ליקוטי הלכות · חושן משפט א · חזקת מטלטלין ד · השלמה מאור הגנוז

כל דבר שהוא ביד האדם הוא בחזקת שהוא שלו ע"פ התורה ויהי ביום השמיני (בסי' ע') ע"ש. והכלל שהעפר יש לה כח המושך וכו' והצדיק האמת הוא עניו כמשה ומשים עצמו כעפר ע"כ הוא יסוד עולם שיש לו כח המושך והוא ממשיך כל ההשפעות לעולם הוא ממשיך אלקותו ית' למטה כי הוא מקים את המשכן ששם נמשך אלקותו וכבודו ית' בחי' וכבוד ה' מלא את המשכן. וכל בני אדם שבעולם ראויים שיומשכו לזה הצדיק שהוא יסוד ושורש הכל אך שיש כח המכריח שמפסיק ומרחיק ממנו היינו שיש בני אדם שע"י דיבורם ומעשיהם הם מכריחים את בני אדם להפסיקם ולהרחקים מהצדיק ולפי כח המכריח כן מרחיק מהצדיק ואח"כ כשיופסק כח המכריח יחזיר וימשיך עצמו ויתקרב להצדיק שהוא בחי' עפר שיש לו כח המושך וכו' ע"ש כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והנה הממון והחפצים וכל ההשפעות שיש לאדם הכל הוא כפי כח המושך שיש לו שמקבל מהצדיק שממנו נמשך הכל וע"כ כל דבר שהוא ביד האדם הוא בחזקת שהוא שלו כי מאחר שהיא בידו נמצא שיש לו כח המושך שממשיך השפעה זאת אליו ע"כ הוא בוודאי שלו כי עיקר כל ההשפעות שהם כל העשירות וכל החפצים נמשכין לכ"א כפי כח המושך שיש לו וכנ"ל. ובזה מובן היטב טעם הדין של כל דאלים גבר בדבר שאין שום אחד מוחזק כההי' ארבא וכו' שהוא לכאורה תמוה וכי' מפני שהוא גבור יזכה בדבר שאינו שלו וכאשר נדחקו הפוסקים בטעם דין זה. אך ע"פ הנ"ל מובן היטב כי זה שהוא שלו בוודאי יתגבר ויזכה בו מאחר שהוא יש לו כח המושך של זה הדבר כי מאחר שבאמת הוא שלו ע"כ אצלו הכח המושך של אותו הדבר שעי"ז זוכה וקונה כל החפצים שלו כנ"ל. ע"כ זה שהוא שלו באמת בודאי יתגבר ויזכה בו מאחר שאצלו כח המושך של זה הדבר ע"כ בודאי יהיה נמשך זה הדבר אליו יתגבר ויזכה בו ע"כ אמרינן כל דאלים גבר:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' שודא דדייני שרשאי הדיין ליתנו למי שנראה בעיניו היינו ג,כ כנ"ל כי מי שהוא שלו באמת בודאי יהי' נמשך רצון הדיין אחריו ליתנו לו כי מאחר שזה החפץ הוא באמת שלו נמצא שיש לו כח המושך בזה החפץ להמשיך זה החפץ אליו כנ"ל. ע"כ בוודאי יהיה נמשך רצון הדיין אליו ליתנו לו. וזה בחי' בתר מרי נכסין ציבי משוך שהרצון נמשך אחר בעל הנכסים כי עיקר כח המושך הוא כפי חלקי הכבוד שלו כמובן בהתורה הנ"ל שהצדיק בחי' עפר ממשיך אלקותו ית' למטה שהוא ביי' כבודו ית' בבחי' וכבוד ה' מלא את המשכן ועי"זממשיך כל ההשפעות. כי כל העשירות וההשפעות נמשכין מבחי' כבוד ה' בבחי' והעושר והכבוד מלפניך וכו'. וכן בכל מקום נסמך עשירות אצל כבוד. כי כל ההשפעות שהם בחי' עשירות נמשכין מכבודו ית' וכבודו ית' נמשך אל הצדיק שהוא בחי' עפר בחי' אשכון את דכא ולשם נמשכין כל ההשפעות וכל בני אדם שבעולם וכנ"ל וכבודו הוא בחי' רצון כ"ש רצונו של אדם זהו כבודו כ"ש רבינו ז"ל במ"א וע"כ בתר מרי נכסי ציבי משיך כי כפי חלקו בעשירות כן חלקו בכבוד שעי"ז יש לו כח המושך להמשיך שפע העשירות אליו וכמו כן נמשך הרצון אחריו כי הרצון הוא בחי' הכבוד שמשם כח המושך שמשם כל העשירות כנ"ל וע"כ מי שרצון הדיין נמשך אחריו בוודא יהוא שלו כנ"ל, וזהו בחי' שודא דדיינא שפוסקין בכמה דברים שא"א לעמוד עליהם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' שבועות שהוא קבלת התורה. כי עיקר קבלת התורה הוא כדי להמשיך אלקותו ית' למטה כי מוום שברא הקב"ה את עולמו נתאוה להיות שכינתו בתחתונים וכו' כשרז"ל. כי דורות הראשונים שהם דור המבול ודור הפלגה וכו' סילקו את השכינה מן הארץ וכו' עד שבא משה והורידה לארץ כשרז"ל. וזה עיקר קבלת התורה כדי להמשיך שכינת אלקותו למטה כי על ידי התורה ממשיכין אלקותו ית' למטה כי התורה הוא אחדותו ית' וכשהתורה אצלינו כביכול הוא ית' בעצמו שוכן אצלינו וכ"ש בזוה"ק על פסוק ויקחו לי תרומה. תרומה הוא התורה היינו כשאתם רוצים ליקח אותי תקחו אותי ע"י תרומה שהוא תורה מ"ם כמובא (בלק,ת בס' סו). וע"כ ניתנה התורה בהר סיני שהוא הר השפל והנמוך שבכל ההרים כשרז"ל כי התורה נמשכת אחר מי שהוא עניו ושפל. וכן ניתנה ע"י משה רבינו שהיה עניו מאד מכל האדם היינו כנ"ל כי עיקר התורה הוא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו יתב' למטה שזה זוכין ע"י ענוה ושפלות דייקא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' הנפת עומר שעורים וספירה כדי להמתיק ולבטל הכח המכריח המספיק ומרחק מהצדיק והתורה שהם ב' כח המושך להמשיך את העאדם לקרבו להשי"ת ולהמשיך אלקותו למטה. כי ע"י הנפת עומר שעורים נמתק ונתבטל הכח המכריח והמפסיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמפסיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמספיק בשרשו כי באמת בשרשו גם הכח המכריח והמספיק הוא לטובה גדולה כדי שיוכל לקבל הואר בהדרגה ובמדה שלא יהיה' ריבוי השמן גורם כיבוי הנר ח"ו כידוע. כי כפי גודל כח המושך היו מתבטלים במצאיות כי כל דבר נמשך לשרשו בפרט האדם שיש לו דעת לדעת ולהכיר את בוראו ית' שזה עיקר הדעת. ע"כ הי' נמשך להשי"ת יותר מדאי עד שהי' מתבטל במציאות, ע"כ הוא טובה גדולה מה שברא השי"ת בחי' כח המכריח המספיק שהוא מונע ומעכב רדיפת הדעת להכלל בו יתב' יותר מדאי כדי שיוכל לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחי' והחיות רצוא ושוב, רצוא ע"י כח המושך, ושוב ע"י כח המכריח. אבל מחמת שכח המריח נמשך מבחי' צמצומים ודינים ע"כ כשנשתלשל למטה לפעמים נתהוים דינים גמורים שמהם יניקת הס,א והקליפות עד שתנהוה מהם כח המכריח ומפסיק יותר מדאי שהם כל המונעים והמפסיקים והמעכבים מלהתקרב להתורה ולצדייקם אמתיים ואינם מניחים להתקרב כלל. כי מהם נמשכים כמה בני אדם בעלי מחלוקת שהם מונעים ומפסיקים בכמה וכמה מניי מניעות מלהתקרב ולהצדיק האמת ולהתורה ולדרך האמת ע"י דיבוריהם ומעשיהם שהם מרבים בדברי חכמות של הבל בכמה מיני לשונות של שקר וערמימיות ומתלבשים עצמם במצוות וחסידות כאלו הם רוצים בתקנתו וכו' אשר א"א לבאר עוצם ריבוי דרכי דבריהם הרעים אשר באים בשליחות הבע"ד להכריח ולמנוע ולהפסקי את הישר הולך, מלהתקרב להש"י ולתורתו באמת. וכל זה הוא בחי' כח המכריח המפסיק מלהיות נמשך אחר הצדיק האמת שהוא בחי' עפר וכו' כנ"ל. אבל הכח המכריח המפסיק הזה בהכרח שיופסק ויתבטל כי אם יעהל לשמים שיאו וכו' כגללו לנצח יאבד ואז בסור המכריח ישוב ויתקרב במהירות גדול אל הצדיק האמת שיש לו כח המושך וכמבואר שם בהתורה הנ"ל. וזה אנו מתקנים ע"י הנפת עומר שעורים וספירה שהם הכנה לקבלת התורה בשבועות שהוא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו ית' למטה ולהמשיך כל ישראל וכל העולמות התלוים בהם אליו ית'. אבל מקודם צריכין לתקן ולהמתיק בחי' הכח המכריח המפסיק שלא יוכל להתגבר כנגד כח המושך הנ"ל להפסיק ממנו יתב' כנ"ל, ע"כ מביאין עומר שעורים ומניפין אותו שעי"ז ממתיקין כל הדינים בשרשן כמבואר בכוונות כי שעורה הם בחי' ה"ג מנצפ"ך כפולים שמשם שורש כל הדינים (כמובא) שהם בחי' כח המכריח והמספיק שנמשך מגברותו ודינים כנ"ל וע"י הנפת עומר שעורים ממתיקין הדינים בשרשן ועי"ז נמתק הכח המכריח שלא ישתלשל ממנו ח"ו הכח המכריח והמספיק דס"א שרוצה למנוע ולהפסיק ולהרחיק לגמרי מהצדיק ומהתורה ומהשי"ת וכנ"ל. רק אדרבא שיהיה' כח המכריח לטובה גדולה כדי שיוכל לקבל האור בהדרגה ובמדה בבחי' רצוא ושוב וכו' כנ"ל.ף וזה בחי' ספירה שסורפין הימים לעומר כי הימים הם בחי' מדות כ"ש ומדת ימי. וע"י שסופרין הימים לעומר מתקנים הימים והמדות כדי לקבל על ידם האור הגדול בשבועות בהדרגה ובמדה ע"י כח המושך וכח המכריח המפסיק בשרשם בקדושה ששם שניהם לטובה גדולה כי הם בחי' רצוא ושוב כנ"ל שזהו בחי' האזהרה הגדולה שהזהיר והתרה בהם הרבה שלא יהרסו לעלות אל ה' כ"ש רד העד בהעם וכו' והגבלת את ההר וכו' פן הרסו לעלות וכו' שכל זה הוא בחי' כח המכריח המפסיק בשרשו בקדושה שאנו ממתיקין אותו בכל ימי הספירה. כדי שנוכל על ידו דייקא לקבל האור בהדרגה ובמדה כ"א לפי ערכו בלי הריסה חוץ מהמדה ח"ו, ושאל ישתלשל מהכח המכריח דקדושה ח"ו כח המכריח דס"א שרוצה למנוע ולהפסיק לגמרי מהאמת וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וע"כ מביאין תחילה העומר משעורים ואח"כ בשבועות מביאין שתי הלחם מחטים כי שעורים מאכל בהמה וחטים מאכל אדם, אדם ובהמה הם בחי' דעת וכסילות בחי' חסד ודין כי הדעת והחכמה בחי' חסד, וכסילות והעדר הדעת בחינת דינים כמובא כ"פ והם בבחי' הכח המכריח והמספיק שנמשך מכסילות והעדר הדעת מבחי' דינים, וכח המושך הנמשך מחסדים ודעת, והם בבחי' שמאל דוחה וימין מקרבת, שמאל דוחה זה בחי' הכח המכריח המפסיק ומרחק קצת, וימין מקרבת זה בחינת הכח המושך ומקרב, ובקדושה שניהם צריכין דייקא כנ"ל. כי כח המושך בחי' אדם בחי' אהבה וחסד כ"ש בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה בחי' על כן משכתיך חסד שהוא בחי' חכמה בחינת ומשך חכמה מפנינים. אבל כח המכריח המפסיק הואבחי' בהמה העדר הדעת כנ"ל, ועקיר המתקתו ע"י בעצמו שידע האדם עכ"פ שאין לו שום דעת ויעשה עצמו כבההמ. כי עיקר כחם של המונעים והחולקים שהם בחי' כח המכריח הוא ע"י חכמות של הבל שהכסיל רוצה להתחכם שנדמים בעיניהם כאלו הם חכמים גדולים ויודעים דרכים בעבודת הבורא ית' ורוצים בחכמות שקר למנוע מהצדיק האמת ומדרך האמת הכבוש מכבר. וע"כ ע"י עומר שעורים בעצמו שמביאין לקרבן ממתיקין אותו כי זוכין עי"ז להמתיק הדינים שמהם המניעות עד שנזכה לידע האמת שאין לנו שום דעת כבהמה ונבטל עצמינו לגמרי ונכיר שפלותינו באמת ואז נזכה להכיר גדולת הצדיק האמת ולהתקרב ולהמשך אליו ע"י כח המושך:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וע"כ אסור לקצור התבואה קודם העומר ועיקר מצות ספירה תלתה התורה בקצירת התבואה כ"ש שבעיה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספרו וכו'. כי עיקר גידול התבואה הוא ע"י כח המושך (כ"ש אדמו"ר ז"ל במ"א). כי התבואה מקבלת הכח המושך מהארץ והעפר ששם עיקר כח מושך של כל הדברים כי השי"ת ברא את הארץ ונתן בה כח המושך שתוכל להמשיך חיות לכל הדברים שבעולם כי הכל היה מן העפר. וכל דבר שבעולם מקבל כח המושך מהעפר ועי"ז ממשיך לעצמו חיות. וע"כ התבואה שגדילה מהעפר ומקבלת כח המושך ממנה ועיקר כח המושך הוא החיות האלקות שנתן הש"י בהארץ שיסדה בחכמתו שנתן בה חיות כזה שיהי' לה כח המושך של כל הדברים שבעולם. ועיקר החיות האלקות הוא בחי' מ"ה בחי' ענוה ושפלות שזהו בחי' עפר כ"ש בהתורה הנ"ל. כי א,א להמשיך חיות אלקות בשלימות כ"א ע"י בחי' ענוה ושפלות בחי' מ"ה. וכל מי שהוא בבחי' ענוה בחי' מ"ה ביותר שוכן אצלו חיותו יתב' יותר בבחי' אשכון את דכא כנ"ל. וע"כ מחמת שהעפר הואבחי' ענוה ושפלות ע"כ שם נעלם חיותו ית' יותר וע"כ שם הכח המושך של כל הדברים כנ"ל. וזהו בחינת תולה ארץ על בלימה, שעיקר קיום הארץ שתלוין באויר באמצע הגלגלים בגזירת הבורא ית' שנתהן בה כח המושך כידוע להמחקרים, וכל עיקר קיומה תולה ארץ על בלימה דהיינו בחי' שפלות וענוה כנ"ל. וע"כ כשקוצרין את התבואה מהעפר כדי שתהיה למאכל אדם כי השי"ת נתן כח בהארץ שתתן כח בהתבואה שמגדלת עד שיהיה כח המושך להתבואה להמשיך חיות להאדם ע"י שיאכל אותה כידוע בחוש שחיות האדם על ידי אכילתו ועיקר האכילה הוא לחם שנעשה מהתבואה מה' מיני דגן. ועיקר החיות שמקבל האדם על ידי האכילה הוא ע"י כח המושך שיש בהאכילה שנתן בה הש"י כח המושך כזה שתוכל להמשיך חיות להאדם. וכל הכח הזה של הלחם והתבואה שהוא כח המושך להמשיך חיות להאוכלה הוא מקבלת מהארץ ששם כח המושך של כל הדברים כנ"ל. ועיקר כחה הוא מהצדיק יסוד עולם שבו תלוי הכל כי הוא עניו מכל, בחי' מה שעל זה תולה הארץ וכל אשר בה כנ"ל וע"כ כשקוצרין את התבואה והקצירה הוא בחי' כח המכריח והמפסיק כי קוצרין ומפסיקין את התבואה מהארץ. וע"כ חוששין שלא יתגבר ויתאחז ח"ו הכח המכריח המפסיק דסט"א שהוא רוצה להפסיק ולמנוע מהצדיק לגמרי דהיינו שלא יפסיק את התבואה מבחי' עפר לגמרי דהיינו מבחי' ענוה ושפלות שלא תתאחז הסט"א, שלא תביא את האדם האוכלה לידי גסות וגבהות כ"ש פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' וכ"ש ואכלת ושבעת השמרו לכם וכו' כשפרש"י שם ואז ח"ו ועצר את השמים וכו' והאדמה לא תתן את יבולה וכו' כי מאחר שמתגבר כח המכריח דס"א שהוא גסות כנגד כח המושך שהוא ענוה אזי בוודא יהארץ לא תתן את יבולה כי עיקר מה שהארץ נותנת יבולה הוא ע"י כח המושך כנ"ל. אבל עכשיו ע"י רום שבא ע"יע אכילה דסט"א שעי"ז נפתה לבו כנגד השי"ת עד שבא לידי ע"ז שהיא בחי' גסות כשרז,ל שזהו בחינת כח המכריח שהתגבר כנגד כח המושך ע"כ בוודאי הארץ לא תתן את יבולה. מאחר שהגבירו הכח המכריח על כח המושך וכנ"ל ע"כ הזהירנו התורה שבשעת הקציר שהוא בחי' כח המכריח לא נתחיל חרמש בקמה לקצור עד שיקדש את הקצירה תחילה ע"י קצירת העומר והנפותיו וקרבנותיו שעי"ז ממתיקין הדינים וממתיקין כח המכריח בשרשם כנ"ל שלא יתאחז ממנו הכח המכריח המפסיק דסט"א רק יהי' הכח המכריח רק לטובה ואז הותר הקציר שהוא בחי' כח המכריח, כי לא יתאחז בו עוד כח המכריח דסט"א כי כבר נמתק ע"י העומר כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואז מתחילין לספור הימים. כי עיקר הספירה והמנין הוא במקום שיש ישות כי בבחי' מה אין שייך מנין. ועיקר הישות ששם המנין הוא ע"י בחי' כח המכריח שהוא הצמצום והגבול של הדבר שלא יחזור ויתבטל במציאות. כי באמת גשמיות העפר וכל אשר בה נמשך מכח המכריח שנתהוה בגזירתו יתב' שעי"זיצאו כל הדברים ונתגשמו ממ"ה ואין ליש בשביל בריאת העולם וקיומו. ועל כן כח המכריח בעצמו תולה בבחי' מה שהוא בחי' כח המושך. כי באמת שניהם אחד כי א"א שיתקיים כח המושך כ,א ע"י כח המכריח כדי שלא יתבטל במציאות כנ"ל וע"כ באמת א"א להבין זאת בדעת ושכל כ"א באמונה שאנו מאמינים שכל הגשמיות והישות וכל הזמן נתהוו בגזירתו יתב' מבחי' מה ואין מבחי' למעלה מהזמן. נמצא שהמספר והמנין שהוא רק בזמן ובישות הועא בבחי' כח המכריח כנ"ל. ואנו צריכין להמתיק הכח המכריח שמשם כל הישות והזמן ששם כל המנין והמספר, לקשר הכל לבחי' מה לבחי' כח המושך כדי שלא יפסיק ח"ו הכח המכריח מכח המושך להש"י ולתורתו ולצדיקים האמתיים, רק שהכח המכריח בחי' ישות ומנין בחי' זמן יהיו כלים לקבל על ידו כח המושך. כי א"א לקבל החיות ע"י כח המושך כ"א ע"י כלים וצמצומים שנעשים ע"י כח המכריח. וזה בחי' ומדת ימי מה הוא, ומדת ימי זה בחי' המדות והצמצומים שנעשים על ידי כח המכריח, צריכין לקשרם לשרשם לבחיט' מה שהוא כח המושך. כי שניהם אחד בשרשם כנ"ל. וזה שאנו מבקשים למנות ימינו כן הודע ונביא לבב חכמה, למנות ימינו, היינו שבימינו המנויים והספורים שהם בזמן ובמדות נזכה להמשיך ולהביא לשם דעת וחכמה עד שנקשר כל הימים והזמן והישות שהוא בחי' כח המכריח, לקשר הכל לבחינת חכמה שהוא כח מה בחי' כח המושך שיהיו הכל רק כלים לקבל על ידם חיות אלקות ע,י כח המוש ךוכנ"ל. וזה ובחי' ספירה שצריכין לספור הימים לעומר כי ע"י קצירת העומר ותנופתון וכו' המתיקו הכח המכריח שמשם כל הזמן והישות ואז מתחילין לספור הימים כדי להמתיק מנין ומספר הימים בחי' זמן בחי' ישות בחי' כח המכריח, לקשר הכל בלי' מה לבחי' כח המושך שאנו צריכין עתה להכין עצמינו לזכות לקבל התורה בשבועות שהיא בחי' כח המושך להמשיך אלקותו יתב' עלינו תמיד וכנ,ל. וע"כ תלתה התורה מצוות הספירה בקצירת התבואה כ"ש מהחל חרמש בקמה תחל לספור וכו' היינו כנ,ל. וע"כ אומרים אחר הספירה ארץ נתנה יבולה, היינו כנ"ל כי בכל יום ויום של ימי הספירה כפי מה שממתיקין בכל יום כח המכריח כן ממשיכין עלינו כח המושך שהוא בחי' קבלת התורה בשבועות כנ"ל ועי"ז ארץ נתנה יבולה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

כלל הדבר למעשה שעיקר מה שרחוקים מהצדיק האמת שהיה יכול להמשיך ולקרב הכל להשי"ת ולהתורה כנ"ל העיקר הוא ע"י כח המכריח המפסיק שהם ב"א המונעים בדיבוריהם ומעשיהם מלהתקרב אל האמת. ועיקר כח המכריח המפסיק הוא ע"י גסות וגבהות שמשם באים כל הדיבורים רעים שלהם שמדברים על הצדיק האמת כדי להפסיק ולמנוע ממנו כ"ש תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז וכ"ש פימו דברו בגיאות. ע"כ כל מי שנכנס ארס דבר יהם הרעים בלבו ובלבול דעתו עד שאינו יודע האמת, תקנו שישפיל א"ע באמת כעפר ויזכור שפלותו ופחיתותו היטב וגודל ריחוקו מהשי"ת וכל המ שעבר עליו מעודו. וכשירגיל א"ע לידע שפלותו ופחיתותו באמת אז בוודאי יתגלה לו האמת בחסדי השי"ת וחמלתו הגדולה כי יתבטל הכח המכריח המפסיק שכל כחו ע"י גאות וגסות הרוח כנ"ל. ויתגבר הכח המושך שהוא בחי' שפלות וענוה ועי"ז יזכה להיות נמשך במהירות גדול אל האמת לאמתו כמבואר בהתורה הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו שנוהגין בליל שבועות שאומרים ההתחלה והסיום של כל ספר. כי ההתחלה הוא בחי' כח המושך. והסיום הוא בחי' כח המכריח המספקי כי התחלת הספר של הנביא או התנא שהוא בחי' התחלת השגתו הוא בחי' כח המושך, שע"י כח המושך המשיך השראת שכינתו עליו עד שזכה להשגה זאת בבחי' (איוב כ,כ) ומשך חכמה מפנינים. אבל כפי גודל תשוקת הצדיק להמשיך כחמתו יתב' אליו היה בלי גבול עד שח"ו היה מתבטל חכמתו לגמרי כי ריבוי השמן גורם כיבוי הנר כנ"ל, ע"כ צריכין כח המכריח שהוא בחי' הצמצום כדי שיקבל החכמה וההשגה בגבול ובמדה שזהו בחי' גמר וסיום הספר שבהכרח שכל ספר יההי לו סיום וגמר. והגמר והסיום נשמך מבחי' הכח המכריח המפסיק שהוא בחי' הצמצום והגבול כנה"ל. וע"י שני כחות אלו עיקר השגת הדעת האמת שהוא בחי' קבלת התורה כנ"ל. ע"כ אומרים בשבועות ההתחלה והסיום של כל ספר כדי להמשיך בחי' כח המושך וכח המכריח דקדושה כי שניהם צריכים כי על ידם עיקר קבלת התורה כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שנעורין בליל שבועות כי כל אדם כלול מבחי' כח המושך וכח המכריח הנ"ל. כי עיקר החיות שהוא הנשמה הוא בבחי' כח המושך כי הנשמה נמשכת תמיד אחר כח המושך שהוא הצדיק והתורה שמושכין את האדם להשי"ת והיא מקבלת מכח המושך לעצמה ועי"ז ממשכת חיות וקיום להגוף ומתגברת בכל עת להמשיך גם את הגוף להשי"ת שזהו העיקר שבשביל זה נברא האדם בגוף ונפש כדי שגם הגוף יתהפך אל הנפש שיהי נמשך אחר רצון הנפש שנמשכת תמיד אחר כח המושך להשי"ת ולתורתו. אבל הגוף הוא בבחי' כח המכריח כי הוא נוטה אחר תאוות עוה"ז והבליו ורוצה להכריח את הנפש להפסיקה מהשי"ת ותורתו ח"ו. ועיקר שלימות האדם הוא שיגביר כח המושך על כח המכריח שיגביר הנ[פש על הגוף עד שגם הגוף יהיה נמשך אחר כח המושך להשי"ת ותורתו כנ"ל ואז הגוף הוא טובה גדולה להנפש שעי"ז תוכל להתקיים ולקבל האור בהדרגה ובמדה וכמבואר לעיל. ואם לא היה חוטא אדה"ר היה האדם יכול לזכות בחייו לבא לזה שיתהפך הגוף לנפש, הכח המכריחלכח המושך עד שהיה זוכה להיות נמשך אחר השם ית' ולהכלל בו כראוי ברצוא ושוב בתכלית השלימות בחיים חיותו. אבל מחמת שאכל מעץ הדעת נאחז בהגוף הגשמיות עד שא"א לו בחייו שיתהפך הגוף בשלימות לבחינת כח המושך ע"כ נגזר עליו המיתה שאז צריך לשוב אלא העפר כ"ש כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אל עפר דייקא כי שם בעפר דייקא יתבלה הזוהמא מן הגוף עד שישוב גם הגוף לבחינת עפר שהוא בחי' שפלות שהוא בחי' כח המושך כמבואר לעיל ואז יקום בתחיה בגוף חדש זך וצחו ואז יתהפך הגוף לבחי' כח המושך ויזכה להשיג את השי"ת בגוף ונפש ויחי' חיי עולם לעד ונצח. ועל כן עיקר התחי' יהיה להשפלות של כל אחד כ"ש אדמו"ר ז"ל (בלק"ת בסי' ע"ב) בהתורה חיים נצחיים וכשרז"ל הקיצו ורננו שוכני עפר מי שנעשה שכן לעפר בחייו, היינו כנ"ל כי ע"י שנעשה שכן לעפר שזכה לשפלות אמתי עי"ז עיקר התחי' כי דייקא ע"י השפלות בחי' עפר יזכה להכלל בבחי' כח המושך כנ"ל שזה עיקר התיקון של תחיית המתים שאז יתתקן בשלימות חטא אדה"ר ש הביא מיתה לעולם. כי עיקר התיקון כשזוכין שגם הגוף יהיה נמשך בשלימות אחר כח המושך שזה זוכין ע"י שפלות דייקא כי עיקר כח המושך הוא בחי' שפלות שהוא בחי' עפר כנ"ל. ושינה הוא א' מס' במיתה וגם עיקר השינה הוא מחמת המלחומה שיש בין כח המושך וכח המכריח שהם בחי' גוף ונפש שמחמת זה צריכין שינה שהוא נייחא למוחין שאז הגוף נח מתאוותו ואז המוח שהוא הנשמה יש לה נייחא קצת ונמשכת למעלה לשורשה מחמת שאין כח המכריח כנגדה כ"כ. אבל אין זה שלימות הנשמה כי עיקר שלימותה הוא שתהפוך את הגוף זשהוא בחי' כח המכריח לבחי' כח המושך כדי שתקבל אור הש,י בהדרגה ובמדה כראוי וכנ"ל וע"כ ארז"ל שינה לרשעים הנאה להם וכו' לצחדיקים רע להן וכו'. כי הרשעים שאצלם מתגבר כח המכריח על כח המושך השינה טובה להם שאז הנשמה נייחא ואינו מתגבר הכח המכריח כנגדה. אבל לצדיקים השינה רע להם מחמת שבהקיצם הם לוחמים מלחמת ה' ומגבירים הכח המושך על כח המכריח שזה עיקר עבודת האדם אבל בשינה הנשמה נייחא ונמשכת כרצונה אחר כח המושך בלי מלחמה עם כח המכריח ואין זה שלימות הצדיק וכנ"ל. וע"כ השינה רע לצדיקים כ"א מה שמוכרחים לישן בשביל קיום הגוף. וע"כ בשבועות נעורין הכל כי אז הוא קבלת התורה שאז מתגבר כח המושך כנ"ל עד שנתהפך גם כח המכריח לכח המושך כי גם כח המכריח נמתק בכל ימי הספירה וכנ"ל ע"כ אין צריכין שינה שהוא א' מס' במיתה כי אז זוכין לבחי' תחיית המתים שזכו ישראל בשעת קבלת התורה כשרז"ל שעיקר התחי' הוא בחי' זאת שנתהפך כח המכריח לכח המושך ואז בוודאי אין צריכין לשינה שנמשכת רק מהמלחמה שיש בין כח המושך לכח המכריח וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

(שייך לעיל) וזה בחי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר. יצ"ט הוא בחינת כח המושך להשי"ת ולצדיקי אמת וכו'. ויצה"ר הוא להיפך בחי' כח המכריח המתגבר להפסיק מהם ח"ו. ועיקר עבודת העאדם שיזכה לאהוב את ה' עם שני היצרין דהיינו שיהפוך גם כח המכריח לכח המושך להש"י שזהו בחי' אהבה כ"ש (הושע י״א:ד׳) בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה וכנ"ל. כי כשזוכין להגביר כח המושך על כח המכריח אזי גם הכח המכריח לטובה גדולה כי דייקא על ידו יכולין לקבל האור בהדרגה ובמדה להיות נמשך אחר השי"ת כראוי ואם לא היה כח המכריח היה כח המושך מתבטל לגמרי כי היה בטל במציאות וכנ"ל וזה עבודתינו כל ימי הספירה להמתיק כח המכריח להפכו לטובה וכנ"ל וזה עובדתינו כל ימי הספירה להמתיק כח המכריח להפכו לטובה וכנ"ל וע"כ נעורין בשבועות וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקיר חטא אדה"ר היה ע"י האכילה שאכל מעץ הדעת טו"ר כי ע"י האכילה נמשך חיות האדם ועיקר החיות הוא חיבור הנפש והגוף שהם בחי' שני הפכים כידוע כי הם בבחי' כח המושך וכח המכריח כנ"ל וע"י האכילה נמשך חיות ומתחברים וע"כ יש בהאכילה שני בחי' כי אכילת הצדיק הוא רק בשביל הנפש דהיינו שבאכילתו מקיים הנפש בהגוף כדי שגם הגוף יהיה נמשך להשי"ת ויתהפך כח המכריח לכח המושך וזה בחי'צדיק אוכל שבוע נפשו וזה עיקר החיות באמת כי עיקר החיות כשזוכין להיות נמשך תמיד אחר הש"י ותורתו וצדיקיו שהם עיקר החיים. כ"ש כי הוא חייך וכו'. אבל הרשעים אכילתם בשביל הגוף לבד ואז ע"י אכילתם מתגבר כח המכריח על כח המושך וע"כ נפסק ונחסר החיות ע"י אכילתם כי עיקר החיות ע"י כח המושך שממשיך החיות מהשי"ת. ומאחר שהרשעים ע"י אכילתם מגבירים כח המכריח על כח המושך ע"כ נפסק ונחסר החיות ע"י אכילתם וזה בחי' ובטן רשעים תחסר כי כל מה שאוכלים יותר נחסר להם באמת החיות ביותר מחמת שעל ידי אכילתם מחלישים בכל פעם כח המושך דקדושה שמשם עיקר החיות באמת וע"כ רשעים בחייהם קרויים מתים. וזה בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שנאמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות כי אכילה של איסור בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר שנאטמר בו ביום אכלך ממנו מות תמות כי אכילה של איסור בחי' אכילת עץ הדעת טו"ר הוא התחלת המיתה כי ע"י אכילה הזאת מתגבר כח המכריח המפסיק. ונחלש כח המושך שמשם עיקר החיות כנ"ל. וע"כ אסור לישראל לאכול לחם מתבואה חדשה עד שיקרב העומר כי לחם עיקר אכילת האדם ואסורים לאוכלו עד שמקריבין העומר שעורים שעי"ז ממתיקין כח המכריח בשרשו עד שנתפהך לכח המושך כנ"ל ואז דייקא הותר הלחם לאכילת ישראל כי אז האכילה בקדושה בבחי' צדיק אוכל לשובע נפשו דהיינו שזוכין ע"י האכילה שגם הגוף שהוא בחי' כח המכריח יתהפך לבחי' הנפש שהוא בחי' כח המושך וכנ"ל כי אכילת ישראל צריכה להיות בבחי' זאת שזה עיקר החיות באמת כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי (תהילים מ׳:ט׳) ופרש"י כל מאכלי על פיך. לעשות רצונך אלקי חפצתי זה בחי' כח המושך שאני חפץ ומשתוקק ונמשך תמיד אליך לעשות רצונך וזה ע"י ותורתך בתוך מעי ע"י שכל מאכלי על פיך כי ע"י שישראל מקדישים אכילתם ע"פ התורה עי"ז זוכים להפוך גם כח המכריח לכח המושך עד שהם נמשכים להשי"ת בגוף ונפש לעשות רצונו תמיד בחי' לעשות רצונך אלקי חפצתי וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחי' משכני אחריך נרוצה. משכני לשון יחיד נרוצה לשון רבים היינו כי ע"י בחי' כח המושך שמאיר מלמעלה בנפש האדם עי"ז הנפש נמשכת תמיד אחר השי"ת אבל הגוף הוא בחי' כח המכריח הרוצה להפסיק כנ"ל. אבל העיקר שיעמוד האדם במלחמה זאת עד שיגביר הכח המושך על הכח המכריח עד שגם הגוף ישיש כגבור לרוץ אורח. ויהיה נמשך אחר השי"ת וכנ"ל. וזהו משכני לשון יחיד כי עיקר כח המושך מלמעלה הוא מאיר רק בהנפש אבל אנחנו מתגברים להפוך גם הגוף שהוא בחי' כח המכריח לבחי' כח המושך כנ"ל וזהו אחריך נרוצה לשון רבים היינו שאנחנו נרוץ אחריך בשני הכחות יחד בכח המכריח וכח המושך בגוף ונפש בבחי' ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך בשני יצריך כנ"ל. כי זה עיקר הבחירה והנסיון של האדם שיגביר כח המושך על הכח המכריח עד שיעבוד השי"ת בשני הכחות דייקא כי אין קיום לכח המושך כ"א ע"י כח המכריח וכנ"ל. וזהו בחי' מ"ש אדמו"ר ז"ל (בסי' מ"ט) בלק"ת שהוא טובה גדולה מה שי יצה"ר לאדם כי עיקר שלימות העבודה עי"ז דייקא וכו' היינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום