ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · שלוח הקן ה
התאמת הקריאה
כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ וכו': על-פי התורה סוד כונת המילה בסימן סג על הפסוק שרפים וכו' שש כנפים וכו', עין שם ענין מגלה טפח ומכסה טפח אצל הצדיק ואצל ה' יתברך, שלפעמים הצדיק אצל העולם הוא בחינת מגלה, שמגלה ומקרב עצמו אליהם ולפעמים הוא בחינת מכסה שנתכסה ונתעלם ונתרחק מהם מאד עד שנתעקם מח המתקרבים וכו'. וכן אצל ה' יתברך צריך להיות בבחינת מגלה ומכסה, כי צריך לדבק ולקרב עצמו לה' יתברך כאלו ה' יתברך נגלה ומתקרב אליו, אבל כל מה שמתקרב ביותר לה' יתברך צריך להתרחק יותר, הינו לידע כי הוא רחוק מאד מה' יתברך, כי אם יחשב וידמה בדעתו שכבר נתקרב לה' יתברך ויודע בידיעת ה' יתברך, זה סימן שאינו יודע כלום וכו'. וזהו בחינת שלום שלום לרחוק ולקרוב וכו', עין שם:
וזה בחינת שלוח הקן, כי זה כלל גדול שצריכין לידע שאין יודעין כלל, כי אוריתא וקדשא בריך הוא וישראל כלא חד וכמו שאי אפשר להשיג אותו יתברך כי לית מחשבה תפיסא בה כלל כן אי אפשר להשיג את התורה. וכן אי אפשר להשיג גדלת נשמות ישראל אפלו של הפחות שבפחותים ומה שנעשה עם כל אחד ועל מה אתי להאי עלמא ומה יהיה ממנו וכו'. אך אם כן מאחר שהכל סתום ונעלם מאד. אם כן לא היינו יודעין שום דבר עבודה במה נעבד ה' יתברך. אך מאהבתו וחמלתו את ישראל עמו גלה סודו לאבותינו עד אשר גברו רחמיו ונתן לנו את התורה על-ידי משה עבדו. אשר הוא האיר עינינו והודיע לנו את כל התורה והמצות אשר הם חיינו לקימם בזה העולם לזכות על ידם לתכלית הנצחי, אבל עדין גם עתה אף-על-פי שאנו יודעים את התורה והמצות אף-על-פי-כן אין אנו יודעים כלל כמו שכתוב, פלאות עדותיך וכו' רק אנו מחיבים לקים את התורה כאשר צונו, אבל טעמי המצות ופנימיות התורה סתום ונעלם מאתנו מאד. וכמו שכתוב, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. על-כן צריכין לזכר היטב את כל הנאמר לעיל בהתורה הנ"ל על ענין מגלה טפח ומכסה וכו'. אצל ה' יתברך ואצל הצדיק לידע שכל מה שמתקרבין יותר כמה וכמה רחוקים עדין. וזה הן אצל ה' יתברך והן אצל הצדיק כי גם הצדיק סתום ונפלא ונעלם מאתנו מאד, אך כמו שה' יתברך והתורה והצדיקים הם סתומים ונעלמים מאתנו מאד מאד כמו כן הם קרובים וסמוכים ונגלים אלינו מאד. וכן להפך כמו שהם נגלים וסמוכים וקרובים אלינו מאד, כמו כן הם רחוקים ונעלמים ונשגבים מאתנו מאד וכן חוזר חלילה כי שניהם אמת. שזהו בחינת מה שמבאר בהתורה הנ"ל על שלום לרחוק ולקרוב וכו', כי קדשא בריך הוא סתום וגליא וכן אוריתא סתום וגליא וכן הצדיקים. וכמו שמבאר בהתורה ויסב בענין האמונה הקדושה שעקר האמונה במה שאין יודעים ומבינים. ואף-על-פי-כן אצל המאמין הוא גלוי וידוע כאלו רואה בעיניו מחמת גדל אמונתו השלמה אי לזאת צריכים לידע שלפעמים כשה' יתברך עוזר לו שמתנוצץ לו איזה התנוצצות ורואה איזה התקרבות אף-על-פי שבאמת הוא התקרבות אמתי מאתו יתברך והוא חסד גדול ונפלא שה' יתברך מפליא חסדו עמו. אף-על-פי-כן אל יטעה שכבר הוא סמוך וקרוב לה' יתברך ולהתורה ולהצדיקים, כי צריך לידע כל הנ"ל שכל מה שהוא מקרב ביותר עדין הוא רחוק מאד מאד, כי לגדלתו אין חקר ואי אפשר להסביר זאת היטב כמבאר בהתורה הנ"ל, אבל אף-על-פי-כן צריך לידע שהישועה והחסד של כל התקרבות והתקרבות כל שהוא הוא חסד נפלא כי הוא התקרבות אמתי וישועתו לנצח. אך אף-על-פי-כן עדין רחוק ממנו מאד תכלית ישועתו וצריך עדין להיות עומד ומצפה הרבה לישועתו יתברך עד שיזכה להושע בשלמות לצאת ממה שהוא צריך לצאת ולהתקרב למה שהוא צריך להתקרב. וזה בחינת מה שכתוב באברהם אבינו, וירא את המקום מרחוק. וכן, ותתצב אחתו מרחק. ואיתא שהסתכלו על הישועה מרחוק מאד, כי זה היה עקר הנסיון של אברהם שה' יתברך הבטיח לו להרבות את זרעו ויירשו את הארץ ששם המקום הקדוש של הבית המקדש ואחר כך צוהו לשחט את יצחק ואף-על-פי-כן לא הרהר אחר מדותיו יתברך והלך בתמו לשחטו. וביום השלישי כתיב, וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק שראה בעיניו את המקום שהוא הר המוריה ששם עתידין זרעו לכל הגדלות והטובות ולהכיר אותו יתברך וראה המקום היטב היטב כל התקוה טובה שיזכו זרעו שם אבל ראה אותו מרחוק מאד, כי אף-על-פי-כן הלא עתה מוליך יצחק לשחיטה: וכן מרים התנבאה תחלה על משה שיושיע את ישראל ואחר כך ראתה שמשליכין אותו למים אשר באמת אמרו רבותינו ז"ל שעמד אביה וטפחה על ראשה וכו'. אבל היא הלכה ותתצב מרחק, כי היתה מצפה מרחוק שתתקים נבואתה שראתה שיושיע את ישראל אף-על-פי שמשליכין אותו עתה אל המים. וכן הוא בכל דור בכלליות ובפרטיות ובפרטי פרטיות אשר אי אפשר לבאר. ומי שמסתכל היטב יכול לראות בענין אברהם עצמו כי גם אחר כך שהושיעו ה' יתברך וצוהו אל תשלח ידך וכו' ונצל יצחק. תכף אחר כך היה מהרהר למצא זווגו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל ואחר כך כשנתבשר שנולדה רבקה וראה גם ישועה זאת אבל עדין היא מרחוק מאד, כי היא בת יום אחד ויצחק כבר בן שלשים ושבע שנה ואחר כך בא לביתו ומצא שמתה אשתו הצדקת שרה אמנו ולא היה לו מקום לקברה. כי אם בטרח גדול שעזרו ה' יתברך בנס נפלא להוציא מערת המכפלה מעפרון החתי ואחר כך כשעזרו ה' יתברך גם בזה הכרח להשתדל ולבקש הרבה הזווג של יצחק שתבא לביתו, כאשר האריכה התורה הקדושה בזה באריכות לספר כל אשר עבר בזה, כי היו צריכים נסים גדולים ונוראים מאד לזה להוציא את רבקה מבית בתואל ולבן להביאה ליצחק להעמיד תולדות שיצאו עדת ישראל בעולם. וכן כל מה שעבר אחר כך על יצחק שהיתה אשתו עקרה וכו' ובפרט מה שעבר על יעקב יותר מכלם וכו' וכו' ובכל פעם עזרם ה' יתברך הרבה: אך אף-על-פי-כן שלמות תכלית הישועה עדין רחוקה וגם עתה בדור הזה שכבר עזר ה' יתברך לאבותינו שהעמידו עדת ישראל בעולם ונתן לנו את התורה ובנה לנו את בית הבחירה וכו'. ואין מספר לכל הטובות והנפלאות שעשה לאבותינו ולנו עד היום הזה, כמו שאומרים, אלו פינו מלא שירה וכו'. אף-על-פי-כן עדין אנו רחוקים מתכלית הישועה מאד. ומי שמסתכל על האמת לאמתו רואה ישועת ה' ונפלאות חסדיו בכל יום ובכל עת, כמו שאומרים, על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. ואף-על-פי-כן הישועה השלמה רחוקה מאתנו מאד, כי אנו נתונים בעונותינו הרבים בתקף הגלות אשר כמעט כשל כח הסבל, ובפרט גלות הנפש שהוא העקר כאשר כל אחד יודע בנפשו נגעי לבבו ומכאוביו. ואף-על-פי-כן רואים ישועת ה' ונפלאות חסדיו בכל עת ואפלו מי שאין לו דעת לראות חסדיו וישועותיו בכל יום צריך על כל פנים להאמין, כי דברי אבותינו ורבותינו ז"ל בודאי אמת וצדק והם תקנו לנו לומר שלש פעמים בכל יום, על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת וכו'. וכן בכמה פסוקים. וכמו שכתוב, ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה. וכמו שכתוב, חסדי ה' כי לא תמנו חדשים לבקרים רבה אמונתך וכו'. ופרש רש"י שהחסדים מתחדשים בכל בקר ועין מה שמבאר במקום אחר על פסוק זה. שמי שאין לו דעת לראות התחדשות החסדים ונפלאותיו בכל יום צריך להאמין על כל פנים שבכל יום נעשה נפלאות חדשות לטובתנו הנצחית, שזהו מרמז בפסוק זה בעצמו חדשים רבה אמונתך שצריכים שיהיה לו אמונה רבה שבכל יום נמשכין חסדים נפלאים חדשים בחינת חדשים לבקרים וכו': נמצא, שבאמת אנו רואים ומאמינים שבכל יום ויום עושה עמנו ה' יתברך חסדים נפלאים וישועות נשגבות, אך כל הישועות הם בבחינת וירא את המקום מרחק, שרואין הישועה בכל עת אבל עדין היא רחוקה מאד. ואף-על-פי-כן אנו רואים הישועה בעינינו בכל עת כי הלא אנו רואים שאנו זוכים בכל יום להניח טלית ותפלין ולקים כמה מצות. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, אפלו פושעי ישראל מלאים מצות כרמון. ובודאי הוא לנו ישועה נפלאה, כי רק זה היא התכלית מכל העולם, כי לא ישאר לנו שום דבר רק מה שאנו חוטפין מזה העולם העובר תורתו ומצותיו יתברך אשר הם חיינו לנצח, ובפרט מי שזוכה לטעם איזה טעם בתורה, בפרט בחדושי תורה ועצות נפלאות של צדיקי אמת וכו' שזוכה לטעם איזה טעם של הדעת האמתי הוא רואה בודאי נפלאות חסדיו וישועתו בכל יום ובכל עת, אבל צריך לידע, שאף-על-פי-כן הכל הוא בבחינת וירא את המקום מרחק וכו'. ובבחינת מרחוק ה' נראה לי. 'מרחוק' דיקא ועל-ידי-זה דיקא יכול כל אחד לפום דרגה להתחזק ולשאר על עמדו בכל עת בכל מה שיעבר עליו בבחינת ממרחק תביא לחמה, 'לחמה' דאוריתא שאי אפשר לקבל עצות התורה והעבודה כי אם ממרחק דיקא בבחינת שלום שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל שצריכין לידע שכל נקדה ונקדה טובה שה' יתברך עזרו בגשמיות וברוחניות הכל נמשך ובא ממרחק מאד מאד כי לפי גשמיותו הוא רחוק מישועה מאד מאד, כמו שכתוב, רחוק מישועתי דברי שאגתי. אך רחמיו יתברך רבים מאד ומביא לחמו ממרחק מאד מאד, וגם אחר שהביא לחמו של תורה שהיא ישועתו עדין הוא רחוק מאד מאד, ורק זה הוא התקרבותו כי ההתרחקות תכלית ההתקרבות, כי כשיודע שהוא רחוק מאד הוא דיקא מקרב אליו יתברך בתכלית ההתקרבות ותכף שסובר שהוא קרוב הוא רחוק מאד וכנ"ל בהתורה הנ"ל:
וזה בחינת כי יקרא קן צפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים וכו'. כי זה ידוע ומבאר בתקונים שהוא מרמז על גלות וטלטול השכינה וכנסת ישראל בכלליות ובפרטיות שעל זה נאמר, כצפור נודדת מן קנה וכו', הינו כשאיש הישראלי נע ונד ומטלטל בגלות נפשו והוא בבחינת בדרך שהוא בחינת טלטול וגלות וזהו, בכל עץ, הינו שלא ברר עדין עץ הדעת טוב ורע ועל-כן נקרא כל עץ שאילנא דחיי ואילנא דמותא עדין כלולים ומערבים אצלו ולא בררם להפרידם זה מזה בבחינת ומשם יפרד, כמבאר במקום אחר בסימן ח). וזהו, או על הארץ, שהיא תכלית הגשמית ואף-על-פי-כן מזמין לו ה' יתברך גם שם בחסדו הנפלא שמוצא שם אפרוחים או ביצים שהם בחינת קדשת התורה והמצות, כמו שאיתא בתקוני זהר, אפרוחים, אלו מארי משנה, או ביצים, אלו מארי מקרא, אבל עדין הכל בקטנות ואינו בשלמות, כמו שמבאר שם בתקוני זהר דלית גדפין דלהון שלמין והאם רבצת על האפרחים או על הביצים. זה בחינת אמא דמסככא על בנין, בחינת אם לבינה תקרא, שהיא בחינת שכינתא עלאה, שהיא בחינת כלליות שלש ראשונות דתמן אתמר, במפלא ממך אל תדרש. בחינת כבוד אלקים הסתר דבר וכו', הינו שבאמת בודאי כל הטוב והחסד שה' יתברך עוזר לו בעצם התרחקותו שיחטף איזה תורה ומצות אף-על-פי שאינו בשלמות, אף-על-פי-כן הוא יקר מאד מאד והוא לו לישועה גדולה, ובודאי הכל נמשך ממקום גבה ועליון ונורא ונשגב מאד מאד בבחינת ממרחק תביא לחמה כנ"ל, שזהו בחינת והאם רבצת על האפרחים וכו' שהאם בחינת בינה אמא עלאה כלליות השלש ראשונות שהוא עלמא דאתכסיא, היא רובצת על אלו האפרוחים והביצים, שהם בחינת נקדות טובות של תורה ומצות שמזמין לרחוק כזה למטלטל בדרך בכל עץ וכו' כזה, כי ה' יתברך חושב מרחוק להיטיב עם כל אחד להנטותו לתחיה, כמו שכתוב, וחשב מחשבות לבל ידח ממנו נדח. אבל הזהיר, 'לא תקח האם על הבנים' וכו', שלא תקח גם האם, שהיא התבוננות הנעלם והמכסה, 'עם הבנים', שהם הטובות והישועות שהקרה ה' לפניך אף-על-פי שבאמת הכל נמשך רק משם, כי האם בעצמה רבצת על האפרחים והביצים דלית גדפין דלהון שלמין שיוכלו להתקים בגלות וטלטול כזה, אבל אף-על-פי-כן עדין אין לך רשות לקח האם על הבנים, דהינו שתרצה להתבונן מיד ולהבין ולראות תכלית הישועה, כי אף-על-פי שה' יתברך עזר לך הרבה שהקרה לפניך טובות כאלה שהם בחינת אפרחים או ביצים, אבל אף-על-פי-כן אין לך שום תפיסה עדין באם הבנים שהוא בחינת התבוננות העליון שהוא תכלית הישועה, כי אמא בינה היא בחינת עלמא דאתי כידוע. ועל-כן שלח תשלח את האם, כי במפלא ממך אל תדרש, כי צריך אתה לידע שעדין אתה רחוק מאד מתכלית הישועה כנ"ל. רק ואת הבנים תקח לך, שהם האפרוחים והביצים, שהם בחינת נקדות התורה והמצות שהזמין לך ה' יתברך ברחמיו שצריך אתה לקחם לעסק בהם ולגדלם מקטנות לגדלות, שהוא כלל עבודת ה' יתברך אבל עצם תכלית הישועה שהיא בחינת התבוננות עליון בחינת אם לבינה עדין רחוק ממך, כי עדין אינך יודע כלל וכנ"ל. ועל-כן, שלח תשלח את האם וכו':
וזהו, כי יקרא, פרט למזמן, כי בודאי עקר האזהרה הנ"ל של שלח תשלח כנ"ל הוא רק מי שהוא בבחינת כי יקרא לפניך וכו' בדרך וכו', שעדין הוא בגלות וטלטול גדול וה' יתברך הקרה לפניו בדרך וכו', אבל מי שמזמן אצלו בחינת הקן צפור, דהינו שכבר יגע וטרח הרבה בעבודתו יתברך עד שזכה להזמין הקדשה, כי כל דבר שבקדשה צריך זמון, כמו שאיתא בזהר הקדוש, הוא יכול בודאי לקח האם עם הבנים לפי ערכו, כי גדולי הצדיקים שאצלם בחינות הקן צפור בבחינות מזמן הם בודאי זוכין להשיג נסתרות התורה, שהוא בחינות אם הבנים כנ"ל:
וזהו, הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני, עין פרוש רש"י. כי בודאי שערך כעדר העזים וכו' שניך כעדר הקצובות וכו' כפלח הרמון רקתך, שפרש רש"י שם הכל על רבוי החביבות שה' יתברך מחבב הטוב והמצות של הקלים שבישראל ובודאי גם אתה חביב בעיני מאד, אך אף-על-פי-כן הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבוני בבית ראשון שהראיתי לכם חבה יתרה יותר מדאי ועתה ההכרח שתסב עיניך מנגדי לבלי להשיב לכם עתה הכפרת והארון והכרובים עד עת קץ הפלאות וכו'. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, ובפרט עתה בתקף הגלות הזה בעקבות משיחא. והבן היטב להוציא מזה עצות והתחזקות אליך בכל עת ובכל זמן, כי הוא חייך לנצח, כמו שכתוב בשלוח הקן, למען ייטב לך והארכת ימים, כי זה עקר החיים כשזוכין להתבונן בכל יום רבוי רחמיו וחסדיו ואף-על-פי-כן עדין רחוקים מאד שזה עקר שלמות הדעת והחכמה שהוא עקר החיים ועל-ידי-זה יכולין להתחדש בכל יום בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך וכנ"ל והבן היטב:
ועל-כן שלמה המלך עליו השלום, אף-על-פי שהיה חכם מכל האדם הודה אחר כך על עצמו ששגה הרבה בזה מה שטעה וסבר שכבר הוא סמוך לה' יתברך, כמו שכתוב, לאיתיאל ואכל. שהתודה על שאמר אתי קל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי באמת אין יודעים כלל כמו שפרש שם אחר כך, כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי ולא למדתי וכו', עין שם הינו כנ"ל:
וזהו בחינת נר חנכה אסור להשתמש לאורה, לא כמו נר שבת שמצות ההדלקה היא דיקא להשתמש לאורה לקים ענג שבת באכילה ושתיה וכו' לאור נר שבת, כי מבאר בכונת האר"י ז"ל ומובא בדברינו שנר חנכה הוא בחינת אור גדול מאד בחינת כלליות השלשה יחודים שעולים נר וכו') שממשיכין אותו למטה מאד, דהינו למטה מעשרה טפחים ששם הוא תקף העשיה. וזהו החדוש והפלא של נר חנכה שמתקף הנס שזכו אז על-ידי צדיקי הדור מתתיהו ובניו שהתגברו על מלכות הרשעה שרצו להשכיחם תורתך וכו'. וכשגברה יד הצדיקים מלכות בית חשמונאי ונצחום, זכו לישועה נפלאה שלא די שלא נתקימה מחשבתם הרעה של הסטרא אחרא להשכיחם תורתך חס ושלום, אף גם נתהפך מהפך אל הפך שזכו לנס נפלא שדלקו נרות המנורה בנס שמונה ימים. ועל-ידי-זה קבעו לנו לדורות להדליק נר חנכה הקדוש שהוא אור נפלא מאד שמגדל עצם האור אנו יכולים להמשיכו כל אחד למטה למטה בתקף העשיה למטה מיו"ד טפחים להאיר גם שם אור הנפלא הזה שהוא אור התורה והמצות בחינת כי נר מצוה ותורה אור. ועל-כן אסור להשתמש לאורה, כי מחמת שזה האור נמשך למטה במקום אחיזת הסטרא אחרא והקלפות על-כן אסור להשתמש שם לאור הקדוש הזה שלא יתאחזו בו החיצונים, כמבאר בכונות. אבל נר שבת שאז עולין כל העולמות למעלה למעלה, כי עשיה עולה ליצירה ויצירה לבריאה וכו' וכו' אזי מדליקין הנר במקום גבה שאין להסטרא אחרא אחיזה שם מחמת קדשת שבת על-כן מתר להשתמש לאורה וכל זה הוא ענין הנ"ל, כי נר חנכה זה בחינה שממשיכין האור שהוא הישועה של הנס שתתקים התורה ממשיכין זאת ממרחק מאד ממקום גבה מאד למקום נמוך מאד למטה מעשרה טפחים. ועל-כן אסור להשתמש לאורה, כי עדין אין האור שלנו ואין לנו רשות להשתמש בו לעשות בו כל צרכינו כמו בנר שבת שהוא מרמז על עולם הבא שאז יזכה כל אחד לבא ולהגיע למקומו ומנוחתו כפי חלקו לעולם הבא: ועל-כן עושים לאור נר שבת כל התשמישים שהם אכילה ושתיה וכו', שהם ענג שבת, כי יש לנו כח על-ידי האור הזה של שבת להעלות הכל לשרשו לאור באור החיים שמאיר בשבת שהוא בחינת עלמא דאתי, אבל חנכה הוא בימי החל ואין שום עליה אז להעולמות רק שממשיכין האור ממרחק למטה בתקף העשיה, על-כן אין לנו רשות להשתמש בו כי אם לראותו בלבד, כי אין לנו כח עדין להעלות כל תשמישינו לשרשו העליון שהוא אור הקדוש כזה, כי זה האור של חנכה נמשך לנו רק לראותו בלבד, בבחינת וירא את המקום מרחק, שצריכין לעמד ולהסתכל היטב על האור הנורא הזה ולהתבונן ולשום אל לבו כל אחד את תקף הנס שעשה ה' יתברך לאבותינו ולנו, כי לא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם על-ידי נפלאותיו העצומים. והכל בבחינת ממרחק תביא לחמה הנ"ל שממשיך עלינו הנס והישועה ממקום רחוק מאד מאד. ועל-ידי-זה יש לנו קיום גם עתה בתקף הגלות הזה ויש לנו כח להתחזק ולעמד על עמדנו על-ידי שאנו רואים מרחוק עצם נפלאות האור שה' יתברך מאיר עלינו בטובו שהוא בחינת אור נר חנכה, אבל אף-על-פי-כן עדין הוא מרחוק מאד. ועל-כן אסור להשתמש לאורה, כי עדין אין האור שלנו בשלמות רק זה בעצמו הוא לנו לזכות לחסד וישועה נפלאה שאנו ממשיכין אור קדוש ונורא כזה לתוך ביתנו לכל אחד ואחד למטה מעשרה טפחים וכנ"ל:
וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל נר חנכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין וכו', כי עקר מצות נר חנכה הוא נר איש וביתו, כי בודאי מאחר שעקר ההדלקה הוא רק לראותן בלבד להסתכל על תקף הנס מרחוק על-כן די נר אחד לאיש וביתו, כי כל בני הבית יכולין להסתכל על נר אחד ולהתבונן בו תקף הנס כדי שיתעורר ויתחזק בעבודת ה' יתברך על-ידי שרואה נפלאות אור התורה שה' יתברך ממשיך עלינו בכל דור בכל שנה ושנה, אבל המהדרין במצות מדליקין נר לכל אחד ואחד כדי שישים כל אחד ואחד אל לבו שגם עמו בפרטיות עושה ה' יתברך נסים ונפלאות ומאיר לו בטובו לתוך דעתו שיתעורר משנתו בכל פעם על-ידי נפלאות החסדים והישועות שעושה עמו בפרטיות בכל עת, כי יש הרבה שטועים בזה שאפלו אם הוא איש כשר ומשים אל לבו להתבונן קצת בעצם החסדים שה' יתברך עושה עמנו בכל דור שיש לנו קיום בגלות כזה מכל הצדדים, אבל אף-על-פי-כן הוא טועה בנפשו ואינו מרגיש על עצמו בפרטיות תקף הנס מחמת שיודע בנפשו נגעי לבבו ומכאובי נפשו העצומים ובכל יום יצרו מתגבר עליו ועובר עליו מה שעובר עד אשר יכול לטעות כאלו הוא בתכלית החשך חס ושלום ואין האור מגיע אליו חס ושלום. ועל-כן אף-על-פי שרואה האור ומאמין שה' יתברך מאיר לנו גם עתה אור התורה שהוא ישועתנו ועזרתנו סלה. אף-על-פי-כן אינו מאמין בעצמו שהאור מגיע גם אליו בפרטיות, על-כן המהדרין מדקדקין ומדליקין נר חנכה לכל אחד ואחד מבני הבית בפרטיות כדי שישים אל לבו כל אחד ואחד בפרטיות שגם אליו בפרטיות מגיע האור, כי באמת ה' יתברך עושה עמו בפרטיות נסים ונפלאות עצומות שזוכה גם הוא שיאיר לו אור התורה והמצות שהם הנקדות טובות שחוטף בכל יום, בפרט מה שזכה להתקרב לצדיקי אמת רק שהאור הוא עדין בבחינת וירא את המקום מרחק כנ"ל. אבל אף-על-פי-כן האור מאיר לו בשלמות לו לעצמו בפרטיות בתוך תקף החשך שנלכד בו בבחינת כי אשב בחשך ה' אור לי. שעל-ידי-זה הוא זוכה גם כן בכל עת לחטף טובה הרבה אשר זה תקותו לנצח ועל-ידי-זה יכול להתחזק להתעורר משנתו בכל פעם וכנ"ל:
והמהדרין מן המהדרין מוסיף והולך בכל יום, כי לא די שממשיך האור לעצמו בפרטיות אף-על-פי שהוא מרחוק מאד וכנ"ל כי, אדרבא, זהו עקר תקונו וכנ"ל. אף גם הוא מוסיף והולך בכל יום, כי מי שהוא חזק באמונה ומשים אל לבו להסתכל היטב על נפלאות ה' שעושה עמנו בכל יום מחדש בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך שמאמין שהחסדים מתחדשים בכל בקר כי חסדי ה' לא תמנו וכו' הוא מוסיף והולך להמשיך האור על עצמו בתוספות אורה בכל יום בבחינת חדשים לבקרים הנ"ל, כי באמת ה' יתברך מאיר עלינו בכל יום בתוספות אור החסדים והישועות והנפלאות על-ידי כח הצדיקים בבחינת וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, שהאור נמשך כמו אור נגה של עלית השחר שמוסיף להאיר בכל רגע עד נכון היום ואף-על-פי שאנו עכשו בתקף מרירות הגלות בגוף ונפש אף-על-פי-כן אורו הגנוז מוסיף והולך בכל יום שמשם נמשך התחדשות מעשה בראשית בכל יום, כמו שאומרים, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. וזה בחינת מה שמסימין בברכת המאורות, אור חדש על ציון תאיר וכו', כי בודאי ה' יתברך יגמר מה שהתחיל, כי בודאי בא יבא אורנו שהוא משיח צדקנו, כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד. ובכל יום ממשיך עלינו ה' יתברך מאורו הגדול עד אשר תצמח ישועתנו ועל-כן צריכים להאמין שאפלו בתקף חשכת הגלות האור מוסיף והולך ויכול כל אחד במקומו להתקרב לאור הקדוש הזה שהוא אור התורה, שהוא בחינת נר חנכה שמדליקין על-ידי שזכו צדיקי הדור לחזר ולהמשיך אור התורה שלא תשתכח לנצח. ועל-כן אף-על-פי שרחוקים מהאור מאד ואסור להשתמש לאורו כי אם לראותו בלבד אף-על-פי-כן צריך כל אחד להדליק האור לעצמו בפרטיות כנ"ל אף גם להיות מוסיף והולך, כי באמת גם עם כל אחד ואחד ה' יתברך מוסיף עליו אור חסדו וישועתו בכל יום, כמו שאנו אומרים, על נסיך שבכל יום עמנו וכו':
וזה בחינת ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש. כי באברהם כתיב, וירא את המקום מרחק. וביעקב כתיב, ויפגע במקום. כי הוא זכה יותר, כי זכה לפגע ממש במקום וכמובא בזהר הקדוש ) אך אף-על-פי-כן ידע שעדין המקום רחוק מאד עד עת קץ. ועל-כן, וילן שם, שמרמז על צרות חשכת הגלות, כמובא. כי בא השמש ששקעה שלא בעונתה. זהו בחינת מה שעובר על כל אחד שלפעמים בחמלת ה' נפתח לו אור גדול ונדמה לו שבודאי יהיה איש כשר כראוי ואחר כך פתאם נחשך לו כאלו בא השמש ממש פתאם שלא בעונתה, ואז הודיעו לו ליעקב בחלום שכל זה הוא בחינת והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שזהו כל עבודת האדם שצריך לילך מדרגא לדרגא כמו שעולין בסלם והנה מלאכי אלקים, שהם הצדיקים עלים וירדים בו שצריך שיהיה להם כמה עליות וירידות, כי קדם העליה צריך שיהיה ירידה והירידה הוא תכלית העליה. על-כן אל ישתומם האדם ואל יפל בדעתו מכל מה שעובר עליו, על-כן אל יטעה בין בעליה בין בירידה, הינו כשהוא בבחינת איזה עליה שרואה איזה ישועה והתנוצצות אל יטעה שכבר האור שלו רק ידע שעדין הוא רחוק מאד וכנ"ל. ועל-ידי-זה לא יפל כשרואה אחר כך שנחשך אצלו האור שהוא בחינת ירידה, כי באמת אף-על-פי-כן האור שהאיר לו לא נכבה ולא נסתלק ממנו, כי אור חסדו יתברך מאיר עליו תמיד רק שהכל הוא בבחינת ממרחק תביא לחמה ובבחינת וירא את המקום מרחק, אבל סוף כל סוף יגמר ה' יתברך מה שהתחיל וייטיב עם כלל ישראל ועם כל אחד ואחד בפרטיות רק שצריכים להיות מצפים לישועה תמיד בבחינת וכל עין לך תצפה. וכמו שאומרים, כי לישועתך קוינו כל היום ומצפים לישועה וכנ"ל:
וזה בחינת ההלל של חנכה, כמו שאומרים, וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול. כי זה העקר, כי הלל הוא בחינת שמחה שאומרים אותו בשמחה על כל הנסים, כי הלל כלול מכל הנסים שהיה ושיהיה, כמו שפרש רש"י תהלים כו) על פסוק, ולספר כל נפלאותיך. זה הלל שיש בו לעבר ולימות המשיח ולגוג ולעתיד לבא וכו'. כי כל מה שכתבנו לעיל העקר הוא שיבא מזה לשמחה לא להפך, כי יש שיכולין לטעות מאחר שרואה עצם רחוקו מהאור על-ידי-זה יכול לפל עליו עצבות ומרה שחורה, חס ושלום, שהוא מזיק מאד ביותר מן הכל כידוע. על-כן מי שחס על עצמו באמת צריך להפך הדבר, להפך הכל לשמחה שדיקא על-ידי שרואה ומבין עצם התרחקות האור ממנו על-ידי-זה דיקא יגיל וישמח מאד, כי הלא אף-על-פי-כן הוא רואה שהאור אצלו ממש, כי הלא אף-על-פי-כן אנו מדליקין נר חנכה הקדוש בביתינו וכן בכל המצות שאנו לוקחין התפלין שהם אורות גדולים ונשגבים מאד מאד, ואנו מניחים אותם על ראשנו וזרוענו ממש, היש התקרבות יותר מזה ואם עדין אנו יודעים שאור התפלין רחוק מאתנו מאד מאד, אדרבא, זהו שמחתנו שמרפאים אותנו ברפואות יקרים ונפלאים כאלה הבאים ממרחק גדול כל כך כל כך. וכן בשארי התורה והמצות ובשביל זה תקנו לנו כל הימים טובים ולומר בהם הלל, כמו שכתוב, זכר עשה לנפלאותיו חנון ורחום ה'. וכמו שפרש רש"י שם שהוא רחמנות גדול מאתו יתברך מה שקבע לנו הימים טובים שהם זכר לנפלאותיו, עין שם. כי לכאורה אינו מובן זאת מה שהפליג החסד הזה שעשה זכר לנפלאותיו שהם הימים טובים ורבותינו ז"ל תקנו לנו לומר הלל בכל יום טוב הלא מה דהוה הוה שהנסים והנפלאות כבר היה, אבל עתה אנו נתונים בתקף מרירות הגלות והיה ראוי לנו רק לצעק על העתיד שירחם עלינו ויעשה עמנו גם עתה נסים ונפלאות ויוציאנו מכל צרותינו וימהר לגאלנו גאלה שלמה. וכאשר באמת תקנו לנו קדמונינו כמה תפלות וצעקות על זה. אך באמת אף-על-פי שצעקה ותפלה יקר מאד מאד ורק זה עקר קיומנו בגלות המר הזה, כי אין כחנו אלא בפה אף-על-פי-כן על-ידי צעקה ותפלה לבד קשה להתקים ולשאר על עמדו, כי חס ושלום, יוכל לפל מן הצעקה בעצמו על-ידי שרואה רבוי הצרות והמרירות שעובר עלינו בכלל ובפרט, על-כן הוא חסד נפלא מה שתקן לנו ברחמיו את כל הימים טובים שהם זכר לנפלאותיו ותקנו לנו לומר בהם הלל להללו ולשבחו בשמחה על תקף הנסים, ויש בו כלליות כל הנסים מה שהיה ומה שיהיה עד הסוף כדי שנזכה על-ידי-זה להפך הכל לשמחה שהוא עקר ההתחזקות בבחינת כי חדות ה' הוא מעזכם, כמובא בדברינו כמה פעמים. הינו כנ"ל שהעקר להפך הכל לשמחה שכל מה שמבין ביותר עצם רחוקו מהאור על-ידי-זה יתחזק יותר בשמחה על עצם חסדו יתברך שאף-על-פי-כן האור אצלו בביתו ממש, שזהו בחינת נר חנכה, כי הלא אנו רואים שאף-על-פי-כן כבר גברו מלכות בית חשמונאי הצדיקים על מלכות הרשעה שרצו להשכיח את התורה וכו' והמשיכו קיום התורה בעולם עד שזכינו שגם עתה תהלה לאל עדין התורה בידינו ואנו זוכים בתקף הגלות לקים את התורה והמצות שכל זה מרמז נר חנכה שהאירו לנו אור התורה ממרחק מאד מאד, כי כל מה שהחולה גדול ביותר צריך רופא גדול ביותר ורפואות יקרים ביותר על-כן מחמת שה' יתברך ראה וצפה עצם חלישותנו בגלות המר הזה על-כן הקדים לנו לעשות עמנו נסים כאלה עד שזכינו להדליק נר חנכה הקדוש בביתנו שמורה שהצדיקים ממשיכים עלינו אור התורה שתתקים בידינו ממרחק מאד מאד, כי אי אפשר לנו עתה להתקים כי אם על-ידי-זה מחמת עצם חלישותנו ובזה יש לנו תקוה גדולה, כי בודאי יוציאנו הוא יתברך מכל צרותינו ויקרבנו אליו מאחר שאנו רואים בכל עת אורות רחוקים ונשגבים כאלה שהם אצלנו ממש ואם עדין אנו רחוקים מהם מאד, אדרבא, עם כל זה צריך לידע שלא יפל בדעתו כשרואה שעובר עליו מה שעובר אף-על-פי שמניח תפלין ומדליק נר חנכה וכו' וכו'. כי צריך לידע שעדין האור רחוק ממנו מאד וכנ"ל, אבל אף-על-פי-כן צריך לשום אל לבו בכל עת ולהפך הכל לשמחה, כי הלא אף-על-פי-כן האור הרחוק הנשגב הזה הוא אצלי ובביתי ממש, שזהו בחינת ההלל והשמחה על תקף הנסים כדי להתחזק על-ידי ההלל והשמחה לצפות לישועה תמיד ולהיות בטוח וחזק שכמו שגבר עלינו חסדו לעשות לנו נסים גדולים כאלה שזכינו לאורות נפלאים כאלה הבאים ממרחק מאד מאד בבחינת ממרחק תביא לחמה כנ"ל כדי לרפאות תחלואי נפשנו העצומים על-ידי-זה אנו בטוחים בבטחון חזק שבודאי יושיענו ברחמיו ויוסיף לעשות עמנו נסים חדשים ונפלאים עד אשר נשוב אליו באמת ויגמר מה שהתחיל כי דבר אלקינו יקום לעולם. וכמו שכתוב, ואתה מרום לעלם ה' ופרש רש"י, לעולם ידך על העליונה:
וזה שאמרו בבית שני בשמחת בית השואבה אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם וכו' ואנו לי"ה עינינו. והיו כופלים ואומרים אנו לי"ה ולי"ה עינינו. ופרשו שם בגמרא, דאמרי הכי אנו לי"ה משתחוים ולי"ה עינינו מיחלות, הינו כנ"ל. שהיו משתחוים ומודים לה' יתברך על גדל הישועות והחסדים הנפלאים שעשה עמהם לבנות להם הבית המקדש מחדש, שזהו לי"ה אנו משתחוים, כי ההשתחויה הוא בחינת הודאה על העבר. אבל אף-על-פי-כן ידעו בעצמן כמה הם רחוקים עדין מהגאלה השלמה. ועל-כן אמרו פעם שני, ועינינו לי"ה, שהוא ולי"ה עינינו מיחלות, כי בודאי אף-על-פי שכבר עזר לנו ה' יתברך הרבה ישועה כזאת אשר בעבדותנו לא עזבונו ה' אלקינו ויט עלינו חסד לפני מלכי אשור וכו', כמפרש בעזרא ונחמיה. אף-על-פי-כן עדין לי"ה עינינו מיחלות שיגאלנו גאלה שלמה שאין אחריה גלות וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, כי גם עתה בתקף מרירות הגלות הזה אנו רואים נסים וחסדים נפלאים בכל יום כמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום, ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'. וצריכים להודות לו יתברך הרבה על זה, כמו שכתוב שם, וכל החיים יודוך סלה וכו'. אבל צריכים לידע שכל הישועות באים ממרחק מאד כנ"ל. וצריכים בכל יום לצפות לישועה להלן בבחינת לי"ה אנו משתחוים ומודים ולי"ה עינינו מיחלות וכנ"ל: וזה שהזכירו בגנות הראשונים ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה והמה משתחוים וכו' שהיו עושים דברים מגנים ומתעבים הרבה להכעיס, רחמנא לצלן, כמו שפרשו רבותינו ז"ל שם. והדבר תמוה לכאורה מה להם להזכיר בשמחתם גדל גנות אבותיהם? אך כל זה היה בשביל לבא לשמחה והתחזקות בה' יתברך ותורתו הקדושה, כי הזכירו גנות הראשונים שנפלו לתעובים וטנופים כאלה, רחמנא לצלן, והכל היה מחמת גאות ורום לבב שמביא את האדם לכל הרעות והצרות, רחמנא לצלן, ומשם עקר כל הנפילות עד שיכולין לפל מאד מאד לצאת מעולמו לגמרי כמו אלו שהזכירו שעשו דברי שטות ותעובים כאלו שהפכו אחוריהם אל ההיכל והתריזו וכו' הנשמע כזאת. וזאת צריכים לידע שגם הם בודאי לא היו שוטים וכסילים, כי בודאי היו חכמים נפלאים להרע, כי זה ידוע שדורות הראשונים היו חכמים יותר, אך כל נפילתם שבאו לידי רעות כאלה היה על-ידי גאות ורום לבב, כי היה להם כל טוב והיצר הרע וחמימות התאות מתגבר בכל דור עד שהפיל אותם בכל פעם, ובכל עת שנפלו לא היו יכולים להתחזק לקרב עצמן לה' יתברך גם ממקום רחוק כזה, כי לא היו יכולים לסבל הקטנות והשפלות בעיני עצמן, כי בודאי הרחוקים מחמת תאותיהם כשרוצים אף-על-פי-כן לחתר חתירות ולהתקרב לה' יתברך צריכים על כל פנים להרגיש שפלותם ורחוקם ולבטח בעצם חסדיו יתברך המתחדשים בכל עת שגם הם יכולים להתקרב אבל הם היו בעלי גסות הרוח ולא היו יכולים להשפיל עצמן ולהקטין עצמן כל כך עד שנפלו בכל פעם נפילה אחר נפילה עד שהתגבר עליהם הרוח שטות עד שנפלו לדברים תעובים כאלה. ועל-כן זכרו בשמחתם ההפך מכל זה ואמרו אבותינו וכו', אבל אנו לי"ה ועינינו ליה שכל מה שה' יתברך מושיענו בחסדיו הנפלאים אנו יודעים שהכל בחסד נפלא ואנו לי"ה משתחוים ומודים על זה ועדין לי"ה עינינו מיחלות שיושיענו מעתה, כי עדין אנו יודעין רחוקנו ממנו יתברך וזה עקר שמחתנו שהושיע לנו ברחוק כזה לישועות נפלאות כאלה וכנ"ל:
וזה בחינת מזמור שיר חנכת הבית לדוד שאומרים בכל יום קדם התפלה שמדבר מכל אדם בפרטיות מגדל הישועה הנפלאה שהושיע לו ברחמיו ובתוך כך מבקש הרבה על להבא שמזה מדבר כל המזמור הזה, כמו שכתוב, ארוממך ה' כי דליתני וכו' ה' אלקי שועתי אליך ותרפאני ה' העלית מן שאול נפשי חייתני מירדי בור. כי בודאי מאחר שאחר כל מה שעבר על האדם עד אותו היום ואותו השעה עזרו ה' יתברך שהוא מעטף בטלית ותפלין ועומד להתפלל לפני בוראו יתברך בודאי צריך תכף להודות לו יתברך ולברכו על כל החסד הזה ולומר בשמחה ארוממך ה' כי דליתני וכו' ה' העלית מן שאול נפשי וכו'. כי הלא אף-על-פי-כן אני עומד עתה מעטף בטלית ותפלין, בלבושין וכתרין דמלכא, להתפלל לפני בוראי מלך מלכי המלכים הקדוש-ברוך-הוא. וזהו, זמרו לה' חסידיו וכו', הינו אם עם כל זה מעצם גשמיות אין לי דעת לזמר לפניו יתברך על גדל חסדו הזה על זה הוא מעורר החסידים שהם הצדיקים אמתיים שהם יזמרו לה' ויודו לזכר קדשו על עצם החסד והישועה הזאת שברחמיו יתברך הוא מקרב מרחקים כאלה להעלות משאול נפשם וכו', כי כל עקר התקרבות הרחוקים הוא על-ידי אלו הצדיקים על-כן מזכיר שהם יזמרו לה' וכו', כי רק הם יודעים נפלאות החסד הזה שאי אפשר לשער במח וכן הולך כל המזמור, כי רגע באפו חיים ברצונו וכו'. ואחר כך מדבר מכל הנ"ל שעדין אנו צריכים לישועה רבה כנ"ל. וזהו, ואני אמרתי בשלוי בל אמוט לעולם ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל. הינו כל הנ"ל שחלילה לטעות כאלו כבר נתקרב בשלמות והישועה בשלמות, כי עדין צריכין לצפות לישועה הרבה, שזהו כל ענין ואני אמרתי בשלוי בל וכו', כמבאר למעין. ועל-כן, אליך ה' אקרא וכו' מה בצע בדמי וכו' שמע ה' וחנני וכו'. ותכף חוזר אל השמחה וההתחזקות ואומר, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה. כי העקר לחזר בכל פעם אל השמחה וכנ"ל, כי תכף כשיודע רחוקו צריך לזכר רבוי רחמיו יתברך לקרב ולא לרחק, כי גם ההתרחקות הוא התקרבות, כי כל ההתרחקות הוא כדי שיתלו עיניו למרום, כי ה' יתברך חפץ ומתאוה לתפלת ישראל ורוצה שיבקשו ויתפללו לפניו יתברך בכל פעם על כל דבר. וזהו שסים, למען יזמרך כבוד ולא ידם וכו'. כי ה' יתברך משפיע הישועה בכל פעם בכל יום ויום למען יזמרו לו תמיד מחדש בכל יום בבחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם ה' אלקי לעולם אודך כדי שיתבוננו חסדיו בכל עת ובכל יום מחדש בבחינת חדשים לבקרים וכו' שעל-ידי-זה לעולם אודך, כי הכל לטובה, כי אי אפשר להשפיע החסד בפעם אחת רק על-ידי שנצפה לישועה ונתפלל לפניו בכל עת עד שמשפיע לנו חסדו ובכל פעם צריכים להודות על העבר ולבקש על להבא שכל זה הוא בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם, כי זהו כבודו יתברך כשמתפללין אליו בכל פעם על כל מה שחסר לו. וכמו שכתוב, וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני. וזהו, ה' אלקי לעולם אודך, 'לעולם' ודאי, כי זה כל שעשוע עולם הבא להודות לו ולברכו תמיד לעולם ועד כי אז נבין עצם נפלאות החסדים שעשה עמנו בכל יום לשאר על עמדנו להנצל מנפילות כאלה כמו שנפלו מי שנפלו בדורות הראשונים כמו שהזכירו שם אבותינו שהיה במקום הזה וכו' שהכל היה על-ידי נפילות, רחמנא לצלן, וכן בכל דור ודור, ובפרט בדורות אלו שנמצאו נופלים, רחמנא לצלן, שאי אפשר לבאר להיכן נפלו רחמנא לצלן, ועל זה צריך כל אחד להודות בכל יום כנ"ל. ודיקא כל מה שמרגיש רחוקו יותר צריך להודות יותר וכנ"ל ואי אפשר לבאר הכל בכתב והחפץ באמת יבין מדעתו ויצרף לזה כל מה שנאמר בדברינו בענין זה במקום אחר והכל יהיה לקרב ולא לרחק בבחינת שלום שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל:
ועל-כן אומרים כל זה במזמור שיר חנכת הבית שהוא בחינת חנכה, כי עקר הישועה והתקוה הוא בנין בית המקדש שהוא המקום שראו אבותינו מרחוק ששם כל תקותנו, כי שם כל התקרבות ישראל לאביהם שבשמים ובעבודתנו בעמק הגלות צריכין בכל יום להמשיך על עצמו בחינת חנכת הבית, כי כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו ועל-כן כל אחד כפי מעט הדעת והמח שה' יתברך מאיר עליו בחסדו בכל יום בבחינת חדשים לבקרים וכו', כמו כן נמשך עליו בחינת קדשת חנכת הבית ועל-כן אומרים מזמור שיר חנכת הבית בכל יום ומזכירין בו כל הנ"ל שהוא בחינת שלום לרחוק ולקרוב הנ"ל שכל זה בחינת חנכה וכנ"ל: