ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · ספר תורה ד
התאמת הקריאה
מצות כתיבת ספר תורה ולמדו מפסוק ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו':
על-פי התורה "תקעו תוכחה" בלקוטי תנינא סימן ח, עין שם היטב כל התורה. ומבאר שם באות ח) שעקר האמונה הוא על-ידי ברור המדמה שמתברר על-ידי רוח נבואה, שזהו בחינת מה שהיה כל העולם תלוי עד ששי בסיון וכו'. כי עקר האמונה הוא אמונת חדוש העולם, שזה אי אפשר להבין בשום שכל כי אם על-ידי אמונה שזוכין על-ידי נבואה שהוא בחינת קבלת התורה וכו', ובשביל זה צריכין לחפש ולבקש מאד מאד אחר צדיק אמתי שיש לו בחינת רוח נבואה וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת מצות כתיבת ספר תורה, כי כתיבת התורה הוא בשביל ברור המדמה, כי עקר הכתיבה הוא בשביל הזכרון, כמו שכתוב, כתב זאת זכרון בספר וכו', והזכרון הוא בכח המדמה, כמו שמבאר במקום אחר. הינו על-ידי כתיבת התורה נשמר הזכרון דקדשה שהוא בחינת ברור המדמה כנ"ל. ועל-כן צריך כל אחד ואחד מישראל לכתב לעצמו ספר תורה ואינו יוצא בספר תורה של חברו, ואפלו אם הניחו לו אבותיו ספר תורה אינו יוצא עד שיכתב בעצמו או יגיה בה על כל פנים אפלו אות אחת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי הכתיבה היא בשביל ברור המדמה שהוא לכל אות ואות כפי מדרגתו כפי בחינת המדמה שלו, כי ברור המדמה שהוא ברור האמונה צריך כל אדם לברר בעצמו כפי בחינתו, כי כל אדם לא נברא כי אם בשביל זה בשביל ברור האמונה שהוא יסוד ועקר וכלל כל התורה כלה. כמו שאמרו רבותינו ז"ל, בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. ועל-כן צריך כל אדם לברר בעצמו כפי בחינתו כפי שרש נשמתו וכפי מעשיו, על-כן צריך כל אחד דיקא לכתב לעצמו ספר תורה כדי שיברר המדמה שהוא ברור האמונה כפי בחינתו וכנ"ל:
וזה שכלל מצות כתיבת ספר תורה בכתיבת השירה, כמו שכתוב, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'. שמזה למדו רבותינו ז"ל מצות כתיבת ספר תורה, כי על-ידי ברור האמונה זוכין לבחינת השיר שיתער לעתיד, כמו שמבאר שם, שמשם נמשכין כל השירות שבעולם. ועל-כן קרא כתיבת התורה בשם כתיבת השירה, כי על-ידי כתיבת התורה נתברר המדמה שהוא ברור האמונה שעל-ידי-זה זוכין לשיר הנ"ל שמשם כל השירות וכנ"ל:
וזה כל בחינת ראש השנה ויום הכפורים וסכות עד שמיני עצרת ושמחת תורה שאז מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה מיד. וכל הפרשיות שקורין בעתים הללו מדברים מפטירת משה וצואתו שקבץ והקהיל כל ישראל והודיעם מה שיעבר עליהם עד הסוף, כמו שכתוב, הקהילו אלי את כל ראשי שבטיכם וכו' ואעידה בם וכו' כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וכו' ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'. כי משה הודיע להם את כל הצרות והגליות שיעברו עליהם והכל בשביל פגם האמונה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, לא גלו ישראל אלא על שפסקו מהם אנשי אמונה. וכמו שמבאר בדבריו ז"ל כמה פעמים, ובכל הימים הללו מראש השנה ועד שמחת תורה אנו עוסקים בתקון האמונה שהיא בחינת מלכות שאנו עוסקים לבנותה ולתקנה באלו הימים, כמבאר בכונת האר"י ז"ל. ועל-כן קורין אז אלו הפרשיות שהזהירם משה והוכיחם ביום מותו שהעקר היה על פגם האמונה, כמבאר שם. ורמז להם שעקר התקון על-ידי כתיבת השירה, שהיא בחינת כתיבת ספר תורה, שהוא בחינת ברור המדמה, שהוא תקון האמונה כנ"ל: כי מבאר בהתורה הנ"ל שכל התקונים שהזכיר שם הכל נעשה בראש השנה ובכל חדש תשרי, עין שם. ועקר התקון הוא בשביל האמונה שהוא יסוד הכל שנעשה על-ידי בחינת רוח נבואה וכו', עין שם. שעל-ידי-זה זוכין לבחינת קול השיר שיתער לעתיד וכו', כי תקון ובנין האמונה זהו בחינת תקון ובנין המלכות המבאר בכתבים, שעוסקים בזה לתקן מראש השנה עד שמיני עצרת, עין שם. כי בראש השנה נברא העולם, כמו שכתוב, זה היום תחלת מעשיך. כי בו נברא אדם הראשון שהוא כלל העולם שבשבילו נברא הכל, ואם לא היה חוטא אז היה מתתקן הכל, אך על-ידי חטאו גרם פגמים וקלקולים גדולים, רק על-ידי רחמי ה' יתברך סבב עמו באותו היום שיתחיל לשוב ולתקן מעט, אבל אין התקון נגמר עד בלע המות לנצח, ובכל שנה צריכין לתקן מראש השנה עד שמחת תורה, אבל גם מראש השנה עד שמחת תורה אין גומרין התקון רק שמתקנים מעט מעט בכל שנה מראש השנה עד שמחת תורה, כמבאר כל זה בכתבי האר"י:
ועקר התקון התחיל מאברהם שהתחיל להמשיך דרך התורה בעולם, כי זכה לרוח נבואה אמתית שעל-ידי-זה התחיל לברר המדמה להמשיך אמונה בעולם, אבל עקר התקון היה בימי משה על-ידי מתן תורה שעל-ידי-זה עקר ברור האמונה, ואז תקן העולם בשלמות עד שאם לא היו חוטאים אחר כך היה מתתקן הכל, כמו שכתוב, אני אמרתי אלקים אתם וכו'. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק חרות וכו', חרות ממלאך המות וכו'. אבל על-ידי חטא העגל חזרו וקלקלו והמשיכו זהמת הנחש, שהוא בלבול המדמה שמשם כל הכפירות שהם פגם האמונה. ואז כמעט נחרב העולם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו וכו' ועצתו עמקה היתה ששבר את הלוחות וה' יתברך הסכים על ידו, כי ראה שהסטרא אחרא מתגבר מאד ואי אפשר לתקן בפעם אחת בזרוע רק צריכין לתקן מעט מעט בכל שנה, ואף-על-פי שעובר על ישראל בכל שנה ושנה מה שעובר בכלל ובפרט, עד שעל-פי הרב מקלקלים בכל שנה הרבה ובשביל זה באמת מתארך הגלות כל כך, כי לא די לנו בעונות הראשונים כי אם הוספנו עליהם חדשים, אף-על-פי-כן ה' יתברך והצדיקים יגמרו את שלהם לתקן העולם, והתקון הוא דיקא על-ידי בחינת שבירת הלוחות שגרמו שכחה בעולם, שהוא בחינת הסתלקות המחין, הינו שהמשיך זה הדרך בעולם שבכל פעם מתחיל התקון מחדש, ובכל עת שיהיה איזה פגם וקלקול, חס ושלום, יהיה נמשך שכחה לשכח בכל פעם מה שעובר ולהתחיל בכל פעם מחדש, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל שהשכחה הוא תקון גדול בבחינת זאת, עין שם. וזה בחינת סיום התורה והתחלתה בכל שנה ושנה, והסיום וההתחלה הוא מראש השנה עד שמחת תורה, כי אז עוסקים בהפרשיות שצום בעת הסתלקותו עד שמסימים בשמחת תורה כל התורה ומתחילין מיד. כי אז בשמחת תורה נגמר התקון שהתחיל בראש השנה, ועקר התקון הוא שבכל שנה צריכין לסלק המחין שמכבר ולהתחיל מחדש, כי גם בכל יום ויום מתחדשין המחין בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך. מכל שכן בראש השנה שהוא תחלת השנה, שכל בקשתנו חדש עלינו שנה טובה, הינו שנזכה לשנה חדשה לגמרי, כי בכל שנה מתחיל תקון חדש לגמרי, כי נמשך הארה מהשיר חדש שיתער לעתיד בבחינת מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה, כי ה' יתברך מחדש נפלאות בכל עת, ועקר ההתחדשות נמשך מראש השנה שאז מחדש השנה והחדש ביחד. ואז נמשך בחינת התחדשות המחין על כל השנה כלה שנזכה להתחדש בכל פעם ולהתחיל בכל פעם מחדש, ומה שעבר יהיה נמשך עליו שכחה כדי שלא יוכל להפיל אותו שום דבר, בבחינת גם אלה תשכחנה וכו' שדרשו רבותינו ז"ל על חטא העגל שכולל כל החטאים שבעולם. וזהו בחינת התקון של שברי לוחות שגרמו שכחה כמו שאמרו רבותינו ז"ל:
ועל-כן מסימין את התורה בפסוק לעיני כל ישראל שהוא מה ששבר את הלוחות, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, כי זה עקר התקון והגבורה הנפלאה של משה שהמשיך תקון נפלא על-ידי שבירת הלוחות דיקא, כדי שיוכל כל אחד לסלק מחו ודעתו בכל פעם ולהשכיח ולסלק מדעתו לגמרי כל מה שעבר כדי שיוכל להתחזק שלא יפל בשום אפן רק להתחיל בכל פעם מחדש. ובזה דיקא מסימין את התורה וחוזרין ומתחילין אותה מחדש בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. כי זה עקר התשובה שממשיכין בכל שנה בראש השנה ועשרת ימי תשובה לחדש עצמו בכל פעם בבחינת השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו 'כקדם' בחינת תתחדש כנשר נעוריכי. ועל-כן בכל שנה מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה בעתים הללו מראש השנה עד שמחת תורה, כי סיום התורה והתחלתה זהו בעצמו בחינת סיום וגמר השנה והתחלת השנה חדשה, וכן האדם בעצמו צריך לבחינה זאת לסים ולהתחיל, דהינו לסים ולגמר ולסלק הכל מה שעבר עבר ולהתחיל עתה מחדש, כי שלש קומות עולם שנה נפש הם בחינה אחת, וכלם מקבלים חיות מקומת התורה כידוע, וכלם מתחדשים בימים האלו מראש השנה עד שמחת תורה, שזהו בחינת סיום התורה והתחלתה, שזה עקר התקון וכנ"ל. וזהו בחינת לוחות ושברי לוחות מנחים בארון, כי הלוחות הם בחינת זכרון, כי הלוחות הם כלל התורה שצריכין לכתבה לזכרון כנ"ל, ושברי לוחות הם בחינת שכחה כנ"ל, ושניהם מנחים בארון, כי אי אפשר לזכר את התורה כי אם על-ידי בחינת שכחה, על-ידי שישכח ויסלק מדעתו כל מה שעובר עליו בכל פעם באפן שלא יפל על-ידי הזכרון, כי בענין הזכרון והשכחה צריכין לפלס דרכיו, כי אף-על-פי שצריכין לזכר מאד את כל דברי התורה, אף-על-פי-כן השכחה היא טובה גדולה מאד, כי יש הרבה דברים שצריכים לשכחם ולהעבירם מדעתו דיקא, כדי שלא יתבלבל ושלא יפל, חס ושלום וכנ"ל, וכמבאר בדבריו ז"ל ואי אפשר להאריך כאן בענין זה והמבין יבין מדעתו, ועין שם במקומו בספר ספורי מעשיות בסופו:
וזהו, שמעי בת וראי. שמרמז על התחלת התורה בראשית, כמו שאיתא בתקוני זהר, בראשית תמן שמעי, תמן בת תמן ראי וכו'. וזהו, ושכחי עמך ובית אביך, כי עקר התחלת התורה בכל פעם מחדש הוא על-ידי השכחה, שזהו בחינת קשר סוף התורה לעיני כל ישראל לראשה שהוא בראשית, כי לעיני כל ישראל מרמז על שברי לוחות שגרמו שכחה, על-ידי-זה דיקא יכולין להתחיל בכל פעם מחדש, שהוא בחינת התחלת התורה בראשית וכנ"ל. וזה בעצמו בחינת ברור המדמה, כי המדמה מתבלבל בכל פעם ותקונו על-ידי שנה, שהוא בחינת שכחה, שהוא בחינה שמסלקין המחשבות שעברו לגמרי. ועל-ידי-זה מתחדשין המחין בבחינת חדשים לבקרים. וזהו בחינת השנה והתעוררות השנה של ראש השנה, כמבאר בכונות והכל בשביל התחדשות המחין וכנ"ל:
אבל העקר להוציא מזה כל אחד עצות לעצמו שאפלו אם הוא כמו שהוא יבין מזה עצות להתחזק על-ידי שיסלק וישכיח מדעתו בכל פעם כל מה שעבר. וידע ויאמין שה' יתברך עושה חדשות בכל עת ואין יום דומה לחברו, מכל שכן שאין שנה דומה לחברתה, ובכל יום ובפרט בכל שנה ושנה מתחדש הכל לגמרי ובודאי יגמר ה' יתברך והצדיקים מה שהתחילו, ואם עובר עלינו מה שעובר בכלל ובפרט, והסטרא אחרא והבעל דבר מתפשט לארך ולרחב בכל פעם, אף-על-פי-כן ה' יתברך עוזר לנו בכל יום ובפרט בכל שנה שאנו מקבלים קדשת ראש השנה ויום כפור עד שמחת תורה ואז מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה, ונגמר בכל שנה תקונים חדשים לכל אחד באפן שיוכל כל אחד להתחדש לטובה תמיד. ובלבד שיאמין בהאמת שה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ובפרט בכל שנה ושנה, עד שסוף כל סוף יהיה נגמר התקון בשלמות על-ידי משיח צדקנו שיבא במהרה בימינו, כי בא יבא לא יאחר:
וזה בחינת סכות. שיוצאין מן ביתו ונכנסין בסכה וחוזרין משם לביתו בשמיני עצרת ושמחת תורה ואז מסימין ומתחילין התורה מחדש, כי ביתו של אדם נמשך קדשתו מהתורה שמתחלת בבית דבראשית. וגם בראשית הוא אותיות ראש בית, כמו שאיתא בתקונים, ובכל שנה אנו צריכין לחדש קדשת ביתנו כמו שאנו מחדשין את התורה בכל שנה שמסימין אותה ומתחילין אותה מחדש כנ"ל. על-כן יוצאין מהבית ונכנסין לסכה שהוא בחינת ענני כבוד שמשם שרש התורה כמובן בהתורה הנ"ל, שכלל הנבואה שהוא בחינת התורה, נמשך מהכבוד, עין שם. על-כן בכל שנה ושנה בעת שעוסקין לסים התורה ולחזר ולהתחילה מחדש צריכין לצאת מביתו ולכנס לסכה שהוא בחינת ענני כבוד, בחינת שרש התורה כדי להמשיך משם התחדשות התורה מחדש כנ"ל. ועל-כן תכף אחר סכות הוא שמיני עצרת ושמחת תורה, שאז מתחילין התורה בבית דבראשית, כי אחר כך נתחדש קדשת ביתו שהוא בחינת קדשת התורה מחדש על-ידי שנכנסנו בסכה, שהוא בחינת ענני כבוד שהם שרש התורה שנמשכין מהתפלה, בבחינת דין של הבעל כח שנמשך בראש השנה, כמבאר בהתורה הנ"ל, עין שם היטב:
כי כל זה זוכין על-ידי קדשת ראש השנה ויום הכפורים שהם עשרת ימי תשובה כנגד עשרת הדברות, שהם עשרה מדרגות של נבואה, שעל-ידי-זה זוכין לאמונת חדוש העולם שה' יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות, כמו שמבאר שם. וכנגד זה הם עשרת ימי תשובה, וגמר תקונם הוא ביום הכפורים ואז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים למקום הארון והלוחות שהם כלל התורה בחינת רוח נבואה שמברר המדמה וכו' כנ"ל. ועל-כן אי אפשר לכנס לשם כי אם בקרבנות הפר והשעיר, כמו שכתוב, בזאת יבא אהרן. כי כל הקרבנות הם בחינת ברור המדמה, כמו שמבאר במקום אחר. ועקר הברור בבית המקדש ששם עומד הארון והלוחות, אבל ביום הכפורים צריך לכנס למקום הלוחות ממש לבית קדש קדשים עם דם הפר והשעיר מחמת שאז צריכין להמשיך מחילה וסליחה לכל העונות שנמשכין מזהמת הנחש שהוא בחינת בלבול המדמה. וזה בחינת הקטרת שנכנס בהם לפני ולפנים שהם ריח טוב, כי עקר התקון לזכות לריח טוב בחינת "נרדי נתן ריחו" וכו', שזהו בחינת ריח הקטרת שמעלין הקדשה מעמקי עמקי הקלפות עד שכל העונות מעלין ריח טוב, שזהו בחינת חלבנה של הקטרת שמרמז לצרף פושעי ישראל בתפלותינו, כי הכל מתהפך לטובה בכח הצדיקי אמת שיודעין לעשות ראש השנה ולהתפלל התפלה בבחינת דין הנ"ל עד שממשיכין כל התקונים המבארין שם, עד שזוכין לקולו של משה שעל-ידי-זה הכל מעלים ריח טוב, עין שם:
וזה בחינת השיר שהיו אומרים על הקרבנות, כי על-ידי הקרבנות מתברר המדמה כנ"ל ועל-ידי-זה זוכין לשיר הנ"ל שהוא עקר התקון ומשם נמשך השיר שהיו הלויים אומרים בבית המקדש:
וזה בחינת כתיבת הספר תורה בקנה ובדיו שחור דיקא, כי עקר הכתיבה הוא לברר המדמה על-ידי בחינת רוח נבואה שבספר תורה הקדושה, והרוח נבואה נמשך מהתפלה בבחינת דין של הבעל כח שהוא בחינת מטה עז שבו קרע משה את הים, בחינת אתה פוררת בעזך ים וכו', כמבאר שם היטב. וזה בחינת הקנה והקלמוס שבו כותבין את הספר תורה, כי הקנה והקלמוס הוא בבחינת מטה עז הנ"ל שעל ידו נקרע הים כנ"ל. כמו שאיתא בזהר הקדוש, ובגלותא קדמאה במטה דילך בזע ימא ובגלותא בתראה בקנה דילך דאיהי קלמסא בזע ימא דאוריתא. וזהו בחינת כתיבת כל הספרים הקדושים שהתר עתה לכתב כלם משום עת לעשות לה' הפרו תורתך, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי עקר הגאלה תלויה בזה לבקע ים החכמה על-ידי הקלמוס הכותבת ספרי אמת כנ"ל. ועל-כן כותבין דיקא בדיו שחור שהוא תכלית הצמצום בחינת דין, כי הכתיבה נמשכת ממטה עז שהיא תפלה בבחינת דין כנ"ל. כי עקר הכתיבה לברר המדמה כדי לזכות לאמונה שלמה להאמין בחדוש העולם כנ"ל. והמדמה שעל ידו האמונה הקדושה הוא בחינת תכלית צמצום השכל, כי הוא בחינת תכלית המדרגה התחתונה של השכל כידוע ומובן שהוא בחינת שחרות, בחינת שחורה אני ונאוה, כי עקר הנוי והפאר שמפארין ומשבחין ומהדרין אותו יתברך הוא דיקא על-ידי-זה השחרות והצמצום של המדמה שעל ידו האמונה הקדושה. וכל התגלות כבוד הדר מלכותו שהוא עקר הנוי והיפי של כל העולם הוא על-ידי-זה, דהינו על-ידי הצדיקי אמת שזוכין לבחינת רוח נבואה אמתית, עד שמבררין המדמה של כל המתקרבין אליהם שעל-ידי-זה זוכין לאמונה שלמה, שעל-ידי-זה זוכין לגדל ולפאר ולהדר שמו הגדול יתברך, כמו שמבאר שם בסוף שכל התארים והשבחים הם בבחינת המדמה, כי בפנימיות המח הוא יתברך מפשט מכל השבחים והתארים, עין שם. וזה בחינת מה שאסור לגע בספר תורה ערם בלי לבוש המטפחת, להורות שעצם התורה הקדושה שכלולה בו יתברך, כי הוא אחדותו יתברך, אין לנו בה שום נגיעה מששיות בידינו חס ושלום, ואין לנו בה שום תפיסה בהתורה הקדושה, כי אם דרך כמה לבושים שכל זה הוא בחינת וביד הנביאים אדמה, שפרושו שהוא יתברך מדמה עצמו על-ידי הנביאים בכמה דמיונות כדי שנזכה לידע ממנו יתברך שזהו בחינת ברור המדמה הנ"ל שעל-ידי-זה עקר האמונה כנ"ל. וכל הדמיונות הם בחינת לבושין, כביכול, כידוע, אבל אסור לגע בידים גשמיים בעצם התורה, כי התורה בעצמה מפשטת מגשמיותנו וכנ"ל. ואי אפשר לינק ממנה כי אם על-ידי כמה לבושים וכנ"ל:
ועל-כן כותבין על גבי עור בהמה וחיה דיקא, כי עור בהמה וחיה הוא בחינת תכלית צמצום המדמה. ועל-ידי הקנה עם הדיו שכותבין עליו אותיות התורה הקדושה, שהם בחינת רוח נבואה, על-ידי-זה מבררין ומזככין העור שהוא המדמה, הינו בחינת ברור המדמה הנ"ל. ועין מזה הלכות תפלין ד:
הלכות מזוזה מחבר להלכות ספר תורה:
וזה בחינת מזוזה, כי צריכין לקבע מזוזה אצל פתח הבית כדי להמשיך קדשת ארץ ישראל לתוך הבית. שעל-ידי-זה עקר התהוות הבית וקיומו, כי אין הבית נקרא בשם בית אלא על-ידי קדשת ארץ ישראל, כי עקר הבית הוא לכנס בתוכו מחוץ לפנים. וזה רק על-ידי קדשת ארץ ישראל, כי בחוץ לארץ כלם בחוץ, כי נקרא חוץ לארץ ששם הכל בחוץ. כי הבית צריך שיבנה בחכמה, כמו שכתוב, בחכמה יבנה בית. כמו שכתב אדמו"ר ז"ל במקום אחר ) ועקר החכמה והדעת הוא לדעת ולהכיר אותו יתברך, כמו שכתוב, אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. ורק בשביל זה צריך שיהיה עקר בנין הבית שהוא כדי שיהיה לו מקום לחיות בו ימי חייו, כי עקר חיות האדם הוא בתוך ביתו ודירתו כנראה בחוש, הינו כדי להמשיך חכמה אמתיות לתוך ביתו לדעת ולהכיר אותו יתברך, שזה עקר החיות, כמו שכתוב, החכמה תחיה. וזה רק על-ידי קדשת ארץ ישראל ששם עקר הדעת והחכמה אמתית לידע ממנו יתברך, כי אוירא דארץ ישראל מחכים בחכמה אמתית שהוא להכיר ולדעת אותו יתברך. ועל-כן הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אל"ק, אבל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אל"ק. ועל-כן היושב בחוץ לארץ אפלו אם יושב בבתים ספונים כאלו יושב בחוץ ממש כי נקרא חוץ לארץ חוץ ממש וכנ"ל. ועל-כן עקר הבית הוא רק על-ידי שממשיכין לתוכו קדשת ארץ ישראל, כי גם בחוץ לארץ צריכים להמשיך קדשת ארץ ישראל. וזה על-ידי המזוזה שקובעין בפתח הבית, כי עקר קדשת ארץ ישראל הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב, שכן ארץ ורעה אמונה. וכמבאר בהתורה הנ"ל שקדשת ארץ ישראל הוא על-ידי כח מעשיו, על-ידי שיודעין שה' יתברך ברא הכל ברצונו יש מאין המחלט, ומנהיג הכל בהשגחתו בפרטיות על כל דבר וכו', וקדשה זאת ממשיכין לתוך הבית על-ידי שתי פרשיות שבמזוזה שקובעין בפתח הבית שהם, שמע והיה אם שמוע, שהם עקר האמונה שהוא שמע ישראל וכו', שהוא עקר אמונת היחוד. ופרשת והיה אם שמוע וכו' הוא בחינת אמונת ההשגחה שהכל מתנהג ברצונו והשגחתו יתברך כמבאר בפרשה זאת, והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי וכו' ונתתי מטר ארצכם בעתו וכו'. ולהפך, השמרו לכם וכו' וסרתם וכו' ועצר את השמים וכו'. נמצא מבאר בפרשה זאת שהכל בהשגחתו יתברך. ועל-כן על-ידי שתי פרשיות אלו שבמזוזה ממשיכין קדשת ארץ ישראל לתוך הבית שזה עקר הבית וקיומו וכנ"ל, כי אמונה וחכמה דקדשה שניהם אחד ותלויים זה בזה, כאשר יבאר לקמן) ועל-כן ארץ ישראל ששם עקר האמונה כנ"ל, על-כן שם מקור החכמה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אוירא דארץ ישראל מחכים. ואמרו, אין חכמה כחכמת ארץ ישראל. ועקר קדשת ארץ ישראל, שהוא האמונה והחכמה הקדושה שזוכין שם כל ישראל, זה נמשך מהבית המקדש שעומד שם. ומשם צריכין להמשיך הקדשה לכל בתי ישראל על-ידי המזוזה שקובעין בפתח הבית:
כי עקר מחצות הבית נמשכין מבחינת מחצות השכל שעל ידם עקר השגת החכמה אמתיית לדעת ממנו יתברך. כי באמת ה' יתברך מלא כל הארץ כבודו, ואפלו בכל מקומות החיצונים נעלם שם אלקותו יתברך שעל-ידי-זה כל חיותם, כמו שכתוב, ואתה מחיה את כלם. ועקר העלמה מה שאין הכל יודעין אלקותו יתברך כראוי הוא רק מחמת רבוי אור, מחמת שאין לו צמצומים וכלים לקבל הדעת, כי רבוי אור אי אפשר לקבל כידוע. ועל-כן עקר הידיעה הוא על-ידי מחצות השכל שהם בחינת מחצות וכלים לקבל על ידם הדעת דקדשה ומשם נמשכין בחינת מחצות הבית של ישראל שצריכין לבנותם בחכמה, בחינת בחכמה יבנה בית וכו', שצריכין להמשיך בחינת מחצות הבית שימשך קדשתם ממחצות השכל דקדשה, כי עקר הבית צריכין לבנות כדי שיהיה לו מקום ללמד ולהתפלל בתוכו, ואפלו מי שאינו בר הכי צריך שיהיה כונתו כדי לגדל בו בניו לתלמוד תורה ולהכניס שם אורחים תלמידי חכמים, ואז מחצות הבית הם בחינת מחצות השכל דקדשה שעקר השגת החכמה על ידם כנ"ל. ועל-כן עקר הקדשה והחיות של ישראל שבהם תלויים כל העולמות הוא רק על-ידי הבית המקדש שהוא בית חיינו, כי זה עקר בחינת קדשת הבית המקדש כדי להמשיך השראת שכינתו לשם, דהינו שנוכל להשיגו ולהכירו על-ידי קדשת מחצות הבית המקדש וכליו, כי מיום שברא הקדוש-ברוך-הוא את עולמו נתאוה להיות לו דירה בתחתונים, וזה מחמת עצם אהבתו את ישראל, כי באמת מעצם גדלתו יתברך אי אפשר להשיגו בשום עולם, כמו שכתוב, הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וכו', רק מאהבתו את ישראל צמצם לעצמו להשרות שכינתו בתוך מחצות הבית המקדש ועל-כן משם כל חיותינו, כי עקר החיות הוא לידע ממנו יתברך, כמו שכתוב, כי הוא חייך וכו'. ומשם מקדשת הבית המקדש נמשך החיות לכל דירות ובתים של ישראל שממשיכין לתוכם קדשת הבית המקדש שהוא עקר קדשת ארץ ישראל, על-ידי המזוזה שקובעין אצל פתח הבית, כי הבית המקדש הוא עקר קדשת ארץ ישראל שמקדשת בעשר קדשות ועקר הקדשה הוא הבית המקדש, ועקר הוא בית קדשי קדשים שמקדש מכלם, ועקר קדשת בית קדשי קדשים היא ששם עומד הארון עם הלוחות שבהם עשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מדרגות של נבואה שעל ידם נתברר המדמה שעל-ידי-זה זוכין לאמונת חדוש העולם להאמין שה' יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. כי כל הנביאים ממשיכין נבואתם משם מבית קדש קדשים, כי עקר הנבואה נמשכת מבין שני הכרובים, כמו שמבאר במקום אחר. ועל-כן הארון עם העשרת הדברות עומדים על מקום האבן שתיה שממנו השתת העולם, כמו שכתוב, מציון מכלל יפי אלקים הופיע., להורות ולהודיע לכל באי עולם שתחלת הוית נקדת העולם שמשם התחיל לברא העולם יש מאין המחלט שהוא נקדת אבן שתיה, זה אי אפשר להודיע להעולם כי אם על-ידי העשרת הדברות שהם בחינת רוח נבואה, שעל-ידי-זה דיקא ממשיכין אמונת חדוש העולם שהתחיל מהאבן שתיה, להאמין שתחלת נקדת העולם שהוא האבן שתיה ברא ה' יתברך יש מאין המחלט, דהינו אמונת חדוש העולם שאין זוכין כי אם על-ידי בחינת רוח נבואה, שהוא בחינת העשרת הדברות שעמדו בבית המקדש על נקדת האבן שתיה שממנו השתת העולם כנ"ל. וזאת הקדשה ממשיכין לכל ארץ ישראל, כי זה עקר קדשת ארץ ישראל כנ"ל. ועל-ידי המזוזה שקובעין בפתח הבית ממשיכין קדשה זאת לכל בתי בני ישראל, כי בשתי פרשיות של המזוזה מבאר עקר האמונה כנ"ל. ושם כלול כל העשרת הדברות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שכל העשרת הדברות כלולים בפרשת שמע, שעל-ידי-זה נתברר המדמה וזוכין לאמונה, שעל-ידי-זה נמשך קדשת ארץ ישראל והבית המקדש שזה עקר תקון הבית וקיומו כנ"ל:
ועל-כן קובעין המזוזה בפתח הבית, כי האמונה שהוא על-ידי ברור המדמה היא הפתח והשער שעל ידה נכנסין לדעת ולהכיר אותו יתברך בבחינת וארשתיך לי באמונה וידעת את ה'. כי אי אפשר לכנס אל הדעת דקדשה כי אם על-ידי אמונה כידוע, ועל-כן האמונה הוא בחינת הפתח והשער שעל ידה נכנסין לדעת אותו יתברך ולהתקרב אליו ולהכלל בו יתברך, בבחינת זה השער לה' צדיקים וכו', בחינת פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמנים, כי האמונה הוא על-ידי ברור המדמה והמדמה הוא הפתח והשער של השכל, כמו שאנו רואים גם בחכמות חיצוניות של המחקרים שמתחילין כל חקירות חכמתם על-ידי דמיונות של המדמה שמדמין ומקישין דבר לדבר עד שבאים אל חכמתם כידוע למי שבקי בהם קצת, שכל חכמתם על-ידי הקשים ודמיונות, ומחמת שהמדמה שלהם אינו מברר על-כן הם נבוכים בכל החכמות, כי רב החכמות אינם ברורים אצלם, כידוע, ובפרט בהשגות אלקות שבזה אין יודעים כלום. ועל-כן רבם נתעו ונבוכו מאד על-ידי בלבול המדמה עד שבאו לכמה כפירות וטעותים ואמונות כזביות כל אחד לפי טעותו, והכל על-ידי בלבול המדמה שמשם התחלת חכמתם, כי המדמה אינו מברר אצלם מחמת שלא זכו לקבלת התורה ולקבל בחינת רוח נבואה מצדיקי אמת, על-כן לא פסקה זהמתן זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה וכמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וכן להפך בקדשה עם קדוש ישראל שזכו לקבלת התורה ולהתקרב לצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש בכל דור שעל-ידי-זה מתברר המדמה, שעל-ידי-זה זוכין לאמונה, על-ידי-זה זוכין לחכמות אמתיות של התורה הקדושה על-ידי המדמה דקדשה, על-ידי שמדמין מלתא למלתא שנמשך מבחינת שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן, שהם מקל וחמר מגזרה שוה ובנין אב, שהם הקשים דקדשה של דרכי התורה הקדושה, שעל-ידי-זה נמשכין כל חדושי התורה והשגות אלקות של חכמי התורה האמתיים: נמצא, שהמדמה הוא בחינת פתח ושער של השכל, ועל-כן זוכין על-ידי ברור המדמה לאמונה דקדשה שהוא עקר השער והפתח דקדשה כנ"ל, על-כן שם בפתח הבית קובעין את המזוזה, שהיא שתי פרשיות התורה שכלול בהם כל העשרת הדברות וכל קבלת על מלכות שמים ועל מצות שכל זה הוא בחינת רוח נבואה בחינת אמונה כנ"ל. ועל-ידי-זה מקדשין את פתח הבית שיהיה בבחינת פתח ושער השכל והחכמה דקדשה שהוא עקר קדשת הבית, בחינת בחכמה יבנה בית, הינו שימשך קדשת ברור המדמה, שהוא בחינת האמונה הקדושה, שהוא בחינת קדשת הפתח והשער של החכמה שהוא בחינת בית כנ"ל. שזו בחינת קדשת ארץ ישראל, קדשת הבית המקדש שממשיכין לתוך הבית כנ"ל:
ועל-כן מסימין פרשת המזוזה בקדשת ארץ ישראל, כמו שכתוב, למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו'. כי עקר המזוזה להמשיך קדשת ארץ ישראל שהוא קדשת הבית המקדש לתוך הבית כנ"ל. וזהו, למען ירבו ימיכם וכו', כי זה עקר החיות ואריכות ימים, כי עקר החיות של האדם היא שבכל יום מימי חייו תתחזק אמונתו יותר ויותר, הינו אמונת חדוש העולם שהוא עקר האמונה עד שיתחדש מחו ודעתו בכל יום בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, כי רק זה נקרא חיים בבחינת וצדיק באמונתו יחיה, וכתיב, החכמה תחיה. כי אמונה וחכמה דקדשה הם אחד, כי על-ידי האמונה זוכין לחכמה דקדשה וכל מה שמשיגין יותר חכמה מתחזקין יותר באמונה, כי זה עקר החכמה דקדשה שיבין ויתחכם שאינו יודע כלל, רק יבין מרחוק כמה וכמה צריך להאמין בהאמת בה' יתברך ובצדיקי אמת, בבחינת מרחוק ה' נראה לי וכו', ובבחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל שעקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה וכו' וכמבאר כל זה במקום אחר. רק צריכין לחזר זאת פעמים אין מספר בכל יום, כי צריכין לחדש אמונתו בכל יום שזה עקר התחדשות המחין בכל יום שזה עקר החיות כנ"ל. וזהו בחינת שתי פעמים של קריאת שמע שאומרים בכל יום ערב ובקר, שהם עקר האמונה הקדושה שמסימין למען ירבו ימיכם וימי וכו', כי זה עקר החיות כנ"ל. וזה צריכין לקבע אצל פתח הבית שדרין בו, כי בהבית עקר חיות האדם כנראה בחוש כדי להמשיך אל הבית קדשת ארץ ישראל קדשת הבית המקדש שהוא בית חיינו שמשם עקר החיות כנ"ל, בחינת למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו' וכנ"ל. וזה שאמר, איכא סבי בבבל תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כיון דקחזי דמשכמי ומערבי בבית המדרש אמר וכו'. הינו שתמה איך מקבלין חיות בחוץ לארץ הלא אין שום חיות כי אם בארץ ישראל וכנ"ל. רק על-ידי שראה שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אמר הינו דאהני להו. כי על-ידי תורה ותפלה ועקר הוא קריאת שמע שאנו משכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות על-ידי-זה ממשיכין קדשת ארץ ישראל גם בחוץ לארץ, וזה עקר חיותינו בגלות המר הזה שאנו בחוץ מבית חיינו, וכמו שכתוב, כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות בארצות ואהי להם למקדש מעט. אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות כמו שדרשו רבותינו ז"ל, הפיצותים בגוים וכי זריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט אלו בית ומשם צריכין להמשיך קדשת האמונה שהוא עקר החיות לכל בתי בני ישראל על-ידי קביעות המזוזה בפתח הבית וכנ"ל:
וזה בחינת מה שכתוב בשלחן ערוך, אין הפתח חיב במזוזה עד שיהיה לו שתי מזוזות ומשקוף, יש לרמז שזהו בחינת השלשה דברים ששרשם בכבוד שמשם המשכת הנבואה, שהם חכם גבור ועשיר, כי אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר, כמבאר בהתורה הנ"ל. ואלו השלש בחינות שרשם בכבוד, כמו שמבאר שם. ומי שזוכה לכבוד דקדשה על-ידי הבחינות המבארים שם זוכה על-ידי חכמה גבורה ועשירות לרוח נבואה אמתיית דקדשה. אבל מי שפוגם בהכבוד ואינו משתדל בכל תנועותיו ומעשיו והנהגותיו בשביל כבוד ה' יתברך רק הוא חפץ בכבוד עצמו, אזי הוא פוגם בחכמה גבורה ועשירות שהם השלשה דברים שדרך האדם להתכבד ולהתגדל בהם, כמובא בדבריו ז"ל ), כמו שכתוב, אל יתהלל חכם בחכמתו גבור וכו'. עשיר וכו' ומשם נמשכין הנביאי שקר שהם המנהיגים של שקר, כי כמו שעל-ידי הכבוד דקדשה, דהינו שבורחין מכבוד עצמו בתכלית ומשתדלים באמת רק להרבות בכבוד המקום יתברך על-ידי-זה זוכין לחכמה גבורה ועשירות דקדשה, דהינו שאין משתמשין עם החכמה והגבורה והעשירות בשביל כבוד עצמו כלל רק בשביל כבוד ה' יתברך. ואזי זוכין על-ידי-זה לבחינת רוח נבואה שעל-ידי-זה מתברר המדמה, שעל-ידי-זה נמשכת האמונה הקדושה, שזה עקר מעלת התקרבות לצדיקים אמתיים כנ"ל. כמו כן להפך כל אחד כפי מה שפוגם בזה שפוגם בהכבוד ויש לו פניות בשביל כבוד עצמו ומקבל חכמה גבורה ועשירות בשביל כבוד עצמו, על-ידי-זה נמשך עליו רוח שקר של בחינת נביאי השקר שזהו בחינת הרוח שקר של המנהיגים של שקר שעל ידם נתבלבל המדמה ובאים לאמונות כזביות והכל נמשך מחמת שהם רודפים אחר הכבוד ורוצים להרבות כבודם בעשירות ובגבורה שיתגברו על כל מי שאינו חפץ להכניע תחת ממשלתם וכן בחכמה שיתקבלו לחכמים גדולים ועל-ידי-זה הם בהפך מבחינת מנהיגי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש. ועל-כן על ידם מתבלבל המדמה ונפגם האמונה וכנ"ל. וזה מרמז בהדין הנ"ל שעקר קביעות המזוזה כשיש להפתח שתי מזוזות ומשקוף. כי שתי מזוזות ומשקוף שעל ידם עקר תקון פתח הבית הם בחינת שלשה דברים הנ"ל שעל ידם עקר תקון וברור המדמה שהוא בחינת הפתח כנ"ל, שהם בחינת חכמה, גבורה ועשירות. ועקר הוא החכמה שהוא למעלה מן הכל, שהוא בחינת המשקוף המנח ושוקף על שתי המזוזות, שהם בחינת גבורה ועשירות, שהם בבחינת שני עמודים, בחינת תומכי אוריתא שהם תומכים ואוחזים את המשקוף עליהם, שהוא החכמה שנושאים וטוענים אותה עליהם כי עקר היא החכמה האמתית, דהינו לידע אותו יתברך, כמבאר שם בזה הפסוק בעצמו, כמו שכתוב, אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי: נמצא, שהתחיל בשלש, שהם, חכם, גבור ועשיר וסים בחד, שהוא מעלת החכמה והשכל שהוא השכל וידע אותי. כי גבורה ועשירות אין בהם שום מעלה רק מה שהם תומכים ואוחזים את החכמה, כי עקר המעלה והתכלית הוא החכמה האמתית לשמו יתברך שהוא השכל וידע אותי ואז יש מעלה גם להגבורה והעשירות כשמתנהגים עמהם לשם שמים רק בשביל כבוד ה' יתברך ולא בשביל כבוד עצמו כלל וכל מעלתם הוא שהם אוחזים ותומכים את החכמה האמתית שעל-ידי הגבורה הם מתגברים על החולקים והמונעים ועל-ידי העשירות לבם פנוי לעסק בחכמה האמתית. ועל-כן הגבורה והעשירות בבחינת שתי המזוזות שנושאים וטוענים עליהם את המשקוף שהוא בחינת החכמה שנקראת משקוף לשון השקפה והבטה, כי על-ידי החכמה אמתית מביטין למרחוק, כי החכמה בחינת ראיה והבטה, כמו שכתוב, ותפקחנה עיני שניהם, על שם החכמה נאמר. ועל-כן כשיש להבית שתי מזוזות ומשקוף שמרמז על חכמה וגבורה ועשירות אז צריכין תקון המזוזה שהוא בחינת ברור המדמה, שהוא בחינת אמונה שמתברר על-ידי תקון שלש בחינות אלו, שהם, חכמה, גבורה ועשירות דקדשה שמשם המשכת הרוח נבואה כשמקבלים אותם בקדשה כראוי, כי המזוזה הקדושה, שהוא בחינת רוח נבואה, בחינת אמונה כנ"ל שנמשך מכל התקונים המבארים בהתורה הנ"ל הוא מתקנת שתי המזוזות והמשקוף והפתח הנעשה על ידם שהם החכמה והגבורה והעשירות שעל ידם נמשך בחינת נבואה ונתברר המדמה שהוא תקון הפתח שעל-ידי-זה עקר האמונה הכל נתתקן על-ידי שתי פרשיות שבמזוזה שהם פרשיות התורה שכל התורה כלולה בה שהוא עקר בחינת רוח נבואה של משה רבנו שנמשך מכל התקונים הנ"ל, על-כן על ידה נתתקן הפתח עם כל הנ"ל ועל-ידי-זה נשלם האמונה וזוכין להמשיך בחינת קדשת ארץ ישראל לתוך הבית וכו' כנ"ל:
וזה בחינת מה שנצטוו במצרים ונתנו מן הדם על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים וכו'. כי מצרים מלאה גלולים ועבודה זרה שנמשך מזהמת הנחש שהוא בלבול המדמה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל ובשעת יציאת מצרים שהיו צריכים לצאת מזהמא זאת ולזכות לקבלת התורה שהוא רוח נבואה שעל-ידי-זה פסקה זהמתן, שהוא בלבול המדמה, כמו שמבאר שם, על-כן חמל עליהם ה' יתברך ונתן עליהם מצות דם מילה ודם פסח כדי שיהיה להם כח על-ידי-זה באותה שעה לצאת ממצרים לברח מתקף זהמתן שהוא בלבול המדמה, כי עקר אחיזת המדמה היא בהדמים ששם חיות הגוף שמקבל על-ידי נפש החיוני שהוא הנפש הבהמיות שבאדם, שהוא בחינת המדמה כידוע ומובן כל זה בספרים. ועל-כן על-ידי דם פסח ודם מילה בררו הדמים שהוא בחינת ברור המדמה, כי כל הקרבנות שבאים מבהמות הם בשביל ברור המדמה שהוא בחינת בהמיות שמשם באים כל החטאים, חס ושלום, ועל-כן מביאין בהמה לקרבן ושוחטין אותה ומכניעין המדמה וזורקין הדם על גבי המזבח, כי עקר אחיזת המדמה היא בהדמים, כי המזבח שעמד בבית המקדש שם ברור המדמה, כי כל הרוח נבואה רוח הקדש מקבלין מבית המקדש וכנ"ל וה' יתברך חמל עליהם שיביאו הקרבן פסח במצרים שיהיה נעשה תקון הקרבן גם שם במצרים כדי להכניע זהמת מצרים שהוא בלבול המדמה על-ידי זריקת דם הפסח, על-כן צוה עליהם לתן מהדם על המשקוף ושתי המזוזות של הבית של ישראל שהם בחינת שלשה דברים הנ"ל, שהם חכמה וכו' שמשם כל תקון המדמה על-ידי רוח נבואה שנמשך משם כנ"ל. כי דם קרבן פסח שנמשך מתקון כל הבחינות הנ"ל, כי עקר יציאת מצרים נמשך מבחינת והשלך לפני פרעה יהי לתנין שהוא תפלה בבחינת דין שמשם נמשכין התקונים הנ"ל עד שנתברר המדמה ונכנע זהמת מצרים וכו'. וכמו שמבאר שם ומשם נמשך בחינת שחיטת הפסח. וכמבאר במקום אחר שתקון השחיטה, בפרט שחיטת הקרבנות הוא על-ידי כח המטה עז, שהוא התפלה בבחינת דין, שהוא בחינת החליף וכו', עין בהלכות שחיטה ) על-כן על-ידי דם פסח שנתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות תקנו הפתח והכניעו זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה שעל-ידי-זה עקר יציאת מצרים וכנ"ל:
וזה בחינת מה שכתוב במדרש פרשת חיי שרה שנזכר עשר פעמים בני חת בפרשה זאת בענין קנית המערת המכפלה. ללמדך, שכל המברר מקחו של צדיק כאלו קים כל העשרת הדברות, כי מערת המכפלה היא הנחלה הראשונה שקנה אברהם אבינו בארץ ישראל, כי כל יגיעת אברהם אבינו היה כדי לזכות לאחזת ארץ ישראל, כי הוא הראשון שגלה קדשת ארץ ישראל, כמו שאיתא בזהר, תקל בתקלא עד דאתגליא לה, כמובא בדבריו ז"ל. אבל מחמת חטא אדם הראשון אף-על-פי שהבטיחו ה' יתברך לתן לזרעו את הארץ עדין לא זכה בה בעצמו והצרך לקנות מערת המכפלה לקבורת שרה וכו' וזה היה גם כן בנס נפלא מה' יתברך שהוציא מקום קדוש כזה מהסטרא אחרא, מעפרון כמובא, כי עקר תקון הקבורה הוא בארץ ישראל, כי עקר גזרת המיתה הוא בשביל תקון המדמה שנאחז בו זהמת הנחש שהוא בלבול המדמה שאי אפשר להזדכך מזה בשלמות כי אם על-ידי המיתה שנגזרה אז כשנאחז זהמת הנחש על-ידי חטא עץ הדעת טוב ורע. כי על-ידי המיתה והקבורה תתבלה הזהמא ויקום בגוף חדש בתחיה שאז יהיה חדוש העולם שלעתיד ואז תתרבה ותתגדל האמונה בתכלית השלמות בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, שנאמר העקר על עת התחיה שאז יהיה חדוש העולם. ועל-כן עקר תקון הקבורה הוא בארץ ישראל, כי כל חדוש העולם אחר התחיה יהיה בבחינת ארץ ישראל, כמו שמבאר שם, על-כן המתים שבארץ ישראל חיים תחלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי עקר ברור ותקון המדמה שנעשה על-ידי המיתה והקבורה הכל הוא על-ידי בחינת ארץ ישראל שכל קדשתה בחינת תקון המדמה שהוא שלמות האמונה וכנ"ל. ועל-כן השתדל וטרח אברהם מאד לקנות את מערת המכפלה בשביל מקום קבורה לשרה ולכל האבות הכל בשביל ברור המדמה שהוא תקון האמונה שזוכין על-ידי קדשת ארץ ישראל בחייו ובמותו על-ידי הקבורה וכנ"ל ועקר קדשת ארץ ישראל הוא על-ידי כח מעשיו על-ידי שיודעין שה' יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות ועל-כן בני חת שזכו לסיע לאברהם שיקנה מקחו אחזת קרקע בארץ ישראל, על-כן נזכרו עשרה פעמים כנגד עשרת הדברות שהם בחינת עשרה מאמרות, כי כל קדשת ארץ ישראל הוא על-ידי העשרה מאמרות על-ידי שמאמינים שה' יתברך ברא את העולם יש מאין בעשרה מאמרות וכנ"ל שזה זוכין רק על-ידי עשרת הדברות שהם בחינת עשר מדרגות של נבואה וכו' וכנ"ל: ועל-כן למדו רבותינו ז"ל מזה לכל המקים מקחו של צדיק שהוא כאלו קים עשרת הדברות, שהם בחינת רוח נבואה כנ"ל שעל-ידי-זה נתגלה שה' יתברך ברא את העולם בעשרה מאמרות על-ידי שנתברר המדמה וזוכין לאמונה וכנ"ל, כי הצדיק כשלוקח מקח הוא מברר המדמה שבשביל זה כל המשא ומתן שבעולם בשביל ברור האמונה שהוא על-ידי ברור המדמה, כמו שאמרו, נשאת ונתת באמונה. כי כל שנוי הגונין שבכל החפצים שבעולם כלם הם בכח המדמה ששם כל הדמיונות ושם כל המשא ומתן שהוא מחמת שזה חפץ בחפץ פלוני וזה חפץ בזה ומחליפין זה עם זה או מוכרין זה לזה והכל הוא בבחינת כח המדמה ששם התשוקה והחמדה לכל החפצים כי השכל רחוק מכל זה. ועל-כן צריכין לשא ולתן באמונה כדי לברר ולזכך החפצים מזהמת הנחש שהוא בלבול המדמה שנאחז בכל הדברים והצדיק שקונה מקח בודאי קונה אותו בקדשה ובטהרה ומברר המדמה על-ידי-זה על-כן המסיע אותו נחשב כאלו קים העשרת הדברות שהם בחינת רוח נבואה שעל-ידי-זה עקר ברור המדמה, כי המקח של הצדיק הוא בבחינת ברור המדמה שנמשך מעשרת הדברות כנ"ל שכל זה התחיל מהמקח של אברהם אבינו עליו השלום, שקנה אחזה ראשונה בארץ ישראל ששם עקר ברור המדמה שעל-ידי-זה עקר תקון האמונה וכנ"ל, כי אברהם ראש למאמינים והוא העקר שהתחיל לזכך העולם מזהמת הנחש ולברר המדמה ולהמשיך האמונה בעולם: וזה שנסמך אחר, ויקם השדה והמערה אשר בו לאברהם וכו', פסוק ואברהם זקן בא בימים וכו'. כי עקר הזקנה ואריכות ימים זוכין רק בארץ ישראל שהוא ארץ החיים, כמו שכתוב, למען ירבו ימיכם וכו' על האדמה וכנ"ל. ועל-כן עתה אחר שזכה אברהם לקנות אחזת נחלה בארץ ישראל אז דיקא זכה בשלמות לזקנה ואריכות ימים דקדשה בחינת ואברהם זקן בא בימים שנסמך אחר זה, כי עקר הזקנה ואריכות ימים הוא כשזוכין לאמונה וחכמה דקדשה לחדש בכל יום מחו ודעתו בבחינת חדשים לבקרים וכו' שזה זוכין רק בארץ ישראל כנ"ל. ועל-כן נסמך, ואברהם זקן בא בימים אחר פרשת קנית מערת המכפלה וכנ"ל. וזהו שנסמך לזה, וה' ברך את אברהם בכל. כי עקר כל ההשפעות דקדשה הם בארץ ישראל ששם ברור המדמה שעל-ידי-זה יוצאין מזהמת הנחש שמשם כל עכוב השפע חס ושלום, על-ידי שנתקלל אז בעצבון תאכלנה וכו' בזעת אפיך תאכל לחם, שמשם נמשך כל יגיעות וטרדות הפרנסה במשא ומתן ול"ט מלאכות שכל היגיעות בשביל ברור המדמה מזהמת הנחש, כמבאר לעיל מזה בענין המברר מקחו של צדיק כנ"ל). אבל אברהם על-ידי שזכה לקדשת ארץ ישראל, על-ידי שקנה נחלה בארץ ישראל כנ"ל, על-ידי-זה, ואברהם זקן בא בימים, שהוא על-ידי שלמות האמונה והחכמה דקדשה שזכה על-ידי קדשת ארץ ישראל שהם עקר החיות, כמו שכתוב, צדיק באמונתו יחיה. וכתיב, החכמה תחיה. על-כן על-ידי-זה, וה' ברך את אברהם בכל, שזכה לכל השפעות טובות ועשירות גדול דקדשה, כי זכה לברר הכל מזהמת הנחש שהוא בלבול המדמה על-ידי קדשת ארץ ישראל וכנ"ל:
וזה בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, שנאמר בקריאת שמע שהוא פרשת המזוזה שקובעין בבית, כי זה כלל גדול שעקר תקון האדם וכל העולמות התלויים בו הוא על-ידי בחינת התחדשות וכמו שהזהיר אדמו"ר ז"ל בקול רם בקול חזק מאד בעת שהוכיח אותנו ועורר והקיץ אותנו בדבריו הנוראים ואמר אז בזה הלשון, אלט טאר מען ניט זיין וכו'. וכנדפס קצת מזה בסוף הספורי מעשיות, עין שם, כי עקר התשובה בבחינת התחדשות, כמו שכתוב, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו וכו'. וכתיב, תתחדש כנשר נעוריכי. ועקר הגלות מארץ ישראל וחרבן הבית המקדש וכל הצרות שסובלין בגלות הכל נמשך על-ידי שנפלו מבחינת התחדשות המחין לבחינת ישן בבחינת ונושנתם בארץ. 'ונושנתם' דיקא, דהינו שנושנו שם כאלו קדשת ארץ ישראל ישן נושן, חס ושלום, ועל-ידי-זה היה כל החרבן כמבאר שם בפרשה ועל-כן מזהיר אותם שם באותה פרשה שיזכרו היטב את כל הנפלאות והנוראות שעשה עמהם מיום מתן תורה שלא נשמע כזאת מיום בריאת שמים וארץ, כמו שכתוב, כי שאל נא לימים ראשונים וכו'. הנהיה כדבר הגדול הזה וכו' וכו' השמע עם קול אלקים מדבר וכו'. ומאחר שזכיתם בעצמכם לשמע קול דברי אלקים חיים, דהינו נבואה אמתית על-ידי-זה ראוי לכם להכניע ולבטל כל מיני כפירות ובלבולי אמונה שהם בחינת העבודה זרה והפסילים שנפלו אליהם, כמו שכתוב שם מקדם, והשחתם ועשיתם לכם פסל וכו'. כי על-ידי רוח נבואה זוכין לבטל כל בלבולי אמונה שנמשך מבלבול המדמה, כי זוכין לברר המדמה ולהאמין בחדוש העולם וזה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום, כי ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. וכמו כן צריך האדם לחדש מחו בכל יום בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך. וזה שסים שם בפסוק, וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וכו'. 'וידעת היום' דיקא שצריכין לחדש הידיעה בכל יום בבחינה אשר אנכי מצוך היום הנאמר בקריאת שמע, שדרשו רבותינו ז"ל, בכל יום יהיה בעיניך כחדשים. וכן מסים שם בפרשה, ושמרת את חקיו וכו' אשר אנכי מצוך היום וכו' ולמען תאריך ימים על האדמה וכו'. כי זה עקר קדשת ארץ ישראל שהנהגתה על-ידי השגחה ונפלאות שהוא בחינת חדוש העולם שלעתיד ששם יכולין לזכות לדעת הזה מי שזוכה להמשיך על עצמו בשלמות קדשת ארץ ישראל שיזכה להתחדש בכל יום ממש, מכל שכן בשנוי הזמנים הקדושים שהם שבתים וימים טובים וראשי חדשים וכמובן כל זה משיחותיו הקדושות ) וזה עקר אריכות ימים בחינת יראת ה' תוסיף ימים, בחינת זקן זה קנה חכמה, בחינת למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה וכו'. וכמו שכתוב בפסוק הנ"ל, ולמען תאריך ימים על האדמה וכו'. כי העקר הוא האמונה ועקר האמונה היא להאמין בחדוש העולם כנ"ל. וזאת האמונה הקדושה צריכין להמשיך על עצמו בכל יום מחדש. כפי אותו יום כפי השנויים שבאותו היום בכלל ובפרט, כי אין יום דומה לחברו, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל ומובא בדברינו כמה פעמים. וכפי מה שחזקים באמונת חדוש העולם, כמו כן זוכים לחדוש העולם שלעתיד, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. ובאמת הכל אחד, כי מי שזוכה לאמונה שלמה על-ידי התקרבות לצדיקי אמת הוא ממשיך על עצמו בכל יום ובכל עת בחינת חדוש העולם של לעתיד, כי זה כל האדם שנברא רק בשביל זה, כי לא בא לזה העולם העובר כי אם לעבד את ה' ולהכיר אותו יתברך וכפי מה שיזכה על-ידי מעשיו הטובים כן יזכה לטוב אמתי ונצחי בעת שיהיה חדוש העולם שלעתיד שאז יהיה עקר קבול שכר עולם הבא שכל אחד מישראל יש לו חלק שם, כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא: נמצא, שעבודת איש הישראלי בכל יום שהוא בשביל התכלית הנצחי הוא שימשיך על עצמו על-ידי עבודה זאת קדשת חדוש העולם שלעתיד. וכל השנויים שה' יתברך עושה בעולם בכל יום וכל הגלגולים והסבות נפלאות שמסבב ברחמיו בתחבולותיו הנוראות לרמז לנו רמזים בכל יום לקרבנו אליו יתברך, כמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ זכרון, עין שם) הכל כאשר לכל כדי שיתתקן האדם וכל חלקי העולמות התלויים בו שיוכלו להתחדש לעתיד שיהיה לו חלק טוב בחדוש העולם שלעתיד שהוא העולם הבא. ועל-כן בכל יום ויום נמשך התחדשות נפלא לגמרי. וצריך האדם לשום לב לזה בכל יום, כמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ על פסוק גדלת מאד וכו'. ואפלו מי שאין לו דעת להבין זאת כראוי צריך להאמין בזה על כל פנים שבכל יום נמשך חדשות לגמרי כמו שאנו אומרים, בכל יום עושה חדשות וכו'. וזה בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך שצריכין שיהיה לו אמונה רבה להאמין בזה שה' יתברך מחדש עולמו בכל בקר, שזהו בחינת חדשים לבקרים והבן היטב). ובחינת זאת, דהינו בחינת התחדשות, דהינו התחדשות המחין והאמונה הקדושה נמשך בכל יום בבחינת חדשים לבקרים. ובכל שנוי הזמנים שהם ראשי חדשים וימים טובים יום טוב שבהם נמשך התחדשות המחין יותר והעקר בראש השנה שאז היה חדוש העולם, כי בראש השנה נברא העולם ואז עקר בחינת ההתחדשות על כל השנה כלה כנ"ל. ועל-כן אז הוא בחינת שנה והתעוררות השנה וכנ"ל. ועל-כן אז העקר שצריכין כל אחד להמשיך על עצמו בחינת חדוש העולם שלעתיד ועל-כן מזכירין חדוש העולם שלעתיד בשמיני עצרת, שזהו כל ברכת זכרונות שמזכירין שם יום הדין הגדול שלעתיד שאז יהיה חדוש העולם, כמו שכתוב, צופה ומביט עד סוף כל הדורות וכו'. שאז יהיה חדוש העולם שלעתיד. ועל-כן צריכין לנסע לצדיקי אמת על ראש השנה לקבל מהם קדשה מבחינת רוח הקדש שלהם כדי לזכות בשלמות לאמונת חדוש העולם כדי שיזכה להמשיך על עצמו בחינת חדוש העולם שלעתיד בכל יום וכנ"ל, דהינו שיתחיל בכל יום מחדש ולא יפיל אותו שום דבר שזה עקר התשובה כנ"ל, כי צריכין לידע ולהאמין שבכל יום נעשה חדשות לגמרי וכנ"ל. ובשביל זה עוסקין אז לגמר התורה ולחזר ולהתחילה וכנ"ל. ועל-כן אז ממשיכין על עצמו מחדש קדשת ארץ ישראל בבחינת תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכו':
וזה בחינת סכות שאז יוצאין מביתו לתוך הסכה ואחר כך חוזרין לתוך הבית בשמיני עצרת ואז מסימין התורה וחוזרין ומתחילין אותה והכל בחינה אחת, כי כבר מבאר שהתקון של ראש השנה נמשך עד שמיני עצרת, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל וכל התקון הוא בחינת התחדשות כנ"ל בחינת חדש עלינו שנה טובה. 'חדש' דיקא. ועל-כן צריך כל אחד לחדש גם את קדשת ביתו שנמשך מקדשת הבית המקדש על-ידי המזוזה כנ"ל. שקדשה זאת נמשכת מכלל התורה שמתחלת בב' שהוא בי"ת דבראשית שהוא בחינת ראש בית. ועל-כן צריכין בכל שנה אחר יום כפור לצאת מביתו ולכנס לסכה שהיא דירת עראי, שהוא בחינת שרש קדשת הבית, כי סכה הוא בחינת ענני כבוד, בחינת וכבוד ה' נראה בענן שנמשך מהתפלה בבחינת דין של הבעל כח שעוסק בזה בכל ראש השנה, כמו שמבאר שם, שמאלו הענני כבוד נמשכת הרוח נבואה מבין שני הכרובים שנכנס לשם הכהן הגדול ביום הכפורים, כמו שכתוב, כי בענן אראה על הכפרת. ומאלו הענני כבוד שהם שרש הנבואה, כמו שמבאר שם משם נמשך קדשת הסכה, כמו שכתוב, בסכות הושבתי וכו'. ופרשו רבותינו ז"ל שהם ענני כבוד. ועל-כן כשיוצאין מהסכה אז דיקא מתחילין התורה בראשית, כי התורה, שהיא כלליות רוח נבואה, נמשכת מכבוד, כמו שמבאר שם, שהיא בחינת סכה שהיא ענני כבוד וזה שכתב אדמו"ר ז"ל על פסוק, ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וכו', עין שם כי שיך לזה ):
נמצא, שאחר סכות ביום שמיני עצרת שאז גמר התקון של ראש השנה שיוצאין משנה שעברה לזאת השנה החדשה שעקר התקון התחדשות כנ"ל. ועל-כן מתחילין אז התורה מחדש, כי עקר ההתחדשות הוא התחדשות הדעת והמח שהוא כלליות התורה הקדושה שצריכין להתחיל אותה עתה מחדש וכנ"ל ועל-כן צוה אותנו ה' יתברך שגם קדשת בית שלנו נחדש אז, כי אז בשמיני עצרת חוזרין ונכנסין מהסכה לתוך הבית שלנו. ועל-ידי-זה אנו ממשיכין קדשת ביתנו מחדש לגמרי על-ידי שיצאנו מתוך הבית ונכנסנו לסכה ששם שרש קדשת הבית שהוא קדשת התורה שמתחלת בב וכנ"ל ומשם אנו ממשיכין קדשת הבית מחדש ואז אחר ימי הסכה אנו חוזרין ונכנסין לתוך הבית מחדש באותו היום שמיני עצרת שאנו מתחילין התורה בעצמה מחדש בבי"ת דבראשית, כי הכל אחד כנ"ל. ועל-ידי קדשת הסכה הקדושה אנו ממשיכין עלינו כח קדשה העליונה שגם בכל השנה כלה בכל עת שיוצאין מהבית לחוץ, הן לפי שעה קלה הן כשיוצאין באיזה דרך ממש קרוב או רחוק שאז יגן עלינו קדשת הסכה שהיא בחינת ענני כבוד שהגנו על ישראל בעת שהלכו בדרך במדבר. שעל-ידי-זה יהיה הדרך והטלטול שיוצאין חוץ מהבית לפעמים יהיה הכל לטובה, כי בכל פעם צריכין לחדש דעתו ומחו שהוא בחינת התחדשות קדשת ביתו ששם המשכת החכמה כנ"ל, כי זה עקר מה שה' יתברך מסבב עם האדם כמה גליות וטלטולים לדרכים שמכרח לצאת חוץ מביתו, כי עקר קדשת האדם בתוך ביתו, כמו שכתוב, כתפארת אדם לשבת בית. וכתיב, אשרי יושבי ביתך וכו'. וזה כל שבח יעקב אבינו שהיה איש תם יושב אהלים הפך עשו שהיה יודע ציד איש שדה ששם בשדה בחוץ כל הקלקולים והפגמים מצויים בחינת כי בשדה מצאה, בחינת נופל בשדה וכו' וכמובא זה בספרים ). אבל אף-על-פי-כן אפלו איש הישראלי שהוא מסטרא דיעקב שהיה צריך לישב בביתו ואהלו תמיד ששם עקר הקדשה וכנ"ל. אף-על-פי-כן בהכרח שיצא לחוץ לפעמים והכל לטובה בשביל התחדשות בבחינת זכאה מאן דעיל ונפיק, שזהו בחינת כלל הירידות והעליות של כל אחד מישראל, כי הירידה בשביל העליה בבחינת ירידה תכלית העליה, אבל כל זה תלוי באמונה שלמה על-ידי התקרבות לצדיקים אמתיים שיש להם רוח נבואה שממשיכין אמונת חדוש העולם על כל אחד בשלמות בכל יום מחדש. עד שזוכין להמשיך על עצמו קדשת חדוש העולם של לעתיד בכל יום וכנ"ל, כי צריכין לידע ולהאמין שכל מה שעובר על האדם בכל יום ובכל עת ובכל שעה הכל הוא חדושים נפלאים של הבורא היחיד הקדמון יתברך, שחדש עולמו יש מאין המחלט בשביל האדם הבעל בחירה כדי שיזכה לרב טוב הצפון של חדוש העולם לעתיד. ועל-כן עובר עליו מה שעובר כפי האדם וכפי היום וכפי המקום וכו'. והכל בשביל בחינת התחדשות הנ"ל ומי שאינו נופל לידי זקנה וישן נושן חס ושלום, כנ"ל. יכול להתחדש בכל פעם לטובה אפלו אם יעבר עליו מה. והעקר על-ידי התקרבות לצדיקי אמת ולספריהם הקדושים שזכו להתחדש בשלמות בכל יום על-ידי קדשת ארץ ישראל וכנ"ל. וזה בחינת בשבתך בביתך ובלכתך בדרך, כי בהכרח שיצא האדם מן הבית ששם כל קדשתו. וכשיוצא מן הבית צריך שיניח ידו על המזוזה. להמשיך על עצמו קדשת המזוזה הקדושה שהיא קדשת האמונה הקדושה להמשיכה על עצמו גם בחוץ כל זמן היותו בחוץ הן לפי שעה הן באיזה דרך ממש. ואז בדרך שאין בו מזוזה ממשיך על עצמו קדשת האמונה על-ידי בחינת סכה שהוא שרש קדשת הבית שמגנה על האדם בדרך וכנ"ל. ואז זוכה על-ידי הדרך דיקא לחדש מחו שהוא קדשת ביתו על-ידי-זה דיקא, כי זה כלל שתענוג תמידי אינו תענוג על-כן התחדשות המחין הוא על-ידי בחינת שנה תחלה, שהוא בחינת משא ומתן, בחינת יציאה לדרך:
וזהו בחינת כלל גליות ישראל שנתגרשנו מארצנו ומבית מקדשנו בית חיינו לחוץ לארץ שנחשב שאנו שוכבים בחוץ ממש. בבחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, וכמעט אבדה תקותנו חס ושלום, לולא ה' עזרתה לנו ששולח לנו בכל פעם צדיקי אמת, שהם בחינת ראש בית שמלמדים אותנו גם בחוץ, דהינו בבחינת חוץ לארץ, שגם שם נמשך עלינו קדשת ארץ ישראל, קדשת הבית המקדש בבחינת ואהי להם למקדש מעט. והעקר על-ידי האמונה הקדושה שממשיכין עלינו על-ידי רוח קדשם ועל-ידי-זה הם מכניסין אותנו בכל פעם מחוץ לפנים. לבחינת בית שהוא קדשת הבית המקדש, קדשת התורה שמתחלת בבי"ת בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שהוא אמונת חדוש העולם, שזה עקר קדשת הבית שעל-ידי-זה נכנסין מחוץ לפנים. ומי שיתחזק בזה יזכה שיתהפך כל הגלות לטובה, כי על-ידי-זה נזכה לבנין הבית לעתיד בהתחדשות נפלא, כי אז יהיה עקר ההתחדשות לטובה בשלמות נפלא, כמו שכתוב, הנני עשה חדשה עתה תצמח, וכן הרבה. וכל זה הוא בכלליות ישראל וכן הוא בפרטיות בכל אדם ובכל זמן שכל העליות וירידות ובשעת הירידה הוא בבחינת ונפיק, בחינת ובלכתך בדרך שיוצא לחוץ מבית שהוא גבול הקדשה וכשהוא מתחזק אז על-ידי תקף אמונתו שאין שום יאוש בעולם ומאמין שה' יתברך עושה נפלאות חדשות בכל יום והכל יתהפך לטובה בכח הצדיקי אמת שזכו להתחדשות נפלא בכל עת אזי זוכה שהירידה היא תכלית העליה, כי על-ידי הירידה בחינת ונפיק, על-ידי-זה דיקא יתחדש מחו ודעתו ויחזר ויכנס לביתו מחדש. ועל-כן בכל פעם שחוזרין ונכנסין מחוץ לבית צריכין להניח ידו על המזוזה ולהמשיך על עצמו קדשת המזוזה שהיא קדשת הבית מחדש. כמו שבכל שנה יוצאין מבית לסכה כדי לחדש קדשת ביתו כנ"ל. ומשם ממשיכין הקדשה לחדש מחו שהוא קדשת ביתו בכל צאתו ובואו, שזהו בחינת בשבתך בביתך ולכתך בדרך שהזהיר אותנו לדבר בתורתו ואמונתו, כמו שכתוב, ודברת בם בשבתך וכו', הינו כנ"ל:
וזהו בחינת מה שלפעמים נתגרש אחד מביתו לאיזה זמן ואחר כך חוזר לביתו והכל לטובה וכנ"ל:
וזהו בחינת מזמור שיר חנכת הבית שאומרים בכל יום, כי בחינת חנכת הבית, שהוא בחינת חנכת הבית המקדש, שהוא בחינת התחדשות המחין צריכין להמשיך בכל יום מחדש. ועל-כן מזכירין שם ביותר מענין ההתחזקות שמשבחין לה' יתברך שהיה בעזרו להתחזק ולבלי לפל בשום אפן כמו שכל המזמור מדבר מזה, כמו שכתוב, ארוממך ה' כי דליתני ולא שמחת איבי לי וכו' ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור וכו'. עד שמסים, הפכת מספדי למחול לי וכו'. כי הכל מתהפך לטובה כנ"ל. וזה שסים, למען יזמרך כבוד ולא ידם וכו'. כי עקר ברור האמונה הוא על-ידי תקון הכבוד שמשם נמשך הרוח נבואה וכו' כנ"ל. וזהו, למען יזמרך, 'יזמרך' דיקא בחינת זמר ושיר שהוא נגון המזכר שם שיתער לעתיד בעת חדוש העולם, עין שם. שזה עקר התקון והתקוה של כל אחד, כמובן שם וכנ"ל:
וזה, ויקם וילך ויבז עשו וכו'. שקם והלך ולא נשק המזוזה, כמובא. שכל זה נסמך לפסוק, ויעקב איש תם יושב אהלים. ואיתא בילקוט הראובני שזהו סוד מזוזות שהוא בחינת אמת, עין שם דבר נפלא, כי כל פגם עשו הוא שהיה איש שדה שהוא הפך קדשת הבית שקבוע בו מזוזה, שהוא בחינת יעקב איש תם יושב אהלים. ועקר הפגם שלא נשק המזוזה, הינו שלא המשיך על עצמו קדשת המזוזה כשיצא לחוץ לשדה, כי איש הישראלי שהוא מסטרא דיעקב איש תם אפלו כשיוצא לחוץ מניח ידו על המזוזה ועל-ידי-זה ממשיך קדשת המזוזה גם בהיותו בחוץ על-ידי כח קדשת סכה שהוא גם כן בחינת יעקב בחינת ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וכנ"ל. אבל עשו ההפך מכל זה כשיוצא לחוץ אינו מניח ידו על המזוזה, כי אין לו אמונה ועל-כן הוא איש שדה ממש, כי עשו בבחינת פגם מזונא דגופא שהוא הפך מזונא דנשמתא, שהוא בחינת הקל קול יעקב שעל-ידי-זה ידו אחזת בעקב עשו וכו', כמבאר כל זה בהתורה הנ"ל. שכל קדשת האמונה נמשך על-ידי בחינת הקל קול יעקב וכו', עין שם. ועל-כן היה כל פגם עשו על-ידי אכילה שאמר, הלעיטני נא וכו' וכו'. ועל-כן מקשר ונסמך יפה כל פרשה זאת על-ידי כל הנ"ל: