ליקוטי הלכות · יורה דעה א · יין נסך ב

כי איתא במאמר פתח רבי שמעון בלקוטי הראשון סימן ס), שעל-ידי ספורי מעשיות מעוררין מהשנה, כי יש בני אדם שישנים את ימיהם ויש שנפלו לבחינת שנה על-ידי פגם תאות אכילה וכו', כי כמו שבגשמיות יש מאכלים שמרבין שנה ויש להפך, כמו כן ברוחניות יש מאכלים שלא נתבררו עדין שהם מביאים שנה על האדם, דהינו הסתלקות הדעת והמחין שהם בחינת פנים שנמשכין מבחינת שבעים פנים לתורה, שזה עקר בחינת שנה, חס ושלום, דהינו שאובד את פניו שהוא הדעת והמחין שהם עקר החיות בחינת החכמה תחיה וכו'. ויש אחד שאובד את כל השבעים פנים, חס ושלום, שזה בחינת שנופל לשנה שבעים שנה, חס ושלום, עין שם. ועל-ידי ספורי מעשיות מעוררין מן השנה, ויש ספורי מעשיות שהם בחינת בקרב שנים, ויש ספורי מעשיות של שנים קדמוניות שהם גבוהין למעלה מכל השבעים פנים של התורה, שכל השבעים פנים מקבלין משם, כי צריכין להלביש הפנים של התורה בספורי מעשיות משלשה טעמים וכו', עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת אסור יין נסך, שהיין שנגע בו עכו"ם נאסר מיד, כי היין מביא שנה כנראה בחוש. ועל-כן צריכין לשמר את היין ביותר ממגע עכו"ם, כי תכף כשנוגע בו העכו"ם נמשך היין לבחינת שנה שהוא הסתלקות השבעים פנים של התורה, כי העכו"ם הם בחינת אנפין חשוכין הפך אנפין נהירין, שהם השבעים פנים לתורה, שהם אנפין נהירין. והעכו"ם הם שבעים אמות שהם בחינת שבעים אנפין חשוכין הפך השבעים פנים לתורה, כמובא בדברי רבנו, זכרונו לברכה, במקום אחר סימן כג). ומחמת שהיין מביא שנה ויש בו אחיזת השנה שהוא בחינת הסתלקות השבעים פנים, על-כן תכף כשנוגעין בו העכו"ם, שהם עקר בחינת השנה דסטרא אחרא, בחינת הסתלקות השבעים פנים לתורה, כי העכו"ם הם שבעים אמין הפך השבעים פנים לתורה כנ"ל. על-כן תכף כשנוגע העכו"ם בהיין, אזי נמשך היין לבחינת שנה, בחינת הסתלקות השבעים פנים לתורה. ועל-כן הוא אסור לנו. ועל-כן נקרא יין נסך, שהוא בחינת שנה, בחינת כי נסך ה' עליכם רוח תרדמה ויעצם את עיניכם וכו', כי על-ידי מגע העכו"ם ביין נעשה היין בחינת נסך, שהוא בחינת שנה, בחינת הסתלקות השבעים פנים שהוא כלליות הקדשה כנ"ל, כי יין בגימטריא שבעים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה סנהדרין מח), יין נתן בשבעים אותיות, וסוד נתן בשבעים אותיות. נכנס יין, יצא סוד. ועל-כן בקדשה היין כלול מכל השבעים פנים. ועל-כן להפך תכף כשנוגע בו העכו"ם, שהם בחינת שנה דסטרא אחרא, נסתלקין השבעים פנים ונמשך לבחינת שנה, שהוא בחינת נסך כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן נאסר היין במגע דיקא, כי סתם נגיעה בידים שהם כלי המעשה בחינת עשיה, שעל-ידי-זה מתגברת, חס ושלום, השנה שהיא בחינת עשיה, כי השנה היא בחינת הסתלקות המחין ונשאר הגוף לבד שהוא החמר, שהוא בחינת עשיה. ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה קדושין מט), עשרה קבין שנה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים וכו', כי עקר השנה הוא בבחינת עשיה ועבדות כנ"ל. ועל-כן התעוררות השנה הוא על-ידי ספורי מעשיות, כי רבנו זכרונו לברכה, אמר אז בשיחותיו הקדושות אחר שגלה המאמר הנורא הנ"ל וזה לשונו, אני אמרתי עכשיו שלשה דברים הפך העולם, כי העולם אומרים שעל-ידי ספורי מעשיות נמשך שנה, ואני אמרתי להפך, שעל-ידי ספורי מעשיות מעוררין מהשנה וכו'. ועוד חשב שתי דברים שנאמרו באותו המאמר הפך דברי העולם, דהינו מענין פקידות עקרות וכו'. ובאמת כל שיחותיו עמקים מאד מאד והם כלם תורה ויש בהם רזין ועמקות גדול, אפלו על-פי פשוט. וכל אדם לפי ערכו יכול למצא בהם עמקות גדול והתבוננות רחב בלי שעור, כי באמת דיקא על-ידי-זה, שעל-ידי ספורי מעשיות של העולם נמשך שנה, מחמת זה דיקא מעוררין הצדיקים אמתיים מהשנה על-ידי ספורי מעשיות דיקא, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, כי מי שהוא כרוך אחר החמר, שהוא בחינת עשיה, אזי מביא שנה על-ידי ספורי מעשיות, כי מחמת שמספר מעשה שנעשה, שזה בחינת עשיה, על-ידי-זה נמשך האדם לבחינת עשיה ועל-ידי-זה נופל עליו שנה שהוא בחינת התגברות העשיה והחמר כנ"ל, אבל הצדיק הוא להפך, כי מעורר מהשנה דיקא על-ידי ספורי מעשיות, כי על-ידי ספורו הוא מעלה ומקשר ומעורר את בחינת המעשה שהוא בחינת עשיה לבחינת הספור, דהינו שמעלה בחינת העשיה אל הדבור שהוא בחינת דעת ומחין, כי הדבור נמשך מהדעת כמו שנאמר, "מפיו דעת ותבונה". ועל-כן מחמת זה הוא מעורר מהשנה על-ידי ספורי מעשיות דיקא, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל-כן דיקא על-ידי ספורי מעשיות הוא מעלה וממתיק בחינת עשיה, שהוא בחינת שנה. ועל-ידי-זה מעורר מהשנה. וזה בחינת יין שהוא כלול משתי בחינות, מבחינת שנה ומבחינת התעוררות השנה, כי היין בטבעו מביא שנה בגשמיות וברוחניות כנראה בחוש, וכמו שנאמר, "כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים", שכל הדרכים נעשין לפניו מישור, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שהוא בחינת שנה, בחינת הסתלקות כל השבעים פנים לתורה, שעל-ידי השכרות, חס ושלום, נופל מכל השבעים פנים לתורה, עד שכל הדרכים נעשין לפניו כמישור, חס ושלום, שזהו עקר בחינת שנה, וזה בחינת יין המשכר, אבל יש בחינת יין המשמח, בחינת תהלים קד), ויין ישמח לבב אנוש וכו', שהוא בחינת לב שמח ייטיב פנים, דהינו שזוכין לפנים דקדשה שהוא בחינת דעת ומחין על-ידי היין שבקדשה, בבחינת חמרא וריחני פקחין סנהדרין ע). וזה בחינת שיר השירים ז), וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים דובב שפתי ישנים, הינו התעוררות השנה שהוא בחינת דבור, בחינת להתיר פה אלמים וכו', כמבאר במאמר הנ"ל. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה יומא עו), למה נקרא היין תירוש? זכה נעשה לראש, לא זכה נעשה רש. ראש זה בחינת התעוררות השנה שהוא בחינת ראש ומחין כנ"ל. לא זכה נעשה רש זה בחינת התגברות השנה על-ידי היין, חס ושלום, בבחינת אל תאהב שנה פן תורש, ועל-כן אין אומרים שיר אלא על היין, כי השיר הוא בחינת התעוררות השנה, בחינת עורי עורי שיר דברי וכו', כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כנ"ל. ועל-כן דיקא על-ידי היין שכלול משתי הבחינות, משנה ומהתעוררות השנה כנ"ל, על-כן על ידו דיקא מעוררין מהשנה, כי כשזוכין להעלות את היין לשרשו שבקדשה, אזי נמתק השנה וזוכין על-ידי היין לבחינת התעוררות השנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קדוש שאומרין על היין דיקא, כי שבת הוא בחינת התעוררות השנה, כי ששת ימי החל הם בבחינת שנה, כי הם ששת ימי המעשה בחינת עשיה ועבדות, בחינת חמר שהוא בחינת שנה כנ"ל, כי תשעה חלקי שנה נטלו עבדים כנ"ל, ושבת קדש הוא בחינת התעוררות השנה, כי שבת הוא בחינת דעת ומחין כידוע. כי ששת ימי המעשה שבהם עושין ועובדין כל המלאכות, זה בחינת כסילות, בחינת שנה הסתלקות המחין, בחינת שטו העם ולקטו במדבר יא, ח) בשטותא, כמו שנאמר בזהר הקדוש. ושבת היא שביתה וניחא הפך בחינת עבדות, בחינת התעוררות השנה, בחינת דעת, כמו שנאמר, "לדעת כי אני ה' מקדשכם": ועל-כן אומרים בכניסת שבת, "התעוררי התעוררי וכו' עורי עורי שיר דברי וכו'", כי אז הוא בחינת התעוררות השנה, כי בשבת מאירין כל השבעים פנים לתורה, כי בשבת נתנה תורה. ועל-כן זוכין בשבת להארת פנים, כמו שמובא במדרש, "ויברך אלקים את יום השביעי" בראשית ב, ג) ברכו בקלסתר פנים, אין פניו של אדם בחל דומה לשל שבת, כי בשבת הוא בחינת הארת פנים שהוא בחינת התעוררות השנה כנ"ל. וזה בחינת ואנפהא נהירין בנהירו עלאה, הינו בחינת הארת פנים וכו' כנ"ל. ועל-כן בכניסת שבת מקדשין על היין דיקא ואומרים עליו, ויכלו וכו' זה בחינת התעוררות השנה על-ידי ספורי מעשיות, כי בשבת צריכין לסדר על הכוס ספור מעשה בראשית שברא ה' יתברך כל הבריאה בששת ימי המעשה, ושבת בשבת, ועל-ידי-זה מעלין ומקשרין כל הבריאה של כל ששת ימי המעשה לבחינת שבת שהוא המח והחיות של כל מעשה בראשית, שזהו עקר בחינת התעוררות השנה, כי בחינת העשיה שבכל מעשה בראשית זה בחינת שנה. וכשממשיכין לתוכו דעת וחיות שהוא בחינת שבת שהוא השביתה מן העשיה, על-ידי-זה נתעוררין כל מעשה בראשית ועולין למעלה, כי החמר והעשיה נתהפך ונתבטל לבחינת הרוחניות שהוא בחינת החיות והמחין שנמשך עליו. וזה בחינת עלית העולמות בשבת, שכל העולמות כלן נתעוררין ועולין למעלה למעלה על-ידי בחינת התעוררות השנה, שהוא בחינת דעת ומחין, שהוא החיות, שעל-ידי-זה עקר העליה של כל הדברים, כמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל-כן אז בכניסת שבת צריכין לספר זאת בפה דיקא, שזהו בחינת הקדוש על הכוס, כי על-ידי ספור מעשה בראשית בשבת, דהינו שאומרים ויכלו על הכוס, ומספרין שעשה ה' יתברך מלאכתו בששת ימי המעשה ושבת ביום השביעי, על-ידי-זה מעלין ומעוררין כל מעשה בראשית מבחינת שנה ועשיה, ומעלין אותן ומקשרין אותן לבחינת הדעת שהוא בחינת החיות, שהוא בחינת הספור, כי הדבור הנמשך מהדעת הוא שרש החיות של כל מעשה בראשית, כמו שנאמר תהלים לג), "בדבר ה' שמים נעשו וכו'". ועל-כן על-ידי-זה עקר התעוררות השנה על-ידי ספורי מעשיות דיקא, שזה בחינת קדוש בשבת, דהינו שמעלין המעשה בחינת עשיה ומקשרין אותו לשרשו, שהוא הדבור והדעת, שכל זה נעשה בשבת על-ידי הקדוש על היין כנ"ל. נמצא, שהקדוש הוא בחינת התעוררות השנה על-ידי ספורי מעשיות, ועל-כן צריכין לומר הקדוש על היין, כי דיקא על-ידי היין מעלין ששת ימי המעשה ומעוררין אותן מבחינת עשיה ושנה לבחינת התעוררות השנה, כי היין כלול משתי הבחינות הנ"ל, ואין הדין נמתק אלא בשרשו כנ"ל. ועל-כן דיקא על-ידי היין ממתיקין בחינת העשיה והשנה ומעלין ומעוררין כל מעשה בראשית מבחינת שנה לבחינת התעוררות השנה כנ"ל, ועל-כן שנה בשבת תענוג, כי השנה של שבת הוא בחינת התעוררות השנה, בחינת המתקת הדין בשרשו דיקא, שזהו בחינת התעוררות השנה על-ידי ספורי מעשיות דיקא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת כוס של ברכת המזון, כי המאכל מביא לשנה לפעמים כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל-כן צריכין לברך ברכת המזון, כי ברכת המזון הוא בחינת התעוררות השנה, כי על-ידי שמברכין את ה' יתברך שברא אותו הדבר ומגלין שה' יתברך ברא הכל, על-ידי-זה נתעורר החיות שבאותו הדבר מאכל. וזה בחינת התעוררות השנה, כי עקר השנה על-ידי הסתלקות החיות, אבל כשמברכין לה' יתברך ומגלין שה' יתברך בראו, מעוררין החיות שבאותו הדבר, שזהו בחינת התעוררות השנה. ועל-כן צריכין לברך ברכת המזון על כוס יין דיקא, כי עקר השנה הוא דיקא על-ידי ברכה, על-ידי היין, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו כנ"ל. וזהו בחינת כוס של ברכה לטובה מצטרף, לרעה אינו מצטרף, כי אף-על-פי שהיין כלול משתי בחינות כנ"ל ויכולה השנה להתגבר ביותר על-ידי היין, חס ושלום, כנ"ל. אבל כוס של ברכה אינו מצטרף, רק לטובה, דהינו לבחינת התעוררות השנה כנ"ל. אבל לא לרעה, חס ושלום, שהוא בחינת שנה הסתלקות הדעת, כי על-ידי שמסדרין ברכות על הכוס על-ידי-זה היין נכלל בקדשה ואזי על ידו דיקא נמשך בחינת התעוררות השנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריכין לשמר את היין ממגע עכו"ם, 'ממגע' דיקא, כי הנגיעה הוא בחינת עשיה כנ"ל. ועל-כן על-ידי מגע עכו"ם שהם בחינת שבעים אנפין חשוכין כנגד שבעים פנים לתורה כנ"ל, על-כן על-ידי נגיעתם בהיין נמשך היין לבחינת עשיה, בחינת שנה שהיא הסתלקות השבעים פנים וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת כוס של ברכה צריך שיתן עיניו בו. ברכות נא. שלחן ערוך ארח חיים סימן קפג סעיף ד) 'עיניו' דיקא, זה בחינת שבעים פנים לתורה שכלולין בכוס של ברכה, שזהו בחינת התעוררות השנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, פסיעה גסה נוטלת מאור עיניו של אדם ומהדר ליה בקדושא דבי שמשי, כי על-ידי הקדוש על היין נמשך בחינת השבעים פנים כנ"ל, ועל-ידי-זה נתתקן אור העינים. וזה בחינת שבעים תבין שיש בקדוש של שבת, הינו בחינת השבעים פנים לתורה שנמשכין על-ידי הקדוש, שזהו בחינת התעוררות השנה כנזכר לעיל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

עין בהמעשה הראשונה של ספר המעשיות, דהינו המעשה מהבת מלך שנאבדה, שם מבאר; שעל-ידי היין נופלין לשנה, כי השני למלך על-ידי שלא נזהר משתית יין כאשר הזהירה אותו הבת מלך, על-ידי-זה נפל לשנה גדולה עד שישן שבעים שנה וכו', עין שם היטב, כי יש שנופלים, חס ושלום, לבחינת שנה שבעים שנה, בבחינת המאמר מחוני המעגל המובא במאמר פתח רבי שמעון הנ"ל, שאמר ודאי נימי שבעין שנין וכו', דהינו שנופלים, חס ושלום, מכל השבעים פנים לתורה) שהם בחינת שבעים שנה, כמבאר שם היטב. כי המעשה הנ"ל הוא שיכה למאמר פתח רבי שמעון הנ"ל, כי שניהם נאמרו בזמנים סמוכים זה לזה. וכן הבינו אז שהמאמר הנ"ל שיך למעשה הנ"ל. ואם עיני שכל לך, פקח עיניך וראה ושים לבך היטב לדברי המאמר הנ"ל ולהמעשה הנ"ל ותראה פלאות איך הם קשורים זה בזה. ויש רמזים והתנוצצות בהמעשה הנ"ל מהתורה הנ"ל, "אפס קצהו תראה" אם תזכה ותתן לבך היטב על זה. "וכלו לא תראה" עד לעתיד, אם תזכה:

העתקת הקטע עם מראה המקום