ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · עבדים ב
התאמת הקריאה
ענין מילת עבדים:
על-פי המאמר אמר רבי עקיבא כשתגיעו לאבני שיש טהור אל תאמרו מים מים, שנאמר, דבר שקרים לא יכון לנגד עיני, עין בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו כל המאמר הזה באר היטב סימן נא): והכלל, כי אם רוצים שיהיה אחר הבריאה כמו קדם הבריאה שיהיו אב ובן כחדא שיהיו כלו אחד כלו טוב צריך לזהר משקר, כי על-ידי אמת השגחת ה' יתברך עלינו ואזי כלו אחד, כי על-ידי השגחתו יתברך נכלל אחר הבריאה בבחינת קדם הבריאה, בחינת אב ובן כחדא, אבל על-ידי שקר מסיר השגחתו יתברך, כי דבר שקרים לא יכון לנגד עיני וכו'. כי אמת הוא אחד, אבל שקר הוא רחוק מאחד בחינת בקשו חשבנות רבים ועקר אחיזת השקר שהוא הרע, שהוא הטמאה, הוא מחמת רחוק מאחד, כי תכף אחר הבריאה תכף התחיל בחינת שנים, דהינו הבריאה וקדם הבריאה ומשם השתלשלות השקר שהוא הרע וכו'. אבל קדם הבריאה היה כלו טוב כלו קדש אפלו שם טהרה לא היה שיך לומר ועקר הטהרה מתחיל אחר הבריאה, כי הטהרה מרמזת שיש טמאה והוא סטרא דלוי סטרא דשמאלא שמשם משתלשל אחיזת הסטרא אחרא שהוא השקר ועל-כן יכולין לעלות מטמאה לטהרה, כי עקר השתלשלות אחיזת הטמאה הוא מבחינת הטהרה בחינת וטהרת את בני לוי, עין שם כל הענין הזה, כי עמק מאד מאד:
וזה בחינת מצות מילת עבדים, כי הערלה שהוא זהמת הנחש הוא בחינת השקר שהוא הרע, שהוא הטמאה בחינת זהמת הנחש כידוע, כי כשמעבירין הערלה אזי הוא בבחינת חותם אמת, בחינת אות אמת, שהוא בחינת הברית קדש, כשמעבירין ממנו הערלה דחפיא על ברית שהוא בחינת שקר, בחינת משקר בחותמא דמלכא, כי עקר הצלם אלקים צלם דמות תבניתו, כביכול, הוא אדם מהול שהוא חתום בחותם אמת, אבל כשהערלה חופה על הברית הוא בחינת שקר, כי אין זה צלם האדם כלל, כי כל זמן שהערלה בו הוא בעל מום גמור, כמו שפרש רש"י על פסוק, התהלך לפני והיה תמים, עין שם. נמצא, שהערלה הוא בחינת שקר ממש, כי הוא משקרת דמות האדם, כי באמת אין הערלה מצלם האדם כלל והוא נדבקת בהאדם בשקר גמור, כי נדמה כאלו הוא מגוף האדם ובאמת הוא שקר גמור, כי אין זה דמות אדם, כי עקר דמות אדם צלם אלקים הוא כשחתום בברית קדש בחותם אות אמת על-ידי העברת הערלה שאז נקרא תמים כנ"ל. וכן מבאר בכמה מקומות ששמירת הברית שהוא בחינת מצות מילה הוא בחינת אמת, בחינת כלה זרע אמת ירמיה ב) ולהפך פגם הברית בחינת ערלה דחפיא על ברית הוא בחינת שקר שהוא זהמת הנחש וזה בחינת עבד שהוא ארור בחינת ארור כנען עבד עבדים וכו'. שהוא זרע חם בחינת פגם הברית זהמת הנחש, שנאמר בו, ארור אתה כמובא. נמצא, שהערלה, שהוא בחינת שקר זהמת הנחש, הוא בחינת עבד שהוא ארור כנ"ל, כי העבד הוא בבחינת השקר שאחיזתו מהשתלשלות של אחר הבריאה. כי על-ידי השקר על-ידי-זה אין אחר הבריאה נכלל בקדם הבריאה כנ"ל כי דבר שקרים לא יכון לנגד עיני תהלים קא) ואזי אין אב ובן כחדא כביכול כנ"ל. ואזי נופל לעבדות חס ושלום, כי העבד הוא הפך הבן, כי כשהוא בבחינת בן אזי אחר הבריאה נכלל בקדם הבריאה בבחינת אב ובן כחדא אב ובן דיקא, כי הבן והאב אחד, כי הבן נמשך ממח האב ועל-כן כשהוא בבחינת בן אזי ממילא אב ובן כחדא ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי הבן והאב אחד כנ"ל, אבל על-ידי שקר חס ושלום, על-ידי-זה אין אב ובן כחדא ואזי הוא בבחינת עבד, כי העבד הוא רחוק מהאדון ואינו בבחינת אחד עם האדון. נמצא, שהעבד הוא בבחינת שקר בבחינת ערלה בבחינת רחוק מאחד, כי עקר בחינת כלו אחד, דהינו שיהיה אחר הבריאה כמו קדם הבריאה הוא רק בבחינת בן, בחינת אב ובן כחדא, אב ובן דיקא כנ"ל. וכן מרמז בדברי רבנו ז"ל במקום אחר סימן קיז) שהעבד בבחינת שקר שהוא זהמת הנחש, עין שם:
ועל-כן צותה התורה למול את הבן כדי להעביר הערלה שהוא השקר כדי שימשך השגחתו יתברך עלינו כדי שיהיו אחר הבריאה כמו קדם הבריאה בחינת אב ובן כחדא, בחינת כלו אחד, כי זה עקר עבודתנו וזה עקר התכלית לזכות שיהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי הערלה הוא בחינת עננין דמכסין על עינין ועל-ידי-זה אין השגחתו יתברך אליו, כי הערלה הוא פגם הברית שהוא פגם העינים, כמובא, אבל כשמעבירין הערלה דחפיא על ברית על-ידי-זה מעבירין עננין דמכסין על עינין ועל-ידי-זה השגחתו יתברך עלינו ועל-ידי-זה אב ובן כחדא, כי על-ידי-זה יוצא מבחינת עבד שהוא בחינת שקר לבחינת בן ואזי כלו אחד בחינת אב ובן כחדא כנ"ל. ועל-כן עקר החיוב על האב למול את בנו, כי קדם הבריאה ואחר הבריאה הוא גם כן בחינת אב ובן, כמבאר במאמר הנ"ל, כי הוא יתברך נקרא אב. וכלל הבריאה נקרא בן תכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפעל נשתלשל אחיזה להשקר שהוא הערלה ואנו צריכין להעביר הערלה כדי שיהיו אב ובן כחדא כנ"ל. ועל-ידי שהאב דיקא מל את בנו, על-ידי-זה באתערותא דלתתא אתער לעלא, כי על-ידי-זה גם הוא יתברך שהוא אבינו הוא מעביר הערלה שהוא השקר מכלל הבריאה כדי שיהיו אב ובן כחדא כנ"ל. נמצא, שעקר מצות מילה כדי לבער השקר שהוא הערלה, שהוא בחינת עבד, שהוא הרע והטמאה כדי שיהיו בבחינת חותם אות אמת כדי שיהיה אחר הבריאה כמו קדם הבריאה בחינת אב ובן כחדא כנ"ל:
ועל-כן צותה התורה למול את העבד כדי להכניע ולבטל הערלה בשרשה, שהוא בחינת עבד, שהוא הפך הבן, שהוא בחינת אחר הבריאה כשאינה נכללת חס ושלום, בקדם הבריאה על-ידי שנאחז בה השקר שאזי אין הבריאה בבחינת בן רק בבחינת עבד ושם אחיזת הערלה שהוא בחינת שקר כנ"ל. ועל-כן כשמלין את העבד אזי מכניעין את הערלה במקומה ובשרשה, כי שם מקומה בבחינת העבד כנ"ל. ואזי כשמכניעין ומעבירין הערלה מהעבד אזי גם העבד יכול להכלל בבחינת בן, כי עקר העבדות הוא מחמת אחיזת השקר שעל ידו נתרחק מאחד ואזי אינו בבחינת בן רק בבחינת עבד, אבל כשמעבירין הערלה שהוא השקר אזי נכלל העבד בבן ונעשה כלו אחד, כי איתא בזהר הקדוש ברעיא מהימנא פרשת בהר שכל אחד מישראל צריך לעבד את ה' יתברך בשתי בחינות בבחינת בן ובבחינת עבד. וזה עקר השלמות כשעבודתו כלולה משתי הבחינות בן ועבד, עין שם. והענין על-פי הנ"ל, כי קדם הבריאה היה כלו אחד ותכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפעל אזי תכף היו שני בחינות קדם הבריאה ואחר הבריאה ומשם נשתלשל אחיזת הסטרא אחרא שהוא השקר וזה בחינת ימין ושמאל, בן ועבד, כי קדם הבריאה הוא בחינת כלא ימינא ולית שמאלא תמן. וכלל הבריאה כלה, כנגד קדם הבריאה הוא בבחינת שמאל, כמובן בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל. ומזה נשתלשל כל הבחינות ימין ושמאל שיש בכל מקום, כי כלם נשתלשלו משתי בחינות הנ"ל וזה בחינת בן ועבד, כי בן הוא כשנכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בחינת אב ובן כחדא ועבד הוא כשאין נכלל חס ושלום כנ"ל. נמצא, שבן הוא בבחינת קדם הבריאה, כי מאחר שנכלל אב ובן כחדא אין חלוק בין קדם הבריאה לאחר כך ועל-כן בחינת בן הוא בבחינת קדם הבריאה, אבל עבד הוא בבחינת אחר הבריאה כנ"ל. והוא בחינת ימין ושמאל, כי ימין הוא בחינת קדם הבריאה כנ"ל ושמאל הוא בחינת אחר הבריאה כנ"ל. וכל עבודתנו הוא כדי שיהיה נכלל שמאל בימין, כי כל אחד ואחד כפי מה שזוכה על-ידי עבודתו להכניע הסטרא אחרא הנאחזת בסטרא דשמאלא כדי שיהיה נכלל שמאלא בימינא, כמו כן לפי בחינתו נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שהוא תכלית כל עבודתנו כנ"ל. ועל-כן צריכין לעבד את ה' יתברך בשתי בחינות. בבחינת בן ובבחינת עבד שהם בחינת ימין ושמאל כדי שיהיה נכלל שמאל בימין כדי שיהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וזה בחינת מילת העבדים, כי על-ידי שמלין את העבד ומעבירין ממנו הערלה שהוא השקר שעקר אחיזתו בבחינת עבד, על-ידי-זה נכלל עבד בבן, שמאל בימין, כי אף-על-פי שהוא עדין עבד, אף-על-פי-כן זהו עקר העבודה שהעבד בחינת שמאל יהיה נכלל בימין בבחינת בן. ועל-כן אחר כך הוא חיב במצות שהאשה חיבת בהן, כי הוא בבחינת שמאל, בחינת אשה ועל-ידי שמעבירין ממנו הערלה, על-ידי-זה יכולין שיהיה נכלל בשמאל דקדשה ואזי נכלל שמאל בימין, כי שמאל דקדשה נכלל בימין כידוע, כי זה עקר העבודה שבכל מקום שיש שמאל וימין להכניע הרע הנאחז בשמאל ועל-ידי-זה השמאל נכלל בימין ועל-ידי-זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל: גם העבד הוא מקנת כספו שהוא בחינת שמאל, בחינת בשמאלה עשר וכו' משלי ג) ועל-ידי שמכניעין הערלה הנאחזת בבחינת כספו ועשירותו שהוא, בחינת שמאל, שזהו בעצמו בחינת עבד כנ"ל, על-ידי-זה נכלל שמאל בימין ועל-ידי-זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שזהו עקר תכלית כל עבודתנו כנ"ל:
וזה בחינת מה שאסור לשחרר את העבד, כמו שכתוב, והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם וכו' לעלם בהם תעבדו. כי זאת העבודה והברור להכניע ולבטל הרע הנאחז בכלל הבריאה כדי שיהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה זה הברור אנו צריכין לעשות כל ימינו בכל דור ודור עד הסוף. עד שיעבר רוח הטמאה מן הארץ לגמרי. ואז יתבטל הכל באמת ויחזר הכל לשרשו ואז יהיה כלו אחד כמו קדם הבריאה, אבל עכשו כל זמן שה' יתברך חפץ בקיום העולם אנו צריכין שיהיו כל עבודתנו בבחינת רצוא ושוב, דהינו להכלל כל הבריאה בקדם הבריאה ואף-על-פי-כן יהיה קיום הבריאה ולא תתבטל לגמרי חס ושלום, כי ה' יתברך חפץ בקיום העולם. ועל-כן עקר העבודה לברר ולהעלות ולכלל שמאל בימין ואף-על-פי-כן יהיה קיום להשמאל, כי סטרא דשמאלא הוא קיום העולם כידוע. ועל-כן אסור לשחרר העבד שלא לבטל בחינת השמאל לגמרי רק למולו לבער הערלה הרע הגמור ממנו כדי שאחר כך על-ידי שיעבד בו איש הישראלי, על-ידי-זה יוכל לברר הטוב ממנו ויהיה נכלל שמאל בימין, עבד בבן, אבל לא לשחררו לגמרי, כי אז הוא מבטל בחינת השמאל לגמרי קדם זמנו, כי אין רשאין לבטל בחינת השמאל לגמרי עד הקץ וכו': וזהו, והתנחלתם אתם לבניכם וכו'. 'לבניכם' דיקא, כי העבד צריך לעבד להבן כדי שהעבד יכלל בבן בחינת שמאל בימין כדי שעל-ידי-זה יהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל כי כל מה ששמאל נכלל בימין כמו כן נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל:
וזהו בחינת ספירת העמר ושבועות, כי איתא שבספירה עולין מטמאה לטהרה על-ידי ספירת העמר, כי אז אנו מטהרין עצמנו מטמאת מצרים כדי לזכות לקבלת התורה בשבועות. ולכאורה הדבר תמוה, איך על-ידי הספירה שסופרין הימים איך מטהרין עצמם על-ידי-זה? ומהו ענין הספירה של הימים לטהרה? אך על-פי הנ"ל מבאר היטב ענין הספירה, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא, שהוא השקר, שהוא הרע והטמאה, עקר אחיזתו בבחינת מספר, כי קדם הבריאה היה כלו אחד כלו טוב. ושם בבחינת אחד בודאי אין שיך שום מספר כלל. וכמו שאומרים לפני אחד מה אתה סופר, ותכף כשהוציא יתברך הבריאה מכח אל הפעל התחיל תכף בחינת המספר, כי תכף היו שני בחינות, כמו שכתב רבנו ז"ל במאמר הנ"ל. וכשיש שני בחינות שיך מספר ומשם נשתלשל השתלשלות עד אחיזת הסטרא אחרא שהוא בחינת חשבנת רבים, דהינו על-ידי שנתרבה המספר ונתרחק מאחד עד שנשתלשל לבחינת חשבנת רבים, שהוא בחינת אחיזת הסטרא אחרא, שהוא בחינת שקר שרחוק מאחד כנ"ל. נמצא, שעקר אחיזת הסטרא אחרא, שהוא השקר, שהוא הטמאה, הוא מבחינת מספר ושרש המספר בקדשה קדם שנשתלשל אל הטמאה, דהינו תכף אחר הבריאה שאזי תכף נתהוה בחינת המספר כנ"ל. אבל עדין היה המספר בקדשה, זאת הבחינה הוא בחינת הטהרה המבאר במאמר הנ"ל, דהינו תכף אחר הבריאה שתכף נתהוה בחינת שנים, בחינת מספר. שזה רשם שישתלשל עד שיהיה נתהוה טמאה, אבל אף-על-פי-כן קדם שמשתלשל הוא בבחינת טהרה, כמבאר שם. ועל-כן כל מי שרוצה לצאת מטמאה הוא צריך לעלות לבחינת הטהרה, כי הטהרה שהוא בחינת אחר הבריאה, בחינת מספר, הוא שרש הטמאה ועל-כן על ידה דיקא עולין מטמאה לטהרה, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. ועל-כן אחר שזכינו לצאת ממצרים מעבדות לחרות, כי מצרים הוא מזרע חם, שהוא בחינת פגם הברית, זהמת הנחש, בחינת עבד עבדים. ועל-כן אחר שיצאנו משם מעבדות לחרות ואנו צריכין להטהר מטמאת מצרים לצאת מטמאה לטהרה, על-כן צונו ה' יתברך לספר ספירת העמר, כי על-ידי בחינת מספר דיקא שהוא שרש אחיזת הטמאה, על-ידי-זה דיקא עולין מטמאה לטהרה, כי המספר הוא בבחינת הטהרה שהוא מטהר מכל הטמאות מחמת שמשם שרש השתלשלות הטמאה כנ"ל, כמו שכתוב, וטהרתם מכל טמאותיכם, כמבאר במאמר הנ"ל. כי המספר דקדשה שהוא בחינת אחר הבריאה תכף, דהינו מספר של אמת שאין בו שקר, הינו בחינת מספר בקדשה ובטהרה ששומרין אותו משקר, דהינו ששומרין אותו שלא יתאחז בו הסטרא אחרא שהוא השקר והטמאה, זה המספר שהוא אחר הבריאה, הוא נכלל בקדם הבריאה ונעשה מהמספר כלו אחד כנ"ל. ועל-כן כשצריכין לצאת מטמאת מצרים ואזי אנו צריכין לטהרה, כי על-ידי בחינת הטהרה דיקא, על ידה עולין מהטמאה כנ"ל, על-כן אנו צריכין לספר ספירת העמר שהוא בחינת מספר דקדשה שהוא בחינת הטהרה כנ"ל, אשר על-ידי-זה עולין מטמאה, כי המספר דקדשה נכלל בבחינת קדם הבריאה, בבחינת כלו אחד כנ"ל. וזה שנאמר בתחלת הבריאה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד בראשית א). ולא נאמר ראשון כדי שיהיה נכלל כל הבריאה בבחינת אחד, הינו בבחינת כלו אחד כלו טוב כדי שכל המספרות הבאין אחר כך שכלם נתהוו אחר הבריאה כנ"ל, שכלם יהיו נכללין ונספרין לבחינת אחד כדי שיהיה הכל נכלל בבחינת כלו אחד. ועל-כן עשתה התורה מספר מכל ימי הבריאה וספרה את כל יום ויום, כמו שכתוב, ויהי ערב וכו' יום שני יום שלישי וכו' כדי שיהיה המספר שהוא בבחינת אחר הבריאה נכלל בקדשה כדי שעל-ידי-זה יהיה כל המספר כלו, דהינו כל הבריאה כלה נכלל בבחינת אחד, אשר על-כן התחילה התורה המספר מאחד כנ"ל, כי על-ידי שהתורה הקדושה סופרת המספר של ימי הבריאה, על-ידי-זה נכלל כל הבריאה שהוא בבחינת מספר כנ"ל, בבחינת קדם הבריאה, בחינת כלו אחד כנ"ל:
וזה בחינת מה שמצינו בדברי רבותינו ז"ל שלא לספר את ישראל, כי בכל מקום שיש מספר שורה קללה חס ושלום, ועל-כן הזהירה תורה בעת שצריכין לידע מספר בני ישראל לקח מכל אחד בקע לגלגלת כפר נפשו. גם איתא בזהר הקדוש שמקדם המספר היו מברכין את ישראל וכן אחר כך וכל זאת כדי לשמרם שלא תשלט חס ושלום, הקללה הנאחזת בהמספר והמנין כמבאר בזהר הקדוש, כי בודאי עקר אחיזת הקללה, שהוא בחינת ארור, בחינת ארור כנען, ארור הנחש, הוא משתלשל מבחינת מספר ומנין ועל-כן אסור למנות את ישראל כדי שלא תהיה שליטה חס ושלום, להקללה הנאחזת בהמספר כנ"ל. בבחינת בקשו חשבנת רבים כנ"ל. ועל-כן לקחו מהם צדקה כפר נפשם, כי על-ידי צדקה נצולין מאחיזתם ואין אחיזה להשקר שהוא הטמאה שהוא הקללה כנ"ל. מבחינת אחר הבריאה ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד כנ"ל. וכל זאת נעשה על-ידי הצדקה, כי צדקה תציל ממות. דהינו שהיא מכנעת סטרא דמותא שהיא הסטרא אחרא שהיא הטמאה הנאחזת באחר הבריאה. ואזי נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד, שזהו עקר בחינת צדקה, כי זהו עקר הצדקה לחבר שמאל בימין, שזהו בחינת שנכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, בחינת כלו אחד כנ"ל, כי צדקה הוא בחינת אמת, כמובא שעקר הצדקה הוא בבחינת אמת, בחינת יעקב, בחינת משפט וצדקה ביעקב וכו', בחינת תתן אמת ליעקב, כמבאר בדברי רבנו ז"ל הריני כפרת משכבו במקום אחר. ועל-כן על-ידי הצדקה שהיא בחינת התחברות אמת ואמונה, על-ידי-זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד, כי צדקה מקשר ומחבר כל העולמות ונכללין בשרשן בבחינת כלו אחד. ועל-כן על-ידי צדקה דיקא, דהינו בקע לגלגלת, על-ידי-זה נצולין שלא תהיה אחיזה להסטרא אחרא שהיא בחינת הקללה על-ידי-זה המספר, כי אנו כוללין המספר בקדשה בבחינת קדם הבריאה, בבחינת כלו אחד על-ידי הצדקה כנ"ל. ואזי אין אחיזה להקללה והסטרא אחרא כלל, כי עקר אחיזתם מחמת הרחוק מאחד כנ"ל. אבל כשמקשרין המספר לאחד, דהינו שכוללין אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד כנ"ל, אזי אין להם שום אחיזה ושליטה כלל. וכל זאת נעשה על-ידי הצדקה שלוקחין בקע לגלגלת שעל ידה מקשרין הכל בבחינת אחד כנ"ל. ובפרט אותה הצדקה של כפר נפש שהיה בשביל קרבנות ועל-ידי הקרבנות היו מקרבין ומקשרין כל העולמות לשרשן הראשון, כמובא בזהר הקדוש סלוקא דקרבנא עד אין סוף וכו', עין שם. כי על-ידי הקרבן מעלין הבהמה לבחינת אדם כמובא. ואזי נכלל שמאל בימין, בהמה באדם. ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי אחר הבריאה כנגד קדם הבריאה הוא בבחינת בהמה לגבי אדם, כי עקר האדם, שהוא הדעת, נמשך מבחינת כלו אחד, בחינת קדם הבריאה. ועקר בחינת בהמה, דהינו העדר הדעת, נמשך מבחינת אחר הבריאה. ועל-ידי הקרבן נכלל הכל בבחינת כלו אחד כלו טוב כנ"ל. נמצא, שעל-ידי הצדקה של כפר נפש שהוא בקע לגלגלת על-ידי-זה נצולין שלא תתאחז הקללה חס ושלום, בהמנין, כי על ידה נעשה כלו אחד כנ"ל, כי הצדקה היא בבחינת אמת שעל ידו כלו אחד כנ"ל, כי אמת בעתיקא תליא, כמובא בזהר הקדוש ולית שמאלא בהאי עתיקא כלא ימינא כמו שאיתא באדרא. נמצא שאמת הוא בחינת כלו ימין, שזהו בחינת כלו אחד כנ"ל. וזה בחינת בקע לגלגלת שאיתא שם באדרא קדישא, כד עאלין בחושבנא יהבין אגר וכו' לעתיק יומין, הינו כשיש חשבון ומספר שאז יראין שלא יהיה אחיזה חס ושלום, לבחינת חשבנת רבים אזי נותנין בקע לגלגלת. ועל-ידי-זה מקשרין עצמן לבחינת גלגלתא שהוא בחינת עתיקא, בחינת אמת, בחינת ראש דברך אמת תהלים קיט), שהוא כלא ימינא כלו אחד, אבל כשכלו אחד אין להם אחיזה ונתבטלין לגמרי כנ"ל:
וזהו בחינת ספירת העמר כדי לעלות מטמאה לטהרה על-ידי ספירת העמר שהוא בחינת מספר דקדשה הנכלל בשרשו בבחינת כלו אחד כנ"ל. שעל ידו דיקא עולין מטמאה לטהרה כנ"ל, כי אנו סופרין את הימים לעמר והקרבת העמר היה גם כן בבחינת זו כדי שיהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה על-ידי שנכלל שמאל בימין, בהמה באדם, כי עמר שעורים הוא מאכל בהמה, כמו שאיתא בזהר הקדוש וכמובא לעיל כמה פעמים ועל-ידי שמניפין העמר לה' ומקריבין אותו על-ידי-זה מעלין ומניפין כלל הבריאה שתהיה נכלל בקדם הבריאה, על-ידי שמניפין עמר שעורים, שהוא בחינת בהמה, בחינת אחר הבריאה לה' וכנ"ל. ועל-כן אחר כך סופרין ספירת העמר שבע שבתות כנגד שבעת ימי בראשית כדי לקשר כל הבריאה שנבראת בשבעת ימי בראשית שהוא בבחינת מספר, כי אחר הבריאה מתחיל המספר כנ"ל לקשר הכל אל העמר שהוא בחינת התקשרות אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו בחינת הנפת עמר שעורים כנ"ל ועל-ידי המספר הזה דיקא עולין מטמאה לטהרה וכנ"ל ואזי נטהרין מזהמת העבדות שהיה במצרים ששם עקר העבדות בחינת חם כנ"ל. כי עקר זהמת בחינת העבד, שהוא הטמאה, בחינת ערלה, בחינת פגם הברית, בחינת טמאת מצרים, בחינת שקר, הוא רק מחמת הרחוק מאחד ואחיזתם מבחינת מספר ומנין כנ"ל. והם נמתקין בשרשן, דהינו על-ידי מספר דקדשה שנכלל בבחינת אחד, בחינת ספירת העמר, על-ידי-זה נמתקין בשרשן ונתבטל אחיזתם, כי נכלל כל המספר שהוא אחר הבריאה בבחינת כלו אחד ואזי אין להם שום אחיזה כלל וכנ"ל ועין עוד מענין זה לקמן בהלכות סימני בהמה וחיה טהורה בכרך יד):
וזהו בחינת טבילת העבד כי צריכין להעלותו מטמאה לטהרה מבחינת שקר שהוא בחינת חשבנת רבים שיהיה עולה אל בחינת הטהרה שמשם אחיזתם ושם נמתקין ונטהרין כנ"ל: ועל-כן כל הטבילות הם במי מקוה, כי המים הם בבחינת קדם הבריאה, כי המים קדמו לעולם, כי המים הם בחינת חסד, בחינת ימין, שזהו בחינת קדם הבריאה ועל-ידי שנכנסין במים ועולה שם כל הגוף ונתבטל ונתעלם שם במים, על-ידי-זה נתבטל ונכלל בבחינת קדם הבריאה ואזי הוא בחינת כלו אחד כנ"ל. ואזי נטהר מכל הטמאות ועולה מהם, כי כלל הטמאות נתבטלין שם בבחינת כלו אחד, כי עקר אחיזתם מחמת הרחוק מאחד כנ"ל: ועל-כן כשנתקרבו ישראל לה' יתברך נתקרבו גם כן על-ידי מילה וטבילה וכנ"ל:
וזה בחינת גר שבא להתגיר שצריך גם כן מילה וטבילה להכניע הערלה שהוא הרע, שהוא טמאת העכו"ם, כי כל הגויים ערלים, כי העכו"ם הם בבחינת שקר וישראל הם בבחינת אמת, כמו שכתוב, שארית ישראל וכו' וכמובא. ועל-כן כל העכו"ם הם נקראים על שם הערלה כנ"ל וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שאין הערלה נקראת אלא על שם העכו"ם, כי הערלה הוא בבחינת שקר, בחינת טמאת העכו"ם ועל-כן אין הגר יכול לכנס לקדשת ישראל כי אם על-ידי מילה וטבילה, כי על-ידי שמעבירין הערלה שהוא השקר, על-ידי-זה נתבטל ממנו טמאת העכו"ם, שהוא השקר ואזי נעשה כלו אחד כלו טוב ואז גם הוא חוזר לקדשת ישראל כנ"ל. וזהו בחינת הטבילה כנ"ל: ועל-כן צריכה המילה להיות קדם הטבילה, כי מתחלה צריכין להעביר הערלה שהיא השקר ואחר כך יכול לזכות לטהרה על-ידי שנכלל במים בבחינת קדם הבריאה, כי כל זמן שיש בו ערלה, שהוא בחינת שקר, אינו יכול להכלל בבחינת קדם הבריאה, שהוא בחינת הטבילה כנ"ל. רק אחר שמעבירין ממנו זהמת הערלה ואזי נכלל גם כן בבחינת אות אמת אזי יכול לקבל הטהרה על-ידי הטבילה במים על-ידי שנכלל בבחינת קדם הבריאה בבחינת כלו אחד כנ"ל, כי אי אפשר שיהיה נכלל בבחינת קדם הבריאה, דהינו שיהיה אחר הבריאה כמו קדם הבריאה, בחינת אב ובן כחדא כי אם על-ידי שנזהרין משקר כנ"ל, שזהו בחינת העברת הערלה שהוא בחינת שקר כנ"ל:
וזהו בחינת הבית דין של שלשה שצריכין למילת גר וטבילתו ולמדוהו רבותינו ז"ל מדכתיב משפט לגבי גר. מה משפט בשלשה, אף גר צריך שלשה, כי בכל משפט ודין צריכין שלשה, כי המשפט הוא להכניע השקר ולברר האמת, כי זהו עקר הדין והמשפט שדנין לפני הדינים, כי אחד, טוען אמת ואחד טוען שקר וצריכין הדינים לברר האמת ולהכניע השקר: ועל-כן צריכין בכל משפט ודין להכניע השקר בשרשו, דהינו שצריכין לקשר עצמם בבחינת כלו אחד בבחינת כלליות שנכלל הבריאה בקדם הבריאה, בבחינת אב ובן כחדא שעל-ידי בחינה זו נתבטל השקר לגמרי ואין לו שום אחיזה כלל מאחר שכלו אחד כנ"ל. ובחינה זו של כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה שזה נעשה על-ידי אמת על-ידי שהדינים דנים דין אמת לאמתו זאת הבחינה הוא בחינה משלשת, כי היא כלולה משלש בחינות שהם כלל קיום כל העולמות, שהם בחינת ימין ושמאל ואמצע שנמצא בכל מקום ששרשם מבחינה זו, כי קדם הבריאה קדם שיצאה הבריאה כלל מכח אל הפעל, זהו בחינת כלא ימינא, כי לית שמאל תמן כנ"ל. ואחר הבריאה כשיצאה הבריאה מכח אל הפעל והוא בבחינת שמאל כנגד קדם הבריאה וכנ"ל. ותכף כשיצאה הבריאה מכח אל הפעל אזי נעשה רשם תכף על השתלשלות הסטרא אחרא שהוא הרע, שהוא השקר והטמאה כנ"ל. וזה כל עבודתנו להכניע השקר שהוא הסטרא אחרא כדי שיחזר ויכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שיהיה גם אחר הבריאה כלו אחד כלו טוב כמו קדם הבריאה ואזי יתבטל השקר לגמרי וכנ"ל. וזאת הבחינה הוא בחינת שלישית, בחינת אמצע, בחינת קו המכריע, הינו בחינה זו שגם אחר הבריאה אחר שכבר יצאה הבריאה מכח אל הפעל יהיה כל הבריאה נכללת בקדם הבריאה. על-ידי שמקשרין כל הבריאה לשרשה בבחינת כלו אחד על-ידי אמת כנ"ל זאת הבחינה הוא בבחינת קו המכריע שמקשר ומחבר ימין ושמאל שזהו בחינת התחברות וכלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. וזהו בחינת כלל קדשת ישראל שהם כלולים מכהנים, לויים וישראלים שהם כנגד שלשה אבות אברהם, יצחק, יעקב שכל זאת הוא בחינה משלשת הנ"ל, בחינת ימין ושמאל ואמצע המכריע כנ"ל ועל-כן כשצריכין לדון דין לגרש השקר ולברר אמת אזי צריכין שלשה דינים שהם כנגד שלשה בחינות הנ"ל, כי הבית דין הם בבחינת ימין ושמאל ואמצע המכריע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אין בית דין שקול וכו'. ועל-כן על-ידי אלו השלש שהם כנגד שלשה בחינות הנ"ל על ידם נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד ועל-ידי-זה נכנע השקר, כי עקר אחיזת השקר מחמת רחוקו מאחד, כי בכל מקום שנכלל שמאל בימין על-ידי אמצע המכריע לפי בחינה זו כן נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה וכנ"ל ועל-כן גר שבא להתגיר שעקר כניסתו אל קדשת ישראל הוא רק על-ידי שמעבירין ממנו השקר שהוא הערלה וכוללין אותו בבחינת קדם הבריאה על-ידי הטבילה במים שעל-ידי-זה דיקא יוצא מטמאה לטהרה על-ידי בחינת כלו אחד וכו' וכנ"ל. על-כן צריכין שיהיו אצלו שלשה בשעת מילה וטבילה כמו גבי משפט, כי להוציא הגר מטמאת העכו"ם, שהם בחינת ערלה, בחינת שקר ולהעלותו לקדשת ישראל, שהם בחינת אמת הוא בחינת משפט ממש, שהוא לגרש השקר ולברר האמת שכל זאת נעשה על-ידי שלשה שהם כלולים משלש בחינות הנ"ל שעל ידם נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה שעל-ידי-זה דיקא עולין מטמאה לטהרה ונתבטל השקר שהוא הרע והטמאה לגמרי בשרשה על-ידי שחוזרים ונכללים גם אחר הבריאה בבחינת כלו אחד כלו טוב, כי עקר אחיזתם היה רק מחמת הרחוק מאחד, אבל על-ידי בית דין של שלשה שהם כלולים משלש בחינות הנ"ל שעל ידם נכלל הכל בבחינת כלו אחד, על-ידי-זה נתבטלים לגמרי ויוצאים מטמאה לטהרה וזוכה גם הגר לכנס על ידם לקדשת ישראל וכנ"ל:
וזה בחינת ברכת כהנים, כי הכהנים הם בבחינת ימין שהוא בחינת קדם הבריאה כנ"ל. ומשם נמשכין כל הברכות, כי עקר אחיזת הקללה הוא רק אחר הבריאה כנ"ל. ועל-כן אהרן הכהן היה מניף את כל הלוים, כי הלוים הם בבחינת הטהרה בחינת אחר הבריאה שמשם יוכל להשתלשל אחיזה לבחינת חשבנת רבים שהוא בחינת הסטרא אחרא וכו'. על-כן היה צריך הכהן להניף את הלוים כדי שיהיה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה. בבחינת כלו אחד כדי שיתבטל אחיזת הסטרא אחרא שאחיזתה מחמת הרחוק מאחד כנ"ל. וזהו בחינת הברכה שמובא בזהר הקדוש שהיה מברכין את ישראל קדם המספר ואחר כך כנ"ל, כי המספר הוא בבחינת אחר הבריאה שמשם אחיזתם כנ"ל, על-כן היו צריכין מקדם ואחר כך ברכת כהנים כדי שיהיו נכללין בבחינת קדם הבריאה ששם הברכה שלא יהיה אחיזה להקללה חס ושלום, שאחיזתם בבחינת מספר שהוא בחינת אחר הבריאה כנ"ל. אשר בשביל זה הצרכו לתן בקע לגלגלת וכו' וכנ"ל ועל-כן ברכת כהנים משלשת וכנ"ל:
וזהו בחינת שבועות שבו נתנה תורה אחר שספרו ימי הספירה שעל ידה נטהרין מזהמת מצרים מבחינת עבד, מבחינת ערלה, מבחינת שקר וכו' וכנ"ל ואחר כך זוכין לקבל התורה בשבועות שהוא תורת אמת שעל-ידי התורה מקשרין כל העולמות ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, כי עקר זאת הבחינה נעשה על-ידי תורת אמת ועל-כן כל התורה היא בבחינת משלשת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שבת פח), בריך רחמנא דיהיב לן אורין תליתאה על-ידי תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי. כי התורה היא בחינת אמת, בחינת שלום שהיא כלולה משלש בחינות הנ"ל שעל-ידי-זה נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה, שזהו תכלית הכל שזה נעשה על-ידי מצות התורה וכנ"ל: וזהו בחינת אבות) על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום, שנאמר, אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם. כי אלו השלשה הם בחינה אחת וכל אחד כלול משלש בחינות וכלם בכלל הם שלש בחינות הנ"ל שהם קיום העולם, כי עקר קיום העולם הוא כשאחר הבריאה נכלל בקדם הבריאה בבחינת כלו אחד כנ"ל, שזהו תכלית כל הבריאה ובשביל זה נברא העולם כידוע וזה נעשה על-ידי שלש בחינות הנ"ל, שהוא דין ומשפט שעל-ידי דין אמת שמכניעין השקר ומבררין האמת נכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה כנ"ל. ב אמת ג שלום, כי אמת הוא גם כן בחינה זו, כי הכל תלוי באמת שעל-ידי-זה השגחתו יתברך עלינו. ועל-ידי-זה נכלל הכל בבחינת כלו אחד כנ"ל. וזהו בחינת שלום שהוא בחינת המכריע שעושים שלום בין ההפכים בין ימין ושמאל, כי שלום מקשר הכל ונכלל שמאל בימין, אחר הבריאה בקדם הבריאה. וזהו בחינת ה' יברך את עמו בשלום תהלים כט) כי שלום הוא כלי מחזיק ברכה, כי עקר הברכות הנמשכין מבחינת קדם בריאה, כי שם מקור הברכה, אי אפשר שיהיה נמשכין למטה לאחר הבריאה כי אם על-ידי שלום שהוא מקשר הכל ונכלל אחר הבריאה בקדם הבריאה ואזי נמשך ברכה ממקור הברכה לכלל הבריאה כלה וזה בחינת ברכת כהנים שמסימין בשלום וברכתם הוא גם כן אצל שים שלום, כי עקר הברכה נמשך אל הבריאה על-ידי שנכללת בקדם הבריאה, שזהו בחינת שלום כנ"ל, כי הברכה הוא להנצל ולהכניע הקללה הנאחזת בבחינת אחר הבריאה ועל-ידי שנכלל אחר הבריאה בבחינת קדם הבריאה, בבחינת כלו אחד כלו טוב, נתבטלין כל הקללות בשרשן כנ"ל ונמשכין כל הברכות וכל הטובות לכלל הבריאה כלה. וזהו בחינת ה' יברך את עמו בשלום כנ"ל:
עבדים הלכה ג בהלכות מילה הלכה ג באות לא: הלכה ד בהלכות מילה הלכה ד באות יב: הלכה ה בהלכות מילה הלכה ה אות טו: