ליקוטי הלכות · יורה דעה א · מעונן ומנחש ג
התאמת הקריאה
לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף ושואל אוב וידעוני וחובר חבר ודורש אל המתם וכו' תמים תהיה עם ה' אלקיך כי הגויים האלהה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וכו'
על-פי המאמר המתחיל רבי יונתן משתעי בלקוטי תנינא סימן יח, עין שם כל המאמר כלוץ והיוצא משם לעניננו שאי אפשר להיות מנהיג ישראל כי אם כשיש לו שלמות אמונה, שאין שלמות אחריו, כי אפלו כשמאמין בדבר אחד מדרכי האמורי, כגון צבי הפסיקו בדר, אינו יכול להיות מנהיג וכו'. וזה המנהיג האמתי, צדיק האמתי זוכה להשיג את התכלית של כל הבריאה שהוא שעשוע עולם הבא, שזה התכלית אי אפשר להשיג כי אם על-ידי הצדיקים וכל אחד כפי שרשו בנשמת הצדיק, כן זוכה להשיג את התכלית האחרון הזה שהוא שעשוע עולם הבא, שהוא תכלית של כל הבריאה כלה של כל הדברים שבעולם, כי לכל דבר יש תכלית וזה התכלית יש לו עוד תכלית גבה מעל גבה, למשל תכלית בנין הבית כדי שיהיה להאדם מקום לנוח. ותכלית המנוחה כדי שיוכל בכח הזה לעבד את ה' יתברך ותכלית העבודה וכו' וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת אסור מעונן ומנחש ומכשף, כי כל המעוננים והמנחשים וכו' הוא מחמת חסרון העצה שאין יודעים לתת עצה לנפשם איך להתנהג באיזה דבר אם לעשותו ואם לאו, ועל-כן הם מנחשים ומעוננים ורוצים להשיג עצה על-ידי-זה, כי הם תלויים בזה, למשל אם צבי הפסיקו בדרך או פתו נפלה מפיו הם אומרים שזהו סימן רע לו ואינו צריך עוד לעשות זה המשא ומתן וכיוצא או עונה פלונית יפה להתחיל וכו' ובאמת הם כסילים ושוטים גדולים, כי אי אפשר בשום אפן לקבל עצה שלמה על-ידי-זה:
כי באמת עקר חסרון הוא בזה העולם בבחינת אחר הבריאה, כי בבחינת קדם הבריאה הוא כלו אחד כלו טוב ושם אין שיך שום עצה כלל, כי עקר העצה הוא במקום שיש שני דרכים ואין יודעין באיזה דרך לילך ובאיזה הנהגה להתנהג ואז צריכין עצה איך לעשות, אבל בבחינת כלו אחד כלו טוב אין שיך עצה. נמצא, שעקר הכרחיות העצות הוא בבחינת אחר הבריאה, ועל-כן העצות נקראין רגלין, כמו שכתוב, "וכל העם אשר ברגליך". ודרשו רז"ל, ההולכים אחר עצתך. כי עקר העצות הוא בבחינת אחר הבריאה, שהוא בחינת רגלין, בחינת והארץ הדום רגליץ וזה בחינת כליות יועצות ותרין כלין הם בבחינת תרין שוקין בחינת נ"ה, שהם בחינת עצות כידוע. ועקר חסרון העצה הוא מחמת שאין יודעין התכלית של כל דבר, כי בודאי אם היו יודעין את התכלית של כל דבר לא היה שיך להסתפק בשום עצה. למשל האדם הוא מספק אם לסחר משא ומתן זה או משא ומתן אחר. ועקר כונתו בהמשא ומתן הוא רק בשביל התכלית שלו כדי להרויח ממון, כדי שיהיה לו פרנסתו. נמצא, שעקר מה שהוא מספק וצריך לעצה, הוא מחמת שאינו יודע על-ידי איזה משא ומתן ישיג התכלית המכון שלו, כי יודע בגוף המשא ומתן אין שיך ספק וחלקת העצה, כי אין צריך גוף המשא ומתן כלל, כי אין צריך לו לא השעוה ולא החלב, רק כל ספקות וחלקת העצה שלו הוא איך להרויח ממון, שהוא אצלו התכלית. ומחמת זה העולם תמיד מספק בעצות ואין יודעים לתת עצה לנפשם, אבל מי שמסתכל על התכלית האחרון של כל דבר הוא רק להשיג תכלית האחרון, זה זוכה בודאי לעצה שלמה וגם אין צריך כל כך לעצות, כי התכלית האחרון הוא כלו אחד כולו טוב ושם אין שיך להסתפק בשום עצה כלל כנ"ל, כי באמת הכל הולך אחר הכונהה ורחמנא לבא בעי. וכמו שאמרו רז"ל, ובלבד שיכון לבו לשמים. ועל-כן מי שחס על נפשו ומסתכל על התכלית האחרון ובכל דבר שבעולם הוא מכון רק כדי שישיג על-ידי-זה התכלית האחרון, שהוא בחינת שעשוע עולם הבא להכיר ולדעת אותו יתברך אף-על-פי שגם בעבודת ה' יש כמה וכמה דרכים לפני האדם באיזה דרך יזכה להשיג עבודתו יתברך בשלמות באמת. וכמו שבקש דוד המלך, עליו השלום, על זה כמה פעמים, כמו שכתוב, הורני ה' דרכך אהלך באמתך". כי כמו שכתוב, "בעצתך תנחני וכו' הדריכני באמתך ולמדני וכו'. וכיוצא בזה הרבה, אף-על-פי-כן אם עקר כונתו באמת לשמים בכל דבר כדי להשיג התכלית האחרון האמתי, אזי בכל דבר שיעשה ואיזה דרך שיתנהג, בודאי יזכה אל התכלית ובלבד שלא יסור מדברי התורה. וזה בחינת בכל דרכיך דעהו, הינו לכון בכל דרכיו בשביל השם יתברך, שזהו התכלית האחרון ואז הוא יישר אורחותיך, כי אז בודאי יוליכך השם יתברך בדרך הישר וישפיע עצות נכונות איך להתנהג בדרך הישר, כי באמת אי אפשר להשיג שום עצה כי אם מבחינת התכלית האחרון שהוא השגת השם יתברך, שהוא יתברך, כביכול, מקור ושרש כל העצות שבעולם, כי שם הוא עצה אחת בחינת כלו אחד וכו'. וכל העצות האמתיות הנכונות נמשכין משם ומי שרוצה לקבל עצה שלמה אי אפשר לו לקבל שום עצה כי אם כשמקשר אחר הבריאה בקדם הבריאה, דהינו שיקשר כל דבר להשם יתברך ויכון בכל הדברים שעושה בשביל התכלית האחרון, בשביל השם יתברך וכל מעשיו יהיו לשם שמים. ואז יזכה בודאי לעצה שלמה, דהינו לקבל עצות נכונות מבחינת קדם הבריאה, מבחינת התכלית האחרון וימשיך משם עצה נכונה גם לעולם הזה, כי עולם הזה בחינת אחר הבריאה ששם עקר הספק של כל העצות כנ"ל, הוא זוכה לקשר לקדם הבריאה בחינת עולם הבא לבחינת התכלית ששם הוא עצה שלמה, עצה אחת, בחינת כלו אחד כנ"ל, שהוא מקור כל העצות כנ"ל. נמצא, שעקר כל העצות שצריכין בעולם הזה דיקא כנ"ל אי אפשר לקבל כי אם כשמקשרין העולם הזה לעולם הבא, דהינו אל התכלית כנ"ל:
אבל מי שאינו מחבר ומקשר העולם הזה בעולם הבא ואינו משגיח על התכלית האחרון ואינו מכון בכל דרכיו בשביל להשיג התכלית האחרון, אזי אינו זוכה לעצה שלמה, כי כשמפריד העולם הזה מהתכלית אזי עצותיו תמיד חלוקות לשתים ואינו יכול לתת שום עצה לנפשו, כי העולם הזה הוא עולם הפרוד ואין שום עצה שלמה וכנ"ל. ובאמת בודאי אין לו שום עצה ואי אפשר בשום אפן שיהיה לו עצה שלמה וטובה, מאחר שאינו מכון לשם שמים בשביל התכלית האחרון בבחינת אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'. כי באיזה דרך שיתנהג אוי לו ואוי לנפשו, למשל כשאדם מספק אם לסחר משא ומתן זה או משא ומתן אחר, כי אינו יודע באיזה משא ומתן ירויח הנה אם אין כונתו לשמים באיזה אפן שיהיה רע לו, כי אפלו אם ירויח מה יהיה סופו ותכליתו של הממון וכל ימיו כעס ומכאובות ומרבה דאגה מאד וערם ישוב לבית עולמו ומאומה לא ישא בעמלו וכל עמת שבא כן ילך ומה יתרון לו שיעמל לרוח, כי אין מלוין לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות אלא תורה ומעשים טובים בלבד. נמצא, מי שאינו מכון בשביל התכלית אזי כל הדרכים טובים לפניו, כמו שאמרו רז"ל, אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים. וכיוצא בזה וגם זוכה לעצה שלמה שנמשך אליו ממקור העצות מקדם הבריאה מבחינת התכלית שהיא שרש כל העצות, כי עקר העצה הוא בשביל התכלית ועל-כן התכלית האחרון הוא מקור ושרש כל העצות האמתיות. וזה בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, כי משה רבנו על-ידי שדבק? עצמו להשם יתברך עד שזכה להשיג את התכלית האחרון, על-ידי-זה זכה לקבל מהשם יתברך כל התורה כלה שהוא תרי"ג עטין הקדושים דאוריתא, כי זכה לקבל כל העצות הקדושים שרק על ידם לבד ממשיגין את התכלית האמתי, שהוא התכלית האחרון, שהוא שעשוע עולם הבא, אבל העכו"ם שלא זכו לקבל את התורה נאמר בהם, "עוצו עצה ותופר. ה' הפיר עצת גויים. כי אין להם שום עצה מאחר שכרוכין אחר העולם הזה ואין מכונין בשביל התכלית:
ובשביל זה הם כרוכין אחר שטותים אלו והם מעוננים ומנחשים וקוסמים ותולין עצותיהם בשטותים אלו, כי הם רוצים לקבל עצות מעסקי עולם הזה, מדברים גשמיים, כי הם כרוכים אחר עולם הזה ואינם מקשרים אל התכלית, על-כן הם רוצים לקבל עצות מהעולם הזה לבד מדברים גשמיים עד שנפלו לטעותית ושטותים אלו, כגון צבי הפסיקו בדרך, פתו נפלה מפיו וכו', או עונה פלונית יפה להתחיל כי תולין הכל במקום וזמן, בדברים גשמיים, מחמת שכרוכים אחר תאוות עולם הזה והפסיקו אחר הבריאה מקדם הבריאה, על-כן הם רוצים לקבל עצות מעולם הזה לבד כנ"ל. והתורה הפרישה אותנו מזה, כי זה עקר זהמת הנחש שהסית את האדם לאכל מעץ הדעת כי טוב העץ למאכל ונחמד להשכיל, שהסיתם ואמר להם, מן העץ ההוא אכל וברא העולם. שהפכו הקערה על פיה, כי באמת אנו צריכים לקשר אחר הבריאה בקדם הבריאה. והעקר נעשה על-ידי האמונה שהוא יסוד כל התורה, כי על-ידי שמאמינים שהשם יתברך ברא הכל, על-ידי-זה מקשרן כל הבריאה בקדם הבריאה, דהינו להשם יתברך, והם הפכו בטעותם על-ידי עצת הנחש ותלו בגשמיות, שאמר להם מן העץ אכל וברא וכו'. וזהו בחינת מעונן ומנחש וכו' שרוצה לקבל עצות מגשמיות העולם הזה ובאמת הוא להפך, כי בגשמיות העולם הזה אין שום עצה ועקר העצה אי אפשר לקבל כי אם מהתכלית מבחינת קדם הבריאה, הינו מהשם יתברך וצריכין לקשר אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וזה שסים הפסוק, "תמים תהיה עם ה' אוקיך". כי כשאינו מקשר אחר הבריאה בקדם הבריאה, אזי אין לו שום שלמות ותמימות, כי אין שלמות כי אם להשם יתברך ובלעדו יתברך הכל חסר. וכשמקשרין הכל להשם יתברך אז הוא תמים עם ה', כי על-ידי שקשר הכל להשם יתברך אז נעשה תמים ושלם. וזהו, תמים תהיה עם ה' אוקיך. שתראה להיות תמים ושלם עם ה', דהינו שתקשר עצמך וכל הבריאה כלה להשם יתברך, שזהו עקר השלמות והתמימות ואז דיקא תוכל לקבל עצות שלמות, כי עקר העצות נמשכין משם, מקדם הבריאה ואי אפשר לקבל שום עצה כי אם כשמקשרין הכל להשם יתברך, שזהו עקר השלמות של כל הבריאה. וזהו תמים תהיה עם ה' אלקיך:
ועל-כן אי אפשר לקבל עצות נכונות כי אם על-ידי צדיקי הדור האמתיים, כי סתם בני אדם רחוקים מהתכלית, על-כן הם רחוקים מעצות, אבל הצדיקים משיגין אור התכלית, על-כן הם יכולין לתן עצות שלמות לכל אחד על-ידי השגת התכלית שהם משיגין שמשם כל העצות כנ"ל. וזה שנאמר בהמנהיג, העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך. אבל אי אפשר שיהיה מנהיג שיוכל לתן עצות, שזהו עקר ההנהגה כנ"ל כי אם כשיש לזה המנהיג אמונה שלמה שאין שלמות אחריו שלא יאמין בשום דבר שהוא מדרכי האמורי, כי בודאי כשמאמין, חס ושלום, באיזה דבר מדרכי האמורי אין לו בעצמו שום עצה שלמה כנ"ל ואיך יוכל להנהיג העולם. וזהו שכתב רבנו ז"ל שם במאמר הנ"ל, שהמנהיג צריך שלא יטעה בשום דבר שהוא מדרכי האמורי, כי אז בודאי אינו יכול להיות מנהיג, דהינו להנהיג בדרך הישר לתן עצות נכונות, כי הוא בעצמו רחוק מעצה שלמה, מאחר שמאמין בדרכי האמורי שהם ההפך ממש מעצות שלמות כנ"ל, כי אי אפשר לקבל עצה שלמה כי אם מקדם הבריאה מבחינת התכלית האמתי, התכלית האחרון שהוא השגת השם יתברך שהוא מקור ושרש כל העצות השלמות כנ"ל:
הלכות מעונן ומנחש הלכה ד נכללת בהלכות חקת העכו"ם הלכה ג והלכה ה נכללת בהלכות רבית הלכה ה: