ליקוטי הלכות · יורה דעה א · מעונן ומנחש א

אסור לעונן ולנחש, דהינו לומר עת פלוני יפה עת פלוני וכו'. משום שנאמר, "תמים תהיה וכו'". כי כשאומר עת פלוני יפה עת פלוני רע. נמצא, שנותן כח ושליטה להעת רעה. וכל זה תלוי בפגם הברית, שעל-ידי-זה מתגבר העת רעה, חס ושלום, כמבאר במאמר "האי מאן וכו'" בסימן כט. וזה שנסמך לזה הפסוק תמים תהיה, שהוא ההפך ממעונן, הינו בחינת תקון הברית שנקרא תמים, כמו שכתוב, "התהלך לפני והיה תמים". שעל-ידי-זה נכנע העת רעה, שהוא בבחינת מעונן כנ"ל. וזהו תמים תהיה עם ה' אלקיך". ה' אלקיך זה בחינת עלמא דאתי, בחינת ה' הוא האלקים. ובבחינת עלמא דאתי שם נתבטל העת רעה לגמרי, כי עלמא דאתי הוא למעלה מהזמן והמדות והוא כלו טוב ואין שם בחינת העת רעה לגמרי כלל. וזה זוכין על-ידי תקון הברית שעל ידו נתרומם המחין שהוא בחינת הדעת, בחינת עלמא דאתי, כמובא בכמה מקומות. ועל-כן על-ידי תקון הברית נתבטל העת רעה, כי זוכין לבחינת עלמא דאתי שהוא כלו טוב למעלה מהזמן כנ"ל. וזה שכתוב, "מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה". כי ישראל שהם בבחינת שומרי הברית אין להם לירא מאותות השמים, שהם מורים על הזמנים והעתים, כי העת רעה נתבטל על-ידי בחינת שמירת הברית וזוכין לבחינת עלמא דאתי כנזכר לעיל:

העתקת הקטע עם מראה המקום