ליקוטי הלכות · חושן משפט א · חלקת שתפים ד
התאמת הקריאה
אין חולקין החצר עד שיהא בו כדי ארבע אמות לזה ולזה. וגם ארבע אמות לכל פתח ופתח לפרק שם משאו:
כי איתא בהתורה המתחלת "תהמת יכסימו" וכו' (סימן ט) על פסוק צהר תעשה לתבה וכו', עין שם. והכלל שכשהאדם משקע בחשך ואינו יכול לצאת אזי עקר תקנתו שימשיך עצמו להאמת. ויביט רק על האמת לאמתו וכן בתפלה כשהאדם עומד להתפלל. ואזי הקלפות מסבבין אותו ומבלבלים אותו מאד מאד, כמו שכתוב, "סביב רשעים יתהלכון וכו'". אזי עקר עצתו שיראה לומר דבור התפלה באמת באיזה מדרגה שהוא על כל פנים יאמר הדבור באמת בפשיטות. ואזי זה הדבור האמת יאיר לו לצאת מתוך החשך, כי אמת הוא אור ה' יתברך בעצמו, כביכול, בחינת ה' אורי, כי ה' יתברך הוא עצם האמת וכו'. ועל כן על ידי האמת ה' יתברך מאיר לו וזוכה לראות הפתחים איך לצאת מן החשך, כי באמת יש שם פתחים הרבה בתוך החשך והסטרא אחרא וכו', רק שאין רואין אותן. ועל ידי האמת מאיר לו האמת לראות הפתחים לצאת מתוך החשך, ועל ידי זה זוכה לתפלה ועל ידי תפלה זוכה לפרנסה וכו', עין שם:
וזה בחינת ארבע אמות שצריכין לתן לפני הפתח, כי האדם יש לו ארבע אמות בכל מקום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ואלו הארבע אמות זוכין לו כל הקנינים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, ארבע אמות של אדם קונות לו ברשות הרבים. כי עקר כל הזכיות והקנינים של האדם הוא על ידי הניצוצות שמברר, כי בכל דבר יש ניצוצות הקדושים. ועקר המשא ומתן הוא לברר ניצוצות, וכפי הניצוצות שמברר כן זוכה לקניניו וחפציו, אבל מחמת שאלו הניצוצות שבתוך חפצי המשא ומתן הם מנחין ומפזרין בין הקלפות והסטרא אחרא בחשך גדול. על כן קשה לבררם משם. ועל כן עקר תקון המשא ומתן הוא על ידי אמת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, נשאת ונתת באמונה (שבת לא). ואמונה הוא אמת, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה מאמר הזהר הקדוש, ]צדק[ כד אתחבר בה אמת אתעבידת אמונה, הינו כשהאדם נכנס בתוך המשא ומתן ששם יש חשך גדול שמסבב את הקדשות הנפולות שהם הניצוצות הקדושים שבתוך המשא ומתן עד שמגדל החשך קשה מאד לראות לברר הניצוצות הקדושים וגם יכול להיות שחס ושלום, ישתקע הוא בעצמו בתוך המשא ומתן. וישכח את ה' יתברך ויתרחק מעבודתו על ידי טרדת המשא ומתן וכל זה מגדל החשך שיש שם כנ"ל, על כן עקר התקון והעצה לזה הוא אמת. שיראה לזהר מאד מאד לעשות המשא ומתן באמת ובאמונה. וישמר עצמו מאד לבלי להחליף ולבלי לשנות דבורו כלל, רק כל דבריו וכל עניניו בהמשא ומתן יהיו אמת וצדק. ואזי על ידי גדל האמת שיהיה לו בהמשא ומתן, זה האמת יאיר לו לראות הפתחים שיש בתוך החשך הגדול שסביב הניצוצות הקדושים הכלואים שם, שמחמת גדל החשך אינם יכולים לצאת משם, אבל על ידי האמת שבמשא ומתן שהוא בחינת אור ה' יתברך כנ"ל, על ידי זה יזכה לראות הפתחים שיש שם, ועל ידי זה יזכה להוציא כל הניצוצות הקדושים משם, ועל ידי זה יזכה לרוח גדול לפרנסה ולעשירות, כי על ידי ברור הניצוצות זוכין בכל הקנינים והעשירות כנ"ל. וכן כתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר שעל ידי משא ומתן באמונה זוכין לפרנסה וכו', עין שם:
נמצא, שעקר תקון המשא ומתן הוא על ידי האמת שהוא בחינת אמונה, שעל ידי זה רואה הפתחים לברר ולהוציא הניצוצות הקדושים שיש בכל חפץ וחפץ של המשא ומתן. ועל ידי זה אינו נשקע בעצמו בתוך המשא ומתן, כי האמת מאיר לו כל הפתחים איך לצאת מהחשך שיש שם ולהתקרב לה' יתברך. וזה בחינת ארבע אמות של אדם קונות לו ברשות הרבים, כי רשות הרבים הוא רשות דסטרא אחרא שיש שם אחיזת החיצונים כידוע. אבל אפלו כשאדם נכנס ברשות הרבים ששם אחיזת החיצונים, גם שם יש לו ארבע אמות. ואלו הארבע אמות הם בחינת ארבע אותיות הויה כמובא. הינו כי בכל אדם יש בו שם הויה ברוך הוא, כמו שאיתא בזהר הקדוש, דלית איבר דלא שריא בה שם הויה ושם ה' זה בחינת אור האמת. בחינת ה' אורי, כי אמת ד' לעולם, כי בכל אדם בכל מקום שהוא אפלו בדיוטא התחתונה אפלו ברשות הרבים שהוא בחינת מקומות החיצונים גם שם בודאי עדין יש בו איזה נקדה טובה המשרשת בו. וזאת הנקדה היא בחינת שם הויה ברוך הוא המשרש בכל אדם, שהוא בחינת אור האמת ומבחינת הנקדה הזאת, שהוא בחינת שם בן ארבע אותיות כנ"ל, בחינת אור האמת כנ"ל. מאור הזה נמשכין ארבע אמות שיש לכל אדם ברשות הרבים. שהם כנגד ארבע אותיות השם כנ"ל. וזהו בחינת הארבע אמות שיש לכל אדם בכל מקום להורות שאפלו אם האדם במקום שהוא אפלו במקומות החיצונים בבחינת רשות הרבים גם שם יש לו מקום ואין שום מניעה ובטול בעולם, כי אפלו ברשות הרבים במקומות החיצונים יש לו מקום בחינת ארבע אמות שהם נמשכין מאור האמת שהוא מתפשט עד ארבע אמות. ונותן לו מקום אפלו ברשות הרבים. ועל כן אלו הארבע אמות קונין לו כל הקנינים, כי על ידי אלו הארבע אמות שהם בחינת אור האמת, על ידי זה רואה הפתחים שיש בתוך החשך בתוך בחינת רשות הרבים. ואזי כשרואה הפתחים אזי יכול להוציא ולברר כל הניצוצות הקדושים המשקעים שם בתוך הסטרא אחרא והחשך. ועל ידי שמברר הניצוצות, על ידי זה קונה כל הקנינים כנ"ל:
וזהו בחינת ארבע אמות שנותנין לפני הפתח לפרק שם משאו, כי עקר כל הקנינים והחפצים של אדם הם בביתו. ששם הוא מקום משמר. ושם הם ברשותו, אבל כל עשירותו והון ביתו צריך לקבל ולהמשיך מחוץ לפנים. שצריך לצאת לחוץ אל השוק שהוא רשות הרבים לעשות שם משא ומתן. ולברר העשירות שם ולהכניסו מחוץ לפנים. ועל כן נקרא המשא ומתן צאתך כמו שכתוב, "שמח זבולן בצאתך וכו'". וכל זמן הוא בשביל ברור הניצוצות הקדושים שנפלו למקומות החיצונים. לבחינת רשות הרבים, על כן אי אפשר להמשיך העשירות כי אם על ידי שיוצא קצת לחוץ לרשות הרבים לעשות משא ומתן לברר הניצוצות שם. ולהכניס כל מה שירויח שם מחוץ לפנים ועל כן נותנין לו ארבע אמות לפני הפתח, כי עקר הברור והתקון של כל הניצוצות הקדושים הוא כשזוכין לכנס לתוך הפתח, כי עקר מארב של הסטרא אחרא והקלפות הוא אצל הפתח דקדשה ששם הם רובצים ואורבים ושומרים לבלי להניח לכנס לתוך פתחי הקדשה. כי הקלפות נקראים נטורי תרעא שעומדים אצל הפתח. שלא להניח לכנס מחוץ לפנים עד אשר יזכה לשברם וזה בחינת לפתח חטאת רבץ. שהחטאת שהוא הסטרא אחרא רובץ אצל הפתח, וכמו שכתוב (משלי יד), "ורשעים על שערי צדיק". שהרשעים שהם הקלפות עומדים על שערי צדיק, שהם שערי הקדשה ואינם מניחים לכנס. ועקר הכנעתם הוא על ידי האמת כנ"ל, כי על ידי אור האמת רואין את הפתח לכנס מחוץ לפנים כנ"ל, כי מי שאינו ראוי לכנס לפנים מונעין אותו הנטורי תרעא לכנס. ועקר כחם למנע הוא מה שמתפשטין לפני הפתח ומחשיכין לפני האדם עד שאין רואה הפתח, כי באמת אין שום מניעה כלל, רק העקר המניעה הוא החשך שנקרא מניעה, כמו שכתוב, "ולא חשכת וכו'". הינו מה שמרמין את האדם בבלבולים ושטותים. ומחשיכין לפני עיניו באחיזת עינים. עד שנדמה להאדם שאין שום פתח לפניו להתקרב לה' יתברך, אבל באמת דרך החיים נתון לפני כל אדם שבעולם. ואפלו בשאול תחתיות יכולין להתקרב לה' יתברך, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים. רק שהאדם הוא עור ואין רואה את הפתח על ידי הקלפות שנקראים חשך, שהם עקר המניעות, שהם מחשיכין אור עיניו של אדם עד שאין רואה הפתח. בבחינת ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים וכו' וילאו למצא הפתח. שמי שאינו כדאי לכנס מחשיכין את עיניו, שזהו בחינת סנורים עד שהוא לואה למצא הפתח. ועל כן אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמד כנגדם כי אם על ידי האמת. שבכל מקום שהוא צריך להסתכל רק על האמת לאמתו ולהמשיך עצמו רק אל האמת באשר הוא שם ולדבר דברי אמת בתפלתו ותחנתו כפי מה שהוא, אף על פי שאינו יכול להתפלל ולדבר בינו לבין קונו כלל, אף על פי כן יראה על כל פנים לדבר הדבור שידבר באמת, כגון שיאמר, רבונו של עולם, הושיעני! ויאמר אלו התבות באמת, על כל פנים. וכן כיוצא בזה בשאר דבורים, על כל פנים יאמר אותם באמת, אף על פי שאינו יכול להוציא אותם בחיות והתלהבות כראוי, על כל פנים יאמר אותם בפשיטות באמת ואזי האמת יאיר לו ויזכה לראות הפתח. ואז בודאי יזכה לכנס אל הקדשה, כי אין שום מניעה בעולם כנ"ל. ותכף כשרואין הפתח נכנסין אל הקדשה לבטח:
וזהו בחינת מה שנותנין ארבע אמות לפני הפתח לפרק שם משאו, כי הארבע אמות הם בחינת אור האמת. שנמשכין משם ה'. שהוא בחינת המזוזה שאצל הפתח, שהיא שם ה', כי עקר קביעות המזוזה הוא בשביל לגרש החיצונים ששורין אצל הפתח כנ"ל. ועל כן המזוזה מסגל לעשירות, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר 'צוית צדק' וכו' (סימן כג), כי עקר העשירות הוא על ידי שמכניסין הניצוצות הקדושים מחוץ לפנים מרשות הרבים לתוך הבית כנ"ל, שזהו בחינת כל המשא ומתן כנ"ל, שזהו זוכין רק על ידי מצות מזוזה, כי העקר הוא להכניסם לתוך הפתח ששם עקר המלחמה עם הסטרא אחרא שרובצת אצל הפתח דיקא כנ"ל. ועל כן על ידי מזוזה, שעל ידי זה מגרשין אותן מן הפתח, ואז יכולין להכניס ניצוצות הרבה מחוץ לפנים, על כן זוכין על ידי זה לעשירות גדול, כי עקר העשירות מברור הניצוצות כנ"ל. ועל כן נותנין לכל אחד ארבע אמות לפני הפתח שחיב במזוזה, כי בית שאין חיב במזוזה אין נותנין ארבע אמות לפתחו, כי אלו הארבע אמות הם בחינת אור האמת הנמשך משם ה', שהוא בחינת המזוזה שאצל הפתח, כי צריכין להמשיך אור האמת לחוץ, שהם בחינת הארבע אמות שנותנין לו כדי שיוכל לראות הפתח לכנס בו ולהכניס בו משאו שהוא העשירות שברר בחוץ שאי אפשר להכניסו לפנים לתוך הפתח, כי אם על ידי אור האמת כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאלו הארבע אמות לפני הפתח נותנין לו לפרק שם משאו, הינו שהמשאוי שהוא העשירות שברר בחוץ. וכל זמן שלא הכניסו בפנים נקרא משאוי. מחמת שעדין אינו משמר לגמרי, כי עדין החיצונים נאחזין בו ואורבים עליו והם נקראים "משאוי". שהיא בחינת עוונות, שהם בחינת הקלפות, כמו שכתוב, "כי עונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני". גם הקלפות הם בחינת אל אחר - כפירות שנקראים משאוי, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בשיחות הר"נ) שהכפירות נקראים משא, כמו שכתוב, "משאכם". ופרש רש"י: מלמד, שהיו אפיקורסים וכו'. ועל כן צריך ארבע אמות לפני הפתח לפרק שם משאו, כי באלו הארבע אמות מאיר אור האמת משם ה' כנ"ל. שעל ידי זה מפרק המשא מעליו, כי על ידי זה מבטל אחיזת החיצונים על ידי אור האמת שהוא בחינת הארבע אמות כנ"ל, שעל ידי זה יכול להכניס חפציו מחוץ לפנים על ידי אור האמת שמאיר לו לחוץ עד ארבע אמות, שעל ידי זה רואה הפתח, שעל ידי זה עקר שלמות הברור והתקון של כל הניצוצות הקדושים, שהם בחינת העשירות, להכניסם מחוץ לפנים כנ"ל:
וזהו בחינת ארבע אמות ברשות הרבים שיש להאדם בשבתשבאלו הארבע אמות מתר לטלטל כמו ברשות היחיד. וזהו בחינת ארבע אמות שיש להאדם אפלו כשיוצא חוץ לתחום, כי אפלו ברשות הרבים שהוא מקום אחיזת החיצונים ששם אסור לטלטל בשבת קדש. ואפלו כשיוצא חוץ לתחום הקדשה, אף על פי כן יש לו ארבע אמות בכל מקום. שאלו הארבע אמות יש להם דין רשות היחיד המקף מחצות, שהוא בחינת רשות יחידו של עולם שגבהו יוד ורחבו ד', שהוא בחינת שם הויה כמו שאיתא בתקונים, כי אור האמת שהוא שם ה' מאיר להאדם בכל מקום שהוא. אפלו אם יצא בעוונותיו חוץ לתחום הקדשה. אף על פי כן עדין אין יאוש בעולם, כי בכל מקום יש לו ד' אמות שהוא בחינת אור האמת כנ"ל. כי על ידי האמת יש לו מקום בכל מקום שהוא אפילו חוץ לתחום הקדשה, וגם משם יכול לדבק עצמו ולשוב אליו יתברך. והעקר על ידי האמת שהוא אור ה', שהוא בחינת ארבע אמות שיש להאדם בכל מקום כנ"ל: