ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · חדש ד
התאמת הקריאה
על-פי התורה 'תפלה לחבקוק' בסימן יט עין שם כל התורה היטב: והכלל שעל שעל-ידי שלמות לשון הקדש מכניעין תאות נאוף שהוא רע הכולל של כל השבעים אמות ושלמות לשון הקדש הוא בחינת חוה אשה שהוא בחינת הדבור הקדוש שבו נברא העולם ועל-ידי-זה רוממנו ה' יתברך מכל הלשונות וכו' ועקר שלמות לשון הקדש הוא על-ידי לשון תרגום בבחינת ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו וכו'. ואז נבנה האשה, כמו שכתוב שם, ויבן ה' אלקים את הצלע וכו' לאשה, הינו שהאשה יראת ה' בחינת שלמות לשון הקדש עקר בנינה על-ידי תרדמ"ה שהוא במספר תרגום, כי עקר שלמות לשון הקדש הוא על-ידי לשון תרגום שהוא ממצע בין לשון הקדש ובין הלשונות של השבעים עממין, כי לשון תרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, בחינת נגה, בחינת התקלא ששם עקר הבחירה והמשקל והנסיון של האדם ומי שזוכה לשבר תאותו ולכבש את יצרו הוא מברר הטוב שבתרגום ואזי נכלל התרגום בחינת נגה בהקדשה בבחינת לשון הקדש, ולהפך מי שאינו זוכה חס ושלום נכלל התרגום וכו' בבחינת לשונות השבעים עממין וכו', עין שם כל זה היטב. ומי שזוכה לשלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום אזי כל אכילתו ושתיתו על-ידי התנוצצות האותיות שיש באותו הדבר שאוכל ושותה, כי בכל דבר שבעולם יש בו אותיות שבהם נברא אותו הדבר ואלו האותיות הם אותיות של לשון הקדש שבהם נברא העולם ומי שזוכה להשלים את הלשון הקדש כנ"ל הוא זוכה שיתנוצצו ויאירו על ידו האותיות שיש בכל דבר ואז כל אכילתו ושתיתו הוא רק מהתנוצצות האותיות שיש בהדבר שאוכל ושותה בבחינת ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת אסור חדש שאסור לאכל מתבואה חדשה שהוא עקר האכילה עד שיקריבו את העמר שהוא בא משעורים דיקא, כי ישראל עם קדוש צריכין שיהיה כל אכילתם בבחינה הנ"ל שיהיו נזונים רק מהתנוצצות האותיות שיש בהדבר שאוכלים שזהו עקר שלמות תקון האכילה דקדשה. ולזה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום כנ"ל. וזה בחינת עמר שעורים שהוא בחינת תקון שלמות הדבור, כמובא בכונת האר"י ז"ל ששעורה הוא בחינת שתי פעמים מנצפ"ך שמשם עקר הדבור. כי חמש אותיות מנצפ"ך הם חמש מוצאות הפה, כמובא בכתבים כמה פעמים, הינו כי שעורים הם בבחינת לשון תרגום שעל ידו עקר הבנין והשלמות של הדבור של לשון הקדש שבו נברא העולם, כי עקר הדבור שהוא בחינת עשרים ושתים אותיות של לשון הקדש הוא בחינת חטה, שהוא בגימטריא עשרים ושתים, כמובא בהתורה הזאת שזהו בחינת עשאה כאוצר של חטים וכו', עין שם. ושעורים הם בחינת לשון תרגום שהוא בחינת תרדמה ושנה שעל ידו עקר הבנין והשלמות של לשון הקדש שהוא בחינת חוה אשה כנ"ל. כי שעורים הם בחינת מאכל בהמה, שהוא בחינת העדר הדעת, שזהו בחינת תרדמה ושנה שהוא הסתלקות הדעת. ותרדמה ושנה הם בחינת לשון תרגום כנ"ל ]וכן איתא במקום אחר בהתורה פתח רבי שמעון בסימן ס) שמאכל בהמה הוא בחינת שנה שהוא הסתלקות הדעת הסתלקות הפנים, עין שם. כי עקר שלמות לשון הקדש הוא לזכות על-ידי-זה לפנים מאירות בחינת פנים בפנים דבר ה' עמכם. עין שם בהתורה הזאת תפלה לחבקוק והבן היטב[: ובשביל זה צריכין להקריב עמר משעורים דיקא תכף אחר יום ראשון של פסח ואז דיקא התר הלחם חדש לאכל ואז מתחילין לספר ספירת העמר. כדי שיטהרו נפשות ישראל מזהמתן לצאת מזהמת מצרים ולזכות לקבלת התורה בשבועות. כי בשעת יציאת מצרים בליל ראשון של פסח אז זכינו לבחינת לשון הקדש שבו נברא העולם, כי אז בשעת יציאת מצרים רוממנו מכל לשון, כי אז היה התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים, כי אז הוציאנו מגלות מצרים שכולל כל הגליות של כל השבעים אמות ששם עקר הטמאה, הינו תאות נאוף שהוא רע הכולל של כל השבעים אמות שמצרים כלולים מהם, כי מצרים הם בני חם שטופי זמה, כי הם ערות הארץ כמובא. וה' יתברך ברחמיו הוציאנו אז ממצרים ממ"ט שערי טמאה, הינו מתאות נאוף שהיא עקר הטמאה של כל השבעים אמות ואז התחיל לבחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון, כי אז נתגלה בחינת לשון הקדש שהוא דבר ה' שבו נברא העולם. כי ביציאת מצרים שדד המערכות ושנה הטבע באותות ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד שעל-ידי-זה נתגלה חדוש העולם שה' יתברך ברא את העולם והוא יתברך מנהיג עולמו כרצונו והוא בוחר בעמו ישראל שבשבילם ברא ומקים הכל כאשר ראו בעיניהם כל העולם בכל העשר מכות שבאו על המצריים במופתים נוראים ושנוי הטבע מאד וישראל נצולו מהם והכל היה כדי להכריח את פרעה שישלח את ישראל עמו ממצרים. ועל-כן אז נתגלה דבר ה' שהוא בחינת לשון הקדש שבו נברא העולם, כי אז נתגלה, כי בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם, כי מאחר שנתגלה אז שה' יתברך ברא העולם, על-כן בודאי נתגלה אז בחינת לשון הקדש שהוא דבר ה' שבו נברא העולם שעל-ידי-זה רוממנו מכל לשון וקרבנו אליו אז. אבל אף-על-פי שזכינו אז לבחינת לשון הקדש שהוא דבר ה' שבו נברא העולם והאיר עלינו אז הארה עצומה ונפלאה מאד, אף אף-על-פי-כן עדין לא היה הלשון הקדש בשלמות, כי היה רק בבחינת הלשון הקדש הבא מלמעלה שעדין מחסר תקון בזה העולם ואין בו שלמות כי אם כשמשלימין אותו בזה העולם מלמטה על-ידי בחינת לשון תרגום, דהינו על-ידי שמיגעין עצמן לברר בחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת נגה, שהוא בחינת תרגום שאז עקר השלמות של לשון הקדש וכנ"ל. כי בשעת יציאת מצרים הכל היה עדין בבחינת אתערותא דלעלא כמובא. כי לא היה ישראל עדין ראויין להגאל על-ידי מעשיהם לבד כמובא. רק ה' יתברך כביכול הכרח להוציאם מיד כדי שלא ישתקעו שם, כמו שכתוב, ולא יכלו להתמהמה וכמובא. כי במצרים קדם קבלת התורה אי אפשר להשלים את הלשון הקדש על-ידי לשון תרגום, כי זה הברור של בחינת לשון תרגום אי אפשר כי אם על-ידי התורה שהוא כלול מבחינת שנים מקרא ואחד תרגום, שהוא בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום, כי התורה היא בחינת עץ החיים תקון עץ הדעת, כי עקר התקון והברור הטוב מהרע הוא על-ידי התורה שכלולה מתורה שבכתב ותורה שבעל פה שהוא בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום, כי תורה שבכתב היא בבחינת לשון הקדש, כי כל התורה, נביאים, כתובים הם בלשון הקדש ותורה שבעל פה הוא בבחינת לשון תרגום שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, בחינת נגה, שזהו בחינת ששה סדרי משנה, שהם בחינת כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומתר, הינו בחינת טוב ורע כמובא. הינו שעל-ידי בחינת ששה סדרי משנה שהם כלל תורה שבעל פה מבררין הטוב מהרע, דהינו שמבררין הכשר מהפסול, הטמא מהטהור וכו' שזהו בחינת ברור עץ הדעת טוב ורע, בחינת ברור לשון תרגום שעל-ידי-זה עקר שלמות לשון הקדש כנ"ל. ועל-כן עקר התורה שבעל פה נכתבה בלשון תרגום שהוא הגמרא שסדרו רבותינו ז"ל בלשון תרגום ששם עקר ברור כל דינים התורה כשר ופסול וכו'. וגם התורה שבכתב בעצמה כלולה מלשון הקדש ותרגום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, מנין לתרגום מן התורה וכו'? כי כלל התורה הוא בחינת דבור הקדוש של ה' יתברך שבו ברא העולם שהוא לשון הקדש כנ"ל. כי באוריתא ברא קדשא בריך הוא עלמא, והתורה היא מקימת את העולם. ועקר קיום העולם על-ידי התורה הוא על-ידי בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום, דהינו על-ידי שישראל עם קדוש נתנסין ונצטרפין בזה העולם הבחירה וכובשין את יצרם ומשברין תאותם ומתרחקים מנאוף ומקימין מצות התורה על-ידי-זה מבררין הטוב שבתרגום, הטוב שבעץ הדעת, ומשלימין את הלשון הקדש בבחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום. אבל במצרים שהיה קדם קבלת התורה לא היה אפשר לברר בשלמות הטוב מהרע ולא היה אפשר להם לברר לשון הקדש על-ידי לשון תרגום. ועל-כן לא היה בכחם של ישראל להכניע זהמת מצרים ולצאת מהם. רק שה' יתברך ברחמיו חמל עלינו בחסדו ובזכות אבותינו ודלג על הקץ והוציאנו בעצמו בבחינת אתערותא דלעלא. שזהו בחינת לשון הקדש לבד קדם שנשלם על-ידי לשון תרגום שהוא השלמות שמשלימין אותו מלמטה בזה העולם, רק הוא יתברך בעצמו השלים הלשון הקדש בהארה נפלאה מלמעלה וגלה לעין כל שהוא יתברך ברא עולמו בדבור והוא מושל גם עתה בדבורו ונותן כח לצדיקים לשנות הטבע כרצונו. ועל-ידי-זה הוציאם ממצרים באותות נוראות וכנ"ל. אבל אף-על-פי שהאיר עלינו אז הארה נפלאה ועצומה מאד, אף-על-פי-כן עדין אין זה תכלית השלמות מחמת שהיה רק בבחינת אתערותא דלעלא ולא היה עדין בבחינת שלמות הנשלם מלמטה על ידינו שהוא בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום וכנ"ל. ועל-כן לא היתה ההארה רק לפי שעה ביום הראשון. ואחר כך תכף נסתלק ואזי תכף ביום שני צריכין אנו לחזר ולהתחיל מחדש להשלים הקדשה, דהינו הלשון הקדש על ידינו להשלים בחינת הלשון הקדש על-ידי לשון תרגום כנ"ל שזהו עקר השלמות כנ"ל: וזהו בחינת העמר שעורים שאנו צריכין להקריב ביום שני של פסח, כי שעורים הוא בחינת הברור של לשון תרגום שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע כנ"ל, כי שעורים הוא כלול ממאכל אדם ומאכל בהמה, כי שעורים מאכילין אותו לבהמות אבל גם מבררין אותו ועושין ממנו מאכלי אדם, אבל חטים כל עקר אכילתו הוא רק מאכל אדם, כי חטים הוא בחינת לשון הקדש שהוא בחינת קדשת ישראל שנקראים אדם, אבל שעורים כלול משניהם מבחינת לשון הקדש שהוא בחינת אדם ומבחינת לשון השבעים אמות שהם בחינת בהמה, כי הוא מאכל אדם ומאכל בהמה, כי הוא בבחינת לשון תרגום שהוא ממצע בין לשון הקדש ובין לשונות העמים כנ"ל. ועל-כן על ידו עקר הברור שזהו עקר הבנין והשלמות של לשון הקדש בבחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום כנ"ל. ועל-כן צריכין להביא העמר משעורים דיקא וכנ"ל:
וזה שכתוב בתקונים ובזהר שהעמר שעורים הוא בחינת מנחת קנאות שהוא בחינת הקרבן של הסוטה שהיה משעורים שבו היתה נבדקת אם מעלה מעל באישה ואם היא טהורה וכו'. וכמו שכתוב שם בזהר, ואיהו בדיקו דאשת חיל וכו', עין שם, הינו כנ"ל. כי מנחת שעורים הוא בחינת הברור והצרוף של בחינות לשון תרגום ששם עקר הבדיקה והנסיון והצרוף של תקון הברית שהוא בחינת לשון הקדש, כי הוא בבחינת נגה שלפעמים נכלל בקדשה ולפעמים להפך והכל כפי מעשה האדם שאם אינו זוכה חס ושלום אזי נכלל נגה בטמאה שזהו בחינת שנכלל לשון תרגום בלשונות העמים חס ושלום. אבל כשזוכה אז נכלל נגה בקדשה, דהינו שנכלל לשון תרגום בלשון הקדש. ואז עקר שלמות לשון הקדש על-ידי-זה דיקא כנ"ל. שזהו בחינת מנחת שעורים של הסוטה שהיא נבדקת בזה אם היא בבחינת אשת חיל בחינת אשה יראת ה' בבחינת תקון הברית בבחינת שלמות לשון הקדש או להפך חס ושלום. וכן כלל ישראל צריכים להביא מנחת שעורים ביום שני של פסח שעל-ידי-זה הם מבררים בחינת תרגום ומשלימין את הלשון הקדש בבחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום וכנ"ל. ואז דיקא התר לאכל לחם חדש שהוא עקר האכילה, כי אז כשזוכין להשלים הלשון הקדש על-ידי לשון תרגום אז מביאין הארה והתנוצצות לכל האותיות שיש בכל דבר שבו נברא כנ"ל. ואז כל אכילתו ושתיתו הוא רק מהתנוצצות האותיות שיש בהדבר כנ"ל שזהו עקר קדשת אכילת ישראל. וכל זמן שאין משלימין ישראל מאכליהם בבחינה זאת אינו ראוי למאכלם על-כן אסורים לאכל חדש עד שיקריבו העמר שעורים שעל-ידי-זה נשלם מאכליהם בבחינה זאת שיהיו כל מאכליהם מהתנוצצות האותיות לבד וכנ"ל:
וזה בחינת אסור חמץ בפסח, כי מחמת שבפסח בשעת יציאת מצרים היה רק בבחינת אתערותא דלעלא בבחינת לשון הקדש הבא מלמעלה קדם שנשלם מלמטה על-ידי בחינת לשון תרגום כנ"ל, על-כן אז החמץ אסור באסור חמור מאד בבל יראה ובל ימצא רק שצריכין לאכל מצה כי איתא שחמץ הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע, הינו כי אי אפשר לאכל חמץ כי אם כשמבררין בחינת עץ הדעת טוב ורע שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום כנ"ל. אבל בפסח שאז היה בבחינת אתערותא דלעלא בבחינת לשון הקדש הבא מלמעלה ועדין לא בררנו את בחינת עץ הדעת בחינת לשון תרגום כנ"ל, על-כן אז צריכין לברח ולהתרחק מהחמץ בתכלית הרחוק, כי אז על-ידי החמץ חס ושלום יתעוררו כל הרע של כל השבעים אמין ויינקו מהקדשה דרך החמץ שהוא בחינת עץ הדעת שדרך שם עולין לינק מהקדשה כל זמן שאין מבררין בחינת עץ הדעת בחינת תרגום כנ"ל, על-כן צריכין אז לזהר מאד מחמץ ולאכל רק מצה ולבער החמץ לגמרי, כי מצה בחינת לשון הקדש וחמץ בחינת תרגום, כי מצה בה"א בחינת חמש מוצאות הפה שהוא הדבור של לשון הקדש שהוא עקר הדבור וחמץ בחית בחינת בהמה כמובא בהתורה שאלו את רבי יוסי בן קסמא בסימן נז) בחינת העדר הדבור כי לשונות העמים הם בחינת לשון עלגים ואינם בכלל דבור אדם. ועל-כן בפסח שאז עדין אין בנו כח לברר החמץ שהוא בחינת עץ הדעת כנ"ל. על-כן אז החמץ נכלל בלשונות העמים שהם בחינת בהמה העדר הדבור. ועל-כן אסור החמץ באסור חמור מאד, רק כל אכילתנו מצה שהוא מחין גדולים מאד, דהינו בחינת לשון הקדש בהארה נפלאה ועצומה הבאה מלמעלה וכנ"ל. אבל תכף ביום שני של פסח אנו מקריבין העמר שעורים ואז אנו מתחילין בתקון הנ"ל להשלים הלשון הקדש מלמטה על-ידי בחינת לשון תרגום כנ"ל ואז מתחילין לספר ספירת העמר כדי לצאת מטמאה לטהרה ועל-ידי-זה אנו מבררין הקדשה בהדרגה בכל יום ויום עד שזוכין בשביעי של פסח להכניע ולבטל טמאת מצרים לגמרי, כי אז היה עקר גמר מפלת מצרים בשעת קריעת ים סוף ואז התר החמץ אחר הפסח, כי אז בשעת קריעת ים סוף נתגלה בחינת תקון הברית בחינת יוסף, בחינת הים ראה וינס, שהוא בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום שזכה יוסף לזה על-ידי שעמד בנסיון וכמובא שם בהתורה הנ"ל. ועל-כן אז ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל הנביא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי אז היה בחינת ברור עץ הדעת שהוא בחינת מטה משה שבתחלה היה מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה ועכשו נכלל כלו בטוב גמור וגלה התגלות אלקותו יתברך בעולם על-ידי שבקע הים והפיל את מצרים רע הכולל במים הזדונים וישראל עברו בתוך הים ביבשה ואז נכנע בחינת שפחה בישא ואז האיר הארה מקבלת התורה, כי נצטוו תכף אחר כך כמה דינים ומשפטים, כמו שכתוב, שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ואז האיר עליהם בחינת הברור של ששה סדרי משנה שמברר כשר ופסול וכו' שמכניע שפחה בישא ואז נכלל גם בחינת השפחה בקדשה כמובן כל זאת בתקונים, עין שם. ועל-כן אז ראתה שפחה על הים וכו' ומחמת שאז היה בחינת ברור עץ הדעת טוב ורע שזהו בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום, על-כן אחר שביעי של פסח התר החמץ, כי אחר הברור הנ"ל נכלל החמץ בקדשה ואז עקר שלמות הקדשה על ידו בבחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום וכנ"ל:
ועין בהתורה 'תפלה לחבקוק' הנ"ל בסופו בההשמטות, מבאר שם על פסוק עשי דברו לשמע בקול דברו. שהלשון הקדש כשבא מלמעלה עדין אין לו שלמות עד שמשלימין אותו מלמטה בבחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום וזה סוד כונות מצות מילה וכו', כי כל הדברים שברא ה' יתברך הכל צריך תקון וכו', עין שם כל זה היטב. וכל זה הוא בחינת מה שבארנו כאן בענין פסח וספירת העמר שבפסח הוא בחינת אתערותא דלעלא בחינת הלשון הקדש הבא מלמעלה רק שאז בשביל צרך הגאלה נמשך בחינת הלשון הקדש מלמעלה בהארה נפלאה ועצומה כדי שיוכלו לגאל, כי אז בשעת יציאת מצרים נתגלה שה' יתברך ברא את העולם בהתגלות נפלא ונורא, והתגלות חדוש העולם זה בחינת שלמות לשון הקדש שבו נברא העולם וכנ"ל, אבל אף-על-פי-כן עדין לא נשלם בחינת הלשון הקדש מלמטה בבחינת שלמות הלשון הקדש על-ידי תרגום ועל-כן אנו צריכין תכף ביום שני להתחיל בתקון זה על-ידי הקרבת העמר שעורים וכו' וכנ"ל. ואז מתחילין לספר ספירת העמר שהוא בחינת שאנו מטהרין עצמנו מיום אל יום בבחינת אתערותא דלתתא ועל-כן סופרין אל העמר דיקא כי עמר שעורים הוא בחינת לשון תרגום שמשלים את הלשון הקדש כנ"ל שהוא בחינת השלמות שמשלימין את הקדשה בחינת לשון הקדש מלמטה כנ"ל. על-כן סופרין להעמר את הימים, דהינו ספירת העמר שהוא בחינת אתערותא דלתתא שאנו ממשיכין עלינו הקדשה בכל יום על-ידי מצות ספירת העמר כדי לצאת ממ"ט שערי טמאה למ"ט שערי קדשה לזכות להשלים בשלמות את הלשון הקדש למטה בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום שהוא בחינת השלמות שמשלימין את הלשון הקדש מלמטה כנ"ל:
ועל-כן בשביעי של פסח שכבר ספרנו ששה ימים אז נמשכין מחין גדולים בחינת רשימו דגדלות דאבא, כמובא בכונות ) הינו שאנו ממשיכין עלינו קדשה גבה על ידינו על-ידי בחינת אתערותא דלתתא ועל-כן אז הוא קריעת ים סוף ואז מכניעין המצרים שהם רע הכולל כנ"ל לגמרי, כי אז נשלם הלשון הקדש בבחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום על-ידי שכבר ספרנו ששה ימים ספירת העמר, כי אז נתגלה בחינת תקון הברית, בחינת יוסף, בחינת יסוד, בחינת הים ראה וינס ויצא החוצה, על-כן אז תכף אחר שביעי של פסח התר החמץ, כי אי אפשר לאכל חמץ כי אם על-ידי תקון בחינת עץ הדעת טוב ורע שנתתקן על-ידי בחינת לשון תרגום כשזוכין לבררו ולהשלים בו את הלשון הקדש שזה זוכין בשביעי של פסח וכנ"ל ועין בהתורה תפלה לחבקוק הנ"ל והבן הדברים היטב:
וזה בחינת מעשה בלעם שה' יתברך הפליא חסדו עמנו ולא אבה לשמע אל בלעם ויהפך ה' וכו', וה' יתברך מתפאר בהחסד הגדול הזה שעשה עמנו שהצילנו מבלעם הרשע, כמו שכתוב, עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם וכו'. וזה בחינת פתיחת פי האתון שה' יתברך עשה אז נס כזה שפתח פי האתון והכל בשביל הצלת ישראל. כי שלמות לשון הקדש הוא בחינת רוח הקדש בחינת ויהי נא פי שנים ברוחך אלי וכו', בחינת רוח הקדש אומרת כן, כמבאר שם היטב בהתורה הזאת הנ"ל. ואי אפשר לזכות לשלמות לשון הקדש לרוח הקדש כי אם מי שזוכה לתקון הברית שאז זוכה לשלמות לשון הקדש בתכלית השלמות בבחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום, כי שלמות לשון הקדש שהוא רוח הקדש ותקון הברית הם תלויים זה בזה כמו שמבאר שם, עין שם. ועל-כן אי אפשר לזכות לנבואה, לרוח הקדש דרך הקדשה כי אם מי שזוכה לתקון הברית בתכלית השלמות ועל-כן משה רבנו שהוא אדון לכל הנביאים, כמו שכתוב, ולא קם עוד נביא בישראל כמשה. על-כן היה קדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה והפרישות. כמו שכתוב, ואתה פה עמד עמדי. וכן כל הנביאים של ישראל כלם היו קדושים וטהורים מאד בקדשת הברית. רק מחמת שלא הגיעו לקדשת משה על-כן היתה נבואתם בבחינת אספקלריא שאינה מאירה רק משה זכה לתכלית שלמות הנבואה בחינת אספקלריא המאירה, כי אי אפשר לזכות לנבואה שהוא רוח הקדש בחינת שלמות לשון הקדש כי אם על-ידי תקון הברית כנ"ל. וכפי מה שזוכה לבחינת תקון הברית כן זוכה לנבואה ורוח הקדש כנ"ל. אבל את זה לעמת זה עשה אלקים שה' יתברך נתן כח הבחירה לאדם ועקר הבחירה הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת נגה, בחינת לשון תרגום שהוא ממצע בין סטרא דקדשה שהוא לשון הקדש ובין סטרא דמסאבא שהם לשונות השבעים עממין ושם בבחינת תרגום, בחינת עץ הדעת, בחינת נגה, שם עקר הבחירה והמתקלא, ומי שרוצה לזכות לעלות את הקדשה ולזכות ללשון הקדש בשלמות שהוא בחינת רוח הקדש אי אפשר לו כי אם כשמתגבר את עצמו בגבורה גדולה לכבש את יצרו ולשבר את כל התאות והעקר לשבר תאות נאוף וכפי מה שמשבר תאותו כן מברר הטוב בעץ הדעת טוב ורע הטוב שבתרגום וכו' ומשלים את הלשון הקדש בחינת רוח הקדש וכל מה שמשלים את הלשון הקדש יותר יש לו כח יותר על-ידי הדבור של לשון הקדש להכניע את הרע הכולל ולבטל תאוה הנ"ל. וכן חוזרת חלילה עד שזוכה לשלמות לשון הקדש ולתקון הברית בשלמות וכנ"ל: כי שלמות לשון הקדש ותקון הברית תלויים זה בזה כנ"ל. וכבר מבאר אצלנו במקום אחר שכל הדברים התלויים זה בזה אין יודעים מהיכן ההתחלה, כמבאר, כי גם כאן אין יודעין מהיכן ההתחלה אך האמת היא שצריכין להתחיל משניהם ומאיזה בחינה מהם שמתחילין תחלה הוא טוב מאחר שכונתו לשמים לזכות לסטרא דקדשה, דהינו שיש אחד שהתחלתו משבירת תאוה הנ"ל וכפי שבירתו תאוה זאת כן זוכה לשלמות לשון הקדש וכו' כנ"ל. ויש אחד שהתחלתו משלמות לשון הקדש, דהינו שמקדש דבורו בקדשה גדולה ועוסק לדבר הרבה דבורים קדושים שהם דבורי תורה ותפלה והתבודדות שזה עקר בחינת שלמות לשון הקדש, כמבאר הפרוש בספר לקוטי עצות ) וכל מה שמרבה יותר בתורה ותפלה, שהם בחינת שלמות לשון הקדש, על-ידי-זה זוכה לשבר תאוה הנ"ל וכפי מה שזוכה לשבר תאוה הנ"ל. כן זוכה יותר לשלמות לשון הקדש וכן חוזרת חלילה כנ"ל עד שזוכה למה שזוכה לבחינת תקון הברית ושלמות לשון הקדש בתכלית השלמות ואז זוכה לרוח הקדש, כי רוח הקדש הוא בחינת לשון הקדש שתלוי בתקון הברית וכו' כנ"ל. ועל-כן אי אפשר לקבל רוח נבואה מלמעלה דרך הקדשה כי אם כשמתקן ומברר בחינת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת תרגום שאז דיקא משלים את הקדשה בחינת לשון הקדש ומכניע את הרע הכולל לגמרי ואז מקבל הרוח נבואה דרך הקדשה בשלמות כמו משה רבנו וכל הנביאים כנ"ל. כי כל זמן שיש בו איזה אחיזה מהרע שבעץ הדעת שבבחינת תרגום אינו יכול לקבל רוח הנבואה מהקדשה מחמת שעדין בחינת התרדמה בחינת עץ הדעת וכו' מבלבל ומערב אצלו ואז כשירצה לעלות אל הקדשה לקבל רוח נבואה יתאחז בו הרע שבעץ הדעת ויבלבל אותו בנבואת שקר וכו' וכמבאר מזה בכתבים, ואפלו אם הוא נקי מעברות רק שלא שבר התאוה בהתר כראוי אי אפשר לו לזכות לנבואת אמת בשלמות מחמת שעדין לא ברר כראוי בחינת עץ הדעת בחינת תרגום שהוא עקר שלמות הקדשה ודרך שם עולין ונכללין בקדשה בבחינות לשון הקדש, בחינת רוח הקדש כנ"ל:
אבל הרשעים המכשפים שהם בלעם וחבריו הם אזלים בתר אפכא שהם עושין בהפך ממש, כי בלעם היה משקע ברע הכולל בתכלית הזהמא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק, ההסכן הסכנתי. שהיה עושה עם האתון מעשה אישות וכו' ואף-על-פי-כן רצה להמשיך על עצמו רוח מלמעלה בחינת רוח נבואה דרך התרגום שהוא עץ הדעת שהוא לשון ארמי שדרך שם היה עולה לינק מהקדשה בבחינת מן ארם ינחני בלק מלך מואב, 'מן ארם' דיקא, הינו על-ידי לשון ארמי לשון תרגום שדרך שם עולין הקלפות לינק מהקדשה בבחינת ארמי אובד אבי, כמבאר כל זה היטב בהתורה הנ"ל. כי ה' יתברך ברא את העולם רק בשביל הבחירה כידוע, על-כן נתן להבחירה כח גדול מאד מאד וכמו שהצדיקים יש להם כח לברר עץ הדעת בחינת תרגום ולהשלים את הלשון הקדש ולהכניע על-ידי-זה רע הכולל לגמרי ולזכות לרוח נבואה דרך הקדשה כנ"ל, כמו כן להפך נתן כח לבלעם וחבריו שאינם חפצים לשבר תאותם לשבר ולהכניע הרע שבעץ הדעת ולא די שלא שברו הרע שלהם ולא בררו עץ הדעת בחינת תרגום אף גם התגבר בהם רשעותם כל כך עד שהתגברו בתקף הרע שלהם לינק מהקדשה לעלות דרך העץ הדעת, דרך התרגום, לינק מהקדשה להמשיך בחינת הלשון הקדש, בחינת רוח נבואה למקומות שלהם להמשיך עליהם רוח נבואה דרך הטמאה, דרך הרע שבעץ הדעת וכו' כנ"ל וכל מה שהתגבר יותר בתקף זהמתו לא השפיל את עצמו נגד הקדשה, אדרבה, רצה להמשיך הקדשה חס ושלום למקומו להמשיך רוח נבואה למקומו הטמא, להגביר הרע הכולל על לשון הקדש להגביר חס ושלום ממשלת עמים שהם רע הכולל על ישראל חס ושלום שהם מרממים מכל לשון שהם בבחינת לשון הקדש, הפך הצדיקים שמבררין התרגום בחינת עץ הדעת ומשלימין את הקדשה ומכניעין רע הכולל לגמרי וזוכין לרוח נבואה דרך הקדשה כנ"ל. והוא התגבר מהפך אל הפך לעלות דרך התרגום לינק מהקדשה ולהמשיך רוח נבואה בחינת לשון הקדש לעצמו דרך הטמאה כנ"ל: כי ה' יתברך נתן זה הכח להבחירה שיהיה כח להאדם להמשיך הרוח דלעלא כרצונו או דרך הקדשה או להפך חס ושלום והעקר הוא הדבור שבו ברא ה' יתברך את העולם ובו עקר ההנהגה והממשלה. ועל-כן דבור לשון מנהיג ומושל כמו דבר אחד לדור, כמובא בדברי אדמו"ר ז"ל בסימן ד) כי הצדיקים מושלים בדבורם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, מחמת שהשלימו את הדבור לשון הקדש על-ידי לשון תרגום על-ידי שבררו עץ הדעת בשלמות וכנ"ל. ובלעם רצה להמשיך הדבור בגלות אצלו למשל בדבורו כרצונו על-ידי שהתגבר בתקף טמאתו לעלות דרך התרגום, דרך עץ הדעת לינק מהקדשה שהוא הדבור של לשון הקדש ולהמשיך הדבור לעצמו שבו ברא ה' יתברך את העולם ומסר את הדבור לבני אדם שיהיה להם כח בדבורם לשלט כרצונם, כי עקר הממשלה של כל אחד כפי בחינתו הוא על-ידי הדבור שנמשך מלשון הקדש שהוא שרש הדבור שהוא חיות כל העולם, כי בו ברא את העולם ובו מקים את העולם כידוע. ועל-כן באמת היה לו לבלעם ממשלה וכח גדול בדבורו שהמשיך לעצמו דרך הטמאה, כמו שכתוב, כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר. והכל בכח הדבור שמשך לעצמו כנ"ל וכמו שפרש רש"י שנטלו עצה ממדין ואמרו על משה, אין כחו אלא בפה אף אנו נבוא עליהם באדם שכחו בפה וכו'. כי משה זכה לדבור של לשון הקדש דרך הקדשה על-ידי ששבר ובטל הרע שבעץ הדעת לגמרי ובלעם להפך ממש וכנ"ל. ועל-כן סברו בלק ובלעם שגם על ישראל שהם עקר בחינת לשון הקדש כנ"ל יוכלו להתגבר חס ושלום. ובאמת היו ישראל אז בסכנה גדולה כידוע אבל השם יתברך חמל על עמו ובנפלאותיו הנוראות סבב לטובת ישראל ועשה נסים ונפלאות גדולות להוציא בלעו מפיו כרצונו ובבחירתו בעצמו, כי עקר כחו היה מחמת שלא הניח את מחשבתו להכניע את עצמו ולבטל את עצמו נגד הקדשה, אדרבא, כל מה שירד אל הטמאה יותר רצה להמשיך בתקף מחשבתו הרעה לשם את הרוח הנבואה יותר ויותר והיה לו כח לזה מחמת גדל הכח שנותן ה' יתברך להבחירה וכנ"ל וכמבאר בדברי אדמו"ר ז"ל גדל הכח שיש להמחשבה, עין שם): כי ישראל עם קדוש כל מי שמרגיש בעצמו שאינו קדוש כראוי הוא מכניע ומבטל את עצמו נגד ה' יתברך ואינו רוצה לילך בגדולות ונפלאות ממנו להמשיך על עצמו רוח נבואה בחינת רוח הקדש, כי יודע שרחוק מזה. ואם ירצה להמשיך על עצמו בחינת מראות וחזיונות יוכל לקלקל יותר ויותר כאשר נכשלו בזה רבים מאד רק הוא הולך בתמימות ומבקש מהשם יתברך שיעזרו לצאת מפחיתות ויזכה לקדש את עצמו כראוי ואז אם יזכה ויהיה ראוי לזה לקבל רוח הקדש דרך הקדשה ה' הטוב יעשה עמו כרצונו, אבל בלעם ותלמידיו הם להפך כנ"ל שמשקעים בכל הטמאות ומתגברים להמשיך על עצמם דרך הטמאה את הרוח דלעלא שיש כח להאדם הבעל בחירה להמשיכו לעצמו כרצונו כפי בחירתו לטוב או להפך כנ"ל וכמובן מזה בהתורה 'בקרוב עלי מרעים' סימן לו), על פסוק הנה ברך לקחתי וברך וכו', עין שם. וה' יתברך כל זמן שחפץ בקיום העולם אינו רוצה לבטל כח הבחירה שבשביל זה נברא כל העולם רק בתחבולותיו הנפלאות לקח והוציא ממנו הדבור על-ידי בחירתו בעצמו. וזה בחינת פתיחת פי האתון שה' יתברך עשה נס כזה שפתח פי האתון שדברה עמו והוכיחתו ולא יכל לעמד בתוכחתה ועל-ידי-זה עקר מפלתו ונטל ממנו ממשלת הדבור והכרח לדבר כרצון ה' יתברך ולהפך הקללה לברכה, כי כל כחו היה שהמשיך הדבור לתקף הסטרא אחרא והטמאה ולא רצה להשיב הדבור למקומו לקדשתו ומחמת כח הבחירה היה לו כח לזה כנ"ל. אבל מאחר שהוא בעצמו הניח כל כחו ומחו וחיותו לתוך האתון שהיה עושה עמה מעשה אישות דכל חילא דשייפא גופא וכו', כמבאר בזהר הקדוש, שכל הכחות שבכל איברי האדם נמשכין לתוך טפת הזרע, על-כן הוא בתקף טמאתו שלא רצה להניח להשיב הדבור הקדוש למקומו למעלה רק המשיך אותו בכל פעם למטה למטה למקום טמאתו בכח בחירתו כנ"ל. אבל מאחר שהוא בעצמו הניח כל כחותיו וחיותו לתוך האתון כנ"ל, על-כן עשה ה' יתברך עמו כדין וכמשפט כראוי לרשע רע כמותו וסבב בנפלאותיו שיהיה נמשך הדבור שלו שמשך למטה לתכלית הטמאה שהוא תאות נאוף שיהיה נמשך להאתון בעצמו שהאתון בעצמו ידבר כי כך ראוי לו, כי הוא בעצמו המשיך לה כח הדבור שלו על-ידי שבא עליו ומשך כל כחותיו לשם כנ"ל. וצדיק ה' וישר משפטו שלא בטל כח הבחירה ואף-על-פי-כן לקח ממנו כח הדבור בבחירתו בעצמו, כי הוא בבחירתו משך כחו לשם שעל-ידי-זה נמשך לה כח הדבור כדין. ועל-כן פתח ה' פי האתון והוכיחתו ולא יכל לעמד בתוכחתה ועל-ידי-זה היה עקר מפלתו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, גנות גדול הוא לו הוא הולך להרג אמה שלמה בדבורו וכנגד האתון אינו יכול לעמד, כי בודאי עתה אינו יכול לעמד עוד, מאחר שכבר סבב ה' יתברך שיהיה נמשך הדבור שלו להאתון על-ידי מעשיו ובחירתו בעצמו כנ"ל. על-כן שוב אין לו ממשלה בדבור כי אף-על-פי שהדבור עתה במקום נמוך ומזהם מאד אצל האתון. אף-על-פי-כן מאחר שהאתון אינו בעל בחירה בקל יכול ה' יתברך להוציא הדבור משם ולהעלותו לשרשו, כי עקר מה שקשה בעיניו יתברך לשבר כח הבחירה שיש לה כח גדול כנ"ל. ומחמת זה היו ישראל בסכנה גדולה וכנ"ל, כי ה' יתברך חפץ משפט ואינו רוצה לבטל כח הבחירה בשביל זה ברא כל העולם וכנ"ל וכמובא ]ובשביל זה סובב ה' יתברך שפרעה בעצמו יתרצה להוציא את ישראל ממצרים, וכן מצינו בכמה ענינים. ואין כאן מקום להאריך[ אבל עתה שה' יתברך לקח ממנו הדבור ומסרו להאתון כדין וכמשפט כנ"ל ופתח פי האתון, כבר אבד כח הדבור בבחירתו בעצמו ועל-כן לא היה לו כח כנגד ישראל, אדרבא, הכרח לדבר כרצון ה' יתברך. והיה הדבור כרסן בפיו, כמו שפרש רש"י על פסוק, שוב אל בלק וכה תדבר. והכרח להפך הקללה לברכה וכנ"ל. כי כבר נלקח כח ממשלת הדבור ממנו על-ידי שנמסר להאתון כדין על-ידי בחירתו בעצמו כנ"ל. ומשם בררו ה' יתברך בקל מאחר שאינו בעל בחירה ואז חזר ממשלת הדבור לה' יתברך והיה מכרח לדבר כרצון ה' יתברך לברך את ישראל כנ"ל:
וכלל הדברים היוצא מזה למעשה ולעצות שצריך האדם לידע שהוא בעל בחירה והבחירה יש לה כח גדול מאד מאד כמבאר לעיל. ובודאי מדה טובה מרבה מההפך ואם כן ילמד אדם קל וחמר מהם, ומה בלעם שהיה רשע וטמא כל כך והיה רחוק מהקדשה מלשון הקדש בתכלית, אף-על-פי-כן על-ידי כח בחירתו החזקה היה לו כח לעלות דרך התרגום להמשיך הלשון הקדש בחינת רוח הקדש אליו להשיג מראות הנבואה בתוך טמאתו כמו משה רבנו בקדשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, בישראל לא קם נביא כמשה, אבל באמות העולם קם ומנו בלעם. וכל זה מחמת שהבחירה של האדם יש לה כח גדול ויש כח בהאדם להגביר מחשבתו בתקף גדול כל כך עד שיוכל להמשיך לעצמו כל מה שירצה רק שתהיה המחשבה תקיפה וחזקה מאד מאד בפנימיות וחיצוניות וכו'. וכמבאר מזה בדברי אדמו"ר ז"ל ובמקום אחר. מכל שכן וכל שכן קל וחמר בן בנו של קל וחמר, כשאחד מישראל רוצה להמשיך לעצמו הקדשה בחינת לשון הקדש במקומו אשר הוא שם וכונתו לשמים אולי יזכה על-ידי-זה לשוב ולחזר לקדשתו שבודאי יש לו כח לזה תמיד בכל עת ובכל שעה אפלו אם הוא כמו שהוא שנפל בעונותיו למקומות מגנים מאד רחמנא לצלן כאשר שכיח עכשו בדורות אלו בעונותינו הרבים. ואפלו אם עדין נלכד במה שנלכד חס ושלום. אף-על-פי-כן יש כח בבחירתו שיחזק את עצמו גם במקומו הנמוך וכו' באשר הוא שם להמשיך לעצמו בחינת שלמות לשון הקדש, דהינו שאף-על-פי שהאדם הוא כמו שהוא חס ושלום אף-על-פי-כן אם יהיה חזק בדעתו תמיד לדבר דבורי תורה ותפלה והתבודדות וכו' שכל זה הוא בחינת שלמות לשון הקדש וכונתו כדי שיזכה על-ידי-זה להכניע ולשבר הרע שלו כדי שישוב לה' יתברך בודאי טוב לו כי בודאי לא יהיה נאבד שום דבור בעלמא וברבות הימים ירחם עליו ה' יתברך ויתקבצו כל הדבורים דקדשה שהוציא מפיו שהם בחינת לשון הקדש. ועל-ידי-זה יכניע ויבטל רע הכולל והעקר שיהיה חזק בזה מאד מאד ימים ושנים אף אם יעבר עליו מה, כי הבחירה חפשית לעולם ועקר הכח על-ידי הדבור בחינת גבורי כח עשי דברו, כי צריכין לדעת שאף-על-פי שנאמר בהתורה הנ"ל ששלמות לשון הקדש ותקון הברית תלויים זה בזה שמי שפוגם בברית אינו זוכה לשלמות לשון הקדש. ואם כן ישתומם כל אדם כי לפי זה נפל פתא בבירא ומה הועילו חכמים בתקנתם מה שגלה לנו עצה להכניע רע הכולל על-ידי שלמות לשון הקדש הלא הא בהא תליא ומי שעדין לא יצא מרע הכולל אינו זוכה לשלמות לשון הקדש ואם כן מאין יבא עזרו? אך באמת ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וכו'. כי בודאי לזכות לתכלית השלמות אי אפשר כי אם כשזוכה לשניהם לשלמות לשון הקדש ותקון הברית ששניהם תלויים זה בזה אבל כל זמן שאין זוכין לזה עדין צריך האדם להתחיל ממקום שיתחיל ומאיזה בחינה שיתחיל באיזה נקדה טובה בעלמא טוב לנפשו ונשמתו, כי בודאי אין שום דבור דקדשה נאבד, ואפלו אם הוא כמו שהוא יש לו כח להתגבר בבחירתו לדבר דבורים קדושים שהם בחינת שלמות לשון הקדש ואם ירבה בדבורים קדושים של תורה ותפלה והתבודדות סוף כל סוף יתקבצו ויעזרו לו בעלמא דין ובעלמא דאתי. וכן אין שום נקדה של כבישת יצרו נאבד שאף-על-פי שלא זכה עדין לתקון הברית בשלמות אף-על-פי-כן כל מה שזכה לפעמים להתגבר על יצרו והשתדל למשך עצמו מן הרע אינו נאבד כלל אפלו אם לא עלתה בידו כראוי כמו שמבאר בדברי רבנו ז"ל על פסוק בשוא גליו אתה תשבחם. ובכל זה אי אפשר לבאר בכתב הכל רק כל אחד הרוצה באמת ולבלי להטעות את עצמו יבין דברים הרבה מדברינו אלה:
וזה, קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. 'עמכם' דיקא במקום אשר אתם שם אפלו במקומות נמוכים ומגשמים מאד, אף-על-פי-כן קחו עמכם דיקא דברים, ועל-ידי-זה תשובו אל ה', כי כל זמן שיהיה עמכם דברים בודאי יש לכם תקוה תמיד לשוב אל ה'. וכמו שכתוב במדרש על פסוק זה, איני מבקש מכם אלא דברים. וכמובא בדברי אדמו"ר ז"ל על פסוק מדי דברי בו זכור אזכרנו וכו' בסימן עח), עין שם. כי בלעם וחבריו התגברו בתקף רשעותם להמשיך הדבור דקדשה אליהם בגלות להגביר הרע על הטוב חס ושלום וכנ"ל. והיה לו כח לזה מצד חזק הבחירה וכנ"ל. לולי ה' היה בעזרנו ומחמת שכונתו היה להרע בודאי יהיה אחריתו להכרית, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אבל איש הישראלי שכונתו לטובה שמתגבר בעמק נפילתו חס ושלום לדבר אף-על-פי-כן דבורים קדושים בחינת לשון הקדש ובודאי יש לו כח לזה תמיד כנ"ל. ומאחר שכונתו לטובה כדי לזכות לשוב אל ה' בודאי יש לה' יתברך נחת רוח מזה ולא יהיה נאבד שום דבור וסוף כל סוף ישוב לה' יתברך וכנ"ל. וזה עקר בחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום, כי מאחר שהוא במקום שהוא שעדין יש בו אחיזת הרע ואף-על-פי-כן הוא מדבר דבורים קדושים וכונתו לטובה זהו עקר בחינת תרגום בחינת עץ הדעת טוב ורע, ומאחר שפנימיות כונתו לטובה בשביל לשוב לה' יתברך ולעשות נחת רוח לפניו אזי הצדיק שכבר זכה לתכלית שלמות לשון הקדוש הוא מעלה ומברר דבוריו הקדושים שהם בבחינת תרגום כנ"ל ומשלים בו את הלשון הקדש בבחינת שלמות לשון הקדש על-ידי לשון תרגום. וזהו, שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך, שהעונות יהיה נחשבין לשגגות כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וזהו, קחו עמכם דברים, הינו כנ"ל. שאפלו במקומכם אשר אתם שם תדברו דבורים קדושים שזהו בחינת תרגום כנ"ל, שהוא בחינת שגגות, כמבאר בהתורה הנ"ל על פסוק תפלה לחבקוק על שגיונות שפרש רש"י 'כתרגומו', עין שם. ומאחר שעל-ידי הדבורים קדושים שמדברין במקום אשר הוא שם נתהפכין העונות לשגגות אחר כך בקל מעלין אותן לטוב גמור בכח הצדיק הגמור כנ"ל. וזהו, אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב, שאחר כך מבקשין שה' יתברך ישא ויסלח לנו כל העון לגמרי. בבחינות כל תשא עון שפרש רש"י שפרושו כמו כל עון תשא, הינו שכל העון ישא וימחל לגמרי כנ"ל. וזהו, וקח טוב, שיתהפך לטוב גמור וכנ"ל:
חדש הלכה ה בהלכות שלוח הקן הלכה ה אות טו: