ליקוטי הלכות · יורה דעה א · חקות העכו"ם א
התאמת הקריאה
אסור ללבש במלבושיהם משום חקת העכו"ם וכן שאר דברים, עין שם: כי ישראל עם קדוש נגדלו מכל השבעים אמות וזכו להתקרב להשם יתברך. ועקר ההבדל בין ישראל לאמות הוא רק על-ידי שמירת הברית, כמו שכתוב, "ועמך ישראל כלם צדיקים". שישראל נקראו כלם צדיקים בחינת שומרי הברית, כי על-ידי-זה עקר התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, כמבאר במאמר "האי מאן דאזיל למינסב". בסימן כט לקוטי חלק א, עין שם. וכן מובא בכמה מקומות בדברי רבנו, עין שם. ועל-כן צריכין ישראל להיות פרושים ומבדלים מן השבעים אמות בכל הענינים הן באכילה ושתיה והן במלבושיהם. והבגדים של האדם מרמזין על מדותיו של האדם, כמובא בספר הא"ב אות בגדים, כי המלבושין הם כפי תקון הברית של כל אחד, שבזה תלוי כל המדות כידוע, עין במאמר סימן כט הנ"ל, שעקר תקון הבגדים שיהיו בבחינת בגדים לבנים, כמו שכתוב, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים". הוא תלוי בתקון הברית, שהוא כלליות הגידין, עין שם. ועל-כן ישראל משנין במלבושיהם מכל השבעים אמות ויש להם כמה מצות בהבגדים, כגון ציצית ושעטנ"ז. כי הבגדים של ישראל יקרים מאד, כמו שכתוב, "וריח שלמותיך כריח לבנון". כי עקר קדשת ישראל, שהוא שמירת הברית תלויים ונכרים בהבגדים כנ"ל, כי בגדי ישראל הם בבחינת בגדים לבנים כנ"ל, ועל-כן זכו ישראל לתקון הבגדים, דהינו מצות ציצית שהוא תקון הבגדים, שהוא בבחינת בגדים לבנים, בחינת טלית לבן הפך פגם הברית שמשם פגם הבגדים, דהינו בגדים מלכלכים על-ידי כתמים בחינת דם נדות שהוא בחינת בגדים צואים, כי עקר הענש שנענשין להתלבש בבגדים צואים, חס ושלום, הוא רק על-ידי פגם הברית, כמו שכתוב, "ויהושע היה לבוש בגדים צואים". וזה היה על שהיו בניו נשואי נכריות, כי פגם הברית נכר בהבגדים בבחינת גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים שזה בחינת פגם הברית שהוא כאלו שופך דם נקי, חס ושלום, כמובא. וזהו "בכנפיך", 'בכנפיך' דיקא שההם המלבושים כנ"ל, הפך כנפי הציצית שהם תקון הבגדים, בחינת בגדים לבנים שעל ידם תקון הברית, כי ציצית הוא תקון הברית, כמובא במקום אחר, כי בגדים צואים, שהם בגדים מלכלכים מכתמים ודם נדות, שזהו בחינת טלית אדם, שהוא הפך מציצית, שהוא בחינת טלית לבן כנ"ל. כי טלית אדם הוא בחינת עשו, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, כמו שכתוב, "ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער. ופרש רש"י, כטלית. עין בדברי רבנו במאמר "ראיתי מנורת זהב". בסימן ח לקוטי חלק א. ועשו הוא עמלק, שהו עקר פגם הברית כמובא. וזה שכלל האסור של מלבושי עכו"ם בחקותיהם כי חקות שבקדשה, דהינו חקות התורה הם בחינת שמירת הברית, כ"ש וחק בשארו שם וצאצאיו חתם וכו'. כי החק הוא דבר שאין לו טעם. נמצא, שהוא בבחינת אמונה מאחר שאין השכל מחיב דבר זה, כי אין לו טעם. ועקר האמונה תלוי בתקון הברית, כמובא בדברי רבנו, נרו יאיר, סימן לא. ועל-כן תקון הברית נקרא בשם חק וחקה, בחינת חקת התורה, כי על-ידי תקון הברית זוכין לחקות שבקדשה, שהם בחינת אמונה כנ"ל. ועכו"ם שהם בבחינת פגם הברית כנ"ל, יש להם אמונות כוזביות ונקראים גם כן חקות, שהם פגם ונפילות האמונה והחקות שבקדשה. ועל-כן משנים בהנהגותיהם ומלבושיהם ויש להם כמה הנהגות שהם רק על-פי חק בלי טעם, כי כל זה בבחינת אמונות כוזביות שלהם שבאים על-ידי פגם הברית כנ"ל. ועל-כן ישראל עם קדוש ועקר כלל הקדשה תלוי באמונה וכל זה תלוי בשמירת הברית כנ"ל. ועל-כן נצטוו, "ובחקותיהם לא תלכו" כנ"ל: