ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · גרים ג

על-פי המאמר המתחיל, מי שמשתדל תמיד לקרב בני אדם לעבודת ה יתברך וכו' סימן נט) בלקוטי הראשון, עין שם: ומבאר שם שזה שמשתדל לקרב בני אדם לה' יתברך צריך לשמר את עצמו שלא יתאחזו בו הקלפות והרע של אלו בני אדם כי זה האיש המשתדל לקרב ולעשות נפשות וכו'. הוא בונה בחינת היכל הקדש וכו' והעצה על זה להנצל מן הרע של אלו בני אדם שמקרבם שלא יתאחז ביצר מחשבות לבו, העצה הוא שיזמין מלאכי לבו שהוא בחינת התלהבות הלב שזה נעשה על-ידי בחינת משפט שאדם שופט את עצמו שהוא בחינת אש, בחינת באש ה' נשפט, ואש הזה הוא שורף את הרע והקלפות שלא יתאחזו בלבו של האיש הכשר המקרב נפשות לה' יתברך ואז גם היכל הקדש דהינו הנפשות שמקרבם מקבלים כח האש ושורף את הקלפות גם מלהתאחז בהם וכו'. ואז יוצא לאור משפט, הינו שנתלהב הלב ויושב על כסא בבחינת כונן למשפט כסא וכו'. וזה בחינת קריה נאמנה מלאתי משפט. 'קריה' זה בחינת ירושלים עיר הקדש הנ"ל, הינו בחינת היכל הקדש הנ"ל מלביש את משפט הנ"ל וזהו בחינת בעת ההיא יקראו לירושל ם כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים לשם ה'... ולא ילכו עוד אחרי שררות לבם הרע, הינו אף-על-פי שיקרבו גויים רבים לה' יתברך אף-על-פי-כן לא יוכל הרע להטות את לבבם חס ושלום, ולא ילכו אחרי שרירות לבם הרע חס ושלום, כי אש המלאכים שבלב הנ"ל הנעשה על-ידי משפט הנ"ל. שעל-ידי-זה נקראת ירושלים היכל הקדש, כסא ה', האש הזה ישרף את הרע ועל-ידי-זה יוכל לקרב כל הגויים לה' יתברך ואף-על-פי-כן לא ילכו אחרי שררות לבם, הינו שלא יוכל הרע להטות את לבבם, כי אש הנ"ל ישרף כנ"ל וכו', עין שם כל זה היטב. וזה בחינת את שבתתי תשמרו, דא עגולא ורבועא דלגו וכו'. וזה בחינת מ"ם וסמ"ך שבלוחות וכו'. וזה בחינת ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם וכו'. וזה בחינת בית והון נחלת אבות וכו', עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת גרים שצריכין מילה ואחר כך טבילה. וגם אי אפשר לגיר גרים כי אם בבית דין של שלשה ולמדו רבותינו ז"ל מדכתיב משפט גבי גר, כמו שכתוב, משפט אחד יהיה לכם ולגר וכו'. כי הגר מחמת שהיה רחוק מן הקדשה מאד בתכלית הרחוק ורוצה לצאת מטמאת וזהמת העכו"ם לקדשת ישראל, על-כן אי אפשר לקרבו אל הקדשה כי אם על-ידי בית דין של שלשה ששם עקר המשפט ועל-כן יש לבית דין דיקא כח לקרבו ולהכניסו תחת כנפי השכינה, כי מאחר שהם בית דין של שלשה שיש להם כח לעשות משפט, כי כל המשפטים הוא בבית דין של שלשה ומחמת שכח המשפט אצלם על-כן יש להם כח לקרב גרים לה' יתברך כי לא יוכל הרע של הגרים להתאחז בלבם, כי אש המשפט שלהם ישרף את הרע שלהם כנ"ל. ועל-כן כתיב משפט גבי גר להורות שהגר צריך בית דין של שלשה שהם בעלי משפט, כי אי אפשר להגר שיתקרב לה' יתברך כי אם על-ידי בחינת משפט כמבאר במאמר הנ"ל. כדי לעורר אש המשפט כדי לשרף את הרע שהיה נאחז בו וכו' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן צריך הגר תחלה מילה, כי הערלה הוא הרע זהמת הנחש שנאחז בו שאי אפשר לקרבו כי אם כשמלין אותו תחלה ומעבירין הערלה ממנו שהוא הרע שנאחז בו. ואחר כך יכולין לקרבו לעבודת ה' יתברך, כי העקר צריכין להשתדל להכניע ולבטל מתחלה הרע שנאחז בו ועל-כן אם הקדימו הטבילה קדם למילה אינו כלום, כי צריך תחלה להעביר הרע ממנו שהוא הערלה. ואחר כך לטהרו בטבילה ולקרבו לה' יתברך, כי העקר להעביר ולשרף הרע שהיה נאחז באלו הנפשות הרוצים להתקרב, כי מתחלה היה בין הגויים והקלפות, כמו שכתוב, זאת ירושלים בתוך הגויים שמתיה וכו'. על-כן צריכין תחלה להעביר הרע מן הגרים על-ידי המילה ואחר כך לטהרו על-ידי הטבילה ולקרבו לה' יתברך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי מילה וטבילה הם בחינת מ"ם וסמ"ך, בחינת עגולא ורבועא המבאר במאמר הנ"ל שהם בחינת משפט וכסא המבאר שם, כי מצות מילה שהוא בטול הרע שהוא הערלה זה בחינת בטול האסור בששים שהוא על-ידי בחינת הסמ"ך, שהיא בחינת מלכות, בחינת ששים המה מלכות ומלכות היא בחינת חרב פיפיות, כמובא במקום אחר בחינת חרב נקמת נקם ברית, שהיא בחינת החרב והסכין של המילה החותך את הערלה ומבטל את הרע שכח החרב הזה נמשך מבחינת אש המשפט הנ"ל, בבחינת כי באש ה' נשפט ובחרבו את כל בשר ישעיה סו) וזה בחינת הפסוקים שנוהגין לומר ביום שיש בו מילה שהם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם, הינו בחינת מלכות הנ"ל, שהיא בחינת רוממות אל בגרונם וכו', בחינת מלכות פה, שהיא בחינת חרב פיפיות שהוא מכניע וחותך ומבטל את הערלה פגם הברית בחינת רע הנ"ל בבחינת חרב נקמת נקם ברית. וזהו שסים, לעשות נקמה בגוים וכו' לעשות בהם משפט כתוב. 'משפט' דיקא, כי החרב הנ"ל עושה בהגויים המשפט כתוב, כי החרב היא בחינת כח האש שנמשך מבחינת המשפט הנ"ל שהיא חותכת ושורפת את הרע שהיא הערלה. בבחינת כי באש ה' נשפט ובחרבו וכו' כנ"ל. נמצא, שהמילה היא בחינת בטול הרע על-ידי אש המשפט שהוא החרב והסכין של המילה שהיא בחינת מלכות בחינת כסא משפט ואז יוצא לאור משפט ויושב על הכסא ואז זוכין לקדשת שבת שהיא בחינת עגולא ורבועא דלגו, בחינת מ"ם וסמך וכו', כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת הטבילה שלאחר המילה, זה בחינת המ"ם, בחינת רבועא הנ"ל, כי הטבילה היא במקוה של מ"ם סאה, הינו בחינת מ"ם הנ"ל ואז נתעלם הבא לטהר בתוך המ"ם סאה של המקוה ונעשה כסא ומרכבה להמ"ם הנ"ל שזה בחינת כסא משפט הנ"ל: וזהו בחינת בעת ההוא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים וכו'. 'ונקוו' דיקא בחינת מקוה של מ"ם סאה הנ"ל שהיא מ"ם, בחינת משפט הנ"ל שעל-ידי-זה נתקרבין כל הגויים ומתגירין וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שאי אפשר לקרב בעלי תשובה וגרים לה' יתברך כי אם על-ידי בחינת משפט כנ"ל. בשביל זה נוסעין על ראש השנה לצדיקים. 'על ראש השנה' דיקא, כי כל מי שרוצה להתקרב לה' יתברך באמת ובודאי אי אפשר להתקרב באמת לה' יתברך כי אם על-ידי הצדיק הדור האמתי ואין הצדיק יכול לקרבו כי אם על-ידי בחינת משפט כנ"ל. ועל-כן נוסעין על ראש השנה דיקא, כי ראש השנה הוא יום המשפט. ועל-כן אז הוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה ואז נוסעין לצדיקים להתקרב לה' יתברך, כי אז יוצא לאור משפט ושורף את הרע של הרוצים להתקרב וכו' כנ"ל. ואז המשפט יושב על כסאו בבחינת כונן למשפט כסאו כנ"ל, כי כל זה נעשה בראש השנה דיקא שהוא יום המשפט. ועל-כן אז היא עקר זמן התקרבות לה' יתברך על-ידי צדיקי הדור האמתיים, כי כל עבודתנו בראש השנה לגלות אלקותו יתברך לכל באי עולם עד שישמעו רחוקים ויבאו ויתגירו כלם ויתקרבו לה' יתברך כמו שאנו אומרים בכל התפלות בראש השנה ויום הכפורים, ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וכו' ויעשו כלם אגדה אחת לעשות רצונך וכו'. ותמלך אתה ה' לבדך על כל מעשיך וכו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. ויאמר כל אשר נשמה באפו וכו' וכיוצא בזה בכל התפלות ויאתיו כל לעבדך וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת שופר, כי קול השופר ההולך וחזק מאד הוא בחינת יראה בבחינת עמוס ג) היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו. ויראה הוא בחינת אש, בחינת משפט הנ"ל, בבחינת כי ה' אלקיך אש אכלה הוא אל גדול ונורא. ועל-כן קול השופר, שהוא בחינת גבורות, בחינת יראה בחינת משפט, על-כן על-ידי-זה הקול מעוררין אש המשפט הנ"ל בבחינת תהלים כט) קול ה' חצב להבות אש: כי שופר של ראש השנה הוא שופר של איל בחינת אילו של יצחק שהוא בחינת קול השופר של מתן תורה וכמו שאנו זוכרין את הקולות של השופר של מתן תורה בראש השנה, כמו שכתוב, אתה נגלית וכו' וקול שופר של מתן תורה הזה יוצא באש ולפידים, כמו שכתוב, וכל העם ראים את הקולת ואת הלפידים וכו'. וכן בפסוקים הרבה, כי בשעת מתן תורה היו כל ישראל בבחינת גרים, כי אז היה התחלת התקרבותן לאביהם שבשמים שיצאו מטמאת מצרים לקדשת ישראל וכמו שפרש רש"י שם. ועל-כן קורין רות בשבועות, כי שבועות, שהוא מתן תורה, הוא בחינת התקרבות גרים ובעלי תשובה. ומחמת זה היה במתן תורה קול שופר ואש ולפידים שכל זה הוא בחינת אש המשפט הנ"ל. כדי לשרף הרע שהיה נאחז בהם מטמאת מצרים. ועל-כן נתנה התורה באש, הינו בחינת אש המשפט הנ"ל, כי התורה בעצמה נקראת משפט. ומחמת שאז בשעת מתן תורה נתעורר בשלמות אש המשפט הנ"ל, כמו שכתוב, ודבריו שמענו מתוך האש וכו'. על-כן באמת נזדככו אז לגמרי מאחיזת הרע, כמו שאמרו ערובין נד), חרות על הלחת חרות ממלאך המות וכו'. כי נתבטל אז זהמת הנחש לגמרי, כי פסקה זהמתן בשעת מתן תורה, על-ידי בחינת אש המשפט הנ"ל. שנתעורר על-ידי קול השופר שיש לו כח לעורר אש המשפט. בבחינת קול ה' חצב להבות אש. ועקר הקלקול שנתקלקל אחר כך בחטא העגל היה רק על-ידי הערב רב שהם בחינת הגרים שאסור לגירם שאין כח במשפט הנ"ל להכניע הרע שלהם, כמבאר היטב במאמר הנ"ל בסופו. וזה בחינת מ"ם וסמ"ך שבלוחות הנזכר במאמר הנ"ל, כי הלוחות שהם התורה שעל ידם נכנע הרע שלהם ופסקה זהמתן, כי נתנו מתוך האש כנ"ל, הם בעצמן בבחינת מ"ם וסמך הנ"ל שהוא עגולא ורבועא הנ"ל שהוא בחינת בטול הרע כנ"ל: ועל-כן בעת ההתחלה שנתגלה ה' יתברך למשה לפדות את ישראל ממצרים. נאמר שם המקרא המובא במאמר הנ"ל, וירא מלאך ה' אליו בלבת אש מתוך הסנה, כי מחמת שה' יתברך צוהו להוציא בני ישראל מטמאת מצרים ולקרבם לה' יתברך שזהו בחינת גרים ובעלי תשובה, על-כן נתעורר תכף אש המלאכים שהם בחינת אש המשפט, כי רק על-ידי-זה יוכל לקרב ישראל לה' יתברך כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שקול שופר מעורר אש המשפט הנ"ל שעל-ידי-זה נכנע הרע ועל-ידי-זה דיקא יכולין לקרב גרים ורחוקים לה' יתברך. וזהו בחינת תהלים פא) תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב. 'משפט' דיקא, כי צריכין לתקע בשופר כדי לעורר על ידו משפט הנ"ל כנ"ל. וזה שאומרים קדם השופר מזמור מז שבתהלים, שכלו מדבר מהתקרבות כל העמים לה' יתברך שיתגירו כלם וישובו לה' יתברך, כמו שכתוב, כל העמים תקעו כף וכו' כי ה' עליון נורא מלך גדול על וכו', בחינת יראה, שהוא בחינת משפט. וזהו, מלך גדול על כל הארץ. כי כלם יתגירו וישובו אליו. וזהו, ידבר עמים תחתנו וכו'. וזהו, יבחר לנו את נחלתנו. נחלה זו ירושלים, כי על-ידי-זה שמגירין גרים נבנה ירושלים עיר הקדש שהוא בחינת היכל הקדש שנעשה על-ידי הגרים, כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו, את גאון יעקב וכו'. 'יעקב' דיקא, כי יעקב הוא בחינת משפט, בחינת משפט לאלקי יעקב וכל זה נתעורר על-ידי השופר. וזהו, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. שעל-ידי-זה נתעורר המשפט כנ"ל. וזהו שסים, נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, דהינו גרים, כי אברהם היה ראש לגרים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק זה, כי על-ידי קול השופר שהוא בחינת משפט על-ידי-זה נעשין גרים. בשביל זה אומרים כל המזמור הזה המדבר מגרים קדם תקיעת שופר כנ"ל, כי שופר מקבץ כל הנדחים שהם בחינת גרים, דהינו כל הרחוקים והנדחים מה' יתברך כלם נתקרבין לה' יתברך על-ידי קול השופר שהוא בחינת משפט כנ"ל. כמו שאנו אומרים בראש השנה, תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותינו וקרב פזורינו מבין הגוים וכו'. וכמו שכתוב, ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים, כי השופר מקבץ ומקרב האובדים והנדחים שהם הרחוקים מהקדשה שמתקרבים לה' יתברך על-ידי אש המשפט שהוא בחינת קול השופר. ועל-ידי-זה נבנה היכל הקדש שהוא בחינת ירושלים. וזהו, והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. 'בהר הקדש בירושלים' דיקא, הינו בחינת היכל הקדש הנ"ל שנבנה על-ידי האובדים והנדחים שהם הרחוקים הבאים להשתחוות לה' ולהתקרב לעבודתו כנ"ל. וכל זה על-ידי קול השופר שהוא בחינת יראה, בחינת אש המשפט הנ"ל. ועל-כן היה אצל הבית דין שופר, כי שופר הוא בחינת משפט כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן כל הקולות של השופר הם משלשים, כמו שאמרו, שעור תקיעה כשלש תרועות, שעור תרועה וכו'. זה בחינת משפט שהוא משלש, כי המשפט הוא בבית דין של שלשה ועל-כן עקר המשפט הוא בחינת יעקב, בחינת משפט לאלקי יעקב, כי יעקב משלש באבהן, בחינת יעקב חבל נחלתו וכו', כמובא, כחבל הגדל בשלשה. כי יעקב כלול משלשה אבות, שהם בחינת בית דין של שלשה שמהם יוצא המשפט, שעל-ידי-זה מגירין גרים בבית דין של שלשה שמקבלין כח משלשה אבות. והעקר הוא יעקב שהיתה מטתו שלמה בלי שום פסול, כי כל זמן שלא בא יעקב השלישי לאבות המכריע שעל ידו עקר המשפט לא היה אפשר לבער הרע לגמרי. ועל-כן אברהם ויצחק שהיו מגירים גרים לא נמלטו מאחיזת הרע לגמרי. ועל-כן אברהם יצא ממנו ישמעאל ויצחק יצא ממנו עשו, כי עדין לא יצא לאור המשפט בשלמות להכניע ולבטל הרע לגמרי עד שבא יעקב השלישי שהוא עקר שלמות המשפט ואז נכנע הרע לגמרי על-ידי המשפט שהיה בשלמות אצלו. ועל-כן היתה מטתו שלמה בלי שום אחיזת הרע ופסלת כלל: ועל-כן עקר השופר הוא בחינת תרועה, כמו שכתוב, יום תרועה יהיה לכם. וכמו שכתוב, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. כי תרועה משלשת בקולות והיא בחינת יעקב, כמו שכתוב במדבר כג), לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, כי על-ידי התרועה שהוא בחינת יעקב בחינת משפט, על-ידי-זה לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, דהינו שאין בהם שום רע שהוא בחינת עמל ואון. כי נתבטל כל הרע על-ידי אש המשפט כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו שאומרים ביום השלישי לבריאת עולם, שהוא בחינת יעקב כידוע, מזמור פב. שמדבר ממשפט שהוא גם כן בשלש בחינות יעקב כנ"ל, כמו שכתוב, אלקים נצב וכו'. וזהו שסים, קומה אלקים שפטה הארץ כי אתה תנחל בכל הגוים. כי על-ידי המשפט על-ידי-זה כל הגויים נתקרבין לה' יתברך. וזהו, "כי אתה תנחל" 'תנחל' דיקא, כי נחלה זו ירושלים עיר הקדש שהוא היכל הקדש שנבנה על-ידי הגרים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו שאומרים בראש השנה, למשפטיך עמדו היום כי הכל עבדיך. כי על-ידי המשפט נתקרבים כלם לה' יתברך ואזי הכל עבדיך, כי כלם באים לעבדו יתברך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת מה שאומרים להגר הבא להתגיר, מה ראית שבאת להתגיר? אי אתה יודע שישראל בזה הזמן דוויים וסחופים וכו'. כי מתחלה ההכרח לרחק אותו קצת. ובזה שמבזין אותו ומרחקין אותו קצת ומרמזין לו שאינו כדאי להתקרב אצלנו. ואזי כשהוא מרצה אף-על-פי-כן ואמר יודע אני ואיני כדאי בזה נכנע הרע שלו ונפרד ממנו. בבחינת רות א) ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. ערפה הוא בחינת הרע הרוצה להתאחז בהגר צדק, בחינת רות שזה הרע נפרד על-ידי ההתרחקות שרוצין לרחק את הגר בתחלה, כי זה ההתרחקות הוא בחינת בטישא שמבטשין לה, כמובא בזהר הקדוש, אעא דלא סליק בה נהורא וכו' גופא דלא סליק בה נהורא דנשמתא מבטשין לה. כי על-ידי שרוצין לדחותו ולרחקו והוא דוחק עצמו ומכריח עצמו להתקרב אף-על-פי שמרחקין אותו בזה הוא מבטש ומכניע הרע שנאחז בו. וזה בעצמו הוא בחינת משפט הנ"ל שזה המקרב גרים או בעלי תשובה הוא מכלכל דבריו במשפט ומתחיל לרחקו בתחלה, שזהו בחינת דין ומשפט שהוא שופט אותו שאינו ראוי להתקרב ומדחה אותו ומראה לו התרחקות ואם הוא חזק בדעתו ואומר אף-על-פי-כן ואיני כדאי כבר קבל את דינו ומשפטו על-ידי שעמד בנסיון הזה של התרחקות. ועל-ידי-זה נכנע ונפרד ממנו הרע שלו ואז ראוי כנ"ל. וזהו בחינת מה שצדיקי אמת נוהגין לפעמים לרחק איזה אדם בתחלה כל זה הוא בשביל נסיון לטובתו, כי ההתרחקות הוא תכלית ההתקרבות. בבחינת שלום שלום לרחוק ולקרוב, כי אי אפשר לקרב הרחוקים כי אם על-ידי שיעמדו בנסיון של התרחקות שעל-ידי-זה נכנע הרע שלהם כנ"ל, כי ההתרחקות של הצדיק האמת זהו בחינת משפט הנ"ל שמכלכל דבריו במשפט ויודע איך לדבר עם כל אחד ואחד לקרב את זה ולרחק את זה הכל כפי המשפט שבלבו ועל-ידי-זה הוא בוחן ובודק ומנסה את אשר בלבבם אם הם באים להתקרב בלב שלם. וכשהם עומדים בנסיון ודוחקין עצמן להתקרב אף-על-פי שמרחקים אותם מאד, זהו בחינת בטישא הנ"ל שמבטשין גופם על-ידי-זה ומשברין כל המניעות שיש להם מבחוץ ומבפנים, דהינו היסורין שיש להם מהמונעים מבחוץ שלא להתקרב להצדיק והיסורים שיש להם מבפנים מההתרחקות של הצדיק בעצמו וכשמשברים כל אלו המניעות והיסורים על-ידי-זה נכנע הרע שנאחז בהם. ועל-ידי-זה דיקא הם מתקרבים לה' יתברך באמת: גם על-ידי-זה שהצדיק מכלכל דבריו במשפט ומרחקם בתחלה על-ידי-זה יוכל להנצל מלקרב את הרשעים שאינם ראויים לקרבם, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם, כי הם בודאי לא יוכלו לעמד בנסיון של התרחקות ויתרחקו באמת על-ידי שהוא מרחיקם ויהיה נצל מהם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת מאה קולות שתוקעין בראש השנה. זה בחינת מ"ם וסמ"ך הנ"ל שעולים מאה, כי על-ידי קול השופר מעוררין את המשפט הנ"ל שעל-ידי-זה יוצא אש המשפט ושורף את הרע הנאחז בהיכל הקדש. שכל זה הוא בחינת מ"ם וסמ"ך, בחינת שבת, בחינת עגולא ורבועא כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל-כן תוקעין מאה קולות, כי מ"ם וסמ"ך עולה מאה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן אין תוקעין בשבת, כי בשבת אין צריכין לעורר המשפט כדי לבטל את הרע, כי בשבת ממילא נתבטל כל הרע כנ"ל. בבחינת את שבתתי תשמרו דא עגולא ורבועא וכו' כנ"ל. ועל-כן בשבת ממילא נתתקן בחינת עגולא ורבועא דלגו, בחינת מ"ם וסמ"ך ואין צריכין לעורר המאה קולות של השופר:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת קימת חצות שאז נתעוררין מהשנה ומתגברין לעסק בתורה ולהתאבל על חרבן בית המקדש, כי עקר חרבן בית המקדש היה על קלקול המשפט, כמובא בדברי רבותינו ז"ל שעקר חרבן ירושלים היה על שעותו בה את הדין. וכמו שכתוב, ההפכים ללענה משפט וכו'. וכיוצא בזה פסוקים הרבה המדברים מגלות ישראל וחרבן בית המקדש שנזכר בהם קלקול המשפט שבשביל זה חרבה ירושלים, כי ירושלים ובית המקדש הם בחינת היכל הקדש, כמבאר במאמר הנ"ל. ומחמת שעקר בנין וקיום של היכל הקדש הוא על-ידי בחינת משפט כנ"ל, על-כן היה מקום המשפט בבית המקדש שהוא היכל הקדש, כי שם בבית המקדש היו יושבין סנהדרי גדולה בלשכת הגזית שמשם היה יוצא המשפט לכל העולם, כי עקר קיום הבית המקדש שהוא היכל הקדש הוא על-ידי המשפט כנ"ל, כי עקר ברור כל הניצוצות הקדושות מתוך הקלפות היה בבית המקדש ששם היו מבררין כל הברורין על-ידי הקרבנות והקטרת שהיו מכפרין על כל החטאים, שהוא בחינת ברור הניצוצות הקדושות כידוע, ועל-כן היו צריכין שם בחינת משפט כדי לעורר אש המשפט לשרף את הרע שלא יתאחז בהיכל הקדש כנ"ל. ועל-כן היה שם מקום המשפט כנ"ל ועל-ידי המשפט שהיה שם על-ידי-זה נתעורר אש הנ"ל. וזהו בחינת אש המזבח שזה האש היה שורף את הרע שלא יתאחז בההיכל הקדש וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמרו רבותינו ז"ל, למה נסמכה פרשת משפטים לפרשת המזבח? לומר לך שתשים דינים אצל המזבח, הינו כנ"ל. כי אש המזבח נמשך על-ידי בחינת המשפט כנ"ל. ועל-כן היו הדינים יושבים לעשות משפט אצל המזבח כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שהיה בתוך ההיכל הקדש שלחן בצפון ומנורה בדרום. ומזבח מקטר קטרת בין שלחן למנורה, כי קטרת זה בחינת גרים, כי עקר ברור הניצוצות הקדושות מתוך הקלפות היה על-ידי אחד עשר סמני הקטרת כידוע, שזהו בחינת גרים שמוציאין אותם מתוך עמקי הקלפות ומקרבין אותן אל הקדשה ועקר הגרים נעשין על-ידי בחינת יד ושם הנ"ל. שהם בחינת עגולא ורבועא, כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת שלחן בצפון ומנורה בדרום וזה בחינת יד ושם הנ"ל, 'יד' הוא בחינת חכמה הנמשך מבית ה' שעל-ידי-זה יש לו כח לכלכל דבריו במשפט ולהעמיד תלמידים הרבה, כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזה בחינת מנורה בדרום, שהוא בחינת חכמה, כי מנרתא דא רישא, כי שמן המנורה הוא בחינת חכמה ודעת בבחינת ושמן על ראשך אל יחסר. וזה בחינת משפט שהוא בחינת חכמה, בבחינת מלכים א) כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט. שלחן בצפון זה בחינת שם הנ"ל שהוא בחינת עשירות, שהוא בחינת שלחן מלכים, בחינת פרנסה ועשירות, וזהו שלחן בצפון, כי משם נמשך העשירות, כי מצפון זהב יאתה ועל-ידי כל בחינות אלו שהם שלחן ומנורה, שהם בחינת יד ושם הנ"ל, על-ידי-זה עושין בעלי תשובה וגרים שהם בחינת ברור ניצוצות הקדושות מתוך הקלפות, שזהו בחינת קטרת כנ"ל, ועל-כן היה המזבח מקטר קטרת עומד בין שלחן למנורה כנ"ל, הינו כנגד האויר שבין שלחן ומנורה): נמצא, שעקר קיום ירושלים ובית המקדש הוא על-ידי בחינת משפט כנ"ל ועקר חרבן ירושלים היא על-ידי קלקול המשפט כנ"ל. ולעתיד לבא עקר בנין ירושלים יהיה על-ידי המשפט, כמו שכתוב, ציון במשפט תפדה וכו'. וזהו, ציון במשפט תפדה ושביה וכו', כי על-ידי המשפט נעשין בעלי תשובה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת קימת חצות, כי התעוררות השנה זהו בחינת החזרת המחין, כי שנה הוא הסתלקות המחין והתעוררות השנה הוא החזרת המחין וכשחוזרין המחין נתעורר המשפט התלוי במח וחכמה כנ"ל. וזה נעשה בחצות לילה, כי אז הוא זמן המשפט שהוא בחינת התעוררות השנה, בבחינת תהלים לה) העירה והקיצה למשפטי וכו'. וזה נעשה בחצות לילה דיקא, בבחינת שם קיט) חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך. 'על משפטי' דיקא כנ"ל, כי בחצות אז נתעורר המשפט, כמו שכתוב, ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וכו'. ובאלקיהם עשה שפטים. אז וכן באברהם נאמר, ויחלק עליהם לילה וכו'. וכמו שפרש רש"י שלילה הוא זמן פרעניות להעכו"ם והעקר בחצות לילה שאז נתעורר המשפט עליהם להכניע ולשרף הרע שהם העכו"ם. וזה בחינת שלהובא דאשא דבטש בגדפלי דתרנגולא בחצות וכדין קארי וכו'. זה בחינת אש המשפט שנתעורר אז שהוא בחינת גבורות, בחינת תרנגול שנקרא גבר:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי כל אדם בא לעולם הזה רק בשביל זה כדי לברר ברורים לברר ניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות שנפלו לשם על-ידי חטא אדם הראשון או על-ידי חטאיו בעצמו שחטא בגלגול הראשון וברור הניצוצות הוא בחינת גרים ובעלי תשובה כנ"ל. ועל-כן צריך האדם לשמר עצמו מאד ולשפט עצמו בכל עת כדי לעורר אש המשפט הנ"ל. כדי להכניע הרע הנאחז סביב אלו הניצוצות שהוא מכרח לבררם שלא יתאחזו בו חס ושלום, ובשביל זה באמת האדם הוא בסכנה גדולה בעולם הזה וצריך לשפט עצמו הרבה בכל יום ויום ולחשב דרכיו ולעורר לבבו לה' יתברך, שזהו ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו שהזהירנו רבנו ז"ל על זה פעמים אין מספר וכמזכר כמה פעמים בספריו הקדושים, כי לפי עצם הסכנה שיש על כל אדם בעולם הזה כקטן כגדול מחמת הרע הנ"ל הנאחז בהניצוצות שהוא מכרח לבררם, כי אפלו האדם הפחות שבפחותים שבישראל הוא גם כן מברר ברורים לפי בחינתו ומחמת שאלו הניצוצות הקדושים שהוא צריך לבררם הם מערבים בתוך הרע על-כן יש עליו סכנות גדולות שלא יתאחז בו הרע חס ושלום, ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש-ברוך-הוא עוזרו וכו'. ועל-כן אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמד כנגדם כי אם על-ידי התבודדות שהוא בחינת משפט הנזכר במאמר הנ"ל. שהאדם צריך לשפט עצמו, דהינו להתבודד בינו לבין קונו ולהשפט בעצמו על כל דרכיו וליסר עצמו ולהוכיח את עצמו בכל יום ויום כדי לעורר אש המשפט הנ"ל. כדי לשרף ולהכניע את הרע שלא יתאחז בלבו חס ושלום, כנ"ל. ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, אל תאמין בעצמך עד יום מותך. וכמו שמצינו כבר כמה צדיקים ואנשים גדולים וכמה אנשים כשרים וחשובים שכבר עסקו בעבודת ה' באמת ימים ושנים ואחר כך נלכדו בעברות חמורות חס ושלום, רחמנא לצלן, וכמובא בכתבי האר"י מזה, אך הכל הוא על-פי הנ"ל, כי מחמת שכל אדם עוסק רק בעולם הזה לברר ברורים ובפרט העוסקים בעבודת ה' ביותר שבכל יום ויום הם מבררים ברורים חדשים ועל-כן בכל יום ויום יצרם מתגבר עליהם ביותר, כי יש להם יצר הרע חדש בכל יום, כי בכל יום נתעורר עליהם הרע מחדש, דהינו הרע של אלו הניצוצות שהגיעו אליהם עכשו לבררם ועל-כן לפעמים, הם באים לאיזה ניצוצות שהם מנחים בעמקי הקלפות ומחמת שהם עוסקים לבררם על-כן נתאחז בהם הרע מאד רחמנא לצלן, ועל-כן יכולין להכשל פתאם חס ושלום, ועל-כן צריכין להזהר מאד מאד לשפט עצמו בכל יום ויום ולחשב דרכיו כדי לעורר על-ידי-זה התלהבות לבו כדי שיתעורר אש המשפט כדי לשרף את הרע הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובפרט כי כל אדם צריך ומכרח לעסק לקרב גם אחרים לה' יתברך ולעשות בעלי תשובה וגרים, כי לכך נוצרת, כי זה עקר ישוב העולם, כי לא תהו בראה לשבת יצרה ישעיה מה) שיהיה העולם מישב מבני אדם, דהינו בני דעה העוסקים בעבודת ה', כי מי שאינו עוסק בעבודת ה' הוא רק חיה בדמות אדם וכמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים, וכמו שהזהירו רבותינו ז"ל על זה מאד וכמובא בזהר הקדוש, זכאה מאן דאחד בידא דחיבא. והפליג שם מאד מאד בעצם שכרו שה' יתברך מתפאר עמו בכל העולמות, עין שם. וזה בחינת הערבות שכל ישראל ערבים זה בזה, כי כל אחד מישראל מחיב לדבר עם חברו ביראת שמים בכל יום ויום וכמו שאנו מבקשין בכמה תפלות שנזכה ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים וכו' ועקר בקשתנו הוא שנזכה ללמד אחרים דרכים ועצות בעבודת ה' יתברך, וזהו, ללמד וללמד לשמר ולעשות ולקים, שיהיה הלמוד רק לשמר ולעשות ולקים כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה: נמצא, שכל אדם מישראל חובה מטל עליו בזה לזכות גם אחרים בתשובה ולקרב נפשות לעבודת ה' יתברך אבל צריכין לשמר עצמו מאד מן הרע הנאחז באלו הנפשות שהוא רוצה לקרבם ולזה צריכין משפט לשפט עצמו בכל יום כדי לעורר אש המשפט כדי לשרף את הרע שלא יתאחז בלבו וגם לגרש ולשרף את הרע מן ההיכל הקדש, דהינו מאלו הנפשות שהוא עוסק לקרבם, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. ואז נתעורר המשפט ויוצא לאור משפט, ואז המשפט יושב על כסא וכו', עין כל זאת היטב היטב במאמר הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה עקר המשפט הוא ביום, כי אין דנין בלילה אלא בגמר דין או אם נתרצו הבעלי דינין וכמו שכתוב, בית דוד דינו לבקר משפט וכו'. ועל-כן נקרא המשפט אור, כמו שכתוב, ומשפטיך אור יצא. כי המשפט הוא בחינת אור יום, כי המשפט הוא בחינת חכמה ומחין כנ"ל, שזהו בחינת אור יום, כי בלילה הוא הסתלקות הדעת כידוע. ועל-כן עקר המשפט ביום ועל-כן עקר התגלות הדעת שיוכל לכלכל דבריו במשפט העקר הוא ביום וכשמגיע הלילה ואז נתעוררין כל גרדיני נימוסין וכו' וכל הקלפות וכו' ואז יורד בחינת המלכות שהוא בחינת כסא כבוד בחינת כסא המשפט הנ"ל, לעמקי הקלפות לברר משם ברורים ומחמת שאז מתגברין החיצונים מאד על-כן אין בנו כח לשרפם ולהכניעם על-ידי בחינת המשפט שלנו ועל-כן בלילה הוא זמן שנה, שהוא הסתלקות הדעת הסתלקות המשפט, דהינו שאנו מסלקין המשפט מאתנו, כי אין כח במשפט להכניע רק אנו מוסרין המשפט לה' יתברך שהוא בעצמו יעשה בהם משפט כתוב. וזה בחינת מה שאנו אומרים קדם השנה, בידך אפקיד רוחי וכו'. 'בידך' דיקא שאנו מוסרין המשפט בעצמו והמשפט הוא בחינת יד, בחינת ותאחז במשפט ידי, שה' יתברך בעצמו יעשה בהם משפט, בבחינת כי המשפט לאלקים הוא. ואזי ה' יתברך בעצמו ממשיך כח המשפט לבחינת מלכות, שהוא בחינת היכל הקדש הנ"ל, בחינת כסא הנ"ל, שהוא בחינת שם הנ"ל, בחינת עגולא ואז המלכות מקבלת כח המשפט ויורדת בכח המשפט בכל העולמות התחתונים ומבררת ברורים מעמקי הקלפות כל זמן השנה עד חצות לילה, כי מלכות היא חרב נוקמת, בחינת חרב המשפט הנ"ל: כי בלילה עקר הברור על-ידי בחינת מלכות, שהיא בחינת אמונה, בחינת שם הנ"ל, כי בחינת השם לבד הולך ומברר ברורים בלילה בבחינת נפשי אויתך בלילה וכו'. ועקר תאות הנפש דקדשה הוא לבחינת השם בבחינת לשמך ולזכרך תאות נפש: ועל-כן אף-על-פי שבלילה אין משפט, אף-על-פי-כן אנו מעוררין בלילה כח המשפט של היום, כי גמר דין נעשה בלילה וגם האדם יכול לשפט את עצמו בכל עת, כי האדם נגד עצמו בודאי הוה כקבלו עליהו: ועל-כן מתודין עצמן קדם השנה בכל הודויים, כמובא ברעיא מהימנא שצריך להתודות בכל הודויים קדם השנה ומקבלין על עצמן ארבע מיתות בית דין כדי לעורר כח המשפט של היום וכל זה כדי למסר כל הכח הזה ליד בחינת המלכות, בחינת כסא הנ"ל וכו'. כדי שתוכל לירד ולעלות מעמקי הקלפות, כי בלילה עקר הברור על-ידי בחינת המלכות, שהיא בחינת שם כנ"ל, כי יד ושם הנ"ל עגולא ורבועא הנ"ל הם בחינת יום ולילה, 'יד' שהוא בחינת חכמה, בחינת משפט הוא בחינת אור יום כנ"ל. 'ושם' שהוא בחינת נפש הוא בחינת לילה, בחינת נפשי אויתך בלילה כנ"ל: כי הצדיק מברר ברורים ועושה גרים ובעלי תשובה על-ידי שני בחינות הנ"ל שהם בחינת יד ושם, כי כמה נפשות באים אליו ומתדבקין בו רק מחמת שמו לבד ואחר כך כשבאין אליו הוא מלמד אותם חכמתו ומכלכל דבריו במשפט על-ידי כל אחד ואחד. ובחינת השם הוא בחינת שנה הסתלקות הדעת, דהינו שאינו עוסק אז לדבר עמהם ללמדם משפט להכניס בהם דעתו, רק ששמו לבד הולך ומתפשט בעולם ועל-ידי-זה לבד הם נתדבקים בו: והנה בלילה אז עקר הברור על-ידי בחינת שם בחינת מלכות כנ"ל. ואז מוסרין המשפט לה' יתברך, כי אז נתעוררין כל גרדיני נימוסין ואין יודעין איך לנהג עמהם, כי יש רע שאין מועיל לו המשפט להכניעו, כמבאר במאמר הנ"ל בסופו. ועל-כן מוסרין אז המשפט לה' יתברך בבחינת בידך אפקיד רוחי כנ"ל שה' יתברך בעצמו יעשה בהם משפט וה' יתברך ממשיך אז בעצמו כח המשפט לבחינת מלכות, בחינת שם הנ"ל. כדי להצילה מהקלפות מסטרא דמותא, שהוא בחינת שנה, שהיא אחד מששים במיתה. 'אחד מששים' דיקא. ועל-כן מעוררין קדם השנה הששים גבורים כלם אחזי חרב וכו'. וגם אומרים ששים אותיות של ברכת כהנים כדי לשמר ולהציל את בחינת המלכות, שהיא בחינת שם, שהוא בחינת עגולא, בחינת סמ"ך, כמבאר שם במאמר הנ"ל כדי להציל את בחינת הסמ"ך. בחינת ששים המה מלכות מהשנה שהיא אחד מששים במיתה. וזה שאומרים קדם השנה, רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאמים וכו' לעשות בהם משפט כתוב. כי אז קדם השנה מעוררין כח המשפט כדי למסרו לבחינת מלכות, בחינת שם, שהיא בחינת חרב פיפיות, בחינת חרב נקמת, בחינת חרב המשפט הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת מה דאיתא בכתבי האר"י שבשעת השנה נסתלקין המחין מזעיר אנפין למעלה ואז נמשכין הגבורות למלכות שלא על-ידי זעיר אנפין ועל-ידי-זה ננסרת המלכות וחוזרת פנים בפנים, שזהו סוד כונת ראש השנה סוד הנסירה סוד השנה והתעוררות השנה על-ידי השופר הנעשה בראש השנה, עין בכונות, הינו כנ"ל. שמוסרין המשפט שהוא בחינת מחין מוסרין אותו לה' יתברך בבחינת כי המשפט לאלקים הוא. ואז ה' יתברך בעצמו ממשיך הגבורות שבמחין, דהינו אש המשפט למלכות. ועל-ידי-זה מבררת ברורים ונבנית בשלמות ומכנעת הקלפות על-ידי אש המשפט ואז תוכל לחזר פנים בפנים, כי אינה מתיראה עוד מהקלפות, עין בכונת קריאת שמע שעל המטה ובכונות ראש השנה):

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שבלילה שהוא הסתלקות המחין בחינת שנה אז נסתלק המשפט מהאדם ועולה המשפט לה' יתברך. וה' יתברך בעצמו ממשיך כח המשפט להמלכות שהיא בחינת שם לשמר את האדם בשעת שנה, ועל-כן באמת צריכין אז שמירה גדולה וכל זה הוא רק על-ידי כח המשפט שביום, כי כפי המעשים טובים שעשה ביום כן זוכה לשמירה בשעת שנה כמובא, וכל המעשים טובים שעושין טוב וסרין מרע כל זה הוא בחינת משפט. בחינת חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך תהלים קיט): וכשמגיע חצות לילה אז המלכות בתכלית המעוט ויורדת למטה מאד ואז צועקת בקול גדול להעלותה משם, כי בכל שעה נתמעט כח המשפט בשעת שנה. ועל-כן כל מי שרוצה לחוס על כבוד קונו ועל כבוד שמו ונפשו. הוא צריך להתעורר בהתעוררות גדול בחצות לילה ממש. ועל-ידי-זה שמתעורר אז על-ידי-זה מעורר המשפט אז בבחינת העירה והקיצה למשפטי וכו', בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך כנ"ל. ועל-ידי המשפט הוא מעלה את המלכות בחינת שמו ונפשו ואז הזמן לבנות היכל הקדש על-ידי כח המשפט ועל-כן מתאבלין אז על חרבן בית המקדש שנחרב על-ידי קלקול המשפט כנ"ל וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה ובבנינה. נמצא, שעל-ידי שמתאבלין על חרבן בית המקדש על-ידי-זה עוסקים בבנינו שהוא בחינת בנין היכל הקדש הנ"ל. ועל-כן עוסקים אז בתורה, כי התורה נקראת משפט, כי עקר קיום היכל הקדש הוא על-ידי המשפט כנ"ל, וכל זה עוסקין לעורר ולהקיץ המשפט עד אור יום. ואז באור יום אז יוצא לאור משפט ויושב על כסא בבחינת בית דוד דינו לבקר משפט, בית דוד דיקא, כי בית דוד הוא בחינת מלכות שהוא בחינת כסא המשפט הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת ציצית ותפלין שזמנם משהאיר היום, כי ציצית ותפלין הם בחינת עגולא ורבועא הנ"ל יד ושם הנ"ל ציצית הוא בחינת עגולא, בחינת כסא הנ"ל, כי ציצית הוא בחינת מקיפים, בחינת עגולים, כמובא בדברי רבנו ז"ל. והם בחינת כסא, כי תכלת כרסיא דדינא. וכמובא בתקונים ובציצית מתקן כורסיא לקדשא בריך הוא וכו' תפלין הם בחינת רבועא, בחינת תפלין מרבעין בתפרן ואלכסונן וארבע פרשיות שכל זה בחינת רבועא, בחינת משפט הנ"ל, כי תפלין לשון משפט, כמובא לשון פלילה, כי משפט הוא בחינת מחין כנ"ל, שזהו בחינת תפלין, שהם בחינת מחין כידוע: ושבת שהוא בטול הרע כנ"ל, על-כן אין צריכין אז לעורר משפט ועל-כן אין דנין בשבת ויום טוב. ועל-כן אין מניחין תפלין בשבת, כי אז אין צריכין לעורר משפט הנ"ל לבטל הרע, כי אז השכינה שובתת וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל-כן קדם שבת שאז עולין כל הניצוצות ונכללין בקדשה בכניסת שבת ומתיראין שלא יתאחזו הקלפות הרעים גם כן על-כן יורד שלהובא דאשא ושורף אותם, הינו בחינת אש המשפט הנ"ל. וזהו בחינת רחיצת חמין בערב שבת כידוע ואחר כך טובלין במקוה שהוא בחינת רבועא, בחינת מ"ם הנ"ל, בחינת מ"ם סאה של המקוה, כי כשיורד אש המשפט לשרף את הרע אזי אחר כך נשאר המשפט רק בבחינת רחמים וחסדים, בחינת מימי החסדים, בחינת ויגל כמים משפט, כי משפט עמודא דאמצעיתא שכלול רחמי ודינא שאש ומים, כי זה סוד המובא בכונות הנ"ל. שבתחלה קדם הנסירה אז הם אחור באחור ואז זעיר אנפין כלול מחסדים וגבורות ובשעת הנסירה שנעשה על-ידי השנה בכל לילה וכן בראש השנה על-ידי-זה נמשכין כל הגבורות להמלכות ונשאר זעיר אנפין כלו חסדים לבד, הינו כנ"ל שבתחלה מעוררין אש המשפט כדי לשרף את הרע שלא יתאחז בלבו ואחר כך נמשך כל האש שהוא בחינת גבורות להמלכות שהוא בחינת היכל הקדש וכו' כנ"ל ואז נשאר המשפט בבחינת מימי החסדים לבד בבחינת רחמים, בבחינת תהלים קיט) רחמיך רבים ה' וכו'. וזה בחינת הטבילה של הגר אחר המילה שהוא בחינת אש המשפט חרב פיפיות וכו' כנ"ל, בחינת כסא כנ"ל. ואחר כך שחותכין הרע שהוא הערלה על-ידי חרב פיפיות הנ"ל, אחר כך נשאר המשפט בבחינת רחמים בחינת מימי החסדים כנ"ל. וזהו בחינת הטבילה במקוה של מ"ם סאה כנ"ל. וזהו בחינת הרחיצה במים או טבילה בכל בקר, הינו כנ"ל: וזה בחינת מה שכתוב בזהר הקדוש, כד פריש ליליא גדפהא אזי מסתתמין תרעין דגן עדן ונימוסי גרדיני נפקין בעלמא ועלמא אתנהג בידא דמטרוניתא, הינו כנ"ל. כי בלילה נסתלקין המחין שהוא בחינת שערי גן עדן, כמובא. והוא בחינת הסתלקות המשפט למעלה לה' יתברך ואז גרדיני נימוסין נפקין כנ"ל. ואז עלמא אתנהג בידא דמטרוניתא שהוא בחינת מלכות, בחינת כסא הנ"ל, בחינת שם בחינת עגולא, בחינת סמ"ך, בחינת היכל הקדש הנ"ל, כי מוסרין לה כח המשפט לעשות נקמה בגויים וכו'. הכל כנ"ל והבן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת עצם אריכת הגלות עכשו אשר לא היתה כזאת מימי קדם, כי כבר עברו כל הקצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, כי עכשו ה' יתברך רוצה שיהיה גאלה שלמה לעולם באין גלות אחריו עוד כלל ועל-כן בודאי ההכרח שישובו כל ישראל בתשובה ויבררו כל הברורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל עבודה זרה דף ה' ע"א), אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שהוא בחינת ברור כל ניצוצות כידוע ואי אפשר לעשות בעלי תשובה ולברר ברורים כי אם על-ידי בחינת משפט הנ"ל, שהוא שורף את הרע ואז נבנה היכל הקדש ברוחניות על-ידי הנפשות שמקרבים לה' יתברך ואזי יבנה היכל הקדש גם בגשמיות, דהינו בנין בית המקדש ממש וארמון על משפטו ישב, 'על משפטו' דיקא, כי עקר בנין בית המקדש על-ידי בחינת המשפט כנ"ל. אך יש רשעים שהם בחינת ערב רב שאסור לקרבם, כי אין מועיל כנגדם כח המשפט בבחינת מרום משפטיך מנגדו, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. ועל-כן על-פי הרב אין יודעים לשות עצות בנפשו איך להתנהג בענין המשפט הנ"ל, כי איך יקרב את הרחוקים אולי הם מהרשעים שאסור לקרבם כנ"ל, כי בודאי אי אפשר לבשר ודם שידע זאת על בריו אפלו צדיקים הגדולים במעלה מאד מכל שכן הקטנים, כי אפלו משה רבנו עליו השלום, נכשל בזה שקרב את הערב רב שהם הרשעים שאסור לקרבם עד שאמר לו ה' יתברך, לך רד כי שחת עמך וכו'. כמבאר במאמר הנ"ל ואם כן מה יעשו אזובי קיר, כי משה רבנו עליו השלום, בודאי זכה לבחינת המשפט בשלמות, כי נתן לנו את התורה שהוא בחינת משפט כנ"ל ובשעת מתן תורה שאז נתקרבו ישראל לאביהם שבשמים, שזהו בחינת גרים ובעלי תשובה אז זכה לעורר מלאכים הנ"ל. אש המשפט הנ"ל בשלמות גדול, כמו שכתוב, ודבריו שמענו מתוך האש. וכמו שכתוב תהלים כט), קול ה' חצב להבות אש שכל זה הוא בחינת אש המשפט הנ"ל כנ"ל ובאמת עלתה בידו שזכה להכניע את הרע לגמרי, כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן שכל זה הוא בחינת בטול הרע לגמרי על-ידי אש המשפט הנ"ל כנ"ל. ואף-על-פי-כן אחר כך קלקלו הערב רב עד שאמר לו הקדוש-ברוך-הוא 'לך רד' וכו' מחמת שהם בחינת רשעים שאסור לקרבם מחמת שאין המשפט מועיל כנגדם כנ"ל, מכל שכן שאר בני אדם שבודאי אין יכולין לסמך על המשפט שלהם בלבד, רק צריך לשפט עצמו מאד על כל דבר כדי לעורר התלהבות לבו. ואחר כך למסר המשפט לה' יתברך בבחינת כי המשפט לאלקים הוא, שה' יתברך בעצמו יתן בו חכמה ודעת שיוכל לכלכל דבריו במשפט ויזכה לידע ולכון עם מי לדבר ועם מי שלא לדבר. ואיך לדבר ומתי לדבר איך ומה וכמה, כי אי אפשר לאדם לכון המשפט הזה היטב כנ"ל, בפרט עכשו בגלות הזה והגלות דומה ללילה שאז צריכין רק למסר המשפט לה' יתברך כנ"ל, כי עכשו בגלות הזה, בפרט בעקבא דמשיחא אז מכרח משה רבנו עליו השלום, להתלבש בכל ישראל ולהתגלגל עמהם כדי לתקן הפגם שפגם במשפט במה שקרב את הערב רב, כמובא בתקונים ובזהר הקדוש בכמה מקומות. נמצא, שצריכין עכשו בכח משה רבנו עליו השלום לתקן פגם המשפט שנפגם על-ידי הערב רב. ומחמת זה המשפט הוא נפלא ונעלם וסתום מאד ואין מי שידע לכון המשפט הזה מאחר שאפלו משה רבנו עליו השלום, ירד ממדרגתו על-ידי הערב רב שקרבם כמובא. ועל-כן נאמר על ישראל בגלות הזה, ותרד פלאים. והקץ הוא נפלא וסתום ונעלם מאד, כמו שכתוב, עד מתי קץ הפלאות. וכל זה הוא מחמת נפלאות והעלמת המשפט שצריכין לתקן הפגם של המשפט שהיה על-ידי הערב רב שזה המשפט נפלא ונעלם מאד כנ"ל בבחינת כי יפלא ממך דבר למשפט וצריכין רק לשפט עצמו היטב ואחר כך למסר המשפט לה' יתברך לבד בבחינת כי המשפט לאלקים הוא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי יש שני בחינות במשפט. האחד מה שהאדם צריך לשפט את עצמו בכל יום, דהינו להתבודד בינו לבין קונו ולפרש שיחתו לפניו יתברך ואת כל אשר עם לבבו ישיח לפני ה' יתברך ויחשב דרכיו וישפט עצמו על כל דרכיו אם כך ראוי לו לעשות לבלות ימיו חס ושלום, בדרכים כאלה וכו'. ובחינה שניה של משפט הוא לכלכל דבריו במשפט, דהינו שידע איך לדבר ועם מי לדבר ולהמשיך בהם חכמתו וכו'. וזה מרמז בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל שנזכר שם שתי בחינות הנ"ל, כמו שמבאר שם. ואש המלאך הזה נעשה מבחינת משפט שמכלכל דבריו במשפט. שאדם שופט את עצמו וכו' והם שני בחינות. שמכלכל דבריו וכו' הוא בחינת אחת, שאדם שופט את עצמו הוא בחינת שניה וכנ"ל. ובסוף מבאר יותר, כמו שכתוב שם, כי על-ידי שמכלכל דבריו במשפט על-ידי-זה יכול ללמד לתלמידים חכמתו וכו', עין שם: והנה לשפט את עצמו זה יכול כל אדם לקים כנ"ל, אבל בחינת שניה הנ"ל, דהינו לכלכל דבריו במשפט כנ"ל. זה צריכין סיוע גדול מלעלא שיזכה לדעת הזה. וגם אחר כך אי אפשר לסמך על חכמתו ומשפטו לבד, כי יש רשעים בחינת ערב רב שמרום משפטו מהם שעקר אריכת הגלות על ידם כמובא. ועל-כן צריכין למסר המשפט הזה לה' יתברך. וה' יתברך יודע תעלומות ויוליכהו בדרך הישר באפן שיזכה לכון המשפט היטב לידע איך לדבר וכו'. והרשעים שאסור לקרבם יזכה להכירם ולא יקרבם כלל ואז כשיתתקן המשפט יבנה הבית המקדש שהיא בחינת היכל הקדש כנ"ל. ויקים, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. זה בחינת תקון הפלאת המשפט, בחינת כי יפלא ממך דבר למשפט, שעל-ידי-זה נעלם קץ הפלאות: וה' יתברך ירחם עלינו ויראנו נפלאות המשפט ואז יקים, ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה במהרה בימינו, אמן ואמן: שיך לעיל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

בשביל זה יתרו דיקא זכה לתן עצה למשה רבנו על דבר המשפט, כמו שכתוב, ואתה תחזה וכו'. כי יתרו שהוא גר צדק שעקר התקרבותו לה' יתברך הוא על-ידי המשפט כנ"ל, על-כן זכה להוסיף בתורה פרשת המשפט שהוא ואתה תחזה וכנ"ל. ועל-כן נסמכה פרשת מתן תורה לפרשת המשפט, כי האש של מתן תורה היא בחינת אש המשפט הנ"ל, כי ישראל נתקרבו אז לה' יתברך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תקיעה שברים תרועה שהם בחינת תלת אבהן, כמובא. כי האבות היו מגירים גרים, כמבאר במאמר הנ"ל. שזה נעשה על-ידי השופר שהוא בחינת יראה, בחינת משפט כנ"ל, כמו שכתוב תהלים עו), משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום וכו'. וזה בחינת מלכיות, זכרונות ושופרות. מלכיות זה בחינת שם הנ"ל, בחינת היכל הקדש וכו' הנ"ל, כי שם הוא בחינת מלכות כנ"ל, כמו שאנו אומרים במלכיות, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. 'זכרונות' זה בחינת משפט הנ"ל שאדם שופט את עצמו שעל-ידי-זה ממתיק המשפט שלמעלה, כי כל הברכה של אתה זוכר מדבר ממשפט. כמו שכתוב, אתה זוכר מעשה עולם ופוקד וכו' מי לא נפקד כהיום הזה וכו'. ובריות בו יפקדו להזכירם וכו'. שזהו בחינת משפט שהאדם צריך לחשב דרכיו וכו' מחמת שיודע שה' יתברך זוכר הכל ואין שכחה לפניו וכל מעשיו יהיו נזכרין לו ליום הדין, על-כן צריך תמיד לשפט את עצמו כנ"ל. 'שופרות' זה בחינת אש המשפט הנ"ל, בחינת קול ה' חצב להבות אש כנ"ל, כמו שמובא בברכה זו, וכל העם רואים את הקולות והלפידים וכו', הינו כנ"ל, כי על-ידי כל בחינות אלו מקרבין גרים ובעלי תשובה לה' יתברך שזה עקר בחינת ראש השנה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שהשמש מכה בבקר בפטיש לעורר העולם שילכו לבית הכנסת, כי בבקר הוא התעוררות המשפט, כי אז יוציא לאור משפט כנ"ל בבחינת דינו לבקר משפט כנ"ל. וזה בחינת הכאה בפטיש, כי הכאה היא בחינת דין ומשפט, הינו בחינת אש המשפט הנ"ל בבחינת ירמיה כ) הלא כה דברי כאש וכו' וכפטיש וכו' שעל-ידי אש המשפט בחינת הכאה, על-ידי-זה מקרבין כל הרחוקים לעבודתו יתברך. ועל-כן מעוררין העולם על-ידי הכאה זו שילכו כלם לבית הכנסת שהיא כנפיא דכלא, דהינו שכלם יתקרבו לה' יתברך וילכו לבית הכנסת לעסק בעבודת ה'. כי על-ידי אש המשפט שהוא בחינת הכאה, בחינת דין שהוא שורף כל הרע מן היכל הקדש על-ידי-זה יכולים כלם להתקרב לה' יתברך ולילך לבית הכנסת שהיא בחינת היכל הקדש: גם קול ההכאה הוא קול חזק בחינת הקול המעורר המשפט כנ"ל, כי עקר המשפט נתעורר על-ידי הקול שזהו בחינת קול שופר כנ"ל, כי קול הוא בחינת משפט כידוע: ועל-כן כל המכות והמשפטים שעשה משה במצרים היו על-ידי הכאת המטה, כי הכאה הוא בחינת משפט כנ"ל. ועל-כן מכין שלש הכאות בבקר זה בחינת משפט שהוא בשלשה כנ"ל. ועל-כן בשבת אין מעוררין לבית הכנסת על-ידי הכאה בפטיש, כי בשבת אין צריכין לעורר המשפט, כי בשבת הוא בטול הרע, כי אז השכינה שובתת כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שנסמך ברכת השיבה שופטינו לברכת מקבץ נדחי וכו', כי קבוץ זה בחינת בעלי תשובה וגרים שהיו מתחלה נדחים ורחוקים מן הקדשה ועכשו נתקבצים ונתקרבים לה' יתברך ועולים כל הניצוצות הנדחים והמפזרים. ועל-כן נסמך לזה השיבה שופטינו, כי לזה צריכין משפט כנ"ל: וזה שנסמך אחר ברכת המשפט ברכת המינים שהוא, ולמלשינים אל תהי תקוה וכו', זה בחינת הרשעים שאסור לקרבם שאין המשפט מועיל נגדם כנ"ל שאנו מבקשים שלא יהיה להם תקוה ויאבדו ויעקרו ויתבטלו ולא יזיקו לנו כלל. ואז יתרומם קרנם של הצדיקים והחסידים, כי מאחר שיזכו לרחק את הרשעים שאין המשפט מועיל להם. אזי יהיה המשפט על מכונו ואז לא יוכלו הגרים להטות חס ושלום, את לב הצדיקים מה' יתברך. ועל-כן על-ידי-זה יהיה 'משען ומבטח לצדיקים', ואז כשהצדיקים זוכין להמשפט בשלמות אז יהיה נבנה ההיכל הקדש כנ"ל שהוא בחינת בנין ירושלים כנ"ל. ואז יהיה צמיחת קרן דוד, שהוא בחינת כסא המשפט הנ"ל, שהוא בחינת מלכות כנ"ל, בחינת מלכות דוד שנאמר בו, וכסאו כימי שמים תהלים פט) וכמו שכתוב, והוכן בחסד כסאו וישב עליו באמת באהל דוד שפט ודרש משפט. וכתיב בה, ולא למראה עיניו ישפט וכו' ושפט בצדק דלים. כי עקר צמיחת קרן משיח הוא על-ידי תקון המשפט. שעל-ידי-זה נבנה ירושלים עיר הקדש שהיא בחינת היכל הקדש כנ"ל. ועל-כן נסמכו זה לזה כל הברכות האלו:

העתקת הקטע עם מראה המקום

גרים הלכה ד בהלכות מילה אות טז: הלכה ה בהלכות מילה הלכה ה אות טו:

העתקת הקטע עם מראה המקום