ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · כלאי הכרם ואילן א
התאמת הקריאה
על-פי המאמר 'אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן' וכו' בלקוטי הראשון בסימן יא, עין שם כל המאמר: והכלל כי על-ידי שמירת הברית בשתי בחינות יחודא עלאה ויחודא תתאה, דהינו שמירת הברית של הצדיקים שזווגן משבת לשבת ושמירת הברית של ההמון עם שזווגן בששת ימי החל. אבל על כל פנים הם שומרים את בריתם על-פי התורה שאינו יוצא מדיני התורה ועל-ידי שמירת הברית בשלמות בשתי בחינות הנ"ל, על-ידי-זה זוכין לענוה שהוא בחינת כבוד בשלמות, דהינו למעט בכבוד עצמו ולהרבות כבוד המקום וכן להפך על-ידי ענוה זוכין לשמירת הברית, כי כל אחד תלוי בחברו ועל-ידי כבוד בשלמות זוכין לדבור המאיר בתורה ועל-ידי דבור המאיר בתורה, דהינו על-ידי שלומדין התורה ומוציאין בדברי תורה בפה בפרוש על-ידי-זה מאיר לו הדבור לכל המקומות שצריך הוא לעשות תשובה עד שזוכה לתשובת המשקל ממש. ועל-ידי-זה זוכה לצאת ממדרגה פחותה ושפלה ובכל פעם על-ידי כל תשובה ותשובה על-ידי-זה יוצא ועולה מדרגא לדרגא. עד שזוכה לבא לתבונת התורה לעמקה וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת חנכה, כי נר חנכה זה בחינת דבור המאיר בתורה הנ"ל שזה בחינת האור של נר חנכה, כי נר מצוה ותורה אור, כי עקר נר חנכה הוא לחזר ולהמשיך אור התורה, כי המלכות יון הרשעה עמדו על ישראל להשכיחם תורתך וכו'. על-כן אנו צריכין לחזר ולהמשיך אור התורה בחינת דבור המאיר בתורה שזהו אור הנר של חנכה כנ"ל. ועל-כן מדליקין נר חנכה סמוך לפתח בחינת אור, בחינת תהלים קיט) פתח דבריך יאיר ועל-ידי האור הזה של נר חנכה שהוא בחינת דבור המאיר, בחינת הארת הכבוד שעל-ידי-זה זוכין לדבור המאיר, בחינת והארץ האירה מכבודו כמבאר שם במאמר הנ"ל, על-ידי-זה זוכין לתשובה כי הדבור מאיר לו לכל המקומות שצריך לעשות תשובה ועל-ידי-זה זוכה לצאת ממדרגה פחותה וכו'. וזה בחינת מה שמדליקין נר חנכה למטה מעשרה טפחים. שזה בחינה שממשיכין האור, בחינת דבור המאיר שיאיר אפלו במדרגות התחתונות שזהו בחינה למטה מעשרה שאין השכינה שורה שם, כי מעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה ועכשו על-ידי מצות נר חנכה שהוא בחינת נר מצוה ותורה אור, בחינת דבור המאיר כנ"ל, על-ידי-זה מאיר האור אפלו במדרגות אלו התחתונות עד שזוכין לראות לצאת ממדרגה פחותה ושפלה ולעשות תשובה שלמה ולבא לתבונות התורה לעמקה כנ"ל. וזה מה שמובא שם במאמר הנ"ל. על מאמר רבותינו ז"ל, אמרי אנשי למתא ירקא ירקא שקל. ירקא הוא בחינת תשובה, בחינת וירק את חניכיו, שאוריקן בפרשת שופטים שהוא בחינת תשובה, כמו שמבאר שם, מי האיש הירא וכו'. וזה בחינת חנכה שהוא בחינת תשובה שזוכין על-ידי האור של הנר חנכה שהוא בחינת דבור המאיר לכל המקומות שצריכין לעשות תשובה כנ"ל ועל-כן נקרא חנכה שהוא בחינת וירק את חניכיו שהוא לשון חנוך בחינת חנכה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שחנכן במצות, דהינו בחינת תשובה, כי כשאדם מתחיל לעשות תשובה זה בחינת חנכה שמחנך עצמו בעבודת ה' וזה זוכין על-ידי דבור המאיר בתורה שהוא בחינת נר חנכה כנ"ל:
ועל-כן נר חנכה אסור להשתמש לאורה, כי עקר הדבור המאיר הוא על-ידי שלמות הכבוד, דהינו על-ידי שממעט בכבוד עצמו ומרבה בכבוד המקום וכו', כמבאר שם במאמר הנ"ל. וזה בחינה שאסור להשתמש לאורה של נר חנכה, כי האור של נר חנכה הוא בחינת הארת הכבוד שעל-ידי-זה מאיר הדבור של התורה כנ"ל ועל-כן אסור להשתמש לאורה, כי אסור להשתמש באור הכבוד של התורה הקדושה בחינת ודאשתמש בתגא חלף, כי אסור לקח לעצמו שום הנאה ותשמיש מכבוד התורה. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, ולא תעשה עטרה להתגדל בה ולא קרדם לחפר בה וכו', רק צריכין להחזיר כל הארת הכבוד לה' יתברך לבד:
וזה בחינת ההלל של חנכה, זה בחינת כבוד בשלמות שהוא בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם, כמבאר במאמר הנ"ל. 'למען יזמרך כבוד' זהו בחינת הלל שמזמרין ומהללין ומגדלין כבוד שמו יתברך. ועל-כן זה הפסוק למען יזמרך כבוד הוא הסיום של מזמור שיר חנכת הבית שהוא בחינת חנכה, שהוא חנכת הבית כמובא. שאז גומרין את ההלל בחינת למען יזמרך כבוד ולא ידם, שזהו בחינת כבוד בשלמות. שעל-ידי-זה מאיר הדבור בתורה, שזהו בחינת נר חנכה כנ"ל. וכבוד בשלמות זוכין על-ידי שמירת הברית בשתי בחינות כנ"ל. שהם בחינת יחודא עלאה ויחודא תתאה, שזהו בחינת שמע ישראל וברוך שם וכו' שהם יחודא עלאה ויחודא תתאה. וזהו בחינת חנכה חנ"ו כה, דהינו כה בכסלו ואיתא בתקונים שכה בכסלו אנון עשרים וחמש אתון דיחודא שמיחדין ישראל בכל יומא בשמע ישראל. ועל-כן אז מדליקין נר חנכה שהוא דבור המאיר שזוכין לזה על-ידי כה אתון שמע ישראל בחינת יחודא עלאה גם שם חנכה הוא לשון חנוך מט"ט, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר. וחנוך מט"ט זה בחינת יחודא תתאה של ששת ימי החל שאז שלטנותה דחנוך מט"ט. נמצא שחנכה כלול מיחודא עלאה ויחודא תתאה, הינו שממשיכין הארה מיחודא עלאה ליחודא תתאה מהגדולים במעלה לההמון והקטנים הינו שבכה בכסלו שהוא בחינת כה אתון דיחודא, בחינת יחודא עלאה אז ממשיכין ההארה של חנכה שהוא בחינת חנוך מט"ט כדי להאיר גם בהקטנים במעלה שיזכו גם כן לקדשה וטהרה לבחינת שמירת הברית בבחינת יחודא תתאה שהם מקבלים קדשה זו מהצדיקים שבדור הגדולים במעלה שהם בחינת יחודא עלאה, כי יחודא תתאה בחינת מט"ט בחינת ששת ימי החל עקר קדשתם הם מקבלים משבת מבחינת יחודא עלאה וזה ממשיכין בחנכה כנ"ל. ועל-ידי-זה זוכין לדבור המאיר שהוא בחינת נר חנכה כנ"ל:
גם עקר הארת הכבוד הוא על-ידי הט"ל אורות שהם בחינות מלאכת המשכן שהיה בו כל הל"ט מלאכות בבחינת טל אורות, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. וזהו בחינת חנכה שהוא חנכת הבית המקדש שכלולים בו הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות שעל-ידי-זה עקר הארת הכבוד בשלמות. שעל-ידי-זה זוכין לדבור המאיר שהוא בחינת נר חנכה כנ"ל. ועל-כן נוהגין לומר ויהי נעם אחר הדלקת נר חנכה, כי ויהי נעם נאמר בעת הקמת משה את המשכן, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שברכם משה שתשרה שכינה במעשה המשכן ובמעשה ידיהם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. שזהו מה שנכפל בפסוק זה ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו, כי הכל אחד באמת, כי צריכין שיהיה מעשה ידיו של אדם, דהינו כל העסקים והמלאכות והמשא ומתן שלו שכלם כלולים בל"ט מלאכות שיהיה מזדככים ויהיו נעשים בקדשה ובטהרה גדולה עד שיהיו כל עסקיו בבחינת מלאכת המשכן בבחינת ט"ל אורות כנ"ל. שהוא נעם ה' ועל-כן כללם משה יחד הברכה במעשה ידיהם והברכה במעשה המשכן, כי הכל אחד כנ"ל. ועל-כן אומרים ענין ברכה זו, דהינו ויהי נעם וכו' בשעת הדלקת נר חנכה, כי נר חנכה הוא בחינת דבור המאיר בתורה שהוא בחינת ט"ל אורות, בחינת לט מלאכות דקדשה של מלאכת המשכן והבית המקדש כנ"ל, שזהו בחינת חנכה, שהוא בחינת חנכת הבית המקדש, כי אז קורין פרשת הקמת המשכן שהוא ויהי ביום כלות משה ועל-כן אומרים אז ויהי נעם שנאמר בעת הקמת המשכן כדי לזכות לתקן הל"ט מלאכות בבחינת ט"ל אורות בבחינת משכן בבנינה וכנ"ל:
וזה בחינת כלאי אילן שאין בהם אסור כלאים כי אם בהרכבה, אבל שאר כלאים אין נוהג בהן ומתר לערב זרעי אילן עם שאר זרעים ולזרען, כמבאר בשלחן ערוך, כי מבאר שם במאמר הנ"ל מה שאמרו רבותינו ז"ל, בשעה שאמר הקדוש-ברוך-הוא לאילנות למיניהם נשאו דשאים קל וחמר בעצמן, ומה אילנות שהם גדולים ואינם תכופים נצטוו שיצאו למיניהם, אנו שאנו קטנים ותכופים, מכל שכן שצריכים לצאת למינהו. ופרשו רבנו ז"ל שם שהוא בחינה הנ"ל בחינת שמירת הברית בשתי בחינות הנ"ל, הינו שהקטנים במעלה שזווגן בששת ימי החל צריכין להיות נשמרים מאד בשמירת הברית שעל כל פנים לא יהיו פוגמין בברית חס ושלום והם צריכין ללמד קל וחמר מהגדולים במעלה. וזהו בחינת ומה אילנות שהם גדולים ואינם תכופים, הינו גדולים במעלה שהם בחינת אילנות שאינם תכופים, כי זווגן רק משבת לשבת ואף-על-פי-כן נצטוו "למיניהם", הינו שגם הם צריכים שמירה שיצאו למיניהם שהוא בחינות שמירת הברית, כמו שכתוב, ושמרו בני ישראל את השבת שהוא ראשי תבות ביאה שהוא בחינת זווג משבת לשבת, כמובא בכתבי האר"י ז"ל, הינו שגם אותם הזהיר ה' יתברך ושמרו וכו' שישמרו את עצמן מאד שלא לפגם בברית חס ושלום אף-על-פי שאינם תכופין בזווגן כל שכן הקטנים במעלה שהם קטנים ותכופים שזווגם תכופין גם בששת ימי החל על אחת כמה וכמה שצריכים לשמר למיניהם, דהינו שמירת הברית שעל כל פנים לא יצאו מדיני התורה חס ושלום וכו', עין שם: וזה בחינת מה שמבאר לעיל שיחודא תתאה מקבל מיחודא עלאה, הינו ההמון עם הקטנים מקבלין שמירתם וקדשתם מהגדולים במעלה כנ"ל. ועל-כן לא הזהיר ה' יתברך את הדשאים שהם בחינת הקטנים שיצאו למיניהם רק הזהיר להאילנות שהם בחינת גדולים. והקטנים צריכים ללמד קל וחמר מהגדולים, כי הקטנים צריכים רק ללמד מהגדולים, הינו כי עקר שמירתם וקדשתם הם מקבלין רק על-ידי הגדולים שלומדין מהם ומקבלין מהם הקדשה והשמירה. וזה בחינת מה שבאילנות אין שום אסור כלאים לזריעה בארץ רק כשגדל ונעשה אילן אז יש בו אסור כלאים דיקא דהינו אסור הרכבה בשאינו מינו כנ"ל, כי האילנות הם בחינת הגדולים והצדיקים שהם אינם צריכים שמירה כל כך, כי הם בבחינת לא יאנה לצדיק כל און, ועקר שמירתם מה שהם צריכים אף-על-פי-כן לשמר עצמן מאד כנ"ל שגם הגדולים צריכים לשמר עצמן בשמירת הברית עקר שמירתם הוא רק מגדלות, כמבאר במאמר הנ"ל שגדלות ונאוף תלוי זה בזה ועל-כן הצדיקים שהם בבחינות אילנא רברבא שכבר זכה לתכלית הקדשה בשלמות לבחינת יחודא עלאה. בודאי אינו מתירא עוד מהיצר הרע בתאוה הגשמיות חס ושלום ועקר שמירתו הוא רק מגאות שהוא בחינת נאוף כנ"ל. וזהו שנרמז בדין הנ"ל של כלאי אילן, כי אין בהאילנות כלאים בזריעה בארץ, כי כשזורעין זרעים של האילן בארץ אין בו אסור כלאים, הינו כשהצדיק שהוא בחינת אילן כנ"ל כשהוא בבחינת קטנות ושפלות כמו הזרעים שהם קטנים ונזרעין בארץ בחינת שפלות, בחינת ונפשי כעפר לכל תהיה, אז אין בו אסור כלאים כלל, כי אז אין צריך לשמר עצמו כלל, כי בודאי לא יתדבק ולא יתערב עמו מין אחר כי לא יאנה לצדיק כל און ומחמת זה יכול הצדיק להוריד עצמו למדרגות התחתונות לעסק עם ההמון עם להמשיך להם קדשה ולהחזירם בתשובה כי הוא אינו מתירא שלא יתאחז בו חס ושלום איזה פגם מהם, כי לא יאנה לצדיק כל און כנ"ל. ועקר שמירתו הוא רק מגאות כנ"ל: וזהו בחינת אסור הרכבה באילן, כי כשהאילן יוצא וגדל מן הארץ אז צריכין לשמרו מלהרכיבו במין אחר, הינו כשהצדיק נתגדל למעלה אז עקר שמירתו שיהיה למינהו שהוא בחינת שמירת הברית, כי אז צריך שמירה גדולה שלא יהיה נתפס בגדלות חס ושלום שהוא בחינת פגם הברית, אבל כשהוא בבחינת קטנות, בבחינת זרעים הנזרעים בארץ אז אין צריך שמירה כלל כנ"ל, כי עקר שמירתו הוא כשנתגדל למעלה כמו אילן הגדל מן הארץ ועולה למעלה שאז צריך שמירה שיהיה למינהו שלא יהיה נתפס בגאות חס ושלום שהוא פגם הברית רק ילך ויגדל למעלה מעלה בבחינות למינהו, בבחינות שמירת הברית שהוא בחינת ענוה באמת: