ליקוטי הלכות · יורה דעה ב · שבועות ב
התאמת הקריאה
לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא וכו', ואמרו רבותינו ז"ל שבין אם נשבע לשנות את הידוע נקרא שוא ובין אם נשבע על דבר הידוע ופשוט שהוא כמו שהוא כגון על עץ שהוא עץ ועל אבן שהוא אבן, הוא גם כן שבועת שוא. ולכאורה הדבר תמוה מדוע יהיה חמר האסור כשנשבע על דבר הידוע כמו שהוא האמת הלא לא הוציא שום שקר מפיו, ומדוע כשנשבע על דבר שאינו ידוע ואפשר לטעות בו אין בו אסור שבועה והזכרת שם שמים רק שלא ישבע לשקר. ועל דבר הידוע ופשוט יש בו אסור חמור כל כך אף-על-פי שנשבע על האמת. ולכאורה היה נראה להפך כשנשבע אפלו באמת על דבר שאינו פשוט כל כך ואפשר לטעות בו, יהיה בו אסור גדול כי אולי הוא טועה את עצמו. ועל דבר הפשוט לא יהיה האסור חמור כל כך. ובאמת גזרה התורה הקדושה בהפך מזה, כי הנשבע על דבר שאינו ידוע אין בו אסור כשנשבע באמת רק שצריכין להתרחק גם מזה מחמת חמר שבועה, אבל על כל פנים אינו עובר על לאו דלא תשא חס ושלום, ולפעמים הוא מצוה לשבע באמת, כמו שכתוב, ובשמו תשבע. וכשנשבע על דבר הידוע כמו שהוא האמת הוא עובר באסור חמור מאד על 'לא תשא', שהוא לאו חמור מעשרת הדברות:
אך הענין מבאר על-פי מה שמבאר ומובן בכל דברי רבותינו ז"ל, ובפרט בזהר הקדוש ובכתבים, שעקר שלמות האמונה הקדושה הוא להאמין שה' יתברך רוצה בעבודת האדם בזה העולם אף-על-פי שאי אפשר להבין זאת בשכל אנושי בשום אפן, אף-על-פי-כן כבר גלו לנו אבותינו ורבותינו הקדושים מימות אברהם עליו השלום ומשה רבנו שהאמת הוא כן וזה כלל ויסוד כל תורתנו הקדושה. וכמו מי שהוא כופר במציאותו יתברך חס ושלום, הוא כופר ומין ימח שמו, כמו כן אפלו אם אומר שמאמין במציאותו יתברך וכופר בזה שאינו מאמין שהוא יתברך חפץ בעבודתנו הוא גם כן כופר ומין, כי לא תהו בראה לשבת יצרה, כי לא ברא הוא יתברך את העולם שתהיה תהו ובהו כמו שהוא, כי אם לשבת יצרה, לישב אותה בבני אדם בני דעה שיכירו את גדלתו ומלכותו ויעבדו אותו בזה העולם המעשה דיקא, כי היום לעשותם, כתיב 'היום' דיקא ולא למחר בעולם הבא. וזהו עקר החלוק שבין ישראל לבין הכופרים והמחקרים, כמו ששמעתי מפי אדמו"ר ז"ל, שהמחקרים חקרו בגדלת הבורא יתברך עד שהשיגו כמו שהוא האמת שאי אפשר להשיגו ולהבינו בשום אפן בשום מחשבה ודעת ושכל, כי לית מחשבה תפיסא בה כלל. אבל זה אי אפשר להשיג ולהבין בשכלם איך שיך איזה מצוה ועבודה לעבדו יתברך בהם כי זה אי אפשר להם להשיג בדעתם כלל וזה עקר כפירתם ומחמת זה הם רחוקים מהאמת כל כך, כי עקר אמונה השלמה הוא אמונת ישראל עם קדוש שזכינו לקבל את התורה הקדושה על-ידי משה רבנו עליו השלום, שעקר יסודה להאמין שאף-על-פי שה' יתברך מרומם ומנשא מכל העבודות של האדם אף-על-פי-כן הוא חפץ בעבודתנו, כמו שכתוב, ואביתה תהלה מגושי עפר וכו' רק שאי אפשר להבין זאת בשכל:
וזה בחינת אסור שבועת שוא, כי אסור להזכיר שם שמים לבטלה מכל שכן לשבע לבטלה, כי עקר שם ה' הוא התורה, כי אוריתא שמא דקדשא בריך הוא, כי קדם הבריאה אין שיך שום שם לה' יתברך, כי הוא יתברך מרומם ומנשא בהתרוממות בלי שעור מכל השמות הקדושות ומכל הכנויים שבעולם, רק מאהבתו את ישראל שצפה שיצאו מהם צדיקים נוראים כאלו שיכירו גדלו בזה העולם דיקא על-ידי שיתגברו על יצרם ויכבשו את תאותם ויעבדו אותו בכל כחם בתכלית מסירת נפש באמת לאמתו, בשביל זה האציל וברא ויצר ועשה את כל העולמות כלם מראש ועד סוף שעל ידם עשה לעצמו, כביכול, שם בבחינת ותעש לך שם כהיום הזה. כי עתה אחר הבריאה שיך לקרותו בשם הויה או בשם אדנ"י על שהוא מהוה כל העולמות ואדון לכלם וכיוצא בזה בשאר השמות והכנויים הקדושים, אבל כל השמות אינם נתגלים כי אם על-ידי הצדיקים העובדים אותו באמת שעל-ידי-זה מקשרים הבריאה בקדם הבריאה, שזהו עקר בחינת יחוד השמות הקדושות ועל-ידי-זה הם מודיעים לנו אמתת שמותיו הקדושים יתברך. ועקר עבודת הצדיקים שזוכין על-ידי-זה לידע ולהשיג שמותיו הקדושים יתברך הוא דיקא על-ידי שיש להם בחירה שזהו עקר מעלתם על כל המלאכים ושרפים וכו' כידוע. ועקר הבחירה הוא מחמת שתכף אחר הבריאה נתהוה אחיזת השקר, כמבאר בהתורה אמר רבי עקיבא, עין שם. כי עקר הרע והטמאה וההתנגדות הכל נמשך רק מאחיזת השקר שנתהוה אחר הבריאה. ועל-כן עקר מעלת ישראל והצדיקים הוא מה שמבררין האמת מהשקר, הרע מהטוב, שזהו בחינת יתרון האור מן החשך דיקא המובא בספרים, שדיקא על-ידי שיש חשך יודעין ורואין יתרון האור כי אם לא היה חשך ושקר ורע וכו' לא היה יודעין מעלת האור והאמת והטוב וכו'. ורק זהו מעלת ישראל והצדיקים על כל המלאכים וכל דרי מעלה, כי אף-על-פי שהמלאכים וכל דרי מעלה יודעים אמתת מציאותו בברור גמור ועובדים אותו באימה גדולה הרבה יותר מבני אדם התחתונים, אף-על-פי-כן אין מעלתם גדולה כל כך מחמת שאין להם נגדיות של השקר ועל-כן אין להם בחירה. ועל-כן ידיעתם אותו יתברך אף-על-פי שהוא אמתית אינה נחשבת ידיעה כנגד ידיעת ישראל, בפרט ידיעת הצדיקים האמתיים שיודעין ומבינים גדלתו יתברך על-ידי בחירתם שהוא על-ידי ברור האמת מן השקר וכו' וכנ"ל. ועל-ידי-זה דיקא משיגין ויודעין שמותיו הקדושים יותר מכל המלאכים, כי עקר שמותיהם הוא נגדל דיקא על-ידי שמבררין האמת במקום שיש אחיזת השקר שבשביל זה ברא את כל הבריאה והכל בשביל האדם שבזה העולם דיקא וכנ"ל:
ועל-כן אמר ה' יתברך להמלאכים שקטרגו על בריאת האדם ונתקנאו בו, שהם אינם יכולים לקרות שמות לכל הברואים והאדם יודע. כמו שכתוב, ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וכו' וכמובא במדרש. כי כל השמות של כל הברואים שקרא הוא כפי השגתו את שם ה' כי כלם מקבלים חיות על-ידי שמותם משם ה' המחיה את כלם. ועל-כן באמת קרא אז שם גם לה' יתברך בעצמו, כמו שאמרו במדרש שם, עין שם:
ועל-כן כששלח ה' יתברך את משה לישראל במצרים לקרבם לעבודתו יתברך, כמו שכתוב שם, בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים, אז תכף שאל משה לה' יתברך, ואמרו לי מה שמו מה אמר אלהם. כי הא בהא תליא, כי אי אפשר לעבדו יתברך בעבודות ובמצות עד שיודעין משמו יתברך ואי אפשר לידע משמו יתברך כי אם על-ידי עבודתו יתברך ועל-כן באמת יש יגיעה גדולה להצדיקים, אבל הם מוסרים נפשם באמת ושוברים כל תאות עולם הזה בשבילו יתברך קדם שזוכין להשיג איזה עבודה ומצוה. ועל-ידי-זה ה' יתברך מרחם עליהם ומגלה להם שמותיו הקדושים כפי עבודתם ועל-ידי-זה משיגין עבודת המצות ומודיעים לנו כמו אברהם אבינו עליו השלום, שיגע כל ימיו עד שהשיג מצות מילה. ואחר כך בא משה רבנו עליו השלום, והתיגע כל כך עד שנתן לנו כל התורה והמצות, כי אף-על-פי שגם אברהם ידע מהם אבל לא זכה עדין להודיעם לנו כי לא נתנה התורה על ידו. ועל-כן באמת השיג משה שמותיו יתברך יותר מכל האבות, כמו שכתוב, וארא אל אברהם וכו' באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם:
הכלל, שעקר ידיעת שמו יתברך אין זוכין כי אם הצדיקים והם מודיעין לישראל לכל מי שחפץ להתדבק בהם. והם אין זוכין לזה כי אם על-ידי שיש אחיזת השקר ואפשר לטעות שמשם עקר כח הבחירה שעל-ידי-זה עקר הכרת וידיעת שמו יתברך. וזה בחינת אסור הזכרת שם שמים לבטלה וחמר אסור שבועת שוא אף-על-פי שנשבע באמת, כי אסור להזכיר שם שמים על דבר הפשוט וידוע לכל אף-על-פי שהאמת הוא כן, כי אין זה רצונו יתברך לשא את שמו בשביל לגלות האמת בפשיטות, לגלות ולהזכיר שמו יתברך על דבר הפשוט וידוע לכל, כי עקר התגלותו וידיעת שמו יתברך הוא דיקא כשמבררין האמת מהשקר, דהינו כשנשבעין על האמת במקום שאין הדבר פשוט ויכולין לטעות שהוא להפך, שם דיקא יש להזכיר שמו יתברך על האמת, אבל האמת הפשוט וידוע לכל אין להזכיר שמו יתברך על זה, כי בשביל זה לא חפץ ה' יתברך להודיע שמותיו יתברך למלאכים מחמת שהם יודעים האמת בפשיטות במקום שאין בו אחיזת השקר, כי ידוע לכל דרי מעלה אמתת מציאותו יתברך. רק בחר בישראל וצדיקים שהם ידעו שמותיו יתברך מחמת שהם זוכין על-ידי תקף התגברותם על יצרם לברר האמת במקום שיש אחיזת השקר שזה עקר הבחירה וכנ"ל:
וזה בחינת כלל עשרת הדברות 'אנכי ה' אלקיך' להודיע אמתת מציאותו יתברך. ואחר כך 'לא יהיה לך אלקים אחרים על פני', לאסר עבודות זרות שנמשך גם כן מחמת שאומרים שה' יתברך רחוק מהעולם ואי אפשר לעבדו בעצמו כי אם כשמתלבש באיזה דבר שמזה נמשך טעות של כל הנתבעים אחר ההבל של העולם הזה, כמובן בספרים והתורה הקדושה הבדילה אותנו מזה. וזה שנסמך, לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא, שמרמז להנצל גם מהטעות של כופרים שכופרים בכל העבודות שבעולם אפלו בעבודות התורה והמצות הקדושות של ישראל, כי אומרים שאין שיך אצלו יתברך עבודה כלל. וזהו בחינת האסור לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא כי לא תהו בראה וכו'. כי אלו הכופרים הנ"ל הם בבחינת מזכירין שם שמים לבטלה, כי אפלו המודים על האמת, כי מודים במציאותו יתברך באמת אף-על-פי-כן מאחר שכופרים בעבודת המצות של ישראל בזה העולם המעשה דיקא הרי הוא כאלו שמו יתברך שהוא כלל בריאת העולם, הוא חס ושלום לשוא ולהבל וכנ"ל. כי באמת עקר הבריאה הוא רק בשביל הבחירה שעקרה לברר האמת במקום שיש אחיזת השקר דיקא וכנ"ל. וזה שנסמך תכף, זכור את יום השבת לקדשו, ששת ימים תעבד וכו'. ויום השביעי שבת לה' וכו'. כי כל הנ"ל כלול במצות שבת שהוא כלל כל התורה והוא שמא דקדשא בריך הוא, כמו שאיתא בזהר הקדוש. כי התורה הזכירה כמה פעמים אצל מצות שבת, ששת ימים תעבד וכו'. ולכאורה הוא מיתר, כי הלא אין זה מצוה ששת ימים תעבד, אך התורה הראה לנו בזה שאי אפשר לזכות לקדשת שבת, שהוא בחינת עלמא דאתי שהוא עקר התכלית להכיר אותו יתברך כי אם על-ידי ששת ימים תעבד וכו'. כי עקר קדשת שבת בחינת עלמא דאתי זוכין דיקא על-ידי שהאדם הוא בעולם הזה שכלול בששת ימי המעשה ששם אחיזת השקר וצריך לעבד בהם עבודתו, כמו שכתוב, אשר ברא אלקים לעשות, שהכל צריך תקון כמו שאמרו במדרש החטים צריכין לטחן התרמסין וכו'. כי האדם נברא שיתקן ויברר כל הדברים ועקר התקון והברור גם בגשמיות נמשך מבחינת ברור הנ"ל שהוא ברור הטוב מן הרע שעקרו הוא ברור האמת מן השקר וכנ"ל ומשם נמשכין כל המלאכות והעבודות שבעולם. ועל-כן צריכין לעשות הכל על-פי התורה, ומי שעוסק בתורה בעצמה הוא בן חורין ופטור מכלם, כי מברר הכל על-ידי התורה בעצמה שמשם הכח של כל העוסקים במלאכה ומשא ומתן לברר ולתקן ולא לקלקל חס ושלום. ועל-ידי-זה דיקא זוכין לשבת שהוא התכלית, כי דיקא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, כי שבת הוא אמת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, בחינת שמא דקדשא בריך הוא שאי אפשר לזכות לזה כי אם על-ידי ששת ימי המעשה דיקא מחמת שיש בהם אחיזת השקר. וכפי מה שזוכה כל אחד לברר האמת מהשקר בזה העולם שהוא בחינת ששת ימי המעשה, כמו כן הוא זוכה להתכלית שהוא בחינת שבת וכנ"ל ועל-כן נסמך שבת לדבור לא תשא לשוא וכנ"ל:
וזהו כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל, לעולם שכלו ארך וכו'. כי רבותינו ז"ל אמרו, טוב לאדם שלא נברא משנברא. ואם כן קשה למה נברא, ופרש רבנו ז"ל בלקוטי תנינא סימן לט) שכפי פגעי העולם הזה בודאי טוב שלא נברא אבל בשביל התכלית בודאי טוב מה שנברא. כי אי אפשר להנשמה להשיג התכלית בחינת שבת, כי אם על-ידי שעוברת בזה העולם המעשה וכו', עין שם. ועל-כן נסמך למען יאריכון ימיך אצל מצות כבוד דיקא, כי יש שיקשה בעיניהם למה לו לכבד אביו ואמו בשביל שהביאו אותו לזה העולם, הלא טוב לאדם שלא נברא משנברא. וכאשר באמת הרבה בני אדם קובלים על ימיהם ואומרים למה נבראו מחמת רבוי הצרות והיסורים שסובלים בזה העולם וכמו שכתוב, אדם לעמל יולד קצר ימים ושבע רגז. אך באמת בשביל התכלית שיזכה אפלו הפחות שבפחותים והקל שבקלים בודאי כדאי כל היסורים והצרות שסובל בזה העולם ואחר מיתה, כי הכל כדאי בשביל התכלית רק מי שהוא חכם אמת ורואה את הנולד הוא מישב עצמו למה לו לסבל צער ויסורין הרבה בזה העולם, בפרט אחר מיתה אם לא ייטיב את מעשיו ולסוף מה ישאר ממנו. הלא טוב לו שייטיב את מעשיו ויהיה נצל ממרירות הענשים לאחר מותו וגם בזה העולם יהיה נקל לו ביותר לקבל פגעי העולם כידוע ואחר כך יזכה למה שיזכה עין לא ראתה וכו'. אבל על כל פנים סוף כל סוף גם התכלית המעט דמעט שיזכה, הקל שבקלים עולה על כל הצרות והיסורים שסבל בזה העולם ואחר כך ובשביל זה בודאי הוא מחיב לכבד את אביו ואמו שהביאו אותו לעולם. מאחר שעל ידם יזכה לתכלית כזה שאי אפשר לזכות אליו שום מלאך וכו' כי אם נשמות ישראל על-ידי שהיה בזה העולם דיקא שיש בו אחיזת השקר כזה ותאות כאלה וכו' וכנ"ל: נמצא, שכל אלו החמש דברות מדברים מהתכלית שיזכה האדם בזה העולם דיקא כנ"ל. אך איך זוכין להגיע להתכלית שהוא בחינת שבת שמא דקדשא בריך הוא להכיר אותו יתברך. הוא על-ידי שכופין את יצרו ומשברין תאות עולם הזה וכנ"ל. וזהו בחינת כלל כל החמש דברות השניות, שהם, לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב וכו', שהם כלל התאות הגדולות, שהם, נאוף ורציחה וכעס וגנבה ורמאות וחמדה שהוא כלל כל התאות, ובפרט תאות ממון, כי כשתכף את יצרך ותהיה נשמר מתאות עולם הזה הכלולים בהחמש דברות אחרונות שכלל כלם לא תחמד ולא תתאוה, לשבר תאות וחמדת לבו, על-ידי-זה תזכה להתכלית לידע ולהשיג שמו יתברך שהוא בחינת שבת כנ"ל. וזהו בחינת לא תענה ברעך עד שקר שהוא כנגד דבור זכור את יום השבת, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. כי שבת הוא עקר התכלית בחינת תכלית שמים וארץ, כמו שמבאר בסימן הנ"ל שאי אפשר להשיגו כי אם על-ידי בחינת לא תענה ברעך עד שקר, דהינו להיות נזהר מן השקר הנאחז בזה העולם ולברר אמת מן השקר דיקא. שעל-ידי-זה דיקא זוכין לשבת, שהוא בחינת אמת, שהוא שמא דקדשא בריך הוא, שהוא התכלית וכנ"ל. כי לא תענה ברעך 'מרמז שלא להעיד עדות שקר' בבוראו, כמו שפרש רש"י בשיר השירים בפסוק, תאמי צביה וכו', עין שם. וכן הוא מרמז שלא להעיד עדות שקר על הצדיק האמת שנקרא רעך, כי רק הוא הרע והאוהב אמתי החושב על תכליתך הנצחי להיטיב עמך בחנם בטוב אמתי ונצחי. והבעל דבר מתגרה בבני אדם למצא עליו תואנות ועלילות שקר כדי להרחיקם מטוב אמתי, מתכלית הנצחי שאי אפשר לזכות אליו כי אם על ידו כידוע ומבאר בכל הספרים. ועל זה צעק דוד המלך עליו השלום, תאלמנה שפתי שקר הדברות על צדיק עתק וכו'. וזהו בחינת האזהרה לא תענה ברעך עד שקר שהוא כנגד זכור את יום השבת, כי עקר קדשת שבת, שהוא התכלית אי אפשר לזכות אליו כי אם על-ידי הצדיק שהוא בחינת משה, כמו שמבאר שם על פסוק, לכו חזו וכו' בסימן הנ"ל, עין שם:
וזה בחינת אמת ואמונה וההפך מהם שוא ושקר. 'שוא' כנגד אמת, 'שקר' כנגד אמונה. ואפלו דבר אמת הידוע לכל בכלל שוא ואסור להזכיר שם שמים על זה כנ"ל, כי עקר האמת כשמתחבר באמונה בבחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. כי אמת הוא דבר הברור שהכל יודעין שהוא כך. ואמונה הוא במקום שאין מבינים ויודעים הדבר בברור בדעתו, אדרבא, השכל הפשוט מחיב להפך רק שמאמינים בהאמת שהוא כך. וזה עקר שלמות האמת וזה עקר הגדלת שם ה', כי הדבר הפשוט אין זה שלמות האמת וכו' כנ"ל ועדין צריכין לדבר בזה ולבאר הדבר בחסדו יתברך:
וזה בחינת מעלת חדושי תורה. וזה בחינת חדי קדשא בריך הוא בפלפולא. וזה בחינת ממרחק תביא לחמה. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל, דברי תורה עניים במקום ועשירים במקום אחר. וזה בחינת בכל יום יהיה בעיניך כחדשים, שנאמר בכל התורה ואצל מצות קריאת שמע ביותר. וזה בחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך. וזה בחינת מעלת הבעל תשובה שגדול מצדיקים גמורים, כמו שאמרו רבותינו ז"ל. וזה שצעק רבי יוחנן על פטירת ריש לקיש, לית את בר לקישא וכו' רבותא למימר סיעתא אף אנא ידענא דשפיר קאמינא: מכל זה מבינים שעקר עבודה האמתיות הוא דיקא כשמוציאים ומבררין האמת ממקום שהיה נעלם ונסתם תחלה. ובחסדי ה' יתבאר לקמן כל זה:
וזהו שנסמך מצות שבת למצות כבוד אב ואם, כמו שכתוב, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתתי תשמרו. כי עקר מצות כבוד הוא מחמת התכלית שהוא שבת כנ"ל ועל-כן אמרו רבותינו ז"ל, אם אמר לך אביך חלל את השבת אל תשמע לו וכו'. כי כל עקר מצות כבוד בשביל התכלית וכנ"ל. ועל-כן באמת כבוד רבו קודם לכבוד אביו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל שאביו הביאו לעולם הזה ורבו מביאו לעולם הבא. כי גם כל מצות כבוד הוא רק בשביל התכלית הנ"ל. רק מחמת שאי אפשר לזכות להתכלית כי אם על-ידי שבאים לעולם הזה על-ידי אב ואם דיקא, על-כן צריכין לכבד אותם כנ"ל. אבל על כל פנים העקר הוא התכלית על-כן שבת וכו' וכבוד רבו שמביאו לעולם הבא בודאי קודם:
וזהו, ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך, עין פרוש רש"י כששמעו סוף דברך כבד וכו', הודו על ראש דברך שהוא אמת, כי עקר שלמות התגלות האמת הוא בסוף בבחינת טוב אחרית דבר מראשיתו וכו'. וזה בחינת השמר אמת לעולם. וכתיב, ואמת ה' לעולם בחינת שפת אמת תכון לעד. 'כוננת' לא כתיב אלא 'תכון', שבסוף לעתיד יתגלה האמת כמו שאיתא בזהר הקדוש ומובא בדברינו במקום אחר, עין שם. כי בראשית הדבר אי אפשר לגלות האמת בשום אפן וזה עקר הבחירה מה שאין ה' יתברך מגלה להאדם האמת מיד. כמו למשל התינוק אם היה יודע עצם המעלה שרוצים אביו ורבו לזכותו במה שלומדים עמו בודאי היה רץ להחדר על ידיו ועל רגליו, אך מחמת שלפי דעתו אינו רואה אמתת המעלה שיזכה על-ידי הלמוד, על-כן הוא בורח מבית הספר. וכן אפלו הגדול יותר אם היה רואה בעיניו תענוגי עולם הבא מה שיזכה על-ידי עזיבת העברה ועל-ידי עשית המצוה בודאי היו הכל בורחים מן העברה ורצים אל המצוה. ואפלו גוף התאוה שבא על-ידי רתיחת הדמים היה מתבטל אם היה רואה בעיניו חלק מאלף מתענוגי ושעשועי עולם הבא, כי גם בעולם הזה רואים בחוש שגם התאוה הגדולה מתבטלת כשרואה תאוה גדולה מזה, כגון למשל אם היה רואה שיוכל לחטף מיד אלף אדומים, מכל שכן יותר בודאי אפלו אם היה אוחז באיזה תאוה שהוא היה משליכה והיה רץ בכל כחו לחטף הון רב כזה, מכל שכן אם היה רואה הון עתק, מכל שכן וכל שכן אם היה זוכה לשמע חלק אחד מאלף ורבבה מקול הנגון שיתער לעתיד וכו' וכו'. אך עקר הבחירה הוא מחמת שאין רואים האמת בתחלתו, אדרבא, כפי פשטיות קטנות דעת האדם נדמה לו באמת שזהו תענוג לאכל ולשתות וכו' ועבודת ה' הוא יגיעה. וזהו עקר נסיונו שצריך לסבל יגיעות בשביל עבודת ה' מחמת שאין רואה האמת. ועל-ידי-זה דיקא יזכה לבסוף שיתגלה לו האמת שאדרבא, זהו עקר התענוג והתכלית לעבד את ה'. אבל בתחלתו בהכרח שיהיה נעלם ממנו קצת האמת כדי שיסבל צער ויגיעה ויהיה לו בחירה. ועל-ידי-זה דיקא יקבל השכר טוב שהוא התגלות האמת לאמתו, שהוא עקר קבול השכר, כי לפום צערא אגרא:
וכן בכל הידיעות וההשגות קטנות וגדולות אי אפשר להשיג האמת מיד כי אם על-ידי יגיעות גדולות, כי כל הקשיות שקשה לכמה בני אדם על הנהגת ה' יתברך וכן מה שקשה על הצדיק האמת, ובפרט הקשיות של החכמים בעיניהם ושל המחקרים הכל הוא מחמת האמת שלהם, כי בודאי גם המחקרים הגדולים מתאוים אל האמת, כי זה כלל גדול שעקר החכמה הוא להשיג אמתת הדבר כמו שהוא, כגון לידע הלוך הגלגלים כמו שהוא האמת, או לידע תהלוכת הדמים שבאדם כמו שהוא וכיוצא בזה בשאר החכמות. אבל קשה מאד מאד להשיג האמת אפלו בלמודיית וטבעיית כאשר הם מודים בעצמם, מכל שכן וכל שכן בעיונית שהוא חקירות אלקות, וכל הקשיות שמקשין הכל מחמת שכפי האמת שבדעתם נדמה להם שראוי להיות בהפך, אבל איש בער לא ידע שמאד עמקו מחשבותיו יתברך ואי אפשר בשום אפן להשיג ולהבין בשכל אמתתו והנהגתו יתברך כי אם על-ידי אמונה כשמתחברת באמת, שזה אי אפשר לזכות כי אם על-ידי צדיקים אמתיים שהם בבחינת משה ואבות העולם ששברו תאותיהם בתכלית עד שפרשו עצמן מתאות עולם הזה לגמרי עד שהשיגו והכירו אמתתו באמת וזכו להכניס דרכי האמונה בנו:
ועל-כן מי שרוצה לזכות לחיים נצחיים אי אפשר לו לזכות כי אם על-ידי אמונה וכנ"ל. ולאמונה זוכין על-ידי אמת בבחינת צדק כד אתחברת באמת וכו', הינו אם ירצה להסתכל על האמת לאמתו יבין שראוי לו להאמין האמונה האמתיית בה' ובמשה עבדו ובצדיקי וכשרי אמת שבכל דור. כי עצם האמת בודאי אי אפשר להשיג בדעתו הפחותה, אדרבא, נדמה לו להפך מחמת שהוא משקע בתאותיו ובעולם הזה ובכבוד ונצחון כל כך. אך אם יטה דעתו אל האמת לאמתו ויחזיר פניו קצת מתאות עולם הזה וישים לבו באמת לחשב על תכליתו הנצחי יאיר ה' עיניו ויראה ויבין היכן האמת, כמבאר מזה במקום אחר). כי אמונה הוא רק במה שאינו מבין כי מה שמבין בדעתו אין זה אמונה ואם כן מהיכן יבוא לאמונה אך ה' יתברך מרחם על עמו ומאיר לישראל דרכי האמונה באפן שיש להם כח לבחר בהאמת ואמונה אם ירצו. אבל אינו מגלה בתחלה האמת בשלמות כדי שיהיה בחירה, רק מאיר האמת קצת באפן שיהיה כח להאמין למי שירצה להסתכל על האמת לאמתו כמו בתחלה התקרבות ישראל לה' יתברך על-ידי משה רבנו שגלה אלקותו על-ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה משה לעיני כל ישראל, ועל-ידי-זה בודאי היה להם כח להאמין, וכמו שכתוב, וירא ישראל וכו' ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכו'. ואף-על-פי-כן הניח להם אחר כך מקום לטעות על-ידי כמה הנהגות שהתנהג עמהם בחכמתו העמקה באפן שיהיה להם נסיון ובחירה כמו אחר קריעת ים סוף שהלכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואז התלוננו הרבה. וכן במן ושלו וכו' שלא נתן להם תכף ומיד. והכל בשביל נסיון ובחירה, כמו שכתוב, ויענך וירעבך ויאכלך את המן וכו' למען נסותך וכו'. ועל-כן באמת רבים נכשלו וחלקו על ה' יתברך ועל משה. והכשרים והצדיקים האמינו בה' ובמשה שבודאי ישרים דרכיו יתברך, כי בודאי היה יכל ה' יתברך לתן להם המים והמן וכו' מיד, רק כל מה שסבב עמהם הכל היה בשביל הבחירה וכנ"ל. ומי שהיה רוצה להסתכל על האמת היה רואה בעיניו עין בעין שראוי לו להאמין בה' ובמשה מאחר שראו אותות ומופתים נוראים כאלה והתגלות התורה כזה וכו'. ואם שקשה כמה קשיות ותמיהות על הנהגתו על זה צריכין להשליך שכלו ולהאמין, כי אי אפשר להשיג אמתת השכל של הנהגותיו יתברך מיד וכנ"ל, אבל המתלוננים המבקשים תואנה חלקו על ה' יתברך ועל משה על-ידי קשיות כאלו, כי מחמת תאותם ונצחונם וכבודם הקשו קשיות שאי אפשר להשיבם ולא רצו לסמך על אמונה שנעשית על-ידי הסתכלות על האמת לאמתו וכנ"ל:
וכן הוא בכל דור ודור שמקשין על הצדיק קשיות שנדמה להם לקשיות גדולות ורוצים להבין הכל תכף בדעתם. והכל מחמת תאותם הרעות בפרט תאות הכבוד והנצחון ואינם חסים על עצמם לחשב על תכליתם הנצחי, כי מי האיש החפץ חיים ומסתכל על תכליתו הנצחי יבין בודאי האמת שראוי לו להאמין בהאמת על-ידי כל התגלות התורה הנפלאה וכו' שגלה מה שאי אפשר בשום אפן בשכל אנושי להשיג, למי שירצה לשום לבו אליהם היטב ולהסתכל על האמת לאמתו. רק מה שמעקמין לבו בכמה קשיות, ובפרט על-ידי רבוי המחלקת הכל בשביל בחירתו, כי יכול להבין לפי מעשיו אם ראוי לו להתקרב בנקל למקום חיותו הנצחי על-כן מרחקין אותו על-ידי מחלקת וקשיות כאלה. ובחירה בידו אם ירצה להסתכל על האמת יבין היכן האמת ויתחזק באמונה על קשיות והעקמימיות שבלבו ויזכה לאמונה שלמה בבחינת צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. ואם ירצה ההפך הרשות בידו וכל הרוצה לצאת יצא והצדיק ואנשיו האמתיים לא יפסדו ולא יחסרו כלום. ואם חכמת חכמת לך, ולצת לבדך תשא. וכמו שמבאר על פסוק, אזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין, עין שם בסימן ה בהתורה 'בחצצרות':
וזה בחינת חטא המרגלים שנתן להם ה' יתברך מקום לטעות על שרצו לחקר יותר מדאי, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, אני אמרתי להם שהיא טובה והם לא רצו להאמין וכו', חייך שאני נותן להם מקום לטעות וכו'. כי ארץ ישראל היא עקר בחינת אמונה, כמו שמבאר במקום אחר והם רצו לראות בעיניהם מיד איך באין לארץ ישראל. ולא רצו לסמך על אמונה אף-על-פי שכבר ראו אותות ומופתים נוראים ונפלאים כאלה, אף-על-פי-כן אמרו, נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וכו'. כי רצו לראות ולהבין האמת מיד, על-כן נתן להם ה' יתברך מקום לטעות וגרמו בכיות לדורות עד היום שמתארך הגלות על-ידי-זה. ועקר הגאלה תלויה בזה, כי כן דרך ה' יתברך שהוא עוסק ברחמיו לקרב את האדם בכמה דרכים, אך אף-על-פי-כן הוא מניח לו מקום להסתפק קצת בשביל נסיון ובחירה. וכשמתחזק באמונה שלמה על-ידי שמסתכל על האמת על כל החסדים שעשה ה' יתברך והאיר בו מרחוק רמזים בכמה דרכים להודיעו היכן האמת בודאי יזכה לכל טוב אמתי ונצחי, אבל אם ירצה לבקש תואנות לפרש, נותן לו ה' יתברך מקום לטעות יותר ויותר וצריך אחר כך יגיעות גדולות ועצומות מאד ביותר קדם שיזכה אל האמת וכולי האי ואולי. עד שיכול לפטר מן העולם ולא יזכה אל האמת ויצטרך לסבל מה שיסבל ולהתגלגל בכמה גלגולים עד שיבוא להתקרב אל האמת, שהיה בידו לזכות בו עתה על-ידי נסיון קל להשליך תאות הכבוד והנצחון ולהסתכל על האמת לאמתו וכנ"ל: וזה שהקפיד עליהם ה' יתברך ואמר למשה, עד אנה ינאצני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו. הינו כנ"ל, כי הלא כבר התחלתי להאיר להם האמת על-ידי כל האותות אשר עשיתי בקרבם ועדין אינם מאמינים מחמת הקשיות שלהם שרוצים להבין ולראות הכל מיד וכנ"ל. על-כן גזר עליהם אז הגלות והחרבן שנמשך עד הנה שיצטרכו להתנסות בכל דור ודור בענין זה שמי שירצה להסתכל על האמת על-ידי כל מה שכבר התחיל ה' יתברך להאיר בו, יוכל להבין היכן האמת ויתחזק באמונה על כל מה שאינו יכול להבין ולהפך להפך כנ"ל. ובזה תלויה עקר הגאלה, כי עקר הגאלה תלויה באמונה, כמו שכתוב, תבואי תשורי מראש אמנה, הינו כנ"ל. והבן היטב אם תרצה לחוס על חייך הנצחיים:
וכן האדם בעצמו אפלו כשזוכה להתקרב אל האמת על-ידי תקף אמונתו כנ"ל, צריך גם כן שיהיה לו אמונה בעצמו, שזהו גם כן בכלל אמונת חכמים, כמו שמבאר בהתורה חדי רבי שמעון בסימן סא). כי הרבה מתרחקים על-ידי רבוי הקשיות שקשה להם עליהם בעצמן שרואים שזהו כמה שחותרים להתקרב לה' יתברך וכבר סבלו יגיעות קצת ובזיונות רבות בשביל האמת ואף-על-פי-כן עדין הם רחוקים כמו שרחוקים. וכל זה מעשה הבעל דבר שחותר עליהם לרחקם יותר וכבר דברנו בזה הרבה אך עדין צריכים למודעי, לידע ולהודיע שאי אפשר להאדם בשום אפן בזה העולם שידע היכן הוא אוחז, כמו ששמעתי בשמו ז"ל. וזה מעקרי הנסיונות שלו מה שאינו יודע היכן הוא עומד ואוחז. כי אם היה רואה ויודע מה שזוכה גם עתה על-ידי כל תנועה והעתקה שמנתק עצמו מרע לטוב אפלו תנועה בעלמא, בודאי היה רץ בכל כחו לעבודת ה' ולתורתו והיה צדיק גמור, אבל היה מתבטל בחירתו, כי עקר הבחירה מה שאינו רואה ויודע מה שעושה ומתקן לפי מקומו ושעתו. על-כן צריכים גם בזה להתחזק באמונה לידע ולהאמין בדברי רבותינו ז"ל שאין שום תנועה טובה נאבדת כלל, כי לית רעותא טבא דאתאביד וסוף כל סוף לא ישאר ממנו רק מה שחטף איזה טוב בכל יום ויום מימי חייו. ובודאי כל המרבה הרי זה משבח, אבל אף-על-פי-כן אטו מאן דלא יכיל למעבד כלא מצוה פלגא מצוה נמי לא ליעבד. וכל ההתרחקות של בני אדם מחמת רעיונים ומחשבות ובלבולים כאלה, הכל מחמת בחינה הנ"ל, מחמת שרוצה להבין האמת תכף ומיד. אבל המאמין לא יחיש וצריכין להמתין הרבה הרבה עד שיזכה להשיג ולהבין אמתת דרכיו יתברך, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם. וכתיב, כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי כי גבהו שמים מארץ וכו'. כי עקר התגלות האמת הוא בסוף וכנזכר לעיל:
וזהו, הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האמים. כי אפלו הגויים וכל האמות ראוי להם להודות בו יתברך ולהללו ולשבחו, ואם תאמרו, מהיכן נבוא אל האמת להתקרב אליו יתברך להללו ולשבחו מאחר שאי אפשר להשיג ולהבין דרכיו וקשה לנו קשיות הרבה כאלה?! על זה משיב דוד, כי חסדו גבר עלינו, כי כבר גבר עלינו חסדו כל כך שזכינו לראות אותות ומופתים נוראים כאלה והתגלות תורה כאלה על-ידי כל הצדיקים שהיו בכל דור ודור עד הנה על-ידי כל זה ראוי לכם להסתכל על האמת ולהבין כי צדיק ה', רק שאי אפשר להבין כל דרכיו בשכל. ולהתחזק באמונה שלמה וכנ"ל כי ואמת ה' לעולם, כי עצם האמת אי אפשר להשיג ולהבין מיד רק בסוף יתגלה האמת על-ידי תקף האמונה כנ"ל, כי אמת ה' לעולם דיקא וכנ"ל, על-כן ראוי גם לכם להתחזק באמונה שלמה אם תרצו להסתכל על האמת וכנ"ל: