ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · מילה ג
התאמת הקריאה
וביום השמיני ימול בשר ערלתו: על-פי המאמר "ואתחנן אל ה'", המתחיל בענין הנהגת הפשיטות וכו'. בספר תנינא בסימן עח, עין שם כל המאמר מתחלתו לסופו:
וזה בחינת מצות מילה בשמיני שצריכין שיעבר על התינוק מתחלה ימי ערלה ואחר כך ביום השמיני מלין אותו. וכבר מבאר במדרש שאלת המינין, מדוע לא נברא האדם מהול? אך באמת במאמר הנ"ל מבאר הכל, כי אי אפשר לכבש ארץ ישראל כי אם על-ידי כח העשרה מאמרות הנעלמין בעולם בכל דבר ודבר. שבהם נעלמין העשרת הדברות שהיא בחינת התורה הנעלמת שהיא בחינת חסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה וכו'. כי על-ידי העשרה מאמרות שבהם ברא ה' יתברך את העולם, כמו שכתוב בראשית ברא אלקים וכו' על-ידי-זה הולכין וכובשין ארץ ישראל. כמו שאמרו רבותינו ז"ל, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם. ומפני מה פתח בבראשית? שאם יאמרו אמות העולם לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה עממין. משיבין להם, הוא בראה, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, עין שם כל זה היטב היטב במאמר הנ"ל. ועל-ידי-זה מחיין עצמן בעת פשיטותו כשמבטלין מן התורה שמחיין עצמן בהתורה הנעלמת שהיא בחינת חסד חנם שהיה מקים את העולם קדם מתן תורה וכו', עין שם. ובסוף מסים שם שאפלו בשאול תחתיות יכולין להחיות עצמו, כי אין שום יאוש בעולם ואיך שהוא יכולין להחיות עצמו וכו' וכל זאת שיך להנ"ל. כי על-ידי החסד חנם שהוא התורה הנעלמת שמקים את העולם קדם מתן תורה, על-ידי-זה יכולין להחיות כל הפשוטים שבעולם שקורין פראסטאקיס. ואפלו המנחין בשאול תחתיות יכולין להחיותם מחיות התורה שלא יתיאשו כלל בשום אפן שבעולם. והכל על-ידי כח החסד חנם הנ"ל שהיא התורה הנעלמת. והבן הדברים היטב. וזהו בחינת הדרך לארץ ישראל כנ"ל, כי באמת אי אפשר לכבש ארץ ישראל כי אם על-ידי בחינת זו, על-ידי בחינת התורה הנעלמת, שהיא בחינת חסד חנם וכו' הנ"ל:
כי מעקרא דדינא קשיא לכאורה למה נתן ה' יתברך תחלה ארץ ישראל ביד כנען ואחר כך נתנה לישראל? ומדוע לא נתנה לישראל מיד?! וכבר מבאר בספרים קשיא זו, אך התרוץ מבאר היטב על-פי המאמר הנ"ל, כי זה שארץ ישראל היתה תחלה ביד כנען ואחר כך נתנה לישראל, זהו בעצמו מה שעשרים וששה דורות נתקים העולם בלא תורה ואחר כך נתנה תורה שגם זה פליאה גדולה מדוע לא נתן ה' יתברך את התורה מיד תכף בעת בריאת העולם, כי הלא באמת אין שום חיות לעולם בלא התורה ועקר קיום העולם הוא רק על-ידי התורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על ה דהששי שכלם תלויים ועומדים עד יום ששי בסיון שבו נתנה תורה. וכמו שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי?! ואם כן מאחר שבאמת אין שום קיום והעמדה וחיות להעולם כי אם על-ידי התורה הקדושה איך היה העולם אפלו יום אחד בלא התורה ומדוע לא נתן את התורה תכף בשעה הראשונה שנברא העולם? אך באמת הכל היה לטובתנו, כי ה' יתברך חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח כי אם היה נותן את התורה מיד בעת בריאת העולם ולא היה שום קיום לעולם בלא התורה. ואחר כך תכף כשהאדם היה עובר חס ושלום, על דברי תורה לא היה יכל להתקים אפלו שעה אחת וכל העולם לא היה יכל להתקים כלל והיה נחרב העולם חס ושלום, תכף כשהיה אחד עובר על דברי תורה, כי אין להעולם שום קיום בלא התורה וזה אי אפשר שלא ימצא אחד שלא יעבר על דברי תורה, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו'. כי בהכרח שיהיה בחירה כי אם אין בחירה אין שכר וענש ואין שיך מצות התורה. ומאחר שיש בחירה בשביל שכר וענש אזי בודאי באפשר שימצא אחד שיעבר על דברי תורה ואם כן אם היה נותן התורה מיד ולא היה שום קיום להעולם בלא קיום התורה אם כן תכף כשהיה אחד עובר משהו חס ושלום, מדברי תורה, היה נחרב העולם חס ושלום, בשביל זה הוא טובה גדולה מה שהיה העולם מתקים עשרים וששה דורות בלא התורה והיה מקים העולם בחסד חנם לבד שהוא בחינת התורה הנעלמת כנ"ל. ובזה הראה לנו ה' יתברך שאף-על-פי שעקר בריאת העולם היה רק בשביל התורה כמו שכתוב, בראשית ברא וכו', בשביל התורה ובשביל ישראל שנקראו ראשית וכו', אף-על-פי-כן הוא ברחמיו יכול לקים העולם עשרים וששה דורות בלא התורה ועל-כן גם עכשו שנתנה תורה אף-על-פי-כן בעת שבטלין מן התורה, או אפלו כשאחד עובר חס ושלום, על דברי תורה, אף-על-פי-כן אין ה' יתברך מחריב העולם, רק מקים העולם בחסדו, בהחסד חנם שהיה מקים העולם קדם קבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת תשובה שקדמה לעולם, כי תשובה היא למעלה מהתורה, בחינת חסד חנם הנ"ל, בחינת התורה הנעלמת הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן תורה. כי על-פי מדת הדין אין מועיל תשובה לשום חטא, כמובא בדברי רבותינו ז"ל, שלפי מדת הדין הנפש החוטאת היא תמות. אך ה' יתברך ראה שאין העולם מתקים בזה, על-כן הקדים תשובה לעולם וגזר בחסדו הגדול שמועיל תשובה אפלו אם עבר על כל התורה כלה ואפלו אם עשה מה שעשה מועיל תשובה תמיד. ובאמת בחינת התשובה הוא בחינת התורה הנעלמת, כי תשובה הוא בחינת יום כפור, בחינת בינה שהוא עלמא דאתכסיא, בחינת התורה הנעלמת, כי מאחר שעבר על דברי תורה איך יועיל תשובה ואיך יוכל לתקן זאת? אך אז מכרח לעלות על-ידי התשובה ולהתתקן על-ידי בחינת החסד חנם הנ"ל, שהוא בחינת התורה הנעלמת שהיה מקים את העולם אפלו בלי קיום התורה ועל-ידי-זה נתתקן וחוזר לה' יתברך:
וזהו בעצמו מה שהיתה ארץ ישראל תחלה ביד כנען. ואחר כך נתנה לישראל, כי הכל אחד, כי ארץ ישראל והתורה הכל אחד, כי עקר קיום התורה הוא בארץ ישראל כמו שכתוב, ויתן להם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקיו ותורתיו וכו'. וכמו שכתוב בתורה כמה פעמים, ושמרתם את הברית הזאת וכו'. בארץ אשר תירשון. וכיוצא בזה כמה פסוקים. ועל-כן אם היה ה' יתברך מוסר ארץ ישראל לישראל מיד בעת בריאת העולם ולא היתה ברשות העכו"ם כלל מתחלה והיתה מתגלה קדשת ארץ ישראל מיד אזי תכף כשהיו ישראל חוטאים חס ושלום, היתה הארץ מקיאה אותם והיתה נעלמת קדשתה ולא היה באפשר לגלות עוד קדשתה לעולם ועל-כן היה בהכרח שתהיה הקלפה קודמת לפרי שתהיה ארץ ישראל מסורה ביד כנען כל כך שנים, ובאמת גם אז בעת שהיתה ארץ ישראל ביד כנען גם אז היתה ארץ ישראל בקדשתה כמו עכשו, כי קדשת ארץ ישראל קביעא וקימא לעולם, רק שהיתה קדשתה נעלמת מאד בהעלם גדול ולא היה שום אדם יודע מקדשתה עד שבא אברהם אבינו, עליו השלום, ותקיל בתיקלא וכו' עד דאתגליא לה, כי אברהם דיקא היה יכול להתחיל לגלות קדשתה, כי אברהם היה איש החסד ומדתו חסד, על-כן היה יכל לידע מהקדשה הנעלמת בארץ ישראל שהוא בחינת חסד חנם, בחינת התורה הנעלמת שהיה מקים העולם קדם מתן תורה שזה החסד היה נעלם בארץ ישראל כי ארץ ישראל והתורה הכל אחד כנ"ל: ועל-כן דיקא על-ידי החסד הזה הולכין וכובשין ארץ ישראל מן העכו"ם כנ"ל, כמבאר במאמר הנ"ל, כמו שכתוב, בראשית ברא וכו'. ואמר רבי יצחק, לא היה צריך להתחיל התורה וכו', אלא שאם יאמרו, לסטים אתם וכו', משיבין להם, הוא בראה ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו. נמצא, שעל-ידי שיודעין שה' יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות שבהם נעלם כל התורה, שהוא בחינת התורה הנעלמת, בחינת חסד חנם כנ"ל, על-ידי-זה יכולין לכבש ארץ ישראל כנ"ל ובשביל זה היה בהכרח שתהיה ארץ ישראל תחלה ביד כנען ואחר כך נתנה לישראל כי אם היתה תחלה ביד ישראל אזי כשישראל היו חוטאין והיו גולין ממנה והיתה נמסרת להעכו"ם לא היה באפשר להוציא הארץ עוד מידם, כי יאמרו לסטים אתם. מאחר שכבר נתנה להם בעונינו, אבל עכשו גלה ה' יתברך והתחיל התורה בבראשית בשביל לגלות שגם מקדם כשהיתה הארץ מסורה בידם הכל היה ברצונו יתברך, כי הוא יתברך בראה וברצונו נתנה להם. ומאחר שהוא יתברך ברצונו נתנה להם. נמצא, שגם אז כשהיתה הארץ בידם היה גם כן מלבש ונעלם ונסתר שם רצונו יתברך שהוא בחינת התורה הנעלמת בחינת חסד חנם הנ"ל, כי ברצונו נתנה להם. 'ברצונו' דיקא, שהוא בחינת חסד חנם התורה הנעלמת הנ"ל. ומאחר שגם אז היה מלבש ונעלם שם רצונו בחינת התורה הנעלמת הנ"ל, על-כן בודאי אנו יכולים לכבש הארץ מידם, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כי באמת גם אז כשהיתה בידם היתה הקדשה נעלמת שם בחינת התורה הנעלמת, רק שהיה בהעלם גדול ועכשו אנו רק מגלין קדשתה ומוציאין אותה מהעלם אל הגלוי. והבן היטב: ועל-כן אפלו כשחטאו ישראל אחר כך וגלו ממנה בעונותיהם וחזרה ונמסרה הארץ ביד העכו"ם, אף-על-פי-כן עדין בקדשתה קימת, כי הקדשה נעלמת בה בחינת התורה הנעלמת חסד חנם שהיה נעלם בארץ ישראל מקדם בעת שהיתה ביד כנען בתחלה. ועל-כן אנו מצפין בכל עת לשוב לארצנו, כי אנו יודעין שגם עכשו כל הארץ שלנו הוא, רק שהוא בהעלם גדול ולא די שאנו יכולין לחזר הקדשה לארץ ישראל, אף גם אפלו בחוץ לארץ בכל מקום שאנו בני ישראל נכנסין לשם אנו יכולים לכבש המקום ולקדשו בקדשת ארץ ישראל, כי אנו יודעים ומאמינים שכל הארץ של ה' יתברך וברצונו נתנה להם וגם עכשו שהוא בידם מלבש ונעלם שם רצון ה' יתברך ועל-ידי אמונה זו שאנו מאמינין שה' יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות וברצונו נתנה להם, על-ידי-זה בקל אנו יכולין להוציא המקום מרשותם, מרשות העכו"ם והסטרא אחרא ולקדשו בקדשת ישראל בבחינת ארץ ישראל, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כי גם מקדם היתה שלנו בהעלם ועכשו אנו מוציאין רק מהעלם אל הגלוי כנ"ל. וכמבאר היטב במאמר הנ"ל מזה, שגם עכשו בכל מקום שישראל באין שם הם מקדשין המקום בקדשת ארץ ישראל על-ידי בחינת הנ"ל, עין שם:
וזה בחינת מצות מילה בשמיני, כי גם בשביל זה צריכין לעבר על התינוק שבעה ימי ערלה ואחר כך בשמיני מלין אותו, כי זהו בחינת מה שארץ ישראל היתה תחלה ביד כנען ואחר כך נתנה לישראל. ומה שהיה העולם מתקים בתחלה עשרים וששה דורות בלא התורה ואחר כך נתנה תורה, כי בהכרח שתקדים הקלפה לפרי. ובאמת גם בעת שליטת הקלפה הקודמת לפרי, דהינו בימי ערלה בעת שארץ ישראל ביד כנען ובעשרים וששה דורות שלא נתנה תורה, גם אז מקבלין חיות רק מה' יתברך שמחיה את כלם בחסדו הגדול שהוא בחינת התורה הנעלמת. ועל-ידי-זה עקר קיום העולם, כי על-ידי-זה אפלו כשאדם חוטא ופוגם בברית קדש וכשפוגם חס ושלום, בברית קדש אזי נמשך חס ושלום, הערלה דחפיא על ברית. והיה ראוי שחס ושלום, יחזר העולם לתהו ובהו, כי עקר קיום העולם הוא על-ידי תקון הברית, כמו שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. כי עקר כלל ויסוד כל התורה כלה הוא שמירת הברית קדש. וכמובא בזהר הקדוש ובכל הספרים. ובשביל זה נקראת התורה ברית, כמו שכתוב, ושמרתם את בריתי. כי עקר התורה היא שמירת הברית. ועקר קיום העולם היא על-ידי תקון הברית, כמו שכתוב, וצדיק יסוד עולם. וצדיק הוא מאן דנטר ברית. ואם כן תכף כשאדם פוגם בברית חס ושלום, היה ראוי שחס ושלום, יחזר העולם לתהו ובהו, אך ה' יתברך חפץ חסד ועל-כן הקדים הקלפה לפרי והקדים שבעה ימי ערלה קדם המילה, להורות שגם בימי הערלה ה' יתברך נותן חיות בחסדו הגדול שהוא בחינת התורה הנעלמת ועל-ידי-זה אפלו כשאדם חוטא חס ושלום, ופוגם בברית, ה' יתברך מקימו בחסדו בבחינת התורה הנעלמת ומאריך אפו עד שישוב: ובזה מובן היטב מה שאיתא בזהר הקדוש שעל פגם הברית אין מועיל תשובה. ובאמת לאמתו איתא בכל הספרים שעל הכל מועיל תשובה, אך על-פי כל דרכי התורה הנגלית בודאי אין מועיל תשובה על פגם טפי המח, אבל יש תורה הנעלמת שהיא בחינת חסד חנם, שזהו החסד סתום ונעלם מעין כל שעל-ידי-זה נתקים העולם אפלו קדם מתן תורה ואפלו בימי ערלה וכו' כנ"ל. ועל-ידי החסד הנעלם הזה מועיל תשובה על הכל:
כי התורה וארץ ישראל ומצות מילה, שהוא תקון הברית, הכל אחד, כי אי אפשר לזכות לארץ ישראל כי אם על-ידי מצות מילה שהוא תקון הברית, כמו שכתוב, וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו'. וכמו שכתוב ביהושע, וזה הדבר אשר מל יהושע אותם. ופרש רש"י, על-ידי דבור מל אותם. אמר להם, כסבורים אתם לירש את הארץ כשאתם ערלים?! וכו': וזה בחינת שבעה ימי ערלה שעוברין על התינוק קדם שנמול, זה בחינת שבעה עממין שהיתה ארץ ישראל תחלה בידם ואחר כך נתנה לישראל אחר שנמולו. וזהו, וכרות עמו הברית לתת ארץ הכנעני החתי והאמורי וכו'. וחושב כל השבעה עממין שמגרשין אותן על-ידי תקון הברית שהוא בחינת מילה שנתנה בשמיני שאז מעבירין שבעה ימי ערלה מהתינוק ומגלין החסד דמתגלי בפומא דאמה שהיה החסד הזה בתחלה סתום ונעלם בשבעה ימי ערלה כנ"ל. ועכשו נתגלה על-ידי המילה ועל-ידי-זה כובשין ארץ ישראל, כי הכל אחד כנ"ל:
כי באמת עקר קיום העולם בעת שהעולם רחוקים מן התורה שצריכין לקים העולם אז על-ידי החסד חנם על-ידי התורה הנעלמת כנ"ל שהוא הדרך לארץ ישראל וכו' כנ"ל. עקר הקיום הוא רק על-ידי הצדיק הדור האמתי שהוא איש פשוט הגדול המבאר שם במאמר הנ"ל שהוא מחיה עצמו בעת פשיטותו על-ידי הדרך לארץ ישראל על-ידי התורה הנעלמת על-ידי החסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה. ועל-ידי-זה שהוא זוכה להחיות עצמו בעת פשיטותו בהחסד חנם הזה על-ידי-זה הוא מחיה כל הפשוטים שבעולם. ואפלו אמות העולם ואפלו המנחים בשאול תחתיות, כמבאר שם להמעין שם היטב, כי באמת אי אפשר לקבל מאוצר מתנת חנם, דהינו מהחסד חנם הנ"ל. שהיה מקים העולם קדם מתן תורה כי אם צדיקים אמתיים, כמבאר שם שאין מי שיקבל מאוצר מתנת חנם כי אם צדיקים אמתיים בעת פשיטותם והם מחיין כל הפשוטין שבעולם וכנ"ל. כי באמת זה החסד חנם הוא סתום ונעלם מאד בתכלית ההעלמה וההסתרה. ואין מי שיוכל לגלות החסד הזה ולקבל משם חיות ושפע לקים העולם. כי אם הצדיק האמת השלם בתכלית השלמות הנקי מן החטא לגמרי שאין בו שום נדנוד פגם כל שהוא דק מן הדק אפלו כחוט השערה. ומחמת שהוא נקי לגמרי, על-כן בכל מקום שנכנס לשם מוצא שם אלקותו וחיותו וחסדו יתברך, כי באמת הוא יתברך מחיה את כלם אפלו הרחוקים ממנו ואפלו בעשר כתרין דמסאבותא מגיע חיותו יתברך, כי בלעדו יתברך אין שום חיות לשום דבר שבעולם רק שבמקומות הרחוקים מהקדשה שם חיותו בהעלם ובהסתרה גדולה. ועל-כן מי שאינו נקי מן החטא לגמרי כשבא למקומות כאלו אזי נסתר ממנו חיותו יתברך הנעלם שם, כי הרע חופה על הטוב, כי אין הרע נתבטל נגדו, מחמת שיש בו עדין איזה פגם כל שהוא, אבל הצדיק האמת שנקי לגמרי ואין בו שום אחיזת הרע כלל, על-כן בכל מקום שנכנס לשם אפלו במקומות הרחוקים מן הקדשה מאד. הוא מוצא גם שם אלקותו וחיותו יתברך הנסתר שם, כי אין שום רע עומד כנגדו שיוכל להסתיר ממנו אורו וחיותו הנעלם שם מאחר שאין בו שום אחיזת הרע כלל וכמבאר מזה בדברי רבנו ז"ל במאמר "מי האיש החפץ חיים" וכו': ועל-כן הצדיק האמת הוא מוצא חיותו יתברך בכל מקום אפלו במקומות הרחוקים מהתורה. ועל-כן הוא יכול לקבל חיות בעת פשיטותו מהתורה הנעלמת שהיה מקים העולם קדם מתן תורה שהוא החסד חנם הנ"ל. ובזה הוא מחיה כל הפשוטים שקורין פראסטאקיס וכו'. ואפלו כל הרחוקים יותר, כי הוא יכול לגלות החסד חנם שהוא התורה הנעלמת שנעלם אפלו במקומות הרחוקים מהתורה כנ"ל וכל זה תלוי בתקון הברית דיקא, כי צדיק הוא מאן דנטיר ברית, כי עקרא דיצרא בישא על עריין. והצדיק דנטיר ברית וכבש את יצרו ועמד בנסיונות רבות, על-ידי-זה דיקא הכניע מאד את סטרא דמסאבותא. עד שכל הרע שבעולם נדחה ונופל לפניו והוא יכול לגלות החסד הנעלם בכל מקום אפלו במקומות הרחוקים שהוא החסד שהיה מקים העולם קדם מתן תורה. וזה מרמז בדברי רבנו ז"ל בסוף המאמר הנ"ל, בהראשי פרקים שמצאנו מכתיבת ידו הקדושה השיך להמאמר הנ"ל, כי שם מבאר מזה שכל ענין הנ"ל לקבל חיות מחסד חנם הנ"ל הכל תלוי בתקון הברית, כמו שכתוב שם, ואתחנן מתנת חנם, חנם, עריות, משה, דעת, פרישות וכו', עין שם הינו כנ"ל. ועל-כן אי אפשר לילך ולירש ארץ ישראל כי אם על-ידי תקון הברית, כמו שכתוב, צדיקים יירשו ארץ. וכמו שכתוב, וכרות עמו הברית לתת את ארץ הכנעני וכו'. כי עקר הדרך לכבש ארץ ישראל הוא על-ידי החסד חנם הנ"ל, שהוא התורה הנעלמת שהיה מקים העולם קדם מתן תורה וכן מקים העולם זה החסד גם עכשו בעת שרחוקים מן התורה כנ"ל. וזה החסד אי אפשר לגלות כי אם על-ידי הצדיק דנטיר ברית בתכלית הקדשה וכו' וכנ"ל:
וזה שמובא בזהר הקדוש שלא היה רועה נאמן כמשה שמסר נפשו בשביל בני דורו, כי נח לא בקש רחמים כל כך ואפלו אברהם שבקש והתפלל על אנשי סדום ועמורה וכו', אבל לא כמשה שמסר נפשו ביותר ואמר, ואם אין מחני נא וכו', עין שם בזהר הקדוש. כי באמת הצדיק הדור הכל תלוי בו, כי לפי עצם זכותו וקדשתו כן יכול לגלות ביותר החסד הנעלם הנ"ל, שעל-ידי-זה החסד הוא יכול לקים את העולם בכל עת אפלו אם העולם רחוקים כמו שהם רחוקים ואיך שהוא תמיד יש חסד הנעלם שאין מגיע לשם שום פגם כלל שעל-ידי-זה יכולים לקים העולם תמיד, אבל הכל תלוי בכח הצדיק הדור דיקא, כי באמת ה' יתברך ברא את העולם בחסדו לבד שהוא החסד הנ"ל בחינת עולם חסד יבנה, אבל אחר שברא העולם הכל תלוי בצדיק הדור, כי כפי כחו ורצונו כן מקים העולם והכל תלוי בו. ועל-כן אפלו בדור המבול אם היה אז מי שיוכל לגלות החסד הנ"ל הנעלם כמו משה רבנו עליו השלום, היה באפשר שיתקים העולם גם אז. ומחמת שנח לא מסר נפשו כל כך כמו משה, ולא היה מגלה החסד הנעלם אז, על-כן היה מבול בעולם והחריב כל העולם ואפלו נח היה מכרח להסתיר עצמו בתבה אף-על-פי שהרבה רוח והצלה לפניו, אבל מאחר שנתן רשות למשחית ולא היה יכל להתגלות החסד הנעלם להגן עליהם, על-כן אפלו נח הצדיק היה מכרח להיות סתום ונעלם ונסתר, כי הצדיק הוא בעצמו התורה בחינת החסד הנ"ל. ועל-כן מחמת שלא היה בו כח לגלות החסד הנ"ל, על-כן הוא היה מכרח להסתר מן העין בתבה. כדי שיהיה בהעלם כמו שהחסד הוא עכשו בהעלמה גדולה. ועל-ידי-זה לבד נשאר שארית בארץ שלא נחרב העולם לגמרי, אבל משה רבנו, עליו השלום, מסר נפשו מיד. עד שהיה מגלה ומעורר החסד הנעלם המקים העולם תמיד. עד שעל-ידי-זה בטל גזרתו יתברך ונתקים העולם אף-על-פי שעשו אז מה שעשו כי על-ידי החסד הנעלם יכולין לקים העולם תמיד כנ"ל:
וזהו שאמר משה, ואם אין מחני נא וכו'. כי באמת לא היתה התורה צריכה לספר רק עצם המצות כגון מצות ציצית מצות תפלין וכו' שזהו עקר התורה כדי לקים מצותיה, אבל כל הספורים של התורה, כגון מבראשית עד החדש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה. וכן שאר הספורים הבאים אחר כך. ואפלו אצל כל מצוה ומצוה יש עוד דברים וספורים, דהינו מה שנאמר אצל רב המצות וידבר ה' אל משה וכו', שזהו בחינת דברי התורה, כי עקר התורה היא המצוה בעצמה, אך כל אלו הספורים וכל אלו הדברי תורה שסביבות כל מצוה ומצוה זהו בחינת התורה הנעלמת הנ"ל שהוא גבה יותר מן התורה שבנגלה שהוא בחינת סתרי תורה. וזאת התורה הנעלמת היא בחינת חסד חנם הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן תורה. שבזה מקימין העולם בעת פשיטותן ובעת שרחוקים מן התורה כנ"ל וכמבאר בדברי רבנו ז"ל במקום אחר שאלו הדברי תורה הם בחינת סתרי תורה, בחינת התורה הנעלמת הנ"ל: וזהו בחינת מה שאמר רבי יצחק על פסוק בראשית, לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה. ומפני מה פתח בבראשית? בשביל כח מעשיו וכו' כדי שיוכלו ישראל לכבש ארץ ישראל וכו', הינו כנ"ל, שרבי יצחק מקשה, מפני מה מספרת לנו התורה הקדושה כל אלו הספורים שאין כתוב בהם שום מצוה? והתרוץ, שכל אלו הספורים הם כדי שנוכל לכבש ארץ ישראל, כי אי אפשר לכבש ארץ ישראל כי אם על-ידי כח מעשיו, דהינו בחינת התורה הנעלמת הנ"ל שהיה מקים העולם קדם מתן תורה כנ"ל. ובשביל זה מספרת התורה הקדושה כל אלו הספורים, כי כל אלו הספורים שקדם המצות הן הן התורה הנעלמת, כי הם עקר סתרי תורה. והיא היא התורה הנעלמת שהיה מקים העולם קדם מתן תורה שעל-ידי-זה הולכין וכובשין ארץ ישראל. ובשביל זה כתבה התורה כל אלו הספורים בשביל כח מעשיו כדי לכבש ארץ ישראל, כי הוא התורה הנעלמת שעל-ידי-זה דיקא כובשין ארץ ישראל כנ"ל והבן היטב: נמצא, שכל הספורים שבתורה וכל הדברי תורה שסביבות המצוה, דהינו וידבר ה' אל משה וכו', כל זאת הוא בחינת סתרי תורה, בחינת התורה הנעלמת שהיה מקים העולם קדם מתן תורה שעל-ידי-זה יכול הצדיק האמת לקים העולם תמיד אפלו בעת שעשו מה שעשו כנ"ל. וזהו שאמר משה, ועתה אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך וכו'. דהינו מה שכתוב ונזכר בתורה כמה פעמים שמו של משה, כגון, וידבר ה' אל משה וכיוצא בזה, שכל זה הוא בכלל הספורים והדבורים של התורה שאינם מעקר המצות, אך באמת הם בחינת סתרי תורה, בחינת התורה הנעלמת שגבה מן התורה שבנגלה. והנה זאת התורה הנעלמת הוא ה' יתברך בעצמו, כביכול, שמקים העולם תמיד בחסד חנם. שעל ידו ברא את העולם בחסדו לבד קדם שהיה שום עובדא דלתתא כלל ובודאי ה' יתברך בכחו וחסדו הוא יכול לקים העולם תמיד בחסדו אפלו בעת שעשו מה שעשו כי מי יאמר אליו מה תעשה, אך ה' יתברך אחר שברא את העולם ונתן את התורה לישראל מסר רצונו ביד ישראל. והעקר ביד צדיק הדור והכל תלוי בו כנ"ל. וזה שרמז ה' יתברך למשה ואמר לו, "ועתה הניחה לי", לרמז לו שהכל תלוי בו. ועל-כן עכשו אי אפשר לגלות החסד הנעלם הזה כי אם הצדיק הדור שהוא בחינת משה, כי הוא דיקא מכרח לגלות החסד הזה, כי כבר מסר ה' יתברך הכל בידו והכל תלוי בו כנ"ל. וזהו בחינת וידבר ה' אל משה שהוא בחינת התורה הנעלמת כנ"ל, שהוא החסד חנם שמקים העולם תמיד כנ"ל. וזהו, וידבר ה' אל משה, הינו שה' יתברך מסר כל ההנהגה למשה שהוא בחינת הצדיק האמת שבדור, כי דבר לשון מנהיג כמו דבר אחד לדור, כי עכשו אחר הבריאה ואחר מתן תורה כל ההנהגה מסורה ביד משה שהוא הצדיק האמת והוא דיקא צריך לגלות החסד הנעלם כדי לקים העולם תמיד: וזהו שאמר משה, ואם אין מחני נא וכו'. כי אם אין אתה רוצה לסלח להם ולקים העולם גם עכשו על-ידי התורה הנעלמת, שהוא בחינת וידבר ה' אל משה כנ"ל, אם כן מחני נא מספרך, כי אם כן למה לי שיזכר שמי בכל התורה כלה שזה מורה שעכשו ההנהגה בידי ויש לי כח להחיות העולם על-ידי התורה הנעלמת ועתה אם אינך רוצה חס ושלום, לקים העולם על ידי אם כן מחני נא ותחזר ההנהגה אצלך לבד. ואתה בעצמך בודאי תוכל לקים העולם בחסדיך כנ"ל, רק שברחמיך מסרת הכח בידי, שזה בחינת מה שנזכר שמי בתורה כנ"ל. ועתה אם אין לי הכח הזה, אם כן מחני נא ויחזר הכח והחסד אצלך לבד ותקים העולם בעצמך. ועל-כן על-ידי שהיה משה מעורר החסד הנעלם הזה, דהינו התורה הנעלמת על-ידי-זה פעל באמת בקשתו וינחם ה' על הרעה וכו' ונתקים העולם אף-על-פי שעשו מה שעשו והכל על-ידי החסד הזה שהוא התורה הנעלמת שהוא מקים העולם תמיד כנ"ל:
וזהו בחינת מצות מילת עבדים כנענים, כי בזה אנו מראין שלא די שיש לנו כח לכבש ארץ ישראל על-ידי בחינת הנ"ל. אף גם אפלו בחוץ לארץ בארצות העכו"ם בכל מקום שאנו נכנסין לשם אנו יכולין לכבש המקום הזה ולקדשו בקדשת ארץ ישראל וכל זה על-ידי בחינה הנ"ל. על-ידי בחינת התורה הנעלמת, בחינת בראשית וכו', כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזהו בחינת מילת עבדים, כי באמת התורה וישראל וארץ ישראל הכל אחד וכנ"ל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, בזי"ן הבדלות, המבדיל בין קדש לחל, בין ישראל לעמים, בין יום השביעי לששת ימי המעשה, בין ארץ ישראל לשאר ארצות וכו'. ועקר התגלות קדשת ישראל הוא על-ידי תקון הברית שהוא בחינת מצות מילה שהוא יסוד כל התורה כלה. והערלה הוא זהמת הנחש בחינת טמאת העכו"ם, בחינת חוץ לארץ. נמצא, כשאנו מלין את בנינו בני ישראל, זהו בחינה שאנו כובשין ארץ ישראל, דהינו ארץ שלנו מן העכו"ם ואנו נוטלין את שלנו מהם, כי באמת הארץ שלנו הוא רק שזין עממין היו חופין עליה שהוא בחינת ערלה דחפיא על ברית ועכשו אנו כובשין ארץ ישראל מהם. וזהו בעצמו בחינת מילה, כי הערלה אינה שיכה לישראל כלל, כי אין הערלה נקראת אלא על שם העכו"ם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, רק שהם, דהינו הקלפות, זהמת הנחש, שבעה עממין, שבעה ימי ערלה, רצו להתאחז במה שאינו שלהם כלל, אבל ה' יתברך נתן לנו כח וצונו ברחמיו למול את בנינו ובזה אנו מעבירין הערלה ומגלין קדשת הברית קדש ואנו מחזירין את בני ישראל לרשותנו, לרשות הקדשה, שזהו בחינת כבישת ארץ ישראל ממש שמעבירין הזי"ן עממין מארץ ישראל ומחזירין ארץ ישראל לרשות הקדשה לישראל כנ"ל, אבל ה' יתברך נתן לנו עוד כח יותר שאנו יכולין לכבש אפלו חוץ לארץ ולקדשו בקדשת ישראל וכל זה הוא על-ידי-זה בעצמו על-ידי שהם התגברו תחלה ורצו לכבש ארץ ישראל לרשותם על-ידי-זה זה וזה לא נתקים בידם, כי זה לא נתן להם וגם שלהם נטל מידם בחינת עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, כמובא, כי על-ידי-זה ששלטו תחלה על ארץ ישראל ואחר כך נטלה מידם וכל זה היה על-ידי התורה הנעלמת שעל-ידי-זה נתגלה, כי ברצונו נתנה להם וכו'. ועל-ידי-זה אנו מגלין שגם כל הארצות אפלו של חוץ לארץ הם של ה' יתברך. ועל-כן אנו יכולין לכבש כל המקומות ולקדשם בקדשת ישראל, כי ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו וכו' כנ"ל. וזה בחינת מילת עבדים, כי העבדים מן הסטרא אחרא מן העכו"ם וכלם נקראים עבדים כנענים שהיא זהמת הנחש שנתקלל ארור כנען עבד עבדים וכו', שהוא בחינת ארור אתה, הנאמר בנחש, כמובא. ואף-על-פי-כן יש לנו כח לכבש עבד הכנעני תחת ידינו ולהכניע ולבטל אפלו ממנו הערלה שהוא זהמת הנחש ולגלות החסד הנעלם שנתגלה על-ידי מצות מילה לגלותו גם שם אפלו בעבדים שהם בחינת חוץ לארץ, כי אנו יכולין לכבש אפלו חוץ לארץ ולקדשו בקדשת ישראל, כי ברצונו נתנה להם וברצונו וכו':
ועל-כן בתחלת מצות מילה שנתנה לאברהם, על-כן נמול מיד ישמעאל שהוא בן האמה, בחינת עבד והוא נמול קדם ליצחק שהיה הראשון שנמול לשמונה, כי כמו שהקלפה קודמת לפרי, כן כשאנו רוצים לכבש ולטל הפרי אנו צריכים בודאי לשבר הקלפה קדם וכשאנו שוברין הקלפה בתחלה אנו כובשין הקדשה שהיתה נעלמת בתוך הקלפה עצמה, כי גם שם יש קדשה נעלמת כנ"ל. וזהו בחינת מה שישראל כבשו תחלה ארץ סיחון ועוג בעבר הירדן שאינו בכלל ארץ ישראל. וזהו בחינת מה שנמול ישמעאל קדם ליצחק, כי כל זה הוא בחינה הנ"ל שכבשו תחלה הקדשה הנעלמת בתוך גוף הקלפה עצמה בעת ששברו הקלפה הקודמת לפרי. ואחר כך בקל כבשו הקדשה עצמה שהוא ארץ ישראל, כי כבר נכנעה הקלפה לגמרי והוציאו חיות הקדשה ממנה כנ"ל. ועל-כן בני גד ובני ראובן היו עוברים חלוצים לפני החיל, כי הם היה להם כח יותר לכבש ארץ ישראל מאחר שהם כבר הוציאו הקדשה שהיתה בלועה בתוך גוף הקלפה עצמה שהוא בחינת עבר הירדן. ועל-ידי-זה בקל כובשים גוף הקדשה שהיתה בגלות אצלם מאחר שגם עצם חיותם כבר נטלו מהם בני גד ובני ראובן וכנ"ל:
נמצא, שמילת ישמעאל בן האמה קדם ליצחק, הוא בחינת כבישת עבר הירדן קדם לארץ ישראל. ועל-כן היה ישמעאל בן ארבע עשרה שנה בעת שנמול יצחק, זה בחינת ארבע עשרה שנים שקדם כבוש עבר הירדן לארץ ישראל שהם שבע שכבשו ושבע שחלקו, ואלו השבע שכבשו ושבע שחלקו הם כנגד שבעה ימי ערלה שבעה עממין שחופין על ארץ ישראל וכנגדם הכרחו להתמהמה ארבע עשרה שנים, שבע שכבשו ושבע שחלקו. וזה בחינת אור לארבעה עשר בודקין את החמץ, כי החמץ הוא בחינת ערלה זהמת הנחש. ועל-כן בלילה ראשונה של פסח שאז נתבטל החמץ אז נמולו כל ישראל בעת יציאת מצרים ועל-כן אור לארבעה עשר דיקא בודקין את החמץ וכו' כנגד ארבע עשרה שנים הנ"ל שבע שכבשו ושבע שחלקו שבהם מכניעין השבעה עממין, השבעה ימי ערלה, שהוא בחינת בעור חמץ. וזוכין לצאת ממצרים מפגם הברית לארץ ישראל לתקון הברית, כי עקר יציאת מצרים הוא כדי לכנס לארץ ישראל, כמו שכתוב, ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי וכו' אל ארץ זבת חלב ודבש, הינו כנ"ל: