ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · עבדים א

על-פי התורה "תפלה לחבקוק" בסימן יט) הנ"ל בהלכות מילה הלכה א): הרב חיב למול את עבדו. ואחר כך חיב במצות שהאשה חיבת בהם, כי העבד הוא קנין כספו והוא ממונו של האדון וכל הנפשות שרשם בעשירות, כמובא בדברי רבנו נרו יאיר, בסימן סט) ועל-כן כשקונה עבד ונעשה ממונו. נמצא, שהוא בחינת שרש נפשו והנפש הוא בחינת מלכות דקדשה. והעבד הוא ההפך ממלכות דקדשה בבחינת תחת עבד כי ימלך. כי העבד הוא זהמת הנחש בבחינת ארור כנען וכו', בחינת ארור אתה וכו' כמובא. והוא בחינת מלכות הרשעה שהוא בחינת הנחש שהוא ההפך ממלכות דקדשה. ועל-כן כשהעבד בא לרשות ישראל להיות ממונו של ישראל צריך למולו להכניע הערלה שהיא רע הכולל שהוא זהמת הנחש שהוא מלכות הרשעה כדי שיהיה נכנע תחת יד ישראל להיות ממונו של ישראל, דהינו בחינת נפשו של ישראל שהוא בחינת מלכות דקדשה כנ"ל: ואחר כך חיב במצות שהאשה חיבת בהן, כי מאחר שנעשה בחינת נפשו, שהוא בחינת אשה, שמשם הממון, כמובא בדברי רבנו בסימן סט) שכל הממון הוא מבחינת נוקבא בחינת נפש, עין שם. ועל-כן חיב במצות שהאשה חיבת בהם, כי הממון הוא בחינת אשה כנ"ל. והעבד הוא ממונו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום