ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · שלוח הקן ד
התאמת הקריאה
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו' לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם וכו':
על-פי מה שמבאר בסימן עב שיחות נפלאות כמה צריכין להתחזק בכל פעם כנגד היצר הרע, עין שם היטב. כי יש כמה בחינות ביצר הרע. ובכל פעם שאדם מתעורר לה' יתברך ורוצה לעשות איזה עובדא דקדשה, בפרט להתקרב לצדיקי אמת ואנשיהם אזי תכף הוא ממית ומבטל היצר הרע שלו שהיה לו בתחלה, אך שיש לו תכף יצר הרע אחר גדול מבתחלה, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו. ומזה בא שלפעמים דיקא כשבא להצדיק אובד חשקו וכו', עין שם כל מה שמבאר שם והבן שם היטב למעשה ולעצות כמה וכמה צריכין להתחזק בכל פעם נגד היצר הרע החדש שמתחדש בהאדם בכל פעם. ומבאר שם שעקר כל היצרין רעים שרשם העליון נמשך מבחינת גבורות ודינים ואפלו צדיקים גדולים ונוראים יש להם יצר הרע, רק שהוא מלאך הקדוש ממש וכו' וכו', עין שם מה שמבאר שם ענין מאמר הזהר הקדוש שאפלו כתר עליון אוכמא הוא קדם עלת העלות וכו', עין שם. ומבאר שם לענין המחשבות שמבלבלות כמה בני אדם, בפרט בתפלתו שבאים עליו רעיונים ובלבולים ודמיונות הרבה וכל מה שהוא רוצה לסלקם ולהעבירם מדעתו וזורק ראשו אנה ואנה אינו מועיל לו, אדרבא, יותר ויותר הם מתגברים, כי זה טבע של אלו היצרים רעים המזהמים שכל מה שרוצים להתגבר על אלו המחשבות יותר ויותר הם מתגברים וכו'. על-כן העצה הוא שצריך האדם שלא להשגיח עליהם כלל ושלא אכפת לה מה שעומדים לפניו ורק יעשה את שלו במה שהוא עוסק בתורה או תפלה או משא ומתן ולא ישגיח עליהם כלל וכו'. אך זהו עצה לפי שעה כל זמן שלא נתקדש גופו עדין והעקר לקדש ולטהר עצמו וכו' עד שיזכה להטהר ולהזדכך מבלבולים ודמיונות אלו לגמרי וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת כי יקרא קן צפור לפניך בדרך, כי איתא בזהר הקדוש שזה מרמז על נשמות דאתתרכו מאתריהו וכו'. וזה ידוע שכל התורה ותפלה ומעשים טובים שהאדם עוסק בהם בכלם הוא עוסק לברר ניצוצות קדושות, דהינו נפשות שנפלו וירדו למקום שירדו על-ידי חטא אדם הראשון ועל-ידי החטאים של כל אחד ואחד שהאדם צריך להעלותם ולבררם על-ידי תורה ותפלה ומעשים טובים. וזה, כי יקרא קן צפור לפניך בדרך, שהם בחינת נפשות שנפלו בגלות וטלטול כנ"ל ואתה רוצה לזכות בהם לקח אותם, דהינו להעלותם ולבררם, הינו שהתורה מרמזת להאדם בעת שהוא בא לעסק באיזה דבר שבקדשה, ובפרט בעת עוסקו בדבורי תורה ותפלה שאז הוא עוסק לקח ולהעלות נפשות ממקום שנתגרשו וירדו לשם, שזהו בחינת כי יקרא קן צפור לפניך שהם הנפשות דאתתרכו מאתריהו. וזהו, בדרך בכל עץ וכו', בחינת טלטול וגלות כנ"ל ואתה רוצה לקחם, דהינו שאתה רוצה לעסק באיזה דבר שבקדשה שעל-ידי-זה אתה עוסק לקח ולזכות בהקן צפור שהוא בגלות, דהינו להעלות ולברר אלו הנפשות הנפולות כנ"ל. וזהו, והאם רבצת על האפרחים או על הביצים וכו', כי ידוע בכתבים, שבכל דבר יש בו בחינת עשר ספירות, כי הספירות הן מדותיו יתברך שבהם הוא מחיה ומנהיג את כל העולם מראש ועד סוף, כי כל דבר שבעולם שהאדם רוצה לדבר או לעשות צריך מתחלה שיהיה לו מחשבה לזה ובתחלה עולה במחשבה בהעלם. ואחר כך משתלשל מחשבתו מהעלם אל הגלוי ואחר כך מתבונן במחשבתו אם לעשות ולדבר ואיך לעשות ולדבר וכיוצא בזה. ואחר כך נגמר בדעתו הענין ההוא ואחר כך מוציאו מכח אל הפעל ממחשבה לדבור ואחר כך למעשה וכל אלו הדברים עוברים על האדם בכל הדברים שבעולם אפלו בכל דבור ודבור רק שבסתם דבורים שאין צריכין ישוב גדול עוברים כל אלו הבחינות במהירות נפלא מאד מאד עד שאין מבחינים בהם כלל, אבל בעסק גדול יכול האדם להבחין היטב איך שעוברים עליו כל אלו הבחינות קדם שגומר הדבור וכל שכן בעבדא. וכל אלו הבחינות שבמחשבתו קדם שנולד הדבור והמעשה הם בבחינת שלש ראשונות וכו' כידוע ואחר כך כשנולד ונתגלה הדבור והמעשה זה בחינת שבעה מדות שהם בחינת שבעת ימי הבנין שכל הדברים שבעולם כלולים מהם כידוע, ועקר ההולדה וההתגלות של כל דבר הוא על-ידי בחינת בינה שנקראת אם הבנים, כי אז כשבא הדבר לבחינת התבוננות שם נגמר הדבר במחשבתו ואזי יוצא הדבר ונולד ונתגלה בעולם ואפלו אחר כך כשנולד ונתגלה הדבר עדין כרוך התבוננות השכל אחריו, כי כן הדרך בכל הדברים ששכל האדם מתבונן בהדבר גם אחר שיצא לפעל לגדלו ולהשלימו בשלמות והוא ממש כמו האם שמתחלה מתגדל הולד אצלה כל ימי ההריון. ואחר כך כשמגיע הזמן הלדה והיא מולדת הולד עדין גם אחר כך היא כרוכה אחר הולד להניקו ולגדלו ולהשלימו, כמו כן הוא בכל הדברים שבעולם שבתחלה הדבר מתעלם בהתבוננות השכל בבחינות עבור עד שנגמר ויוצא ומתגלה בבחינת לדה כנ"ל ואחר כך עדין ההתבוננות כרוך אחריו עד שישלים הדבר בשלמות. ועל-כן נקראת בחינת בינה אם הבנים כידוע. ובשרש העליון כל העשר ספירות הם כלם קדש, ובפרט שלש ראשונות שנחשבים כאחד שהם בחינת כלו טוב ואין שם שום דין כלל, רק שבחינת בינה דינין מתערין מנה, כמבאר בזהר ובכתבים הענין באריכות כמה פעמים, אך למעלה עדין הכל קדש וטוב רק כשמשתלשל למטה נעשה מזה לפעמים, חס ושלום, דין גמור חלילה עד שמסוגי הדינים נשתלשל למטה למטה עד שנעשה יצר הרע מגשם מאד, כי כל היצרין רעים נמשכין שרשם מדינים כנ"ל: ובשביל זה למטה בזה העולם קדם שהאדם רוצה לדבר דבר שבקדשה או לעשותו באים עליו במחשבתו מחשבות זרות ורעיונים רעים ובלבולים הרבה כל אחד כפי בחינתו. ועקר התגברות המחשבות והבלבולים הוא בעת שעוסק להוציא הדבור והמעשה מכח אל הפעל בבחינת לפתח חטאת רבץ, בחינת פתחי פיך, שבעת שרוצה לפתח פיו ולהוליד הדבור דקדשה ומדבור יבא לידי מעשה אז החטאת שהוא היצר הרע וחילותיו רובץ לבלבלו ולמנעו במחשבות רעות ובלבולים הרבה, כי מחמת שעקר בחינת הולדת כל הדברים הם על-ידי בחינת בינה, שהיא בחינת אם הבנים כנ"ל. מחמת שבשרש דינים מתערין מנה ודינים אפלו דינים קדושים הם שרש כל היצרין רעים, על-כן למטה למטה בעולם העשיה הגשמי נתעורר עקר הדין והזהמא שהוא היצר הרע בבחינת התבוננות השכל שמבלבל את השכל שעוסק בהתבוננותו לדבר דבורים קדושים, הוא מבלבלו בכמה מיני בלבולים קדם הדבור ובשעת הדבור ולאחריו כנ"ל. ואזי כשהאדם רואה שמתגברין עליו מאד המחשבות רעות והבלבולים יש לו יסורים גדולים מהם והוא רוצה לתפשם וללכדם וללחם עמהם להחזירם אל הקדשה, אבל לאו כל אדם זוכה לזה, כי רב בני האדם שהיצר הרע שלהם מגשם כנ"ל. ומתגבר עליו בבלבולים גדולים הרבה מאד אזי כל מה שהוא רוצה להתגבר כנגדם וללחם עמהם מתגברים כנגדו ביותר כנ"ל. ועקר תקנתו שיניח את המחשבות ולא יעמד כנגדם כלל ולא יסתכל לאחריו כלל, רק שיעשה את שלו במה שהוא עוסק בתורה ותפלה וכו' ויהיה חזק ואמיץ בדעתו מאד מאד לעמד על עמדו להכניס מחשבתו בהדבורים שהוא מדבר ולא יסתכל לאחריו כלל על המחשבות המבלבלות כלל ואזי ממילא יסתלקו ואפלו אם יבאו אחר כך עוד הפעם גם כן לא יסתכל עליהם כלל ובודאי יסתלקו. וכן אפלו אם יבאו עליו כמה פעמים אם יהיה חזק ועקשן גדול לבלי להשיב להם דבר ולבלי להסתכל לאחריו כלל. זהו עקר עצתו ויוכל לעסק בתורה ותפלה וכו' והם יסתלקו ממילא. אבל אם ירצה ללחם עם המחשבות ללכדם ולתפשם יתבלבל תפלתו חס ושלום, והמחשבות יתגברו יותר חס ושלום, כנ"ל: וזה מרמזת לנו התורה במצוה הזאת, כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וכו', הינו כשתרצה לעסק באיזה דבר שבקדשה שאז אתה עוסק בבחינת קן צפור, דהינו לקח ולהעלות נפשות הנפולות, שהם בבחינת קן צפור וכו' כנ"ל, ובפרט בעת עוסקו בדבורי תורה ותפלה שהם בחינת צפרתא דקאי עד קרסלה וכו'. כי הדבור נקרא צפור, כמו שמבאר בסימן יא. וזה בחינת ובעל כנפים יגיד דבר, הינו כי עופות וצפרים שהם בעלי כנפים הם בבחינת דבור. וזהו, והאם רבצת על האפרחים וכו'. הינו שבחינת אם הבנים, שהוא התבוננות השכל רובץ תמיד על הדבורים, שהם בבחינת אפרוחים או ביצים דלית גדפין דלהון שלמים, הינו הדבורים שאין להם עדין שלמות והתבוננות השכל רובץ עליהם להגדילם ולהשלימם ומחמת שבזה העולם נאחז ברב העולם היצרין רעין המגשמים הנ"ל שמבלבלין את האדם מאד כנ"ל. ועקר התגרות היצר הרע וחילותיו הוא בהמחשבה והשכל, כי הוא מתגבר להפך הדבר חס ושלום, כי האדם צריך להתבונן בשכלו בקדשה גדולה שעל-ידי-זה נולדים כל הקדשות והוא בתחבולותיו מתגבר דיקא על התבוננות השכל שהוא בחינת אם הבנים ומתגבר על בחינה זאת לבלבל בכמה מיני בלבולים בעת שעוסקין להוציא אל הפעל להוליד הדבר שבקדשה שזה בחינת ובחטא יחמתני אמי. על-כן מזהרת התורה, לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם. שתזהר שלא תרוץ אחר האם שהם הבלבולים שבהשכל והמחשבה לקחם ולתפשם, כי אז זה וזה לא תעלה בידך, כי לא תוכל להתפלל וגם המחשבות יתגברו יותר כנ"ל. מחמת גדל תקף הגלות של אלו הנפשות הנפולות שאז כל מה שעוסקין להתגבר כנגד המחשבות הם מתגברין יותר כנ"ל, על-כן עקר העצה, שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך, שלא תסתכל ולא תביט לאחריך על האם כלל, שהם הבלבולים והדמיונות שנתאחזו בהתבוננות שכלך רק תניחם שילכו להם ולא תרוץ אחריהם ללחם עמהם כלל. ועל-ידי-זה בעצמו תשלחם ותסלקם מאתך. בבחינת שלח תשלח את האם רק ואת הבנים תקח לך, הבנים הם הנפשות המתבררות על-ידי הדבורים הקדושים וכו' הם לבד תקח לך, ותזכה בהם להעלותם ולבררם, אבל את האם, שהיא בחינת ובחטא יחמתני אמי, שהם בחינת התגברות הדמיונות והבלבולים שבהתבוננות שכלך תשלח ותסלק מדעתך ולא תסתכל עליהם ולא תלחם עמהם לקחם ולתפסם, כי אין לך כח לזה מחמת עצם הגלות כנ"ל: וזה שדרשו רבותינו ז"ל, כי יקרא, פרט למזמן. ומחמת זה אמרו רבותינו ז"ל, שאם לאחר ששלח האם לקח הבנים והחזירם לקן ואחר כך חזרה האם עליהם אזי פטור מלשלח עוד, כי כבר נחשב למזמן, מאחר שכבר זכה בהם במה שהחזירם לקן, אבל קדם שהחזירם לקן ולא זכה בהם עדין אפלו אם שלחה וחזרה שלחה וחזרה כמה פעמים חיב לשלח, שנאמר, שלח תשלח, עין בגמרא ופוסקים. הינו כי עקר החיוב לשלח האם הוא רק כל זמן שהדבור שהם הנפשות הם בגלות, הינו כל זמן שלא זכה האדם עדין לקדש ולטהר עצמו כראוי וניצוצי נפשו הם עדין בגלות גדול אז אינו יכול לקח הנפשות עם האם כי נאחז בהאם זהמת הנחש ביותר כנ"ל. ואזי עקר תקנתו בחינת שלח תשלח את האם שישתדל רק לקח הנפשות שהם הדבורים, דהינו שלא יביט לאחריו כלל, רק ידבר הדבורים כמו שהם ולא יתבונן בשכלו לאחריו לברר ולתקן המחשבה רק יסלק כל התבוננות שכלו וידבר הדבור באמת ותמימות גדול כאלו אין בו שום דעת ותבונה כלל וכנ"ל, אבל מי שכבר זכה בהקן צפור, דהינו בחינת הצדיקים הגדולים שכבר קדשו וטהרו את עצמן בשלמות עד שבחינת הדבורים והנפשות, שהם בחינת קן צפור כבר נכון ומזמן אצלם בבחינת תפלתו שגורה בפיו, בבחינת גם צפור מצאה בית וכו', הם מתרים לקח גם האם עם הבנים, כי אצלם אין מתגבר הזהמא בהתבוננות השכל ואין באין עליהם דמיונות ובלבולים הנ"ל ואפלו כשבאים עליהם לפעמים איזה מחשבות זרות הם באים רק בשביל שהצדיק יתקנם ויבררם והצדיק צריך דיקא לקחם ולבררם, כי הצדיק יש לו כח לזה לקחם ולבררם כראוי. וכמובא שהצדיק כשבא עליו מחשבות זרות הוא יודע מהיכן הם נמשכין ויודע להעלות כל מחשבה לשרשה ולבררה כראוי ועל-כן הוא יכול לזכות בהאם עם הבנים מחמת שאצלו הקן צפור בחינת הנפשות בבחינת מזמן שהוא הפך הגלות והטלטול וכנ"ל, אבל מי שאצלו עדין הקן צפור בדרך בכל עץ וכו' בבחינת גלות וטלטול גדול הוא אינו יכול לקח האם כנ"ל, רק צריך לקים שלח תשלח את האם שלא יבלבל אותו כלל התבוננות שכלו שמערב מאד בבלבולים ודמיונות רבים רק יתפלל בתמימות גדול ולא יסתכל לאחריו כלל, ואז, 'ואת הבנים תקח לך', שתזכה בהדבורים שהם הנפשות, כי לסתם בני אדם שהדבור שהוא הנפשות עדין בגלות גדול אצלו אסור לו להסתכל לאחריו כלל וכנ"ל. וזהו שאמרו שם שאפלו שלח וחזרה, שלחה וחזרה צריך לשלח אפלו כמה פעמים כל זמן שלא זכה בהבנים כנ"ל, הינו שאפלו אם אינו מסתכל על הדמיונות והבלבולים ומשלחם מדעתו על-ידי-זה ומתפלל כדרכו. על-פי רב אחר כך הם חוזרים ובאים עליו וכן כמה פעמים ועל-כן הזהירה התורה את האדם שצריך להיות עקשן ולקים מצות שלח תשלח פעם אחר פעם אפלו כמה פעמים, דהינו שבכל פעם שחוזרין ובאין עליו הבלבולים והדמיונות, שיתגבר בכל פעם לעמד על עמדו ולבלי להסתכל לאחריהם כלל רק לשלחם מדעתו על-ידי הסח הדעת לבד שיעשה רק את שלו במה שהוא עוסק וכנ"ל, כי היצר הרע כרוך אחריו בכל פעם ובכל מיני עצות שמשתדלין כנגדו הוא מתגרה בכל פעם יותר, על-כן צריכין להיות עקשן גדול כנגדו בלי שעור וכמבאר בדבריו הקדושים בכמה מקומות ובפרט בלקוטי תנינא בסימן מח מט נ, נא, עין שם. וזה בחינת שלח תשלח אפלו מאה פעמים וכנ"ל:
וזה בחינת אם רוח המושל תעלה עליך מקומך אל תנח כי מרפא יניח חטאים גדולים, הינו אם יעלה ויתגבר עליך רוח המושל שהוא היצר הרע וחילותיו שהוא רוצה למשל בך, חס ושלום, בבחינת מלך זקן וכסיל שבכל עת שהאדם בגלות עדין נקרא הוא בחינת מלך ומושל, רחמנא לצלן, וכמו שכתוב, עיר קטנה וכו' ובא עליה מלך גדול. ודרשו רבותינו ז"ל, על היצר הרע ונותן לך הפסוק עצה שאם יעלה ויתגבר עליך רוח המושל, הינו המחשבות והדמיונות והבלבולים של המושל שהוא היצר הרע וחילותיו אזי עקר עצתך מקומך אל תנח שלא תניח את מקומך להביט אחריך חס ושלום, ללחם עם המחשבות המבלבלות רק תעמד על עמדך בתקף וגבורה ומקומך אל תנח בשום אפן רק תעשה את שלך במה שאתה עוסק בו ואז ממילא יסתלקו כל הבלבולים שהם בחינת חטאים גדולים, כי כלם נמשכים מהחטאים והעונות של האדם. וזהו, כי מרפא יניח חטאים גדולים, כי עצה שלא תסתכל אחריהם כלל הוא מרפא, כי על-ידי-זה יניח חטאים גדולים שהם הבלבולים והדמיונות, כי על-ידי עצה זאת תתרפא ותניח ותעזב אותם ממילא, כי מאליהם יסתלקו על-ידי-זה כנ"ל:
וזה בבחינת לבי סחרחר עזבני כחי וכו' וינקשו מבקשי נפשי ודרשי רעתי דברו הוות ומרמות כל היום יהגו ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו ואהי כאיש אשר לא שמע ואין בפיו תוכחות וכו', עין שם כל המזמור, הינו כנ"ל. כשמתגברים הבלבולים מאד מאד בבחינת לבי סחרחר ואין כח בהאדם לעמד כנגדם מעצם הגלות בבחינת עזבני כחי וכו' אזי עקר עצתו הוא בחינת ואני כחרש לא אשמע וכו' ואהי כאיש אשר לא שומע וכו', דהינו שיעשה את עצמו כאינו שומע ולא יסתכל אחריהם ולא ישיב עליהם בדעתו כלל כדי שלא יתגברו חס ושלום, ביותר כמו שכתוב שם, כי לך ה' הוחלתי אתה תענה וכו'. כי אמרתי פן ישמחו לי וכו' כי אני לצלע נכון וכו' כי עוני אגיד וכו'. כי מחמת רבוי העונות שעל-ידי-זה הבלבולים מתגברים ביותר אזי כל מה שירצה להשיב עליהם ולעמד כנגדם על-ידי-זה יתגברו חס ושלום, יותר ויותר כנ"ל, על-כן צריכין רק להיות כחרש לא ישמע וכו' ולא יסתכל אחריהם כלל כנ"ל:
וזה בחינת יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וכו'. ופרש רש"י זה נאמר על אותה שעה שרדף פרעה אחריהם והשיגם חונים על הים ואין מקום לנוס לפניהם מפני הים ולא להפנות מפני חיות רעות למה היו דומין באותה שעה? ליונה שבורחת מפני הנץ ונכנסה לנקיקי הסלעים והיה הנחש נושף בה תכנס לפנים הרי הנחש תצא לחוץ הרי הנץ אמר לה הקדוש-ברוך-הוא, הראיני את מראיך, את כשרון פעלתך למי את פונה בעת צרה? השמיעיני את קולך ויצעקו בני ישראל אל ה' כנ"ל. וכל ענין זה עובר על כל אדם בעת שרוצה לכנס בעבודת ה' שהיצר הרע וחילותיו שהם בחינת פרעה ומצרים רודפים אחריו בכמה מיני רדיפות וכל כחם מחמת הדינים שיונקים מהם ומתקף התעוררות הדינים שנתעוררים עליו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כל המצדיק את עצמו מלמטה מצדיקין עליו מלמעלה וכו'. על-ידי-זה רודפין אותו מכל הצדדין בכמה מיני מניעות ועכובין ויסורים ובלבולים רבים והוא ממש כמו שהיה יציאת מצרים, שמאחוריהם רדפו המצרים אחריהם ומלפניהם היה הים סוער ומצדדיהם חיות רעות עד שלא היה מקום לנוס בשום צד כמו יונה שבורחת מפני הנץ וכו' וממש בחינות אלו עוברים על כל אדם הרוצה לכנס בעבודת ה' יתברך, כי מי שרוצה לכנס לעבודת ה' יתברך הוא בחינת יציאת מצרים ממש, כי עקר יציאת מצרים הוא מה שיוצאין מטמאה לטהרה, מטמאת וזהמת פרעה ומצרים לקדשת וטהרת ישראל, כמו שכתוב, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וכו'. וזה מכרח לעבר על כל אדם בכל זמן בכל דור ודור. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים וכשבחינת פרעה ומצרים שהם הסטרא אחרא וחילותיו רודפין אחר האדם בבלבולים ומחשבות רעות רבות מאד ואין לו מקום לנוס לא לפניו ולא לאחריו ולא מן הצדדין, כי מכל צד מסבבין אותו בכמה מיני בלבולים ומניעות ויסורין אזי אם ירצה להסתכל לאחוריו בודאי יתגברו חס ושלום, יותר כנ"ל, על-כן אין תקנה כי אם שיצעק אל ה' ממקום אשר הוא שם ולא יפנה ויסתכל לאחריו כלל וכנ"ל:
כי כל מה שעבר על ישראל ביציאת מצרים וקבלת התורה ואחר כך וכל המלחמות לכבש ארץ ישראל וכל מה שעבר עלינו אחר כך הכל כאשר לכל עובר על כל אדם שרוצה לזכות לחיי עולם שבהכרח שיעבר עליו כמה מיני מלחמות בלי שעור ובכל עת שרוצה להתעורר ולהתחזק בעבודת ה' מתגברים בכל פעם יותר, ובפרט בהתחלה. כמו שהיה ביציאת מצרים שתכף כשבא משה אל פרעה להוציא את ישראל התגרה בהם ביותר ואמר, תכבד העבודה וכו', כי הסטרא אחרא כשרואה שבא צדיק אמתי בחינת משה ורוצה להוציא איש הישראלי מגלות נפשו הוא מתגרה ומתגבר עליו יותר ויותר ומכביד עליו על העולם הזה והתאות והפרנסה עד שקשה עליו לזוז ממקומו לשוב לה' יתברך, אבל דרך ישראל עם קדוש שהם תופסין אמנות אבותיהם בידיהם ובכל פעם הם צועקים אל ה', ועל-ידי-זה הם מכניעין בכל פעם פרעה וחילותיו שהם הסטרא אחרא וכתותיהם, אבל אף-על-פי שמכניעים הם חוזרין ומתגברין בכל פעם וכן פעם אחר פעם כמה פעמים כמו פרעה שבכל עת שבא עליו איזה מכה נכנע קצת, אבל אחר כך חזר והתגבר, כמו שכתוב, ויחזק לב פרעה ויכבד את לבו וכו' ואפלו אחר שהביא ה' יתברך עליו כל העשר מכות והכרח להוציא את ישראל ממצרים חזר וקבץ כל חילותיו ורדף אחריהם וכמו כן ממש עובר על כל אדם בכל זמן וכל אחד יכול להבין בעצמו כל זה לפי בחינתו וערכו איך שעוברים עליו כמה עליות וירידות כמה וכמה פעמים שכל זה נמשך מבחינה הנ"ל בחינת גלות מצרים, כי עקר הגלות הוא גלות הנפש וכל הגליות מכנים בשם מצרים וכל זה נמשך מענין הנאמר בהשיחות הנ"ל שיש כמה בחינות ביצר הרע ומרבוי הכחות והבחינות שיש בהיצר הרע משם נמשך כל זה מה שבכל פעם מתגבר מחדש ואפלו לאחר מתן תורה שכבר פסקה זהמתן והיה להם חרות ממלאך המות וכו' וזכו לקדשה נפלאה ונוראה אף-על-פי-כן התגרה בהם אחר כך עד שהחטיא קצתם בחטא העגל. והדבר פלא מאד מאין נמשך זאת שאחרי שפסקה זהמתן וזכו לנבואת פנים בפנים יפלו אחר כך כל כך, אך כל זה נמשך מענין הנ"ל שיש כמה בחינות ביצר הרע ואפלו צדיקים גדולים ונוראים יש להם יצר הרע שהוא מלאך הקדוש וכו' וכו' ומשם נמשך כל הנסיונות המבארים בתורה שנסו אבותינו את הקדוש-ברוך-הוא, כי אף-על-פי שזה היצר הרע של הצדיקים הוא בחינת מלאך הקדוש ממש והוא רק בחינת דינים עליונים שלא זכו עדין להמתיקם וכו' אף-על-פי-כן גם הצדיקים שאינם זוכין להמתיק אלו הדינים ולשבר זה היצר הרע שהוא מלאך הקדוש יכול אחר כך להתגרה בהם כל כך עד שיפיל אותם מאד חס ושלום, ויטעה אותם מה' יתברך ויתעה אותם מאד כמו שטעו אז בעגל לולי משה שעמד בפרץ והוציאם מזה וכפר בעדם וכן עברו כהנה וכהנה על כמה גדולים שהיו גדולים במעלה ואחר כך נפלו מאד רחמנא לצלן וכל זאת נמשך מבחינה הנ"ל. ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, על-כן צריכין תמיד לצעק אל ה' ולסלק ולהשליך מאתו כל החכמות שמהם כל הבלבולים רק לילך באמת ובתמימות ואז לעולם לא ימט כי צעקה ותפלות ותחנות ובקשות מועילים תמיד יהיה איך שיהיה:
וזה בחינת קריעת ים סוף, בחינת ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, הינו כשמים הזדונים מתגברים חס ושלום, שהם בחינת ההרהורים רבים ובלבולים וכו', שהם בחינת מצולות ים ואין מקום לברח לא לפנים ולא לאחור ולא משום צד, שאז הנפש ישראלי בצרה ובמצוקה גדולה, בבחינת יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה וכו' כנ"ל, אזי אין תקנה כי אם שיסיח דעתו ולא יסתכל לאחריו כלל, רק יזדרז כגבור לרוץ ארח לעבר על כל המחשבות והבלבולים ולילך בדרך שהוא עוסק בו בתורה ותפלה וכו', ולא יסתכל לאחוריו כלל כנ"ל רק יעשה את שלו כנ"ל. וזהו בחינת דבר אל בני ישראל ויסעו, שילכו לדרכם ויקפצו לתוך הים ולא יחשבו ולא יסתכלו לאחוריהם כלל, וכן עשו שקפץ נחשון לתוך הים ואחריו כל ישראל והלכו בים עד חטמם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, הינו שלא הסתכלו על המים השוטפים מים הזידונים בחינת מצולת ים שהם הבלבולים והרהורים הרעים והמחשבות רבות המבלבלות אותם בעבודתם, ובפרט בתפלתם, רק קפצו לתוך המצולת ים והלכו לבטח דרכם ועסקו בעבודתם בתורה ותפלה וכו' בתוך התגברות שאון גלי הים שהם המחשבות והבלבולים ולא הסתכלו לאחוריהם כלל, רק עשו את שלהם ובודאי כל מה שהתגברו לבלי להסתכל עליהם ולילך בתוכם בודאי התגברו המצולות ים כנגדם יותר ויותר כמו שני אנשים הנלחמים זה עם זה, אבל ישראל עם קדוש לא הסתכלו על כל זה וקימו עצה הנ"ל להתחזק לבלי להסתכל עליהם כלל רק לילך דרכם הקדש בתוכם בתוך שטיפת הים עד שבאו עד חטמם, ואז כשראה ה' יתברך חזק לבבם שאינם מניחים עבודתם בשום בלבול שבעולם, אזי חמל עליהם ובקע הים מפניהם ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, כי כן הדבר כשמתחזקים בהתחזקות גדול לילך דרכו בתפלתו ועבודתו ולבלי להביט לאחריו ואינו מסתכל אחריהם כלל, אזי פתאם הם נתבטלים לגמרי ממש כמו הים שנתבטל לפני בני ישראל ונתהפך ליבשה וכנ"ל:
וזה בחינת מחלקת קרח וכל עדתו שהיו אנשים גדולים מאד מאד בעלי השגה ורוח הקדש, כמו שכתוב, נשיאי עדה קראי מועד וכו', ראשי סנהדראות וכו', ובפרט קרח שהיה גדול מכל הלויים, כמבאר בכל הספרים, ומהיכן בא זאת לפל כל כך לחלק על ה' ועל משה ואהרן?! אך כל זה נמשך מבחינה הנ"ל, שאפלו צדיקים גדולים ונוראים יש להם יצר הרע, רק שהוא בחינת מלאך הקדוש ממש, הינו בחינת גבורות ודינים עליונים וגבוהים שהם צריכין להמתיקם וכו' כנ"ל. והם צריכים מלחמה גדולה בדעתם לכבש ולשבר זה היצר הרע אף-על-פי שהוא קדוש וזך ומי שפוגם בזה ואינו ממתיק הדין כראוי יכול לפל בטעותים ומכשולות הרבה על-ידי-זה, אך יש בזה אלפים ורבבות בחינות, כי יש כמה צדיקים שפגמו בזה, ואף-על-פי שהפגם שלהם היה גדול מאד אף-על-פי-כן נשארו על עמדם ומתו בצדקתם, אבל יש שפגמו בבחינת היצר הרע הגבה הנ"ל ועל-ידי-זה התגרה בהם כל כך עד שהפיל אותם מטה מטה עד שנפלו לגמרי לגמרי רחמנא לצלן, וכפרו בעקר רחמנא לצלן, כמו שמצינו בארבעה שנכנסו לפרדס, שבודאי כל הארבעה היו גבוהים במעלה מאד מאד שזכו לכנס לפרדס, אך לא נמלט מהם בשלמות כי אם אחד, הוא רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום, אבל בן עזאי ובן זומא הציץ ונפגע והציץ ומת, אך אף-על-פי-כן נשארו בצדקתם ומתו בצדקתם רק שפגמו איזה פגם ושגו מה ששגו, אבל אחר קצץ בנטיעות ויצא מעולמו לגמרי רחמנא לצלן, ועקר טעותו על-ידי בחינת המלאך, הינו על-ידי שראה מלאך מט"ט דאתיהיב לה רשותא למיכתב זכותיהו וכו', הינו שהטעות שלו היה על-ידי תקף הדין שהתלבש אז בבחינת מלאך ונתן לו מקום לטעות, והוא לא עמד בנסיון להשלים דעתו וחכמתו והלך אחר התבוננות שכלו עד שקצץ בנטיעות, רחמנא לצלן, ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל באמת, שאיתוהו למט"ט ויהבו לה שתין פולסי דנורא מאי טעמא לא קם מקמה. מובן מזה שהתלבש אז איזה דין במט"ט שרצה להתגרות בו ולנסותו. וזה הוא בחינת היצר הרע של מעלה שהוא בחינת מלאך הקדוש, בחינת דינים וגבורות כנ"ל: וזה בחינת מחלקת קרח ועדתו, כי קרח היה לוי והיה גדול הלויים, וזה ידוע שלוי הוא בחינת שרש הדין הקדוש והנורא, כי כהן הוא בחינת חסד ולוי הוא בחינת גבורה ודין כידוע ועל-כן נתן ה' יתברך הלויים להכהנים שיהיה נלוים אליהם לעבודתם כדי שיהיה נכלל הלוי בכהן כדי להמתיק הדין בשרשו. ועל-כן עקר התקון על-ידי שהלוי שהוא בחינת דין הוא נלוה אל הכהן ומשרתו בעבודה, על-ידי-זה נמתקין כל הדינים בשרשן ונתתקנין כל העולמות ונמחלין ונתכפרין כל העונות, כי כל העונות והחטאים הם על-ידי היצרין רעין שנמשכין כלם מבחינת דינים כנ"ל ואין הדין נמתק אלא בשרשו, על-כן לא היה באפשר שתהיה הכפרה והתקון של עבודת בית המקדש על-ידי הכהן איש החסד לבד, כי צריכין להמתיק הדין בשרשו, על-כן הכרח שיהיה נלוה הלוי אל הכהן ולהיות טפל אליו ולשמש ולשרת אותו בכל צרכי העבודה. כמו שכתוב, ונלוו עליך וישרתוך, ועל-ידי שהלוי שהוא שרש הדין היה טפל אל הכהן ושרת אותו, על-ידי-זה נכלל הדין שהוא הלוי בהכהן שהוא חסד ונמתק הדין של הלוי שהוא שרש הדין, שזהו בחינת המתקת הדין בשרשו שעל-ידי-זה עקר התקון, ועל-ידי-זה היה כל הכפרות וסליחות עונות, כי נתבטל כח היצר הרע בשרשו שהוא הדין, כי נמתק הדין בשרשו על-ידי העבודה של הכהן שנלוה אליו הלוי לשרתו וכו' כנ"ל. וקרח היה לוי והיה גדול הלויים ובודאי היה נאחז בשרשו ביותר בבחינת דינים וגבורות הרבה, ובאמת זה היה מצד מעלתו, כי בהשרש כל הדינים הם קדושים וזכים מאד מאד והם שלמות ותקון העולמות רק שצריכים להמתיקם לכללם בחסד וזה כל עבודתנו כידוע. וקרח לפי גדל מעלתו שהיה גדול הלויים בודאי היה בו דינים גבוהים הרבה מאד וכל עבודתו היה שהיה צריך להמתיקם, ועקר המתקתו שהיה צריך לבטל את עצמו בתכלית הבטול נגד אהרן הכהן שהיה תכלית החסד, אבל מחמת גסותו נתגרה בו הדין ולא עמד בנסיון ונתקנא באהרן ולא רצה לכלל בו, ותכף שהפריד את עצמו בלבו מאהרן תכף התגברו בו הדינים ביותר ונפרד יותר, וכל מה שנפרד יותר נתגרו בו הדינים יותר, כי שרשו היו דינים וגבורות הרבה כנ"ל. עד שהתגרו בו כל כך עד שהפילו אותו לגמרי עד שחלק על ה' ועל משיחו על משה ועל אהרן ועל כל התורה כלה, ומתקף רבוי הדינים שהיה בו שמהם אחיזת היצרין רעים על-כן היה לו כח להטעות להסית ולהדיח את גדולי צדיקים בעלי רוח הקדש כאלו שהם מאתים וחמשים ראשי סנהדראות נשיאי עדה קראי מועד וכו', הינו כנ"ל, כי עקר היצר הרע של הגדולים הוא בחינת גבורות ודינים שאינם זוכים להמתיקם, שזהו בחינת קרח שהיה לוי ששרשו דין שלא זכה להמתיק הדין כנ"ל. ועל-כן היה לו כח להטעות גדולי ישראל כל כך וכנ"ל:
וכל טעותו היה שמחמת גסותו נדמה לו שהכל שוין ולא רצה להאמין שגם הצדיקים הקדושים צריכין מלחמה גדולה עם היצר הרע שלמעלה שהוא בחינת דינים כנ"ל. ואמר שמי שזוכה למעלת הגדולים שוב אין צריך מלחמה כלל. ואם כן הכל שוין ואין חלוק בין משה ואהרן ובין שאר הגדולים, ובפרט שאז היו כל ישראל במעלה גבה מאד, כי זכו כלם להשגת נבואת פנים בפנים. וזהו שאמר, רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. הינו כנ"ל שהקשה מדוע תתנשאו וכו' מאחר שכלם קדושים וכלם שמעו בסיני מפי הגבורה, כמו שדרשו רבותינו ז"ל, הינו שכלם במעלה גבה ונתבטל מהם היצר הרע, כי פסקה זהמתן וזכו לנבואת פנים בפנים לשמע מסיני מפי הגבורה אנכי ולא יהיה לך. ואם כן מה מעלתכם של משה ואהרן גבה יותר מכלם, כי איך שיך עוד מעלה יתרה. מאחר שכבר פסקה זהמתן ובטל מהם היצר הרע וכלם קדושים וכנ"ל. אבל באמת כל זה טעה מחמת גסותו, כי באמת אף-על-פי שפסקה זהמתן עדין היו צריכין כל אחד ואחד מלחמה גדולה עם היצר הרע שלמעלה שהוא בחינת מלאך הקדוש בחינת גבורות ודינים. ועל-כן באמת כמה נכשלו אחר כך בחטא העגל ומרגלים כנ"ל. ואפלו אותן שלא נכשלו אבל עדין יש עליהם מלחמות בבחינה הנ"ל. ומאחר שיש להם עדין מלחמות בודאי אין כלם שוים ויש ביניהם מדרגות בלי שעור, כי כי כל אחד כפי מה שזכה לשבר היצר הרע הגבה שלו, דהינו להמתיק הדין כמו כן זוכה לאיזה דרגא. ועל-כן בודאי אין להעריך ולהדמות שאר בני ישראל אף-על-פי שכלם קדושים, כנגד רגלי משה ואהרן, ואפלו גדולי ישראל האמתיים אין להם להשוות עצמן למשה ואהרן שזכו למה שזכו. וקרח פגם בזה ואמר, כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. ומאחר שכפר במעלת משה ואהרן, כפר בכל התורה שנתנה על ידם עד שנאבדו הוא וכל עדתו, והכל על-ידי התגרות הדינים שמהם עקר כל היצרין רעים מראש ועד סוף וכנ"ל:
וזה ששאל, טלית שכלה תכלת חיבת בציצית? וכו', התחיל משחק, ומה טלית וכו', בית מלא ספרים חיב במזוזה וכו'. בהרת בכגריס טמא פרחה בכלו טהור וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל הינו בחינת פגם הנ"ל שרצה להבין הכל בחכמתו וסבר שאין דעת ושכל למעלה מדעתו ושכלו והלך בסברות של טעות שלו. ועל-כן שאל, טלית שכלה תכלת איך שיך שתתחיב בציצית, כי הלא טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה וכו'?! הינו מאחר שתכלת גבה וקדוש כל כך עד שיש כח לחוט אחד של תכלת לתקן את הטלית של מין אחר ולעשות אותה כאלו היא כלה ציצית ותכלת, ובאמת בודאי כן הוא שעל-ידי חוטי הציצית נעשה כל הטלית כאלו כלה ציצית, כי בודאי נמשך קדשת הציצית שעקרן תכלת על כל הטלית ונעשה הטלית כאלו הוא כלה תכלת כלה ציצית, ועל-כן אנו מברכין להתעטף בציצית ואין מברכין להתעטף בטלית שתלויים בו ציצית, כי עטיפתנו הוא רק בציצית, כי על-ידי חוטי הציצית נעשה הטלית קדוש כלו בקדשת הציצית וכאלו הוא כלו ציצית, ועל-כן טעה קרח ושאל מאחר שתכלת גבה וקדושה כל כך עד שיש לה כח שחוט אחד של תכלת יפטר את הטלית של מין אחר ויעשה את הטלית כאלו הוא תכלת אם כן, מכל שכן וקל וחמר כשהטלית בעצמה הוא כלה של תכלת אינו בדין שתפטר את עצמה, ובודאי היא קשיה גדולה לפי טעותו שאמר שכיון שמגיעים למדרגות עליונות שוב אין שיך יצר הרע ואין שיך חלוק בין הגבה לגבה מעל גבה ועל-כן אמר, כי כל העדה כלם קדושים וכו' ומדוע תתנשאו וכו' כנ"ל. אבל באמת גבה מעל גבה שומר וגבוהים עליהם עד אין קץ ואין סוף ואין תכלית, ואוריתא וישראל וקדשא בריך הוא כלא חד, ואין קץ ואין סוף למעלת מצות התורה הקדושה, כמו שכתוב, לכל תכלה ראיתי קץ רחבה מצותך מאד, וכמו שהפחות שבפחותים צריך לקים מצות התורה להתעטף בציצית ושארי המצות כדי לתקנו ולקדשו, כמו כן גם הגדול שבגדולים הקדוש מאד מאד צריך גם כן להתעטף בציצית אלו וכן בשארי מצות, רק שבודאי אצלו נעשה התקון על-ידי המצוה כפי מה שצריך הוא, וכמובן בתקוני זהר לענין תפלין לרשעים אנון קשורא לכל מקטרגין דילהון וכו' לבינונים וכו' לצדיקיא וכו', אבל אף-על-פי-כן כלם צריכין להניח תפלין בשוה ואין חלוק בעשית התפלין בין התפלין של הרשעים להתפלין של הצדיקים הגדולים, רק שהתקון הנעשה על-ידי התפלין בודאי לאו כל אפין שוין, כי הם מתקנין אצל כל אחד כפי בחינתו וכפי מדרגתו, וכן בכל המצות, כי טעמי המצות אין אנו יכולין להשיג כלל, כמו שכתוב, פלאות עדותיך על-כן נצרתם נפשי, וכמבאר אצלנו מזה כמה פעמים. ועל-כן אף-על-פי שחוט אחד של תכלת יש לו כח לתקן כל הטלית עד שנעשה הטלית כאלו הוא כלו ציצית, אף-על-פי-כן גם טלית שכלה תכלת חיבת בציצית, כי גם טלית שכלה תכלת צריכה תקון הציצית אפלו לפי סברתו, שסברתו שטלית שכלה תכלת יש לה מעלה וקדשה יתרה, אבל באמת אין שום מעלה וקדשה לטלית שכלה תכלת על שאר טליתים, כי עקר מעלת התכלת הוא רק כשעושין מהם חוטי ציצית כדינם לשמה או בבגדי כהנה, אבל שלא במקום מצותן אין שום מעלה לתכלת על שאר מינים, והוא טעה בשתים, שטעה וסבר שיש מעלה לטלית שכלה תכלת, ואפלו לפי טעותו טעה הרבה, כי אפלו אם היה מעלה גדולה לטלית שכלה תכלת אף-על-פי-כן היא גם היא צריכה תקון הציצית לפי בחינתה, כמו שגם הצדיקים הגבוהים צריכין תקון המצות לפי מעלתם כנ"ל, כי גם בבחינות הגבוהות יש בחינת יצר הרע, בחינת גבורות ודינים, וצריכין גם שם תקון והמתקה, וכל התקונים והמתקות מראש ועד סוף הכל נעשה על-ידי אלו המצות שנתן לנו ה' יתברך על-ידי משה רבנו, כי כל המצות גבוהים מאד והם כלולים מאד מכל מיני תקונים שצריכין בכל העולמות מראש ועד סוף, למשל מי שהוא אפלו למטה מעשיה דהינו שהקלפות שלמטה מעשיה עדין נאחזים בו הוא צריך להתעטף בציצית ולהניח תפלין וכו'. והם מקדשין אותו בכל פעם שיזכה בחייו או על כל פנים לאחר מותו לגרש ולבטל אלו הקלפות ולהתקדש בקדשת המצות שזכה לקים ולקבל חלקו לעולם הבא, וכמו כן מי שכבר בטל הקלפות שבעשיה וזכה לבטל גם הקלפות שביצירה וזכה לנשמה דיצירה, אף-על-פי-כן צריך להניח ציצית ותפלין ויש כח לאלו הציצית לתקן ולקדש אותו בהתקון והקדשה שהוא צריך, וכמו כן בכל המדרגות שבעולם, ואפלו הצדיקים הגבוהים במעלה מאד מאד שנדמה לפי הטעמים והכונות הנאמרים בספרי אמת על המצות שהם אינם צריכין עוד חס ושלום לקים המצות מאחר שכבר זכו למדרגות גבוהות יותר מכפי הטעמים והכונות של המצות, אבל באמת אינו כן, כי אף-על-פי שהם טעמים וכונות אמתיות אף-על-פי-כן חלילה לומר שאין בהמצות כי אם אלו הטעמים והכונות, כי מי שאומר כן, חס ושלום, הוא מקצץ בנטיעות מקצץ ממש שמקצץ ומפסיק חס ושלום המצות מה' יתברך, כאלו יש להם גבול וקץ חס ושלום, כי באמת אין קץ וגבול לטעמי המצות וסודותיהם, כי הם כלולים בו יתברך שהוא יתברך אין סוף, וכמו כן אין קץ וסוף לטעמי המצות וסודותיהם. ועל-כן אף-על-פי שהוא גדול מאד מאד במעלה קדושה אמתיית הוא צריך לקים המצות כפשוטן, כי אצלו יעשו המצות תקונים כפי בחינתו, כי ימתיקו הדין והגבורה שהוא צריך להמתיק לפי בחינתו שהוא בחינות היצר הרע שלו וכנ"ל: וזה ששאל גם כן, בית מלא ספרים חיב במזוזה? וכו', הינו גם כן כנ"ל לענין ציצית והוא מובן ממילא:
וכן להפך טעה גם כן ושאל, בהרת כגריס מטמא פרחה בכלו טהור, שכל טעותו שסבר שיש גבול שמי שהוא במדרגה גבה שוב אין צריך עבודה ותקון ועליה יותר, וכן טעה להפך וסבר שמי שהוא חס ושלום, בדיוטא התחתונה ונפל לבחינת הטמאה חס ושלום, כבר אבדה תקותו מה' חס ושלום ושוב אין לו טהרה. ובאמת הכל להפך, כי גם מי שהוא במדרגות גבוהות מאד מאד גבה מעל גבה אף-על-פי-כן עדין יש גבוהים עליהם בלי שעור עד אין סוף, וכמובן מזה בהמעשה של השבעה בעטלירש בכל מיני התפארות של כל הכתות הקדושות והנוראות, שמספר מהם שם שהקטן שבכל כת וכת הקדוש היה גבה מאד מאד ואף-על-פי-כן לא היה לו ערך נגד הגבה ממנו, וגם הגבה ממנו לא היה לו ערך נגד הגבה עוד יותר וכן להלן כמבאר בדברינו מזה במקום אחר ואין כאן מקומו להאריך בזה) וכן להפך אפלו מי שהוא בדיוטא התחתונה בתכלית השפלות והפחיתות אפלו בהיכלין דמסאבותא גם שם אין קץ וגבול לאלקותו יתברך, וכמו שאין סוף לאלקותו במעלות עליונות, כי גבה מעל גבה וכו', כמו כן ממש אין סוף ותכלית לאלקותו יתברך במדרגות התחתונות, כי גם במדרגות התחתונות בתכלית תכלית דיוטא התחתונה חס ושלום, אין מקום ואין טמאה שלא יוכלו למצא גם שם את ה' יתברך, כי מלכותו בכל משלה וכמבאר בדברי אדמו"ר ז"ל מזה כמה פעמים, אדרבא, לפעמים כשאדם בדיוטא התחתונה מאד מאד והסטרא אחרא והטמאה מתפשטין עליו מאד ורוצין לבלעו לגמרי חס ושלום, חס ושלום, אז דיקא הוא יתברך מרחם עליו ושולח לו טהרה וסיוע מלעלא כדי שיוכל להחיות את עצמו ולשוב אליו יתברך, או על כל פנים לא יאבד לגמרי כי לא אמר ה' למחות שם ישראל, וכמו שכתוב, כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' ראו עתה כי אני אני הוא וכו'. וכתיב, ואביט ואין עוזר ואשתומם כי אין סומך ותושע לי זרועי וכו'. וזה מרמז במצוה זאת של נגעים, שבהרת כגריס טמא ופרחה בכלו טהור, כי דיקא לפעמים כשבא לתכלית הירידה אז הוא תכלית העליה ונמשך עליו טהרה ותקון ממקום שנמשך עליו, כי אין חקר לתבונתו יתברך ולגדלתו אין חקר ואי אפשר להשיג דרכיו יתברך, וקרח פגם וטעה בכל זה עד שקצץ בנטיעות, דהינו שנתן גבול וקץ למצות התורה שהם אחדות פשוט עמו יתברך וכנ"ל, על-כן שאל כל אלו הקשיות של הבל הנ"ל וכנ"ל:
וזה בחינת האל תמים דרכו אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו, 'לכל החוסים בו' דיקא, יהיה מי שיהיה מקטן ועד גדול ולמעלה מעלה מהגדול שבגדולים ולמטה מטה מהפחות שבפחותים, לכלם התורה שהוא אמרת ה' מגן להם לכלם. וזהו בחינת האל תמים דרכו, הינו התורה שנקראת דרך ה', כמו שכתוב, בכל הדרך אשר צויתי אתכם תלכו וכו'. וכתיב, ושמרו דרך ה'. ואומר הכתוב שדרכו יתברך שהוא התורה הוא תמים בתכלית השלמות כי אמרת ה' צרופה שהיא צרופה ומזקקת בחכמה נוראה ועמקה כל כך עד שהוא מועילה ומגנה ומושיעה לכל באי עולם מראש ועד סוף בחינת מגן הוא לכל החוסים בו. 'לכל החוסים' דיקא כנ"ל. וזהו עקר תמימותה ושלמותה של התורה שהיא תמימה ושלמה בכל מיני שלמות בבחינת תורת ה' תמימה ומועילה ומתקנת הכל כאשר לכל באיזה מדרגה שהוא מרום כל דרגין עד סוף כל דרגין, כי אם היה, חס ושלום, איזה בחינה ודרגא שבעולם למעלה או למטה שלא תועיל לו התורה, חס ושלום, מחמת עצם מעלתו או מחמת עמקות ירידתו ונפילתו חס ושלום, אם כן היה חסרון בהתורה חלילה, אבל באמת תורת ה' תמימה בתכלית השלמות ואין דרגא בעולם שלא תגן ותושיע לו התורה בחינת האל תמים דרכו וכו' מגן הוא לכל החוסים בו, 'לכל' דיקא כנ"ל:
וזה שהזהירה התורה בכמה מקומות, כאזרח כגר יהיה לפני ה' ככם כגר. וכן הרבה, להורות ולגלות שהתורה לא נתנה לאלו לבד או לאלו לבד רק לכלם נתנה לגדולים וקטנים ולבינונים באיזה דרגא שהוא, כי האזרח מרמז על גדולי הצדיקים שכבר נזקן במעשיו הטובים. והגרים מרמז על תכלית הפחותים שעשו עד הנה מעשה עכו"ם וגם עדין בודאי אינם טהורים לגמרי מזהמת חטאתם, ואף-על-פי-כן לכלם נתנה התורה בשוה ואפלו הגדולי גדולים צריכין לקים מצות התורה בפשיטות ואפלו הפחות שבפחותים מועיל להם מצות התורה והוא חייהם לנצח וכנ"ל. וזהו שקבץ משה כל המדרגות שבישראל קדם מותו והזהיר אותם שכלם צריכין לקים את כל דברי התורה הזאת, כמו שכתוב, אתם נצבים היום כלכם וכו' ראשיכם שבטיכם זקניכם ושטריכם וכו' וכו' מחטב עציך עד שאב מימיך. ראה ממי התחיל ובמי סים; שהתחיל מראשי בני ישראל, שהם בחינת הגדולים במעלה מאד מאד, והולך וחושב כל המדרגות שבעולם שכלולים באלו העשרה שחושב, עד שסים מחטב עציך עד שאב מימיך, שהם הגבעונים שנתגירו שלא לשמה, רק מחמת אימה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, מלמד, שבאו גבעונים בימי משה וכו'). והם מרמזים על תכלית דיוטא התחתונה, וקבץ כלם קדם הסתלקותו ואמר, שלכלם הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב שם, לעברך בברית ה' וכו'. וכן הזהיר שם שלכל הדורות עד הסוף הוא מוסר את התורה, כמו שכתוב, ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה עמנו לפני ה' אלקינו ואת אשר איננו פה וכו' להורות שלכלם נמסרה לכל המדרגות שבכל הדורות עד הסוף, כי כלם יצליחו לנצח על-ידי התורה יהיה מי שיהיה מאיזה מדרגה שהוא, כי דרך התורה הוא מגן לכל החוסים בו כנ"ל:
וזה שאמר להם משה, קחו לכם מחתות קרח וכו' ושימו עליהן קטרת. ופרש רש"י, הא לכם תשמיש חביב היא הקטרת החביבה מן הכל וסם המות נתון בתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא וכו'. כי גם נדב ואביהוא פגמו על-ידי בחינת היצר הרע של מעלה בחינת מלאך הקדוש, בחינת דינים וגבורות, כי נדמה להם שלפי גדל קדשתם העצומה גם הם ראויים להקטיר קטרת, אך הם לא נכשלו רק בדקות גדול ועברו על פן יהרסו אל ה' לעלות, שזהו בחינת בקרבתם לפני ה' וימתו. וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל שם בסימן עב הנ"ל בשיחה זאת מענין היצר הרע הגבה של הצדיקים, שכתב שם וגם בענין ההתקרבות אל ה' יתברך יש יצר הרע גדול בחינת פן יהרסו וכו', עין שם. וזהו בעצמו בחינת פגם בן עזאי ובן זומא שהציצו יותר מדאי וכו', כי קטרת גבה מאד מאד והוא מבטל מותנא, כי קטרת ממתיק כל הדינים מראש ועד סוף כי סלוקא דקטרת עד אין סוף וכמובא בזהר הקדוש, אבל לפי עצם קדשתו של קטרת אין מי שראוי שיעסק בו כי אם הכהן הראוי לכך, אבל הזר הקרב יומת, כי אדרבא, מתגרה בו הדין יותר, כי כל הדינים יש להם שרש, וזה השרש יש לו עוד שרש למעלה גבה ממנו, וכן למעלה מעלה וכו', וכל מה שמעלין הדין שלמטה לשרש הגבה ממנו נקלש ונמתק הדין בבחינת המתקת הדין בשרשו, אבל עדין גם שם יש איזה דין וצריכין להעלותו יותר עד תכלית השרש ששם נמתק לגמרי, אבל מי שאין ראוי לכך אזי לא די שאינו ממתיק הדין בשרשו, אדרבא, על ידו יונק יותר ויותר משרשו, מחמת שרצה זה לגע בקדשה גבה כל כך שאינו ראוי לה, ואזי חס ושלום נתעורר ביותר הדין שיש שם ויונקים הדינים שלמטה יותר ויותר, חס ושלום, וזהו בחינת גדל האסור על הזרים להתקרב לדברים המקדשים כגון לאכל תרומה וקדש או לשא הארון וכלי הקדש וכו' וכו', כמבאר בתורה בכמה אזהרות. ועל-כן קרח ועדתו שרצו לגע במה שאינו שלהם התרה בהם משה בענין הקטרת שגבה מן הכל, ואף-על-פי-כן גם שם צריכין לזהר מהיצר הרע והדין שיש שם, כי מי שנוגע בו שלא כראוי כגון שלא בעתו ובזמנו, מכל שכן זר, אזי אדרבא, הקטרת ממית אותו מעצם קדשתו דיקא, כי נתעורר על ידו שרש הדין שיש שם ויונקים הדינים שלמטה יותר, חס ושלום, כנ"ל. וכן היה באמת שנאבדו קרח ועדתו על-ידי-זה. אבל הכהן הראוי להקטיר קטרת הוא מבטל מותנא וממתיק ומבטל כל מיני דינים שבעולם על-ידי הקטרת הגבה מאד מאד. ועל-כן אחר בליעת קרח שהתלוננו ישראל עד שהחל הנגף צוה משה את אהרן שירוץ וימהר להקטיר קטרת, כי קטרת ממתיק כל הדינים שבעולם כשמקטיר אותו הראוי לכך, ואז הראה להם שאין הקטרת ממית, חס ושלום, כמו שהיו מרננים ומליזים אחריו כמו שפרש רש"י שם, רק החטא הוא הממית כשמקריב אותו מי שאינו ראוי לכך, אבל כשמקטיר אותו הכהן הראוי לכך הוא עוצר המגפה ומבטל מותנא, כי אין קרבן שממתיק כל הדינים כמו הקטרת:
וזה בחינה מה שנצטוו לאחר מחלקת קרח לקח המטות של כל נשיאי ישראל ומטה אהרן וכו', ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי וכו'. מטה הוא בחינת הבחירה שהוא בחינת מטה שמטה לצד זה או לצד זה. וזהו בחינת מטה משה שנתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה, כמובן בתקונים, וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בהתורה בטח בה' ועשה טוב בסימן עט. ומשה זכה במראה הסנה להפשיט גופו לגמרי, כמובא בתקוני זהר, ואז נאמר בו אחר כך, ומטה האלקים בידי, 'בידי' דיקא שהיתה הבחירה בידו לגמרי בבחינת צדיקים לבן ברשותן, כמובא בהתורה בטח בה', עין שם. וכן אהרן בודאי זכה גם כן לזה, כי משה ואהרן שניהם שקולים זה כזה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וזה שצוה ה' יתברך להראות אות ומופת נורא על-ידי המטות דיקא, להורות מעלת אהרן שאף-על-פי שזכה לתכלית השלמות שכבר שבר הבחירה לגמרי וזכה שמטה שלו, דהינו הבחירה, היה בבחינת מטה משה בבחינת ומטה האלקים בידי, דהינו שכבר לבו ברשותו לגמרי בבחינת לא יאנה לצדיק כל און ואינו מתירא עוד מהיצר הרע הגשמי של תאות עולם הזה כלל, אף-על-פי-כן עדין אינו מסתפק עצמו בזה רק עדין הוא עובד ה' יתברך במסירת נפש נפלא וזוכה בכל פעם לשבר היצר הרע שלו שהוא מלאך הקדוש בחינת דינים. ועל-ידי-זה גם עתה אחר ששבר הבחירה הגשמיית והמטה בידו כנ"ל, אף-על-פי-כן עדין הוא עולה מדרגא לדרגא והוא גדל וצומח בכל פעם בבחינת צדיק כתמר יפרח וכו'. וזהו בחינת כי פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ וכו', דהינו שגם אחר ששבר הבחירה ומטה האלקים בידו כנ"ל, אף-על-פי-כן הוא פורח וצומח כי אינו עץ יבש, חס ושלום, ואינו עומד על מדרגה אחת, רק הוא צץ ופורח בעבודתו יתברך מדרגא לדרגא, כי גם הצדיקים ששברו היצר הרע הגשמי שזהו בחינת ומטה האלקים בידי, גם הם עדין יש להם יצר הרע של מעלה הנ"ל וצריכים לשברו, וכשיש להם מלחמות עדין בודאי הם עולים עדין מדרגא לדרגא בחינת ויצא פרח ויצץ ציץ וכו'. ועל-כן נתן זאת לסימן, והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, להורות שהוא פורח ועולה עדין מדרגא לדרגא וזהו מעלתו על שאר נשיאי ישראל, כי גם בין הצדיקים הגדולים האמתיים בחינת נשיאי ישראל, יש חלוק גדול בינם לבין הצדיק הגדול מהם הרבה, בחינת משה ואהרן וכו' וכנ"ל, הפך דעה רעה של קרח ועדתו שכפרו בזה ואמרו, כי כל העדה כלם קדושים וכו' ומדוע תתנשאו וכו' כנ"ל:
וזהו בחינת שנאמר שם מיד אחר כך, אתה ובית אביך תשאו את עון המקדש וכו'. כי זהו עבודת הצדיקים להמתיק הדינים מכל ישראל שעל-ידי-זה מוציאין אותם מעונות שבאים על-ידי היצר הרע שיניקתו מהדינים כנ"ל, כי הצדיקים הגדולים משברים היצר הרע של מעלה שהוא בחינת דינים וממתיקים ומבטלים כל הדינים, ועל-ידי-זה מבטלין כח היצר הרע ומצילין ישראל מעונות, ועל-כן הצדיקים מקבלים על עצמן יסורין בשביל עונות ישראל, כמו שכתוב, אכן חליינו הוא נשא ועונותם הוא יסבל. כי הצדיקים הגדולים תולין כל החסרונות בעצמן שאומרים שמחמת שאינם ממתיקין הדין כראוי מחמת זה באים ישראל לעונות חס ושלום. ועל-כן הם סובלים עונות ישראל. וזה בחינת אתה ובית אביך תשאו את עון המקדש וכו', כי הם צריכים לשמר ישראל מעונות כי צריכין לעסק להמתיק כל הדינים שבעולם שעל-ידי-זה מבטלין כח היצר הרע ומצילין ישראל מעונות כנ"ל:
ובבחינה זאת יש כמה חלוקים אפלו בין הצדיקים הגדולים מאד אבות העולם כמו שאיתא בזהר החלוק שבין נח ואברהם ומשה. שמשה זכה להמתיק כל תקף הדינים יותר מכלם ומסר נפשו והציל את ישראל. ועקר שלמות בחינה זאת יהיה נגמר על-ידי משיח שהוא משה בעצמו שהוא מוסר נפשו עדין בשביל ישראל וסביל מרעין בעדם כל ימי הגלות עד שיגמר את שלו שימתיק כל הדינים מישראל ויבטל כח היצר הרע ויביא את הגאלה במהרה בימינו וישיב כל ישראל לה' יתברך באמת, כי זה עקר עבודת משה משיח להמתיק שרש הדין העליון למעלה למעלה עד שיתבטלו ממילא כל הדינין שלמטה וכל היצרין רעים שיונקים מהם, ועל-ידי-זה ישובו ישראל לה' יתברך ותבא הגאלה במהרה בימינו, כמו שכתוב, ובא לציון גאל ולשבי פשע ביעקב במהרה בימינו, אמן: