ליקוטי הלכות · חושן משפט א · הלכות שתפין
התאמת הקריאה
וזה בחינת שתפין, כי עקר בחינת שתפות שבין בני אדם באיזה עסק נמשך מבחינה הנ"ל שמובא בהתורה הנ"ל שכל אחד מישראל צריך לדבר עם חברו ביראת שמים וכו'. בבחינת ומקבלין דין מן דין וכו', שזהו בחינת הארת הדעת של בן ותלמיד, כמו שמבאר שם. וכל הפרנסה והעשירות נמשך משם, כמו שמובא שם, שהעשירות והפרנסה נמשך מהמקיפים שבים החכמה שמאירין על ידי הדעת הנ"ל וכו'. ומזה נמשך בחינת שתפות שרב העסקים של משא ומתן, בפרט המשא ומתן הגדולים נגמרים על ידי שתפות דיקא, כי שרש השתפות וההתחברות שבין אנשים לגמר איזה עסק נמשך מחמת שכל אחד מישראל צריך להאיר בחברו הדעת כנ"ל. וכן חברו צריך להאיר בו הדעת כנ"ל וזה עקר ישוב וקיום העולם וכו' ומזה נמשך שמתחברין בני אדם לעשות משא ומתן בשתפות, ועל ידי זה יכולים להצליח ביותר אם יתנהגו כראוי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מזלא דבי תרי עדיף. כי כל דבר יש לו שרש בתורה, כי עקר ההתחברות והשתפות שביניהם לגמר יחד איזה עסק הוא מחמת שבשרש החיות של כל אחד, שהוא המשכת הדעת הנ"ל שבשביל זה נברא ונתקים הכל, שם בהמשכת הדעת הזה צריכים דיקא להתחבר ולהשתתף יחד אחד עם חברו ולדבר ולעסק כל אחד עם חברו בכל עת מהדעת הזה שהוא עקר התכלית, כי צריכין להאיר ולקבל זה מזה וכו' וכנ"ל. ומשם נמשך שגם בכל המשא ומתן והעסקים מתחברים ומשתתפין יחד ועל ידי זה נגמרים ביותר רב העסקים, כי הכל מקבל חיות מהתורה שהוא הדעת הנ"ל, ששם צריכין להתחבר ולהשתתף שיאיר זה בזה וכו' וכנ"ל, כי דיקא על ידי זה נמשך הפרנסה והעשירות, כמו שהובא לעיל, שכל הפרנסה והעשירות נמשך מהמקיפים שבים החכמה שנמשכין על ידי הדעת הנ"ל וכנ"ל. ועל כן מזלא דבי תרי עדיף וכנ"ל וזה בחינת טובים השנים מן האחד. ופרש רש"י, טובים השנים לכל דבר מן האחד, לפיכך יקנה לו האדם חבר וישא אשה, אשר יש להן יותר רוח בעמלם. הרבה מלאכות נעשות בשנים שאין היחיד מתחיל בה לבדו, הינו כנ"ל, כי עקר קיום וישוב העולם נמשך מהדעת הנ"ל של בן ותלמיד, שלזה צריכין התחברות ושתפות דיקא הן להוליד בנים, הן להעמיד תלמידים וחברים שיקבלו זה מזה וכו', הן לגמר איזה עסק משא ומתן גדול או מלאכה גדולה. וכמבאר בפרוש רש"י הנ"ל הרבה מלאכות נעשות בשנים וכו', הינו כנ"ל:
וזה שכתוב בשלחן ערוך שאין השתפות נגמר בדברים כי אם בקנין. וכדרך הקנין לענין מקח וממכר כן הוא לענין שתפות, כמבאר שם בסימן קע"ו. כי באמת ראוי לאדם לעמד בדבורו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ומה שנמצאים שנויים עד שצריכין קנין זה נמשך מהרוח שטות שמשם כל העוונות, רחמנא לצלן, שמשם כל השקרים והשנויים שבעולם. ועקר הרוח שטות נמשך מהחכמות של כל אחד מה שנדמה לו כאלו יש לו איזה אחיזה בהחכמה והידיעה בבחינת ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו (משלי כג). כי עקר החכמה שישכיל שרחוק ממנו החכמה בבחינת אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כמו שנתבאר במקום אחר, כי תכלית הידיעה אשר לא נדע. ובאמת כבר מרגל זה הלשון תכלית הידיעה וכו' בפי רב בני אדם יודעי ספר, ואף על פי כן כל אחד חכם בעיניו כאלו כבר השיג הכל עד שהגיע אל התכלית של הידיעה שהוא דלא נדע. ובאמת הוא כסיל ואינו מבין שהוא לא התחיל עדין לידע כלל, כי באמת עקר זה התכלית אשר לא נדע אין מי שמשיגו כי אם הצדיק החכם הגדול בתכלית המעלה שיודע והשיג כבר השגה עצומה גבה מאד וכו', עד שהגיע אל התכלית אשר לא נדע, אבל שאר בני אדם אפלו החכמים הגדולים אינם יודעים כלל בפשיטות, מכל שכן סתם בני אדם שאינם יודעים כלל, בודאי הם רחוקים מאד מהתכלית הידיעה הזאת רק צריכים לידע שעדין אינם יודעים בפשיטות שום דבר (ויש הרבה לדבר בזה ועין במקום אחר). וכל הרמאות והשנויים נמשכין רק מהחכמות של כל אחד שבאמת הכל הוא רוח שטות ממש, כי עקר כל השנויים והרמאות של כל אחד הוא מחמת שאומר בדעתו שיודע באיזה דבר ירויח עד שאומר שעל ידי שישנה דבורו או יעשה רמאות ירויח בהעסק, כי בודאי אין אדם משנה דבורו, מכל שכן לעשות רמאות כי אם בשביל איזה רוח שנדמה לו. וכל זה מחמת שהוא חכם בעיניו בחינת חכם להרע. ובאמת הכל שטות, כי לא יחרוך רמיה צידו, ועל ידי השנוי והרמאות לא ירויח ולא יצליח כלל, כי אין אדם יודע במה משתכר רק העשר והכבוד מלפניו יתברך, כי לא ממוצא וממערב וכו', כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים. ועקר הרוח והעשירות והפרנסה הוא רק מהמקיפים שבים החכמה שנמשכין על ידי הדעת הנ"ל שמקבלין מהרבי האמת ומאיר כל אחד בחברו. שאלו המקיפים שרשם בחינת המקיפים העליונים, שהם בחינת תכלית הידיעה אשר לא נדע שמשיג הרבי האמת בתכלית תכלית השלמות וכו'. נמצא, שעקר השנויים הוא מחמת הרוח שטות, מחמת שאין עוסקים בדעת הנ"ל להמשיך המקיפים שמשם כל הפרנסה באמת כנ"ל ועל כן צריכין לקנין. ורב הקנינים הם בבגדים שהוא קנין סודר, כי הבגדים הם בבחינת המקיפים כידוע ועל כן על ידי קנין סודר שהוא בבגדים בחינת מקיפים, על ידי זה מתקים המקח שלא ישנו עוד, כי שם בבחינת המקיפים אין שום שנוי, כי שם שרש הדעת הנ"ל שצריך כל אחד להאיר בחברו, שזהו העקר ההתחברות והשתפות ושם כל הנפשות כלולים יחד. ועל כן על ידי זה מתקים השתפות שלא ישנו עוד וכנ"ל: ראשי פרקים שיכים להלכות פורים הנכלל בהלכות שתפים בקרקע על פי התורה 'כי מרחמם ינהגם': "לא תצא כצאת העבדים", עין מה שאיתא בתקונים. "כי בחפזון יצאת" ובגלותא בתראה, "כי לא בחפזון תצאו וכו' כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל". ראשי תבות, אליהו. כי הגאלה תהיה על ידי אליהו שיבוא לבשר תחלה את הגאלה. 'כי הולך לפניכם ה'', זה בחינת מ"ה הויה במלוי אלפין בגימטריא מ"ה. 'ומאספכם אלקי ישראל', בחינת מלא כל הארץ כבודו אלקים בגימטריא פ"ו, פ"ה עם הכולל, בחינת מלכות פה, כי עקר ההתחזקות על ידי בחינת מלא הוא על ידי דבור פה שהוא שיחה ותפלה והתבודדות וצעקה ושועה ותחנות ופיוסים ובקשות וכו'. כי הדבור הולך עם האדם לכל מקום כמו אם הבנים, כמו שמובא במקום אחר, כי בגאלה ראשונה כתיב, "ולא יכלו להתמהמה". ובסוף כתיב, "אם יתמהמה חכה לו וכו'". והכל על ידי הדעת הנ"ל: מר דרור מרדכי. נטפות מר עובר. בחינת יראה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל תלמיד חכם שאין שפתותיו נוטפות מר וכו' בתחלה אמר מלתא דבדיחותא לשמח ולפקח דעת התלמידים, כי הוריד את עצמו אליהם מאד מאד כדי שיוכלו לקבל ואחר כך יתיב באימתא וכו', כי עקר המשכת הדעת הנ"ל על ידי יראה. דרור לשון חרות בחינת אשרך ארץ שמלכך בן חורין, כמו שמבאר שם, בחינת יום הכפורים:
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". שלא תאמר אשנה להם הפרק פעם אחת ושתים עד שתהא שגורה בפיהם וכו' אלא ערך לפניהם כשלחן הערוך לפני האדם וכו' ומוכן לאכל, מכל שכן וכל שכן בלמוד של קיום התורה ומצוות וכו'. פרשת משפטים קדם קבלת התורה ואחר כך, כי עקר הוא השלום שלא יכנס ויסתכל בחברו לרעה כי אם לטובה, שזהו בחינת ועשו סיג לתורה, כמו שנתבאר, בדברינו שם בפרשה הנ"ל: כי מובא בספרי קדש שהגורל של המן הוא שרצה להתגבר כנגד קדשת יום הכפורים שאז היה הגורל של הכהן גדול על שני השעירים גורל אחד לה' וגורל אחד וכו' שהם בחינת ברוך מרדכי וארור המן, שהוא בחינת עזאזל שינק מבחינת הרע שבעץ הדעת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, "המן העץ וכו'". ועקר הרע הנ"ל הוא בחינת עז"א ועזא"ל שהשלכו משמים וחטאו וכו'. שכל הקטרוג של אדם הראשון בעץ הדעת נמשך על ידם, ועל כן על ידי הדעת הנ"ל, שהוא בחינת קדשת יום הכפורים, כמו שכתוב שם נכנע המן. ועל כן עקר שם יום טוב זה הוא פורים, על שם הפור, כי ביום הכפורים פועלין בקשת סלח נא על חטא המרגלים שפגמו בארץ ישראל וגרמו החרבן וכו', כמו שמובא שם, כי עקר פגם המרגלים שנכשלו על ידי שהמשיכו עליהם הפחד של עמלק, כמו שכתוב, "עמלק יושב בארץ הנגב וכו'". ולא האמינו בכחו של משה שיכול להכניעו. ואחר כך כשכבר נגזר עליהם הגזרה למות במדבר רצו אז להתגבר ולהלחם, אבל אז לא הועיל עוד. ואז נתהפך הדבר שמשה בעצמו התרה בהם שלא יעלו שלא ברשות, כי והעמלקי והכנעני יושב בהר וכו', כי עמלק מעולם רצועה מרדות לישראל. ובפורים צריכין לתקן כל זה, ועל כן איתא בתקוני זהר שפורים הוא בחינת יום כפורים: "הוו מתונים בדין". בחינת כי לא בחפזון תצאו. תקון בחינת כי בחפזון יצאת וכו', מרדכי בחינת חרות הנ"ל, שהוא הדעת של בן ותלמיד, שעל ידי זה מגלין שבכל הנפילות והירידות שבעולם בכלליות ישראל ובפרטיות בכל אחד ואחד מישראל אפלו הקל והגרוע וכו' מאד מאד. ובכלליות הזמנים ובפרטיות בשנוי הזמנים וכו'. אפלו בעקבות משיחא באחרית הימים האלה שהוא בחינת תקף ההסתרה שבתוך הסתרה גם שם נמצא ה' יתברך והתורה שזהו בחינת אסתר שהוא בחינת ואנכי הסתר אסתיר וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ושלמות גמר התקון על ידי בחינת שתיקה הנ"ל. ועל כן אחזה אסתר פלך השתיקה, כמו שכתוב, "אין אסתר מגדת". וכן רחל אמנו ובנימין ושאול וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: כי צריכין מתינות גדול להמשכת הדעת הנ"ל: לגלגלותם בחינת גלגל החוזר בחינת מה שמבאר על דרידל, עליונים למטה תחתונים למעלה בחינת מאן דזעיר הוא רב מאן דרב הוא זעיר, וזה בעצמו בחינת גלגולא דנשמתין, כמובא בשיחות הר"ן, עין שם:
חלקת שתפים הלכה א, בהלכות נזקי שכנים הלכה א', אות ה'.: