ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · כלאי הכרם ואילן ב
התאמת הקריאה
על-פי המאמר 'אנכי ה' אלקיך' וכו' בלקוטי הראשון בסימן ד, עין שם כל המאמר כלו מראשו לסופו: והכלל שעל-ידי ודוי דברים לפני התלמיד חכם על-ידי-זה מחזירין את המלכות לשרשה ועל-ידי-זה עולה המלכות שהוא בחינת אלקים, בחינת דין ושב לשרשו לה' יתברך לבחינת הויה, בחינת חסד ואזי הויה אלקים שהם חסד וגבורה כלו אחד ואזי יודעין שכל מארעותיו הכל לטובתו וזאת הבחינה היא מעין עולם הבא וכו' ועל-ידי-זה שמחזירין המלכות לשרשו, דהינו על-ידי ודוי דברים לפני תלמיד חכם, דהינו שעושין תשובה על כל עונותיו ומשברין כל התאות וכל המדות רעות הנמשכין מארבעה יסודות וכו', כמו שמבאר שם. ומתודין ודוי דברים לפני תלמיד חכם שעל-ידי-זה מחזירין המלכות לשרשו כנ"ל. על-ידי-זה אתה נכלל באין סוף. וזה בחינת זרקא דאזדריקת לאתר דאתנטילת מתמן שתחזר את המלכות לאין סוף שהוא רצון שבכל הרצונות, כי המלכות שהוא בחינת אותיות הדבורים כל אות ואות מלבש בה רצון ה' יתברך שרצון ה' יתברך היה שזאת האות יהי לה תמונה כזו ואות אחרת יהי לה תמונה אחרת. נמצא שרצונות, הינו תמונת אותיות הם התגלות מלכותו יתברך שמו. וכל אלו הרצונות, הינו התמונות נמשכין מרצון אין סוף שאין בו תמונה וכל הדברים והישות שבעולם הם מהאותיות, הינו ממלכות, כי ישות הוא מחמת המלכות שרצה הקדוש-ברוך-הוא שיתגלה מלכותו בעולם ועל-ידי-זה ברא את העולם מאין ליש וכל הרצונות, הינו התמונות וכל הישות, הינו בחינת מלכות מקבל חיותם מרצון אין סוף, כמו שאמרו, בכל מקום שאתה מוצא גדלתו וכו'. וזה בחינת התפשטות הגשמיות, כי כשרוצה להכלל ברצון אין סוף צריך לבטל את הישות שלו וזה בחינת הסתלקות משה בשבת במנחה שאז התגלות רעוא דרעוין שהוא בחינת רצון אין סוף שכל הרצונות מקבלין חיותם ממנו וזה מחמת שבטל משה כל ישותו, כמו שכתוב, ונחנו מה וכו'. וזה שאנו רואין שלפעמים נתלהב אדם בתוך התפלה וכל זה בחמלת ה' עליו שנפתח לו אור האין סוף וכו' ובשעה שנתבטל לגבי אין סוף. אזי הוא בבחינת ולא ידע איש שאפלו הוא בעצמו אינו יודע מעצמו. אבל זאת הבחינה צריך להיות רצוא ושוב כדי שיתקים ישותו, כי הקדוש-ברוך-הוא רוצה בעבודתנו, כמו שכתוב, ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חמר. ובשביל זה צריך שלא ישאר כן אלא עד שיבא הקדוש-ברוך-הוא בעצמו ויטל נשמתו. אבל בחיים חיותו צריך שיהיה ההתפשטות הגשמיות בבחינת רצוא ושוב. נמצא כשהוא בבחינת ושוב אזי צריך להראות גם לדעתו. כי בתחלה בשעת דבקות ה' נתבטל הדעת, כמו שכתוב, ולא ידע איש. וכשהוא בבחינות ושוב ששב לדעתו לישותו אז שב לדעתו וכששב לדעתו אזי הוא יודע אחדות האין סוף וטובו ואזי אין חלוק בין ה' לאלקים בין מדת הדין למדת הרחמים, כי באין סוף אין שיך חס ושלום שנוי רצון, כי השנויים אינם אלא בשנוי התמונות, אבל על-ידי הדבקות של אדם באין סוף ששם אין שנוי רצון כי שם רצון פשוט ואחר כך נשאר בו רשימו מאחדות הזאת. ואחר כך נעשה בבחינות ושוב אזי הרשימו מראה לדעת שידע שכלו טוב וכלו אחד. וזה בחינת אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת אסור כלאים, כי עקר הבריאה היתה בשביל התכלית הזה שתחזר כל הבריאה ותהיה נכללת באין סוף שזה עקר התכלית של כל הנבראים שבעולם שיחזרו לשרשם הראשון, כי ה' יתברך המציא כל הבריאה מאין ליש בשביל ישראל עם קדוש כדי שעל-ידי עבודתם ודבקותם בו יתברך יעלו כל הנבראים ויחזירו הכל לשרשו הראשון שיחזר ויכלל הכל באין סוף, אבל כל זמן קיום העולם בהכרח שיהיה בחינה זו בבחינות רצוא ושוב כי ה' יתברך חפץ בקיום העולם כדי שנעבד אותו יתברך בעולם השפל הזה דיקא אשר זה כל תענוגיו ושעשועיו יתברך וכנ"ל. וזה בחינת וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכל עשב השדה טרם יצמח ואדם אין לעבד את האדמה, כי באמת צמיחת וגדול כל הצמחים שבעולם הוא נפלאות תמים דעים, כי בזה אנו רואים בכל עת נפלאות הבורא יתברך אשר הוא עושה נפלאות בכל עת שמגרעין אחד של זרע גדל ממנו כמה שבלים ועקר הגדול הוא אחר שהגרעין נתבלה בארץ ונעשה כאין ואפס אז חוזר וצומח ממנו דבר הנצמח אילנות או תבואה וכיוצא. ועל-כן אי אפשר שיגדל ויצמח שום דבר כי אם על-ידי הזריעה בארץ דיקא, כי עקר כח הגדול והצומח הוא על-ידי בחינת בטול אל אין סוף יתברך בבחינת התפשטות הגשמיות הנ"ל, כי הגדול והצמיחה הוא בחינת בריאה חדשה ועל-כן אי אפשר כי אם על-ידי שזורעין הגרעין בארץ והארץ הוא בחינות שפלות, בחינת אין, ושם נתבלה הגרעין עד שנעשה כאין ואפס ולא נשאר ממנו כי אם משהו בעלמא ואז נכלל הדבר הנזרע באין סוף. על-ידי שנתבלה ונתפשט מגשמיותו ואזי חוזר ושב משם מאין ליש וחוזר ונתחדש ביתר שאת. עד שיוצא וגדל וצומח ממנו אילן גדול וכיוצא, אבל אי אפשר לשום דבר שיחזר ויעלה לשרשו הראשון להתבטל באור האין סוף ולהתחדש שם בבחינת רצוא ושוב כנ"ל כי אם על-ידי האדם, כי הכל נברא בשביל האדם ואד"ם בגימטריה מ"ה ונתן ה' יתברך כח וחכמה בהאדם שיש לו כח בבחירתו להפשיט עצמו מכל גשמיות החמר ולדבק עצמו בה' יתברך עד שיתבטל ויכלל באור אין סוף ברצוא ושוב כל ימי חייו. ועל-ידי-זה כל העולם בכללו נכלל עמו באין סוף. כי הכל תלוי בו כנ"ל: ועל-כן כל שיח השדה וכל עשב השדה לא צמח ולא יצא לאויר העולם עד שבא אדם הראשון והתפלל על הגשמים, כמו שפרש רש"י שם, כי התפלה הוא בחינת דבקות ובטול לאין סוף ועל-ידי-זה העלה כל הזרעים והחזירן לשרשו לאין סוף ועל-ידי-זה חזר והמשיך משם הברכה והשפע העליונה שהם מי הגשמים ועל-ידי-זה צמחו כל הצמחים וכל העשבים וכן עכשו אי אפשר שיגדלו שום צמחים כי אם על-ידי האדם ועקר הוא התפלה, כי אין הגשמים יורדין אלא על-ידי תפלות ישראל, כמו שכתוב איוב לו), ויצו עליה במפגיע. כי התפלה היא בחינת דבקות ובטול לאין סוף, כי עקר שלמות התפלה לפעל על ידה להמשיך גשמים הוא רק כשמתפללין במסירות נפש בבחינת התפשטות הגשמיות כמו החסידים הראשונים שהיו מתפללין בהתפשטות הגשמיות ועל-כן היו תמיד נענין בתפלתם וירדו גשמים על-ידי תפלתם מיד, כמובא במסכת תעניות הרבה מעשיות מזה. ועל-ידי-זה דיקא גדלים הצמחים, כי עקר גדולם על-ידי בחינות בטול לאין סוף ברצוא ושוב. שזה בחינות תפלה כנ"ל:
ובזה מתרץ מה שהתורה כתבה יעודי המצות ושכרם בירידת גשמים. כמו שכתוב, אם בחקתי תלכו וכו' ונתתי גשמיכם בעתם וכו'. וכיוצא בזה הרבה, כי ירידת גשמים שעל-ידי-זה נותנת הארץ יבולה, זה מורה על שלמות עבודתם בתכלית שזכו להגיע לתכלית השלמות על-ידי קיום התורה והמצות עד שזכו להתבטל באור האין סוף שעל-ידי-זה זוכים להמשיך גשמים ולגדל כל צמח הארץ שעקר גדולם על-ידי-זה כנ"ל:
ועל-כן כשחטא אדם הראשון בעץ הדעת נתקללה האדמה בעבורו, כי עקר בריאת האדם היה בשביל זה התכלית שיזכה להתבטל ולהכלל באור האין סוף ואחדותו יתברך כמו שיהיה לעתיד ואם לא היה אוכל מעץ הדעת היה זוכה האדם לתכלית הזה בשלמות בחיים חיותו להתדבק ולהכלל באור האין סוף בעודו בגופו כמו שיהיה לעתיד אחר התחיה והיה יודע שכלו טוב כלו אחד כמו לעתיד שיהיה כלו טוב כנ"ל. ועל-כן הזהירו ה' יתברך, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וכו'. כי הזהירו שלא יאכל מעץ הדעת שעל ידו יודעין טוב ורע שיודעין הפרש בין טוב לרע, דהינו שיש חלוק בין המארעות טובות ורעות ועל-כן הזהירו שלא יאכל אכילה זו, כי האדם נברא שיזכה לדעת שלם ששם אין חלוק בין חסד לדין, כי כלו טוב כלו אחד. שזה זוכין על-ידי בטול לאין סוף כנ"ל. ועל-כן מחמת שאדם פגם בזה על-כן נתקללה האדמה בעבורו, כמו שכתוב בראשית ג), בזעת אפך תאכל לחם וכו'. כי עכשו צריך האדם יגיעה גדולה קדם שממשיך מזונות ופרנסה, כי עכשו אי אפשר להתבטל לאור האין סוף ברצוא ושוב להמשיך משם פרנסה שזה בחינת גדול התבואה והלחם מן הארץ שגדלה רק על-ידי הבטול לאין סוף כנ"ל ועכשו אי אפשר לזכות לזה כי אם ביגיעה גדולה ועצומה מחמת זהמת הנחש שנתאחזה בהאדם ועל-כן צריך האדם יגיעה גדולה לשבר כל התאות והמדות ואז יזכה לבטול הזה שעל-ידי האדם הזה שזוכה לזה על ידו דיקא גדלים כל הצמחים ונמשך כל הפרנסה לעולם:
וזה בחינת אסור כלאים, כי כל דבר נשתנה בתמונתו ודמותו וכל אלו התמונות הם כפי האותיות שהם בחינות מלכות שמלבש באותו הדבר שהם בחינת הרצונות הנמשכין מרצון אין סוף שאין בו שום תמונה שרצונו יתברך היה שזה האות יהיה לו תמונה זו ועל ידו יהיה נברא זה הדבר בתמונה הזאת וסדר הזה וכן בכל פרטי הבריאה וכמבאר לעיל במאמר הנ"ל. וכל אלו הרצונות והתמונות של כל הדברים שבעולם נמשכין מרצון אין סוף שאין בו שום תמונה וכו' כנ"ל. ואי אפשר שיכללו הדברים באין סוף כי אם על-ידי התפשטות הגשמיות ובטול הישות. ואז נכללין הרצונות המלבשין בהתמונות ברצון אין סוף הפשוט שאין בו שום תמונה שממנו נמשכין כל הרצונות וכל התמונות. ועל-כן אי אפשר שיחזרו ויכללו בהאין סוף כי אם כשנזהרין לבלי לשנות רצון ה' יתברך. שיעמד כל דבר ודבר בצלמו ותמונתו שקבע לו הבורא יתברך שמו וזה בחינת אסור כלאי זרעים וכלאי הכרם, כי הזריעה והצמיחה הוא בחינת בטול באור האין סוף ברצוא ושוב כנ"ל. וזה אי אפשר כי אם כשאין משנין התמונות מרצונו יתברך המלבש בכל הרצונות שבכל התמונות שאז כל הרצונות שבכל התמונות יכולין לחזר ולשוב לשרשן להתבטל ברצון הפשוט שנמשכו משם תמונתם וצלמם, אבל כשמערבבים הזרעים חס ושלום וזורעים כלאים חס ושלום נתערבבים התמונות ועל-ידי-זה כאלו עוקרין הרצונות המלבשין בהם מרצון האין סוף מאחר שנשתנו התמונות שלא במינם ואז אין יכולין לחזר ולהכלל ברצון הפשוט וזהו קלקול הבריאה, כי עקר הבריאה כדי שתחזר ותכלל באין סוף כנ"ל וזה אי אפשר כי אם כשמשמרין שלא לערבב את התמונות רק כל דבר יעמד בתמונתו וצלמו. שאז הרצון הפרטי המלבש בכל תמונה ותמונה מקשר ברצון האין סוף שאין בו תמונה ואז יכולין להפשיט הדבר מגשמיותו שיהיה חוזר ונכלל באין סוף כנ"ל. אבל כשמערבבין הזרעים וזורעין כלאים ונתערבבו התמונות על-ידי-זה עוקרין אותם מרצון הפשוט ואינם יכולים לחזר ולהכלל באין סוף ולהמשיך משם רצון העליון שזהו עקר הפגם של כל העברות ועל-כן אי אפשר להכלל באין סוף כי אם על-ידי ודוי דברים כנ"ל. כי עקר הפגם של עברה חס ושלום הוא שפוגמין במלכות באותיות הדבורים שהם הרצונות והתמונות ומשנין אותן ועוקרין אותן משרשן וממשיכין אותן להסטרא אחרא חס ושלום. ועל-כן עקר התקון על-ידי ודוי דברים שעל-ידי-זה חוזרין ומעלין הדבורים בחינת מלכות, בחינת רצונות, לשרשן על-ידי שחזרו ותקנו הצרופים של האותיות שהם הרצונות כסדר, כמבאר במאמר הנ"ל. וזהו בחינות האסור של כלאים שמערבבין ומשנין התמונות והרצונות. שעל-ידי-זה עוקרים אותן משרשן. ואינם יכולין להכלל ברצון אין סוף שאין בו שום תמונה כנ"ל:
ועל-כן החמירה התורה ביותר באסור כלאי הכרם שחמור ביותר מכל הכלאי זרעים והאילן, כי יין יש בו שני בחינות, זכה, נעשה ראש. לא זכה, נעשה רש. זכה, משמחו. לא זכה, משממו. יומא ה) כי יש יין המשמח ויש יין המשכר, כי כשזוכה לשתות היין בקדשה כראוי אזי היין מרים דעתו ומשמח לבבו. בחינת ויין ישמח לבב אנוש תהלים קד) ואז נתעלה דעתו וזוכה לדעת כי ה' הוא האלקים שזהו עקר שלמות הדעת, כי כנ"ל לדעת שה' ואלקים כלו חד כנ"ל שזהו עקר השמחה בחינת ויין ישמח לבב, כי כשזוכין לדעת הזה ויודעין שהכל לטובה בודאי הוא בשמחה תמיד וזהו בחינת השמחה של לעתיד שאז תגדל השמחה, כמו שכתוב תהלים קכו), אז ימלא שחוק פינו וכו', היינו שמחים, כי אז נזכה לדעת הזה שכלו טוב ועל-כן יהיה אז עולם השמחה וזה בחינת השמחה של יין, בחינת יין המשמח, בחינת ויין ישמח, כי נתרומם דעתו על-ידי היין דקדשה עד שזוכה לדעת הנ"ל שהוא למעלה מדעת האנושי ואז יודע שהכל לטובתו, כי כלו טוב שעל-ידי-זה נתרבה השמחה מאד וזה בחינת יין המשמר שנזכה לעתיד בעולם הבא שאז יהי כלו טוב וכו' כנ"ל. אבל יש יין המשכר חס ושלום ומי שאינו זוכה אזי יוצא מדעתו לגמרי על-ידי שתית היין, כי בחינה זו של בטול הנ"ל לאו כל אדם זוכה ולא כל הרוצה לטל את השם נוטל, ואי אפשר לזכות לבחינת בטול הנ"ל כי אם כשמקדשין עצמו תחלה ומשברין כל המדות והתאות הנמשכין מארבעה יסודות ושבין בתשובה שלמה ומתודין ודוי דברים לפני תלמיד חכם אז דיקא יכולין להכלל באין סוף וגם אז אי אפשר להתבטל לגמרי כי ה' יתברך רוצה בעבודתנו, על-כן צריך שיהיה הבטול בבחינת רצוא ושוב כנ"ל. אבל מי שהוא משקע עדין בתאות גשמיות בודאי אי אפשר לו לזכות לבחינת בטול ואפלו אם יתנוצץ לו לפעמים וירצה לעלות ולהכלל באין סוף יותר מהראוי לו לפי מדרגתו יוכל לפגם בזה חס ושלום שזה בחינת פן יהרסו לעלות אל ה' ואפלו בצדיקים גדולים מצינו בארבעה שנכנסו לפרדס שלא יצאו בשלום כי אם רבי עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום, על-כן צריכין לבקש הרבה מה' יתברך שיזכה לבטול הזה לפי מדרגתו בקדשה וטהרה שלא יזיק לו רבוי האור חס ושלום, כי רבוי השמן גורם כבוי הנר חס ושלום, מכל שכן על-ידי שתית היין אף-על-פי שנתרומם הדעת על-ידי היין, אבל כשאינו זוכה אזי נתבלבל דעתו לגמרי ובא לשכרות, כי בטול הנ"ל אל האין סוף זה בחינת שנפשט הדעת ויוצא מהכלים של המחין ונכלל באין סוף, כי בודאי כלי המחין אין יכולין לקבל אור האין סוף. ואחר כך כששב מהבטול אז נשאר בו רק הרשימה ואז הרשימה מאירה לדעת, כי ה' הוא האלקים וכלו טוב כנ"ל, על-כן צריכין שיהיו כלי המחין קדושים וטהורים כדי שיוכלו לקבל אור הרשימו של הבטול. וזה בחינת יין שעל ידו נתרומם הדעת למעלה מהכלים של המחין ועל-כן צריכין שיהיו כלי המחין שלו חזקים שיוכלו לקבל הגדלת הדעת הבא על-ידי היין ואז יכול לידע על-ידי-זה ידיעה שלמה בבחינת חמרא וריחני פקחין, בבחינת וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים שיר השירים ז), דהינו שהולך ומתדבק לדודו באהבה ואחוה ורעות באהבת המישור בבחינת בטול להאין סוף אשר הוא דודי ורעי, כמו שכתוב שם ה), זה דודי וזה רעי. אבל כשלא זכה ואין כלי המחין שלו חזקים אזי אין יכולין לקבל הגדלת הדעת הבא על-ידי היין ואזי רבוי השמן גורם כבוי הנר ונתבלבל דעתו ומחו לגמרי שזהו בחינת יין המשכר, בחינת לא זכה משממו, כי נשתומם לגמרי מרבוי הדעת. וזה בחינת חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע שהיה יין, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, סחטה ענבים ונתנה לו. וגם נח פגם בזה, כמובא, כמו שכתוב, ויחל נח איש האדמה ויטע כרם וישת מן היין וישכר וכו' ועקר הפגם שלהם היה שהסתכלו למעלה ממדרגתם שזהו בחינת יין המשכר וכמובא בספרים: וזה בחינת חטא נדב ואביהוא כמו שאמרו רבותינו ז"ל, שתויי יין נכנסו למקדש. וזה שכתוב, בקרבתם לפני ה' וימתו. כי הכל אחד, כי בקרבתם לפני ה', הינו שהציצו והתקרבו יותר מדאי למעלה ממדרגתם שזה היה עקר הפגם שלהם וזהו בעצמו בחינת שתויי יין וכנ"ל:
ועל-כן צריכין לשמר היין מאד ממגע נכרים שלא יהיה נפגם חס ושלום ולא יהיה נעשה חס ושלום בבחינת יין המשכר. ועל-כן החמירה התורה ביותר באסור כלאי הכרם, כי היין צריכין לשמרו יותר מכלאים כדי שתכלל הנטיעה בשרשה כדי להמשיך היין משרשו שבקדשה שהוא בחינת יין המשמח שזה בחינת בטול אל האין סוף שמשם צומחים כל הזרעים וכל הנטיעות כשהם למיניהם וכנ"ל. אבל כשמערבין כלאים בכרם חס ושלום נפגם היין ונעשה יין המשכר, כי אינו יכול לקבל אור האין סוף מאחר שנתערבב ונשתנה התמונות והרצונות על-ידי התערבות של הכלאים בכרם וכנ"ל, כי היין צריך שמירה יותר מכל הזרעים מכלאים מחמת שהיין הוא בחינת הגדלת הדעת שזה עקר בחינת הבטול ועל-כן צריך שמירה יתרה כנ"ל:
ועל-כן עקר שתית היין הוא רק בשבת ויום טוב בכוס של קדוש, כי בשבת ויום טוב אז מאיר ביותר אור האין סוף, כי זה עקר קדשת שבת ויום טוב שאז נפתח אור האין סוף ועל-כן על-ידי היין ממשיכין הקדשה של שבת ויום טוב על-ידי כוס של קדוש, כי על-ידי כוס יין של קדוש זוכין להתבטל ולהכלל באור האין סוף ולהמשיך הקדשה משם כנ"ל. וזה בחינות כוס יין של הבדלה, כי כשיוצא השבת או היום טוב אז צריכין להמשיך הרשימו של הבטול שתאיר להדעת, כי שבת ויום טוב הוא בחינת בטול אל האין סוף שנפתח אז כנ"ל. ואחר שבת ויום טוב זהו בחינת ששבין מהבטול ואז על-ידי הכוס יין של הבדלה ממשיכין הרשימו של הבטול שתאיר להדעת גם בששת ימי החל שנזכה לדעת גם אז כי ה' הוא האלקים שכלו טוב וכנ"ל. ועל-כן עושין הקדוש וההבדלה על היין דיקא כנ"ל:
וזה בחינת הנוטע כלאים בכרם הרי זה מקדש ארבעים וחמש גפנים מה דיקא בחינת מ"ה הנ"ל. שזהו בחינת בטול אל האין סוף שעל-ידי-זה ממשיכין ממ"ה למאה, כמבאר שם במאמר הנ"ל על מאמר רבותינו ז"ל ומלאו מחד גלגלא דעינא תלת מאה גרבא משחא, עין שם, אבל כשנוטע כלאים בכרם שאז פוגם בבחינות מ"ה, בבחינות בטול הנ"ל, על-כן מקדש ארבעים וחמש גפנים, מה דיקא, כי גם בבחינות מ"ה בטול לאין סוף כנ"ל:
וזה בחינת תפלה שהוא בחינת בטול אל האין סוף כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל-כן יש ארבע בחינות בתפלה שהם כנגד ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה כידוע, דהינו קרבנות ופסוקי דזמרה וברכת קריאת שמע ותפלת שמונה עשרה וכו' כידוע, כי בתחלה צריכין לתקן הארבעה יסודות שהם בשרשן בחינות ארבע אותיות השם, שזהו בחינת ארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה הנ"ל, כי אי אפשר לזכות לבחינת בטול הנ"ל כי אם כשמתקנין כל המדות הנמשכין מארבעה יסודות שהם בחינת ארבעה עולמות הנ"ל כידוע. ועל-כן צריכין בתפלה לסדר ארבע בחינות הנ"ל, דהינו קרבנות ופסוקי דזמרה וכו' כדי לברר ולתקן ארבעה יסודות בחינות ארבעה עולמות הנ"ל ואז זוכין לבחינת בטול אל האין סוף שהוא בגמר תפלת שמונה עשרה שהוא כנגד עולם האצילות ששם עקר הבטול אל האין סוף ועקר הבטול הוא אחר שמסים השליח צבור תפלת שמונה עשרה שאז נופלים על פניהם ומוסרין נפשם לה' שזהו בחינת בטול אל האין סוף ועל-כן אומרים ודוי קדם נפילת אפים שהוא בחינת הבטול, כי אי אפשר לזכות לבחינת בטול האין סוף כי אם על-ידי ודוי דברים כנ"ל במאמר הנ"ל. וזהו בחינת הקדישים שאומרים בין עולם לעולם, דהינו בין קרבנות לפסוקי דזמרה. וכן בין ישתבח ליוצר, כי אנו צריכין לתקן כל הארבעה עולמות שהם בחינת ארבעה יסודות שיהיה כלם קדושים וטהורים כדי שכלם יתעלו ויכללו למעלה למעלה ויתבטלו כלם באור האין סוף ואז נדע כי ה' הוא האלקים כנ"ל שזהו בחינת עלמא דאתי. וזהו בחינת הקדיש שהוא הגדלת שמו הגדול יתברך, בחינת יתגדל ויתקדש שמה רבא, כי עקר הגדלת שמו יתברך הוא בחינת ה' אלקים שהוא שם מלא בחינת שם הגדול. כמו שכתוב תהלים קד), ה' אלקי גדלת מאד. הינו ששם ה' אלקים הוא גדול מאד, כי זה השם כשמתיחד ונכלל יחד בחינת ה' הוא האלקים, זהו עקר גדלתו ורוממותו יתברך בחינת הגדלת שמו יתברך כמו שיהיה לעתיד שיהיה ה' אחד ושמו אחד כמבאר שם במאמר הנ"ל. ועל-כן עקר כונת הקדיש הוא ליחד ולחבר שלשה שמות אלקים עם שלשה שמות הויה, הינו בחינת הנ"ל, בחינת ה' הוא האלקים ועל-כן על-ידי הקדיש נכלל עולם בעולם שלמעלה ממנו וכו'. כי עקר הכלליות הוא בבחינה זו בבחינת ה' הוא האלקים, בבחינת כלו טוב לדעת שכל מארעותיו הם לטובתו, כי כל מה שעולין ונכללין מדרגא לדרגא ומעולם לעולם כל זה הוא בחינת בטול ואז לפי העליה והכלליות כן זוכין לדעת, דהינו להגדיל דעתו בכל פעם ולהבין שהכל לטובתו בחינת ה' הוא האלקים. שזהו בחינת הקדיש שבין עולם לעולם שעל ידו עולין מעולם לעולם, כי הקדיש שהוא הגדלת שמו יתברך, בחינת ה' הוא האלקים, זהו בחינת בטול שהוא בחינת עליה מעולם לעולם כנ"ל. ועל-ידי-זה נטהרין ונתקדשין כל העולמות עד שזוכין אחר כך לבטול גמור אל האין סוף למעלה למעלה ואז זוכין לדעת גדול בשלמות ויודעין בידיעה שלמה שהכל לטובתו, שזהו בחינת ה' הוא האלקים, שזהו בחינת מה שמסימין התפלה בשלום, כי שלום הוא התחברות שני הפכים, דהינו חסדים וגבורות, דהינו לדעת שהכל לטובתו שזהו בחינת הבטול שזוכין בגמר התפלה כנ"ל. ועל-כן אין קדיש בין גאלה לתפלה, דהינו בין בריאה לאצילות, כי שם באצילות עקר הבטול ושם נכללין באין סוף בעצמו כביכול שהוא למעלה מן הדעת למעלה מכל הקדשות כמובן במאמר הנ"ל שבשעת הבטול בעצמו אין שיך לומר שהכל לטובה כי שם אינו יודע מעצמו כלל בחינת ולא ידע איש, אפלו הוא עצמו לא ידע. ועל-כן אין שיך שם קדיש שהוא הגדלת הדעת לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות לדעת כי ה' האלקים והכל לטובה, כי כל זה צריכין בעולמות שלמטה שצריכין להמשיך עליהם ההארה מבחינת אין סוף כדי לדעת זאת שהכל לטובה, אבל שם באצילות כשזוכין להבטול בעצמו שם איך שיך המשכת הקדשה והדעת, כי נתבטלין לגמרי בחינת אפלו הוא עצמו לא ידע כנ"ל:
ואחר נפילת אפים אחר הבטול אז חוזרין בבחינת רצוא ושוב ואזי מאיר הרשימו אל הבטול לדעת כי ה' הוא האלקים ואז יודעין בשלמות שהכל לטובה ואז נמשכין כל ההשפעות, כי עקר המשכת השפע הוא על-ידי הדעת הזה שהוא בחינת כלו טוב, בחינת דעת קנית מה חסרת ועל-כן אומרים אחר כך סדר קדשה ותפלה לדוד וכו' שכל זה הוא בחינת המשכת השפע מהדעת הנ"ל. ועל-כן שכור אסור להתפלל, כי קדם התפלה עדין אין העולמות מתקנים ואז היין הוא בחינת יין המשכר כנ"ל. ועל-כן כששותה יין אי אפשר לו להתבטל באור האין סוף בקדשה ובטהרה כראוי ועל-כן אסור לו להתפלל כי מי שאינו קדוש וטהור ורוצה להרס ולהעלות אל ה' למעלה ממדרגתו פגם מאד בזה כנ"ל ועל-כן כשהוא שכור אסור לו להתפלל שהוא בחינת בטול אל האין סוף כי יתבלבל דעתו לגמרי ולא יוכל להתבטל ברצוא ושוב בהדרגה בקדשה ובטהרה וכנ"ל:
וזה בחינת כוס של ברכה של ברכת המזון אחר האכילה, כי האכילה הוא מגדולי הארץ, דהינו לחם מן הארץ שעליו דוקא חיבין בברכת המזון ועקר גדולי הצמחים מן הארץ הוא בבחינת בטול אל האין סוף כנ"ל. ועל-כן על-ידי האכילה זוכין להתבטל ברצון העליון, דהינו בחינת בטול אל האין סוף שזהו הארת הרצון שזוכין בשעת האכילה, כמבאר במאמר כי מרחמם ינהגם וכו' בלקוטי תנינא סימן ז) שזהו בחינת צדיק אכל לשבע נפשו, בחינת והשביע בצחצחות נפשך שזוכין בשעת האכילה דקדשה לאורות הצחצחות, כמבאר במאמר תקעו וכו' בלקוטי תנינא סימן ה) שהם למעלה מהספירות שהוא בחינת בטול אל האין סוף ועל-כן אז אחר האכילה אז היין הוא בבחינת יין המשמח, בבחינת ויין ישמח לבב אנוש ולחם לבב אנוש יסעד. ועל-כן יין שבתוך הסעדה אינו משכר, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, הינו כנ"ל וזה בחינת כוס של יין של ברכת המזון, כי ברכת המזון נאמר על השבע ואז יש כח להמשיך היין דקדשה בחינת יין המשמח שהוא בחינת הארת הרצון הנ"ל, בחינת בטול אל האין סוף בקדשה גדולה כנ"ל:
כלאי הכרם הלכה ד בהלכות ערלה ד:
והלכה ה בהלכות ערלה הלכה ה אות ח: