ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · ספר תורה ב
התאמת הקריאה
מצות עשה שיכתב כל אחד מישראל ספר תורה לעצמו ועקר המצוה שיכתב הספר תורה בעצמו, כמו שכתוב, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו': על-פי המאמר המתחיל בסימן כ"ב פרקא חמישאה דספרא דצניעותא בראשית ברא, בראשית מאמר ברא חצי מאמר אב ובן סתים וגליא וכו'. דע, שיש חותם וכו', עין שם כל המאמר כלו:
והנה הכלל, שעל-ידי נעשה ונשמע זוכין לשמחה. ונעשה ונשמע הם בחינת הכתרים שהכתירו את ישראל בחורב והם בחינת נסתר ונגלה שהם בחינת תורת ה' ותורתו, בחינת תורה ותפלה, כי הנעשה הוא בחינת נגלה, בחינת תורה, בחינת תורתו והנשמע הוא בחינת תפלה, בחינת תורת ה', בחינת נסתר וצריך כל אחד לצאת מדרגא לדרגא שישתדל לעשות מהנשמע נעשה, מהתפלה תורה, מהנסתר נגלה וכו'. כי בכל עולם ועולם ובכל מדרגה ומדרגה יש בחינת נעשה ונשמע ובחינת הנשמע שבמדרגה זאת או אצל אדם זה, הוא בחינת נעשה בחינת נגלה אצל אדם אחר, או מדרגה אחרת הגבה ממנו. וכן מדרגא לדרגא ומעולם לעולם וכשעושה מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה אז יש לו נשמע אחר גבה ממנו וכן מעולם לעולם עד אין סוף ועין שם כל זה היטב היטב. ועל-ידי נעשה ונשמע זוכין לשמחה ועל-ידי שמחה זוכין לעזות בחינת קולות ועל-ידי עזות נכנסין אל הקדשה ומתקרבין להשבעה רועים שהם כלליות אמונת ישראל שהם ממשיכין האמונה לישראל ועל-ידי-זה ממלאין את הידים וממשיכין להם הארה מהשבעה רועים וזוכין לחותם הידין שהוא חותם האמונה ועל-ידי-זה זוכין לשני החותמות כי עקר תלוי באמונה וכו', עין שם כל זה היטב היטב:
וזה בחינת מצות כתיבת ספר תורה שצריך כל אחד מישראל לכתב ספר תורה לעצמו או שעל כל פנים יגיה בה אות אחת שנחשב גם כן כאלו כתבה בעצמה, אבל הקונה ספר תורה כחוטף מצוה מן השוק, כי כל אחד מישראל צריך לקבל את התורה מחדש, כמו שכתוב, אשר אנכי מצוך היום. ודרשו רבותינו ז"ל, בכל יום יהיה בעיניך כחדשים. ועקר קבלת התורה בכל אדם ובכל זמן הוא בבחינת נעשה ונשמע הנ"ל, כי כל אחד מישראל מקטן ועד גדול כל אחד לפי בחינתו יש לו בחינת נעשה ונשמע, דהינו מה שהוא יודע ומבין זה בחינת נעשה שהוא בחינת נגלה, בחינת תורה וכו' כנ"ל ומה שנסתר ונעלם ממנו זה בחינת נשמע, בחינת תפלה כנ"ל. וצריך כל אחד להשתדל לקבל את התורה בכל עת מחדש, דהינו שיזכה בכל פעם להשיג ולהבין את הנסתר והנעלם ממנו ולעשות מהנשמע נעשה מהנסתר נגלה וכו' כנ"ל. ואזי יש לו נשמע גבה יותר. ואחר כך צריך לילך להלן יותר מדרגא לדרגא ולעשות מזה הנשמע נעשה. ואזי יש לו נשמע עוד גבה יותר וכן ילך תמיד מדרגא לדרגא ולצאת בכל פעם מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה יותר וכן לעולם. וזה בחינת כתיבת ספר תורה, כי הכתב של הספר תורה זה בחינת נעשה ונשמע שממשיכין בחינת הנשמע למטה ועושין ממנו בחינת נעשה, כי צריך לכתב את הספר תורה לשמה דוקא כי אם לא כתבה לשם קדשת ספר תורה פסולה, כי לא חל עליה הקדשה וגם צריך שיכתב כל השמות שבה לשם קדשת השם והכונה שצריך הסופר לכון לכתבה לשמה לשם קדשת ספר תורה ולשם קדשת השם זאת הכונה היא בחינת נשמע, בחינת תפלה שהיא בחינת דבקות ובטול לאין סוף, כי משם ממשיכין כל הקדשות וצריך הסופר קדם הכתיבה לדבק מחשבתו בה' יתברך, שזהו בחינת נשמע כנ"ל כדי להמשיך משם הקדשה, דהינו שיכתבנה לשם ה' יתברך לשם קדשת ספר תורה ולשם קדשת השם ובכונה זו צריך שיכתב הספר תורה ואזי כשכותב אותיות התורה בכונה לה' יתברך לשם קדשה אזי ממשיך בחינת הנשמע, בחינת הנסתר, בחינת אור האין סוף לתוך אותיות הנכתבים בספר תורה. שהם בחינת נעשה, בחינת עשיה גשמיות: נמצא, שממשיך מנשמע לנעשה, כי באמת אותיות התורה בשרשן הם אורות רוחניים וגבוהים מאד וכלם משרשים בו יתברך, כביכול, באור האין סוף ומשם צריכין להמשיכם למטה, שזהו בחינת מה שצריכין לכתב הספר תורה בכונה דיקא כנ"ל, כי על-ידי הכונה שמכונים וכותבין לשם קדשת ספר תורה ולשם קדשת השם על-ידי כונה זו מדבק הסופר מחשבתו בה' יתברך באור האין סוף ששם הוא מקור כל הקדשות של הספר תורה ושל כל השמות הקדושים ובכונה זו כותב האותיות בספר תורה ועל-ידי-זה ממשיך ועושה מהנשמע נעשה, מתורת ה' תורתו וכו' כנ"ל. וזה בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה, שהוא בחינת כתיבת ספר תורה, כי הנשמע, שהוא בחינת נסתר, הוא בחינת אש שחורה, כי הנשמע נקרא שחור מחמת שאי אפשר להשיגו בבחינת ישת חשך סתרו. שסתרי תורה נקראים בחינת חשך ושחרות מעמק המשג, כמובא בדברי רבנו ז"ל במאמר הנ"ל מי שרוצה לטעם טעם אור הגנוז וכו' סימן טו), וצריך להמשיך הנסתר, שהוא בחינת אש שחורה לתוך בחינת הנגלה, שהוא בחינת אש לבנה, שזהו בחינת כתיבת ספר תורה, בחינת אש שחורה על גבי אש לבנה, דהינו שעושין מהנסתר נגלה, כי כשנמשך האש שחורה לתוך האש לבנה, דהינו שממשיכין אותיות התורה משרשם למטה עד שנכתבין על גבי הספר. אזי אנו יכולים להבינם ולהשיגם קצת ואז נעשה מהנסתר נגלה, מהנשמע נעשה. נמצא, שכתיבת ספר תורה הוא בחינת שעושין מהנשמע נעשה ועל-כן צריך כל אחד שיכתב דיקא בעצמו ספר תורה לעצמו, כי כל אחד יש לו נעשה ונשמע בעצמו לפי בחינתו. ועל-כן בודאי אינו יכול לצאת עם הספר תורה שכתבה אחר, כי הוא צריך להשיג ולקבל בחינת הנשמע שלו דיקא, כי חברו יש לו נעשה ונשמע אחר או גבה ממנו או נמוך ממנו ואם חברו גבה ממנו בודאי לא יוכל לקבל הנשמע שלו. ואם הוא נמוך ממנו אם כן איך יצא עם כתיבת ספר תורה של חברו שעשה מהנשמע נעשה מאחר שהוא כבר עבר דרגא זו והוא צריך להשיג נשמע גבה יותר, על-כן צריך שיכתב דוקא בעצמו הספר תורה כדי להשיג ולקבל בחינת נעשה ונשמע לפי בחינתו, שזהו בחינת כתיבת ספר תורה לשמה כנ"ל:
וזה בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, כי ה' יתברך מסר לנו תורתו בכתב הכלולה מנעשה ונשמע, אבל האדם צריך לילך בכל פעם מדרגא לדרגא ולהשיג חדשות בכל פעם. ולצאת מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה ממנו, על-כן לא רצה לכתב ולבאר כל התורה בכתב לבד רק מסר התורה בכתב ובעל פה, כי תורה שבכתב בכלל הוא בחינת נעשה, כי הכתב הוא בחינת עשיה ותורה שבעל פה שהיא בחינת מלכות בחינת תפלה הוא בחינת נשמע, כי עקר תורה שבעל פה הוא מה שהחכמים אמתיים מחדשין בכל דור ודור שאנו מזהרין לשמע להם, כמו שכתוב, לא תסור מן הדבר וכו'. וכל החדושים והבאורים שהחכמים דורשין ומחדשין בתורה על-ידי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, שהם בחינת תורה שבעל פה, הם בחינת נעשה ונשמע, דהינו שעושין מהנשמע נעשה, כי מתחלה לא הבינו פרוש התורה וחדושיה ועכשו על-ידי באורם וחדושם נגלה הפרוש והחדוש מה שהיה נסתר מאתנו מתחלה. נמצא, שתורה שבעל פה הוא בחינת נשמע ועל-כן נתנה התורה בכתב ובעל פה וכל אחד צריך לעסק בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, כי כל אחד צריך לעסק בנעשה ונשמע ולעלות בכל פעם מדרגא לדרגא לחדש בתורה ולהשיג הנסתר שבתורה ולעשות מהנשמע נעשה שזה עקר תורה שבעל פה כנ"ל:
וזה בחינת ראש השנה ויום הכפורים וסכות, כי ראש השנה ויום הכפורים הם בחינת נעשה ונשמע, בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהם בחינת יד כותבת ויד חותמת, כמובא בתקונים תקון יח דף לג). 'יד כותבת' דא אוריתא דבכתב, 'יד חותמת' דא אוריתא דבעל פה, כי ראש השנה הוא בחינת תורה שבכתב, בחינת יד כותבת, כי בראש השנה יכתבון. ועל-כן עוסקין בראש השנה בתורה שבכתב, כי אומרים בתפלה מלכיות וזכרונות ושופרות שהם פסוקים מתורה שבכתב, כי זה היום תחלת מעשיך. כי בו נברא אדם הראשון ועקר בריאת האדם היה בשביל קבלת התורה שהוא בחינת נעשה ונשמע, אבל בתחלת הבריאה אזי אין משיגין רק הנעשה ונשמע הראשון שהוא בחינת תורה שבכתב שהנעשה הוא בחינת גוף התורה והנשמע הוא הפרוש והבאור של התורה. ואחר כך כשזוכין לידע איזה פרוש ובאור צריכין לילך מדרגא לדרגא להשיג פרוש וחדוש גבה יותר וכן להלן עד שישיג נסתרות וסתרי נסתרות שבתורה רזין ורזין דרזין, אבל בתחלה הנעשה והנשמע הוא בחינת תורה שבכתב כנ"ל. ועל-כן בראש השנה שאז הוא תחלת הבריאה, אז הוא בחינת תורה שבכתב כנ"ל ועל-כן אומרים בתפלה אז הרבה פסוקים מתורה נביאים כתובים שהוא תורה שבכתב, שהוא בחינת שעושין מתורה תפלה, כי מזכירין הרבה פסוקי תורה בתפלה אז: כי איתא בדברי רבנו ז"ל, לעשות מהתורה תפלה, כאשר הזהיר אותנו על זה כמה פעמים, דהינו כל מה שאדם לומד איזה מדה טובה והנהגה טובה יבקש מה' יתברך שיזכה לזה לקים התורה שלמד. והנה לכאורה נזכר בהמאמר הנ"ל להפך, כי שם מבאר לעשות מהתפלה תורה כנ"ל, אך באמת, אדרבה, במאמר הנ"ל מבאר היטב ענין הנ"ל לעשות מהתורות תפלות, כי שם מבאר שתורה ותפלה הם בחינת נסתר ונגלה והם בחינת תורת ה' ותורתו וכו' כנ"ל. והנה קדם שהאדם זוכה לקים את דברי התורה אזי כל התורה הוא בחינת נסתר אצלו, כי עקר הוא קיום התורה, כי לא המדרש עקר אלא המעשה, ואזי כל התורה שלא זכה עדין לקים הוא בחינת נסתר אצלו בחינת תפלה ואזי צריך לעשות מהתורה תפלה, דהינו שהוא צריך להתפלל לה' יתברך שיזכהו לקים את כל דברי התורה שעדין לא זכה לקימה שהוא בחינת נסתר אצלו כנ"ל. נמצא, שעושין מהתורה תפלה, כי התורה שלא זכה עדין לקים שהוא בחינת נסתר אצלו הוא בחינת תפלה כנ"ל, כי זאת התורה היא עדין אצלו בחינת תורת ה', בחינת נסתר, בחינת תפלה כנ"ל. ואחר כך כשזוכה לפעל בקשתו אצל ה' יתברך ונתקבלה תפלתו וזכה להגיע לזה לקים את כל דברי התורה והמצות שבקש מה' יתברך לקימם אזי נעשה מהנשמע נעשה, מתורת ה' תורתו, מתפלה תורה, כי עכשו נתקבלה תפלתו וזוכה לקים את התורה שהיה מתפלל עליה ואזי יש לו נשמע אחר גבה ממנו וכו', דהינו שמתפלל להשיג הסודות והכונות שיש בהמצות וכן כיוצא בזה מדרגא לדרגא נמצא הכל אחד, כי מה שכתוב לעשות מהתורה תפלה, הינו מהתורה שלא זכה עדין לקימה או להשיגה שזהו בעצמו מה שכתוב בתורה הזאת לעשות מהנשמע נעשה מתפלה תורה, כי התורה שלא זכה עדין לקימה וכו' הוא בחינת תפלה וכו' והכל אחד) ועל-כן בראש השנה שהיא תחלת הבריאה אז התורה שבכתב בעצמה הוא בבחינת תפלה, כי אז אנו מתחילין להכיר את ה' יתברך ואז צריכין להתפלל שיזכנו ה' יתברך לנעשה ונשמע הראשון שהוא בחינת כתיבת התורה, בחינת תורה שבכתב כנ"ל ועל-כן עושין מפסוקי תורה שבכתב תפלה, כי הם עדין אצלנו בבחינת תפלה, בבחינת נסתר כנ"ל: וזה שאנו מתפללין בראש השנה, ובכן תן פחדך ה' אלקינו על כל מעשיך ואימתך על כל מה שבראת וייראוך כל המעשים וכו'. דהינו שאנו מתפללין שיהיה נעשה מהנשמע נעשה, כי הנשמע הוא בחינת יראה, שהוא בחינת בראשית ירא בשת, כמבאר במאמר הנ"ל. ועל-כן אנו מבקשים מה' יתברך שימשך פחדו ויראתו על כל המעשים, דהינו היראה, שהוא בחינת נשמע, בחינת נסתר, תהיה נתגלה על כל המעשים, שהם בחינת נעשה שיהיו נעשה מהנשמע נעשה כנ"ל: וזה בחינת מלכיות וזכרונות ושופרות. 'מלכיות' הוא בחינת נשמע, שהוא בחינת תפלה, בחינת מלכות, כי הנשמע, שהוא הנסתר שאנו רוצין להשיג הוא בחינת מלכות שבמדרגה העליונה, דהינו מדרגה התחתונה שבמדרגה העליונה, כי זהו כלל שאי אפשר להשיג מדרגא לדרגא כי אם מדרגה התחתונה שבמדרגה העליונה, כמבאר במקום אחר. נמצא, שהנשמע הוא בחינת מלכות, בחינת תפלה וזה בחינת מלכיות שאומרין בראש השנה. 'זכרונות' הוא בחינת נעשה, דהינו שממשיכין מהנשמע לנעשה שהוא בחינת כתב כנ"ל, שזהו בחינת זכרונות, בחינת כתב זאת זכרון בספר, דהינו שממשיכין ומגלין מנשמע לנעשה עד שנכתב בספר לזכרון עד שנזכר תמיד אותו יתברך, כי באמת לית מחשבה תפיסא בה כלל, אבל אנו צריכין להאמין בו יתברך ולדבק מחשבותינו אליו יתברך תמיד, שזהו בחינת נשמע, בחינת תפלה, בחינת בטול ודבקות לאין סוף עד שנזכה שיתגלה לנו איזה השגה וידיעה בתורתו שהיא אחדותו, כי אוריתא וקדשא בריך הוא וישראל כלא חד, ועל-ידי-זה אנו יודעין קצת ממנו יתברך מגדלו ורוממותו ותפארתו יתברך. ואנו צריכין לקשר הידיעה הזאת בלבנו לזכרה לעולם בבחינת כתיבה, בבחינת כתבם על לוח לבך, למען לא נשכח אותו לעולם. נמצא, כשעושין מהנשמע נעשה זהו בחינת זכרון, בחינת כתב זאת זכרון בספר כנ"ל. וזהו בחינת זכרונות שאומרים בראש השנה. נמצא, שמלכיות וזכרונות הם בחינת נעשה ונשמע. ועל-ידי נעשה ונשמע זוכין לשמחה ועל-ידי השמחה זוכין לעזות, דהינו קולות דקדשה, כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו בחינת שופרות וזהו בחינת קול שופר שתוקעין בראש השנה אצל מלכיות וזכרונות ושופרות, כי קול שופר הוא בחינת עזות דקדשה, בחינת הן יתן בקולו קול עז, כמבאר במאמר הנ"ל שזה זוכין על-ידי נעשה ונשמע כנ"ל. ועל-ידי עזות דקדשה, דהינו קול השופר זוכין לכנס אל הקדשה, דהינו להתקרב לכלליות השבעה רועים הממשיכין האמונה הקדושה לישראל, כי זה עקר עבודת ראש השנה לזכות לאמונה שלמה, כמובא בדברי רבנו ז"ל בכמה מקומות:
וזה בחינת עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, כי אחר כך צריכין לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא לזכות לנשמע גבה יותר. וזה תלוי בתשובה, כי כשרוצין לעלות מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה יותר צריך שיהיה ירידה קדם העליה, כי הירידה תכלית העליה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, לא היה דוד ראוי לאותו מעשה ולא היו ישראל ראויים וכו' אלא כדי להורות תשובה, כמבאר כל זה במאמר הנ"ל. ואזי כשזוכין לעליה על-ידי הירידה, דהינו שזוכין להשיג הנשמע והנסתר ואזי נתהפך הירידה לעליה, דהינו שכל העונות שהם בחינת ירידה נתהפכין לזכיות ונעשה מהעונות תורה וזה שנסמך שם במאמר הנ"ל. ענין מה שכתוב שם על פסוק ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו שלעתיד יהיו נעשין מעונות ישראל תורה. ואז יחפשו ויבקשו עונות ישראל כדי למצא עוד עון. כדי שיהיה נעשה ממנו תורה, כי אז יהיו נכללין כל העונות באין סוף. בחינת ואיננו שיהיו נכללין כל העונות באין וכו', עין שם, כי כשזוכין להשיג הנשמע והנסתר, דהינו לעלות מדרגא לדרגא ואז נכללין באין סוף, כי הנשמע הוא בחינת אין סוף, כמובן במאמר הנ"ל ואז נתהפך הירידה לעליה ונתהפכין כל העונות לזכיות, כי נכללו כלם באין שהוא בחינת נשמע ונסתר כנ"ל. וכל זה זוכין על-ידי התשובה, כי תשובה גבה מאד והוא למעלה מהתורה בחינת סתרי תורה, בחינת נשמע, בחינת תפלה ומי שנפל איזה נפילה מעבודת ה'. ואפלו אם לפעמים נפל חס ושלום, לאיזה נפילה גדולה לעונות ממש חס ושלום, רחמנא לצלן, צריך להתחזק מאד מאד לבלי ליאש את עצמו חס ושלום, כמבאר אצלנו כמה פעמים. וכשאינו מיאש את עצמו ומחזק את עצמו ושב אל ה' בכל לבו. אזי זוכה על-ידי התשובה לעלות לעליה גדולה על-ידי הירידה הזאת דיקא, כי הירידה הוא תכלית העליה כנ"ל, כי על-ידי הירידה זכה לתשובה שעל ידה זכה להנשמע והנסתר לעלות מדרגא לדרגא מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה ממנו כנ"ל. ואז נכלל באין סוף ונתהפכין כל העונות לזכיות. בבחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו כנ"ל: נמצא, שעקר העליה מנעשה ונשמע זה לנעשה ונשמע גבה ממנו הוא על-ידי התשובה כנ"ל. וזה בחינת עשרת ימי תשובה ויום הכפורים, כי בראש השנה הוא ההתחלה. וביום הכפורים הוא הגמר, כי כל עבודתנו באלו הימים הוא לנסר את המלכות. ומלכות היא אמונה, כי עקר היא האמונה, כי אנו צריכים לגלות את האמונה בעולם שהיא בחינת התגלות מלכותו, כי על-ידי האמונה יודעין שהוא יתברך מלך על כל הארץ, שכל זה הוא עקר בקשתנו בראש השנה ויום הכפורים. כמו שאנו אומרים, ובכן תן פחדך על כל מעשיך וכו' וייראוך כל המעשים וכו' ותמלך אתה ה' לבדך על כל העולם כלו בכבודך וכו'. וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה. וכיוצא בזה הרבה, שכל כונתנו ותשוקתנו ותפלותנו שתתגלה אמונתו ומלכותו בכל העולם, שזהו בחינת נסירת המלכות שלא תהיה המלכות והאמונה נעלמת בו יתברך שאז אין יודעין ממנו יתברך כלל, כי לית מחשבה תפיסא בה כלל ואי אפשר לדעת ממנו יתברך כי אם על-ידי האמונה הקדושה וכל זמן שהאמונה קשורה בו יתברך ונעלמת בעצמותו יתברך אין יודעין ממנו יתברך כלל, על-כן אנו צריכין לנסר את המלכות והאמונה ולבנות קומת האמונה. באפן שתתגלה האמונה על כל באי עולם. עד שידע כל פעול וכו' ואי אפשר לזכות לאמונה כי אם על-ידי נעשה ונשמע וכו' כנ"ל. על-כן אנו עוסקין באלו הימים בתשובה כי הם עשרת ימי תשובה. ועל-ידי כל תשובה ותשובה שעושין בכל יום ויום מעשרת ימי תשובה, על-ידי-זה זוכין לעלות מדרגא לדרגא וזוכין לנשמע גבה יותר בבחינת ירידה תכלית העליה, כי נתהפכין העונות לזכיות על-ידי התשובה ולפי בחינת הנעשה ונשמע שזוכין בכל יום מעשרת ימי תשובה. כן זוכין לעזות דקדשה בחינת קולות. וכמו כן זוכין להמשיך האמונה הקדושה בעולם, כמבאר ומובן היטב כל זה במאמר הנ"ל, עין שם היטב. וזהו בחינת מה שבכל יום ננסר חלק מהמלכות שהיא בחינת אמונה, כי כפי התשובה שזוכין בכל יום מעשרת ימי תשובה כן זוכין לסליחת עונות, דהינו להפך העונות לזכיות ואז נתהפך הירידה לעליה. ועולין מדרגא לדרגא וזוכין לנעשה ונשמע גבה יותר ועל-ידי-זה זוכין לשמחה. ועל-ידי-זה זוכין לעזות דקדשה, דהינו קולות דקדשה. ועל-ידי-זה זוכין לקבל ולהמשיך האמונה הקדושה הנמשכת על-ידי השבעה רועים כנ"ל:
ועקר הגמר הוא ביום הכפורים. שאז עקר הסליחה והכפרה ואז זוכין לתשובה שלמה. ואז ה' יתברך מוחל עונות עמו ישראל ואז נתהפכין כל העונות לזכיות. ועל-כן עקר קבלת התורה הוא ביום הכפורים, כי אז נתרצה ה' יתברך למשה, ואמר לו 'סלחתי' על חטא העגל ואז ירד משה עם הלוחות, שהם בחינת שני העדים הנעשים מנעשה ונשמע, כי הלוחות כלולים מתורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהם בחינת שני לוחות בשני ידיו יד ימין ויד שמאל, שהם תורה שבכתב ותורה שבעל פה כידוע, שהם בחינת יד כותבת ויד חותמת. כי ביום הכפורים יחתמון, כי אז נגמר הדין בחינת הנעשה ונשמע בשלמות שהם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה כנ"ל, כי ביום הכפורים זוכין לבחינת הנשמע העליון, כי אז נכללין באין סוף בתכלית הבטול כמו שיהיה לעתיד, כי יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא שאין בו אכילה ושתיה כידוע. ועל-כן ביום הקדוש הזה מתודין כל החטאים והעונות והפשעים שעשו כל השנה כלה, כי עכשו נעשין מכל העונות תורה, כי כלם נעשין זכיות על-ידי התשובה שלמה שעושין אז. ועל-כן דיקא על-ידי ודוי העונות זוכין לנשמע העליון שזוכין ביום הכפורים שהוא סתרי תורה עליונים בבחינת ירידה תכלית העליה כנ"ל, כי העונות נתהפכין לזכיות ונעשה מהם תורה עליונה סתרי תורה. ואז ביום הכפורים נתקים, ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו. 'יבקש' דיקא כנ"ל. ועל-כן אז ביום הכפורים הוא עקר שלמות התפלה, כי זוכין אז לחמש תפלות, כי אז זוכין להנשמע העליון שהוא בחינת תפלה כנ"ל. ועל-כן אז ביום הכפורים נשלם האמונה ומאירה באור גדול מאד, כי אז זוכין לנעשה ונשמע בתכלית השלמות שעל-ידי-זה זוכין לאמונה שלמה כנ"ל: וזה בחינת חמש טבילות שטובל כהן גדול בו ביום בכל פעם שמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב. ולכאורה קשה בשלמא כשמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן, דהינו מעבודת חוץ לפנים בודאי ראוי שיטבל מאחר שנכנס לקדשה גבה יותר, אבל מבגדי לבן לבגדי זהב מפנים לחוץ למה לו לטבל? אך באמת על-פי הנ"ל ניחא, כי חוץ ופנים הם בחינת נעשה ונשמע, שהם בחינת נגלה ונסתר. ועל-כן תכף כשנכנס הכהן הגדול לפני ולפנים למקום הארון. ועשה שם עבודת פנים וזכה מיד להשיג הנשמע שהוא בחינת נסתר ונעשה מהנשמע נעשה ואז זכה לנשמע גבה יותר ואזי כשיצא לחוץ זכה לעבד עבודת חוץ שהוא בחינת נעשה בבחינת הנשמע שהיה לו בתחלה, כי זכה עכשו לנעשה ונשמע גבה יותר. ועל-כן בודאי צריך טבילה אפלו מפנים לחוץ, כי בכל פעם הוא עולה למדרגה גבה יותר לבחינת נעשה ונשמע גבה יותר כנ"ל:
וזה בחינת הקולות שזוכין ביום הכפורים, כי חמשה ענויים הם בחינת חמשה קולות, כמובא בכתבים, כי על-ידי נעשה ונשמע זוכין לקולות שהם בחינת עזות כנ"ל. ועל-כן עקר הארת יום הכפורים הוא בחינת קולות כידוע, כי אז הוא עקר קבלת התורה בחינת נעשה ונשמע כנ"ל. שעל-ידי-זה זוכין לעזות שהוא בחינת קולות כנ"ל ועל-כן בכל עשרת ימי תשובה מעוררין הקולות דקדשה ואומרים בכל יום ממעמקים קראתיך ה' ה' שמעה בקולי וכו'. ועל-ידי-זה נתנסר המלכות שהיא בחינת אמונה, כי עקר האמונה מקבלין על-ידי הקולות שהם בחינת עזות. שעל-ידי-זה זוכין להתקרב להשבעה רועים שעל ידם זוכין לאמונה הקדושה כנ"ל. וזה שאומרים, אם עונות תשמר וכו' כי עמך הסליחה למען תורא. כי על-ידי סליחת עונות, דהינו שנעשין מהעונות זכיות כנ"ל. והירידה היא תכלית העליה אז זוכין לעשות מהנשמע נעשה וכו' כנ"ל. והנשמע הוא בחינת יראה, בחינת בראשית ירא בשת, כמו שמבאר שם במאמר הנ"ל. וזהו, כי עמך הסליחה למען תורא. כי על-ידי סליחת עונות שעל-ידי-זה זוכין להשיג הנשמע על-ידי-זה זוכין ליראה, כי הנשמע הוא בחינת יראה כנ"ל:
וזה בחינת סכה שעושין אחר יום הכפורים, כי עקר הסכה הוא הסכך שהוא בחינת אמא דמסככא על בנין. ועקר הסכך הוא מפסלת גרן ויקב. ובזה אנו מראין גדל כחנו ועצם חסדי ה' יתברך, כי בזה אנו רואין שמחל לנו ה' יתברך כל עונותינו ונתהפכו כל העונות לזכיות ונעשו מעונות ישראל תורה כי זה אנו רואין על-ידי מצות סכה שמפסלת דיקא נעשה הסכה שזהו בחינת שמעונות ישראל נעשה תורה, כי כשנתהפכין העונות לזכיות ונעשה מהעונות תורה זאת התורה היא סתרי תורה דיקא בחינת נשמע כנ"ל, בחינת תשובה שהיא למעלה מהתורה. וזהו בחינת סכה, כי סכה גבה מאד והוא בחינת סתרי תורה, בחינת תשובה, בחינת אמא דמסככא על בנין ואם לבינה תקרא שהוא בחינת סתרי תורה. נמצא, שהסכה היא בחינת נשמע, בחינת סתרי תורה. והוא נעשית דיקא מפסלת גרן ויקב, שהם בחינת מץ ותבן, שהם קלפה דחפיא על חטה, שהם בחינת עונות ומהם דיקא נעשה הסכה, כי כל זה אנו זוכין ביום הכפורים שמחל לנו ה' יתברך עונותינו עד שנתהפכו העונות לזכיות כנ"ל. ועל-כן נעשין עכשו מפסלת דיקא סכה שהיא בחינת סתרי תורה וכו' כנ"ל. ובזאת הסכה אנו יושבין כל שבעת הימים ואנו מקבלין השבעה רועים בסכה, כי עכשו זוכין לקבל השבעה רועים שעל ידם עקר המשכת האמונה שכל עבודתנו בראש השנה ויום הכפורים היה בשביל זה כנ"ל. ובזאת הסכה הקדושה אנו יושבין והסכה מגנת עלינו ושומרת אותנו מכל השונאים והרודפים הרוצים להרחיק אותנו חס ושלום, כי על-ידי כח הסכה אנו בטוחים בה' יתברך שנהיה סמוכים ודבקים בו יתברך תמיד לעולם ועד. ואין שום דבר שירחיקנו ממנו יתברך, כי אנו נסתרים בצל סכה העליונה שהוא קדשה גבה כל כך עד ששם נתהפכין כל העונות לזכיות ובכח החסד הזה שוב אין אנו מתיראים משום הרחקה שבעולם, כי בודאי תמיד נשוב אליו יתברך וסוף כל סוף נהיה נשארים דבוקים וכלולים בו יתברך, מאחר שזכינו עכשו לכנס באור הקדשה העליונה בצל סכה הקדושה שהיא אמא דמסככא על בנין, שהיא בחינת תשובה ששם כל העונות נתהפכין לזכיות. נמצא, שאנו רואין עצם כח התשובה, על-כן אנו בטוחים ומחכים שמכל הנפילות והירידות ומכל ההרחקות שבעולם, מכלם נשוב אליו יתברך בתשובה שלמה עד שנזכה לישב בסכה של לויתן: ועל-כן לעתיד לבא תהיה הסכה דיקא מגנת מן הגיהנם, כמו שכתוב, וסכה תהיה וכו' ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר ימטר על רשעים פחים וכו'. כי אור הסכה נמשכת ממקום גבה כל כך ששם כל העונות נתהפכין לזכיות. ועל-כן הסכה מגנת ומצלת מן הגיהנם שהוא ענש על העברות חס ושלום, רחמנא לצלן, כי הסכה מהפכת העונות לזכיות כנ"ל. ועל-כן עושין סכות אחר יום הכפורים כנ"ל:
וזה בחינת ויאמר ה' סלחתי כדברך. 'כדברך' דיקא, כי הנשמע שהוא סתרי תורה, הוא בחינת דברי תורה שהם הדברים שסביבות המצוה, בחינת וידבר ה' אל משה וכו', כמבאר במאמר הנ"ל. ובחינת הנשמע, שהוא בחינת דברי תורה, הוא בחינת דבקות לאין סוף ששם נתהפכין העונות לזכיות כשזוכין להשיג הנשמע, שהוא בחינת דברי תורה שאז נתהפך הירידה לעליה ומעונות נעשין זכיות כנ"ל. וזהו שאמר ה' יתברך למשה, סלחתי כדברך, 'כדברך' דיקא. כפי הדברי תורה שלך כן הסליחה, כי משה זכה להשיג בחינת סתרי תורה, שהם בחינת דברי תורה בחינת נשמע שעל-ידי-זה הסליחה, כי העונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. וזה בחינת אלה הדברים אשר דבר משה במדבר בערבה וכו'. ופרש רש"י שכל מקום שנאמר דברי הם דברי תוכחה, כי שם במקרא חושב כל המקומות שהכעיסו למקום במדבר בערבה וכו'. כי איתא בדברי רבנו ז"ל שאסור לומר תוכחה, דהינו להזכיר עונות ישראל ולהוכיחם עליהם כי אם מי שיכול להוכיח כמו משה רבנו עליו השלום, שעל-ידי תוכחתו נתן בהם ריח טוב, בבחינת נרדי נתן ריחו. 'עזב' לא נאמר אלא 'נתן'. נמצא, שמשה רבנו על-ידי תוכחתו שהזכיר עונות ישראל, על-ידי-זה דיקא נתן בהם ריח טוב, כי היה יכל להפך העונות לזכיות, כי זכה לנעשה ונשמע בשלמות, כי השיג בחינת דברי תורה, שהם בחינת נשמע, שעל-ידי-זה העונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. וזהו שנקראת התוכחה 'דברי' דיקא. וזהו, אלה הדברים אשר דבר משה וכו'. 'דברים' דיקא, בחינת דברי דיקא, בחינת דברי תורה, דהינו בחינת נשמע, שעל-ידי-זה דיקא היה יכול להוכיח את ישראל ולהזכיר עונותיהם במדבר בערבה וכו', כי על-ידי בחינת דברים, בחינת דברי תורה, בחינת נשמע, על-ידי-זה היה מהפך כל העונות לזכיות. ועל-כן הזכיר שם כל עונותיהם, כי כלם נתהפכו לזכיות על-ידי בחינת הדברים אשר דבר משה, דהינו בחינת דברי תורה, בחינת נשמע שהשיג שעל-ידי-זה כל העונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. שאז דיקא יכולין להוכיח את ישראל כנ"ל. וכן כל הצדיקים שהוכיחו את ישראל נקראת תוכחתם דברי. בחינת דברי קהלת וכו', כמו שפרש רש"י שם, כי כלם לא הוכיחו את ישראל כי אם בבחינת התוכחה של משה שהיא בבחינת דברי תורה, בחינת נשמע, שעל-ידי-זה נתהפכין העונות לזכיות שעל-ידי-זה דיקא יכולין להוכיח כנ"ל:
וזה בחינת וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו, כי משה רבנו עליו השלום, ראה עד סוף כל הדורות שעתידין ישראל באחרית הימים לירד ירידה גדולה מאד בעקבות משיחא בבחינת ותרד פלאים, כמו שכתוב שם, כי ידעתי וכו' ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו'. ועל-כן כתב שירת האזינו שמדברת מתוכחה, כי כל השירה היא דברי תוכחה שמוכיח את ישראל על מעשיהם, כמו שכתוב שם, כי דר תהפכות המה וכו' וכל הפרשה. ולכאורה קשה אם כן למה קראה שירה, מה שבח ושיר הוא זאת, וגם איך על-ידי תוכחה זאת, דהינו שירת האזינו יזכו ישראל שלא תשכח התורה מפיהם לעולם בחינת כי לא תשכח מפי זרעו? אך באמת משה רבנו הוכיחם בבחינה הנ"ל, כי זכה לנעשה ונשמע העליון הנ"ל. ששם נתהפכין כל העונות לזכיות וכל מה שמוכיחם ומזכיר מעשיהם הרעים נעשה מזה תורה בחינת מצות, בחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו כנ"ל. ועל-ידי בחינה זו יש לישראל קיום אפלו בכל הירידות והנפילות שבעולם. ועל-כן נקראת התוכחה הזאת שירה, כי העונות נתהפכין לזכיות ונעשה מהם שיר ושבח ושמחה, כי עקר בחינת השיר נעשה מברור הטוב מן הרע, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר, שזהו בחינת עונות נתהפכין לזכיות שהרע נתהפך לטוב. ועל-כן בכח השירה הזאת, דהינו שירת האזינו שבזה הראה משה רבנו קדם מיתתו עצם כחו והשגתו שזכה לעלות לתכלית רום המדרגה העליונה עד ששם נתהפכין העונות לזכיות עד שיכול לעשות מתוכחה על מעשים רעים יכול לעשות מזה שירה. ועל-כן בכח זה הוא מבטיח לישראל שלעולם לא יתרחקו מה' יתברך לגמרי אפלו אם יעשו מה שיעשו, אפלו בתקף ההסתרה שבתוך הסתרה בחינת ואנכי הסתר אסתיר וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו, כי על-ידי השירה הזאת אנו רואים שאין שום יאוש ואין שום נפילה בעולם כי אם יזכו יהיו נתהפכין כל העונות לזכיות, כמו שאנו רואין שזכה משה לעשות מתוכחת עונות שירה ושמחה כנ"ל. ועל-כן תמיד אנו יכולין לשוב אל ה' רק שלא נתיאש מלצעק אל ה' תמיד, כמו שאמר רבנו ז"ל כנדפס בסוף ספר המעשיות, עין שם: ועל-כן בימים הללו של עשרת ימי תשובה וסכות אנו עוסקין וקורין שירת האזינו, כי אז הם ימי תשובה ואז נעשין מהעונות זכיות בחינת סלחתי כדברך כנ"ל וכל זה בחינת שירת האזינו כנ"ל. ועל-כן מסימת השירה, וכפר אדמתו עמו, כי השירה הזאת הוא בחינת סליחת עונות, בחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו, כי נעשין מעונות ישראל תורה וכו' כנ"ל:
וזה שקורין ספר אלה הדברים הוא משנה תורה בסוף סכות, דהינו בליל הושענא רבא, כי בסכות אנו מראין כחנו שפעלנו ביום הכפורים שנעשין מעונות ישראל תורה עד שאנו יושבין בצלא קדישא ואנו עושין מפסלת גרן ויקב סכה הקדושה שהוא בחינת עונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. ועל-כן בסוף סכות בהושענא רבה שאז אנו צריכין לגמר החותמות חותם בתוך חותם שכל זה תלוי באמונה הנמשכת על-ידי השבעה רועים שהם אשפיזין קדישין שנכנסו בסכה שזוכין להתקרב אליהם על-ידי עזות דקדשה, שהוא בחינת קולות שזוכין לזה העזות דקדשה על-ידי שמחה הנעשה מנעשה ונשמע שזוכין לבא לנעשה ונשמע העליון על-ידי הירידה שהוא תכלית העליה, כי העונות נתהפכין לזכיות כנ"ל, כמבאר כל זה היטב במאמר הנ"ל, עין שם היטב. ועל-כן בסוף סכות בגמר החותמות קורין ספר אלה הדברים אשר דבר משה שהוא בחינת דברי תורה הנ"ל, בחינת נעשה ונשמע העליון הנ"ל, שהוא בחינת עונות נתהפכין לזכיות כנ"ל. ועל-ידי נעשה ונשמע הזה זוכין לשמחה וכו' שעל-ידי-זה מתקנין החותמות חותם בתוך חותם כנ"ל:
ועל-כן מיד אחר סכות עושין שמחת תורה שהוא בחינת ושמחת עולם על ראשם. כי על-ידי נעשה ונשמע שזכינו בכל הימים האלה כנ"ל שהם עקר בחינת קבלת התורה כנ"ל, על-ידי-זה זוכין לשמחה בחינת שמחת תורה, בחינת ושמחת עולם על ראשם הנאמר על שני העדיים שהם הכתרים שהכתירו את ישראל בחורב מנעשה ונשמע. כי בשמחת תורה כדין שויה עטרה בריש כל צדיק, כמו שאיתא בתקונים, עין שם, הינו הכתרים הנ"ל הנעשין מנעשה ונשמע שהם עקר השמחה של שמחת תורה, בחינת ושמחת עולם על ראשם כנ"ל. וזה שמסימין התורה בשמחת תורה וחוזרין ומתחילין מיד, כי בכל שנה ושנה צריכין להתחיל את התורה מחדש, דהינו שבכל שנה צריכין לראות להשיג נעשה ונשמע גבה יותר, כי יש שבעים פנים לתורה. ואיתא בדברי רבנו ז"ל סימן ס) שהם בחינת שבעים שנים, כי בכל שנה צריכים להשיג פנים חדשות לתורה מבחינת השבעים פנים, שזהו בחינת נעשה ונשמע מחדש, שהוא להשיג נסתרות שבתורה בכל פעם יותר ויותר כנ"ל. ואנו עוסקין בזה כל השנה כלה להשיג בכל יום ויום ובכל שבוע ושבוע ובכל חדש וחדש חלק מהתורה, בבחינת נעשה ונשמע, להשיג בכל פעם בחינת נשמע מהתורה, בחינת הנסתר עד שבגמר השנה ישראל בכלל הם משיגים נשמע חדש, ונעשה מהנשמע נעשה, ואז צריכין להשיג נשמע חדש גבה יותר. וזהו בחינת סיום התורה ומתחילין מיד, כי סיום זהו בחינת שכבר השיגו התורה בשנה זו ועשו מהנשמע נעשה, שזה בחינת כלליות התורה מבראשית עד לעיני כל ישראל, כי בראשית הוא בחינת מאמר השלם, בחינת נשמע, כי בהתחלת התורה אז היא עדין, בחינת תורת ה', בחינת נשמע. ואחר כך מתיגעין בה וממיתין עצמן עליה עד שמשיגין אותה מנשמע לנעשה ואז נעשית תורתו. וזהו בחינת סיום התורה לעיני כל ישראל, שהוא בחינת שנעשה מהנשמע נעשה עד שכל ישראל משיגין אותה עין בעין. וזה בחינת ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. המורא הגדול זה בחינת נשמע, שהוא בחינת יראה, בחינת בראשית ירא בשת, כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזהו, ולכל המורא הגדול אשר עשה משה דיקא, שמשה רבנו האיר עיני בני ישראל והכניס בהם בחינת הנסתר שיהיה נעשה אצלם מהנשמע נעשה ולכל המורא הגדול, הינו בחינת נשמע כנ"ל. 'אשר עשה משה' 'עשה' דיקא בחינת נעשה וזה 'לעיני בני ישראל', שגלה לעין כל בית ישראל את סתרי התורה ועשה להם מהנשמע נעשה, מהנסתר נגלה. נמצא, שסיום התורה מרמז השגת התורה מנשמע לנעשה. ועל-כן תכף ומיד שמסימין התורה צריכין לחזר ולהתחיל מיד בראשית וכו'. כי תכף כשזוכין לעשות מהנשמע נעשה שהוא עיני כל ישראל אזי יש להם תכף נשמע חדש, שהוא בחינת בראשית וצריכין תכף לחזר ולהשתדל ולהתיגע לעשות מזה הנשמע החדש בחינת נעשה. ועל-כן מתחילין מיד בראשית שהוא בחינת נשמע החדש שזוכין עתה שאנו צריכין להתחיל בשנה זאת להשיג הנשמע החדש מנשמע לנעשה, מנסתר לנגלה, מבראשית שהוא סתום ונעלם עד לעיני כל ישראל שיתגלה לעיני כל ישראל בבחינת נגלה כנ"ל:
ועל-כן אנשי המעמד היו עוסקין בפרשת בראשית ופרשת האזינו, כי הקרבנות מכפרין ונעשין מהעונות זכיות, שזה נעשה על-ידי בחינת נעשה ונשמע שהוא תורה ותפלה כנ"ל. ועל-כן היה בבית המקדש תורה ותפלה, כי עקר הבית המקדש נקרא בית תפלה, כמו שכתוב, ושמחתים בבית תפלתי, כי שם היו עולין כל התפלות וכל הקרבנות הם בחינת תפלה שהוא במקום קרבן. ועל-כן שם בבית המקדש היו הסנהדרין יושבין ועוסקין בתורה, כי הם היו עושין מהתפלה תורה, מהנשמע נעשה כנ"ל. ועל-כן אנשי המעמד היו עוסקין בפרשת בראשית, שהוא בחינת נשמע, לעשות מהנשמע נעשה, מהתפלה תורה שעל-ידי-זה עקר סליחת העונות כנ"ל, שזהו בחינת שירת האזינו, שהוא בחינת עונות נתהפכין לזכיות על-ידי כחו של משה שזכה להשיג הנעשה ונשמע העליון כנ"ל. ועל-כן נקראים מעמדות, כי אין עמידה אלא תפלה. וכמו שכתב רבנו ז"ל שם על מאמר רבותינו ז"ל, בימי רבן גמליאל היו לומדין תורה בעמידה, עין שם, כי אנשי המעמד היו עומדין על הקרבנות ועוסקין בתורה, והיו עושין מהנשמע מבחינת תפלה, בחינת קרבנות, בחינת עמידה, כי עבודת הקרבנות והתפלה היו בעמידה דיקא והיו עושין מזה תורה. שעל-ידי-זה עקר מחילת העונות על-ידי הקרבנות כנ"ל: