכל אנושי בשום אפן איזה מצוה ממצוות התורה. ומחמת זה הם רחוקים מקדשת ישראל, מחמת שלא זכו להאמין בה' ובמשה עבדו, אבל אנחנו עם קדוש זכינו להאמין בה' ובמשה עבדו עד שזכינו לקבל תורתו הקדושה על-ידי משה עבדו נאמן ביתו. וכמו כן בכל דור ודור אי אפשר להתקרב אליו יתברך באמת כי אם על-ידי אמונת חכמים, כי רק החכמים והצדיקים אמתיים, רק הם ממשיכים לנו אור האמונה הקדושה ורק על ידם אנו יכולים להתקרב לאבינו שבשמים:
וכשפוגמין חס ושלום, באמונת חכמים אזי נפגמין המאכלים ונדון במותרות, כי על-ידי פגם האמונה נפגמין הכלים, כי עקר הכלים הם על-ידי אמונה כנ"ל. ועל-ידי פגם הכלים נפגמין המאכלים, כי בכל המאכלים יש אורות גבוהים מאד מאד בבחינת אכלו רעים תרין רעין דלא מתפרשין. בחינת והשביע בצחצחות נפשך, שהצדיק אכילתו בקדשה בחינת צדיק אוכל לשבע נפשו, הוא נזון באכילתו מאורות הצחצחות, כמבאר בדברי רבנו, זכרונו לברכה, במקום אחר. ועל-כן אי אפשר לקבל אור הגבה של המאכלים כי אם על-ידי כלים קדושים וטהורים שהם נעשים מבחינת אמונת חכמים כנ"ל. וכשפוגמין, חס ושלום, באמונת חכמים אזי נפגמין הכלים, ועל-ידי-זה ממילא נפגמין המאכלים ונסתלק אור הקדשה מהם, מחמת שאין כלי לקבל בתוכו את האור. ואזי נשארין המאכלים בבחינת פסלת לבד ועל-כן עולין המותרות והפסלת ופוגמין את המח וכו' כנזכר לעיל במאמר הנ"ל:
והעכו"ם שהם רחוקים מאמונת ישראל ועקר התרחקותם הוא מאמונת חכמים, ועל-כן הם לומדים קצת תורה שבכתב, דהינו תנ"ך. אבל תורה שבעל פה אין לומדים כלל, כי תורה שבעל פה זה בחינת אמונת חכמים שמשם הם רחוקים מאד. ומחמת שהם רחוקים מאמונה על-כן אין להם כלים דקדשה וכל כליהם הם טמאים אצלנו ואי אפשר לנו לאכל מאכלינו, דהינו מאכל ישראל, מאכל דקדשה בכלים שלהם, כי כלים שלהם הם בחינת בורות נשברים אשר לא יכילו המים, שאין יכולים לקבל אור קדשת המאכלים בכלים שלהם שהם בחינת כלי אין חפץ בו. וכל זה מחמת שהם רחוקים מאמונת חכמים, שעל-ידי-זה עקר קדשת הכלים שאז הכלים קדושים וראויים לקבל בתוכם אור הקדשה כנ"ל:
ועל-כן כשקונין מהם כלים צריכים לטבלם במי מקוה שהם בחינת מים טהורים הנ"ל, בחינת וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וכו'. כי על-ידי מי מקוה מים טהורים הנ"ל, על-ידי-זה נטהרין הכלים מפגם המותרות הנ"ל, שהוא פגם אמונת חכמים, פגם הכלים כנ"ל. ואז הכלים נטהרין וראויין לקבל קדשת מאכלי ישראל על-ידי תקון אמונת חכמים שנתתקן על-ידי מים טהורים, שנמשכין על-ידי התשובה שעושין על פגם אמונת חכמים, כמבאר שם במאמר הנ"ל:
ועקר הטבילה היא לכלי מתכות, כי יש שבעה מיני מתכות, כי איתא בספר המעשיות בהמעשה במלך שגזר גרוש בגזרת שמד וכו' המרמזת בקפיטל ב, "למה רגשו וכו'", שיש שבעה כוכבי לכת שהם כנגד שבעה אקלימים שיש בעולם ויש שבעה מיני מתכות וכו'. ועשה המלך דמות מהשבעה מתכות שהיו מאירין בו כל השבעה כוכבי לכת וממנו היו שואלין עצות וכו', עין שם. וכעין רמז יש במאמר הנ"ל מעין זה, שעל-ידי סוד העבור שהוא מהלך שבעה כוכבי לכת, על-ידי-זה זוכין לעצה שלמה, כמבאר שם, שעל-ידי פגם אמונת חכמים, שעל-ידי-זה נלקח סוד העבור מאתנו, על-ידי-זה אין לו עצה שלמה וכו'. וכן להפך כשזוכין לסוד העבור, זוכין לעצה שלמה, שיודעין לתת עצה לנפשו בכל דבר, וכל זה על-ידי תקון אמונת חכמים, שעל-ידי-זה זוכין להוליד גופים בבחינת פרי הארץ, כי תקון הגופים שהם בחינת כלים לקבל אור הנשמה הוא על-ידי אמונת חכמים כנ"ל והבן היטב. כי הכל אחד והכל תלוי באמונת חכמים שעל-ידי-זה נתתקנין הכלים ואזי נתתקנין המאכלים ואין עולה המותרות אל המח ואז זוכין לבחינת ארץ ישראל, כמבאר במאמר הנ"ל. ואז זוכין להוליד גופים בבחינת פרי הארץ, שראויים לקבל נשמה גבוהה שתהיה בקיאה בסוד העבור, ועל-ידי-זה זוכין לעצה שלמה. כי עקר סוד העבור הוא על-ידי אמונת חכמים, כי אורו הגדול יתברך אי אפשר להשיג מחמת רבוי אור וצריכין כמה צמצומים כידוע, אבל כשמצמצמין האור אזי יוכל להתגבר הצמצום וההעלם עד שלא ידעו ממנו, חס ושלום כלל. ועל-כן צריכין לזה צדיקי וחכמי הדור האמתיים שהם יודעים איך לצמצם אורו יתברך באפן שנוכל לקבלו שלא יהיה רבוי אור. ואף-על-פי-כן לא יתעלם האור לגמרי, כי הם עושין כלים בהדרגה ובמדה שאינו נוטה לימין ולשמאל בבחינת משפטי אמת, שהוא בחינת עמודא דאמצעיתא שאינו נוטה לימין ולשמאל, ועקר תלוי באמונת חכמים, שעל-ידי-זה עקר התהוות הכלים דקדשה באפן שנוכל לקבל את אורו הגדול בהדרגה ובמדה כנ"ל. וזהו בחינת סוד העבור שאינו נמסר רק לגדולי הדור, כי סוד העבור הוא לקבע חדשים ולעבר שנים, להשוות שנות החמה עם שנות הלבנה, שזה בחינת קדוש החדש, שהוא למלאות הלבנה מפגימתה, ולא יהיה בה שום מעוט ויהיה אור הלבנה כאור החמה וכו', כי הלבנה היא בחינת מלכות, בחינת אמונה כידוע. והחמה היא בחינת אורו הגדול יתברך, בחינת תהלים פד), "כי שמש ומגן ה' אלקים". והלבנה נתמעטה, מחמת הקטרוג, אי אפשר לשני מלכים וכו', כי אי אפשר לקבל בעולם הזה את אורו הגדול ובהכרח למעטו ולצמצמו בכמה צמצומים שזה בחינת מעוט הירח, שהוא בחינת התגלות מלכותו יתברך, כידוע. ומאחר שנתמעטה, משם נאחזין הסטרא אחרא, עד שלפעמים נתמעט האור ביותר, עד שהם מעלימין, חס ושלום, האור לגמרי, עד שאין יודעין ממנו יתברך כלל. על-כן אנו צריכין לקדש החדש למלאות הלבנה מפגימתה. אך תכף כשתתמלא לגמרי שוב לא יהיה אפשר לקבל מחמת רבוי אור. על-כן אין מי שידע סוד הזה כי אם חכמי הדור האמתיים, הגדולים מאד מאד, כי זהו בחינת סוד העבור שלא נמסר כי אם לגדולי ישראל, כי אין מי שידע זה הסוד איך לצמצם אורו יתברך באפן שנוכל לקבלו, ואף-על-פי-כן לא יתעלם האור, אין מי שידע זאת כי אם חכמי הדור. וכל זה זוכין על-ידי אמונת חכמים, כי עקר פגם הירח הוא על-ידי פגם אמונה, כידוע:
ואזי זוכין לכלים דקדשה כנ"ל ועקר הכלים הם בחינת כלי מתכות, בחינת שבעה מיני מתכות, כי על-ידי אמונת חכמים, על-ידי-זה זוכין שישבו ישראל בארצם, שזהו בחינת ארץ ישראל, ועל-ידי-זה זוכין לסוד העבור, ועל-ידי-זה זוכין לעצה שלמה כנ"ל, כי עקר תקון הכלים הם על-ידי שבעת ימי הבנין כידוע, שהם בחינת שבעת ימי בראשית שבהם ברא ה' יתברך את כל הבריאה כלה, שהיא כלה בכלל בחינת כלים לקבל אורו הגדול יתברך כידוע, ועקר הוא ארץ ישראל, שמשם מקבלין ויונקין כל השבעה אקלימים. ועל-כן יש על ארץ ישראל בחינת שבע קלפות שהם שבעה עממין, הכנעני והחתי וכו' שהם חופין על ארץ ישראל ואי אפשר לזכות לארץ ישראל כי אם כשמכניעין תחלה את השבעה עממין. ואז זוכין לגוף הפרי, דהינו ארץ ישראל אשר שם מאירין כל בחינת השבעה ימי בראשית, כי תמיד עיני ה' בה וכו', בחינת שבעה אלה עיני ה'. ועל-כן יוצאין משם בחינת שבעת המינין שנשתבחה בהן ארץ ישראל ושם עקר הארת כל השבעה כוכבי לכת, כי עקר אור החמה והלבנה וכל הכוכבים, עקר הארתם הוא בארץ ישראל, שהוא עקר העולם. ומשם נמשך כל האור והשפע לכל העולם, לכל השבעה אקלימים. ועל-כן התורה משבחת את ארץ ישראל, שנמצא בה מיני מתכות, כמו שנאמר, "ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת ואכלת ושבעת וכו'", כי שם נמצאין בחינת מיני מתכות שהם בחינת הכלים דקדשה שנמשכין משבעה כוכבי לכת, שמאירין ביותר בארץ ישראל, אשר על-ידי-זה עקר חשיבות הפרות של ארץ ישראל שנשתבחה בהן, כי עקר תקון המאכלים הוא על-ידי הכלים וכו' כנ"ל:
ועל-כן הכלים של שבעה מיני מתכות צריכין תקון ביותר לטבלם ולטהרם מאחיזת השבעה עממין, כי עקר אחיזת העממין הוא מבחינת שבעה מיני מתכות, שזהו בחינת הצלם שהעמיד נבוכדנאצר "ראשה די דהב טב חדוהי ודרעוהי די כסף וכו'". שהוא מרמז על כלליות האמות על כל הארבע מלכיות, כמבאר שם בפסוק דניאל ב), כי השבעה עממין כלולין בארבע מלכיות כמו שבקדשה שבעת ימי הבנין כלולים בארבע אותיות השם כידוע, כמו כן את זה לעמת זה, שבעה עממין כלולים בארבע מלכיות. ועקר אחיזתם בבחינת שבעה מיני מתכות כשאין זוכין לקדש הכלים כראוי, כי עקר אחיזתם הוא רק בבחינת הכלים כשאינן כראוי, כי מעצם האור אין יכולין לנק רק מבחינת הכלים שהוא בחינת צמצום האור כידוע. וזה שנאמר בעשו, "שא נא כליך תליך וכו'", שמרמז על גלות ארבע מלכיות, כמו שנאמר במדרש בראשית רבה, פרק כ). וזהו 'כליך' דיקא, כי עקר התגברותו הוא על-ידי הכלים, שהכלים נופלים אצלו, חס ושלום, בחינת חרבן בית המקדש, שעקר החרבן היה שלקחו את הכלים, כמו שנאמר, "ואת הכלים הביא בית אוצר אלהיו וכו'". ועל-כן הכלים שיוצאין מרשותם אי אפשר לנו להשתמש בהם כי אם על-ידי טבילה ועקר הטבילה היא לכלי מתכות שמשם אחיזתם וכו' כנ"ל. וכשהם נאחזין בהם אזי אין עצה שלמה, כי עקר העצה משם מבחינת שבעה מיני מתכות שקדשתם מבחינת ארץ ישראל, מבחינת סוד העבור, שהוא שבעה כוכבי לכת, שמשם זוכין לעצה שלמה, כמבאר במאמר הנ"ל. שעל-ידי סוד העבור זוכין לעצה שלמה וכו'. כמבאר שם בסדר המאמר, עין שם, וכמבאר בהמעשה הנ"ל, שעל-ידי-זה שבעה מיני מתכות שמאירין בהם שבעה כוכבי לכת, על-ידי-זה יודעין עצות וכו' עין שם, כי את זה לעמת זה כמו שזה המלך עשה זאת בשבילו, כמו כן בשרשו בקדשה נמשכין עצות אמתיות מבחינת שבעה מיני מתכות על-ידי שבעת כוכבי לכת שהם בחינת סוד העבור ועל-כן כשנפגמין, חס ושלום, השבעה מיני מתכות ונמשכין אליהם, שזה בחינת כלי מתכות של עכו"ם, דהינו הכלים שנפלו אליהם. משם מתגברין, חס ושלום, עצות נבערות שלהם בחינת על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך תהלים פד), אשר על זה נאמר שם לג), "ה' הפיר עצת גוים וכו'" בחינת עצו עצה ותפר וכו'. על-כן צריכין לטהר הכלים שיוצאין מרשותם, ועקר כלי מתכות כנ"ל, שצריכין לטהרם על-ידי מי מקוה שהוא בחינת מים טהורים הנאמרים במאמר הנ"ל, שעל-ידי-זה זוכין לעצה שלמה, כמו שנאמר שם. בחינת ולא יטמאו עוד בגלוליהם ולא יחצו עוד לשתי ממלכות. 'ממלכות', לשון עצות, כמו שנאמר, "מלכי ישפר עלך", עין שם, כי באמת הכל אחד, כי עקר המלכות הוא על-ידי עצות, ועל-כן כל מלך יש לו יועצים, כי עקר בנין המלכות הוא מבחינת עצות כידוע למבין. ועל-כן עקר חלקת מלכות בית דוד היה על-ידי פגם העצות אשר לא רצה רחבעם לשמע לעצת הזקנים והלך אחר עצת הנערים, כמו שנאמר שם בענין. ועקר קיום מלכות ישראל הוא על-ידי עצות דקדשה, שהוא כלל כל התורה, שהוא תרי"ג עטין דאוריתא. ועל-כן היה מכרח המלך לכתב לו ספר תורה יותר, כמו שנאמר, "והיתה עמו וכו' למען יאריך ימים על ממלכתו וכו'". וכשפוגמין, חס ושלום, בתרי"ג עטין, כפי הפגם, חס ושלום, כן מתגבר מלכות הרשעה, חס ושלום, ויועצים רעות, חס ושלום, בחינת על עמך יערימו סוד ויתיעצו על וכו'. ועל-כן צריכין לטבל את כלי המתכות של עכו"ם על-ידי מים טהורים כדי לטהרם מאחיזת זהמתם, שהוא פגם העצה שנמשך מפגם שבעה מיני מתכות כנ"ל. ועל-ידי הטבילה חוזרים לשרשם שבקדשה, ואז זוכין לעצה שלמה דקדשה כנ"ל. וכשהכלים בקדשה אז יכולין לקבל אור קדשת המאכלים, כי אי אפשר לקבלו כי אם על-ידי תקון הכלים בקדשה וטהרה כנ"ל: