ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · ראשית הגז ג

הלכות ראשית הגז: וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' אלקיך מכל שבטיך לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על פי המאמר כי מרחמם ינהגם בסימן ז' וכו', עין שם כל המאמר וכבר הובא זה המאמר כמה פעמים. והכלל לעניננו שהצדיק הדור צריך להשאיר השארה אחריו להאיר בבנים ותלמידים, כי העקר הרחמנות הוא להמשיך הדעת בעולם לדעת כי ה' שליט בארץ ולהוציא את ישראל מעונות שהם רוח שטות הפך הדעת וכל אדם צריך לעסק בזה וכו' ועל ידי זה שעוסקין להאיר הדעת בבנים ותלמידים. על ידי זה זוכין לאורות המקיפים וכו', עין שם. גם זה החכם הנ"ל שזוכה להמשיך המקיפים צריך לידע איזה מקיפים שהוא צריך להמשיכם ואיזה מקיפים שאין צריך להמשיכם שזהו בחינת סיג לחכמה שתיקה שצריך לעשות סיג לדבריו ולשתק לפעמים כדי שלא יכנס בהמקיפים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר הקשיות והתרוצים שיש שם, כי הם למעלה מהזמן וכו' וזה בחינת חנכה וכו', בחינת להצהיל פנים משמן ולחם וכו', עין שם כל זה היטב היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ראשית הגז שצריכין לתן לכהן, כי גזת הצאן, דהינו הצמר, הוא לבושין, כי עושין מהצמר לבושין וכל הלבושין הם נמשכין מבחינת מקיפים בסוד החשמ"ל. ועל כן כשגוזזין הצאן, שזה בחינת לבושין, שהם בחינת המקיפים שזוכין להשיג שמהן נעשין לבושין להנשמה בבחינת כבשים ללבושיך, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, דברים שהם כבשונו של עולם וכו'. כי כל המקיפים שמשיגין, דהינו שזוכין להבין ולהשיג חדושי אוריתא מה שלא היו מבינים מתחלה מזה נעשין לבושים בחינת חלוקא דרבנן. וזה בחינת גזת הצאן שעושין מהם לבושין כנ"ל, בחינת וכרחל לפני גזזיה. ודרשו רבותינו ז"ל על התורה שבעל פה שגוזזין ממנה הלכות, הינו חדושי תורה בחינת השגת המקיפין הנ"ל שהם בחינת לבושין הנעשין מגזת צמר כנ"ל, כי צמר הוא בחינת תקונא דיקנא, בחינת הנתן שלג כצמר, בחינת מן המצ"ר אותיות צמ"ר וכו', כמובא כבר וכל המקיפין הנ"ל נמשכין מבחינת זקן שבקדשה שהוא זקנה אריכות ימים ושנים שהוא שרש כל המקיפין שכלם נמשכין משם שהוא בחינת עולם הבא שהוא עולם שכלו ארך וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל. אבל אי אפשר להמשיך אלו הלבושין והמקיפין הנ"ל שהם בחינת גזת הצאן כנ"ל כי אם על ידי הצדיק והרב שבדור. שהוא מאיר הדעת בבנים ותלמידים שהוא זוכה להמקיפים העליונים הנ"ל בחינת אריכות ימים ושנים וכו' כנ"ל. ורק הוא יכול להמשיך המקיפים הנ"ל וגם הוא יודע איזה מקיפים להמשיך ואיזה מקיפים שלא להמשיך כי יש דברים שאסור לגלותם וצריכין לשתק וכו' בחינת סיג לחכמה שתיקה וכו' כנ"ל: וזה מה שצותה תורה לתן ראשית הגז לכהן, כי הכהן הוא כלול מבן ותלמיד, כמו שכתוב, להורות את בני ישראל וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל כי הכהן הוא בחינת הצדיק והרב שבדור שמאיר בבן ותלמיד, כמו שכתוב, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכו'. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו'. ועל כן מי שרוצה לגז צאנו ורוצה להמשיך לבושין דקדשה שהם בחינת מקיפים הנ"ל צריך לתן ראשית הגז לכהן, כי אי אפשר להמשיך הלבושין בחינת מקיפים הנ"ל. שהם בחינת גזת הצאן כי אם על ידי הכהן שהוא בחינת הצדיק שבדור שכלול מבן ותלמיד, כי רק הוא יכול להמשיך המקיפין בחינת לבושין הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וגם עקר התקון של המשכת המקיפין הנ"ל הוא על ידי השתיקה שהוא בחינת סיג לחכמה שתיקה, כי אין מי שיוכל להמשיך המקיפין הנ"ל כראוי ולהכניס דעת בישראל לדעת כי ה' הוא האלקים כי אם מי שהוא בבחינת שתיקה שהוא בחינת משה רבנו עליו השלום, כי עקר התקון על ידי השתיקה על ידי שיודע לכון ולתן סיג לדבריו לשתק כשמגיע למקום שצריכין לשתק כי אם לא ישתק ויגלה יותר יתקלקל הדעת לגמרי כי יחזר הקשיא למקומה ביתר עז, כמבאר שם היטב במאמר הנ"ל, עין שם. כי עקר המשכת המקיפין, דהינו להאיר הדעת בישראל העקר הוא להוציא ישראל מהעונות, כי זה עקר הרחמנות וזה עקר הדעת, כמו שמבאר שם, כי כל זמן שאינו נקי מהעונות בודאי אין דעתו שלמה כפי מה שלא נקה עצמו מהעונות ומתאות עדין וכמו שכתוב ראשית חכמה יראת ה', וכתוב, הנה בדבר ה' מאסו וחכמת מה להם. נמצא שעקר הדעת הוא להציל ישראל מעברות שהם רוח שטות, וזה ידוע שכל העונות נמשכין מבחינת רבוי אור שגרם שבירת כלים מיתת המלכים שמשם נמשך היצר הרע וכל הסטרין אחרנין וכל העונות חס ושלום, כידוע. ועל כן עקר התקון על ידי צמצום האור לתקן כלים הרבה לקבל האור בהדרגה ובמדה כראוי. נמצא, שעקר התקון הדעת הנ"ל שמציל מהעונות, שהוא בחינת המשכת המקיפים הנ"ל, עקר התקון על ידי השתיקה שהוא הצמצום שמצמצמין ומעכבין שלא לגלות יותר כי אם יגלה יותר יהיה חס ושלום, בחינת רבוי אור וכו', שזהו בעצמו בחינה הנ"ל מה שמבאר שם שאם יגלה גם התרוץ תחזר הקשיא למקומה עד שיוכל לכנס בקשיות ותרוצים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספיק לבאר התרוצים שיש שם וכו', כי זהו בחינת רבוי אור הנ"ל שאי אפשר לקבל ואז לא די שלא יציל מעונות, אדרבא, על ידי זה נמשכין חס ושלום, העונות חס ושלום, כי הם נמשכין מבחינת רבוי אור וכו' כנ"ל. על כן עקר התקון על ידי השתיקה והצמצום כנ"ל וזה אין מי שידע איך להמשיך אלו המקיפים ולצמצם ולשתק במקום שצריכין לשתק כי אם צדיק הדור שהוא בחינת כהן. על כן צריכין לתן ראשית הגז לכהן שעל ידי זה מתקשרין לכהן וזוכין לקבל ממנו דעת ולהמשיך המקיפים שהם בחינת לבושין כראוי ושלא לצאת חוץ מהמדה שלא לכנס בהמקיפים שאסור להמשיכם, כי במפלא ממך אל תדרש ועל כן צריך לתן בתחלה מהגזה שהוא בחינת לבושין הנ"ל הראשית לכהן והשאר נשאר לו שזהו בחינת צמצום של השתיקה הנ"ל שאין רודפין לחקר במה שאין לו רשות רק ממשיכין לבושין ומקיפין השיכין לו וראשית הדעת שהוא שרש הדעת, שהוא בחינת ראשית הגז, שזהו בחינת המקיפים שהם בחינת אריכות ימים ושנים למעלה מהזמן זה נתן לכהן שהוא צדיק הדור, שהוא בחינת זקן דקדשה, בחינת כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן זקן אהרן שירד על פי מדותיו, כי אלו המקיפים אין אנו יכולין לקבל והם שיכים רק להכהן שהוא בחינת הצדיק שבדור שרק הוא זוכה להם, כי הוא נגדנו בבחינת למעלה מהזמן ורק הוא מקבל אלו המקיפים והוא ממשיך לנו מקיפים, הינו שמכניס בנו דעת להוציאנו מעונות ולגלות לנו גדלת הבורא יתברך בהדרגה ובמדה כראוי. נמצא שעל ידי שנותנין ראשית הגז לכהן נתקדשה כל הגזה שהוא בחינת לבושין, בחינת מקיפין וזוכין לדעת דקדשה כראוי ולבלי לכנס למה שהוא למעלה ממדרגתו. בחינת במפלא ממך אל תדרש. כי ראשית הגז, דהינו ראשית הדעת נתן לכהן. כי אי אפשר לקבל ולהשיג כל הדעת בשלמות שלא יתקלקל הדעת לגמרי חס ושלום כנ"ל, כי הראשית והעקר שרש הדעת שיך רק לכהן שהוא בחינת הרב והזקן שבקדשה וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת וראשית גז צאנך תתן לו כי בו בחר ה' אלקיך לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים, כי הכהן זוכה לשרת בבית המקדש שכלול מבן ותלמיד, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל כן שם בבית המקדש נתכפרין כל העונות על ידי הכהן שעוסק בקרבנות שמכפרין, כי הבית המקדש והכהן הוא בחינת הדעת שממשיכין בבן ותלמיד שהוא בחינת המקיפין הנ"ל שהם ההפך מהעונות שהם רוח שטות כנ"ל. ובשביל זה נותנין ראשית הגז לכהן כדי לזכות להמשיך הלבושין שהם גזת הצאן בחינת מקיפין הנ"ל להמשיכן בקדשה כראוי כנ"ל וזה לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים הוא ובניו זה בחינת המשכת הדעת בבן ותלמיד שהם בחינת בנים, כי גם התלמידים נקראים בנים, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, כמו שכתוב, וכל בניך למודי ה'. וזהו, הוא ובניו כל הימים, 'כל הימים' דיקא, כי הכהן על ידי עבודתו בבית המקדש, על ידי זה ממשיך הדעת שהוא בחינת המשכת המקיפין בבן ותלמיד בהדרגה ובמדה שלא לעלות למעלה מהזמן. רק לגלות מה שאפשר להשיג בימים ובמדות וזה כי בו בחר ה' אלקיך לעמד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים. כי הוא ממשיך המקיפין לבן ותלמיד כל הימים דיקא, הינו מה שאפשר להשיג בימים ובזמן. ועושה סיג לדבריו שלא לעלות למה שאי אפשר להשיג כל הימים כי אין הזמן מספיק לבאר הדעת הזה וכו' כנ"ל, על כן צריכין לתן לו ראשית הגז כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת בגדי כהנה שהיה בהם צמר שהם מכפרין עונות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי הבגדים של הכהן הם בחינת המקיפין הנ"ל. שהם ההפך מעונות והם מכפרין כל העונות, כי עקר כפרת כל העונות הוא על ידי הדעת העליון מאד שהוא המקיפים של הצדיק הדור. שהוא בחינת כהן שהם בחינת אריכות ימים ושנים, בחינת עולם הבא, שהוא בחינת תשובה, בחינת יום הכפורים, בחינת כתר ששם נתכפרין כל העונות ונתהפכין שם כל העונות לזכיות כידוע. וזהו בחינת חוט של צמר שהיה תולה ביום הכפורים שהיה מלבין העונות של כל השנה. בחינת אם יאדימו כתולע כצמר יהיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי צמר כבשים הוא בחינת זקן דקדשה, בחינת ועתיק יומין יתב לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא, לנקות ישראל מעונות, כי עקר כפרת כל העונות הוא על ידי המקיפים הנ"ל שהם בחינת צמר כנ"ל וזה בחינת שני כבשים של התמידין שהיו מכפרין כל העונות, כמו שמבאר שם רבנו ז"ל, כי עקר הכפרה על ידי כבשים שהם כבשי דרחמנא בחינת מקיפים הנ"ל, שזהו בחינת צמר כבשים, בחינת כבשים ללבושיך כנ"ל: וזהו שנסמך פרשת בגדי כהנה למצות שמן המנורה, כמו שכתוב בתחלת פרשת תצוה, כי שמן המנורה זה בחינת המקיפים הנ"ל, בחינת להצהיל פנים משמן וכו', שזהו בחינת חנכה שזוכין על ידי יום הכפורים, כמו שמבאר שם, עין שם. וזהו בחינת בגדי כהנה שהיה בהם צמר, בחינת לבושין הנ"ל שהם נמשכין מהמקיפין הנ"ל מבחינת שמן המנורה כנ"ל. ועל כן הם שמונה ימי חנכה כנגד שמונה בגדי כהן גדול. שעקר כפרת העונות תלוי בו וכל עבודות יום כפור תלוי בו, כי חנכה נעשה על ידי יום כפור, דהינו על ידי כפרת העונות כנ"ל: וזה בחינת מה שהיה נוהגין לעשות משתה בגזז הצאן, כמו שפרש רש"י אצל נבל ואבשלום, כי גזת הצאן הוא בחינת המשכת המקיפים שהם בחינת השגת בן ותלמיד שעל ידי זה זוכין להארת הרצון בשעת האכילה דיקא, כי מכלליות בן ותלמיד משם מקבל המלכות הפרנסה וכו', עין שם. ועל כן היו עושין סעדה אז, כי אז זוכין להארת הרצון בשעת האכילה כנ"ל. וזה בחינת וכרחל לפני גזזיה נאלמה דיקא, כי רחל לפני גזזיה זה המשכת המקיפין בחינת שגוזזין ממנה הלכות ואזי צריכין לתת סיג לדבריו, בחינת סיג לחכמה שתיקה. וזהו נאלמה בחינת שתיקה הנ"ל. וזהו בחינת העשירות שזוכין על ידי הצאן בחינת עשתרות צאנך ודרשו רבותינו ז"ל שמעשרות את בעליהן, כי עקר העשירות והפרנסה מקבלין על ידי המקיפין הנ"ל שהם בחינת צמר כבשים כנ"ל שמשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ויגד לתמר לאמר הנה חמיך עלה תמנתה לגז צאנו , 'לגז צאנו' דיקא, כי יהודה ותמר היו צריכין לתקן נשמת ער ואונן שהיו משחיתים דרכם שזהו העון הגדול בתורה והוא כלל כל העונות, כי עקר כל העונות הם פגם הברית,. כמו שאיתא בזהר הקדוש, עקרא דיצרא בישא על עריין וכו'. ועקר התקון הוא על ידי בחינת גזת הצאן שהוא בחינת המשכת המקיפין הנ"ל שעל ידי זה נתכפרין כל העונות כנ"ל בבחינת ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. ועל כן אז דיקא כשעלה יהודה לגז צאנו סבב ה' יתברך שיתתקן על ידי זה כנ"ל. כי ער ואונן היו משחיתים דרכם על הארץ. ולא רצו להוליד בנים להשאיר שארית בארץ, שזהו בחינת בן ותלמיד שצריכין להשאיר אחריו כדי שישאר דעתו בעולם הזה גם אחר מיתתו והם פגמו בזה נמצא שפגמו בהדעת הנ"ל בבחינת בן ותלמיד הנ"ל. ועל כן היה תקונם על ידי גזת הצאן דיקא כנ"ל. ואז נולד פרץ וזרח שמהם יצא משיח בן דוד, כי עקר התגלות הדעת הנ"ל יהיה רק בימי המשיח שיבא במהרה בימינו. שאז ידעו הכל כי ה' הוא האלקים ואין שום תכלית בעולם כי אם לעסק בעבודתו יתברך ולשוב בתשובה ולבקש מחילה על עונותיו, כי משיח נקרא על שם שנמשח בשמן המשחה שהוא בחינת שמן משחת קדש, שהוא בחינת הדעת הנ"ל. בחינת שמן של חנכה. ועל כן קבל דוד מלכותו על ידי שהיה רועה צאן, כמו שכתוב מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו. כי מלכות דוד הוא מלכות משיח שנמשך על ידי גזת הצאן כנ"ל. על ידי המשכת הדעת בהדרגה ובמדה בחינת סיג לחכמה שתיקה, בחינת וכרחל לפני גזזיה נאלמה כנ"ל. ובשביל זה נקרא דוד 'יונת אלם' כמו שכתוב למנצח על יונת אלם רחקים לדוד מכתם וכו'. וכמו שכתוב נאלמתי לא אפתח פי וכו' כי עקר התקון על ידי השתיקה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן בעת שגזז נבל צאנו ועשה סעדה, כי אז בעת גזת הצאן, דהינו שגוזזין הלכות וממשיכין המקיפין הנ"ל אז עולה המלכות לקבל פרנסה וזוכין באכילה להארת הרצון הנ"ל כנ"ל. על כן אז שלח דוד אליו שיתן לו מסעדתו, כי באמת עקר הסעדה שיכה אליו לדוד המלך, כי עקר הפרנסה על ידי המלך שהוא בחינת מלכות שעולה לקבל הפרנסה מים החכמה ששם המקיפין שהם בחינת גזת הצאן כנ"ל. אשר על כן עקר מלכות דוד נמשך על ידי גזת הצאן של יהודה כנ"ל. ועל כן שלח דוד אליו ואמרתם כה לחי וכו'. כי זה העקר לראות שתהיה הגזה בקדשה כדי לזכות על ידי זה לחיים הנמשכין מהמקיפין הנ"ל שנמשכין מבחינת אריכות ושנים, כי מי שאינו זוכה לגז צאנו בקדשה, דהינו שפוגם בראשית הגז לכהן אזי אינו זוכה ללבושין דקדשה הנ"ל להלביש האור בהדרגה ובמדה כנ"ל. ואז הוא חס ושלום רבוי אור וכו' שמשם עקר המיתה כידוע, כי עקר סטרא דמותא הוא כשפוגמין בהדעת של בחינת בן ותלמיד הנ"ל, כי עקר החיים הוא הדעת, כמו שכתוב, החכמה תחיה. ומי שזוכה להמשיך הדעת דקדשה בבנים ותלמידים אינו מת, כי הוא חי לעולם, כי אפלו לאחר הסתלקותו נשאר דעתו אחריו שהוא עקר החיים ונשמתו מתלבשת בזה הדעת שהכניס בזה העולם בבנים ותלמידים והרי הוא חי וקים לעולמי עד וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, צדיקים במיתתן קרויים חיים. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל, דוד שהניח בן ממלא מקומו לא נאמרה בו מיתה כי אם שכיבה וזה בחינת דוד מלך ישראל חי וקים, כי דוד זכה להאיר הדעת בבן ותלמיד, כי היה יושב בשבת תחכמני ולמד תורה לישראל. ועל כן זכה לעסק בבנין בית המקדש ונקרא על שמו, כמו שכתוב, ראה ביתך דויד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי הוא זכה למצא מקום הבית המקדש וכו'. ובית המקדש הוא כלליות בן ותלמיד שעל ידי זה חיים וקימים לעולם כנ"ל. ועל כן דוד מלך ישראל חי וקים, אבל מי שפוגם חס ושלום בדעת הנ"ל של בן ותלמיד. משם נמשך סטרא דמותא חס ושלום, שהוא הפך החיים, שהוא הדעת כנ"ל, כי עקר המיתה חס ושלום הוא רק כשאין זוכה להשאיר הדעת דקדשה אחריו וכו' כנ"ל. ועל כן שלח דוד לנבל בגזז צאנו, ואמרתם כה לחי, כי רצה לתקנו ולברכו שתהיה הגזה בבחינת חיים, בבחינת דעת, שהוא בחינת לבושין, שהם בחינת גזת הצאן, בחינת מקיפין הנ"ל שהוא הדעת של בן ותלמיד שזה עקר החיים כנ"ל, כי נבל היה גלגול לבן, כמובא בכתבים, ולבן פגם בהצאן שגזל מיעקב ושנה והחליף עמו עשרת מנים, כי יעקב זכה להוליד בניו בקדשה שהם בחינת בן ותלמיד בעת שעסק בהצאן. כי על ידי זה נמשך בחינת הדעת הנ"ל שהוא בחינת בן ותלמיד כנ"ל. ועל כן זכה אז לעשירות גדול, כי עקר העשירות והפרנסה נמשך משם כנ"ל. ולבן פגם בכל זה, כי החליף עמו עשרת מונים ורדף את יעקב ורצה לעקר את הכל חס ושלום. ועל כן דוד רצה לתקן זאת ושלח לנבל בעת גזת הצאן ואמרתם כה לחי וכו' שיזכה שתהיה הגזה בבחינת חיים וכו' וכנ"ל. ונבל לא חפץ בברכה ועמד ברשעו ומרד במלכות דוד על כן מת על ידי זה, כי כשאין ממשיכין הגזה, דהינו המקיפין בקדשה אזי בא מיתה על ידי זה חס ושלום שנמשך מרבוי אור וכו' שהוא פגם הלבושין כנ"ל. ועל כן המתין לו הקדוש-ברוך-הוא עד אחר יום הכפורים אולי ישוב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ויהי כעשרת ימים ויגף ה' את נבל ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שהמתין לו הקדוש ברוך הוא עשרת ימי תשובה, כי ביום הכפורים אז נמחלין העונות. ואז עקר השגת הדעת של בן ותלמיד שהוא בחינת כהן ובית המקדש, כי אז עקר העבודה בבית המקדש יותר מכל השנה, כי אז נכנסין בבית המקדש לפני ולפנים. ועל כן עד יום הכפורים היה נבל יכל לתקן פגם הנ"ל. שפגם במלכות דוד בעת גזת הצאן, שעל ידי זה פגם בבן ותלמיד שמשם עקר חיות וקיום מלכות בית דוד כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן גם אבשלום מרד באביו בעת גזת הצאן, כמו שכתוב, ויהי גזזים לאבשלום וכו'. כי הוא רצה למרד באביו ולהמשיך המלכות לעצמו הנמשך על ידי בחינת גזת הצאן כנ"ל. אבל באמת אין המלוכה שיכה כי אם לדוד ולזרעו עד עולם. ועל כן לא היה כח לאבשלום להמשיך המלוכה על ידי גזת הצאן כי לא זכה להמשיך המקיפים בקדשה ואזי, אדרבה, מת על ידי זה כנ"ל, כי עקר המיתה הוא כשמורדין בבחינת מלכות דוד, דהינו כשפוגמין כנגד הצדיקים אמתיים שהם עוסקין להכניס הדעת בבן ותלמיד שמשם מקבל מלכות בית דוד, כי המלכות מקבל משם כנ"ל, כי צריכין לתן הגדלה והממשלה והכבוד להצדיקים אמתיים שהם יודעים להכניס הדעת בנו בהדרגה ובמדה ולשתק בעת שצריכין לשתק בבחינת עת לחשות ועת לדבר. שזהו בחינת חשמל עתים חשות עתים ממללות, וחשמל הוא בחינת לבושין כנ"ל שזהו בחינת ראשית הגז שנותנין לכהן כנ"ל. כי עקר הדעת הוא אצלם ואז זוכין לחיים, כי עקר החיים הוא משם מהמקיפין הנ"ל שנמשכין מבחינת אריכת ימים ושנים, אמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נדוי וכו' ושאר ההלכות עד הסוף:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת נדוי על מי שמזלזל על דברי חכמים, כי ופרץ גדר ישכנו נחש. כי כל דברי רבנן הם בחינת גדרים וסיגים בחינת משמרת למשמרת שלא יתקרב זר אל הקדשה, כי עקר הוא לדעת את ה' ולהכיר גדלתו ורוממותו יתברך, כמו שאיתא בזהר הקדוש בגין דישתמודעין לה. אבל אי אפשר לזכות לזה הדעת כי אם על ידי התורה הקדושה והתורה הוא הדעת כי על ידי התורה זוכין לדעת אותו יתברך וכשהדעת נמשך לבני אדם צריכין לעשות משמרת שלא יגע זר. ולא יהיה להסטרא אחרא שום יניקה חס ושלום מזה הדעת. וזה בחינת הגדרים והסיגים של כל דברי חכמים שעל ידי זה נמשך הדעת שלא יתקרב זר. ועל כן כל דברי חכמים הם בחינת חלוקא דרבנן, כי הם בחינת לבושין בסוד החשמל ששומר את המחין והאמונה הקדושה שלא יקרב זר. וזה החשמ"ל נמשך מבחינת המקיפין הנ"ל שנמשכין מבחינת שתיקה, שהוא תכלית המקיפין העליונים שאי אפשר להשיגם שהם בחינת שתיקה, בחינת שתק כך עלה במחשבה ומשם נמשכין כל המקיפין. ומשם נמשכין כל הלבושין שהם בחינת חשמ"ל ששומר את האדם, הינו את המחין שהם עקר האדם שלא יהיו יניקה להסטרא אחרא מהם. כי חשמל הוא עתים חשות עתים ממללות, כי יש מקיפין שצריכים להמשיכם שהם בבחינת דבור, כי מדברים ומגלים אותם ויש שהם בבחינת ח"ש בחינת שתיקה. וכל זה נעשה על ידי החכמים צדיקי הדור שמאירין הדעת בבנים ותלמידים שהם זוכים להמקיפין הנ"ל ומהם נמשכין כל הלבושין הנ"ל. וביותר צריכין לשמר את הרגלין כי שם נאחזין הקלפות יותר. ועל כן צריכין לשמר את הרגלין מאד שלא יינקו יותר מדאי חס ושלום, כי כל העונות חס ושלום נמשכין על ידי זה בבחינת עון עקבי יסובני. וזה בחינת מנעלים שהם שמירה להרגלין שצריכין לזהר בהם מאד. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לעולם ימכר אדם כל מה שיש לו ויקח מנעלים לרגליו, כי המנעלים נמשכין גם כן ממקיפין הנ"ל מחשמ"ל הנ"ל. כי למטה ברגלין נעשה לבוש המנעלים מבחינת חשמ"ל הנ"ל, כמבאר בכתבים. וזהו נע"ל לשון נעילה וסגירה. כמו שאמרו, וסגר ונעל וכו', הינו בחינת שתיקה שהוא נמשך מבחינת שתיקה העליונה ומשם נשתלשל למטה וזוכה למנעלים דקדשה בחינת מה יפו פעמיך בנעלים. כי כמו שלמעלה זה החכם שמגלה הדעת ומכניס המקיפין לתלמידיו ובניו לכל אחד לפי מדרגתו. והוא נזהר בדבריו לעשות סיג לדבריו ושותק במקום שצריכין לשתק שזהו עקר התקון שלא יצא חוץ לגבול חס ושלום. שהוא בחינת רבוי אור חס ושלום, שמשם סטרא דמותא חס ושלום וכו' כנ"ל, כמו כן זה האדם המקבל אלו המחין ועקר הקבלה בשביל להשפיע לאחרים ללמד וללמד וכו', אבל צריך לזהר בדבריו מאד. ולשתק במקום שצריכין לשתק שלא יהיה הולך רכיל מגלה סוד שלא יגלה הדעת בעת ובמקום שאין צריכין לגלות כדי שלא ינקו החיצונים חס ושלום מזה הדעת. וזה בחינת מנעלים שנמשכין מבחינת שתיקה הנ"ל כנ"ל. שהוא שמירה למדרגה התחתונה לבחינת רגלין ששם אורבים החיצונים לינק חס ושלום בבחינת הני בירכא דרבנן דשלהי מניהו. וצריכין לשמרם מאד מהם. וזה בחינת המנעלים שהם סוגרין ונועלין את הרגל ונועלין בפניהם שלא יינקו חס ושלום: ועל כן ביום הכפורים שאז אין להשטן והסטרא אחרא שום שליטה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל ואז נתבטלין ונתכפרין כל העונות שהם נאחזין בבחינת רגלין בבחינת עון עקבי יסובני כנ"ל. על כן אז ביום הכפורים חולצין המנעלים וכן בבית המקדש ששם עקר הדעת הנ"ל ושם נתכפרין כל העונות על ידי התמידין וכו'. על כן שם גם כן חולצין המנעלים. כמו שאמרו רבותינו ז"ל, לא יכנס אדם בהר הבית במקלו ולא במנעלו וכו'. וזה בחינת של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא. כי שם אין צריכין שמירת המנעלים שלא יינקו החיצונים, כי הכל קדש וכן יום הכפורים ובית המקדש וכנ"ל. וכן להפך בתשעה באב שנחרב הבית ונסתלק הדעת וכן אבל ומנדה שנאחז אז סטרא דמותא חס ושלום ונסתלק הדעת שהוא החיים כנ"ל, על כן אז צריכין גם כן לחלץ המנעלים, כי מאחר שאין דעת ומחין אין לו מנעלים שהם נמשכין ממקיפין הנ"ל. וגם אין צריך ואין מועיל לו מנעלים, אדרבא, יהיה נפגם יותר חס ושלום על ידי המנעלים. כי אז התגברות הדינים חס ושלום ומתגבר הסטרא אחרא אז חס ושלום ויוכלו לינק גם מהמנעלים גם כן, אבל ממנו בעצמו יניקתם מעוטה מאד. כי המחין נסתלקו ממנו ואין להם ממה לינק ועל כן אסור בדברי תורה ואפלו בשאלת שלום אסור, כי הוא צריך לסלק אז המחין ולבלי להמשיכן כלל אפלו מה שמתר להמשיך תמיד עכשו צריך לסלק הכל שלא יינקו הם מהמחין חס ושלום, כי תמיד שאין מתגברין כל כך אז המנעלים מגנים עלינו בסוד החשמ"ל, אבל אז אין לו מנעלים כנ"ל. ועל כן אסור לעסק בדברי תורה כלל. ואפלו בשאלת שלום שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא אסור. וכן אסור לדבר כלל, כי אבל אין לו פה, כי הדבור הוא התגלות הדעת ואז אסור לגלות שום דעת כלל אפלו דבור בעלמא, מכל שכן שאלת שלום כדי שלא יינקו מזה חס ושלום. ואז צריך לשתק לגמרי והשתיקה לבד שומרת אותו ומצלת אותו. וזה בחינת וידם אהרן אחר מיתת נדב ואביהוא, כי פגם נדב ואביהוא היה שהסתכלו והציצו למעלה מהגבול, כמו שכתוב, בקרבתם לפני ה' וימתו, שזהו בחינת פגם השתיקה הנ"ל. שעל ידי זה יכולין לכנס למקום שאין צריכין לכנס שהוא בחינת רבוי אור שמשם נאחז חס ושלום סטרא דמותא. ועל כן מתו נדב ואביהוא על ידי זה. ועל כן התקון היה על ידי השתיקה של אהרן בחינת וידם אהרן. ועל ידי זה זכה להמשיך מקיפין כי בזכות זה נתיחד הדבור אליו ונאמרה לו פרשת שתויי יין, כמו שפרש רש"י שם, כי כל המקיפין שהם השגת הדעת שהוא התורה נמשכין מבחינת שתיקה כנ"ל. שהוא בחינת משה שהיה בבחינת שתיקה בחינת כבד פה. שעל ידי זה זכה לקבל כל התורה וכנ"ל: וזהו גם כן בחינת קריעה על המת חס ושלום, כי נפגם הלבושין שהם בחינת חשמ"ל, כי נסתלק נשמה מישראל שהוא בחינת דעת, כמו שכתוב, ונשמת שד"י תבינם. וכפי הסתלקות הדעת כן נסתלק החשמ"ל שהוא בחינת לבושין. ועל כן רמז שמואל לשאול על ידי קריעת בגדו שתפסק מלכותו, כי הבגדים הם בבחינת מלכות, כמו שמבאר במקום אחר, כי המלכות מקבלת מהמקיפין הנ"ל כנ"ל. וזה בחינת בגדי מלכות בחינת ותלבש אסתר מלכות וכו' שלבשתה רוח הקדש, הינו השגת המקיפין שהם רוח הקדש שמשם נמשכין הלבושין בחינת לבוש מלכות וכו'. ועל כן על ידי שקרע שמואל בגד שאול קרע מלכותו, כמו שכתוב שם, קרע ה' את מלכות ישראל ונתנה וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום