ליקוטי הלכות · יורה דעה א · מעונן ומנחש ב
התאמת הקריאה
אין שואלין בחוזים בכוכבים וכו' משום שנאמר, "תמים תהיה עם ה' אלקיך וכו'": על-פי מה שכתב רבנו במאמר "תקעו", המדבר מתוכחה בלקוטי תנינא סימן ח, שעל-ידי נבואה נתתקן המדמה ועל-ידי-זה זוכין לאמונה ישרה ונתבטל אמונות כוזביות, שהם זהמת הנחש, בחינת מנחשים ומעוננים וכו'. ועל-ידי אמונה זוכין לחסד שעל ידו יהיה חדוש העולם לעתיד בחינת עולם חסד יבנה. והחדוש יהיה בבחינת ארץ ישראל שהוא בחינת השגחה, בחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה, כי אזי יתנהג העולם על-ידי השגחה ונפלאות כמו ארץ ישראל, כי עקר ארץ ישראל הוא על-ידי בחינת כח מעשיו הגיד לעמו, כמו שכתוב, בראשית וכו'. אמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם, אלא משום כח מעשיו וכו', כדי שלא יאמרו לסטים וכו'. עין שם כל זה היטב:
כי באמת ישראל עם קדוש הם בבחינת למעלה מהטבע, כי אינם מסורים לשום שר ואינם מתנהגים על-פי הטבע של מערכת השמים רק על-פי השגחתו יתברך. ועל-כן הם מצוים שלא לדרש באותו השמים ולא לעונן ולנחש, כמו שכתוב, מאותות השמים אל תחתו כי יחתו הגויים מהמה. כי באמת הא בהא תליא, כי כשישראל אינם דורשים באלו השקרנים והדמיונות כוזבים של המעוננים והדורשים באותות השמים וחוזים בכוכבים וכיוצא. נמצא, שהם מכניעים זהמת הנחש ומדבקים עצמם באמונה דקדשה, כי אלו הדמיונות של שקר הנ"ל של המנחשים והמעוננים הם זהמת הנחש כנ"ל. וכשהם מתרחקים מזה רק שמאמינים בה' לבדו יתברך, אזי זוכים על-ידי האמונה לבחינת חדוש העולם, בחינת ארץ ישראל. ואזי הנהגתם על-ידי השגחה לבד, על-ידי בחינת נפלאות למעלה מהטבע של מערכת השמים. נמצא, שעל-ידי-זה אין צריכים לירא כלל מאותות השמים, כי מתנהגים על-ידי השגחה לבד כנ"ל. נמצא, שעל-ידי-זה בעצמו, שהם מתרחקים מזה, על-ידי-זה אינם צריכים ליאה מזה כנ"ל. וזה כי יחתו הגויים מהמה, כי הם יש להם לירא מזה מאחר שהנהגתם על-ידי הטבע, כי אינם זוכים לבחינת השגחה גמורה בשלמות, מאחר שלא פסקה זהמתן, זהמת הנחש והם אל מעוננים וקוסמים ישמעו ואין להם אמונה בה'. ומחמת זה אינם זוכים לבחינת ארץ ישראל, בחינת השגחה, בחינת חדוש העולם, כי אי אפשר לזכות לזה כי אם על-ידי אמונה דקדשה. ועל-כן מאחר שאינם זוכין לבחינת השגחה, נמצא שהם מתנהגים על-פי הטבע ועל-כן יש להם להתירא מאותו השמים, מחמת זה בעצמו שהם דורשים בהם ואין להם אמונה דקדשה כנ"ל, כי הא בהא תליא כנ"ל:
וזה שכתוב אצל אסור שלא לדרש במכשפים ומעוננים, "תמים תהיה עם ה' אלקיך". 'עם ה' אלקיך' דיקא. ה' אלקים זה בחינת שם מלא, בחינת עלמא דאתי, שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד, בחינת ה' הוא האלקים, בחינת כלו טוב. כמו שדרשו רז"ל וכמובא בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות, כי אז יתבטל הטבע ויתנהג על-ידי השגחתו לבד. והשגחתו יתברך הוא כלו טוב כלו חסד, בחינת עולם חסד יבנה. כי הטבע הוא הסתרת השגחתו יתברך, בחינת דין, בחינת אלקים גימטריא הטבע, כמובא. כי באמת גם הטבע הוא מתנהג על-ידי השגחתו יתברך, רק שהשגחה היא נסתרת ונעלמת בבחינת הסתרה בבחינת דין. וכשנתגלה ההשגחה אזי הוא כלו טםב כלו חסד, שזה בחינת חדוש העולם, בחינת עולם חסד יבנה, כי אז יתנהג על-ידי השגחה לבד כנ"ל. ואזי יתגלה כי כלו אחד, כי גם הטבע הוא השגחה, כי ה' אחד ושמו אחד, בחינת ה' הוא האלקים. ה' הוא בחינת השגחה, בחינת חסד. אלקים בחינת דין, בחינת הטבע כנ"ל. ולעתיד יתגלה כי ה' הוא האלקים כי כלו טוב כלו אחד, כי גם הטבע תהיה נכללת בהשגחה, כי כלו חד כנ"ל. ואנחנו עם קדוש מצוים גם עכשו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי ולהמשיך בחינת עלמא דאתי, בחינת השגחה גם בזה העולם, כי זה עקר עבודתנו שיהיה נכלל זה העולם בבחינת עלמא דאתי, שיהיה כלו אחד. ועל-כן אנו מצוין שלא לדרש באותות השמים ולא במנחשים ומעוננים, רק להאמין בה' כדי לזכות על-ידי-זה לבחינת השגחה, בחינת עלמא דאתי. וזהו בחינת תמים תהיה עם ה' אלקיך, שכתוב אחר אזהרות לא יהיה בך מעונן ומנחש וכו' עם ה' אלקיך דיקא, בחינת ה' הוא האלקים, בחינת עלמא דאתי שאנו מצוים לדבק עצמנו בבחינת עלמא דאתי, בחינת השגחה, בחינת ה' הוא האלקים, בחינת כלו טוב, בחינת בטול הטבע. כי הטבע, שהוא בחינת אלקים, נכלל בבחינת ה', בחינת השגחה, כי כלו אחד כלו טוב כנ"ל. וזה בחינת תמים, כי זה עקר התמימות והשלמות שאין בו שום חסרון, כי כל החסרונות והדינים הם בבחינת הטבע שיניקתה מבחינת דין, מבחינת אלקים, אבל בבחינת השגחה, בחינת עלמא דאתי אין שום חסרון ודין כלל, כי כלו טוב כנ"ל. וזה שנזכר ארץ ישראל אצל הזהרה זו ותלה כבישת ארץ ישראל במצוה זו, כמו שכתוב, "כי הגוים אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וכו'". כי באמת עקר כבישת ארץ ישראל הוא על-ידי שאנו פרושים מאסור זה, כי על-ידי-זה שאנו מתרחקים מזהמא זו של מנחשים ומעוננים, רק אנו מאמינים בה', על-ידי-זה אנו זוכין לבחינת חדוש העולם, שהוא בחינת ארץ ישראל. כי עקר ארץ ישראל הוא על-ידי כח מעשיו, על-ידי שמאמינים כי ה' ברא הכל ברצונו וכו'. וזה שכתוב, "כי בגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך". כי על-ידי שדורשים באלו התועבות ואין להם אמונה, על-ידי-זה הם נתגרשים מארץ ישראל, כי אי אפשר לזכות לארץ ישראל כי אם על-ידי אמונה כנ"ל. וזה שנסמך אצל אזהרה זו, "נביא אקים לך וכו'". כי כל זה תלוי בנביא האמת, כי על-ידי נבואה זוכין לאמונה דקדשה ולפרש מזהמת הנחש שהוא בחינת מנחשים ומעוננים כנ"ל:
נמצא שעקר אסור של מנחשים ומעוננים וכיוצא הוא כדי לפרש מזהמת הנחש ולהמשיך עלינו השגחתו יתברך בחינת עלמא דאתי על-ידי האמונה דקדשה כנ"ל. ועל-פי זה יש לישב מנהג העולם המובא בשלחן ערוך, נהגו שאין מתחילין בשני ורביעי. ולכאורה הוא כמו מעונן, חס ושלום, אך יש לישב המנהג, כי אדרבא, בזה אנו מראין שאין אנו רוצין שיהיה הנהגתנו על-פי הטבע, חס ושלום, רק על-ידי השגחתו יתברך לבד, כי בשני היה הבדלה, והבדלה הוא בחינת עולם הזה שבו סוד ההבדלה בין טוב לרע וכו'. אבל לעתיד לא יהיה בחינת הבדלה, כי אז יהיה כלו טוב ולא יהיה שום רע כלל. ועל-כן אין אנו מתחילין בשני, להורות שאין אנו מתנהגים על-פי הנהגת עולם הזה, שהוא בחינת יום שני, שזה סוד הבדלה כנ"ל. ועל-כן לא נאמר כי טוב בשני כנ"ל. וזה בחינת שאין מתחילין ברביעי, כי ברביעי נאמר, "יהי מארת" חסר, כי בו היה קטרוג הירח ונתמעטה. ומעוט הירח זה בחינת הנהגת עולם הזה, בחינת הטבע, בחינת דין שההשגחה והחסד הוא נסתר, כביכול, שעל-ידי-זה בחינת הלבנה היא נתמעטה ואינה מאירה בשלמות. ולעתיד שאז יתבטל הטבע ואז יכלל הטבע בהשגחה, כי יהיה כלו אחד כלו טוב, אז יתקים, "והיה אור הלבנה כאור החמה כאור שבעת ימי בראשית". כי יתמלא פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מעוט, כי אז יתגלה השגחתו וחסדו יתברך ויהיה כלו אחד, בחינת ה' הוא האלקים, שזהו בחינת אור הלבנה כאור החמה כידוע. ועל-כן אין אנו מתחילין ברביעי, שבו הוא בחינת מארת חסר, בחינת מעוט הלבנה, שזה בחינת הנהגת העולם הזה, בחינת הנהגת הטבע כנ"ל, כי אנו רוצים שלא יהיה הנהגותינו על-פי הטבע, רק על-פי השגחה שהוא בחינת עלמא דאתי שאז יהיה אור הלבנה כאור החמה וכו' כנ"ל. כל זה כתבנו לישב המנהג, אבל באמת טוב יותר שלא להקפיד על זה כלל, כמו ש? ??? הרמב"ן שאינו משנת חסידים, ד) ועל-כן אנו מונין ללבנה, כי אנו ממשיכין בעולם הזה בחינת עלמא דאתי, בחינת מלוי הלבנה, בחינת ה' הוא האלקים, בחינת אור הלבנה כאור החמה. ועל-כן אנו עושים עקר מן הלבנה, כי זה עקר עבודתנו למלאות פגימת הלבנה, ועל-כן אנו מקדשין החדש ועושין ראש חדש. ועקר קדוש החדש הוא למלאות פגימת הלבנה כידוע, כי אנו ממשיכין הקדשה מעלמא דאתי, שאז יהיה אור הלבנה כאור החמה בעולם הזה גם כן ומקדשין החדש למלאות פגימתה כנ"ל. ועל-כן נקרא ראש חדש בחינת חדוש העולם שאז יתמלא פגימתה ועל-ידי קדשת ראש חדש אנו ממשיכין בחינה זו גם עכשו, ועל-כן נקרא ראש חדש על שם חדוש העולם כנ"ל. ועל-כן כל הימים טובים הם נמנין ללבנה, כי כל הימים טובים הם זכר ליציאת מצרים שעשה עמנו אותו נוראות שנוי הטבע. נמצא שבכל הימים טובים נתגלה השגחתו יתברך בטול הטבע בחינת עלמא דאתי ועל-כן הם נמנין ללבנה, כי עקר מה שאנו מונין ללבנה הוא להורות שאנו מאמינים שתתמלא פגימתה ויהיה אור הלבנה כאור החמה ובזה בעצמו שאנו מונין אל הלבנה ומקדשין אותה ועושין הימים טובים על ידה, על-ידי-זה בעצמו נתמלא פגימתה, כי הימים טובים מרמזים על מלוי פגימתה, כי הם בבחינת עלמא דאתי, בחינת בטול הטבע, שהוא בחינת מלוי הלבנה, בחינת אור הלבנה כאור החמה כנ"ל. ועל-כן עקר קדוש החדש הוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל כשיצאו ממצרים, כי אז נתגלה השגחתו יתברך, כי שדד? המערכות ועשה עמנו נפלאות גדולות ואז נתגלה ונמשך בחינת עלמא דאתי בזה העולם, שזהו בחינת קדוש החדש כנ"ל. נמצא, שקדוש החדש הוא בבחינת עלמא דאתי, בחינת השגחה, בחינת ארץ ישראל. וזה שסמכו רז"ל זה לזה במאמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל את התורה מבראשית, אלא מהחדש הזה לכם, אלא משום כח מעשיו וכו'. דהינו כבישת ארץ ישראל וכו'. כי באמת הכל אחד וההתחלה שהיה ראוי להתחיל מהחדש הזה וכו'. וההתחלה של בראשית וכו', הכל אחד, כי החדש הזה, הינו מצות קדוש החדש הוא להמשיך בחינת השגחה, בחינת חדוש העולם, בחינת ארץ ישראל בזה העולם. וזהו בחינת ההתחלה מבראשית בשביל כח מעשיו, כדי לכבש ארץ ישראל שהוא בחינת השגחה, בחינת חדוש העולם כנ"ל, ברוך ה' לעולם, אמן ואמן: וזה, "כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל". כי על-ידי שאין בהם נחש וקסם, רק מאמינים בה', על-ידי-זה זוכין לבחינת השגחה, בחינת חדוש העולם שהוא בחינת כעת יאמר ליעקב וכו' כנ"ל: