ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · מלמדים ותלמוד תורה
התאמת הקריאה
וזה בחינת חיב אדם ללמד את בנו תורה וכן את בן בנו וכו', שנאמר והודעתם לבניך ולבני בניך. כי עקר המצוה להניח בנים הוא בשביל הגדלת שמו יתברך, כי על-ידי הבנים נשאר שם וזכר אדם בעולם, כמו שכתוב לענין יבום, ולא ימחה שמו מישראל. ובודאי אין החיוב להניח בנים בשביל שישאר שם האדם בעצמו, כי במה נחשב הוא האדם בחייו ומכל שכן לאחר מותו, ומה חפצו בביתו אחריו ומה לו בזה אם ישאר שמו בעולם. אדרבא הפסוק מתלוצץ מזה, כמו שכתוב, קראו בשמותם עלי אדמות וכו', אך עקר המצוה להשאיר בנים כדי שיהיה נשאר שמו וזכרו בעולם הוא רק בשביל הגדלת שם כבודו יתברך, כי ישראל כלולים בשמו יתברך וכל מה שנתרבה אחד מישראל, כביכול, נתרבה ונתגדל ונתעלה שמו יתברך, כי שמו משתף בשמנו. ועל-כן כל עבודת האדם הוא להשלים שמו שהוא נפשו וחיותו שיוכל להכלל בשמו יתברך שיתגדל ויתקדש שם כבודו יתברך על ידו. ועל-כן תחלת השאלה ששואלין את האדם לאחר מותו כשמביאין אותו לדין הוא אם זוכר שמו, כמובא בכל הספרים,. כי בזה כלול הכל כל מה שעשה כל ימי חייו, שכמו כן משלים שמו כנ"ל, וכמו כן זוכה לזכרו לאחר מיתתו. וזה שיסדו לנו הקדמונים שיאמרו הבנים קדיש אחר אביהם ואמם, כי עקר הקדיש הוא הגדלת שמו יתברך, כמו שאומרים, יתגדל ויתקדש שמה רבא וכו', אמן יהא שמה רבא וכו'. כי זה עקר תקון נפש הנפטר כשזוכה שבניו מגדלים ומקדישין שמו יתברך שבשביל זה עקר המצוה להניח בנים אחריו כנ"ל. ועל-כן חיב אביו ללמד בניו תורה, כי עקר הגדלת שם כבודו יתברך על-ידי שנתרבין נפשות ישראל הוא רק על-ידי התורה שהיא שמא דקדשא בריך הוא. וכל מה שבניו עוסקים ביותר בתורה ומקימין יותר את התורה כמו כן יגדל שמו יותר. וזה בחינת מה שחיב ללמד את בנו ואת בן בנו, כי כבר מבאר שעקר הגדלת שמו יתברך על-ידי עבודת האדם שבזה העולם הוא על-ידי שמברר האמת מן השקר דיקא וכנ"ל. וזה עקר חיוב עסק התורה כל ימי חייו ביום ובלילה וללמד בניו ובני בניו, כי הכל בשביל ברור האמת: כי האמת קשה מאד לברר וצריכין יגיעה גדולה לזה כל ימי חייו עד שיזכה לברר לפי בחינתו איזה חלק מהאמת. כי עצם האמת בשלמות אי אפשר לגלות עד הסוף האחרון כנ"ל רק עתה מברר כל אחד איזה בחינה וחלק כפי עבודתו. כמו למשל בהתורה שבנגלה שזה זוכה לברר הלכות אלו וזה מברר הלכות אלו וגם זה אינו בשלמות כי אין הלכה ברורה ומשנה ברורה במקום אחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. אך אף-על-פי-כן צריך כל אחד לברר ולהתיגע לאסוקי שמעתתא אלבא דהלכתא לברר איזה הלכות באמת כפי בחינתו. מכל שכן וכל שכן בפנימיות התורה, מכל שכן וכל שכן בקיום התורה שהוא העקר העולה על הכל שזה הלמוד של עצות ותחבולות איך לזכות להתעורר באמת לקים את התורה ולהיות חזק בנקדת אמתתו כל ימי חייו וכו'. זה הלמוד הוא עמק מאד ואי אפשר להשיגו כי אם על-ידי יגיעה רבה ולהתאבק הרבה בעפר רגלי חכמים אמתיים ואז יזכה לברר איזה אמת כפי בחינתו. אבל עדין צריכין לברר האמת יותר ויותר בכל דור ודור ובשביל זה צריכין להניח בנים אחריו ובני בנים וכן לדורות כדי שכל אחד יברר האמת כפי תורתו ועבודתו שיזכה על-ידי בחירתו. וזה בחינת מה שאיתא בכתבי האר"י ז"ל כמה פעמים שברור הניצוצות הקדושים אי אפשר לבררם בדור אחד וצריכים לבררם כל ימי חייו עד שיברר איזה חלק מהם. וכן בכל דור ודור עד שישלם הברור ואז יבוא משיח, עין שם. ועקר ברור כל ניצוצות שבעולם הוא ברור האמת הנ"ל, כי ניצוצות הם ניצוצי אמתת אלקותו יתברך, כי הם חלק אלקי ממעל כידוע רק שנפלו למקום שנפלו ועקר נפילתם על-ידי חטא אדם הראשון וחטאי כל הדורות שאחריו שבאים על-ידי עצת הנחש עצת שקר שמטעה את האדם בשקריו וכזביו והטעותיו ומרמותיו בלי שעור עד שמכשילו במה שמכשילו ומרחיקו מן האמת שעל-ידי-זה נפלו כל הניצוצות שהם חלקי האמת למקום שנפלו. וזה בחינת מה שכל הרשעים והרחוקים מן האמת בכל מקום שיש איזה ניצוצות קדושות גבוהות יותר, כשאינו זוכה לבררם הוא נכשל יותר בעברות יותר ומכשיל ורודף את האמת יותר. כי זה עקר נפילת הניצוצות שהם בחינת חלקי האמת שעל-ידי נפילתם מהפך האמת להשקר. ודיקא על-ידי האמת המטעה שלו עושה מה שעושה ורודף וחולק על האמת הברור מחמת שאומר שהאמת הוא אצלו. והכל מחמת הניצוצות שהם חלקי האמת שהם אצלו בבחינת נפילה שעל ידם דיקא הוא מהפך טוב לרע אור לחשך וכו', כמו שכתוב הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים אור לחשך וחשך לאור וכו'. וזה כל עבודת האדם כל ימי חייו וכן מדור לדור לברר האמת על-ידי תקון מעשיו שזהו בעצמו ברור הניצוצות שצריך כל אדם לברר שבשביל זה בא לעולם. ובשביל זה מחיב להניח בנים אחריו הכל בשביל ברור האמת שהוא הגדלת שם ה', כי אמת ה' לעולם וחותמו של הקדוש-ברוך-הוא אמת:
ועל-כן מחיב ללמד את בנו ואת בן בנו. כי כבר מבאר שעקר ברור האמת הוא בסוף. והנה עקר עצם האמת שהוא ידיעת אמתת אלקותו בשלמות כפי הראוי לכל אחד ואחד זה יתגלה רק בסוף האחרון כשיגיע זמן קבול השכר של כל אחד, כי ידיעת אמתתו יתברך זה יהיה עקר קבול השכר כידוע וכנ"ל, כמו שכתוב, ונתתי פעלתם באמת. אבל גם בכל בחינה וחלק של האמת גם כן עקר הברור רק בסוף למשל כשמתחיל לברר איזה הלכה אף-על-פי שמתחיל לומר סברות אמתיות, אף-על-פי-כן עדין אין האמת בשלמות עד הסוף עד שזוכה לברר פסק ההלכה באמת. כי טוב אחרית דבר מראשיתו, כי אמת הוא ראש תוך סוף וצריך שיהיה האמת בשלמות מראשו עד תוכו עד סופו האחרון שיהיה כל כונתו מתחלה ועד סוף רק בשביל האמת לאמתו. למשל כשעוסק במשא ומתן ואם ישאלו אותו, למה אתה מיגע עצמך כל כך יומם לא תנוח לילה לא תשכב ומה יהיה בתכלית מזה וכו'. דרך הרב להשיב, מה לעשות הלא אני צריך להתיגע בשביל לפרנס את בני לגדלם לתלמוד תורה ולהשיאם וכו' ובודאי יש בזה אמת הרבה, כי בודאי צריכים לפרנס בניו וכו', אבל אף-על-פי-כן אין זה אמת בשלמות, כי אין זה דרך התורה להפקיר עצמו לגמרי משני עולמות ולעשות הטפל עקר והעקר טפל, להשליך חס ושלום עסק התורה והתפלה אחרי גוו ולרדף אחר הממון כל ימי חייו ומאומה לא ישא בעמלו ועל-פי רב אינו פועל כלום ביגיעתו כי לא ממוצא וממערב וכו' ולא בכח יגבר איש, כי ה' יתברך יכול לפרנס את האדם בסבה קלה. ועל-כן הזהירנו רבותינו ז"ל, עשה תורתך קבע ומלאכתך עראי. וכמו שכתוב, הדור אתם ראו דבר ה'. ואמרו רבותינו ז"ל, ראו במה נתפרנסו אבותיכם. וגם יש הרבה שיש להם עשר גדול ורודפים יותר ויותר וגם הם אומרים שכונתם בשביל האמת כנ"ל. אבל אין זה אמת שלם, כי הלב יודע אם לעקל אם לעקלקלות. וכן אפלו בעסק התורה יש כמה בחינות אמת וה' יודע האמת לאמתו. ועקר האמת הוא כשהוא אמת מראש ועד סוף וכנ"ל. ובשביל זה החיוב ביותר ללמד לבנו ולבן בנו, כי על-ידי האב ובנו ובן בנו מתברר האמת, כי אב ובן ובן בנו הם בבחינת שלשה קוי האמת, בחינת ראש תוך סוף, שזה עקר שלמות האמת כנ"ל. ועל-כן באמת אמרו רבותינו ז"ל, כל שהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו שוב אין התורה פוסקת מזרעו. כי כבר זכו לברר האמת לפי בחינתם שזה עקר עסק התורה כנ"ל. וזה בחינת השלשה אבות אברהם יצחק ויעקב, שעקר שלמות האמת הוא בבחינת יעקב, כמו שכתוב, תתן אמת ליעקב. אף-על-פי שבודאי גם אברהם ויצחק עבדו אותו יתברך באמת, אך מחמת שאברהם היה הראשון שהתחיל לגלות האמת בעולם, על-כן עדין לא נקרא האמת על שמו ולא על שם יצחק כי אם על שם יעקב שהוא השלישי לאבות שהוא כנגד בחינת סוף שבאמת שזה העקר וכנ"ל ועל-כן שני מקדשות שהיו בזכות אברהם ויצחק נחרבו והבית השלישי שנקרא על שם יעקב יתקים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל וכמו שכתוב, יחינו מימים ביום השלישי יקמנו ונחיה לפניו. כי בבית המקדש היה עקר ברור האמת על-ידי כל העבודות שעסקו שם ועל-כן היו יושבים שם סנהדרי גדולה לברר כל הלכות התורה לאמתתן. כי מציון תצא תורה וכמו שכתוב, כי יפלא ממך דבר למשפט שלא תדע האמת, וקמת ועלית אל המקום וכו' כי שם יודיעו לך האמת. אבל מחמת קלקול חטאי הדורות לא זכינו לברור האמת לאמתו בשלמות עד שנפלה מחלקת גדול בימי בית ראשון על-ידי ירבעם בן נבט וחבריו. ובבית שני על-ידי רבוי שנאת חנם והמחלקת. וכל אחד אמר שהאמת אצלו, כי בודאי כל מי שחולק על האמת הוא אומר שהאמת אצלו. ועל-ידי-זה נחרב הבית המקדש פעמים. אבל אף-על-פי-כן כבר בררו הצדיקים שבכל דור האמת הרבה. ועקר האמת בשלמות יהיה על-ידי משיח צדקנו, כמו שכתוב, שלח אורך ואמתך וכו'. וכתיב, נשבע ה' לדוד אמת לא ישוב ממנה וכו'. ואז יבנה הבית השלישי כנגד יעקב שהוא בחינת סוף שזה עקר שלמות האמת. כי עקר ברור והתגלות האמת בשלמות הוא בסוף:
וזה בחינת טובים השנים מן האחד וגו' אם יפלו האחד יקים את חברו וכו' והחוט המשלש לא במהרה ינתק. כי בודאי טובים השנים מן האחד לענין כל הדברים שבעולם, כי זה כלל גדול שכל העסקים שבעולם הכל בשביל ברור האמת שהוא עקר ברור הניצוצות כנ"ל. ובודאי טובים שנים מן האחד, כי אי אפשר לברר האמת על-ידי אחד לבדו, כי כבר מבאר שאמת הפשוט אין זה שלמות האמת כנ"ל רק העקר לברר האמת במקום שיש לטעות באיזה סברא להפך וכנ"ל. ועל-כן צריכים שנים דיקא, כי בכל מקום שיש שנים בודאי יש ביניהם שנוי דעות, כי דעת כל אדם משנה מחברו כידוע וכמו שאמרו רבותינו ז"ל. ועל-כן כששנים עוסקים בהלכה וזה מקשה וזה מתרץ, זה סותר וזה בונה, על-ידי-זה דיקא מתבררת ההלכה בשלמות. וכמו שפרש רש"י שם במקומו, אבל יכול להיות שלא יהיה בין השנים הכרעה ולא יוכל להתברר האמת. ועל-כן והחוט המשלש וכו', זה עקר שלמות האמת, דהינו כשיש הכרעה אמתית בין השנים, כי עקר שלמות האמת בבחינת שלשה דיקא כנגד בחינת ראש תוך סוף וכנ"ל:
וזהו מחלקת שהיא לשם שמים סופה להתקים, כי מחלקת שהיא לשם שמים כמו מחלקת הלל ושמאי בודאי היא טובה גדולה, כי דיקא על-ידי-זה מתברר האמת, כי שניהם כונתם לשמים באמת לאמתו. ועל-כן באמת אמרו רבותינו ז"ל אלו ואלו דברי אלקים חיים. וזהו, סופה להתקים, 'סופה' דיקא, כי עקר התגלות האמת הוא בסוף, כי בודאי רק בסוף האחרון יתגלה אמתת המחלקת הזאת איך שניהם דברי אלקים חיים, אף-על-פי שהם סותרים זה את זה כל כך זה אוסר וזה מתיר, כי עכשו בודאי אי אפשר להשיג זאת רק בסוף יתגלה האמת הנעלם הזה ועל-כן סופה להתקים, 'סופה' דיקא כנ"ל. וזה שצעק רבי יוחנן כשנפטר ריש לקיש רבותא למימר סיעתא וכו' ריש לקיש הוי מקשה תריסר קשיא וכו' וממילא רוחא שמעתתא וכו'. כי עקר שלמות האמת הוא דיקא במקום שאין מבינים אותו בפשיטות וכנ"ל, אבל מחלקת שאינה לשם שמים כמו מחלקת קרח ועדתו אין סופה להתקים, כי סוף כל סוף יתגלה האמת, כי שפת אמת תכון לעד וכו'. ואז בודאי הכל ירוצו לעבד את ה' באמת ולהתקרב לצדיקי אמת, אבל אז אין שום מעשה ועבדא וכו', כי היום לעשותם כתיב ומי שטרח בערב שבת בבחינת ימי החל שאז יש אחיזת השקר והטעות, מי שטרח, אז דיקא לברר האמת, הוא יאכל בשבת, שאז יתגלה האמת לאמתו שהוא עקר הקבול שכר וכנ"ל. אבל מי שלא טרח בערב שבת והמתין מלהתקרב אל האמת עד שיתגלה האמת לעין כל עד שכל חלקת הכבוד יהיה אצל האמת, מה יאכל בשבת, כי עקר ביאת האדם לזה העולם הוא לברר האמת מן השקר דיקא, כי זה עקר שלמות האמת כנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל ומובא בשלחן ערוך שמי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יעסק בתורה בלילה וכו'. כי אמת ושקר הם בחינת אור וחשך, כמו שמבאר במקום אחר, ועל-כן עקר שלמות עסק התורה הוא בלילה דיקא שאז החשך מתגבר שמשם אחיזת השקר. ואז הוא מצוה ביותר לעסק בתורה לברר האמת, כי עקר שלמות האמת הוא כשמבררין אותו מתוך חשכת השקר והטעות דיקא וכנ"ל:
וזה שאמרו רבותינו ז"ל ומובא בשלחן ערוך שכשיש שני מלמדים ואחד לומד יותר ואחד מדקדק ונזהר מן הטעות ביותר שיקבלו את המדקדק יותר, כי עקר הלמוד הוא לברר האמת ועל-כן צריכין לזהר מאד ממלמד שאינו נזהר מן הטעות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל לענין זה משבשתא כיון דעל על: ויש לרמז שזהו מה שהביאו רבותינו ז"ל לענין מעשה דיואב שטעה באדום על-ידי המלמד שלו שהטעה אותו ולמד עמו תמחה את זכר עמלק בקמץ וכו' ועל-ידי-זה לא מחה את שמם לגמרי וחרה ליואב על זה מאד מאד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, עין שם, כי זה היה מעשה בעל דבר להביאו לידי טעות כזה במקום זה דיקא בענין מצות מחית עמלק שבזה תלוי כל התורה כלה וכל גאלת ישראל,. כי עמלק הוא הרע, הוא הטמאה, שהוא השקר, כי הוא זהמת הנחש, שהוא השקר כידוע. ועל-כן הוא בחינת השטן הוא היצר הרע הוא המטעה את הבריות בשקריו והטעותיו. ועל-כן הזהירה התורה ביותר למחות שמו וזכרו מן העולם, כי מלחמה לה' בעמלק מדר דר, כי אין השם והכסא שלם עד שימחה זכר עמלק. כי עקר שלמות והגדלת שמו יתברך הוא על-ידי האמת שהוא ההפך מעמלק שהוא השקר וכנ"ל. ועל-כן היה מעשה בעל דבר להטעות את יואב במקום זה דיקא, כי כל הטעותים והשקרים נמשכים מזכר עמלק שישנו עדין בעולם. ועל-כן הזהירונו רבותינו ז"ל לזהר מעתה ממלמד ורבי שיכול להטעות את האדם על-ידי שיש בו עדין איזה אחיזת השקר שהוא בחינת זכר עמלק, כי עקר הרב והמלמד הוא לברר האמת וכנ"ל:
וזהו, תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, הינו שהפסוק מפרש בסוף מה שקשה לכאורה בראש הפסוק שאמר תתן אמת ליעקב, וקשה לכאורה מדוע הזכיר האמת רק על שם יעקב ולא על שם אברהם ויצחק שהתחילו לגלות אמתתו בעולם. והשיב מיד, חסד לאברהם וכו', הינו שזה האמת שיתן ליעקב שהוא השלישי שהוא בחינת הסוף שבאמת שהוא העקר כנ"ל ועל-כן נקרא יעקב לשון עקב וסוף, זהו בעצמו שכר החסד לאברהם, כי עקר הקבול שכר בסוף הוא שלמות האמת שיתגלה בסוף כנ"ל. ועל-כן נקרא האמת שהוא הקבול שכר על שם יעקב שהוא בחינת סוף כנ"ל, אבל באמת זהו בעצמו שכר החסד לאברהם שהתחיל לגלות האמת בעולם. וכן פרש רש"י שם וזה לשונו, ולכן לא נאמר וחסד אלא חסד האמת שתתאמת לנו את הבטחת יעקב, היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם, עד כאן לשונו. הינו כנ"ל שהאמת הוא עקר הקבול שכר ועל-כן האמת שיתן ליעקב בסוף הוא בעצמו תשלום גמול חסד לאברהם שהתחיל לגלות האמת בעולם. וזהו, אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, כי מימי קדם קדמתה מימים כבירים נשבע ה' שסוף כל סוף יתגלה האמת בעולם שזה עקר התקוה כנ"ל, אבל עקר האמת נקרא על שם יעקב מחמת שהוא השלישי לאבות, שהוא בחינת סוף האמת שזה עקר שלמות ברור האמת שזה עקר קבול השכר של כל אבות העולם ושל כל הצדיקים והיראים בחינת תתן אמת ליעקב שהוא בחינת סוף והוא בעצמו שכר החסד לאברהם שהתחיל לגלות האמת בעולם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם שסוף כל סוף יתגלה האמת, כמו שכתוב, אמת מארץ תצמח וכו' וכנ"ל במהרה בימינו, אמן:
ועל-כן התורה משלשת בכל בחינותיה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, בריך רחמנא דיהיב לן ארין תליתאה על-ידי תליתאי בירחא תליתאה וכו'. כי התורה, שהיא אמת, היא כלולה בכל בחינותיה משלש, שהם בחינת שלשה קוי האמת, ראש תוך סוף וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל, לעולם ישלש אדם שנותיו שליש במקרא שליש במשנה שליש בגמרא. כי שלשה אלו מקרא משנה וגמרא הם גם כן כנגד שלש בחינות האמת ראש תוך סוף. ועל-כן העקר הוא הגמרא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, העוסקים במקרא מדה ואינו מדה וכו' גמרא אין למעלה ממנה. כי גמרא היא השלישי בחינת יעקב, בחינת הסוף שבאמת שהוא העקר וכנ"ל. וזה תוכל להבין בבאור היטב, כי המקרא אף-על-פי שהוא כלו תורת אמת והוא עקר התורה, כי ליכא מלתא דלא רמיזא באוריתא, אף-על-פי-כן עדין אין יודעין באור האמת מהמקרא בלבד כי אין שום מצוה מבאר בתורה בכל דיניה ופרטיה, כמובא בכל הספרים וכמו שמבאר אצלנו במקום אחר. ועל-כן אין יודעין מתורה שבכתב שום הלכה למעשה כי אם על-ידי תורה שבעל פה. ואפלו עקר תורה שבעל פה שהוא המשנה גם שם אין יודעין עדין ברור ההלכה למעשה כי אם על-ידי הגמרא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, המורים מתוך המשנה הם מבלי עולם. ועל-כן העקר הוא הגמרא שהוא בחינת סוף האמת שהיא מבררת כל דיני התורה לאמתתן עד שיודעין על ידה הלכה למעשה. ועל-כן גם בהגמרא בעצמה העקר לאסוקי שמעתתא אלבא דהלכתא. וזהו עצם מעלת למוד הפוסקים שהם מבררים ההלכה באמת שנזכה לידע איך להתנהג בכל מצות התורה. ועקר הגמרא היא שמושי תלמיד חכם כמו שפרש רש"י בכמה מקומות, כי תכלית ברור האמת שבשלמות לפי בחינתו ומדרגתו אי אפשר כי אם על-ידי שמוש תלמידי חכמים צדיקים אמתיים, כי עקר תכלית כל הלמוד של מקרא משנה וגמרא הוא לזכות לשמר ולעשות ולקים כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה. ולזה צריכין יגיעה גדולה לשמש תלמידי חכמים אמתיים בכל כחו וכונתו יהיה אל האמת לאמתו בשביל התכלית הנצחי ולא בשביל פניות הכבוד וממון וכיוצא וה' בוחן לבבות וכנ"ל. וזה שאמרו רבותינו ז"ל ומובא בשלחן ערוך שגמרא כולל הכל מקרא ומשנה וכו'. כי גמרא שעקרה היא שמוש תלמיד חכם זה כלול מהכל ממקרא ומשנה ותלמוד וקבלה וסתרי תורה וכל טוב אמתי ונצחי. כי על-ידי שמוש תלמידי חכמים אמתיים באמת לאמתו יזכה לכל טוב לנצח וכנ"ל: