ליקוטי הלכות · חושן משפט א · גבית חוב מהיתומים ה

הבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה. וענין הדין אין אדם מוריש שבועה נגד יתומים לבניו אם מת לווה בחיי מלוה על פי התורה "כי מרחמם ינהגם" וכו' בלקוטי תנינא סימן ז:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל, כי עקר הפרנסה והממון והעשירות נמשך מכלליות השגות בן ותלמיד שהם בחינת הארת דרי מטה ודרי מעלה, שהם בחינת השגות והארות מלא כל הארץ כבודו ואיה מקום כבודו וכו'. כי צריכין לכללם וליחדם זה בזה, כי אף על פי שעקר ההארה בדרי מעלה הוא בחינת איה וכו', אף על פי כן צריכין לכללם בבחינת מלא כל הארץ כבודו וכו'. וכן בדרי מטה אף על פי שעקר הארתם הוא בחינת מלא כל הארץ כבודו, בחינת הקיצו ורננו שכני עפר לעורר ולהקיץ ולהחיות את כל השוכני עפר המנחים בדיוטא התחתונה מאד מאד אפלו אותם שהם בתוך הארץ ממש וכו' להאיר להם ולגלות להם, כי ה' יתברך עדין עמם וכו', כי מלא כל הארץ כבודו וכו', אף על פי כן צריכין להאיר עליהם גם בחינת איה, בחינת מה, בחינת מה חמית מה פשפשת מה ידעת, בחינת עין לא ראתה וכו' כדי שיהיה להם יראה וכו', עין שם. ועל ידי כלליות העולמות שהוא בחינת כלליות שני ההשגות הנ"ל יחד, על ידי זה דיקא נמשך הפרנסה וכו', כמבאר שם כל זה, עין שם היטב היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת השבועה שצריכין לשבע כשיש הכחשה בין אחד לחברו, כי עקר השקר והכחשה נמשך מפגם שפוגם בבחינת יחוד וכלליות שני ההשגות הנ"ל, שפוגם ועושה פרוד, חס ושלום, ביניהם, שזה עקר פגם השקר שהוא הרע והטמאה, שמשם כל העוונות והפגמים שבעולם, רחמנא לצלן, כי באמת עקר האמונה הקדושה וקיום כל התורה כלה בנויה ומיסדת על זה לכלל שני ההשגות הנ"ל יחד, שהם, השגת מלא כל הארץ כבודו ואיה מקום כבודו, כי ה' יתברך סתים וגליא ואוריתא סתים וגליא וכו'. וכמו שאיתא בזהר הקדוש, כי הוא יתברך נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעלותיו וכמו שמבאר מזה במקום אחר. על כן עקר האמונה הקדושה להאמין כי ה' הוא האלקים, כמו שכתוב, "אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו'". וכמו שכתוב, "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וכו'". הינו כלליות השגות עליונים ותחתונים, כי ה' זה בחינת סתים ונעלם, בחינת זה שמי לעלם, בחינת השגת איה, בחינת נעלם ונסתר, בחינת מה חמית וכו'. ואלקים בחינת התגלות כבוד מלכותו יתברך, בחינת ואלקים מלכי מקדם, בחינת כי מלך כל הארץ אלקים, שזהו בחינת השגת דרי מטה בחינת מלא כל הארץ כבודו. וצריך לכללם יחד לידע ולהאמין כי הכל אחד בחינת וידעת היום והשבת אל לבבך, כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל שהוא בחינת דרי מעלה. ועל הארץ מתחת שהוא בחינת דרי מטה כי הכל אחד וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובזה תלוי כל קיום התורה הקדושה, כי בזה תלוי כל הבחירה והנסיון של האדם וכל מה שעובר עליו כל ימי חייו שהכל הוא בשביל הבחירה והנסיון, הכל בענין זה, כי דרך ה' יתברך שמאיר פניו בכל פעם ובתוך כך מסתיר פניו וזה הוא בכלליות ובפרטיות, ובפרטי פרטיות. בכלליות - זמן כל העולם. ובפרטיות - בכל דור ודור. וכן בכל אדם ובכל זמן, ועל ידי זה כל הנסיון והבחירה של כל אדם בכל עת כל ימי חייו. ומי שמשים לב לזה יכול לראות קצת מזה בכל ההרפתקאות והתלאות וההצלות וההרחבות והישועות הנפלאות העוברין עליו בכל ימי חייו וביותר בענין הפרנסה. וכמו שראינו ביציאת מצרים מיום שנתגלה ה' יתברך למשה לגאלם עד הסוף, שבתחלה האיר ה' פניו למשה בהארה נפלאה ושלחו לגאלם ומסר בידו מופתים ואותות נוראות לגלות אלקותו ולגאלם כדי שיאמינו ישראל בו יתברך עד שיזכו לקבל התורה. וכן היה שבא משה לישראל ויעש האתת לעיני העם ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את עמו וכו'. ואחר כך תכף כשבא משה לפרעה לגאלם, ופרעה הקשה את רוחו ולא די שלא הניחם לצאת ממצרים, אף גם הכביד עליהם העבודה ביותר לבלי לתן להם תבן וכו' אזי תכף נתעורר כפירות בדתן ואבירם והכרוכים אחריהם עד שיצאו נצבים לקראת משה ואמרו, "ירא ה' עליכם וישפט וכו'". וזה מחמת שהיה הסתרת פנים כזה שלא די שלא זכו לגאלה כאשר הבטיחם משה, אף גם הכביד עליהם העבודה כל כך. וכן התנהג אחר כך בכל פעם, כמבאר היטב בכל הפרשיות המדברים מיציאת מצרים, ובפרט בפרשת בשלח. שאחר שגמר ה' יתברך מעשהו על ידי משה והוציאם ממצרים באותות נוראות כאלה וכבר ראו דתן ואבירם וכל הכרוכים אחריהם שהיה להם טינא בלב על משה כלם ראו בעיניהם שדבר ה' אמת בפי משה שאף על פי שפרעה הכביד עליהם העבודה אחר שבא משה לגאלם, אף על פי כן 'דבר אלקינו יקום לעולם' כאשר ראו בעיניהם שהוציאם משה רבנו ביד חזקה ובזרוע נטויה באותות ומופתים נוראים כאלה, אף על פי כן כשבאו על הים וראו 'והנה מצרים נסע אחריהם' ורב ישראל הכשרים והתמימים עשו כהגן וכראוי ויצעקו אל ה' כי תפסו אמנות אבותם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י, אך היו בהם כתות המבקשים תואנה והכל היה על פי דבורים רעים ודעות רעות של ראשי החולקים שהם דתן ואבירם שהטעו אותם כל כך עד שאמרו המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר וכו': וכן אחר כך כשהראה ה' יתברך את ידו הגדולה על ידי משה ובקע להם את הים והטביע את מצרים. וישראל עברו ביבשה בתוך הים ובזזו מהם הון רב מאד, אף על פי כן אחר כך הסתיר ה' יתברך פניו עד שהלכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים ואחר כך ויבאו מרתה ולא יכלו לשתת מים ממרה כי מרים הם וכו'. ואז "וילנו העם על משה לאמר מה נשתה וכו'". נמצא, שאף על פי שראו בתחלה הארת פנים כל כך שהוציאם ממצרים וקרע להם את הים בנפלאות ונוראות כאלה, אף על פי כן תכף כשהסתיר ה' יתברך פניו מהם בשביל נסיון ולא מצאו מים באו בתלונות ומריבות וכן היה בכל פעם, ובפרט בענין המן שהוא בחינת פרנסה, כמו שכתוב, "הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא". והכל היה על ידי דתן ואבירם, כי הם שיצאו לקראת משה במצרים כאלו מקנאים בשביל ישראל ואמרו למשה ואהרן, "ירא ה' עליכם וישפט וכו'". והם שעוררו כל התלונות ומריבות על ה' ועל משה, והם שהותירו מן המן אף על פי שראו נס נורא כזה שיורד להם לחם מן השמים אשר לא נשמע כזאת ולא נראה כזאת מיום בריאת העולם. ומשה הזהירם, "איש אל יותר ממנו עד בקר", אף על פי כן התחזקו ברשעותם וכפירותם והותירו מן המן ואף על פי שראו שהבאיש וירם תולעים וכו' ואחר כך ביום הששי מצאו לחם יומים ולא הבאיש כאשר אמר משה אף על פי כן יצאו ללקט ביום השביעי וכן אחר כך כשלא היה מים ברפידים לשתות, כתיב: "וילן העם על משה למה זה העליתנו ממצרים להמית אתי ואת בני ואת מקני בצמא וכו'". ואז נתן להם את הבאר וכו' ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם אל ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין ועל ידי זה ויבא עמלק, כמו שפרש רש"י שם. וכן אחר כך כל ימי משה התנהג כך כמפרש בתורה. וכן אחר כך בכל דור ודור בימי השופטים והמלכים שבכל פעם האיר ה' פניו ועשה להם אותות גדולות. ואחר כך הסתיר פניו ואז היו להם נסיונות ורבים עמדו בנסיון וזכו לשני עולמות לנצח, ורבים נכשלו וסרו מדרכי ה' על ידי זה. וקצת פרקו על לגמרי עד שגרמו להחריב הבית המקדש פעמים ועדין הגלות מתארך על ידי זה, כי גם עתה בתקף אריכות מרירות גלותנו התגברה ההסתרה שבתוך הסתרה מאד מאד ונתקים בעוונותינו הרבים, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו'", אף על פי כן מי שחפץ באמת להתקרב לה' יתברך ולתורתו הקדושה הוא רואה גם עתה בכל פעם הארת פני ה' וחסדיו ונפלאותיו הנוראות בתוך עצם ההסתרות הרבות מאד. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, הן הן גבורותיו הן הן נוראותיו שה אחד בין שבעים זאבים וכו'. וכמו כן הוא בפרטיות ובפרטי פרטיות בכל אדם ובכל עת ובכל יום ויום. ואי אפשר לבאר כל זה, רק המשכיל החפץ באמת יכול להבין ולראות כל זה כמה נסים ונפלאות ה' יתברך עושה עמנו גם עתה בכל עת עם כלליות ישראל, ובפרטיות עם כל אחד ואחד, בכלליות כל ימי חייו, ובפרטיות בכל עת כמו שאנו אומרים שלש פעמים בכל יום, "על נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו'":

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל, שכל הבחירה והנסיון של האדם, בפרט בענין הפרנסה שזה כמעט העקר שמטריד ומבלבל את האדם מלהשתדל להתקרב לה' יתברך ולתורתו, עקר הנסיון הוא בבחינה הנ"ל. מה שה' יתברך מראה פני חסדו וישועתו בכל פעם ותכף מסתיר פניו. ואזי המסית שבלב האדם מכניס בו דאגות ויגונות ותואנות בלב כאלו אי אפשר לו לעסק בתורה מחמת על הפרנסה. כאשר יכול להבין כל אחד בעצמו. אם ישים לב באמת על כל דרכיו ולהבין כל דברינו אלה, להבין מזה רמזים לעצמו בכל עת, כי עקר הפרנסה והעשירות נמשך רק מבחינה הנ"ל, מבחינת כלליות העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון שהוא בחינת שני ההשגות הנ"ל של בחינת בן ותלמיד, שהם בחינת מלא ואיה, שהם בחינת סתים וגליא, גליא וסתים שמגלה ומאיר פניו בכל פעם על ידי עצם החסדים והישועות והנפלאות שעושה עמנו בכל יום ובכל עת בכלליות ובפרטיות ומסתיר פניו וכו' ואחר כך חוזר ומגלה פני חסדו. וכן מתנהג בכל עת. ובאמת גם בתוך תקף ההסתרה עצמה מאיר פניו יתברך בבחינת ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וכו' וענתה השירה הזאת וכו'. שהבטיח שהתורה לא תשתכח מישראל אפלו בתקף ההסתרה שבתוך ההסתרה. וכמו שכתוב (ישעיה מה), "אכן אתה אל מסתתר אלקי ישראל מושיע". שגם בתוך ההסתרה עצמה הוא יתברך אלקי ישראל מושיע. ומי שמאמין בזה בשלמות זוכה לפרנסה ועשירות דקדשה, כי כל הפרנסה והעשירות נמשך מזה, כי זה בחינת כלליות השגת בן ותלמיד שהוא בחינת ים החכמה שמשם מקבל המלכות הפרנסה, כמו שמבאר שם. וכל השקרים וההכחשות שבין אדם לחברו בענין הממון והפרנסה, הכל נמשך מפגם שפוגם ועושה פרוד, חס ושלום, בין שני ההשגות הנ"ל. שמשם כל היגונות והדאגות והעצבות של חסרון הפרנסה עד שבא לידי הכחשות לכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד וכו'. כי אם היה מאמין בהאמת כי מלא כל הארץ כבודו והוא יתברך הזן ומכלכל כל העולם בטובו. וכמו שרואה בעיניו שה' יתברך החיה וזן וכלכל אותו בחסדו עד הנה. בודאי לא היה בא לידי כפירה והכחשה לכפר ממון חברו. וגם לא היה דואג כל כך על הפרנסה, רק היה בוטח בה' כאשר זן אותו עד הנה בכמה וכמה שנויים ודרכים נפלאים. כן יכול לעשות נפלאות גם עתה לפרנסו ביתר שאת, כי כל אדם שבעולם יכול לראות נפלאות ה' בפרנסתו. ואפלו מי שפרנסתו דחוקה ומצמצמת מאד, אף על פי כן גם זה מעט המזון והכסות שבצמצום, הכל בא לו בדרכים נפלאים ובהשגחה גדולה מאתו יתברך על ידי סבות שונות שסבב ה' יתברך עד שפרנס וזן אותו בכל יום: ואי אפשר לבאר כל זה רק כל המאמין בהשגחתו יתברך ומשים לב לדרכיו יכול להבין כל זה. וצריך לשום לב לזכר היטב כל מה שעבר עליו עד הנה. בכמה סבות שונות עזר לו ה' יתברך בכל הדברים, ובפרט בענין הפרנסה. ובכל פעם היו לו חסרונות הרבה וה' יתברך לא עזב חסדו בכל יום ופרנס אותו בכל יום ובכל עת בהשגחה נפלאה ואם עתה נדמה לו שנתעכב הפרנסה יבטח בה', כי גם עתה לא יעזב חסדו ומאן דברא יומא ברא מזונא וכו' ויבטח בה' וישען באלקיו, כמו שכתוב, "ברוך ה' יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה". וכן בפסוקים הרבה, כי עקר נסיון הפרנסה הוא ממש כמו הנסיון של המן שירד בכל יום ולא ירד בפעם אחת על כל השנה והכל בשביל נסיון ובחירה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כדי שיתלו עיניהם למרום. וכמו כן מתנהג עכשו. וכמו שכתוב, "הדור אתם ראו דבר ה'". ראו במה נתפרנסו אבותיכם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שירמיה הוציא להם צנצנת המן וכו'. ובזה גלה לנו והראה לנו כי גם עתה אנן נזונין בבחינת מן ממש. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן, דהינו מי שמאמין בהשגחתו יתברך שפרנסתו בבחינת ירידת המן ממש וכנ"ל (ועין מזה במקום אחר), אבל מי שפוגם בזה ורוצה שה' יתברך יגלה לו פני חסדו בכל עת ותכף כשנדמה לו איזה הסתרת פנים על ידי החסרונות שחסר לו בכל פעם, על ידי זה בא בלבו תלונות ודאגות ויגונות ומתבטל מתורה ותפלה עד שיוכל לבוא לידי הכחשה לכפר ממון חברו, על ידי זה שנחשב כאלו עובד עכו"ם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כי הוא בחינת כפירה ממש, רחמנא לצלן, כי אם היה מאמין בה' יתברך בודאי לא היה כופר בממון חברו ועקר הכפירה נמשכת מפגם הנ"ל שעושה פרוד בין מלא ואיה. ורוצה לראות ולהבין הכל בעיניו, אבל באמת צריכין להבין שאי אפשר להשיג דרכיו יתברך בשלמות כי הוא יתברך סתים וגליא, שזהו בחינת מלא ואיה, שבאמת כלו אחד רק שאי אפשר להבין כל זה וצריכין להתחזק באמונה גדולה בכל זה, בפרט בעת שנדמה לו איזה הסתרת פנים, חס ושלום, להאמין שגם שם מסתר ה' יתברך והשגחתו וחסדו כי חסדי ה' כי לא תמנו וכו'. ובודאי יעזר לו ה' יתברך ויחזר ויגלה פני חסדו כאשר כן עבר עליו כמה פעמים וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שכל ההכחשות נמשכין מבחינת פגם ופרוד, חס ושלום, בבחינת כלליות שתי ההשגות הנ"ל של בן ותלמיד, שעל ידי זה נפגם ונחסר הפרנסה שנמשך משם. ועל כן כשיש הכחשה צריכים שבועה, כי השבועה הוא בחינת חבור וכלליות שתי ההשגות הנ"ל בחינת 'כל', בחינת כי כל בשמים ובארץ. כי השבועה בבחינת יסוד שהוא בחינת כל הנ"ל, בחינת ברית ושבועה, כי השבועה היא בשם ה' ובנקיטת חפץ שהוא הספר תורה, ועקר החבור והכלליות של שתי ההשגות הנ"ל הוא על ידי התורה הקדושה שהיא גם כן סתים וגליא, כי על ידי כל מצוה ומצוה שבתורה אנו ממשיכין אלקותו יתברך למטה בתוך הארץ הזאת בבחינת מלא כל הארץ כבודו, כי אנו לוקחין הציצית הקדושים שבשרשם הם אור גדול ונורא ונשגב מאד מאד ואנו ממשיכין אור גבה כזה עלינו לתוך זה העולם הגשמי על ידי שאנו מתעטפין בציצית. נמצא, שעל ידם אנו מגלים כי מלא כל הארץ כבודו ואף על פי כן צריכין לידע כי עדין אור הציצית נורא ונשגב ונעלם מאתנו מאד, כי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, כי אי אפשר להשיג סוד טעם הציצית שהוא בחינת שכר המצוה בזה העולם. וכן בכל המצוות ובכל דברי התורה שאנו ממשיכין אלקותו עלינו בזה העולם הגשמי בבחינת סתים וגליא הנ"ל, בחינת מלא ואיה וכנ"ל. וזהו גם כן בחינת שם ה' שהוא גם כן סתים וגליא, כי על ידי שמו יתברך אנו קוראים אותו יתברך וממשיכים אלקותו למטה בבחינת מלא כל הארץ כבודו, אבל אף על פי כן עדין השגת שמו יתברך נעלם מאתנו. וזהו בחינת לא כשאני נכתב אני נקרא, בחינת זה שמי לעלם. "לעלם" כתיב וזה זכרי לדור דור. שצריכין לקרותו בשם אדני בחינת מלכות, בחינת אדנותו ומלכותו יתברך שמלא כל העולם ולכון בשם הויה שהוא בחינת סתים ונעלם, בחינת איה וכנ"ל ועל ידי זה כוללין העולמות עליונים ותחתונים יחד וכנ"ל. ועל כן על ידי השבועה שהוא בחינת כל הנ"ל, כי נשבעין בשם ה' ובנקיטת חפץ, על ידי זה נתברר האמת ונתבטל ההכחשה והכפירה שנמשכת מפגם ופרוד, חס ושלום, בין שתי ההשגות הנ"ל וכנ"ל. וכן מבאר בספרי קבלה ששבועה הוא בחינת יסוד, בחינת 'כל' הנ"ל, הינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן הבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אף על פי שאין הכחשה, כי מאחר ששלטה סטרא דמותא שמת הלווה אי אפשר לברר האמת כי אם על ידי השבועה שהיא בחינת התקשרות וכלליות שתי ההשגות הנ"ל. כי עקר המיתה נמשכת מפגם הנ"ל שפגם אדם הראשון בחטאו ועשה פרוד בין שתי ההשגות הנ"ל שמשם נמשכת המיתה שמפריד בין הנפש והגוף בחינת כי המות יפריד, כי שרש הנפש נמשך מבחינת איה, והגוף נמשך מבחינת מלא בחינת מלכות וצריכים לחברם ולכללם יחד, שזה עקר החיים, אבל על ידי פגם אדם הראשון וחטאי הדורות גורמים פרוד, חס ושלום, עד שמכרח הנפש לפרד מן הגוף שזהו בחינת פרוד בין ההשגות הנ"ל ועקר התקון על ידי הצדיקים האמתיים שהם במיתתם קרויים חיים, כי המות אינו מפריד ביניהם בין הנפש והגוף על ידי שקימו התורה והמצוות בשלמות שעל ידי זה עקר החבור והכלליות. ועקר התקון על ידי הדעת שמשאיר אחריו הצדיק האמת שזה עקר החליפות על ידי שגם אחר הסתלקותו למעלה למעלה הוא מאיר בדרי מטה, כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. וכן כל אדם כפי קיומו את התורה והמצוות וכפי התקרבותו לצדיקי אמת כן מבטל סטרא דמותא וזוכה לחיים גם אחר מיתתו. ועל כן מאחר ששלטה סטרא דמותא, שהוא בחינת פרוד, שמשם אחיזת השקר שהוא הפך האמת, שהוא סמא דחיי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין אתרא דהוו קרו ליה קשטא שלא היו מתים שם על ידי שלא היה שם שקר. נמצא, שמיתה הוא בחינת שקר. על כן כששלטה סטרא דמותא אי אפשר לברר האמת כי אם על ידי השבועה שהוא בחינת התקשרות וכלליות העולמות בחינת חיים כנ"ל. ועל כן ברב השבועות נזכר לשון חיים, כמו שכתוב, "חי ה' וכו'". או על כל פנים חי נפשי, כי השבועה בחינת חיים כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן כשמת לווה בחיי מלוה. ואחר כך מת המלוה, ובאים היתומים לגבות מן היתומים, אין יכולים לגבות כלל, כי אין אדם מוריש שבועה לבניו, כי השבועה נגד יתמי הלווה אין יכול לשבע כי אם המלוה כשהוא בחיים חיותו שיכול לברר האמת על ידי השבועה שהוא בחינת חיים, בחינת התקשרות וכלליות העולמות כנ"ל. אבל מאחר ששלטה המיתה גם בהמלוה ונפרד חיותו מגופו כמו הלווה שמת גם כן אין מי שיכריע ביניהם, מאחר ששלטה המיתה בשניהם ונשארים הנכסים בחזקת יתמי הלווה כמו בתחלה, כי כנגד יתומים אין יכול להוריש שבועה, כי עקר הירשה ששיך לבנים נמשך מבחינה הנ"ל, מחמת שכל הממון והעשירות נמשך מהדעת הנ"ל שמשאיר אחריו לבן ותלמיד כנ"ל. על כן מגיע ממון הירשה להבנים שעליהם נמשך הארת הדעת של אביהם, כי עקר הדעת מקבל הבן שכל עצמו נמשך מאביו, כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וזה סוד טעם ירשת הבנים שנמשך מהשארת הדעת של הצדיק האמת לבן ותלמיד שמשם כל שפע הפרנסה והעשירות. ועל כן שיך הירשה לבנים ואפלו אם האב והבן אינם בני דעת התורה, אף על פי כן מאחר שהם מזרע ישראל, בודאי משרש נפשם בהתורה ובהצדיק יסוד עולם, בפרט שבודאי כל אחד מישראל יש לו איזה חלק בתורה אפלו עם הארץ על ידי המצוות ונקדות טובות שנמצאים בהם. וזה כל השארתו אחר מותו. ומשם כל שרש השפעת ממונו ועשירותו. וכשמת נשאר הממון שנמשך מזה הדעת בשרשו לבניו אחריו, כי הכל אחד, כי הממון נמשך מכלליות השגות בן ותלמיד שזה עקר החליפות וההשארה וכנ"ל. ועל כן אין יכול להוריש כי אם הממון שברר בחייו שנמשך מכלליות הנ"ל, אבל הממון שלא היה לו זכות כי אם על ידי שבועה נגד יתומים שהיה צריך לברר על ידי השבועה, שהוא בחינת חיים וכלליות כנ"ל ובתוך כך נפטר ושלטה גם בו סטרא דמותא שוב אין לו זכות בו להשאיר לבניו אחריו מאחר שהוא בעצמו לא זכה לברר האמת בחיים עד שנפטר. ונשארים הנכסים בחזקת יתמי הלווה:

העתקת הקטע עם מראה המקום