ליקוטי הלכות · אבן העזר · פריה ורביה ואישות ה
התאמת הקריאה
כל אדם חיב להוליד בן ובת:
על-פי התורה "תקעו תוכחה" בלקוטי תנינא סימן ח, עין שם, וכבר מבאר בהלכות אשות הלכה ב על-פי התורה הנ"ל, עין שם, ועוד לאלקי מלין, על-פי מה שכתוב שם בהתורה הנ"ל באות ו) על פסוק, "ובל יאמר שכן חליתי וכו'". הענין הנפלא והנורא מאד מעצם נפלאות רבוי בתים שנעשים על-ידי שנתוסף נפש אחד להקבוץ של ישראל וכו', שנתרבין הבתים אלפים אלפי ורבי רבבות רבבות רבבות עד אין קץ, כי שלש אבנים בונות ששה בתים, ארבע עשרים וארבעה חמש מאה ועשרים וכו', עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב וכו', עין שם:
ועתה מובן ממילא היטב גדל החיוב על כל אחד מישראל להוליד בנים, והוא מצוה הראשונה בתורה, כי כשמוליד נפש מישראל, הרי הוא מוסיף על הקבוץ של ישראל נפש אחד שעל-ידי-זה נתרבו הבתים מאד מאד מה שאין הפה יכול לדבר וכו', כמו שכתוב שם, שעל-ידי-זה גורם להעלות שעשועים גדולים ונפלאים לפני השם יתברך על-ידי עצם רבוי הבתים וכו' וכנזכר לעיל:
כי בודאי עקר המצוה הוא להוליד בן כשר, בן ישראלי שיקים התורה והמצוות. ואם שלאו כל אדם זוכה שיהיו בניו צדיקים וכשרים גמורים, על כל פנים מאחר שהם בכלל ישראל, המאמינים בהשם יתברך ובתורתו ואביו מחנך אותם מנעוריהם לעסק בתורה ותפלה, ולכנס לבתי כנסיות ובתי מדרשות ולהתוסף על הקבוץ קדוש של ישראל להתפלל עמהם יחד, וליחד שמו יתברך עמהם יחד פעמים בכל יום, ולומר שמע ישראל וכו', הרי גורם שעשועים נפלאים לפניו יתברך, מאחר שהוסיף נפש להקבוץ הקדוש של ישראל שנתרבין הבתים עד אין קץ וכו'. וגם אולי יפקו מניה בנין דמעלי שיהיו צדיקים גמורים, ועל-כן העקר שיראה לחנכם לילך בדרך האמונה הקדושה כאשר קבלנו מאבותינו, וכמו שאנו מזהרים בפרשת קריאת שמע, "ושננתם לבניך וכו', ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וכו'". וכתיב, "והודעתם לבניך ולבני בניך". ובפרט לרחקם בכל מיני הרחקות מהכתות הרעות שקמו בדורות הללו להעביר, חס ושלום, את נערי בני ישראל מעקר הדת הקדוש, שהעמידו בתי תפלות ללמד את בני ישראל חכמות חיצוניות וכו', שכלם הם פורקי על לגמרי, ואם בתחלה מרמים את אביהם ואומרים שילמדו עמהם גם למוד התורה, אבל הכל הוא צביעות ושקר, כי מעט שלומדים עמהם הוא רק מקרא עם פרושיהם ובאוריהם הרעים שיצאו מאפיקורסים גמורים מפרסמים, וקצתם מהם המירו דתם וחברו באורים ותרגומים על תורה נביאים כתובים, כמפרסם כל זה לבני ישראל הכשרים, ואין כאן מקומו להאריך בזה), אבל מאחר שרב ישראל הכשרים מחנכים בניהם בדרך אבותינו אשר מעולם, שיבלו ימיהם רק על תורה ותפלה להגות בתורת ה' בכתב ובעל פה, בש"ס ופוסקים, הרי הם מוסיפים נפש להקבוץ של ישראל ונתרבין הבתים מאד מאד, על-כן שכרם הרבה מאד, ועל-ידי-זה תבוא הגאלה, כמו שנאמר, "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה". והכל על-ידי בחינה הנ"ל, על-ידי רבוי הבתים, על-ידי רבוי הצרופים עד אין קץ, שעל-ידי-זה "יהיה הצעיר לגוי עצום מאד" כנ"ל, שעל-ידי-זה יעלו שעשועים נפלאים לפני השם יתברך עד שיכמרו רחמיו ויחיש לגאלנו, כמו שכתוב, "אני ה' בעתה אחישנה":
וזה בחינת ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים וכו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י; שבקש לגלות את קץ הגאלה ונסתלקה הימנו שכינה וכו', והתחיל לדבר דברים אחרים. ובודאי מה שדבר אחר כך היה מעין זה שהעלים והסתיר בתוך דבריו סוד הקץ, וכמו שאיתא בזהר הקדוש על פסוק זה, עין שם, גלי וסתים) הינו כי יעקב ראה מטתו שלמה וכלם צדיקים גמורים, סבר שכבר יוכל לגלות קץ הגאלה, הוא קץ הפלאות וסתום מעין כל, ואי אפשר לגלותו ולקרבו כי אם על-ידי קבוץ הרחוקים דיקא, כי העקר המעלה היא כשנתוסף אל הקבוץ הקדוש נפש חדש שהיה מתחלה רחוק כמו שהיה רחוק, ועכשו קרבוהו לעבודתו יתברך שיתוסף ויהיה נעשה שכן אל הקבוץ הקדוש, זהו עקר שעשועיו יתברך, כמבאר בזהר הקדוש, ובפרט בדברינו, שזהו עקר גדלתו יתברך, ועל-ידי-זה דיקא נתרבין הבתים עד אין קץ וכו', וזהו שאמר אחר כך, "הקבצו ושמעו בני יעקב וכו'". ובתחלה אמר "האספו", והחלוק בין אספה לקבוץ הוא, כי אספה נאמר על אספת הקהל שאינם רחוקים מאד זה מזה, כמו "אספה לי שבעים איש מזקני ישראל וכו'". וכן, "לך ואספת את זקני ישראל וכו'", אבל שם קבוץ נאמר על קבוץ הרחוקים מאד מאד בקצה הארץ וכו', כמו שכתוב, "אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' וכו'". וכן "מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו". ועל-כן בתחלה אמר יעקב לשון אספה "האספו ואגידה לכם וכו'", שסבר שעל-ידי האספה לבד של בניו הקדושים שכלם צדיקים, על-ידי-זה יוכל לגלות ולקרב קץ הגאלה, אבל השכינה נסתלקה הימנו, ואז הבין שאי אפשר להביא הגאלה על-ידי בחינת אספה לבד, דהינו שיאסף הצדיקים לבד, כי השם יתברך חושב לבל ידח ממנו נדח, וכל עכוב הגאלה ואריכת הגלות הוא מחמת רבוי רחמנותו על כל הרחוקים והנדחים מאד שצריכין להתמהמה ולחכות עד שישמעו הרחוקים ויבואו ויתוספו על הקבוץ הקדוש של ישראל וכו', וזהו שאמר אחר כך לשון קבוץ, "הקבצו ושמעו וכו'", שאמר, עתה אני מבין שעקר הגאלה תלויה על-ידי בחינת הקבצו וכו', דהינו על-ידי שיקבצו הרחוקים מאד הנקראים נדחים, בחינת מקבץ נדחי ישראל, בחינת והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו', על-ידי-זה דיקא יתגדל ויתרבה הקבוץ הקדוש בתוספות שכנים הרבה שהיו מתחלה רחוקים שעל-ידי-זה יתרבו הבתים עד אין קץ, שעל-ידי-זה יכמרו רחמיו יתברך ויחיש לגאלנו כנ"ל. וזהו "הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם". כי יעקב בחינת קטנות, בחינת עבור, ואז עקר המלחמה, שזהו בחינת וידו אחזת בעקב עשו, שהיה לוחם עמו מבטנו, וכן עם שרו, כמו שכתוב, "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו וכו'". הינו בחינת הרחוקים מאד, שהם בבחינת קטנות, הם נקראים בחינת בני יעקב, ואותם צריכים לקבץ כל אחד ואחד ממקום שהוא, בחינת הקבצו ושמעו בני יעקב, שישמעו אל דברי תורתו הקדושה וישובו אל ה'. וזהו, "ושמעו אל ישראל אביכם", כי אחר כך כשיתקבצו וישמעו ויתקרבו אל האמת, אז נקראים בחינת ישראל שנקרא על שם נצחון המלחמה כשנצח את שרו של עשו, שאז נאמר, "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל". ועל-ידי-זה יהיה עקר הגאלה על-ידי שיצטרפו נפשות ישראל, שהם בחינת צרופי אותיות התורה בצרופים רבים עד אין קץ וכו', שזהו בחינת ישראל שמרמז על כלליות ששים רבוא אותיות התורה, שהם בחינת ששים רבוא נפשות ישראל, כמובא בכל ספרי קדש, שישראל הוא ראשי תבות י'ש ש'שים ר'בוא א'ותיות ל'תורה, וכנ"ל והבן היטב:
וזה שהוכיח את שמעון ולוי, "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי". ופרשו חכמינו זכרונם לברכה שנאמר על הקבוץ של מעשה זמרי ועל הקהל של מחלקת קרח וכו', שכל זה הוא ההפך מכל הנ"ל, שעל-ידי-זה עכוב הגאלה, כי כל התקון הנ"ל נמשך על-ידי הצדיק הבעל כח הגדול שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין, כמו פינחס בעת שקנא על מעשה זמרי, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. נמצא, שמעשה זמרי הוא ההפך מתקון הנ"ל, וכן מחלקת קרח שרצה להקהיל את עדת ישראל לחלק על משה, לעקר את התורה, חס ושלום, ובאמת קלקל הרבה לדורות, כי כל המחלקת שבכל דור ודור על צדיקי אמת והנלוים אליהם יש בהם ניצוצי קרח, דתן ואבירם, כמובא. כי את זה לעמת זה, כי הסטרא אחרא מתגרה בהצדיק הבעל כח הנ"ל שיכול לקבץ הרחוקים ולהוסיף שכנים רבים על הקבוץ הקדוש החרדים לדבר ה', המתיגעים להתפלל בכח ובכונה, שעל-ידי-זה מעלה בכל פעם שעשועים נפלאים להשם יתברך וכו', אבל בחינת מחלקת קרח ועדתו מתגבר בכל דור ומתאספים הרבה הרבה לחלק על קבוץ הקדוש, ולא די שאינם מוסיפים לקרב רחוקים להשם יתברך, אף גם אורבים וחותרים בכל כחם בתחבולות רבות לרחק הנפשות הרוצים להתקרב אל הקבוץ הקדוש להתפלל בכונה וכו', והא בהא תליא על-ידי מעשה זמרי מתגבר מחלקת קרח וכן להפך, כי על-ידי רבוי תאות נאוף ששכיח עתה בעוונותינו הרבים, שהוא בחינת מעשה זמרי שהיה בעצת בלעם הרשע, על-ידי-זה מתגבר המחלקת על הצדיק הבעל כח בחינת פינחס שלוחם עם בחינת זמרי והורג ומכניע אותו ועוקר עצת בלעם מן העולם, אבל הבעל דבר אינו מניח את מקומו ומתגרה בכל עז להרבות מחלקת על הצדיק הזה כדי שלא יתקרבו עוד נפשות רחוקים, שזהו בחינת מחלקת קרח, כי כל התגברות המחלקת על הצדיק אמת ותקוניו הוא על-ידי פגם הברית, פגם טפי המח, כמו שכתוב על פסוק "אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין וכו'". כמו שכתוב בהתורה "בחצצרות" סימן ה). וכן להפך על-ידי המחלקת על הצדיק מתגבר מעשה זמרי, רחמנא לצלן, כי אין מי שיצילם משטותם וכסילותם הרבים כידוע כל זה, ועל זה התפלל יעקב, "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי וכו'", שנאמר על מעשה זמרי ומחלקת קרח שלא יוכלו להתאסף ולהתקבץ יחד, כי באמת הקבוץ וקשר שלהם אינו קשר וקבוץ כלל, כי קשר רשעים אינו מן המנין, כמו שכתוב לענין שבנא וסיעתו שהיה גדול בתורה ובישראל מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וחלק על חזקיה וסיעתו, "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר וכו'". כי עקר הקשר והקבוץ הוא כשמתקשרים הקבוץ אל מקור האחדות להשם יתברך ולתורתו ולקדשת ישראל, שהם כלא חד, כמו שכתוב בזהר הקדוש, וכמו שנאמר, "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אבל כשהקבוץ הוא לחלק על דרכי התורה האמתיים ולהרחיק מהצדיק האמת שהוא קוצא דאות ד דאחד, כמו שמובא במקום אחר ובזהר הקדוש, כי עוסק לעשות שלום ואחדות בין ישראל לאביהם שבשמים שישובו כלם לכלל באחדותו יתברך, בודאי זה הקבוץ של החולקים אינו קבוץ וקשר כלל מאחר שרחוקים ומרחיקים בדבריהם מן האחד הפשוט יתברך שמו, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עשו שש נפשות היו לו ונקראים "נפשות" לשון רבים, ויעקב היו לו שבעים נפש ונקראים "נפש" בלשון יחיד, כמובא בפרוש רש"י שם, ואפלו אם גם החולקים עוסקים בתורה ובתפלה, אף-על-פי-כן מאחר שחולקים על הצדיק האמת הם מרחיקים עצמן מן האחדות, כי זה ידוע שמעט התורה והתפלה של ההמון עם, אף-על-פי שגם זה יקר מאד אצל השם יתברך, אבל אי אפשר שתעלה עבודתם למעלה, שתכלל במקום שצריכים להכלל כי אם בכח הצדיקי אמת אשר אליהם אנו מקשרים תפלתנו ועבודתנו, שרק הם יכולים להעלות הכל למעלה מעלה, כי כל אחד יודע פגמיו וחטאיו המרבים בעצמו, וכמה וכמה פגום מעט תורתו ועבודתו, בפרט התפלה שיש הרבה שברב התפלה מחשבתם טרודים בחוץ מאד, וגומרים במחשבתם כל המשא ומתן שלהם וכל עסקי חל וכו' בשעת תפלתם, עד שאינם יודעים היכן הם עומדים בתפלה, וכנראה בחוש מכמה וכמה בני אדם אפלו מאותן המכנים עצמן בשם חסידים, וכאשר הם מודים בעצמן, ואם אף-על-פי-כן מחמת נקדה הטובה מקדשת ישראל שיש עדין בקרבם, ונזרק מפיהם איזה דבורים קדושים של תפלה וכו', בודאי אין בהם כח לעלות למעלה לעצם קטנותם ולרבוי הפסלת והמחשבות רעות רבות מאד מאד המסבבים אותם, על-כן כל עקר עליתם הוא על-ידי הצדיק האמת, וכמבאר מזה הרבה במקום אחר: כי הצדיק עוסק בעצם כחו להעלות גם מעט האותיות והתבות שאמרו בקצת כונה מועטת בתפלתם, וגם עוסק לעוררם ולהקיצם משנתם העצומה שיפתחו פיהם ולבם, ויתגברו בכל כחם להתפלל בכונה תבות ופסוקים ומזמורים וכו' רבים ביותר בכמות ואיכות, שאיכות הכונה תהיה ביתר שאת, וכמות התבות והאותיות יהיה רבים ביותר, כי להתפלל כל התפלה בכונה זה רחוק מאד אפלו מהכשרים הגמורים היראים באמת כי אם צדיקים גמורים הגדולים במעלה מאד, כמבאר בדברינו במקום אחר, אבל על כל פנים המקשרים להצדיק מתפללים תבות וכו' הרבה ביותר ובכונה גדולה ביותר ובחיות והתלהבות והתעוררות דקדשה וכו', ועם כל זה לא היה כח לתפלתם שתעלה למעלה כי אם בכח הצדיק האמת שמקשרים אליו, שבעצם כחו הם מתפללים בכונה מה שמתפללים ובעצם כחו הוא מעלה תפלתם השמימה לרום גבהי מרומים, למקום הצריך למקור האחדות, ועל-כן רק זה נקרא קשר וקבוץ הקדוש, וכל מה שזוכין שנתוסף נפש אל הקבוץ הקדוש הזה, נתרבה ונתגדל בית התפלה ברבוי בתים ועצומים מאד מאד עד אין חקר:
ועין היטב בהתורה הנ"ל בדברינו במקומות שבארנו קצת דבריו הקדושים הנוראים האלו, והבן היטב איך מקשר הכל יחד, כי מתחלה מדבר מגדל מעלת התפלה של הבעל כח וכו' שעל-ידי-זה מוציא מהסטרא אחרא כל הנפשות וכו' שבלעם, עד שמוציא גם מקרבה ובטנה בחינת נפשות הגרים וכו', ואחר כך מדבר באות ו) על פסוק, "ובל יאמר שכן חליתי", מענין הנורא הנזכר לעיל של עצם רבוי הבתים שנעשין על-ידי שנתוסף שכן להקבוץ הקדוש וכו', ובאמת כלא חד, כי על-ידי שמוציא כמה נפשות מישראל שהיו נבלעים ממש בהסטרא אחרא, ביון מצולה ואין מעמד וכו', רחמנא לצלן, וגם מוציא נפשות הגרים, אלו הנפשות בעצמן הם הם בחינת השכנים הנתוספים על קבוץ ישראל שעל-ידי-זה מתרבה כבודו יתברך מאד, כי מתגדל בית התפלה ברבוי בתים ועצומים מאד, כנ"ל, והכל על-ידי התפלה שמעוררים להתפלל בכונה הן אותם שלא התפללו כלל בכונה או שהתפללו קצת בכונה, אבל היה מעט דמעט, והכונה היה בצמצום ובקטנות עצום שנקרא בחינת שנה לגבי כונה אמתית, והכל היה על-ידי עוונותיהם הרבים ופגמיהם, והעקר על-ידי פגם הברית, בחינת מעשה זמרי, והצדיק לוחם בעדם בתפלה בבחינת דין וכו' הנ"ל, עד שמוציא אותם מהסטרא אחרא ומעוררם ומקיצם להתפלל בכונה וכו', אזי מתרבים הבתים ברבוי עצום בכמה בחינות, כי מבאר שם שהבתים נעשים על-ידי בחינת שלש אבנים בונות ששה בתים ארבע עשרים וארבעה וכו' כנ"ל, עד וכו', שזה נאמר כפשוטו בספר יצירה על ענין התבות, שתבה בת ארבע אותיות בונה עשרים וארבעה צרופים, ובת חמש מאה ועשרים וכו' ואדוננו, מורנו ורבנו זכרונו לברכה פרש הענין לענין הנפשות וכו', כמו שכתוב שם. ועתה בוא וראה והבן שהכל אחד, כי תוספות הנפשות ותוספות האותיות של התבות הכל אחד, ומזה תוכל להבין מרחוק כמה וכמה שעשועים נפלאים נעשין על-ידי שנתוסף נפש אחת להתפלל בכונה קצת יותר מאשר בתחלה, כי למשל אפלו מי שהתפלל תחלה קצת בכונה אבל לא עלה מתפלתו כי אם עשרה תבות, וגם לא היה בהתקשרות אל הצדיק ואל הקבוץ המתפללים בכונה באמת, ואחר כך כשנתוסף אל הקבוץ הקדוש הוא מתפלל עכשו מאה תבות ובכונה יתרה מבתחלה, והוא שכן אל הקבוץ הקדוש, כמה וכמה בתים רבים ועצומים עד אין קץ נתרבים הן מצד רבוי התבות והאותיות והנקדות, הן מצד שכל זה נתוסף אל הנפשות הרבות שנעשה מהם בתים רבים לאין קץ, שעכשו כשנתוסף נפש אחת נתרבין הבתים ברבוי עצום בכפלי כפלי כפלים וכו', הן מצד תוספות הנפשות, הן מצד תוספות רבוי האותיות והתבות שנתרבו עתה עד אין חקר: ועין בדברינו במקום שבארנו באור ופרוש על ענין הכפלים של רבוי הבתים וכו': ומשם תעמד מרעיד ומשתומם ותתפלא מאד מאד מעצם רבוי הבתים עד אין חקר ותבין מרחוק גדלת ה' וגדלת תורתו וגדלת הצדיק האמת שגלה כל זה ויותר ויותר וכו', וגדלת הנפשות הזוכין להתקרב אל הנלוים אליו ומתפללים בכונה וכו', עין שם היטב ותצרף דברינו אלה לשם, אז תבין יראת ה' ודעת אלקים וצדיקיו ותורתו הקדושה תמצא):
נמצא, שעקר הקשר והקבוץ הוא כשמתקבצים אל הקדשה להתפלל בכונה ולחשב תחבולות ועצות להתרחק מחטאים ועוונות ופגמים וכו', שעל-ידי כל זה נכללים בהאחדות כנ"ל, אבל החולקים אין קשריהם נקרא קשר כלל, כי מעט הטוב שבהם אין יכול לעלות כי אם על-ידי הצדיק שעוסק להעלות גם העבודה והתפלה של החולקים עליו וכו', כמבאר במקום אחר, אבל בזה שחולקים, בזה הם מחלקים ומפזרים מאד מהאחדות בבחינת פזור לרשעים וכו', ואין קשריהם קשר כלל, כי כבר הקדים יעקב אבינו להתפלל על זה, "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי" וכו' וכנ"ל:
וזה שנסמך אחר כך מיד, "יהודה אתה יודוך אחיך וכו'", שהתחיל יעקב אחר כך לקרב את יהודה אחר שקנטר את הראשונים, כמו שפרש רש"י שם, כי יהודה בחינת דוד ומשיח שיצא ממנו, שעל זה מרמז כל ברכתו של יהודה, כמו שכתוב בתרגום ובפרוש רש"י, הינו שרמז לו שעקר הקבוץ של ישראל שעל-ידי-זה תבוא הגאלה, הוא על-ידי בחינת דוד משיח שיצא ממנו, שעליו נאמר, "ונפצות יהודה יקבץ". שיקבץ הרחוקים מאד להוסיף שכנים רבים, על ישראל שעל-ידי-זה עקר התקרבות הגאלה כנ"ל. וזהו, "יהודה אתה יודוך אחיך", שכל אחיך יאהבו אותך ויודו וישבחו אותך ויתקבצו כלם אליך, "ידך בערף איביך", שתכניע ותעקר כל החולקים והמונעים וכו'. "וישתחוו לך בני אביך", שכל ישראל שיצאו מארבע נשיו שיש בהם שנוי דעות רבים ועצומים מאד, כלם ישתחוו ויכנעו אליו. וזהו, "גור אריה יהודה", שנאמר על דוד, בתחלה גור ולבסוף וכו' כתרגומו "שלטון יהי בשרויא" וכו', כל זה בחינת וארח צדיקים כאור נגה הולך ואור עד נכון היום, שאף-על-פי שבתחלה הממשלה בקטנות מאד, אבל אחר כך יתגבר ויתרבה מאד, "כי מטרף בני עלית", שאין לך שום חלק בהטורפים את הצדיק בחינת יוסף, כי בכל מקום שיש מחלקת דסטרא אחרא אין לך שום חלק בהם, אדרבא, אתה אוהב שלום ורודף שלום ומקרב את הבריות אל התורה והתפלה להוסיף ולגדל את הקבוץ הקדוש וכו'. וזהו, "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו", בחינת הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה, שנאמר על עצם המלחמות שלוחם בחינת דוד עם כל מיני חולקים עד שיאכל טרפם, שמוציא מהם כל הנפשות שבלעו כנ"ל, עד שמוציא גם הגרים, שזהו בחינת ודם חללים ישתה ונכסי עממיא יירת, שהם בחינת גרים, כמו שמובא בהתורה "ויהי הם מריקים שקיהם" סימן יז), שעל-ידי-זה הוא מוסיף שכנים רבים וכו', שעל-ידי-זה תתקרב הגאלה וכו' שתבוא על-ידי זרע יהודה וכנ"ל:
וזהו, "לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבא שילה" דא משיח וכו', הינו שברכו שאפלו בתקף הגלות הארך באחרית הימים לא יסור שבט מיהודה ומחקק וכו', שפרש רש"י שהם ראשי גליות וכו', הינו אף-על-פי שמתגבר הממשלה דסטרא אחרא ושקר כמו שמתגבר, אף-על-פי-כן בעבודותינו לא עזבנו אלקינו, ולא יסור שבט ומושל ממשלה מועטת אמתית מיהודה, ומחקק, שהם בעלי תורה הכותבים וחוקקים בפיהם ובלשונם עט סופר מהיר ובעט סופר ממש. וזהו "מבין רגליו", שהם בחינת הבנים והתלמידים ההולכים אחר עצתם שנקראים רגליו, בחינת ברא כרעא דאבוה. וכן "וכל העם אשר ברגליך", שפרש רש"י, ההולכים אחר עצתך, שהם בחינת התלמידים כנ"ל, שלא יסורו ולא יתבטלו, חס ושלום, עד כי יבא שילה, כי על-ידי-זה תתקרב הגאלה כנ"ל. וזהו, "ולו יקהת עמים", ופרש רש"י, אספת העמים, הינו בחינת הנ"ל שכל הרחוקים מאד יתאספו אל הקבוץ אפלו העושים מעשה עכו"ם שכששבין בתשובה הם בחינת גרים ממש, וכן אפלו גרים ממש מהעכו"ם כלם יתקבצו ויתוספו וכו', שעל-ידי-זה יתרבו הבתים הנפלאים עד אין קץ, שעל-ידי-זה תבוא הגאלה במהרה בימינו כנ"ל:
וזה שאיתא בזהר הקדוש שאפלו על-ידי בי כנישתא חדא או מתא חדא וכו' כשישובו בתשובה תבוא הגאלה, אשר לכאורה הדבר תמוה איך יתתקן כל העולם על-ידי מעוט צדיקים וכשרים כאלה, שהם רק מתא חדא, מכל שכן בי כנישתא חדא?! אך על-פי הנ"ל מבאר ומובן הדבר היטב, כי אפלו על-ידי בי כנישתא חדא ומתא חדא יתרבו הבתים על-ידי רבוי הצרופים ברבוי עצום כזה כנ"ל, עד שממילא יתכנסו בתוכם כל הנפשות אפלו הנשפכים בראש כל חוצות, ועל-ידי-זה יתקים, "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס". והכל בכח הצדיק הגדול הבעל כח מאד שעוסק בכל התקונים המבארים שם, שבונה כל הבתים הנ"ל שעל-ידי-זה יתתקן הכל וכנ"ל:
וזה, "טוב מעט לצדיק מהמון רשעים רבים", כי מעט הנפשות המתקרבים להצדיק מתרבים מהם בתים רבים ונפלאים כאלה שעל-ידי-זה יתתקן הכל, ויתגברו על כל המון רשעים רבים, שהם רבוי החולקים, בחינת מחלקת קרח הנ"ל, כי מעט מן האמת דוחה הרבה מן השקר, כמו שמעט מן האור דוחה הרבה חשך, כמובא. והכל על-ידי בחינת הנ"ל, על-ידי עצם רבוי הבתים שבונה בנפלאות נוראות כחו, על-ידי רבוי הצרופים הקדושים וכו' וכנ"ל. ועין עוד במקום אחר שדברנו מענין הצרופים הנפלאים הנ"ל ושזהו שיך לענין מחלקת קרח, כמו שנתבאר בהלכות נזקי שכנים הלכה ד, עין שם):
על-פי כל הנ"ל יראו עינינו וישמח לבנו, ונוכל למצא רוח והצלה להקל עלינו עצם הפחד והרעדה שנופל עלינו כשרואין דברי חכמינו זכרונם לברכה הקדושים שהפליגו מאד בענין הערבות של ישראל, שכל אחד ערב בעד חברו, ומזה תסמר שערות ראשנו מי יעמד בזה, כי הלואי שהיינו מפקיעים את עצמנו לקים את כל דברי התורה הזאת, ואיך נוכל עוד לצאת ידי חובת הערבות, בפרט בדורות הללו אשר יראי חטא נמאסים ואין תוכחה והאמת נשלך ארצה, והרבה הרבה בעלי עברות עצומות קצתם באתגליא ובפרסום וקצתם בהסתר, ומכנים עצמם בשם חסידים וחולקים ורודפים מאד מאד את הכשרים באמת וכו', ואף-על-פי-כן דבר אלקינו יקום לעולם והתורה נצחית, ובודאי אינה בטלה בשום זמן גם בדורות הללו, ועל-כן בודאי החוב על כל אדם גם עתה לצאת גם ידי הערבות כאשר קבלנו עלינו בסיני, אבל לכאורה יקשה עלינו מאד, ובפרט כשנשים אל לבנו מאמר רבותינו זכרונם לברכה בגמרא סוטה פרק ז, שהפליגו מאד ברבוי הבריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה מצד הערבות, עד שמסקו שם, אין לך כל מצוה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמונה בריתות של שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, ויש בכל אחת ואחת שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים, עין שם בפרוש רש"י ותוספות עד אמר רבי משרשיא, ערבא וערבא דערבא איכא בינייהו. ועתה מי יעמד בזה לצאת ידי הערבות לקים אלפי אלפים ורבי רבבות בריתות שנכרתו על כל מצוה ומצוה, אבל על-פי כל הנזכר לעיל נוכל להמתיק הדבר קצת בחסדו וחמלתו אשר חמל עלינו בדורות הללו והאיר עינינו בהקדמות קדושות ונוראות הנזכרות לעיל, כי אם תשים לבך להבין עצם רבוי הבתים שנעשין כשנתוסף נפש אחת אל הקבוץ הקדוש שאי אפשר לשער, ואף-על-פי-כן נוכל להכניסם בחשבון קצת על-פי המבאר בדברינו בבאור זה במקום אחר עין שם בתחלת ספר חיי מוהר"ן ), ויוצא משם שכשנתוסף נפש אחת על קבוץ של תשעה עשר אנשים ונעשה עשרים, אזי נתרבין הבתים עד יותר משני אלפים מליאן פעמים מילי מליאן, כמבאר שם החשבון היטב, וכשנתוסף עוד נפש אחת יהיה המספר כמה אלפי פעמים כל הנ"ל, וכן להלן מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב, כמבאר בספר יצירה לענין צרופי אותיות התבות, וכן הוא בענין הנפשות כנ"ל, וכבר ידעת מספר המילי מליאן, שהוא מליאן פעמים מליאן, דהינו אלף פעמים אלף פעמים אלף פעמים אלף, אשר מבאר למחקרים שאלו יחיה האדם יותר מעשרת אלף שנים אינו יכול לספר מספר הזה אחד אחד אפלו לחשבון שיכולים לספר מספר מאה במינוט אחת וכו', וכבר נתברר החשבון לבעלי החשבון). ועתה צא ולמד כל אחד לעצמו הרוצה לקים רצונו יתברך ולצאת ידי חובת הערבות ועצם רבוי הבריתות הנ"ל שנכרתו על הערבות כנ"ל, כי אם תזכה לילך בדרך ה' באמת ותשתדל לקרב נפש אחת להחזירו למוטב או על כל פנים לנתקו ולהעתיקו קצת ממקומו שהיה מתחלה שימעט עתה בפגמים וכו' וירבה בתפלה בכונה וכו' כנ"ל, ויתוסף להקבוץ הקדוש הנ"ל, הרי כמה וכמה אלפי אלפים ורבי רבבות מליאן בתים קדושים יהיו נעשים על-ידי-זה כנ"ל, שהם מרבים בכפלי כפלים אלפים פעמים מרבוי הבריתות הנ"ל שנכרתו על הערבות, פוק דוק בחשבון ותשכח, כי אי אפשר לבאר החשבון פה, ועין בחיי מוהר"ן הנ"ל שם מבאר קצת החשבון), וכבר מבאר בדברינו שאמר אז בעת שגלה סוד ההקדמה הנוראה של רבוי הבתים וכו', שאמר אז שעל-ידי עצם רבוי הבתים, על-ידי-זה גם הנפשות שהם בחוץ לגמרי עדין כונסים אותם גם כן לפנים, לתוך רבוי הבתים הנ"ל שנבנים ממילא גם סביבם מעצם רבוים וכו' כו', כמו שמבאר שם. ואז תצא גם אתה ידי הערבות על-ידי התקרבות נפש אחת להקבוץ, מכל שכן כשתזכה לקרב נפשות יותר מאחר שעל ידך נתרבו הבתים כל כך, עד שגם כל הרחוקים לגמרי המנחים בראש כל חוצות נתכנסו לתוך הבתים דקדשה כנ"ל, והבן היטב מאד:
וזהו, "הנסתרת לה' אלקינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם", שפרשו רש"י ז"ל על ענין הערבות, כמו שכתוב שם בפרוש רש"י, ואם תאמר אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד וכו', הלא אין אדם יודע טמונותיו של חברו, אין אני מעניש אתכם על הנסתרות וכו', אבל 'הנגלת' וכו', עין שם, הינו שהכתוב מישב דעתנו ואומר לנו שלא נפחד מזה, כי אינו בא, חס ושלום, בטרוניא עמנו להעמיס עלינו על שלא נוכל לקימו, כי אין אנו צריכים לעשות רק מה שבידינו לראות לחנך בנינו ותלמידינו בדרך הקדש, ושיתוספו אל הקבוץ הקדוש, ועל-ידי-זה ממילא נצא ידי הערבות על-ידי רבוי הבתים שיתוספו וכו' כנ"ל. וזהו, "הנסתרת לה' אלקינו", כי רק הוא יתברך לבד יודע נסתרות ובודאי לא יעניש אותנו על הנסתרות ממנו, וכמו שפרש רש"י לפי ענינו ושיטתו, רק 'והנגלת לנו ולבנינו' דיקא, שאנו צריכין העקר להשתדל לקרב בנינו ותלמידינו שנקראים גם כן בנים, לקרב מה שנוכל לעבודתו יתברך ולצרפם ולהוסיפם אל הקבוץ הקדוש כנ"ל, ועל-ידי-זה יתרבו הבתים מאד עד שיתקרבו ממילא כלם לפנים וכו' כנ"ל. וזהו "עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת", הינו שעל-ידי-זה לבד שנקרב את בנינו ותלמידינו המועטים אל הקבוץ כנ"ל, על-ידי-זה בודאי יתקים עד עולם קיום התורה והתפלה לעשות את כל דברי התורה הזאת, כי על-ידי-זה סוף כל סוף יתקרבו כלם להשם יתברך באמת וכנ"ל: הלכות קדושין הלכה ה:
וזה בחינת קדושין בכסף, וגמר קיחה קיחה משדה עפרון שנאמר, "נתתי כסף השדה קח ממני". כי איש ואשה שרשם מבחינת חסד ודין כידוע שהם בחינת ה' אלקים שמשם נמשך בחינת השגחה וטבע שבאמת שניהם אחד, כי ה' הוא האלקים, הינו שהטבע, שהוא בחינת אלקים, בחינת מלכות, בחינת אשה, אין לה שום כח וממשלה כלל להנהיג את העולם בשום דבר גדול וקטן כי אם ה' שהוא השגחה, הוא האלקים, כי ה' ואלקים הם באמת אחדות אחד, כי רק השם יתברך לבדו הוא הבורא הקדמון, הוא המשגיח, הוא המנהיג והמושל, ואין להטבע שום הנהגה וממשלה כלל כי אם כמו שההשגחה מנהיג אותה, ועל-כן באמת בידו לשנות הטבע בכל עת כמו שראינו על-ידי המופתים הנוראים של משה ביציאת מצרים וקריעת ים סוף וכו', ואחר כך משאר צדיקים וכו', והוא כמו האשה שאף-על-פי שהיא עקרת הבית ומנהגת כל הבית שמולדת ומגדלת את הבנים ומבשלת ואופה וכו' ומנהגת את בית בעלה בכל ההצטרכות, אף-על-פי-כן אין לה שום חיות וכח וממשלה כי אם ממה שנותן לה בעלה שממנו ההולדה, והוא נותן לה כל מיני שפע אכילה ושתיה ובגדים כו' להנהיג את הבית, רק כל מה שיכולין לטעות כאלו יש איזה כח להטבע, חס ושלום, כל זה נמשך גם כן מהשם יתברך בשביל בחירה, כי עקר הבחירה תלוי בזה כמבאר ומובן בדברינו בכמה מקומות, עין שם). ומשם נמשך גם כן מה שלפעמים האשה מורדת בבעלה או מתנגדת אליו כאלו הממשלה בידה, כי אשה רעה היא בחינת עבודה זרה וכפירות, כמבאר בכל ספר משלי, כמו שפרש רש"י שם, וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה שהמשיל את התורה והאמונה הקדושה באשה טובה, באשת חיל וכו', שזה בחינת כל שבח אשת חיל מי ימצא שמסים בו ספר משלי, שכלל השבח שהיא עושה הכל, כל ההצטרכות, בחינת דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה היתה כאניות סוחר וכו' וכו', ואף-על-פי-כן בטח בה לב בעלה, שלא תמרד ותשקר בו לומר, חס ושלום, שהכל שלה, שחס ושלום, הטבע בעצמה מנהיג העולם וכו', ולהפך העבודה זרה והכפירות של חכמי הטבע נקראים אשה רעה, אשה זרה, בחינת אשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, וכמו שפרש האלשיך במשלי, כל זה על התרחקות מחכמות הטבע. כי כבר כלל מנח בידינו שעבודה זרה שהיה בימי קדם והכפירות של חכמי הטבע שנתרבו אחר כך עד עתה שניהם בחינה אחת, כי הכל נמשך מחכמי קדם הרעים שמהם כל יסודות חכמתם, כמבאר בדבריהם בעצמן, ועל-כן כששבין להשם יתברך ומאמינים בהשגחתו יתברך נאמר, "אלכה ואשובה אל אישי הראשון וכו'", "והיא לא ידעה כי אנכי נתתי לה הדגן והתירוש והיצהר וכו'" הושע ב):
ועל-כן האשה נקנית בכסף, כי כסף הוא כלל כל ההשפעות, כמו שנאמר, "והכסף יענה את הכל". להורות שעקר הקשר שהיא צריכה לקבל ממנו כל ההשפעות ובזה תנהיג את ביתו, כי היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, כי הטבע כל הויתה וכל כחה הכל מההשגחה בעצמה כנ"ל, אבל היא צריכה להיות מרצה לזה, כי אין האשה נקנית אלא מדעתה להורות שאי אפשר לקרב אותם הכרוכים אחר הטבע כי אם מדעתם ורצונם, כי הטבע שיש לה כח להסתיר ההשגחה הוא רק בשביל הבחירה כנ"ל, ועל-כן מי שאינו רוצה בהאמת ורוצה לפרק על ובהפקרא ניחא ליה להטות דעתו אחר חכמי הטבע, בודאי אי אפשר להטותו מדרכו הרעה, בחינת כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים, וכתיב, "אל תדבר באזני כסיל כי יבוז לשכל מליך וכו'". כי הבחירה יש לה כח גדול, כמו שמבאר במקום אחר, אבל הבוחר בחיים וחושב על תכליתו באמת ומטה דעתו אל האמת יכול לראות ולהבין האמת, והעקר על-ידי שיחפש ויבקש מאד להתקרב לצדיקי אמת שיש להם בחינת רוח הקדש, אשר כל דבריהם נובעים ומיסדים על תורת משה אמת בכתב ובעל פה, כמו שמסרו לנו הנביאים והתנאים שכלם היה להם רוח הקדש, שרק הם יכולים לברר המדמה, שעל-ידי-זה נמשך אמונת חדוש העולם וכו', שעל-ידי-זה נתגלה ההשגחה וכו', כמבאר היטב בהתורה הנ"ל, אבל הרוצה לעקר עצמו מן העולם ולהטות דעתו אחר חכמי הטבע שרב דעתם ככלם הם ההפך ממש מדברי התורה הקדושה, בודאי אי אפשר להכריח דעתו לברר לו שטות שקר חכמת הטבע, כי הבחירה חפשית כנ"ל, ועל-כן אין האשה נקנית אלא מדעתה, כי האשה, בחינת הטבע, אינה נקנית לבעלה שממנו כל הויתה וחיותה, שהוא ההשגחה, כי אם מדעתה ורצונה, כי הבחירה חפשית וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת מה שאברהם דחק עצמו לקנות מערת המכפלה בכסף מלא דיקא, כמו שנאמר, "אך אם אתה לו שמעני נתתי כסף השדה קח ממני וכו'". וכן דוד כשקנה את מקום הבית המקדש מארונה היבוסי וכו' שאמר, "ולא אעלה לאלקי עלות חנם". וכמו שאיתא בזהר הקדוש, כי אלו המקומות היו קדושים בקדשה נוראה מאד, שהם מערת המכפלה, שהוא שערי גן עדן שדרך שם עולין כל הנשמות אל עץ החיים וכו', וכן מקום הבית המקדש הוא שער השמים וכו' וכו', ועקר קדשתם הוא ששם התגלות ההשגחה ביותר שזה עקר קדשת ארץ ישראל, כמו שנאמר, "תמיד עיני ה' אלקיך בה". כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, ובודאי גם בארץ ישראל בעצמו כל מה שהקדשה גדולה ביותר, מתגלה שם ההשגחה יותר ויותר, כי ההשגחה הוא עקר כלליות הקדשה שעקרה בארץ ישראל כנ"ל, ושם בארץ ישראל שם הם עשר קדשות עד קדש קדשים ששם עקר התגלות ההשגחה, וכן במערת המכפלה שהיה מוכן לקבורת האבות לעלות דרך שם להכלל בו יתברך, אבל אלו המקומות היו תחת יד הסטרא אחרא אצל עפרון וארונה היבוסי, כי כן הדבר שבכל מקום שנעלם קדשה עצומה בזה העולם הגשמי הוא בתחלה תחת יד הסטרא אחרא כמובא, ועקר הסטרא אחרא הוא כפירות הנ"ל של הטבע כנ"ל, על-כן לא היה אפשר להוציא הקדשה מהם בשלמות כי אם מדעתם ורצונם על-ידי כסף מלא ולא בחנם, כי כסף כלל ההשפעות כנ"ל, וכל טעותם אחר הכפירות של הטבע, שהוא בחינת עבודה זרה העקר הוא מחמת חמדת הממון שבו תחובים כל השבעים עבודה זרה כמו שמבאר במקום אחר ), ועל-כן אי אפשר להוציא בלעם מפיהם ברצון טוב כי אם על-ידי הממון, כמו אברהם ודוד כנ"ל, ויש בזה הרבה הרבה לבאר והמשכילים יבינו:
ועל-כן נקרא קדושין, כי עקר הקשר הוא בשביל לגלות ההשגחה כנ"ל, והעקר על-ידי שיהיה מזה הולדה שיתוסף נפש ישראל אל הקבוץ הקדוש ויתרבו הבתים הנ"ל ויתגדל כבודו יתברך בבחינת אלקים בארמנותיה נודע למשגב, שעל-ידי רבוי הבתים והארמונות של ירושלים עיר הקדש, שהוא בחינת אמונה, שכל בנינה מבחינת רבוי בתים הנ"ל, על-ידי-זה נודע למשגב, כי על-ידי-זה נודע ונתגלה לכל באי עולם מנשגבות גדלתו יתברך. וההשגחה הוא כלליות הקדשה כנ"ל, ועל-כן נקרא קדושין. וזה שאומר לה, הרי את מקדשת לי כדת משה וישראל. 'כדת משה וישראל' דיקא, הינו כמו דת משה וישראל, שהוא התורה הקדושה שנתן משה לישראל, שהוא כלליות כל מדרגות הנבואה, שעל-ידי-זה עקר ברור המדמה שעל-ידי-זה עקר האמונה שעל-ידי-זה נמשך בחינת ההנהגה של ארץ ישראל, בחינת השגחה, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, וכמו כן ממש הוא מקדש וקונה אותה, כי עקר הקדושין הוא בשביל התגלות ההשגחה כנ"ל: הלכות כתבות וגטין הלכה ה:
וזה בחינת כתבה שאסור לדור עם אשתו בלא כתבה, כי זה ידוע ומובן בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל שיחוד איש ואשה בשרשם גבה מאד וכל העולמות מראש ועד סוף תלויים בה, כי השם יתברך וכנסת ישראל הם בחינת איש ואשה, כמובן בכל שיר השירים ובכל דברי רבותינו זכרונם לברכה לענין מתן תורה, ועל-כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, "ביום חתנתו", זה מתן תורה וכו'. והוא בחינת כלליות הבריאה שנברא בשביל ישראל, שהוא בחינת אשה יראת ה', בחינת מקבל, ובחינת קדם הבריאה, שהוא השם יתברך הבורא לבדו, שהוא בחינת איש, בחינת ה' איש מלחמה, כמובא. ולכן משתלשל מדרגא לדרגא ומעולם לעולם ומעלה לעלול, משכל עליון לשכל תחתון, שכל המדרגות התחתונות, בחינת שכל התחתון, הם בחינת מקבלים, בחינת אשה נגד העליון מהם, שהוא בחינת משפיע, בחינת איש, והוא בחינת חכמה אמתית ואמונה שהם שרש איש ואשה שבאמת בשרשם כלא חד, וגם בהשכל והחכמה בעצמה יש בחינת כח השכל וכח המדמה, והם גם כן בחינת משפיע ומקבל, בחינת איש ואשה. ועל-כן עקר ברור האמונה הקדושה, שהוא בחינת אשה יראת ה', הוא על-ידי המדמה, כמבאר בהתורה הנ"ל, והכל בשביל לזכות לבחינת חדוש העולם, שהוא בבחינת השגחה לבטל הטעות של חכמת הטבע מן העולם, רק לידע האמת שגם עתה כל הנהגת בחינת אשה, הכל על-ידי ההשגחה, בחינת איש בלבד, כי הטבע ביד ההשגחה כחמר ביד היוצר ברצותו מרחיב וברצותו מקצר וכו', רק שעתה ההשגחה מסתתרת ומתעלמת בתוך הטבע בשביל הבחירה, וכל הזווגים של ישראל על-פי התורה, שהוא בחינת זווג דקדשה, כלם הם בשביל כל הנ"ל, לחבר וליחד עלמא תתאה בעלמא עלאה וכו', עד שיהיה נכלל כלליות אחר הבריאה בקדם הבריאה, עד שיתברר כח המדמה, שהוא ברור האמונה, על-ידי הצדיק יסוד עולם, שעל-ידי-זה תתגלה ההשגחה וכו' כנ"ל. ועל-כן כלם צריכין לקבל מהצדיק הדור האמתי שעל ידו נמשכין כל התקונים הנ"ל, ומבאר שם שתקון הברית נמשך על-ידי כח הצדיק הגדול שמתפלל תפלה בבחינת דין וכו', שעל-ידי-זה מוציא כל הנפשות וכל הדעת וכל הניצוצות הקדושות וכו' מהסטרא אחרא וכו', שעל-ידי-זה נתרבה כבודו יתברך, שעל-ידי-זה זוכה לרוח נבואה וכו', שכל זה הוא בחינת התקון הנעשה על-ידי שנתגדל ביותר הקבוץ הקדוש על-ידי תוספת שכנים הרבה וכו' וכו' שמשם נמשך רפואה, שהוא בחינת רוח נבואה וכו', ומבאר שם שבשביל זה אין הנבואה שורה אלא על חכם, גבור ועשיר, כי כל אלו הבחינות שרשם בכבוד וכו', ועל-ידי בחינת רוח נבואה, רוח הקדש, על-ידי-זה דיקא מתברר המדמה, שעל-ידי-זה עקר ברור האמונה וכו' כנ"ל. וכל זה הוא בחינת יחוד הקדוש של איש ואשה, שהכל הוא בשביל שיולידו נפשות ישראל שיגלו האמונה הקדושה בעולם וכנ"ל, כי האשה היא בחינת אמונה כנ"ל, והאיש הוא בבחינת חכמה שמקבל כחו מהצדיק האמת שיש לו רוח נבואה, והנבואה נמשכת מבחינת נצח והוד, שהם בחינת רגלין, שדרך שם נמשך הטפה הנמשכת מחכמה כידוע, כי עקר היחוד על-ידי בחינת רוח כמו שכתוב, "ולא קמה עוד רוח באיש". והרוח הזה בשרשו בקדשה העליונה, הוא בחינת רוח נבואה הנ"ל הנמשך על-ידי הצדיק האמת שהוא בחינת צדיק יסוד עולם אל בחינת המדמה לברר כמה אלפים השתלשלות וכו', וזה בחינת חכמה, גבורה ועשירות שמשם נמשך הרוח נבואה הנמשך להאמונה וכו' כנ"ל, שכלם כלולים בהיחוד הקדוש, כי הטפה נמשכת מחכמה שבמח כידוע ויורדת בבחינת גבורה, כי ברית נקרא "בעז" בו עז, בו תקפא שמובא. והטפה בעצמה, שהוא בשביל הולדת הנפשות, הוא בחינת שפע העשירות, כי כל הנפשות שרשם בעשירות, כמובא בדבריו זכרונו לברכה סימן סט). ועל-כן כל קנינה על-ידי כסף בחינת עשירות כנ"ל, וזהו בחינת הכתבה שצריך לתן לה שלא יהיה בעילתו בעילת זנות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי צריך להבטיח לה בכתב שיהיה נשאר אצלה ממנו שפע העשירות אפלו כשתפרד ממנו על-ידי גט או על-ידי מיתה, כדי שיהיה הקשר אמיץ וחזק וקים לעולם בשביל לגלות האמונה הקדושה כפי שרש נפשם בקדשה העליונה, שזה נמשך על-ידי הממון של הכתבה שמבטיחה שישאר בידה להורות שהשפע שממשיך לה על-ידי הזווג קים לעולם, כי נמשך מבחינת רוח נבואה שנמשך על-ידי חכמה גבורה ועשירות, שהעקר הוא בחינת העשירות, שמשם כל המשכת הנפשות וכו' כנ"ל. ועל-כן צריך שיהיה קים לעולם, שאפלו אם תפרד ממנו יהיה נשאר בידה שפע העשירות, שהוא מאתים זוז, שהוא שעור עשירות, כמובא לעיל, ועל-ידי-זה לא ישלטו ולא יינקו ממנה החיצונים, שהם בחינת חכמת הטבע שאורבים תמיד על המדמה, בחינת אמונה, שהוא בחינת אשה כשהיא רחוקה מהצדיק שהוא בחינת בעלה, אבל עכשו לא יהיה להם כח להתאחז בה, כי כבר קבלה מבעלה השפעת העשירות שהוא בחינת רוח נבואה שעל-ידי-זה מתבררת ומתחזקת האמונה תמיד כנ"ל:
ועל-כן צריך לתן לה הכתבה בכתב דיקא, וכן כשרוצה לרחקה ולגרשה צריך לתן לה גט פטורין בכתב דיקא, כי עקר התקון של הקשר והחבור הוא שהיא תהיה טפלה אליו, כי באתר דאית דכר, נוקבא לא אידכר תמן, כי הוא צריך למשל בה, כמו שכתוב, "והוא ימשל בך". כי כד נוקבא שלטא על דכורא, חס ושלום, אזי דינא תקיפא, חס ושלום, כמובא בזהר הקדוש, הינו כי שרש היחוד למעלה מעלה בשרשו הוא בחינת יחוד הויה אלקים, שזה עקר התקון לידע ולהודיע ולהודע כי ה' הוא האלקים, כי אלקים הוא בחינת המשכת חיות אלקותו המתלבש בתוך כל העולמות מדרגא לדרגא עד עולם התחתון השפל הזה, שזהו בחינת מלכות, בחינת אלקים, כמו שנאמר, "ואלקים מלכי מקדם". ושם הויה הוא בחינת שם העצם, בחינת עצמות אלקותו יתברך, שהוא מתעלם מעין כל, בחינת זה שמי לעלום, כמובן כל זה בכתבים, ועל-כן מובא שאלקים גימטריא הטבע, כי באמת גם הטבע כל חיותו מאלקותו יתברך מבחינת שם אלקים, רק שהוא יתברך מסתתר עצמו בתוך הנהגת הטבע בשביל הבחירה בבחינת אכן אתה אל מסתתר, ומהסתרה הזאת, משם שרש הדין, שמשם כל אחיזת היצר הרע והסטרא אחרא והקלפות וכל חילותיהם, ועקר שרש היחוד הוא ליחד שם אלקים בשם הויה ברוך הוא, להאמין ולדעת כי ה' הוא האלקים, כי הכל אחד בתכלית היחוד, כי חיותו הנעלם ונסתר בזה העולם בתוך הטבע שהוא בחינת אלקים, הוא המהוה בעצמו יתברך, שהוא בחינת שם הויה ברוך הוא. וכל זה הוא בחינת שרש איש ואשה בשרשם העליון כידוע, כי בשרש נשמתם שניהם אחד, כי כל הנשמות יוצאים זכר ונקבה ביחד, כמובא רק למטה הם נחלקים ונתפרדים כל כך עד שקשה לזוגם כקריעת ים סוף וכו'. ועקר חבורם הוא בשביל בחינה זאת ליחד יחוד העליון הנ"ל שמשם כל ההולדות, והכל בשביל לגלות אלקותו ואחדותו יתברך שבשביל זה נברא האדם, ובשביל זה כל ההולדות שבעולם, כי בצלם אלקים עשה את האדם, וכמו שנאמר, "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם". וכמו שמברכין בשעת הכניסה, אשר יצר את האדם בצלמו וכו', רק מחמת שכל בני אדם שבזה העולם האיש והאשה ירדו בכמה וכמה השתלשלות עד שבאו בזה העולם הגשמי בגופים העבים והגשמיים האלה, על-כן נאחז בהם בחינת אחיזת הדין הרבה מאד, ובפרט בהאשה, על-כן שם התגברות כל התאוות והיצר הרע שעקרו בתאוה הזאת, כי כן דרכו שבכל מקום שהקדשה גבה יותר שם הוא כרוך ביותר, כמו שנאמר, "כי הגדיל לעשות", כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אבל אף-על-פי-כן כשמתנהגים על כל פנים על-פי התורה כדת משה וישראל נעשה מכל זווג יחודים גדולים ונולדים כל הנשמות על-ידי-זה שמגלים אלקותו יתברך, והעקר בכח הצדיקי אמת בני עליה, כי יש צדיקים גדולים ונוראים ששברו תאותם הגשמית כל כך עד שבטלו עצמן לגמרי, עד שזכו שכל יחודם, אפלו בגשמיות הוא בלי שום תאוה כלל, רק בשביל יחוד העליון וכו', אשרי להם, ומכחם נמשך התקון לכל באי עולם. ועל-כן כל תקון העולם הוא שיבטלו דעתם כנגד אלו הצדיקים דיקא, שהם בחינת האבות ומשה רבנו וכו', ועל-ידיהם עקר ידיעת אלקותו יתברך לדעת כי ה' הוא האלקים, שכל העולמות התחתונים שנראים שמתנהגים על-פי הטבע, שהם בכללם בבחינת אשה, מנהיגם הבורא יתברך המשגיח עליהם ומשפיע להם חיותם בכל עת ורגע, וכלם אין להם שום חיות כי אם ממנו יתברך, כי הכל אחד, כי ה' הוא האלקים וכנ"ל. וכל זה הוא בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל פה, שהם בחינת ה' אלקים, כמובא. על-כן צריך לתן לה הכתבה בכתב דיקא, להורות שהיא טפלה ובטלה אליו, כי כל חיותה היא רק ממנו, שהוא בבחינת תורה שבכתב, וכן כשמגרשה צריך לגרשה בכתב דיקא, כי משם שרש חיותה ומשם עקר חבורם, וכן כשצריכים לפרד משם דיקא, צריך להפרידה ממנו כדי להפרידה ממנו משרשה אצלו, שהוא בחינת כתב, בחינת תורה שבכתב וכנ"ל, כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה הם בחינת שרש איש ואשה, כמובא, ושניהם אחד בשרשם, כי אי אפשר לידע שום דבר מתורה שבכתב כי אם על-ידי תורה שבעל פה שמבארת הכל כמו שאי אפשר להאיש להוליד שום הולדה כי אם על-ידי האשה, וכמו שאיתא בזהר הקדוש דלית רשו לארקא ברכאן וכו' אלא בה וכו'. אבל אף-על-פי שכל ההולדות וכל הנהגת העולם על ידה, כי היא בבחינת עקרת הבית וכנ"ל, אף-על-פי-כן צריכין לידע שאין לה שום כח וחיות כלל כי אם מבעלה, מבחינת תורה שבכתב, כי כל תורה שבעל פה הכל מתורה שבכתב כי ליכא מלתא דלא רמיזא באוריתא:
כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה זהו בחינת ענין הצרופים הנ"ל, כי עצם התבה כמו שהיא נכתבת בתורה זה בחינת תורה שבכתב, וכל הצרופים שיכולים לצרף ממנה זהו בחינת שרש תורה שבעל פה, שהיא מבארת ומפרשת את דברי התורה בדרך פשט ובדרך רמז ודרוש וסוד, הן בבאורי דיני התורה בפרטיות בכל דיניהם, הן בסוד כונת המצוות ובדרושים וחדושים נפלאים וכו', שכלם נמשכים מבחינת צרופים הנ"ל, שברוח קדשם הם משיגים לצרף אותיות התורה בכמה וכמה צרופים שונים שמהם נמשכים כל באורי התורה על-פי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, וכל החדושים וכל הרמזים והסודות וכו', אבל באמת שניהם אחד תורה שבכתב ותורה שבעל פה, דהינו עצמות התבות כהויתן כמו שנכתבין בתורה שבכתב עם כל הצרופים הרבים שמצטרפים מהם עד אין קץ, שהם בחינת תורה שבעל פה, כי זה עקר התקון ליחד שניהם כאחד בתכלית האחדות, כי אחר כל רבוי הצרופים והדרושים והכונות והרמזים וכו', הכל עולה אל מקום אחד שהוא קיום התורה והמצוות כפשוטן, למשל מצות תפלין שכתובה בפרשת קדש "והיה כי יביאך וכו'". שיש בכל אות ובכל תבה ובכל פסוק ובכל פרשה רזין וסודות עמקות ונוראות עד אין חקר ששרשם מכל הצרופים הנ"ל, אבל אף-על-פי-כן אחר כל הדרושים והכונות וכו' העקר הוא כמו שכתוב בתורה על-פי מה שפרשו לנו רבותינו זכרונם לברכה שהוא להניח תפלין אלו שאנו מניחין שהם של עור וכו' בכל דיניהם, ובהם כלולים כל הצרופים וכל הכונות והסודות, וכן בכל המצוות שבתורה, כי תורה שבעל פה מבארת כל דברי תורה שבכתב, אבל אין לה מציאות כי אם מבחינת תורה שבכתב, כי שניהם אחד וכנ"ל:
ומזה תבין מרחוק להבדיל בין הקדש ובין החל והטמא, שהוא בין דרך הקדש שדרכו בו אבותינו ורבותינו בש"ס ופוסקים ובדרכי הקבלה הקדושה שקבלו ממשה רבנו עליו השלום, שעליהם נתיסד הזהר הקדוש וכתבי האר"י זכרונו לברכה על-פי רוח קדשם, ובין מרירות המים הזדונים של ההולכים לפרש את התורה הקדושה על-פי דרך המחקרים הפילוסופים אשר לא מבני ישראל הנה, כי כל מפרשי התורה האמתים על-פי הקבלה בפשט ובסוד כלם שבים אל מקום אחד, ומחזקים ומעוררים ומלהיבים את לב בני ישראל מאד לקים את כל המצוות כפשוטן כמו שמסרו לנו רבותינו זכרונם לברכה, כי כל פרושיהם ובאוריהם וחדושיהם הוא משרש התורה שבכתב כמו שהוא כתוב לפנינו, שמשם כל הצרופים הרבים עד אין קץ, שמשם כל חדושיהם כנ"ל, אבל הכל שב אל מקום אחד לקים דברי התורה ומצוותיה כדת וכדין כמו שקבלו רבותינו זכרונם לברכה. לא כן המהפכים ארחות ישר, ההולכים בדרך הפילוסופיא שרוצים להפך הקערה על-פיה, והם אומרים שרוצים רק בפשוטה של תורה ומכחישים בכל הסודות וכו', ואחר כך נמשך מדבריהם לפרק על לגמרי כנכר מחשבתם מתוך מעשיהם הרעים, כי בודאי אם טעמי המצוות, חס ושלום, הם רק נימוסית כדי לקים הקבוץ וכו', כמו שהם בודים מלבם, בודאי אי אפשר לעמד במלחמה לכבש יצרו בשביל זה, כידוע ומובן לכל מי שיש לו ידיעה כל שהוא בדבריהם הרעים, והמרים הבוטים כמדקרות חרב בטעם מר חלמות שלהם על המצוות, כי הסטרא אחרא שארי בחבורא וסים בפרודא, שמתחילים בחבור אותיות התורה כמו שהן ואינם רוצים בקבלת חכמינו זכרונם לברכה, ואחר כך באים לפרוד גמור בחינת ונרגן מפריד אלוף, שמפרידין תורה שבעל פה מתורה שבכתב, עד שמביאים לידי פריקת על לגמרי, כאשר כבר הרבה מהם המירו דתם לגמרי על-ידי-זה . והנשארים בשם ישראל הם רק לפנים ורב המצוות הם פורקים על לגמרי, כי כל פרושיהם הרעים שהם מפרשים את התורה על-פי דרכם הם נפרדים מעצם אמתית הכונה שבתורה שבכתב כאשר יוכל כל משכיל החפץ באמת להבין, אבל אנחנו ההולכים בעקבות אבותינו ורבותינו אשר מעולם כל הדרושים וכל החדושים וכו' וכל הכונות והסודות וכו', כלם לחזק ולאמץ ולעורר לב בני ישראל לקים כל המצוות ביתר שאת ביראה ואהבה ובהתעוררות נפלא, כי אפלו מי שאינו מבין דרכי הסודות והרמזים הוא מבין מרחוק שיש סודות נעלמות נוראות ונשגבות בכל דין ובכל פרט ופרט של כל מצוה ומצוה, כי הכל שב אל מקום אחד, כי תורה שבכתב ותורה שבעל פה כלא חד, כי ה' הוא האלקים כנ"ל, ברוך אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים האלה ונתן לנו תורת אמת וכו':
וזה בחינת חכמות נשים בנתה ביתה ואולת בידיה תהרסנו שנאמר לענין חכמת התורה האמתית שנקראת אשת חיל, בחינת חכמות נשים וכו', ולהפך כסילות של חכמי הטבע, שהם מכנים בכל ספר משלי בשם אשה זרה, אשה מנאפת, אשת כסילות, כמבאר ברש"י ובכל ספרי המפרשים האמתים, כי אשה זונה ממש וכפירות של חכמי הטבע הם בחינה אחת ממש על-פי כל הנ"ל. וכן אשת חיל, אשה חכמה וכשרה, היא בחינה אחת עם האמונה הקדושה המתבררת על-ידי חכמת התורה שהיא החכמה האמתית. וזהו "חכמות נשים בנתה ביתה", בחינת הבתים הנפלאים שנעשין על-ידי הצרופים הרבים עד אין קץ, שכלם בנויים ומיסדים בחזק עז, מאחר שכלם שבים אל מקום אחד לקים התורה והמצוות כנ"ל, אבל "ואולת", שהם חכמי הטבע, "בידיה תהרסנו", כי הם רוצים להרס כל הבתים הנפלאים הנ"ל מאחר שכל דבריהם לרחק מאמתיות התורה וכנ"ל:
וזה שמתחילין בכתבה ובגט ביום פלוני בשבת וכו', עד למנין שאנו מונין לבריאת העולם לגלות בהם אמונת חדוש העולם, שזה עקר האמונה שמתבררת על-ידי הצדיק האמת, שמשם כל תקון היחוד בשרשו כנ"ל:
וכן בגרושין שצריך לגרשה ולהפרידה משרשה אצלו שאי אפשר להפרידה כי אם על-פי דת משה וישראל, דהינו על-ידי התורה שהיא בחינת כלל הרוח נבואה שמברר האמונה שמשם החבור כנ"ל, ולכן לשם צריכין לעלות להפריד משם, כי היא אינה בת זוגו מאחר שבאו לידי פרוד עד שמגרשה, כי כשהיא אינה בת זוגו ויש קטטות רבות ביניהם עד שאינם יכולים להשוות דעתן, מכל שכן כשמצא בה ערות דבר ממש, אזי אי אפשר ליחד על ידם הטבע וההשגחה וכו' כנ"ל, כי לפעמים חכמי הטבע מתחכמים כנגד אמתת ההשגחה, שזה בחינת האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, שסרים מאמתת האמונה והולכים אחר דעות זרות וכו', ומשם נמשך כל הקלקולים גם בגשמיות בין הזווגים עד שמכרח לגרשה, ואז צריך להפרידה משרשה כנ"ל: כי כל איש ואשה הם בחינת שכליים פרטיים שצריכים לקבל זה מזה דיקא כמו שהוא בהשרש בידיעת התורה וסודותיה, שצריך כל אחד לקבל מהשכל השיך אליו דיקא, ואם יקבל משכל אחר שאינו שיך לו, יכול לקלקל מאד, ועל-כן באמת צריכין רבי גדול ומבהק ביותר שיוכל להאיר לכל אחד ואחד כפי שכלו, כפי העת והמדרגה שלו, ומשם שרש איש ואשה משפיע ומקבל כנ"ל, שנפש האשה הזאת צריכה לקבל מאיש הזה דיקא, וכשאינה שיכה אליו משם נמשכין הגרושין. ועל-כן צריך שיהיה הגט בכתב ולהזכיר שם אמונת חדוש העולם כנ"ל, וכדת משה וישראל להורות שאינו מפרידה אלא ממנו, כי אינה שיכת אליו, אבל עדין היא מקשרת כדת התורה הקדושה ויש לה רשות להנשא לכל מי שתרצה ולהתתקן על ידו. ועל-כן נקרא הגט ספר, כי מקבל מבחינת ספר התורה, והגט הוא לה לראיה ולעד שלא נפרדה, חס ושלום, מהתורה לגמרי, רק מאיש פרטי הזה, אבל עדין היא מקשרת בהתורה, כי נפטרה ממנו כדת משה וישראל וכו' וכנ"ל: הלכות יבום וחליצה הלכה ה:
וזה בחינת יבום וחליצה, כי כבר מבאר שעקר ההולדה כדי להרבות נפש מישראל שעל-ידי-זה נתרבו הבתים מאד וכו'. ועקר ההולדה נמשכת בשרשה מבחינת רוח הצדיק, שהוא בחינת רוח נבואה, שעל-ידי-זה מתברר המדמה, שעל-ידי-זה מתבררת האמונה, שהיא בחינת אשה יראת ה', שמשם כל ההולדות. וכל מה שנולד יותר נפש מישראל הוא בחינת חדוש העולם, כי האדם הוא עולם קטן, וכל אדם הוא בחינת ענין חדש ושכל חדש לגמרי, כמבאר אצלנו במקום אחר, שאפלו הגלגול אינו מתגלגל כמו שהיה מתחלה, רק נפש זה עם רוח זה וכו', והכל בשביל לפרסם ולגלות אמונתו יתברך בבחינת ועד דר ודר אמונתו, וכל מה שנתרבה נפש יותר ונתגדל בית התפלה יותר על-ידי רבוי הבתים וכו', על-ידי-זה מתגדל בחינת הרוח נבואה יותר, כי הרוח נבואה בא מנפשות ישראל, כמו שמבאר שם, על-כן כל מה שנתרבין צרופי הנפשות יותר, מתרבה ומתגדל הרוח נבואה הבא מהם ביותר, ועל-ידי-זה יכולין להוליד עוד נפשות רבות יותר ויותר שיגלו האמונה ביותר, וכן חוזר חלילה, ועל-ידי-זה תבוא הגאלה כנ"ל, כי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ועל-ידי כל הנ"ל נמשך קול הנגון המבאר שם המשקה את הגן וכו', שעל-ידי-זה מתגבר עקב דקדשה על עקב דסטרא אחרא, בבחינת וידו אחזת בעקב עשו, כמו שמבאר שם, עין שם היטב. וזה בחינת כלי זמר שמנגנין על החתנה, כי עקר החתנה היא בשביל הולדה וכו', שעל-ידי-זה נמשך קול הנגון הנ"ל. וזה שמת בלא בנים, רחמנא לצלן, הוא פגום מכל הנ"ל, ועל-כן לא עיל לפרגודא דמלכא, כמו שאיתא בזהר הקדוש, ועל-כן נשאר נשמתו קשורה בעקב אחיו, כמובא, כי עד שם מגיע הפגם בבחינת עקב שלא זכה לאפשא ולאולדא, שעל-ידי-זה היו נעשין כל התקונים הנ"ל, עד שהיה מתתקן בחינת העקב דקדשה כנ"ל. ועל-כן נשמתו קשורה שם בבחינת עקב, ועל-כן תקונו על-ידי אחיו שהוא סמוך אליו בצרופי האותיות, כי ששים רבוא נפשות ישראל הם בחינת ששים רבוא אותיות התורה וכל אחד מישראל יש לו אות בתורה וכל אות כלול מכל האותיות, וכמו כן כל נפש כלול מכל הנפשות רק שעקרו נאחז בזה האות, וכמו שיש בתורה פרשיות ופסוקים ותבות ואותיות, כן בהנפשות יש שבטים ומשפחות ובתי אבות וכו', וכל אחד עם אחיו הוא כמו תבה אחת בתורה שיש בה כמה אותיות, כמו כן יש בבית אביו כמה נפשות של אחיו. נמצא, שאחיו סמוך אליו בצרופי האותיות הנ"ל, על-כן יש לו כח לגאלו בסוד היבום, ועקר תקון היבום הוא על-ידי בחינת ההוא רוחא דשדי בגוה הינו, בחינת רוח נבואה הנ"ל הנמשך בשרשו מהצדיק שמשם ההולדה כנ"ל, ועל-כן על-ידי ההוא רוחא יכול לתקנו, כי חוזר ונצטיר על-ידי ההוא רוחא, שעל-ידי-זה מתברר האמונה וזוכין לבחינת חדוש העולם שמשם התקון: ועל-כן כשאינו רוצה ליבם אזי, "וחלצה נעלו מעל רגלו", להראות לו שפגם בבחינת עקב כנ"ל, כי כל הפגם נמשך מחטא אדם הראשון שלא זכה לתקנו כפי חלקו, ועקר חטא אדם הראשון ופגמו היה בחינת עקב על-ידי הנחש היה ערום שמשם כל הקלקולים, כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל-ידי-זה גרם "ואתה תשופנו עקב" שמשם כחו של עקב עשו, שהוא זהמת הנחש. והתקון הוא על-ידי קול הנגון המבאר שם שנמשך על-ידי ברור האמונה כו', שהוא בחינת את קלך שמעתי בגן ואירא, כמו שמבאר שם, ואז אחר שהתחיל התקון כתיב, "ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם", סוד המנעלים, כמובא. ועל-כן זה היבם שאינו רוצה ליבם וזה מורה שאין בו כח להמשיך כל התקונים הנ"ל, על-כן "וחלצה נעלו מעל רגלו וכו'" וענתה ואמרה, "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו וכו'", כי שם הפגם בבחינת מנעלים, שהם בחינת כתנות עור, שהם בחינת תקון העקב וכנ"ל. וזהו "וירקה בפניו", שהוא בחינת בזיון הפך הכבוד, כי הרוח נבואה הנ"ל נמשך מכבוד, כמו שמבאר שם, ועל-כן זה שפגם בזה פגם בכבוד, ועל-כן 'וירקה בפניו', שהוא הפך הכבוד. יהי רצון שתצילנו ואת כל עמך ישראל שלא יבואו לידי חליצה ויבום, ויקים מהרה, "הקטן יהיה לאלף והצעיר לגוי עצום אני ה' בעתה אחישנה" ברוך ה' לעולם, אמן ואמן, ימלך ה' לעולם אלקיך ציון לדור ודור הללויה: