ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · נדרים ג
התאמת הקריאה
על-פי המאמר "לשמש שם אהל בהם" וכו' בסימן מט, עין שם כל המאמר כלו: והכלל בקצור, כי לפי אור להביות הלב של איש הישראלי אי אפשר להתגלות מהמדות, כי אור להביותו הוא עד אין סוף ואין תכלית לתשוקתו וצריך לצמצם ההתלהבות כדי שישאר בלב חלל, כמו שכתוב, ולבי חלל בקרבי. ועל-ידי הצמצום של ההתלהבות יוכל לבא להתגלות מהמדות, הינו לעבד את ה' יתברך בהדרגה ובמדה וכו'. ועל-ידי פעלותיו ומדותיו הטובים יתגלה, שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה וכו'. וזה בחינת בריאת העולמות, כי קדם הבריאה היה אור הקדוש-ברוך-הוא אין סוף ורצה הקדוש-ברוך-הוא שיתגלה מלכותו וכו'. וצמצם את האור אין סוף לצדדין ונשאר חלל פנוי. ובתוך החלל הפנוי ברא העולמות והן הן מדותיו וכו' ועל-ידי-זה נתגלה מלכותו שזה עקר כונת הבריאה וכו'. וזהו ממש בחינה הנ"ל, כי כמו כן הוא בכל אדם, שקדם שזוכה לעבודת ה' באמת אזי בתחלה לבו כוסף ובוער מאד לה' יתברך בהתלהבות גדול. ואור ההתלהבות הזאת שבלב הוא בחינת אין סוף, כי אין סוף ואין תכלית לתשוקתו ואף-על-פי שלבו מתלהב מאד לה' יתברך באמת, אף-על-פי-כן אין זה תכלית, כי מגדל ההתלהבות הזאת אינו יכול לעבד את ה' יתברך כלל מעצם ההתלהבות בלבו עד אין סוף. עד שאינו יכול לעשות שום מדה טובה ושום עבודה, על-כן צריך לצמצם ההתלהבות הזאת ולעשות חלל בלב. בחינת ולבי חלל בקרבי, הינו לעשות חלל באור ההתלהבות שבלב, על-ידי צמצום האור לצדדין, דהינו שמכרחין לצמצם ההתלהבות הגדול שבלב הנ"ל ואזי נעשה חלל בלב ושם באותו החלל שבלב שהוא בחינת חלל הפנוי. שם מתגלין פעלותיו ומדותיו הטובים, כי על-ידי הצמצום הנ"ל, על-ידי-זה יכול לעבד את ה' יתברך בהדרגה ובמדה. ועל-ידי-זה נתגלה שהוא מקבל על מלכות שמים שלמה, שזה בחינת התגלות מלכותו יתברך, שהוא תכלית בריאה וכו' ועין שם במאמר הנ"ל והבן היטב היטב. כי הם דברים עמקים מאד מאד עמק עמק מי ימצאם. וזה בחינת תשובה וכו' וכו', עין שם:
וזה בחינת נדרים, כי באמת המצוה הזאת של נדרים הוא פליאה גדולה שיש כח ביד איש הישראלי לאסר מה שהתירה תורה. ומאחר שהתורה התירה הדבר מהיכן יהיה כח להאדם לאסר הדבר על עצמו. ועל-כן באמת נקראים הנדרים פליאות חכמה, בחינת איש כי יפלא לנדר נדר וכו' וכמובא. אך הענין על-פי הנ"ל, כי בכל אדם מישראל יש חלק אלוק ממעל. ועקר האלקות הוא בלב הישראלי ומחמת אור האלקות שבלבו בחינת צור לבבי. על-כן משתוקק תמיד לה' יתברך עד אין סוף ואין תכלית ומחמת זה אור להביות איש הישראלי הוא בחינת אין סוף, כי אין סוף ואין תכלית לתשוקתו וכנ"ל. והנה לפי עצם אור להביותו עד אין סוף אינו מספיק לו תרי"ג מצות התורה הקדושה, כי אור להביותו הוא נכסף ומשתוקק ומתגעגע להיות דבוק ונכלל בה' יתברך תמיד לעולם ועד ושלא יפנה עצמו לשום דבר מהעולם אפלו לשום דבר המתר רק יהיה תמיד דבוק בה' יתברך בלי הפסק רגע כלל. אך באמת זה אי אפשר בשום אפן, כי אם כן היה מתבטל במציאות ולא היה מתקים ישותו כלל והיה נחרב העולם חס ושלום, וה' יתברך רוצה בקיום העולם. על-כן צריכין בהכרח לצמצם אור ההתלהבות הזאת ולעבד את ה' יתברך בהדרגה ובמדה. וזה בחינת כלל כל התורה כלה אשר נזהרנו לבלי לסור מדרך התורה הקדושה ימין ושמאל, כי אפלו לימין אסור לסור מדרך הישר של התורה הקדושה, הינו להרבות ולהוסיף יותר ממצות התורה שזה בחינת נוטה לימין אסור לנו גם כן, כמו שכתוב, לא תוסיפו על הדבר ולא תגרעו ממנו, כי לפי עצם להביותו של איש הישראלי היה נכסף להוסיף על מצות התורה. אך התורה הקדושה הזהירה על זאת בלאו דבל תוסיף, כי כשמוסיפין על התורה אפלו אם כונתו לשמים אף-על-פי-כן הוא נוטה מן הדרך הישר ומקלקל הצמצום הקדוש שזה עקר קיום העולמות, ואזי, הוא בחינת אין סוף, שהוא בחינת רבוי אור, שגורם חס ושלום, שבירת כלים חרבן העולמות: וגם עקר היצר הרע וכל התאות וכל החטאים חס ושלום באין מזה, כי ידוע שכל הקלפות, שהם התאות והחטאים, כלם באים משבירת כלים שהיה על-ידי רבוי אור כידוע. וזה בחינת יעלו שמים ירדו תהמת תהלים קז) שלפעמים האדם בוער לה' יתברך יותר ממדרגתו שזה בחינת יעלו שמים. וכשאינו זוכה לצמצם האור לפי מדרגתו על-ידי-זה ירדו תהמת חס ושלום, כי על-ידי-זה נופל אחר כך חס ושלום מאד, כי זה בחינת רבוי אור וכו' כנ"ל. ועל-כן על-פי רב האדם נופל לעונות על על-ידי רבוי המצות והדקדוקים של הבעל דבר שמרבה להחמיר ולדקדק עליו ביותר ומפתהו למצות שלו ומתלבש עצמו במצות ואחר כך מביאו לידי עונות חס ושלום. כי רבוי החמרות והדקדוקים זה בחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים חס ושלום כנ"ל שמשם נמשכין כל העונות חס ושלום כנ"ל. וזה בחינת אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה קהלת ז) כי הא בהא תליא שצריך לזהר שלא יצדק הרבה כדי שלא ירשע הרבה חס ושלום, על-ידי-זה כנ"ל:
וזה בחינת חטא אדם הראשון. שעקר החטא היה על-ידי בחינת רבוי האור שגורם שבירת כלים חס ושלום, ועל-כן התחלת עצת הנחש היה על-ידי-זה שבא אל חוה ואמר לה, אף כי אמר אלקים לא תאכלו מכל עץ הגן. שרצה להטעותה על-ידי המצות של היצר הרע ושאל אותה, אם צואת ה' יתברך היה לבלי לאכל מכל עץ הגן, כי בודאי כך ראוי לכם לבלי לאכל לפי גדל עצם גדלתו ורוממותו יתברך, ואיך אפשר לכם לאכל כלל שום דבר?! ומחמת שהכניס בהם ספקות כאלה, שראוי היה לבלי לאכל כלל, אף-על-פי שלא פעל כל רצונו, אף-על-פי-כן פעל קצת שעל-ידי-זה השיבה חוה לו בטעות וטעתה עצמה ואמרה, מכל עץ הגן נאכל ומעץ הדעת וכו', אמר אלקים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו וכו', והוסיפו על הצווי. ותכף שהוסיפה מעט על הצווי מיד הצליח מעשה הס"מ כי תכף על-ידי ההוספה יצאה מן המדה ובאה לכלל בחינת רבוי אור שגורם וכו'. ועל-ידי-זה דחפה עד שנגעה בו. ועל-ידי-זה באו למה שבאו והכל היה רק על-ידי ההוספה של הנחש ושל האשה כנ"ל. וכן עקר החטא היה גם כן זאת כמובא, כי אדם הראשון הסתכל למעלה ממדרגתו, שזה היה עקר החטא שלו, ועל-ידי-זה בא לכל הפגמים שלו. ועל-כן תכף בהתחלת מתן תורה הזהיר ה' יתברך את משה כמה פעמים, רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לעלות וכו'. שזהו בחינת רבוי אור שבוער לה' יתברך חוץ מהמדה, שהיא בחינת הריסה כנ"ל, כי ה' יתברך ידע מחמת גדל התגלות אלקות שהיה אז, בודאי יהיה תאותם חזקה מאד לעלות לה' ולהכלל בו בתשוקה גדולה עד אין סוף עד שיוכלו לבא לבחינת הריסה חס ושלום בחינת רבוי אור, על-כן הזהירם מאד על זה, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר סימן עב) שיש יצר הרע גדול כשמתחילין להתקרב לה' יתברך, דהינו שהיצר הרע מסיתו להרס לעלות אל ה', שזהו בחינת פן יהרסו וכו', עין שם. ועל-כן אף-על-פי שהיו נזהרים במצות הגבלה ולא הרסו לעלות יותר, אף-על-פי-כן מחמת שמתן תורה היה בהתגלות גדול בקולות וברקים וכו' וכו', על-ידי-זה באו אחר כך למה שבאו ונכשלו על-ידי הערב רב בפגם העגל, כמו שפרש רש"י על פסוק, ואיש לא יעלה עמך. הראשונות על-ידי שהיו בתשואות והומיות, שלטה בהם עין הרע, אין לך יפה מן הצניעות, הינו כנ"ל. שהלוחות הראשונות מחמת שהיה ברעש גדול ובהתגלות גדול מאד מאד, על-כן לא היה אפשר להתקים כי היה בחינת רבוי אור. ועל-כן באו לחטא גדול על-ידי-זה ונשברו הלוחות, על-כן נתנו השניות בשתיקה, שזהו בחינת צמצום יותר, כי צריכין לזהר מאד לצמצם האור בהדרגה ובמדה כנ"ל. וזה בחינת מעשה המשכן שנצטוו אחר מעשה העגל, כי מאחר שעקר החטא היה על-ידי בחינת רבוי אור כנ"ל, על-כן הכרחו אחר כך לעשות המשכן וכליו שכלול מגונין סגיאין שכל זאת היא בחינת צמצומים. לצמצם המשכת התגלות אלקותו, כי כל כלי וכלי וכל דבר של מעשה המשכן ובגדי כהנה הכל היו בחינת צמצומים קדושים לקבל האור בהדרגה ובמדה, שזהו עקר התקון כנ"ל. ועל-כן בכל עת שנצטוו על מלאכת המשכן נצטוו מקדם על שבת. כמו שכתוב, את שבתתי תשמרו ומקדשי תיראו. כי שבת הוא בחינת התגלות אוריתא דעתיקא סתימאה שנתגלה על-ידי תקון של הצמצום הנ"ל כנ"ל, שזהו בחינת מעשה המשכן כנ"ל:
ובאמת צריכין לבקש ולהתחנן הרבה לפני ה' יתברך שיזכה לדעת איך להתנהג בענין זה בענין צמצום ההתלהבות הזאת, כי בודאי צריכין להתגבר מאד לכסף ולהשתוקק לה' יתברך תמיד בהשתוקקות עצום. ואף-על-פי-כן צריכין לצמצם ההתלהבות שלא יהיה יותר ממדרגתו. ועל-כן אי אפשר להיות איש הישראלי באמת כי אם כשזוכין להתקרב לצדיקים אמתיים כי הם יורו אותו את הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה באפן שיהיה ההתלהבות והתשוקה כראוי בהדרגה ובמדה. וזה בחינת לאו דלא תסור, כמו שכתוב, לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, כי רק החכמים והצדיקים אמתיים הם יודעים זאת איך לצמצם את האור כראוי בהדרגה ובמדה לבלי לנטות ימין ושמאל, כי כשנוטים לימין זה בחינת רבוי האור שגורם וכו' כנ"ל. ולשמאל בודאי אינו טוב לנטות שאם כן לא יעשה אפלו המטל עליו חס ושלום. ועל-כן צריכין להתקרב לחכמים וצדיקים אמתיים, כמו שאמרו אבות פרק א), עשה לך רב וקנה לך חבר. כדי שיורו אותו הדרך הישר איך להתנהג באפן שיצמצם האור בהדרגה ובמדה כנ"ל:
כי באמת אף-על-פי שמשה קבל התורה מפי הגבורה ומסרה לנו וקבלת התורה היה על-ידי בחינת צמצום האור, שזהו בחינת מפי הגבורה, כי גבורה היא בחינת צמצום, כי התורה היא כלה מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא ואי אפשר שיתגלה המדות שהם כלל כל התורה כי אם על-ידי צמצום האור כנ"ל, אף-על-פי-כן בכל דור ודור אנו צריכין לצמצם האור כביכול כל אדם לפי בחינתו, כי זה כלל גדול שהמדרגה העליונה אף-על-פי שהוא בבחינת צמצום לגבי מה שלמעלה הימנה, אף-על-פי-כן האור של המדרגה של מעלה הוא בחינת אין סוף לגבי מדרגה התחתונה וצריכין אחר כך עוד צמצומים אחרים באפן שגם מדרגה התחתונה תוכל לקבל האור, כי אורו הגדול יתברך שופע מרום כל דרגין, אך כל מה שהמדרגה קטנה ונמוכה יותר צריכין שם צמצומים רבים יותר, כי הצמצום של המדרגה העליונה הוא עדין בחינת אין סוף לגבי מדרגה התחתונה וצריכין שם במדרגה התחתונה עוד צמצומים יותר. ועל-כן צריכין בכל מדרגה ומדרגה לעשות הצמצום הנ"ל של חלל הפנוי שהיה בתחלת הבריאה כנ"ל ועל-ידי-זה תוכל להבין היטב מאמר הנ"ל ועוד כמה ענינים שקשה להבינם. ועל-כן התורה שקבל משה רבנו מפי הגבורה ומסרה לנו אנו צריכין בכל דור ודור לחכמי הדור שיפרשו אותה לנו היטב בחכמתם הקדושה, כי אנו אי אפשר לנו לידע דבר מהתורה בעצמנו כי הוא בערכנו בבחינת אין סוף, כי אף-על-פי שלגבי משה הוא בחינת צמצום אצלנו היא בבחינת אין סוף וכנ"ל. ועל-כן צריכין החכמים בכל דור ודור ללמד עמנו ולפרש את כל דברי התורה הזאת באר היטב למען נוכל לקבל אור התורה בהדרגה ובמדה בערכנו כפי הדור וכפי הזמן, וזה בחינת הגדרים והסיגים שעושין החכמים בכל דור ודור, כי אורו יתברך שהוא בחינת אין סוף, שופע תמיד וצריכין לקבלו בהדרגה ובמדה בכל עת וזמן. ועל-כן צריכין החכמים בכל דור לעשות סיגים חדשים ולתקן תקנות חדשות משמרת למשמרת, כי הם צריכין בכל פעם לצמצם אור האין סוף בהדרגה ובמדה. ועל-ידי-זה נעשין מצות חדשות דרבנן, כי על-ידי צמצום האור מקבלין אור התורה והמצות בכל פעם, כי קדשא בריך הוא ואוריתא וישראל כלא חד:
וזה בחינת נדרים, כי מחמת שאור ההתלהבות של איש הישראלי הוא בחינת אין סוף, על-כן לבו כוסף לפרש עצמו ולקדש עצמו ביותר ממצות התורה. אך באמת צריכין לצמצם האור כנ"ל ולקבל האור בהדרגה ובמדה. וכל אחד מישראל כפי האור שזוכה לקבל בכל פעם כן צריך לצמצם ולעשות מדות וכלים לקבל האור בהדרגה ובמדה: וזה בחינת נדרים, שהם נדבת לבו, כי צריך שיהא פיו ולבו שוין. וידוע שנדרים הם בבינה שהוא בחינת תשובה ובינה הוא עלמא דאתכסיא, בחינת אור האין סוף. כי שלש ראשונות הם למעלה מהזמן למעלה מהמדות, שזהו בחינת אין סוף, הינו כשלב איש הישראלי בוער לה' יתברך ורוצה לאסר אסר על נפשו יותר ממצות התורה אי אפשר לו לאסר על עצמו עד שיוציא הנדר בפיו, שזהו בחינת צמצום האור, כי כל זמן שהנדר בלבו הוא בבחינת אין סוף שעדין לא נתצמצם האור לקבלו במדה וכשמוציא הנדר שבלבו בפיו, זה בחינת צמצום האור בהדרגה ובמדה, כי עקר התגלות המדות והכלים הוא על-ידי דבור פה שהוא בחינת כלים ומדות ואז צריך לקים הנדר, כי הוא תורה ממש, כי הנדר הוא שעולה אל מקום הנדר שהוא נדבת לב בחינת האור האין סוף שבלב האדם כנ"ל. ומצמצם האור ומקבלו בהדרגה ובמדה על-ידי הדבור פה ואז הוא מחיב לקימו כמו כל מצות התורה, כי גם כל התורה כלה הוא בבחינה הנ"ל על-ידי צמצום אור האין סוף וכו' כנ"ל: ועל-כן האומר, יאסרו כל פרות שבעולם עלי, נדרו בטל, כי זהו בחינת אין סוף, בחינת רבוי אור בלי שום צמצום כלל. ועל-כן נדרו בטל, כי אין הנדר מתקים אלא על-ידי צמצום האור וכו' כנ"ל, ועל-כן צריך להוציא הנדר בפיו כנ"ל:
ועל-כן באמת צריכין להתרחק מנדרים שלא יהיה חס ושלום, בחינת רבוי אור, כי מי יודע איך לצמצם האור בהדרגה, רק מצוה לנדר בשביל פרישות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שבשביל גדר וסיג מצוה לנדר כמו שאמרו רבותינו ז"ל אבות פרק ג), נדרים סיג לפרישות. כי זה בחינת תשובה שהוא בבחינת הנ"ל, בבחינת צמצום אור האין סוף וכו' כנ"ל. כי מבאר במאמר הנ"ל, כי מי שעבר איזה עברה חס ושלום, נמצא שקלקל איזה צמצום וחזר האור אל אין סוף וכו', שזהו עקר פגם כל החטאים. והתקון על-ידי התשובה, כי תשובה היא בבינה שהוא נכלל באין סוף כנ"ל, כי תשובה היא שחוזר ועולה ומשתוקק וכוסף לה' יתברך וחוזר ונכלל באין סוף. ואחר כך הוא מצמצם האור בהדרגה וחוזר וממשיך האור שנסתלק למעלה ביתר שאת. ועל-כן הבעל תשובה צריך לעשות לעצמו גדרים וסיגים יותר שהם תקוני התשובה, כי מאחר שהוא צריך לחזר ולעלות לאור האין סוף ולחזר ולעשות הצמצום מחדש ולהמשיך האור בהדרגה, על-כן הוא צריך לעשות כלים וצמצומים חדשים כדי לקבל האור בתוכו, על-כן הוא צריך תקונים וגדרים וסיגים יותר, כי מאחר שקלקל איזה כלי וצנור על-ידי העברה שעבר, על-כן אי אפשר לקבל עכשו בצנורות הראשונות לבד. ועל-כן צריך לעשות עוד כלים וצנורות לקבל אור האין סוף בתוכם: וזה בחינת נדרים שבשביל פרישות שכשהאדם רואה שקשה לו לפרש עצמו ממה שהוא צריך לפרש ולקדש עצמו אזי הוא צריך נדר ועל-ידי הנדר הוא מצמצם האור אין סוף ומקבלו בהדרגה ונעשה מזה מצוה גמורה כנ"ל. וכל מצוה היא בבחינת כלי ומדה לקבל האור בתוכו ועל-ידי-זה יוכל לפרש עצמו, כי עקר התגברות התאוה היא מחמת רבוי האור. וכפי רבוי האור כן צריך כלים יותר, דהינו מצות וגדרים יותר. ועל-כן מכרח לנדר כדי לעשות על-ידי-זה כלים ומדות לקבל האור בהדרגה ובמדה שלא יהיה בבחינת רבוי אור. ועל-ידי-זה יוכל לפרש ממה שצריך לפרש כנ"ל:
ועל-כן החכם עוקר הנדר מעקרו על-ידי פתח חרטה, כי עקר הבריאה על-ידי החכמה, כמו שאומרים, כלם בחכמה עשית וכו'. כמבאר במאמר הנ"ל. והחכם האמת הוא יכול לעלות בודאי למדרגה גבה יותר ויכול לעשות צמצומים חדשים שעל-ידי-זה נעקר הנדר לגמרי כפי הצמצום שעושה עכשו החכם. וכל זאת על-ידי פתח חרטה שהוא בחינת תשובה שעל-ידי-זה חוזרין ושבין מצמצום זה של הנדר לאור האין סוף. והחכם עולה לשם למדרגה הגבה יותר ומבטל זה הצמצום של הדבור של הנדר בשרשו באור האין סוף ששם שבין ועולין כל הצמצומים ומתבטלין בשרשן. ואחר כך הוא חוזר וממשיך משם צמצומים חדשים על-ידי דבור פיו, הינו צמצומים להתיר הנדר, דהינו מה שאומר לו 'מתר לך'. ועל-ידי-זה נעקר הנדר מעקרו והתר לו, כי יש כח להחכם להמשיך הצמצום להתיר על-ידי דבור פיו, כי הכל תלוי כפי מה שמצמצם אור האין סוף בדבור פיו כנ"ל:
וזה בחינה מה שיש כח להבעל ולהאב להתיר נדר אשתו ובתו כי הם ברשותם, כי האב והבעל הם במדרגה גבה מהם ואורם כנגד אשתו ובתו היא בבחינת אין סוף. ועל-כן יש לו כח לבטל צמצום הנדר שלהם בשרשו ולהפר הנדר. מאחר שהם יכולין לעלות לאור האין סוף במדרגה גבה יותר וכנ"ל. וגם כי בתו ואשתו ברשותו וכל אורם וצמצומם הם ברשותם כי אורם כלול באורו. ועל-כן אצלו מתבטל כל האור והצמצום שלהם. ועל-כן יכול להפר נדרים וכנ"ל:
וזה בחינה שלשה הדיוטות שיכולין גם כן להתיר הנדר, כי בחינה הנ"ל של צמצום האור שמשם יוצאת כל התורה הוא כלול משלשה בחינת כהן, לוי, ישראל. בחינה שלשה אבות אברהם, יצחק, יעקב, כי אור האין סוף זה בחינת חסד, בחינת כהן, כי אור החסד מתפשט עד אין סוף אך צריכין לצמצם האור, כי אי אפשר לקבל רב טובה. והצמצום זה בחינת גבורה, בחינת לוי. ועל-ידי הצמצום נעשה חלל הפנוי ואחר כך צריכין להמשיך ולקבל האור בתוך החלל והצמצום הזה בהדרגה ובמדה חסר) נמצא שעקר השלמות הוא על-ידי שלש בחינות וזה שבת פח) בריך רחמנא דיהיב לן ארין תליתאה ביום תליתאה על-ידי תליתאה בירחא תליתאה, כי כל התורה הוא משלשת, כי יוצאת משלש בחינות הנ"ל שמשם יוצאת כל התורה כלה כנ"ל. ועל-כן בכל מקום שיש שלשה מישראל הם בית דין ויכולין לפסק דין תורה, כי שלשה מישראל כלולין משלש בחינות הנ"ל שהם בחינת שלשה אבות כנ"ל. ועל-כן הם יכולין לעלות אל אור האין סוף ולצמצם האור ולקבל אחר כך האור בהדרגה ובמדה כראוי שזה עקר בחינת המשכת התורה. וזה עקר שלמות הקדשה. ועל-כן הם פוסקין הדין תורה, כי על-ידי-זה עקר קבלת התורה כנ"ל ועל-כן יכולין שלשה להתיר הנדר, כי עקר התרת נדרים תלוי בזה שצריכין לחזר ולעלות לאור האין סוף. ולחזר לצמצם האור ולהמשיך האור בהדרגה להתיר ולהפך הצמצום הראשון מאסור להתר וכו' כנ"ל. שזה נעשה על-ידי שלשה כנ"ל:
ועל-כן מתירין נדרים ביום הכפורים שהוא בחינת תשובה, כי בחינת הצמצום הנ"ל הוא בחינה תשובה, כמבאר במאמר הנ"ל, עין שם:
וזה בחינה מה שכנסת ישראל מבקשת מה' יתברך, שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבתיה וכו'. שיר השירים ח) הינו כמבאר במאמר הנ"ל שאור אש ההתלהבות של איש הישראלי הוא עד אין סוף כנ"ל וצריכין בהכרח לצמצמו וכו' כנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו'. חותם הוא בחינת צמצום האור שחותם ומצמצם האור שלא יצא חוץ מהמדה. וזהו שמבקשת כנסת ישראל שימני כחותם על לבך. הינו שיעזר ה' יתברך לצמצם ולהחתים אור ההתלהבות שבלב, כי עזה כמות אהבה קשה וכו' רשפיה רשפי וכו', הינו שאור ההתלהבות עזה וקשה ובוער מאד מאד ברשפי רשפי שלהבת יה. עד שאי אפשר מחמת זה לעבד את ה' יתברך כלל כנ"ל וגם יכולין לבא על-ידי-זה חס ושלום לתאות וחטאים חס ושלום, שהם סטרא דמותא כשאינו זוכה לצמצם כראוי, כי הוא בחינת רבוי אור שגורם שבירת כלים שהיא בחינת מיתה כידוע. וזהו, כי עזה כמות אהבה, הינו כנ"ל, כי רבוי האהבה וההתלהבות לה' יתברך מרבה כל כך עד שיכולין לבא על-ידי-זה חס ושלום, לרבוי אור שהוא בחינת מיתה כנ"ל. ומעצם רשפי אש ההתלהבות אין אנו יודעים כלל איך לצמצמו, כי אנו חפצים מאד להיות דבוקים בך תמיד על-כן אנו מבקשים ממך שתרחם עלינו ותצמצם האור לעצמך ונהיה דבוקים בך כחותם על לבך כחותם על זרועך, הינו שהדבקות יהיה בבחינת חותם וצמצום כדי לקבל האור בהדרגה ובמדה. וזהו, 'כחותם על לבך כחותם על זרועך' שזה בחינת תפלין של ראש ותפלין של יד כידוע, בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה. כי לב הוא בחינת ביתא עלאה, בחינת בינה לבא שהיא ביתא עלאה. זרוע הוא בחינת תפלין של יד שהיא יד כהה, בחינת מלכות ביתא תתאה, הינו כנ"ל, כמבאר במאמר הנ"ל שיש לשני בתים עליה על-ידי בחינת הצמצום וכו' הנ"ל:
וזה בחינת הקשרים של התפלין, כי אור התפלין בשרשן גדול מאד עד אין סוף, על-כן אין יכולים לקבלם כי אם על-ידי קשרים שהם בחינת חותם, בחינת צמצום האור. שעל-ידי-זה יכולים לקבל אור התפלין הקדושים בהדרגה ובמדה. וזה בחינת הבתים של התפלין, כי הבתים של השל ראש הוא בחינת ביתא עלאה ובית של השל יד הוא בחינת ביתא תתאה שהם מצמצמין וחותמין האור הגדול של הפרשיות שהם המחין המאירין עד אין סוף ועל-כן צריכין לתפרן בגידין ולכרכן בשערות הכל בשביל צמצום האור הגדול, כי גידין ושערות הם בחינת צמצומים כידוע. וזה בחינת שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך וכו' כי עזה וכו', שהם בחינת תפלין של ראש ושל יד שהם הצמצומים בחינת חותמות הנ"ל, בחינת שני בתים הנ"ל כדי לצמצם האור הגדול כדי לזכות לעבד ה' יתברך בהדרגה ובמדה כנ"ל. ועין בזהר הקדוש ובפרי עץ חיים מבאר שם שפסוק זה מדבר מתפלין):
וזה שמובא בהמעשיות של רבנו ז"ל בהמעשה של המלך שגזר גרוש בגזרת שמד, על-ידי ציצית ותפלין יכולין לעבר בתוך האש הגדולה. כי האש הגדולה, נמשכת ונשתלשלה מאש שלמעלה מבחינת כי ה' אלקיך אש אכלה הוא, מבחינת אור ההתלהבות שהוא בחינת אין סוף ואש הזאת הוא בחינת תכלת דאכלא כלא ושיצי כלא. אבל ישראל הדבקים בה' מקבלים חיותם ממנו וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל. כי ישראל על-ידי מצות ציצית ותפלין הם מצמצמין האור כנ"ל, כי ציצית מבאר במאמר הנ"ל, שהוא בחינת צמצום הקדוש הנ"ל. ותפלין הם בחינת חותם הנ"ל. על-כן ציצית ותפלין הם מצמצמין האור כנ"ל. ועל-כן יכולים לעבר בתוך האש על-ידי ציצית ותפלין. כי אדרבא הם מקבלין חיות משם בבחינת ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום אמן ואמן: שיך לעיל יד: וזהו שסים, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי כשזוכין לחותמות הנ"ל, דהינו לצמצם אור האין סוף בהדרגה ובמדה כנ"ל, על-ידי-זה זוכין לאוריתא דעתיקא סתימאה שהיא כלא ימינא ולית שמאל ולית עשר תמן וכו', כמבאר כל זה היטב במאמר הנ"ל. וזהו שימני כחותם וכו', הינו צמצום האור בהדרגה ובמדה בבחינת חותם כנ"ל. כי עזה כמות אהבה וכו' רשפיה רשפי אש שלהבתיה, דהינו שהלב בוער עד אין סוף ועל-כן צריכין לצמצום הקדוש בחינת חותמות הנ"ל. ואזי אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו. כי אז על-ידי בחינת חותם הנ"ל זוכין לאוריתא דעתיקא סתימאה שאז מבזין כל הון דעלמא, כי לית שמאל ולית עשר תמן, שזהו בחינת ונות בית תחלק שלל, שמבזין את המעות, בחינת בוז יבוזו לו, עין שם בהמאמר הנ"ל בסופו: