ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · חדש ב
התאמת הקריאה
על-פי המאמר 'תקעו' המתחיל מתוכחה בלקוטי תנינא סימן ח: כי איתא שם בתחלת המאמר ומובא לעיל כמה פעמים שעל-ידי האכילה שהוא מזונא דגופא נחלש מזונא דנשמתא, כי על-ידי האכילה מגבירין חס ושלום עקב דסטרא אחרא בבחינת אוכל לחמי הגדיל עלי עקב וכו'. והתקון לזה הוא בחינת קול וכו' ולבא לבחינת זה הקול הוא על-ידי תפלה. כי עקר התפלה היא רחמים ותחנונים ועקר הרחמים תלוי בדעת וכו' וכשהסטרא אחרא יונקת מהרחמנות אזי נפגם הרחמנות והדעת וכו' ואזי התפלה בבחינת דין ומזה בא תאות נאוף וכו'. ואזי כשיש תאות נאוף, פגם הדעת שאז התפלה בבחינת דין והסטרא אחרא בולעת אותה, כי הסטרא אחרא הוא בחינת דינים ועל-כן הוא בולעת חס ושלום את התפלה שהוא בבחינת דין. אזי צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין, כי זאת התפלה של הבעל כח, שהוא בבחינת דין עומדת לו להסטרא אחרא בצוארו עד שמכרח להקיא כל מה שבלע מהקדשה בבחינת חיל בלע ויקאנו וכו' ואזי מקיא ומוציא כל הדעת והתפלות והרחמנות שבלע וחוזר הכל אל הקדשה ואזי נעשים גרים וכו', כמבאר שם עין שם. ועל-ידי-זה נתפשט הנבואה וכו' וזוכין לקול הנ"ל. שעל ידו גדלים כל הריחות שהם בחינת משיח וכו'. עין שם היטב. וזה בחינת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, עין שם היטב:
וזה בחינת אסור חדש שאסור לאכל מחמשת מיני דגן עד ששה עשר בניסן שאז מקריבין עמר שעורים, כי עמר שעורים הוא ענין חדוש שמקריבין מאכל בהמה לקרבן. אך באמת הוא בבחינה הנ"ל, כי הוא בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל. וזה בחינת עמר שעורים, כי הקרבן הוא בבחינת תפלה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שהתפלה במקום קרבן וכשמקריבין מאכל בהמה לקרבן. זה בחינת תפלה בבחינת דין, כי אדם הוא בחינת דעת ורחמים ובהמה היא העדר הדעת והרחמים. כי רחמים ודעת הם בחינה אחת, כי זה תלוי בזה כמבאר במאמר הנ"ל. ועל-כן כשמקריבין עמר שעורים שהוא מאכל בהמה, בחינת העדר הדעת והרחמים, בחינת דין, זה בחינת תפלה וקרבן בבחינת דין, ואזי הסטרא אחרא רוצה לבלע אותו הקרבן מחמת שהוא מצדו, כי הסטרא אחרא היא בבחינת בהמיות פגם הדעת והרחמים, בחינת דינים. ועל-כן הוא רוצה לבלע קרבן כזה שהוא מאכל בהמה, אבל מאחר שהכהנים שהם בחינת בעלי כח, כי הכהנים נקראים אנשי חיל גבורי כח, כמו שדרשו רבותינו ז"ל על פסוק, והתעוו אנשי החיל, אלו הכהנים וכו'. ועל-כן כשהכהנים קדושים בעלי כח מקריבין העמר שעורים בבית המקדש על המזבח אזי כשהסטרא אחרא רוצה לבלע זה הקרבן מחמת שהוא מאכל בהמה בחינת דין כנ"ל, אזי זה הקרבן שהוא בחינת תפלה עומד לו בצוארו בבחינת בצוארו ילין עז כנזכר לעיל לענין תפלה, ואזי הוא מכרח לתן הקאות בבחינת חיל בלע ויקאנו וכנ"ל. ואזי מוציאין ממנו בעלי כח על-ידי-זה כל הדעת והקדשה שבלע. וזה צריכין אז בי"ו בניסן דיקא, כי אז צריכין ישראל להתחיל לעסק בתקון הדעת לתקן פגם גלות מצרים. כי בט"ו בניסן יוצאין ישראל בכל דור ודור מזהמת מצרים. אך אז הגביה והרים אותם ה' יתברך למעלה ממדרגתם אבל עדין לא תקנו כלל ולא נזדככו עדין מזהמתם, אבל תכף אחר יום ראשון של פסח אזי חוזר הדבר בהדרגה ואזי צריכין להתחיל לתקן ולהזדכך מזהמת מצרים בהדרגה מיום אל יום שזהו בחינת ספירת העמר כידוע. ועקר התקון והזכוך הוא לתקן פגם הדעת, כי עקר גלות מצרים היה מחמת פגם הדעת שפגם אדם הראשון באכילת עץ הדעת טוב ורע שעל-ידי-זה נמשך יניקה להסטרא אחרא מן הדעת דקדשה ועכשו בט"ז בניסן שהוא ראשון לספירת ימי טהרה וזכוך אנו צריכין לתקן זאת לתקן פגם הדעת, דהינו להוציא כל הקדשה והדעת שבלעה הסטרא אחרא להוציא בלעו מפיו ולהחזיר הכל אל הקדשה. וזה עושין על-ידי הקרבת עמר שעורים מאכל בהמה לקרבן שזה בחינת תפלה בבחינת דין שעומד לו להסטרא אחרא בצוארו כנ"ל. שעל-ידי-זה מוציא ומקיא כל הקדשה והדעת בעל כרחו וחוזר הכל אל הקדשה ונשלם ונתתקן הדעת דקדשה כביכול. ועל-כן מתחילין לספר ספירת העמר שהוא לטהר עצמנו מזהמת מצרים לתקן פגם הדעת. ועקר הספירה הוא להקרבת העמר שעורים כמו שאנו אומרים, יום אחד לעמר, שני ימים לעמר. כי עקר הספירה היא להקרבת העמר שעורים, כי עקר התקון הוא על-ידי העמר שעורים כנ"ל. ועל-כן העמר מתיר תבואה חדשה לאכילה, כי קדם הקרבת העמר אנו אסורים לאכל תבואה חדשה כדי שלא יתגבר מזונא דגופא חס ושלום שעל-ידי-זה יתגבר חס ושלום עקב דסטרא אחרא בבחינת אוכל לחמי הגדיל עלי עקב וכנ"ל. ועקר האסור הוא רק באכילת לחם דיקא, דהינו חמשת מיני דגן שהם קרויים לחם, כי הדעת תלוי באכילה שכפי קדשת האכילה כן שלמות הדעת, כמבאר במקום אחר. ועקר הדעת הוא תלוי בבחינת הלחם שהוא מחמשת מיני דגן שהם בחינת דעת בחינת ה' הדעת. ועל-כן עקר הסעדה על שם הלחם, כי הוא עקר החשיבות, כי עקר הדעת הנשלם על-ידי האכילה הוא תלוי בבחינת לחם דיקא כנ"ל. ועל-כן עקר החשש שלא תתגבר עקב דסטרא אחרא על-ידי האכילה הוא באכילת לחם דיקא שהוא בחינת דעת, כי עקר יניקתם הוא מהדעת שהוא עקר החיות כידוע. וזה בחינת אוכל לחמי הגדיל וכו', 'אוכל לחמי' דיקא, כי עקר התגברות עקב דסטרא אחרא הוא על-ידי עקר האכילה שהוא לחם, שהוא עקר הדעת ששם הם אורבים ומצפים תמיד לינק משם מבחינת דעת שהוא חיות כל הדברים. ועל-כן אי אפשר לאכל לחם מחמשת מיני דגן כי אם על-ידי תקון הנ"ל, דהינו על-ידי הקרבת העמר שעורים שעל-ידי-זה נתתקן הדעת כנ"ל ונתתקן האכילה על-ידי-זה, כמבאר שם במאמר הנ"ל שעל-ידי בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח, על-ידי-זה זוכין לקול הנ"ל שעל ידו נתתקן פגם האכילה שהיא מזונא דגופא, עין שם היטב. ועל-כן אסור לאכל תבואה חדשה עד הקרבת העמר, כי התבואה שהוא הלחם שהוא העקר האכילה בחינת דעת אי אפשר לאכלו כי אם על-ידי התקון הנעשה על-ידי הקרבת עמר שעורים שהוא בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל-ידי-זה נתתקן פגם האכילה, כמבאר שם היטב:
ועל-כן היה מפלת המן בט"ז ניסן, כי אז נתלה, כי על-ידי תפלה בבחינת דין של הבעל כח, על-ידי-זה נשלם הדעת ונתתקן פגם תאות נאוף שהוא בחינת פגם הדעת, פגם זהמת מצרים. וזהו בחינת מלחמת עמלק, כמבאר שם במאמר הנ"ל, עין שם. כי מפלת המן עמלק שיניקתו מהדעת הוא על-ידי התפלה הנ"ל שהוא בחינת עמר שעורים, עין שם היטב. ועל-כן כמה וכמה אמות שבאו על ישראל היה להם מפלה גדולה בלילה הזה של קצירת העמר שעורים, כמבאר בדברי רבותינו ז"ל, כי כח כל האמות, שהם בחינת מלכות הרשעה, עקר התגברותם חס ושלום הוא על-ידי שיונקת הסטרא אחרא מהדעת והרחמנות חס ושלום שעל-ידי-זה נעשין המחין בבחינת מחין דקטנות, בחינת דינים שעל-ידי-זה הם מתגברים חס ושלום. ועל-כן על-ידי עמר שעורים שהוא בחינת התקון לזה כנ"ל, על-ידי-זה הם נכנעים ונופלים:
ועל-כן זמן הקרבת העמר הוא בט"ז בניסן, כי אחר חצי חדש שהוא ט"ז בחדש אז מתחיל מעוט הירח ומעוט הירח זה בחינת דינים בחינת התפלה שהיא בבחינת דינים, כי התפלה היא בחינת מלכות, בחינת לבנה וצריכה להיות רק בבחינת רחמים ודעת שהוא עקר מלוי הירח, עקר שלמות המלכות בבחינת כי מרחמם ינהגם, בחינת ועשה חסד למשיחו לדוד, ועל-ידי קטרוג הירח נתמעטה זה בחינת מעוט הרחמים והדעת שהוא עקר האור המאיר ללבנה שנתמעט על-ידי הקטרוג ונעשה בבחינת דינים חס ושלום שהם באים ממעוט הירח כידוע ועל-כן בעת מעוט הירח שהוא אחר חצי חדש, דהינו ביום ט"ז שאז מתחיל בחינת מעוט ודין אז צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין כדי שעל-ידי-זה יוציא כל הדעת והרחמים מהסטרא אחרא שינקה על-ידי מעוט הירח וכו' וכנ"ל וזה בחינת עמר שעורים כנ"ל. ועל-כן זמנו בט"ז בניסן שהוא תכף אחר חצי חדש בעת התחלת המעוט שאז צריכים זה התקון וכנ"ל ועקר הדבר הוא רק בחדש ניסן שהוא ראש חדשים כלליות כל החדשים ואז מתקנים מעוט הירח בט"ז בו על-ידי עמר שעורים כנ"ל, כי ניסן הוא ראש וכלליות כל החדשים, כמו שכתוב, החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון וכו':
וזה בחינת שעיר של ראש חדש שבא לכפרה על מעוט הירח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק, ושעיר עזים אחד לחטאת לה' הביאו עלי כפרה וכו'. ואיתא בזהר הקדוש פרשת פינחס שהשעיר הוא מסטרא דעשו איש שעיר בחינת דין והוא מקבל זה השעיר. והקשה שם, אם כן, למה נאמר 'לה''? עין שם התרוץ. ולפי הנ"ל מישב היטב על נכון כי זה השעיר של ראש חדש הוא ממש בחינת קרבן ותפלה בבחינת דין, כי השעיר הוא קרבן לה' רק שהוא בבחינת דין מסטרא דעשו איש שעיר. ועל-ידי-זה עשו שהוא הסטרא אחרא מקבלו ורוצה לבלעו, אבל זה השעיר עומד לו בצוארו כנ"ל עד שמקיא ומוציא כל הקדשה שבלע וחוזר הכל אל הקדשה ונשלם מעוט הירח ונתתקן הכל בשלמות. נמצא שהכל נכון שהשעיר הוא קרבן לה' ואף-על-פי-כן מקבלו ויונק ממנו עשו וזה זה עקר התקון כנ"ל, כי על-ידי-זה מקיא ומוציא כל הדעת והקדשה שבלע וכו' כנ"ל. וזה בחינת עמר שעורים שקרב בט"ז בניסן בעת התחלת מעוט הירח בחדש הראשון שכלול מכל החדשים כנ"ל וזה בחינת עמר שעורים לשון נופל על לשון בחינת עשו איש שעיר, בחינת שעיר עזים הנ"ל, כי עמר שעורים הוא גם כן בבחינה זו, כי הוא מאכל בהמה וכו' כנ"ל. אך זה עקר התקון כי על-ידי-זה דיקא חיל בלע ויקאנו, 'ויקאנו' דיקא. בחינת הקאות ממש שמכרח לתן הקאות על-ידי-זה הקרבן שהוא בבחינת דין שהוא רוצה לבלעו והוא עומד לו בצוארו עד שמכרח לתן הקאות וכו' כנ"ל, כמבאר היטב במאמר הנ"ל לענין תפלה, עין שם היטב. וזה, "חיל "בלע "ויקאנו ראשי תבות של זה הפסוק שהוא שם קדוש כמובא הוא בגימטריא י"ו, הינו בחינת י"ו בניסן שאז מקריבין עמר שעורים שעל-ידי-זה חיל בלע ויקאנו כנ"ל. וכן מובן בזהר הקדוש שסוד הקרבת העמר הוא בבחינת חיל בלע ויקאנו כדי שיברח מאשת חיל בחינת מלכות דקדשה שנתתקן על-ידי עמר שעורים בבחינת תקון מעוט הירח כנ"ל והבן, עין שם בזהר בפרשת אמר:
וזה בחינת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שהכל היה בימי הספירה קדם מתן תורה, כי איתא שם במאמר הנ"ל שהתפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל היא בחינת קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, עין שם ועל-ידי-זה זוכין לנבואה שהוא בחינת קבלת התורה שאז זכו כל ישראל לנבואה וכל זאת נעשה בימי הספירה על-ידי הקרבת עמר שעורים שהוא בחינה הנ"ל, בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל-ידי-זה נעשה קריעת ים סוף ומלחמת עמלק וזוכין לקבלת התורה בסוף ימי ספירת העמר כנ"ל, עין שם במאמר הנ"ל היטב ותבין:
וזה שכתוב במגלת רות, והמה באו בתחלת קציר שעורים. ודרשו רבותינו ז"ל, בקצירת העמר הכתוב מדבר, כי על-ידי עמר שעורים נתתקן מלכות דקדשה כנ"ל. ומלכות דקדשה היא בחינת מלכות משיח. וכן מבאר שם בדברי המאמר הנ"ל שעל-ידי התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, זוכין לריח שהוא בחינת משיח, כמבאר שם על פסוק וירא מנוחה כי טוב וכו' ויהי למס עובד בחינת משיח שיצא מעובד שנולד מרות. ועל-כן בעת שבאתה רות ונעמי לשם שעל-ידי-זה נולד שלשלת מלכות דוד משיח, על-כן מגלה הפסוק שזמן ביאתם היה בעת קצירת עמר שעורים, כי תקון מלכות דקדשה, שהוא בחינת מלכות משיח, נעשה על-ידי בחינת עמר שעורים כנ"ל, גם רות היתה גר צדק וגרים נעשים על-ידי תקון התפלה בבחינת דין הנ"ל, על-כן באתה בעת קצירת העמר דיקא וכנ"ל: שיך לעיל: וזה שאמר המן, אתי עמר שעורים ונצח אותי. כי עמר שעורים דיקא נצח את המן עמלק כנ"ל. כי עקר מפלתו על-ידי-זה כנ"ל, ונתבטל מלכות הרשעה ונתעלה מלכות דקדשה בחינת מלכות משיח כנ"ל: