ליקוטי הלכות · יורה דעה א · טרפות ג
התאמת הקריאה
ענין שמונה עשרה טרפות
כי כתב רבנו, זכרונו לברכה, במאמר "הצילה מחרב נפשי מיד כלב וכו'". בסימן נ); שיש מיין מתוקין, שהוא בחינת שמירת הברית. ויש מיין מרורין וכו', שהוא פגם הברית. ואז כלבא נחית למיכל קרבניה וכו', עין שם. והאכילה היא במקום קרבן, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ברכות נה), שלחן מכפר כמזבח. ועל-כן צריך שיהיה שלם מכל שמונה עשרה טרפות, כי שמונה עשרה טרפות הם בחינת פגם הברית שהוא צדיק ח"י עלמין. ועל-כן נאמר בטרפה, "לכלב תשליכון אותו". כי אז כלבא נחית וכו'. ובזה מחבר מה שסים שם רבנו זכרונו לברכה, מאמר רבותינו זכרונם לברכה, האי בר בי רב דיתב בתעניתא, שלכאורה אין לו חבור שם, אך באמת גם האכילה היא במקום קרבן וכשאינו אוכל בכשרות כראוי, חס ושלום, אזי כלבא ליכול וכו'. ועל-כן צריכין שתהיה הבהמה שלמה מכל שמונה עשרה טרפות, ואז המאכל עולה בקדשה ונכלל בבחינת צדיק ח"י עלמין, ואז אריה נחית ואכל קרבניה. ועל-כן עקר הטרפות תלוי בראה, כי הראה הוא בבחינת שמירת הברית, שהוא שמירת הדעת. כמובא בדברי רבנו במקום אחר), שעל-ידי הראה נתקים לחות ושמנונית הגוף, שעל-ידי-זה עקר קיום הדעת, ועל-ידי-זה עקר קיום המח שבעצמות שהם בחינת מיין מתוקין הנ"ל, בחינת כל עצמותי תאמרנה כמבאר במאמר הנ"ל). וזהו, "ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו וכו'", כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה, אתה מוצא קדשה ויקרא רבה כד). כי שמירה משמונה עשרה טרפות הוא בחינת שמירת הברית כנ"ל. ועל-כן אז נקראים 'אנשי קדש' כנ"ל:
טרפות הלכה ד נכללת בהלכות שחיטה הלכה ד אות ח, והלכה ה נאבדה, כנכתב לעיל בסוף הלכות שחיטה הלכה ה: