ליקוטי הלכות · חושן משפט א · שותפים בקרקע ה · פסקאות חסרות, מאור הגנוז

ע"פ התורה כי מרחמם ינהגם וכו' בלק"ת סי' ז' ע"ש כל התורה ומבואר שם שצריך כל אדם לעסוק בישוב העולם דהיינו להמשיך הדעת הקדוש בעולם שיודיע ויזכיר כ"א את חבירו את התכלית הנצחי שלא בא לזה העולם בשביל התאוות ח"ו ולדאוג ולחשוב בכל עת על הפרנסה וכו'. רק כל ביאתו לזה העולם העובר הוא רק להכיר את הבורא ית' ע"י תורה ומצוות וכו' וזה עיקר החליפות וההשארה של האדם לאחר מיתתו וכו' כי צריך כ"א להאיר הדעת בבנים ותלמידים וכו' ע"ש כל זה היטב. ומבואר שם שזה שעוסק להאיר הדעת בחבירו ותלמידיו צריך שיהי' לו בחי' שתיקה שישתוק במקום שצריך לשתוק כדי שלא יכנוס בקשיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן שאין הזמן מספקי לבאר הקשיות והתירוצים שיש שם וכו' שזהו בחי' ועשו סיג לתורה בחי' סיד לחכמה שתיקה וכו' ע"ש כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' מה שהחמירו רז"ל מאד על היזק ראי' כמבואר בש"ע הרבה דינים בזה שהשותפין שחלקו צריכים לעשות מחיצה ביניהם גבוה ד' אמות כדי שלא יסתכל זה על זה כי עיקר היזק ראי' שנמשך מהרע עין כל יניקתו נמשך ע"י זה שלא נזהר לצמצם דעתו בבחי' שתיקה לבלי ליכנוס בקשיות ותירוצים שאסור לו להסתכל בהם לפי בחינתו כי עינים ע"ש החכמה נאמר כ"ש ותפקחנה עיני שניהם כשרז"ל. וכ"ש ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. וע"כ כשמסתכל בדעתו במה שאין לו רשות זה בחי' רע עין. כי גם הרע עין בעצמו מה שעינו רעה בשל חבירו שיש לו עשירות או איזה כלי וחפץ נאה וכדומה, גם זה נמשך רק מבחי' ריבוי הקשיות הנ"ל שמסתכל במה שאין לו רשות. כי אם הי' לו מחיצה בדעתו לבלי ליכנוס להסתכל ולחקור במה שמופלא ממנו רק להאמין באמונה שלימה כי צדיק ה' ודרכיו ישרים ונכונים מאד כ"ש להגיד כי ישר ה' צורי טולא עולתה בו וכתיב אל אמונה ואין עול וכו', בוודאי לא הי' לו שום עין רעה בשל חבירו כלל. כי מי יבא אחר המלך מלכו של עולם יתב"ש אשר משפטו אמת וישר והשפיע לזה אלו הכלים והבגדים והחפצים וכו' ומה לו להסתכל על זה כלל מאחר שהכל ע"י השגחתו ומשפטו האמת. ועיקר העין רעה מה שנמצא שעינו רעה בשל חבירו נמשך רק מקשיות כנ"ל שקשה לו מדוע יהי' לחבירו כל העשירות והגדולה הזאת שזה נמשך מקשיות של צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו שבאלו הקשיות אסור ליכנוס ולחקור כלל כי הם בחי' דרכי ה' הנעלמים שא"א להבינם כמובא וכ"ש במ"א:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וע"כ הזהירו רז,ל לעשות מחיצה בין השותפין שחלקו שלא יבואו להיזק ראיה. כי המחיצה נמשכת שרשה מבחי' סיג לחכמה שתיקה בחי' ועשו סיג לתורה הנ"ל. כי סיג פירושו גדר ומחיצה. כי השתיקה היא בחי' סיג וגדר ומחיצה להשכל והחכמה שלא תתפזר ותתקלקל לגמרי. כי כשאין לו מחיצת השתיקה הנ"ל לבלי ליכנוס להסתכל במה שאין לו רשות עי"ז יהי' נהרס ונחרב שכלו לגמרי. וזה בחי' המחיצה הנ"ל שהזהירו רז"ל לעשות בין השותפים בקרקעמשום היזק ראי'. כי עיקר השמירה מהרע עין נמשך ע"י בחי' המחיצות הנ"ל שהם בחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וע"כ הצריכו רז"ל שתהי' המחיצה גבוה ארבע אמות. כנגד ד' בחי' שאסור להסתכל בהם כשרז"ל כל המסתכל בד' דברים ראוי לו שלא בא לעולם שהם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. שעל זה נאמר כי אין מלה בלשוני בחי' שתיקה הנ"ל הן ד' ידעת כולה. אחור וקדם צרתני וכו' בחי' מה לפנים ומה לאחור. אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך זה בחי' מה למעלה מה למטה, שעל כל זה אסור לחקור כלל רק לשתוק בחי' סיג לחכמה שתיקה הנ"ל. שזהו בחי' כי אין מלה בלשוני וכו' כנ"ל. ומבחי' אלו הד' דברים מה למעלה וכו' מזה נמשך כל הנהגות דרכיו ית' הנפלאים ונעלמים מאד שהם בחי' צדיק וטוב לו צדיק ורע לו רשע וטוב לו רשע ורע לו שהם ד' בחי' ג"כ. וכנגד זה צריך שתהי' המחיצה גבוה ד' אמות לשמור מהיזק ראי' שנמשך ע"י הקשיות שנמשכין מבחי' ד' דברים הנ"ל וכנ"ל. שכנגד זה צריכין לעשות מחיצה בדעתו. בחי' סיג לחכמה שתיקה שלא להסתכל בהקשיות הנמשכין מד' דברים הנ"ל. וע"כ הצריכו שתהי' המחיצה גבוה ארבע אמות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וע"כ המשכת הדעת הנ"ל נקרא חנוכת הבית כמבואר שם היטב בהתו' הנ"ל. שהדעת הנ"ל הוא בחי' חנוכה בחי' חנוכת הבית המקדש שכלול מבן ותלמיד וכו' ע"ש. כי הדעת הקדוש הוא בחי' הביהמ"ק. וכשרז"ל כל מי שיש בו דעה כאלו נבנה ביהמ"ק בימיו וכו'. כי עיקר שלימות הדעת דקדושה שהוא להכיר ולידע את הבורא ית' כל חד כפום מה דמשער בלבי', הוא בחי' בנין הבית המקדש שנבנה ע"י מחיצות קדושות שבתוכם ממשיכין הדעת הק' הזה שאלו המחיצות נמשך שרשן בחי' השתיקה הנ"ל בחי' סיג לחכמה שתיקה. היינו שהשתיקה היא בחי' סיג שהוא גדר ומחיצה מכל צד שעי"ז נשמר ומתקיים החכמה שזהו עיקר פירוש של סיג. וכמו שאמרו מקודם מעשרות סיג לעושר. שהפי' שהצדקה ומעשרות שומרים את העשירות שלא יתפזר ויאבד. כן הפירוש סיג לחכמה שתיקה שהשתיקה הוא בחי' גדר ומחיצה סביב החכמה שתתקיים ולא תתפזר ותאבד י חכמתו ית' מלא כל העולם כי הכל נברא בחכמה כ"ש כולם בחכמה עשית. אך מחמת ריבוי האור א"א לקבל אור חכמתו ית' כ"א ע"י צמצומים רבים שהם בחי' שתיקה ומשם נמשכים גדרים ומחיצות שבתוכם נמשך ומתקיים החכמה לדעת אותו ית' שזה בחי' קדושת הביהמ"ק. כי הביהמ"ק נבנה ברוה"ק בקדושה כזאת שע"י המחיצות הקדושות של הביהמ"ק. עי"ז נמשך הדעת הקדוש לכל העולם להכיר אותו ית'. כי עיקר מעין החכמה יוצא משם מנקודת האבן שתי' כ"ש ומעין מבית ה' יצא. אך א"א לינק מזה המעין החכמה כ"א ע"י מחיצות הקדושות של הביהמ"ק. ומשם נמשך הדעת הקדוש לכ"א מישראל שהוא בחי' בית. כי א"א לקבל הדעת הקדוש כ"א ע"י מחיצות הנעשים ע"י בחי' השתיקה הנ"ל בחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל. ומשם מבחי' הביהמ"ק נמשך הקדושה לכל בתי ישראל. כי כ"א צריך לקדש ביתו בבחי' קדושת הביהמ"ק וכ"ש במ"א וכמובן בהתרוה בראשית ראש בית לעיני כל ישראל בסי' ס"ז ע"ש. וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח הבית. כי הדעת צריכין להקיפו במחיצות השתיקה כנ"ל שרק עי"ז נמשך ומתקיים הדעת כנ"ל. אך מאחר שהוא מוקף מחיצות השתיקה מהיכן נוכל לקבל ולינק מהדעת. אך כל יניקת והמשכת הדעת הוא דרך הפתח והפתח הוא בחי' אמונה שמתגלה ע"י הדיבור כ"ש אודיע אמונתך בפי. שזהו בחי' פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים בחי' פתחי פיך בחי' פתח דבריך יאיר. כי האמונה שממשיכין ע"י הדיבור הקדוש. הוא בחי' פתח ושער שעל ידה נכנסין לתוך בית החכמה הנ"ל להמשיך הדעת. שעל זהביקש דוד שאו שערים ראשיכם והנשאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד. שיתנשאו ויפתחו השערים והפתחים של הדעת שהם בחי' שעירי הביהמ"ק שבתוכם יתגלה בדעת כל אחד אלקותו וממשלתו ית' שזהו בחי' ויבא מלך הכבוד. וע"כ צריכין לשמור מאד את הפתח כי הס"א אורבים על הפתח ליכנוס ח"ו דרך שם. דהיינו שיכנוס בדעתו קשיות ובלבולי אמונה ח"ו. וע"כ צריכין לעשות בחי' דלתות להפתחים ולסוגרם בבריחים ומנעלים שלא יכנוס לתוכם זר להחריב בית החכמה ח"ו רק ליכנוס לשם בקדושה להמשיך הדעת הק' בהדרגה ובמדה כ"א לפי ערכו. וזהו בחי' מצות מזוזה אצל הפתח שצריכין לקבוע הב' פרשיות שמע והי' שמוע אצל הפתח כי ב' פרשיות אלו הם עיקר אמונת היחוד וקבלת עול מצוות שצריכים לקובעם אצל הפתח דייקא לשמור את הפתח וכמבואר מזה במ"א בה' מזוזה. וזה בחי' נר חנוכה סמוך לפתח. כי נר חנוכה שהוא בחי' המשכת אור הדעת הקדוש בעולם בחי' שמן משחת קודש להכניע ולעקור ולשבר ולבטל דעות מלכות הרשעה שרצו להשכיח תורתו ע"י התגברות חכמתם הרעה המוטעת והנבוכה מאוד. ע"כ צריכין להדליק אור נר חנוכה הקדוש הזה אצל פתח הבית כי עיקר צריכין לשמור הפתח שדרך שם נכנסין ויוצאין אל הדעת להשמיך הארתו לכל באי עולם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' נר חנוכה אסור להשתמש לאורו, זה בחי' סיג לחכמה שתיקה הנ"ל. כי עיקר האור הוא החכמה שנקראת אור כ"ש כי יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור וכו'. וכל מה שמשתמשין באור הנר לראות ולהסתכל על ידו, כל זה נמשך מבחינת החכמה שהוא עיקר שרש אור הנר. וע"כ בנר חנוכה אסור להשתמש ולהינות באורו. כי אור נר חנוכה נמשך ממקום גבוה מאד מאד עד שיכולין על ידו להאיר הדעת בכל העולם אפי' בהנמוכים והירודים במעשיהם מאד מאד. אפי' להמונחים רחמנא ליצלן, להאיר בכולן כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כ"ש שם. וע"כ אסור להשתמש וליהנות לאורו בעסקי חול, שאסור להסתכל ולחקור בזה הדעת הקדוש להבין מה שנעשה בעולם כי על זה נאמר סיג לחכמה שתיקה הנ"ל כי הנרות הללו קודש הם ואין לנו רשות להשתמש בהם, להסתכל בזה הדעת הקדוש להבין הקשיות והתירוצים שאין הזמן מספיק להבינם כי אם לראותן בלבד כדי להודות ולהלל וכו' על ניסך ועל נפלאותיך וכו'. כי צריכין רק להסתכל על נר חנוכה לזכור תוקף הנס שעשה עמנו הש"י בגשמיות שעמדו מתתיהו ובניו מספר אנשים מועטים כנגד המון רב כזה. ונוסף לזה תוקף הנס שדלק מעט שמן שמונה ימים שבזה רואים שהש"י מושל בעולם וחפץ בעמו ישראל ובתורתו הק'. וכמ וכן צריכין להסתכל על גודל אור הדעת שהמשיכו הצדיקים אמתיים בעולם מאז ועד הנה עד שגילו ומצאו מצות נר חנוכה מרומזת בהתורה הקדושה שמסר לנו משה רבינו כמה מאות שנים מקודם, וגילו דעת כזה בעולם שכל מי שרוצה להסכתל על זה יכול להבין מרחוק גדולת הבורא ית' וגדולת צדיקיו האמתיים וגדולת התורה הק'. אבל אסור להסתכל לחוץ לרצות לחקור ולידע ולהבין הכל תרץ לו כל הקשיות וכו' כי על זה נאמר סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל וע"כ אסור להשתמש לאורו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' ויקרא יעקב אל בניו וכו' שביקש לגלות את הקץ ונסתלקה הימנו שכינה וכו' כי כל הברכות שבירך יעקב את בניו הכל הי' בחי' המשכת הדעת הקדוש הנ"ל. כי יעקב בחיר שבאבות שהיתה מטתו שלימה שהוליד י"ב שבטי י"ה שהיו כולם צדיקים קדושים בקדושת ישראל שמהם יצאו כל זרע בית ישראל שקיבלו אתהתורה הקדושה שהוא הדעת הקדוש הנ"ל להכיר ולידע את הבורא ית"ש, ע"כ קיבץ את בניו קודם מותו כדי לצוות להם להמשיך ולהאיר בהם הדעת הקדוש הזה להודיעם כי ה' הוא האלקים שזה הדעת הק' התחיל אברהם אבינו להודיעו בעולם בפרט לבניו כ"ש כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו כו' ושמרו דרך ה' וכן יצחק אחריו. אבל אברהם ויצחק עדיין לא היתה מטתם שלימה אבל יעקב שהיתה מטתו שלימה עסק בזה ביותר ובפרט קודם הסתלקותו וע"כ קיבצם וציוום וברכם. כי כל הברכות הם בחי' המשכת הדעת הנ"ל להודיעם האמונה הקדושה שזה עיקר כלל הברכות שבעולם בחי' אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן. כי כל הטובות והברכות וכל ההשפעות שבעולם בגשמיות ורוחניות כולם נמשכים מהדעת הנ"ל בבחי' דעת קנית מה חסרת, כי תכלית הדעת הנ"ל לידע ולהכיר את הבורא ית', הוא הברכה. דהיינו להודות ולהלל ולברך אותו ית' בכל עת על כל דבר כמו שתיקנו לנו רז"ל ברכות על כל הדברים שבעולם שכל אלו הברכות הם בחי' המשכת הדעת הנ"ל, שאנו צריכין להודיע לכל באי עולם בכל פעם כי ה' הוא האלקים והוא ברא ויצר ועשה הכל ומקיים הכל ומנהיג ומשגיח בכל עת. והוא ברחמיו מזמין ומשפיע לנו כל דבר ודבר בפרטי פרטיות. (וכן מבואר בהתו' ימי חנוכה הם ימי הודאה שעיקר התכלית הוא הודאות וברכות וכו' ע"ש). וע"י הברכות שאנו מברכין אותו ית' עי"ז נמשכין עלינו כל הברכות וכל ההשפעות טובות כי המברך מתברך כשרז"ל בבחי' טוב עין הוא יברך, יבורך כשרז"ל. וזה בחי' כל הברכות שבירך יעקב ומשה את ישראל קודם הסתלקותם שכולם הי' בחי' המשכת הדעת הק' הנ"ל. וע"כ כל כלליות ברכותיהם את ישראל הי' שיתגברו לכבוש את ארץ ישראל ולהכניע ולשבר השונאים המונעים מקדושת ישראל כמובן בפרש"י ובכל דברי רז"ל שזהו בחי' מה שבירך את יהודה. גור ארי' יהודה שיצא ממנו דוד שילחום מלחמות ה' להכניע העכו"ם שהם כנגד א"י וכן גד גדוד יגודנו וכו' וכן כולם וכן בברכתו של משה שהי' מעין ברכתו של יעקב כשרז"ל. כי עיקר הדעת הנ"ל נמשך רק בא"י ששם הביהמ"ק ששם עיקר הדעת של בחי' בן ותלמיד וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וע"כ קודם שבירך יעקב את כל בניו עסק תחילה במנשה ואפרים לברכם כמבואר בפרשה. כי יוסף הצדיק הוא בחי' צדיק יסוד עולם שהוא בחי' הצנור הקדוש שעל ידו נמשך ברכת הדעת לכל ישראל כי בן זקונים הוא לי', בר חכים שכל הדעת הקדוש שקיבל משם ועבר מסר לו. וע"כ יוסף הוא א' משבעה רועים שהם ממשיכים זה הדעת בעולם להודיע כי ה' הוא האלקים. וע"כ יצאו מיוסף מנשה ואפ[רים שהם בחי' כלליות הדעת הנ"ל שהוא בחי' הדעת של בחי' בן ותלמיד. כי מנשה זה בחי'השגת הדעת הבן שהוא בחי' מה חמית מה פשפשת בחי' איה מקום כבודו וכו' שזהו בחי' מנשה בחי' כי נשני ה' את כל עמלי ואת כל בית אבי, היינו בחי' אי' הנ"ל בחי' מה חמית וכו' כמ"ש בזוהר בתר דחמא ופשפש וכו' אחווין ליה מה חית מה פשפשת כי עדיין אין יודעין כלל שזהו בחי' כי נשני ה' וכו'. כי עדיין אינו יודע כלל כאלו הכל נשכח ממנו וכמ ושראינו זאת בכל פעם מרבינו הנורא זצוק"ל שבכל פעם אמר שאינו יודע כלל וכמו שמרומז זאת בהתפארות של העוור שאמר שזוכר כלאלו המעשיות ואינו זוכר כלל ע"ש היטב והבן. ואפרים זה בחי' השגת התלמיד שהוא בחי' מלא כלהארץ כבודו שאפילו בשאול תחתיות ואפי' בעוצם עניינו ודוחקינו בגוף ונפש וממון גם שם נמצא הש"י ועוזר לנו בכל עת וזה בחי' אפרים בחי' כי הפרני אלקים בארץ עניי שאפי' בעניי ומרורותי העצום גם שם הפרני ה' ומקרב אותי ומרחם עלי בכל עת כי מלא כל הארץ כבודו, וטובו וגדלו ורחמיו לא כלים לעולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועפ"ז יש להבין איזה רמז קצת בענין הפלפול והשינוי דיעות שהיו בין יעקב אבינו ע"ה ובין יוסף אם להקדים את מנשה לאפרים או את אפרים למנשה כמבואר בפרשה. כי יוסף רצה להקדים את מנשה כי הוא הבכור כי הוא בבחי' השגת הבן הנ"ל שזה עיקר ההשגה בחי' השגת הרב כ"ש שם שזאת ההשגה גבוה יותר, אבל יעקב מיאן בזה ואמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וכו'. ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וכו'. כי אעפ"כ עיקר שעשועיו ית' ועיקר קיום העולם הוא ע"י בחי' השגת התלמיד שהוא בחי' מלא כל הארץ כבודו, שמודיע ומגלה אלקותו ית' לכל שוכני עפר המונחים למטה מאד וכו' כמ"ש בהתו' הנ"ל. שזה עיקר שעשועיו ית'. כי יש להש"י מלאכים ושרפים וכו'. וע"כ העיקר הוא מה שמאירין בדרי מטה הנמוכים מאד בבחי' ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. וע"כ הקדים יעקב את אפרים לפני מנשה. כי זאת ההשגה של בחי' אפרים להאיר בדרי מטה בחי' מלא, זה יקר יותר כנ"ל וזה ושאמר וזרעו יהיה מלא הגוים, מלא דייקא. וכשרז"ל שיצא ממנו יהושע שיתמלא שהם ה' על ידו בכל הגוים, בכל העולם כולו הבט וראה נפלאות ה'. כי דייקא מחמת בחי' יהושע שיצא ממנו עי"ז הקדימו לפני מנשה. כי יהושע הוא בחי' השגת התלמיד בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר כע"ש שם שהוא מגלה כי מלא כה"כ וע"כ ראוי להקדימו כי זהעיקר הארת הדעת הנ"ל להמשיכו למטה לכל מדרגיות התחתונות וכו' וכנ"ל. נמצא שאפרים ומנשה הם בחי' כלליות הדעת של בן ותלמיד שזה כלל כל הברכות שרצה לברך את בניו ע"כ הקדים לברך אותם תחילה. וזה שברכם בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה, שכל הברכות שירצה אחד מישראל בלרך את חבירו שהוא המשכת הדעת הקדוש הנ"ל שהוא עיקר הברכה, כל הברכות יהיו כלולים במה שיברכו ישימך אלקים כאפרים וכמנשה שהם בחי' הארת הדעת של בן ותלמיד שהם כלל הדעת הקדוש שהוא כלל כל הברכות כולם כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואחר שבירך את מנשה ואפרים. שהם כלל הדעת כנ"ל. אח"כ קיבץ את בניו לברכם כולם להמשיך ולהאיר הדעת בכולם. ומחמת שראה כל מטתו שלימה וכולם צדיקים קדושים ויודעים את הש"י וראויים לקבל הדעת הקדוש כראוי ע"כ חשב לגלות את הקץ. כי באמת כל קץ הגאולה יהי' ע"י הדעת הזה כשיאיר בעולם בשלימות כי זה עיקר תכלית הגאולה להכיר ולידע אותו ית' כ"ש כי כולם ידעו אותי וכו' וכתיב כי תמלא הארץ דעה לדעת את ה' וכו'. אבל תיכף כשחשב לגלות את הקץ נסתלקה הימנו שכינה כי עדיין לא הגיע העת לגלות. וזה בחי' סיג לחכמה שתיקה הנ"ל שזה עיקר קיום הדעת כנזכר לעיל כי זה הדעת עמוק מאד עמוק עמוק מי ימצאנו וכל מה שעוסקין להמשיך ולהאיר הדעת הזה צריכין בכל פעם לשתוק כדי שלא ליכנוס בקשיות ותירוצים שהם למעלה מהזמן וכו'. וע"כ עיקר הדעת הנ"ל הוא לחזק את הכל באמונה שלימה להאיר הדעת בכל החפצים באמת שידעו ויבינו שראוי להאמין בהאמת (וכמבואר מזה הרבה בדברינו ע"ש). וע"כ עיקר קיום הדעת הוא ע"י שתיקה כנ"ל וע"כ אפי' יעקב אבינו שזכה לדעת כזה להאיר בבניו אעפ"כ תיכף כשרצה להגיע הסוף והקץ, כי רצה להאיר הדעת כ"כ עד שיתגלה קץ הגאולה תיכף נסתלקה הימנו שכינה. כי א"א לגלות הדעת בפעם אחד רק צריכין לשתוק בכל פעם שזה עיקר קיום הדעת בחי' סיג לתורה, בחינת סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכן אברהם אמר במה אדע כי אירשנה כי ראה שרחוק מאד לכבוש א,י שתהי' בידינו לעולם ועד, וצריכין להמתין על זה הרבה. ע"כ רצה לידע בשלימות איך תתקים א"י אצלינו ששם כל המשכת הדעת הנ"ל. ותיכף גילה לו הש"י כל הגליות כשרז"ל, וגמר הגאולה מרומז שם ברמז ובהעלם גדול כמו שדרז"ל ע"פ וגם את הגוי וכו' כי אברהם שגה בזה במה ששאל במה אדע כמו שאמרו רז"ל כי אסור לרדוף להשיג הדעת הזה בפעם אחד כי צריכין לשתוק בכל פעם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' מה שנאמר לענין הקץ האחרון ישב בדד וידום וכו' דום לה' והתחולל לו וכו' וכתיב אך לאלקים דומי נפשי וכו' וכתיב (עמוס ה׳:י״ג) לכן המשכיל בעת ההיא ידום. כל זה בחי' שתיקה הנ"ל שצריכין לידום ולשתוק ולבלי לחקור במה שאין לו רשות ולצפות לישועת ה' בבחי' טוב ויחיל ודומם לתשועת ה'. וזה בחי' לך דומי' תהלה אלקים בציון היינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' ד' אמות שהם שיעור בית לענין מזוזה ולענין ליתן לפתחו ד' אמות כשחולקין את החצר וכן שיעור חצר הוא לפחות ד' אמות. כי אין חולקין את החצר עד שיהי' בו ד' אמות לכל אחד. וכן צריכין ליתן ד' אמות לכ"א לפני כל פתח של הבית כדי לפרק שם משאו כשרז"ל. כי כבר מבואר שהדעת הקדוש הוא בחי' הביהמ"ק וכל אחד צריך להמשיך קדושת הביהמ"ק וכל אחד צריך להמשיך קדושת הביהמ"ק לתוך ביתו כי עיקר קדושת איש הישראלי הוא בתוך ביתו שעוסק שם בתורה ותפילה. ואפי' איש פשוט בוודאי עיקר קדושת יהדותו הוא בתוך ביתו שמדבר שם כמה ברכות ותפילות הוא ובניו הגדולים והקטנים שמחנכם לברך על כל דבר תחילה וסוף ובפרט בהמ"ז וק"ש וכו' ומקבל שם שבת ויו"ט ואורחים וכו'. מכ"ש הכשרים והיראים העוסקים בתורה ותפילה עיקר קדושתם בתוך ביתם שזהו בחי' יעקב שהי' איש תם יושב אהלים היפך עשו שהי' איש שדה וכמבואר מזה כ"פ ובפרט בה' מזוזה (הלכה ה' הנכלל בה' ס"ת) ע"ש. וע"כ שיעור בית הוא ד' אמות כי הדעת שהוא בחי' בית בחי' בחכמה בינה בית וכנ"ל הוא כלול מד' בחי', חכמה בינה ודעת וכל מלאכה, שהם בחי' ד' מוחין ששרשם ד' אותיות השם שמהם נמשכין כל הד' יסודות שהם כלל העולם שהם בחי' תלת גוונין דעינא ובת עין וכמבואר כ"ש בהתו' בראשית (סי' ס"ז ל"ת) וכו' ע,ש ומשם נמשכין בחי' ד' אמות שיש לכל אדם. וזהו בחי' מה ששיעור בית הוא ד' אמות בחי' ד' מוחין הנ"ל שהם בחי' בית כי המוחין שהוא הדעת הנ"ל צריכין לקבלם בהדרגה ובמדה שלא לצאת חוץ מהגבול כנ"ל ע"כ הם נקראים ד' אמות, בחי' אמות ומדות כי צריכין לקבל המוחין באמה ובמדה שזהו בחי' אמות ומדות של הביהמ"ק בחי' מסכתא מדות. כי עיקר קיום המוחין וקבלתם הוא באמה ובמדה דייקא בבחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' מה שצריכין ליתן ד' אמות לפני כל פתח כדי לפרק שם משאו. כי מבואר בהתו' הנ"ל שעי"ז הדעת של בן ותלמיד נמשך כל הפרנסה והעשירות ועיקר הדעת הזה הוא להוציא את ישראל מעוונות שזה עיקר הרחמנות על איש ישראלי להוציאו מעוונות שהם בחי' משא כבד בחי' כמשא כבד יכבדו ממני וכו' ע"ש כ"ז בהתחלת התורה הנ"ל. וזה בחי' כל היגיעות והטירחות מה שכ"א מתייגע וטורח הרבה בשביל הפרנסה ונושא כמה משאות עליו בשביל הפרנסה, הכל נמשך מחת שלא בירר ותיקן עדיין חטא אדה"ר וריבוי החטאים והעוונות של עצמו שהם בחי' משאוי כבד כנ"ל שזאת המשאוי ש להעוונות ר"ל נמשכין כפי חסרון הדעת הקדוש הנ"ל של בן ותלמיד, שכמו כן נחסר ונתמעט הפרנסה ח"ו שנמשכת מהדעת הזה כנ"ל. ומחמת זה צריך לטרוח ולהתייגע הרבה ולישא עליו עול משאוי הפרנסה בדעתו ובגופו ממש, שלפעמים נושא משאות ממש בגופו ובידו בשביל פרנסה. או שנושא וסובל בדעתו ולבו כאב משאוי הפרנסה שזאת המשאוי קשה עוד יותר מנשיאת משאוי בגשמיות כידוע לכל אחד מהשנושא על עצמו. וכל זה נמשך ממשאוי העוונות ר"ל שנמשכין מחסרון הדעת הקדוש של בן ותלמיד הנ"ל. וזה הדעת הנ"ל הוא בחי' בית בחי' קדושת הביהמ"ק וכל אחד צריך להתייגע בפרנסתו לישא משאות כנ"ל הכל בשביל בירור ותיקון משאוי העוונות. ועיקר התיקון להכניס כל שפע הפרנסה מחוץ לפנים שזה בחי' כל המו"מ והעסקים שע"י פגם הדעת הנ"ל מוכרחין לצאת לחוץ לעשות מו"מ בשביל פרנסה כדי לברר החפצים של המו"מ מחוץ לפנים להכניסם לתוך הבית ששם עיקר קדושת איש הישראלי כנ"ל ושם מתבררין החפצים מבחי' משאוי העוונת כי כשחוזר להתפרנס בקדושה ע"י החפצים אלו, והפרנסה נמשכת מתיקון הדעת הנ,לנמצא שפורקין המשאוי של העוונות שעל ידם היו טירחות ויגיעות משאוי הפרנסה שבא מחסרון הדעת. וזה בחי' מה שצריכין ליתן לפני כל פתח ד' אמות לפרק שם משאוי כי כבר מבואר שעיקר המשכת הדעת הוא דרך הפתח כנ"ל באות ה'. וע"כ צריכין ליתן ד' אמות שנמשכין במחי' ד' מוחין לפני הפתח כדי להמשיך הארת הדעת מבפנים מהבית לתוך החצר כדי שעי"ז יתבטל פגם אחיזת העוונות שנאחז במשאוי החפצים של המו"מ שנושא שזהו בחי' לפרק שם משאו. לפרק ולבטל בחי' המשא כבד של החפצים שנמשל ע"י העוונות שבאים מחסרון הדעת שכל זה נתתקן ע"י בחי' קדושת הבית שהוא בחי' תיקון הדעת שהוא בחי' ד' אמות כנ"ל שצריכין להמשיך בחי' ד' אמות מפתח הבית לתוך החצר שמשם המשכת הפרנסה שהוא תיקון משאוי העוונות שמשם כל כבידת המשאות שבעולם שזהו בחי' לפרק שם משאוי וכנ"ל כי הד' אמות הם בחי' הד' מוחין בחי' הדעת הנ"ל שעי"ז פורקין משאוי העוונות שמשם כל כבידות של כל המשאות שבעולם וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' מה שתיקנו חז"ל דין בן המיצר שהוא קודם לקנות השדה או הבית הסמוך למיצר שלו ולמדו מפסוק ועשית הטוב והישר וכו'. כי מבואר בהתורה הנ"ל שצריך כל אדם לדבר עם חבירו ביראת שמים להכניס בו הדעת הקדוש וכו' כי בכ"א מישראל יש נקודה טוב שהוא בחינת רבי לגבי חבירו וכן חבירו נגדו בבחינת ומקבלין דין מן דין וכו', אבל כמו שהוא חיב לדבר עם חבירו בי"ש כמו כן צריך כ"א לקיים מ"ש שם ועשו סיג לתורה שהוא בחי' סיג לחכמה שתיקה שצריכין לשתוק במקום שצריכין לשתוק כדי שלא יכנוס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לתרצם כ"ש שם לענין הרב האמת העוסק להכניס הדעת וכו'. וכמו כן צריך כ"א העוסק בזה לדבר מהדעת הקדוש האמתי עם חביריו שיאחז גם במדת השתיקה במקום שמבין שא"א לבאר ולתרץ לו הקשיות והבלבולים שבמוחו. וזאת השתיקה היא בחי' סיג וגדר להחכמה כדי שעי"ז תתקיים החכמה והדעת דקדושה בבחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל. כי כ"א מישראל יש לו גבול וגדר בפ"ע בדעתו להשיג ולהבין עד הגבול דייקא מה שאפשר לו להבין ואסור לו להרוס את הגבול בבחי' במופלא ממך אל תדרוש וכו'. ומחמת זה יש שינוי דעות הרבה מאד בין כל אדם לחבירו כשרז"ל שאמר משה להש"י גלוי וידוע לפניך שאין דעתו של כ"א שוה לחבירו. תן להם מנהיג שידע להלוך כנגד רוח של כאו"א כמו שדרשו על פסוק יפקוד ה' אלקי הרוחות לכל בשר וכו' וכשרז,ל לענין ברכת ברוך חכם הרזים וכו' וכמו שאמר בן זומא כשראה אוכלסא בהר הבית וכו'. כי עיקר תכלית הדעת הוא לידע ולהכיר בלבו את הש"י בבחי' וידעת היום והשבות אל לבךך כי ה' הוא האלקים וכו'. וזה הדעת הוא רק לכל אחד כפום מה דמשער בלבי' כ"ש בזוה"ק ע"פ נודע בשערים בעלה. וכ"ש בתור' תקעו אמונה על מארז"ל יש די באלקותו לכל ברי'. שכל ברי' יש לה די וגבול באלקותו להבין ולהשיג עד הגבול דייקא ע"ש היטבץ. ונוסף לזה יש שינויים רבים מצד המעשים והפעולות והמדות של כ"א וא'. כי כ"א כפי מעשיו ומדותיו של כ"א וא'. כי כ"א כפי מעשיו ומדותיו כן מתקן או מקלקל כלי המוחין שלו שהם בחי' הגבול והמיצר של כל אחד להשיג בהם הדעת הקדוש הזה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל אחד כפי הגבול שבדעתו. כן יש לו חלק בא"י כי כל אחד מישראל יש לו חלק בא"י. כי עיקר הדעת הזה לידע ממנו ית' הוא בא"י ששם הביהמ"ק שהוא כלול מבחי' הדעת של בן ותלמיד הנ"ל שזה הדעת מאיר בכל א"י שמתפשט לשם קדושת הביהמ"ק כידוע וע"כ אוירא דא"י מחכים ואין חכמה כחכמת א"י. כי שם עיקר הדעת הקדוש הנ"ל להכיר אותו ית' כשרז"ל כל הדר בא"י דומה כמי שיש לו אלוה וכו'. וכ"א מישראל כפי שרשו וכפי עבודתו בהשגת הדעת הזה עד הגבול שלו כמו כן יש לו חלק בא"י. ובשביל זה חתרו ויגעו הרבה כ"א מישראל שיהי' לו נחלה וחלק גדול בא"י כמבואר בכמה מקומות, הכל בשביל להשיג יותר הדעת הקדוש הזה שהוא בחי' נחלת א"י. וזה בחי' לא תסיג גבול רעך נחלתך אשר תנחל שהוזהרנו ביותר בא"י כשרז"ל ומובא בפרש"י כי שם עיקר איסור השגת גבול חבירו שלא להרוס ולכנוס בדעתו בגבול חבירו כי עי"ז יכול לבא לידי הריסה ח"ו להרוס ולקלקל דעתו לגמרי ח"ו וכנ"ל. וע"כ צריך כל אדם לי זהר מאד שלא יסתכל הרבה בחבירו וכמבואר לעיל מזה כי אע"פ שהוא מצוה גדולה לדבר עם חבירו בכל פעם בי"ש ולחרם עליו להוציאו מעוונות ופגמים וקלקולים שלו כי זה עיקר ישוב העולם וכו' וכ"ש בהתו' הנ"ל, אעפ"כ צריך ליזהר מאד שיהי' העסק לטובה ולא לרעה לתקן ולא לקלקל יותר ח"ו שלא יתגלגל מזה מחלוקת או שנאה ח"ו. כי רוב המריבות והקטטות והשנאת חנם נמשך מזה מה שכ"א מסתכל שלא בעין יפה בחבירו ורואה בו פגמים ומדות רעות הרבה עד שנדמה לו שא"א לסובלם. וכמו כן מסתכל בו חבירו להיפך כי כמים הפנים לפנים עד שנתעורר שנאת חנם וקטטות ביניהם וזה הנגע מצוי הרבה מאד והיא שהחריבה את ביתינו כמו שארז"ל (יומא פ' שבעה ימים) שחורבן בית שני הי' רק ע"י שנאת חנם שבא ע"י הנ"ל ע"י שמסתכל ביותר בחבירו. כי באמת צריכין לדון את כל אדם לכ"ז וכשרז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומו ומי הוא זה שיודע להגיע למקום חבירו כפי גבול הדעת של חבירו שמשם נמשכו ונתגלגלו כל מדותיו ופעולתיו ומעשיו. וע"כ צריכין לקים מ"ש לעיל שהוא ועשו סיג לתורה בחי' סיג לחכמה שתיקה. ועיקר הדבר לשתוק במקום שצריכין לשתוק בענין חקירות וקשיות שיש בדרכיו ית' שא"א להבינם. כי זה ידוע שהש"י בעצמו א"א להשיגו כ"ש לית מחשבה תפיסא בך כלל ואמר עוד ולית דידע בך כלל רק ניתן רשות לדבר בנפלאותיו ומדותיו ית' עד מקום שיכול כ"א להבין ולדבר. כי גם מדותיו ודרכיו ית' א"א להשיג כ"א עד הגבול שיש לכל אחד בדעתו, וכמו כן אם זוכה מתנוצץ לו בדעתו התנוצצות אלקותו ית' כפי כלי הדעת שלו בבחי' נודע בשערים בעלה כל חד כפום מה דמשער בלבי' וזה א"א לספר לחבירו. ואפי' לעצמו א"א לספר מיום לחבירו כ"ש הוא ז"ל בשיחות הר"נ בתחילתו ע"ש. וע"כ הזיהרו רז"ל אין דורשין במרכבה ביחיד אא"כ הי' חכם ומבין בדעתו. כי השגת אלקות זהבחי' מעשה מרכבה כי הצמצומים שעל ידם באים לעשגת אלקות (כ"ש בתחילת התו' סי' ל') הם בחי' מעשה מרכבה. ע"כ אע"פ שמצוה גדולה לדבר עם חבירו בהדעת הקדוש לידע ולהכיר אותו ית' אעפ"כ צריך להיות בבחי' רצוא ושוב כי צריכין רק לדבר בנפלאותיו ית' כ"ש שיחו בכל נפלאותיו שעי"ז נתחזק האמונה הקדושה כ"ש לדור ודור אודיע אמונתך בפי וכתיב חי חי הוא יודך וכו' אב לבנים יודעי אל אמתך. כי מצוה גדולה שידבר כ"א עם חבירו בנפלאות הש"י שכבר עשה עמנו בכל דור ודור מימות אברהם עד הנה. ובפרט מה שעשה עמנו נפלאות ונוראות ביצ"מ ומת תורה באותות נוראות ע"י משה רבינו וכן בדורות שאחריו. ונפלאות נעימות חידושי תורה שגילה לנו בכל דור ע"י צדיקי אמת שעל ידם רואין ומבינים כל חד כפום מה דמשער בלבי' התנוצצות אלקותו ית' ועי"ז יכול כ"א להכניס אמונה שלימה בלב חבירו וכן לקבל מחבירו. אבל עצם ההתנוצצות א"א לדבר ולגתלות לחבירו ועל זה נאמר יהי לך לבדך ואין לזרים אתך (משלי ה'). וע"כ צריכין לקיים סיג לחכמה שתיקה הנ"ל שלא להרוס הגבול ח"ו וכמו שהזיה קודם מתן תורה ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' וכו' ופרש"י שם אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו והעם כל עיקר אל יהרסו וכו' וכמו כן יש לכ"א ואחד גבול מיוחד בדעתו שאסור להרוס הגבול וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי עיקר המצוה והחיוב לדבר עם חבירו ביראת שמים שזה עיקר הדעת כ"ש ראשית חכמה יראת ה', הוא רק להרחיב דעתו. כי העיקר להוציא את עצמו ואת חבירו מבחי' מוחין דקטנות לבחי' מוחין דגדלות כ"ש במ"א בסי' כ"ב לק"ת. כי צריכן לראות ולהשתדל שיתגדל ויתרחב הדעת ביותר בכל העם שזהו בחי' הרחבת גבול א"י שהוא בחי' הדעת הקדוש כנ"ל בבחי' והרחבתי את גבולך וכו' וכתיב כי ירחיב ה' את גבולך וכו' שזהו בחי' מן המצר קראתי יה שהוא בחי' מוחין דקטנות שמשם כל היסורים והצרים המצירים לכל אחד ח"ו, ענני במרחב יה שיצאתי ממיצר למרחב שנתרחב הדעת שעי"ז נמתקין ונתבטלין כל המצרים המצירים ח"ו. כי עיקר כל היסורים והמניעות מעבודת הש,י הם המצרים בבחי' כל רודפיה השיגוה בין המצרים. שזהו בחי' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות שה מבחי' הע' עכו"ם הסובבין א"י שהם המצרים והגבולים שסביב א"י שהוא בחי' כלל קדושת ישראל כנ"ל. ואלו המצרים חותרים תמיד על א"י להרוס הגבול ח"ו לכנוס לא"י עד שבעו"ה גברה ידם והחריבו את הביהמ"ק וגלו ישראל מארצם וכלן זה נמשך מחמת שישרא בעצמן לא שמרו את עצמן מלהרוס הגבול שבין אדם לחבירו עד שהתקנא אחד בחבירו ונתרבה שנאת חנם בבית שני שעי"ז נחרב הבית וגלו מא"י כשרז"ל. אבל עדיין לא אבדה תקותינו כי קדושת א"י והביהמ"ק קיימת לעד עד שאנו ממשיכין קדושת א"י גם בחו"ל בבחי' כי הפיצותים בגוים וכי' זריתים בארצות ואהי להם למקדש מעט כי בכל מקום שישראל דרים שם הוא בחי' קדושת א"י כשרז"ל. וכ"ש אדומו"ר ז"ל (בהתו' חדי ר"ש בסי' ס"א ע"ש). ועתה אנו צריכין לתקן מה שקלקלנו ע"י שנאת חנם וקנאה ומחלוקת, ע"כ צריכין ליזהר בכל הנ"ל דהיינו לאהוב א"ע עם חבירו ולרחם עלי ומאד ולהשתדל בכל כחו לדבר עמו בי"ש להכניס בו הדעת הקדוש אבל שיהי' העסק לטובה ולא לרעה ח"ו שלא להרוס הגבול ח"ו שזהו בחי' ועשו סיג לתורה הנ"ל בחי' סיג לחכמה שתיקה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' דין בעל המצר שקודם לקנות השדה הסמוכה אליו כדי להרחיב גבולו. כי בכל מקום שישראל דרים שם הוא בחי' קדושת א"י כנ"ל, וע"כ צריך כ"א לוותר נגד חבירו ולכנוס עמו לפנים משורת הדין להשתדל להרחיב גבול חבירו בכל מה דאפשר וע"כ מאחר שצריך למכור נחלתו הוא חוייב למכור לחבירו הסמוך למיצר שלו כדי שיתרחב גבול חבירו בהיתר ובכשרות כי כל מה שאפשר להרחבי גבול חבירו בלי הריסה ח"ו הוא מצוה גדולה כדי שיתרחב דעתו וכנ"ל שזה עיקר הרחמנות שהוא ישוב העולם וכנ"ל, וע"כ למדו רז"ל דין זה מפ' ועשית הטוב והישר ומשם בעצמו למדו רז"ל שצריכין ליכנוס לפנים משורת הדין. כי הכל א', כי מה שמדברין עם חבירו להכניס בו הדעת להרחיב דעתו בקדושה זה בחי' דין ומשפט בבחי' הוו מתונים בדין וכו' שפירוש שם לענין זה ע"ש. א בל צריכן שיתגבר הרחמנות ליכנוס עם חבירו לפנים משורת הדין לבלי להסתכל בו לרעה כ"א לטובה ולדונו לכ"ז תמיד כדי שיוכל לדבר עמו וכ"ש אצלינו בזה הרבה וכ"ש הוא ז"ל ע"פ ועוד מעט ואין רשע וכו' וכן הרבה וזהו בעצמו בחי' דין בן המצר שהוא קודם שהוא בשביל להרחבי גבול איש הישראלי כדי להרחיב המצר שלו שלא יבא לידי הריסה ח"ו כי שניהם בחי' אחת וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' פורים. שהוא הכנעת קליפת המן עמלק שהוא בחי' כפירות ובלבולי האמונה הקדושה הבאים ע"י חקירות חכמתם הרעה כי עמלק הי' פלסוף וכופר כמובא במ"א וע"כ הוא עומד תמיד להלחם עם ישראל כי מלחמתו קשה מכולם עד שהש"י בעצמו צריך ללחום עמו כ"ש מלחמה לה' בעמלק מדור דור. וזה שאמר המן ימ"ש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים וכו', שאמר שיוכל להתגבר על ישראל מחמת שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים, והמצרים של העמים סובבים את כ"א וא' מכל צד בבחי' כל גוים סבבוני וכו' סבוני גם סבבוני וכו' סבוני כדבורים וכו'. ובאמת ישראל בגלות הם בצרה גדולה מאד מחמת זה ובפרט אז כשקם עליהם המן הרשע ימ"ש שאמר שע"י שישראל מפוזרים בין העמים והמצרים של העמים מסבבים את כ"א מכל צד בגשמיות וברוחניות בדעות זרות היפך הדעת הקדוש המבואר בתורה הנ"ל. כי עיקר הדעת הקדוש הוא להודיע אמונתו הק' לכל בבחי' אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו' והם השתחוו לצלם שהוא ההיפך מזה וכ"זד נמשך מפגם הערב רב הנ"ל. כי הצלם של נבוכדנצר, וב' עגלי זהב של ירבעם בן נבט, ופסל מיכה, והעגל שעשו הער"ר במדבר הכל בחי' רעה אחת שאז הביאה אותם טעות חכמתם הרעה לעבוד ע"ז כי הי' להם כמה סברות רעות מהופכות ומזוייפות בזה עד שבקל הי' יכולים לטעות מי שלא חשב באמת על תכליתו הנצחי ונטה אחר תאוות עוה"ז ולא ביטל דעתו נגד קדושי עליון צדיקי אמת. וכמו כן עכשיו כל טעות חכמותיהם הנבוכות של הפלסופים הנמשכין מחכמת יוונית הכל נמשך מחכמי קדם שמהם קיבלו חכמי מצרים כמובא בספרים. וכל הטעותים והכפירות של דורות הקודמים שעבדו ע"ז ושל עכשיו הכל נמשך ע"י תאוות רעות ובפרט תאוה הכלליות שהם משוקעים בזה ביותר. כאשר רואין בחוש. וע"כ הם רוצים לפרוק עול לגמרי ע"כ הם נוטים אחר סברות מהופכות ומזויפות כשרז"ל לא עבדו ישראל ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא, אם ישראל קדושים נכשלו עי"ז מכ"ש וכ"ש עכשיו שרואים בחוש שכל מי שנוטה ארח דרכיהם הוא פורק עול בפרהסיא ויוצא מן הכלל לגמרי ועדיין הם מחציפים פניהם ואומרים שרוצים בתקנת ישראל אוי להם אוי לנפשם מי פתי יאמין לדבריהם הרעים. כ"א מי שרוצה לאבד ולעקר עצמו ואת בניו משני עולמות וכבר צווחו על זה קמאי ובתראי. והם מתפשטים בכל פעם. אבל דבר אלקינו יקום לעולם. כי איש הישראלי החפץ באמת לישאר בנקודת יהדותו בוודאי לא יאבה ולא ישמע לדבריהם ולהסתות ופתויים שלהם שמהפכים דברי אלקים חיים. ומגלים פנים בתורה ובכל ספרי תנ"כ מהיפך אל היפך מן האמת. ולא די להם בזה. כ"א עתה בסמוך הם רוצים לה כניס גם בדברי התלמוד הקדוש ובספרי קבלה הק' טעות חכמותיהם הרעות. מה שרז"ל הזיהרו על זה הרבה פעמים אין מספר מלהגות בספריהם. עד שאמרו בפ' חלק שאין לו חלק לעולם הבא הקורא בספרי חיצונים. שהם ספרי חכמותיהם הרעות. וע"כ באמת בדורות הקודמים היו הפילוסופים כופרים בדברי חכמי התלמוד וגם עכשיו אנו יודעים באמת שהם כופרים לגמרי בדבריהם כנשמע מפיהם ומפי ספריהם הרעים כמה מיני ליצנות מדברי רז"ל בגמ' ומדרשים וספרי קבלה. אך בסמוך התנכלו בערמימיות הרבה ומדפיסים בספריהם הרעים דברי שטות ומרמה להשוות ח"ו גם דעת חכמי ישראל בתלמוד הקדוש עם דעותיהם הרעות. ומי פתי וכסיל שלא יבין דעתיהם הרעה בזה. ואיך יעלה על דעתם לפתות עם קדוש בשטותים כאלה. עד שנמצא א' מהם שהדפיס זה סמוך איזה קונטרס להוכיח את ישראל על שמדברים בביה"כ ובב"מ כאלו הוא מקנא קנאת ה' צבאות. מה שידוע שהם פורקים עול לגמרי ומגלחים זקנם ומחללים שבת בפרהסיא והוכלים עם נכריות לטייל בפרהסיא ומרבים ממזרים וכו' וכו'. וכל זה ידוע לכל. וכל מי שיש לו מוח בקדקדו מבין שמתחיל תחלה בתוכחה על שמשיחין בביהמ"ד כדי שיתקבלו דברי וכשרז,ל כל שקר שאין בו אמת בתחילתו וכו'. ואח"כ בתוך דבריו רוצה להוכיח שצריכין לילך בגילוי הראש בביה"כ ובביהמ"ד. ומדבר נגד הקדושים חמכי הפוסקים המפורסמים הרש"ל והט"ז ז"ל כאלו מתווכח עמהם באיזה דין. הנשמע שטות וכסילות כזה. וכן נמצא אחד שהדפיס טעם על הסדר של פסח שהוא כמו שנוהגים העכו"ם בשעת סעודה באיזה מדינה רחוקה וכן שטותים הרבה כאלה וכאלה עד שאומרים שכל חכמת הקבלה מרמז על חכמתם הרעו. ברוך ה' שבראנו לכבודו והבדילנו מן התועים כאלה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה נמשך מבחי' קליפת עמלק. ובפורים מכניכעין כל זה ע"י בחי' קדושת מרדכי ואסתר שהם בחי' קדושת הדעת הקדוש הנ"ל של בן ותלמיד שהוא בחי' יובל בחי' חירות כ"ש שם על פסוק אשרך ארץ שמלכך בן חורין וכו' ע"ש. וזהו בחי' מרדכי מר דרור לשון חירות כ"ש במ"א בחי' יובל שהוא בחי' וכל בניך לימודי ה'. בחי' הדעת של בן ותלמיד הנ"ל. כי כבר מבואר שהמן רצה להתגבר אז ע"י ג' עיברות הנ"ל שהם ע"ז שהשתחוו לצלם שזהו בחי' כפירות פגם אמונה שהוא בחי' ע"ז כ"ש במ"א שהואהיפך הדעת הקדוש הנ"ל כנ"ל. וכן מה שנכשלו בנשים נכריות שהוא פגם תאוות ניאוף הוא ג"כ היפך הדעת כנ"ל. כי עיקר הרוח שטות שהוא היפך הדעת הוא בתאוה הנ"ל. כשרז"ל איש כי תשטה אשתו וכו'. וכן מה שנהנו מסעודות של אותו רשע הוא ג"כ היפך הדעת הנ"ל שעיקר קיומו הוא כשזוכין להארת הרצון בשעת האכילה כ"ש שם וכמובא לעיל מזה וע"י פגם אכילה פוגמין בזה. נמצא שע"י ג' עבירות הנ"ל פגמו בהדעת הנ"ל הרבה שהוא עיקר קיום וישוב העולם. כי לא נברא ונתקיים העולם כ"א בשביל המשכת הדעת הזה להודיע כי ה' הוא האלקים כ"ש שם. וע"כ דבר המן הרשע ימ"ש שעי"ז יוכל להתגבר עליהם ח"ו להשמיד להרוג ולאבד ח"ו. מאחר שפגמו בהדעת כ"כ שהוא חיות וקיום העולם כנ"ל עד שאפס תקוה ח"ו. אבל איש בער לא ידע וכסיל יבין את זאת שנמצא מרדכי בעולם שהוא בחי' הצדיק האמת שיש לו כח להשמיך הדעת הנ"ל אפי' כשישראל בתלכית הירידה וההסתרה ח"ו. כי מרדכי הוא בחי' מר דרור כשרז"ל דרור לשון חירות (כ"ש במ"א) שזהו בחי' יובל שהוא ר"ת וכל בניך לימודי ה' כ"ש שם על פסוק אשרך ארץ שמלכך בן חורין שזהו בחי' הדעת של בן ותלמיד כ"ש שם. וזהו בחי' מר דרור. מר בחי' יראה כשרז"ל על פסוק נוטפות מר עובר כל ת"ח שאין שפתותיו נוטפות מר. דהיינו יראה וכו' כי עיקר הדעת הנ"ל שהוא בחי' דרור בחי' חירות של יובל הוא ע"י יראה שעי"ז מתקיים החכמה והדעת כ"ש שם. וזהו בחי' אסתר בחי' ואנכי הסתר אסתיר כשרז"ל היינו שזהו גודל עוצם נפלאות נוראות כחו של הצדיק בחי' מרדכי יש שלו כח להאיר הדעת הנ"ל בישראל אפי' כשהם בתכלית הירידה בתכלית ההסתרה שבתוך הסתרה בכלליות ישראל ובפרטיות בכל אחד ואחד. כי זה עיקר עוז ותעצומות כחו של הצדיק הקדוש הנ"ל שהוא בחי' מרדכי מר דרור בחי' חירות של יובל הגדול להאיר ולהופיע הדעת הנ"ל אפי' בדיוטא התחתונה, לגלות כי מכה"כ בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר שהוא התעררות והתחזקות נפלא ועצום עד א"ס ואין תכלית, לכל הגרועים והרחוקים שבעולם. אפי' אם מונחים במקום שמונחים כמובא שם במקומו. וכמבואר בדברינו מזה במכה מקומו. וע"כ התגבר מרדכי גם אז להכניס בישראל שיצעקו ויתפללו ויתחננו להש"י כ"ש ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. שהוא יודע את כל אשר נעשה בעולם ומה שנעשה אצל כל אחד ואחד בפרטיות בכל עת ובכל יום ויום. ויודע היטב היטב להיכן נפל ונתעה כ"א וא'. וכמה וכמה מתפשטים ומשתטחים על כ"א להרחיקו ולאבדו ח"ו. וע"כ ויקרע מרדכי את בגדיו ויצא בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה. עד שהכניס בכל עיר ועיר מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע שיזעקו הרבה להש"י כ"ש ודברי הצומות וזעקתם. וזהו בחי' אין אסתר מגדת וכו'. בחי' שתיקה הנ"ל בחי' סיג לחכמה שתיקה הנ"ל. שהוא עיקר קיום הדעת כנ"ל. וע"כ אחזה פלך השתיקה היא וכל משפחתה הקדושה רחל אמנו ובנימין ושאול כשרז"ל. כי עיקר קיום הדעת ע"י השתיקה כנ"ל. עד שזכו להמשיך הדעת הנ"ל לכל באי עולם עד שרבים מעמי הארץ מתיהדים ונעקר המן וזרעו מן העולם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי המן עמלק הוא מעולם רצועה מרדות לישראל. וע"כ המרגלים שפגמו בא"י ופגמו בהדעת הנ"ל וגרמו חורבן ביהמ"ק שהוא בחי' קדושת הדעת הנ"ל כמבואר שם כל זה היטב. כל פגמם של המרגלים נמשך על ידי הפחד של עמלק כמ"ש שם בפ' המרגלים עמלק יושב בארץ הנגב. כי עמלק מתגבר תמיד נגד הדעת הנ"ל שהוא בחי' קדושת א"י והביהמ"ק. וכן אח"כ כשנגזר עליהם למות במדבר והם רצו להתגבר לעלות לא"י שלא ברשות. כתיב והעמלקי והכנעני ויושב בהר וכו'. ואח"כ כתיב וירד העמלקי וכו' ויכום וכו'. וע"כ סבר המן עמלק שגם עתה יתגבר נגד ישראל לבלי להניחם לעלות לא"י ולבנות הביהמ"ק וכשרז"ל שרצה לבטל בנין ביהמ"ק. ומגודל הפגמים שהיו אז רצה לכלותם לגמרי ח"ו. אבל ה' לא יעזבנו בידו. כי הצדיק הגדול בחי' מרדכי מתגבר בכל דור להכניס בישראל שיצעקו אל ה' תמיד יהי' איך שיהי'. ועי"ז נתהפך הגלגל על המן וזרעו ותלו אותו ואת בניו על העץ:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וע"כ פורים הוא בחי' יום כפורים כ"ש בת"ז. כי המן הפיל פור לבטל ח"ו קדושת הגורל של יו"כ. וכן עשה עץ גבוה חמשים אמה כנגד בחי' שנת החמשיםך שהוא יובל. כי מבואר בהתורה הנ"ל שעי"ז הסלח נא שפועלין ביו"כ ממשיכין חנוכת הבית שהוא בחי' קדושת הדעת הנ"ל. בחי' ודובר שלום לכל זרעו. כי הדעת שהוא התורה נקרא שלום כ"ש וכל נתיבותי' שלום. וזה בחי' דברי שלום ואמת. כי עיקר שלום הוא שלום של אמת. לא שלום של רשעים שהם ההיפך מדעת האמתי שעליהם נאמר אין שלום אמר ה' לרשעים (וכמ"ש בזה במ"א). אבל מרדכי ממשיך דעת אמתי בעולם שהוא בחי' דברי שלום אומת בחי' ודובר שלום לכל זרעו. בח'י וכל בניך לימודי ה' וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שנאמר בגאולה האחרונה כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. כי בגלות מצרים יצאו בחיפזון כעבדא דברח מרבוני' ולא אית לי' שטר חירות אבל פורקנא בתרייתא לא תצאו כצאת העבדים וכו' אלא תיפוק בת חורין וכו' כ"ש כ"ז בתיקונים. כי עיקר תקון הגאולה האחרונה הוא ע"י בחי' חירות הנ"ל שהוא בחי' יובל שמשם כל הגאולות והחירות מהגלות. אבל בגלות הראשון כשנגאלו ממצרים לא נמשך הדעת הזה בשלימות מחמת שעדיין לא קיבלו התורה שהוא הדעת הנ"ל רק שנמשך עליהם הארה מבחי' יובל שהוא הדעת הנ"ל. וע"כ יצאו בחיפזון כעבדא דברח מרבוני'. ועיקר הבריחה והחיפזון הי' מחמת שלא נכנע והנתבטל עדיין קליפת עמלק שהוא ראשית גוים שהוא ראשית ושורש כל הע' עכו"ם שהם כלל כל התאוות והזוהמות שמהם כל הגליות בגשמיות ורוחניות. וע"כ כתיב ויוגד למלך מצרים כי ברח העם. וע,כ המגיד כי ברח העם הי' עמלק כ"ש במדרשים כי מחמת שלא ביטלו זוהמתו עדיין ע"כ ברחו. וע"כ קודם מ,ת כתיב ויבא עמלק כי הואלא נכנע עדיין רק משה רבינו בגודל כחו צוה ליהושע ללחום עמו להחלישו לפי חרב אבל לא לגמרי ואז צוה הש,י כתוב זאת זכרון בספר וכו' מלחמה לה' בעמלק מדור דור ודרז"ל עד דורו של מרדכי ומשם עד דורו של מלך המשיח. ועיקר הכנעתו ומפלתו בכל דור ודור הוא ע"י צדיקי אמת שממשיכין זה הדעת הנ"ל שהוא בחי' חירות של יובל שהוא בחי' וכל בניך לימודי ה', להכניס הלימוד הקדוש של הדעת הזה לכל בני ישראל שיהי' כולם לימודי ה' עד שיצאו כולם מהרוח שטות ושגעון ובלבול הדעת הנמשך מזוהמת קליפת עמלק וישובו כולם אל הש"י באמת. וע"כ כתיב בגלותא בתראה כי לא בחפזון תצאו וכו', כי זה הדעת הנ"ל הוא בחי' מתינות גדול ונפלא בחי' הוו מתונים בדין שמרמז על הדעת הנ"ל כ"ש שם, מתונים דייקא היפך חפזון כי צריכין מתינות עצום לזה הדעת להאיר בדרי מעלה בחי' מה, ובדרי מטה בחי'מלא כה"כ. וזהו כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולם לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל. כי הולך לפניכם ה' זה בחי' השגת דרי מעלה שהוא בחי' מה שהוא בחי' שם הוי' במילוי אלפין בגימ' מ"ה שהוא בחי' סתום ונעלם בתכלית ההעלם בחי' מה חמית מה פשפשת וכו' בבחי' זה שמי לעילום הנאמר בשם הוי' ב"ה. וזה כי הולך לפניכם ה' שמרמז על הגדולים במעהל בחי' דרי מעלה שהוכלים להתקרב להש"י, וה' הולך לפניהם, אבל כל מה שרוצים להשיגו הוא נעלם מהם בבחי' מ"ה וכו' וכנ"ל. ומאספכם אלקי ישראל, בחי' מלא כה"כ שהוא בחי' שם אלקים שהוא בחי' מלכות בחי' ואלקים מלכי וכו'. וזהו ומאספכם היינו בחי' מאסף לכל המחנות לכל הנחלשים והנדחים בעוונותיהם ורוצים לדחותם חוץ ממחנה ישראל, והש"י מרחם עליהם ואמספם לפנים כי הולך אחרי כ"א וא' ומגלה לו ומאיר לו כי הוא ית' עדיין עמו בבחי' מלא כל הארץ כבודו בחי' הקיצו ורננו שוכני עפר וכנ"ל. ומחמת זה כי לא בחפזון תצאו כי יאיר עליכם בשלימות הדעת הנ"ל של בחי' מ"ה ומלא שהוא בחי' השגת הבן ותלמיד שהוא בחי' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם וכו' שזה הדעת הוא בחי' מתינות בחי' הוו מתונים בדין וכו', ועשו סיג לתורה שעושים בכל פעם סייגים וגדרים להדעת הזה ע"י בחי' שתיקה כדי שלא לכנוס במקיפים שאסור להמשיכם כדי שלא יכנוס בקשיות ותירוצים שאין הזמן מספקי לבארם וכו' כמ"ש שם. וע"כ לא בחפזון תצאו וכנ"ל. וע"כ בגלות הראשון כתיב ולא יכלו להתמהמה ובגלות האחרון כתיב (חבקוק ב׳:ג׳) אם יתמהמה חכה לו. כי צריכין להתמהמה כדי שלא לצאת בחפזון בחי' הוו מתונים בדין הנ"ל. וע"כ הערב רב שהם מסטרא דעמלק הכשילו את ישראל ע"י החפזון הרע שלהם שתיכף כשראו כי בושש משה וכו' ונתמהמה קצת, תיכף מיהרו וחפזו ועשו את העגל כי גם החפזון שהי' בשעת יציאת מצרים הי' על ידם כ"ש שם בפ' בא וגם ערב רב עלה אתם וכו' וסמוך לי' ויאפו את הבצק עוגות מצות כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וכו'. כי עיקר כל הפגמים ע"י הקשיות של המחקרים והפילוסופים שהם מסטרא דעמלק מסטרא דערב רב שממהרים להקשות קשיות שא"א ליישבם כי נמשכים מהמקיפים שא"א להמשיכם בזה העולם כ"ש בהתו' הנ"ל ובהתו' עתיקא וכו' סי' כ"א לק"א:

העתקת הקטע עם מראה המקום