ליקוטי הלכות · יורה דעה א · חקות העכו"ם ב

ובחקותיהם לא תלכו. וזה לשון השלחן ערוך סימן קעח, אין הולכין בחקות העכו"ם ולא מדמין להם, ולא ילבש מלבוש המיחד להם ולא יגדל ציצית ראשו כמו ציצית ראשם וכו'

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי איתא בדברי רבנו במאמר "אחוי לן מנא דלא שויא לחבלא וכו'" בסימן כה, לקוטי חלק א, שהסטרא אחרא נקרא כח המדמה שמשם באין כל התאוות והבלבולים והמניעות ממדרגות הקדשה וכו', עין שם. ובכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו וכשרוצין לעלות מדרגא לדרגא הם מתעוררין וכו'. וצריך להכניעם ולשברם ועקר הכנעתם הוא על-ידי התגלות גדלת הבורא יתברך שמו. וזה נעשה על-ידי צדקה לעני הגון, שעל-ידי-זה נתגלין הגונין שיש בכסף וזהב, כי עקר הגונין הם רק אצל ישראל, בחינת ישראל אשר בך אתפאר. התפארות הוא כלליות הגונין וכו'. וזה בחינת כי הלבישני בגדי ישע. ישע, אסתכלותא, שהכל תאבין להסתכל בו וכו', עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת האסור ללכת בחקותיהם. וצריכין להתרחק מהם בכל הדברים, שלא להתדמות להם בשום דבר שבעולם, אף-על-פי שאין בזה הדבר שום אסור מצד עצמו, אף-על-פי-כן אסור להתדמות להם בשום ענין שבעולם. ואסור ללבש במלבושיהם וכו', כי בזה כלול כל התורה כלה, כי באמת ישראל מצד עצמם בשרשם הם רחוקים לגמרי מכל העונות ואין שום עון שיך לאיש ישראלי כלל לפי קדשתו משרשו, כי ישראל הם עצם הטוב והם רחוקים מן הרע בתכלית הרחוק בשרשם, ועל-כן אין להסטרא אחרא שום אחיזה ושיכות לפתות אחד מישראל, חס ושלום, כי אם על ידי כח המדמה, כי המדמה מטעה את האדם שהוא מדמה דבר לדבר, עד שהוא מהפך, חס ושלום, ומשים רע לטוב, אור לחשך, כמו שנאמר, "שמים אור לשך וחשך לאור שמים מר למתוק ומתוק למר וכו'". כמו שנראה בחוש שכח המדמה מטעה את האדם כמה פעמים בגשמיות, כגון כשאדם רואה איזה דבר מרחוק, ובפרט בלילה, נדמה לו על חתיכת עץ שעומד אדם ומתירא מפניו, וכמו כן בכמה דברים שהאדם טועה על-ידי כח המדמה, כמו כן ממש בענין דעות האדם ומדותיו ותאוותיו שבאמת האיש הישראלי רחוק בעצמו לגמרי מכל הדברים רעים ומכל התאוות ומדות רעות. ועקר מכשול האדם, חס ושלום, הוא רק על-ידי כח המדמה, שהוא הסטרא אחרא שהוא מטעה את האדם ומדמה לו דבר לדבר ומוליכום ממחשבה למחשבה וממחשבה למחשבה עד שמביאו לידי הרהור, חס ושלום, וכן לכל אחד ואחד למה שמביאו, רחמנא לצלן: ועל-כן גזרה עלינו התורה שלא ללכת בחקותיהם ושלא להתדמות להם בשום דבר, שלא להתדמות להם דיקא, כדי שלא לתן כח, חס ושלום, להכח המדמה, כי העכו"ם הם הרע של כל התאוות והמדות, כמובא בדברי רבנו ז"ל. ועל-כן כשמתדמין להם בשום דבר, על-ידי-זה מתגבר המדמה, חס ושלום, ויכולין לבוא, חס ושלום, על-ידי-זה לידי דעותיהם, כמו שכתוב, "ויתערבו בגויים וילמדו ממעשיהם". כי עקר הסטרא אחרא היא נאחזת בהמדמה כנ"ל. ועל-כן צריכין להתרחק מהם מאד מאד בכל הדברים, רק צריכין להתדמות בכל הדברים ובכל המנהגים ובכל המלבושים לישראל עם קדוש, כי עקר החן וההתפארות והחשיבות האמתי הוא רק אצל ישראל, בחינת ישראל אשר בך אתפאר, דכלולין בגונין סגיאין, ומלבושים של ישראל הם בחינת בגדי ישע, בחינת לבושי ההתפארות, בחינת הוד והדר לבשת, כי יש בהם כל מיני חן וכל מיני התפארות ועל-כן צריך להתלבש במלבושי ישראל דיקא ולהתדמות בכל דבר לדרכי החכמים והצדיקים האמתיים, כמו שאמרו רז"ל, הדבק בתלמידי חכמים. וכמו שכתוב, "הולך את חכמים יחכם". כי על-ידי שמדמין עצמם במעשיהם ובהנהגותיהם לדרכי הכשאים האמתיים, על-ידי-זה זוכין להכלל בהם. ולסוף יהיה באמת כמותם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי כח המדמה הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע, בחינת נגה שהוא לפעמים נכלל בטוב ולפעמים להפך, כי הוא בחינת דמיון ולמקום שמדמה עצמו שם נכלל. ועקר הבחירה והנסיון של האדם הוא בכח המדמה. וצריך כל אחד להתגבר לברר כח המדמה, לברר הטוב שבו שיהיה נכלל בקדשה ולהפיל הרע שבו. ועל-כן אנו מצוין להתדמות ליוצרנו יתברך, כמו שאמרו רז"ל, הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום וכו'. וכן להתדמות לתלמידי חכמים ולהתחבר לכשרים, כי על-ידי שמדמה עצמו במדותיו להשם יתברך ולצדיקים ולכשרים אמתיים שבדור, על-ידי-זה זוכה להכלל באמת עמהם יחד בהשם יתברך, כי הכל תלוי בברור המדמה שהוא עקר הנסיון והבחירה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שמובא בדברי רבנו, זכרונו לברכה, בשיחות הר"נ, שעל-ידי שעושין לעצמו רגז בתפלה, על-ידי-זה זוכין באמת להתפלל בחמימות והתלהבות דקדשה. וכן על-ידי שעושין עצמו כאלו הוא שמח, על-ידי-זה זוכה לשמחה באמת. וכמו כן בכל הדברים וכו', עין שם. כי זה בחינת ברור המדמה שנכלל המדמה בקדשה, שמדמין עצמן לדברים שבקדשה אף-על-פי שבתחלה אין לו מדה זו באמת, אף-על-פי-כן מדמה עצמו ומנהיג עצמו ומרגיל עצמו במדות אלו והנהגות אלו הישרות של אנשים כשרים באמת ועל-ידי-זה זוכה אחר כך לכל הטוב באמת. וצריכין להיות חזק מאד בענין זה ועקשן גדול, אף-על-פי שנדמה לו שזה זמן רב שהוא מרגיל בזה ועדין לא זכה לטוב באמת, אף-על-פי-כן גם זה טוב מה שהוא מדמה עצמו ומרגיל עצמו בהטוב. וגם כי אי אאפשר להאדם לידע באמת מתי הוא זוכה לטוב, כי לפעמים ידמה להאדם שהוא רחוק מאד מטוב וזה בעצמו טוב וכן להפך. על-כן הוא מחיב תמיד לחבר עצמו לאנשים כשרים ואמתיים ולילך בדרכיהם ולהתדמות למעשיהם, כי זה בעצמו טוב מה שזוכה להתחבר עמהם אפלו אם, חס ושלום, לא יזכה להיות כמותם, אבל באמת אם יהיה חזק בודאי יזכה להיות כמותם ולהכלל בהם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שהזהירה התורה, "ולא תחנם", לא תתן להם חן, שאסור לומר, כמה נאה עכו"ם זה וכו' כי אסור לפאר אותם בשום דבר, כי עקר ההתפארות והגונין הוא רק אצל ישראל, בחינת ישראל אשר בך אתפאר. וכשמפארין ומשבחין את ישראל ומגדילין ומחבבין החן וההנהגות של ישראל עם קדוש הנבחר מכל העמים, על-ידי-זה נתגלין הגונין וההתפארות של ישראל. ועל-ידי התגלות הגונין שהיא התגלות גדלת הבורא יתברך, על-ידי-זה עקר הכנעת המדמה, כמבאר שם במאמר הנ"ל, שעקר הכנעת המדמה הוא על-ידי התגלות גדלת הבורא יתברך שהוא על-ידי התגלות הגונין. וזה שאמר רבנו ז"ל, שעל-ידי השמחה ששמחין על שזכה להיות מזרע ישראל ולהתקרב לצדיקים אמתיים, על-ידי-זה משברין המדמה, שהם המניעות שבכל מדרגה שבקדשה וכו', עין שם. כי על-ידי שמשמח עצמו בשמחת ישראל על שזכה להיות מזרע ישראל, על-ידי-זה נתגלה החן וההתפארות והגונין של ישראל, שזהו עקר גדלת הבורא יתברך. ועל-ידי התגלות הבורא, על-ידי-זה נכנעין המניעות שהם כח המדמה, כי באמת אינם מניעות כלל, רק שהם נדמים למניעות עד שקשה לשברם. אבל על-ידי שמפארין ומשבחין ומחבבין החן והחשיבות וההתפארות של ישראל ומשמחין עצמן בזה שלא עשני גוי, על-ידי-זה נתגלין ההתפארות של ישראל, בחינת ישראל אשר בך אתפאר, שהם הגונין עלאין, שהם גדלת הבורא יתברך, שעל-ידי-זה עקר הכנעת המדמה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שקלים, שעל-ידי-זה היה עקר הנס של פורים. כמו שאמרו רז"ל, רשע, כבר קדמו שקליהם לשקליך. ועל-כן באחד באדר משמיעין על השקלין. כי עקר קנאת המן עמלק על ישראל היה בשביל זה, על שישארל הם מרחיקין עצמן בכל הדברים מהנהגותיהם ומדרכיהם. ועל-כן אמר, "ודתיהם שונות מכל עם". כי על זה הקפיד ונתקנא ביותר על שהם מתכונין לשנות עצמם בכל הדברים להתרחק ממנהגיהם תמיד ועל-כן אמר, "ועשרת אלפים וגו' אשקל וכו'". כי רצה לבטל, חס ושלום, כח השקלים של ישראל, שהם בחינת התגלות הגונין הכלולין בכסף וזהב, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל-כן הקדים השם יתברך רפואה למכה והקדים שקלינו לשקליו, וצוה עלינו לתת באחד באדר שקלים שהם בחינת צדקה, שעל-ידי-זה נתגלין הגונין עלאין שיש בכסף וזהב וכנ"ל. שעל-ידי-זה עקר הכנעת המדמה והקלפות, שהם בחינת המן עמלק, כי עמלק הוא בחינת הרע שבמדמה, כי היו מדמין עצמן לבהמה, כמו שפרש רש"י על פסוק, "משור עד שה עד בהמה". שהיו העמלקים מדמין עצמם לבהמות כנ"ל. ובהמה הוא בחינת כח המדמה, שהוא כח הבהמיות כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל-כן עקר הכנעת המן עמלק הוא על-ידי השקלים שהם בחינת צדקה, שעל-ידי-זה נתגלין הגונין וכו', שהוא גדלת הבורא יתברך, שעל-ידי-זה הם נכנעין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מחצית השקל תרומה לה'. כי בחינת המדמה הוא בחינת עץ הדעת, בחינת נגה שהוא עקר המתקלא והנסיון בחינת מחצית שהאדם עומד בו על המשקל והנסיון מחציתו מכריעו לכאן ומחציתו לכאן כדרך המשקל, כי הוא מערב טוב ורע. וזה מחצית השקל, 'מחצית השקל' דיקא. וצריך כל אחד להכריע המשקל לטוב, להגביה המדמה להשם יתברך בחינת מחצית השקל תרומה לה'. וזה נעשה על-ידי נתינת מחצית השקל על קרבנות הצבור ועל נדבת המשכן, שזה בחינת צדקה, שעל-ידי-זה נתגלין הגונין כנ"ל, שעל-ידי-זה נכנע המדמה ואזי נופל הרע שבו והטוב נכלל בקדשה. ועל-כן היו לוקחין השקלים על קרבנות הצבור ועל נדבת המשכן, כי קרבנות הם בחינת שבירת הדמיון, כמו שפרש רבנו ז"ל במאמר הנ"ל על פסוק, "זבחי אלקים רוח נשברה". וזה בחינת נדבת המשכן, זה בחינת התגלות הגונין, כי כל הגונין עלאין היו כלולין במשכן בחינת כסף וזהב ותכלת וארגמן וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת כי תשא את ראש בני ישראל. 'כי תשא' דיקא בחינת נשיאת ראש, דהינו כשעולין מדרגא לדרגא ורוצין לנשא את ישראל שיעלו מדרגא לדרגא, אזי 'ונתנו איש כפר נפשו', הינו צדקה, שעל-ידי-זה מכניעין המניעות שבכל דרגא שהם באין על-ידי המדמה כנ"ל. ואז 'ולא יהיה בהם נגף וכו'' שעל-ידי-זה שנתגלין הגונין על-ידי השקלים, על-ידי-זה מכניעין המדמה והקלפות שהם סטרא דמותא וזוכין לשכל דקדשה שהוא בחינת חיים, כמו שכתוב, "החכמה תחיה". כי עקר החיים הוא השכל שהוא חיים נצחיים. כי עקר השארתו של אדם לאחר מיתתו הוא רק השגת השכל הנקנה שזוכין על-ידי שבירת הדמיון, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן היתה עקר המצוה של שקלים בעת שהיו מונין את ישראל, כי המנין של ישראל הוא בחינת נשיאת ראש, בחינת עלית מדרגא לדרגא במאמר הנ"ל, כי כשעולין מדרגא לדרגא אזי כל אחד ואחד מרים את חברו, כי פנימיות התחתון עולה לעליון וכן פנימיות העליון עולה למעלה יותר וכן למעלה למעלה, כמבאר שם היטב, עין שם. וכמו שאמר רבנו ז"ל אז בפרוש, שזה בחינת הרמה בל"א הייבין) מה שאחד מרים את חברו וכו'. וכשמונין את ישראל אזי כוללין ומרימין ומנשאין ומקשרין אחד לחברו וחברו, כי זה עקר בחינת המנין לקשרם ולחברם זה בזה שיעלה כל אחד למדרגת חברו וחברו יעלה יותר וכן למעלה מעלה כדי שיכללו זה בזה כדי שתשרה עליהם שכינה. ועל-כן נקרא המנין נשיאת ראש, כמו שכתוב, "כי תשא את ראש בני ישראל לפקדיהם". כי על-ידי המנין מנשאין ראשם מדרגא ודרגא וכו' כנ"ל. ועל-כן בכל עת שהיו צריכין ישראל לעלות מדרגא לדרגא מנאום. אחר כך כשנבנה המשכן ובקש להשרות עליהם שכינה מנאום, כמו שפרש רש"י, כי כל הנ"ל הם בחינת עליות מדרגא לדרגא בחינת יציאת מצרים שיצאו ממ"ט שערי טמאה למ"ט שערי קדשה. וכן אחר מעשה העגל שהיו צריכים לצאת ולעלות ולהטהר מטמאה זו לכנס בקדשה. וכן אחר כך כשנבנה המשכן והיו צריכין לעלות למדרגות גבוהות שתשרה עליהם שכינה, ועל-כן מנאום בכל פעם, שהוא בחינת נשיאת ראש כנ"ל. וכשעולין מדרגא לדרגא אז מתעורר ביותר המדמה כנ"ל, שהוא סטרא דמותא, חס ושלום כנ"ל. וכשעולין מדרגא לדרגא אז מתעורר ביותר המדמה כנ"ל, שהוא סטרא דמותא, חס ושלום כנ"ל. על-כן צריכין אז להתגבר ביותר להכניע סטרא דמותא, שהוא המדמה. וזה נעשה על-ידי השקלים שהם בחינת צדקה, שעל-ידי-זה נתגלין הגונין כנ"ל. וזה בחינת כי תשא וכו' ונתנו איש כפר נפשו לה' ולא יהיה בהם נגף וכו' כנ"ל. זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקדש. 'מחצית השקל' דיקא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת משנכנס אדר מרבין בשמחה. כי אז צריכין להכניע קלפת המן עמלק שהוא המדמה כנ"ל. ועל-כן צריכין להרבות בשמחה, כי צריכין לשמח מאד במה שזכינו להיות מזרע ישראל ולא עשני גוי ועל-ידי-זה מגלין החן וההתפארות של ישראל שהוא התגלות הגונין, שהוא גדלת הבורא, שעל-ידי-זה מכניעין המדמה וזוכין לעלות לכל המדרגות שבקדשה, אמן ואמן: וכמבאר שם בסוף התורה הנ"ל שעל-ידי שמחה ששמח בו יתברך ובצדיקיו וכו', על-ידי-זה מכניעין המדמה שמתפשט בכל דרגא ועולין למדרגה הגבה וכו', עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום