ליקוטי הלכות · חושן משפט א · מצרנות ד
התאמת הקריאה
על פי התורה הנזכר לעיל בהלכות חלקת שתפות הלכה ה', יבאר ענין מצרנות שבעל המצר קודם לקנות השדה הסמוכה לגבולו. משום ועשית הישר והטוב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
כי מבאר בהתורה הנ"ל שעקר קיום הארבעה יסודות הוא על ידי יסוד הפשוט שהוא בחינת הצדיק יסוד עולם, שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים שהם הארבעה יסודות וכו', עין שם. וכמובא מזה לעיל, עין שם:
כי עקר התהוות של כל העולם ומלואו הוא מהארבעה יסודות אש רוח מים עפר, כי ה' יתברך ברא הארבעה יסודות ומהם הרכיב והמזיג כל העולם ומלואו, שהם דומם צומח חי מדבר, שבכל אחד מערבים כל הארבעה יסודות רק שבדומם העקר הוא בחינת עפר ובו כלולים השאר. והצומח עקרו בבחינת מים וכו', אבל כל אחד כלול מכלם כמובא כל זה בספרים. ועקר קיום כל הדברים שנתהוו מהארבעה יסודות הוא על ידי סדר ההרכבה שנתמזגו ונרכבו במזג השוה כפי הראוי לאותו הדבר, כי הארבעה יסודות כל אחד ואחד משנה הרבה מחברו, כי העפר משנה מאד מרוח ואויר, ואש ממים וכן כלם רק ה' יתברך בחכמתו הנפלאה בראם בחכמה כזאת שיוכלו להתערב ולהתמזג זה עם זה עד שיתהוה מהם כל הדברים שבעולם ויתקימו ויחיו כל זמן קיומם עד שיגיע הזמן שיכלו ואז חוזרין ומתפרדין הארבעה יסודות כל אחד למקומו, שזהו עקר בחינת המיתה והכליון וההפסד של כל הדברים כידוע. ועל כן ברא ה' יתברך כחות ממצעים בין הארבעה יסודות כדי שיוכלו להתמזג זה עם זה, כי עפר קר ויבש ומים שסמוך לו הוא קר ולח ויש לו שיכות עם העפר על ידי ששניהם קרים וכן מים הוא קר ולח ורוח לח וחם וכו', כמבאר בספרים. נמצא, שעקר קיום כל הדברים שבעולם שנתהוו מהארבעה יסודות עקר קיומם על ידי החבור וההרכבה שלהם כשהם ממזגים במזג השוה כפי הראוי לאותו הדבר. על כן עקר קיום כל העולם ומלואו הוא על ידי בחינת היסוד הפשוט שהוא הצדיק יסוד עולם, כי הוא מחיה ומקים כלם, כי ממנו נמשכין כלם והוא מחברם ומרכיבם וממזגם יחד במזג השוה ועושה שלום ביניהם שעל ידי זה עקר קיום כל הדברים כנ"ל. כי מחמת שהוא בבחינת יסוד הפשוט, שהוא פשוט בתכלית הפשיטות בלי שום שנוי כלל, על כן הוא יכול לחבר כלם ולכללם יחד למזגם במזג השוה ולעשות שלום ביניהם, אף על פי שהם משנים מאד כל אחד מחברו וכחותם מהפכים זה מזה, אף על פי כן מאחר שבאמת כל כחותם המשנים נמשכין מיסוד הפשוט שאין בו שום שנוי, ושם שרש כל הארבעה יסודות עם כל כחותם, על כן הוא מאיר בהם וממשיך בהם כח פשיטותו. ועל ידי זה עושה שלום ביניהם וממזגם במזג השוה שזה עקר קיום כל הדברים שבעולם, כי כל זמן שהארבעה יסודות מחברים יחד באיזה דבר ומתנהגים במזג השוה אזי יש קיום וחיות לאותו הדבר, אבל כשנתבלבל הסדר שביניהם ומתגבר יסוד אחד על חברו מזה נפסדים ונתקלקלים ונכלים, כי הכליון הוא פרוד הארבעה יסודות וכנ"ל. ועל כן כל החולאת שבאדם בא על ידי מחלקת הארבעה יסודות שאין מתנהגים במזג השוה, חס ושלום, ומתגבר יסוד אחד על חברו כידוע וכמובא מזה בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה:
נמצא, שעקר קיום כל הדברים שבעולם הוא על ידי השלום שנעשה על ידי הצדיק יסוד עולם שהוא בחינת ברית שלום שהוא בחינת יסוד הפשוט וכנ"ל ועל כן לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום. כי אפלו בגשמיות עקר קיום כל הדברים שנתהוו מארבעה יסודות הוא על ידי השלום, דהינו על ידי שמתנהגים היסודות במזג השוה ואין אחד יוצא חוץ לגבולו ואינו מתגבר נגד חברו וזה נעשה על ידי הצדיק יסוד עולם וכו' שעל ידו עקר השלום כנ"ל. מכל שכן ברוחניות לענין המדות הנמשכין מהארבעה יסודות וכל מדה כלולה מכלם וצריכין לידע איך להתנהג בכל מדה לברר הטוב ממנה ולבער הרע שבודאי אי אפשר לידע איך להתנהג בכל המדות כי אם על ידי הצדיק האמת שהוא בחינת יסוד הפשוט, שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן וכו', שהוא משקה את הגן דא אוריתא שכלולה מכל המדות, שאי אפשר לידע איך להתנהג בכל המדות שהם כלל כל התורה אשר היא חיינו וחיות כל הדברים שבעולם כי אם על ידי הצדיק יסוד עולם, שהוא יסוד כל המדות הנמשכין מארבעה יסודות, שהוא יודע למזגם ולחברם ולעשות שלום ביניהם לברר מכל מדה ומדה הטוב מהם ולהתנהג בהם במזג השוה, הכל בעתו ובזמנו באפן שיתקים ויחיה חיים אמתיים על פי התורה, שזה עקר החיות של כל העולמות שכלולים מארבעה יסודות. כי גם העולמות העליונים הם בבחינת הארבעה יסודות שהם בחינת ארבע אותיות השם, כמובא בכתבים שארבעה עולמות אבי"ע (אצילות בריאה יצירה עשיה) הם בחינת שרש הארבעה יסודות ששרשם ארבע אותיות השם, עין שם. על כן צריכין לבקש ולהתפלל ולהתחנן הרבה לפני ה' יתברך שנזכה להתקרב להראש בית האמתי, כי העולם בכלל הוא כמו בית שעקר קיומו כשיש לו ראש, דהינו ראש בית בחינת בעל הבית כדי שינהיג הבית וכל אשר בו כראוי לסדר הכל על מקומו הראוי ולהשגיח על תקון הבית וכל אשר בו. וכן כל אדם בפרטיות הוא בחינת עולם קטן, בחינת בית וצריך שיהיה לו ראש בחינת בעל הבית שינהיג אותו כראוי בגשמיות וברוחניות שידע להנהיג כל הארבעה יסודות שמהם כל המדות להנהיג ולסדר הכל כראוי במזג השוה באפן שיתנהג הכל על פי התורה אשר היא חיינו אשר על ידי זה מתקימים הכל וכנ"ל. ועל כן שנאוי המחלקת מאד, בפרט כשחולקין, חס ושלום, על צדיק האמת וכשרי הדור, כי כפי המחלקת שחולק אחד עם חברו כן נעשה פרוד בין הארבעה יסודות, כי נתקלקל השלום שביניהם על ידי שנתעורר מחלקת בין בני אדם, כי כל אדם ואדם יש לו אחיזה באות מיחד ובמדה מיחדת וביסוד פרטי אף על פי שכל אדם כלול מכל הארבעה יסודות ומכל המדות, אף על פי כן עקר אחיזתו ביסוד פרטי ובמדה מיחדת. ועל כן יש שנויים גדולים בטבעי בני אדם ובמדותיהם, כי זה כנגד חברו בחינת אש וחברו, בחינת מים כנגדו וצריכין שיהיה שלום ביניהם, כי עקר השלום הוא בין שני הפכים (כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר). אבל כשנתעורר, חס ושלום, מחלקת ביניהם אזי נתעורר מחלקת בשרשי היסודות שהם נאחזין בהם. וכשנעשה מחלקת בין היסודות מזה באין, חס ושלום, כל החרבנות וכל החולאת, חס ושלום, וכו', רחמנא לצלן, כי הכל כפי פרוד הארבעה יסודות, חס ושלום, כי כשאין הארבעה יסודות מתנהגין במזג השוה, חס ושלום, אזי הם מצרים זה לזה וכל אחד ואחד נעשה מצר לחברו, כי מתגבר האש כנגד המים והמים נגד האש וכן השאר. ומזה כל החרבנות וכל הצרות, חס ושלום: וזה בחינת חרבן בית המקדש שהתגברו מאורי אש כנגד מאורי אור והחריבו את הבית המקדש והכל על ידי שפגמו בהארבעה יסודות במדותיהם ותאוותיהם הרעות והעקר על ידי המחלקת, ובפרט שחלקו על צדיקי אמת. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (שבת קיט), לא חרבה ירושלים עד שהשוו בה קטן וגדול ובזו תלמידי חכמים וכו'. וגם אמרו שעקר חרבן בית שני היה על ידי שנאת חנם, כי על ידי שנאה ומחלקת, בפרט כשחולקין על צדיקי אמת שמהם עקר החבור וההרכבה של הארבעה יסודות שזה עקר קיום הכל כנ"ל, וכשחולקין עליהם אזי נעשה מחלקת בין הארבעה יסודות ואזי מצרים זה לזה ומזה באים כל החרבנות, חס ושלום, ועל ידי זה נחרב הבית המקדש בחינת ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה, כמובא בהתורה הנ"ל. כי הבית המקדש בחינת עינים, בחינת כלליות הארבעה יסודות שצריכין לקבל חיות מהראש בית שיאיר הראש להבית, דהינו שהצדיק שהוא בחינת הראש שהוא בחינת מאורי אור יאיר להבית המקדש, שהוא בחינת כלל הארבעה יסודות ואז הבית על מכונו וכל העולם ומלואו מתנהג בשלום כראוי וכסדר, אבל כשחלקו זה על זה ובפרט שחלקו על הראש, כמו שכתוב, "ויהיו מלעבים במלאכי אלקים וכו'". על ידי זה נתרחק ונתעלם הראש מהבית ולא נמשך השפעת הנהר היוצא מעדן, שהוא בחינת יסוד הפשוט לתוך הארבעה ראשים ואז נעשה מחלקת בין הארבעה יסודות ונעשים מצרים זה לזה ומתגבר כל אחד על חברו ומזה נחרב הבית המקדש ומזה באים כל החרבנות וכל הצרות, חס ושלום, כנ"ל. וזה בחינת כל רדפיה השיגוה בין המצרים, 'בין המצרים דיקא, כי על ידי המצרים, דהינו שלא היה שלום בין הארבעה יסודות ונעשים מצרים זה לזה על ידי זה כל רדפיה השיגוה, כי מזה היה עקר החרבן כנ"ל, כי אז התגברו עננין דמכסין על עינין שהם עשו וישמעאל שהם עקרי מצרי הקדשה. ועל כן אדום שהוא העקר, והגלות הארך הזה נקרא על שמו, על כן הוא עומד על המצר של ארץ ישראל, כי הוא עקר המצר של הקדשה שהוא בחינת קדשת ארץ ישראל. והתגברותו, חס ושלום, כשנעשה מחלקת, חס ושלום, ונעשין מצרים בין הארבעה יסודות ומתגברין זה כנגד זה. והעקר על ידי שחולקין על הצדיק הראש בית שהוא בחינת מאורי אור שאז מתגברין, חס ושלום, מאורי אש שהוא פגם וקלקול הארבעה יסודות שהם בחינת עינים שזהו בחינת עשו וישמעאל שהם מצרי הקדשה שהם בחינת עננין דמכסין על עינין שהם החריבו את הבית המקדש, כי עקר החרבן על ידי זה כנ"ל: ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים. כי שבת הוא בחינת הצדיק הראש בית, כמבאר שם בהתורה הנ"ל ועל כן על ידי שבת נתבטלין המצרים, כי על ידי הצדיק הראש בית בחינת שבת, נמשך היסוד הפשוט שעושה שלום בין כל הארבעה יסודות שיתנהגו במזג השוה, ולא יהיו מצרים זה לזה וכנ"ל. וכפי בטול המצרים שבין הארבעה יסודות כמו כן נתבטלין המצרים של גבולי הקדשה ונתבטלין כלם להרחיב גבול הקדשה להגדיל שם ה' שהוא שרש הארבעה יסודות כמו שיהיה לעתיד שאז יתקים: "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ומזרחה" שהוא בחינת נחלת יעקב ששמר את השבת שהיא בלי מצרים, כי ארבע רוחות העולם הם בחינת ארבעה יסודות ששרשם ארבע אותיות השם כידוע וכשמתקנין הארבעה יסודות על ידי הצדיק האמת שהוא בחינת שבת, דהינו שזוכין לטהר ולקדש את עצמו כראוי בכל המדות והתאוות הנמשכין מהארבעה יסודות אז הוא מושל בכל הארבע רוחות שהם בחינת ארבעה יסודות, כי אין לו שום מצר ומונע, כי זכה לשלום על ידי הראש בית שעושה שלום בין הכל בין כל הארבעה יסודות שכוללים העולם ומלואו וכנ"ל:
ועל כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה על דינא דבר מצרא שלא לקנות שדה על מצר חברו אם חברו רוצה בה, כי צריכין להשתדל בכל כחו למעט המצרים כדי להרחיב גבול הקדשה, כי כל מה שמתרחב הגבול של כל אחד מישראל ונתמעט המצר כמו כן נתמעט המצר שבין הארבעה יסודות ונמשך שלום ביניהם, דהינו שנמשך עליהם הארת היסוד הפשוט שהוא הראש בית, שעל ידי זה עקר חיות וקיום כל העולם ומלואו בגשמיות וברוחניות וכנ"ל:
ועל כן כבש משה רבנו בעצמו ארץ סיחון ועוג אף על פי ששאר ארץ ישראל לא כבש, כי ארץ סיחון ועוג עומד על המצר של ארץ ישראל, וזה עקר תקף המלחמה לכבש המצר ואז ממילא כובשין ארץ ישראל. ועל כן באמת לא אבה סיחון ועוג להעבירם בארצו, כי אמר, כל עצמי איני עומד כאן כי אם בשביל לשמר הגבול וכו', כמו שפרש רש"י שם, הינו כי כל השלשים ואחד מלכים של ארץ ישראל שכרו אותם שיעמדו על הגבול מחמת שסיחון ועוג היו קלפות קשות ועצומות מאד ועמדו על הגבול והמצר של ארץ ישראל כדי שלא יוכלו ישראל לכנס לארץ. ומעצם כחם לא היה מי שיוכל לכבשם כי אם משה רבנו בעצמו בחייו ואז בקל כבש יהושע את כל ארץ ישראל, כי עקר המלחמה לבטל המצר וכנ"ל. ועל כן רצה משה לעבר דרך ארץ אדום, כי רצה לבטל עקר המצר הגדול שהוא אדום שהקלפה שלו קשה מכלם וראה שעקר חרבן בית המקדש ואריכת הגלות יהיה על ידו ורצה לבטלו, אבל ה' יתברך הזהירו, "כי לא אתן לך מארצו עד מדרך כף רגל". וכל זה גרמו ישראל בעוונותיהם על ידי שחלקו כמה פעמים על משה ואהרן במרגלים וכו'. ואמרו "נתנה ראש וכו'", ופגמו בהראש בית ומאז נגזר עליהם בכיה לדורות בליל תשעה באב, שעל ידי זה לא היה להם כח לכבש מצר אדום, שאז היה מתבטלת הקלפה לגמרי. וכמו שפרש רש"י בפרשת דברים על פסוק "ונפן ונסע המדברה", אלו לא חטאו היו עוברים דרך הר שעיר לכנס לארץ וכו'. וכן פרש רש"י מקדם על פסוק "פנו לכם", שנאמר בענין חטא המרגלים, כמבאר שם בפרשה וגם שם פרש רש"י וזה לשונו, אמרתי להעביר אתכם דרך רחב ארץ אדום לצד צפון לכנס לארץ, קלקלתם וגרמתם לכם עכוב. כי העקר לבטל מצרי הקדשה, שהוא מצר ארץ ישראל, אבל מחמת חטאיהם לא יכלו לכבש ולבטל עקר המצר שהוא אדום רק נכנסו לארץ ישראל על ידי שכבשו המצרים של סיחון ועוג וגם זה בגדל עצם כחו של משה וכנ"ל:
וזה שאיתא במדרש איכה (סוף פרק א), חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש וכו', הינו כנ"ל, כי עקר החטא והחרבן היה על ידי שפגמו בהראש בית ואמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה, ועל ידי זה גרמו כל ראש לחלי וכל לבב דוי וכו', כי כל החולאת וכל הדוויים וכל הצרות, רחמנא לצלן, הכל על ידי קלקול הארבעה יסודות, על ידי שאין ביניהם שלום, על ידי שפגמו בהראש בית וכנ"ל. ועל כן עקר הנחמה על ידי הראש, שנאמר, "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם". (עין כל זה במדרש שם). 'וה' בראשם' דיקא זה בחינת ראו כי קרא ה' בשם בצלאל המבאר בהתורה הנ"ל, דהינו כי ה' בשם הצדיק, כי שמו משתף בשמו, עין שם. וזה 'וה' בראשם' שה' בתוך ראשם ומנהיגם, שהוא הראש בית, כי הראש בית האמתי בתוכו שכינת ה' יתברך ברוך הוא, כי שמו משתף בשמו כנ"ל. וזה עקר הנחמה שנזכה לראש בית האמתי שעל ידו יתתקן הכל כנ"ל במהרה בימינו, אמן:
ועל כן קורין פרשת דברים תמיד בשבת חזון סמוך לתשעה באב, כי כל פרשת דברים מדבר מה שגרמו בעוונותיהם לסבב גבולי ארץ ישראל ולא יכלו לכנס בדרך הישר דרך ארץ אדום לכבש ארץ ישראל וכל זה מחמת שבעוונותיהם נתנו כח לעקר המצרים של ארץ ישראל שהוא אדום ועמון ומואב ולא יכלו לכבש אלו המצרים, רק הצרכו לסבב הרבה עד שבאו ממזרח לארץ סיחון ושם כבשו המצר בגדל כחו של משה, עין בפרשת דברים שכל הפרשה מדבר מזה, כי מתחיל אחד עשר יום מחרב דרך הר שעיר וכו' ומדבר מענין זה שסבבו גבולי ארץ ישראל על ידי שחטאו במרגלים ואמרו נתנה ראש וכו' ומדבר מזה בכל הסדר כל מה שעבר בזה עד שבאו לארץ סיחון ועוג וכבשום. וכל זה גרם חרבן בית המקדש כנ"ל, כי אם לא היו חוטאים והיו כובשים המצר של אדום ועמון ומואב, לא היה נחרב הבית המקדש וכנ"ל. על כן קורין פרשה זאת בשבת חזון סמוך לתשעה באב, כי עקר החרבן היה על ידי שלא כבשו ולא הכניעו אלו המצרים בבחינת כל רדפיה השיגוה בין המצרים כנ"ל:
ועל כן נסתלקו משה ואהרן על גבולי ארץ ישראל, כי מחמת עוונות ישראל לא יכלו לגמר בחייהם לכבש אלו המצרים, אבל גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם וסוף כל סוף יכבשו כל אלו המצרים על ידי שהם נגנזו שם ועל כן דקדקה התורה ובארה במיתת משה ואהרן שהיו בגבול ארץ אדום ובארץ מואב, כמו שכתוב במיתת אהרן, "ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בהר ההר על גבול ארץ אדום וכו' יאסף אהרן וכו'". וכן במשה כתיב, "ויקבר אתו בגיא בארץ מואב". כי עקר גניזתם שם היה מחמת שהם מצרי הקדשה, כי עומדים על גבול ארץ ישראל שזה עקר המלחמה לכבש המצרים הקשים כנ"ל. על כן נסתלקו משה ואהרן ונקברו שם כדי שבגדל כחם יכבשו גם מצרים אלו, שעל ידי זה נזכה לכנס לארץ ישראל ולכבשה לנו לעולם במהרה בימינו אמן:
ובזה יתבאר כל דברי המדרש המובא לעיל וזה לשונו, (בפסוק 'כי רבות אנחתי ולבי דוי') אתה מוצא שבדבר שחטאו ישראל בו לקו ובו מתנחמים. חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש. חטאו בראש, דכתיב, "נתנה ראש ונשובה מצרימה". ולקו בראש, דכתיב, "כל ראש לחלי". ומתנחמין בראש, דכתיב, "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם". חטאו באזן וכו' ולקו באזן ומתנחמים באזן וכו'. חטאו בעין ולקו בעין ומתנחמין בעין. חטאו באף ולקו באף ומתנחמין באף. חטאו בפה ולקו בפה ומתנחמין בפה. חטאו בלשון ולקו בלשון ומתנחמין בלשון. חטאו בלב ולקו בלב ומתנחמין בלב. חטאו ביד ולקו ביד ומתנחמים ביד. חטאו ברגל ולקו ברגל ומתנחמים ברגל. חטאו בהוא ולקו בהוא ומתנחמין בהוא. חטאו בזה ולקו בזה ומתנחמין בזה. חטאו באש ולקו באש ומתנחמין באש. חטאו ביש ולקו ביש ומתנחמין ביש. חטאו בכפלים ולקו בכפלים ומתנחמין בכפלים, דכתיב, "נחמו נחמו עמי יאמר אלקיכם". עד כאן לשון המדרש, רק ששם מפרש בכל אחד ראיות מן המקרא שבאלו הדברים הנ"ל חטאו ובו לקו ובו מתנחמין, עין שם. והענין פלא מה שפרטו דברים אלו דיקא: אך הנראה לעניות דעתי שבאלו הדברים כלולים כל הפגמים שפגמו בכל העוונות שלהם ועל כן בהם לקו ובהם יתנחמו, כי עקר הפגם שעל ידי זה נחרב הבית המקדש הוא מה שפגמו בכבוד הצדיקי אמת וכנ"ל, כי עקר החיות והתקוה והישועה והנחמה מכל הצרות בגשמיות וברוחניות הוא הצדיק האמת שהוא הראש בית שהוא הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן וכו' שממנו חיות וקיום של כל הארבעה יסודות שהם כלל כל העולם ומלואו. ומבאר שם בהתורה הנ"ל שזה הצדיק הוא הפאר והחן והיפי וההדור של כל העולם וכל מי שנכלל בו מסתכל על עצמו בכל המדות והתאוות הנמשכין מהארבעה יסודות וכו'. והנה אם תסתכל ותעין היטב בדברי התורה הזאת תמצא שמזכיר שם כמה פרטים מענין קדשת הצדיק, דהינו שם הצדיק, שהוא השם והפרסום שלו והפאר והחן והיפי וההדור שלו, דהינו מי שזוכה להיות נכלל בשם הצדיק, דהינו ששם הצדיק נקרא עליו, או שעל כל פנים נכנס בלבו שם הצדיק והוא מאמין בו והוא יקר וחשוב בעיניו ונכלל בהפאר והיפי והחן האמת של הצדיק או שרואה אותו בעיניו וכו'. שעל ידי כל זה נמשך עליו קדשת הצדיק, שהוא הראש בית, שעל ידי זה מסתכל על עצמו בכל המדות שהם כלל התורה עד שזוכה לשוב אל ה', כי עקר החיות והתקון של כל ישראל בכלל ובפרט הוא על ידי הצדיק האמת שהוא הראש בית האמת, שהוא הנהר היוצא מעדן וכו' שממנו חיות וקיום הכל וכו' כנ"ל. וזה הצדיק הוא בחינת שבת ומאיר להבית המקדש בבחינת ראש בית שהראש בחינת מחין, דהינו הצדיק מאיר להבית שהוא בית המקדש, שהוא בחינת עינים וכו'. וכשפגמו בכבוד הצדיק נתעלם ונסתלק הראש מהבית ועל ידי זה נחרב הבית המקדש, כי נסתלקו מאורי אור, שהוא בחינת אור הצדיק והתגברו מאורי אש, שהוא בחינת פגם וקלקול הארבעה יסודות בחינת עננין דמכסיין על עינין, בחינת רומי רבתא ורומי זעירתא, בחינת עשו וישמעאל שהם בחינת כלל כל הפגמים שמהם יונקים המנהיגים של שקר, בחינת ראש כל חוצות וכו', כמבאר שם כל זה, עין שם היטב: נמצא, שעקר הפגם הוא על ידי שפגמו בכבוד הצדיק ועל ידי זה היו כל החרבנות וכל הצרות. ועקר התקוה והישועה הוא על ידי התקרבות לצדיקים, וכמו שכתוב בהא"ב ביאת המשיח תלוי בקרבת הצדיקים, וזה בחינת כל הדברים הנ"ל שפרט במדרש שבו חטאו ובו לקו ובו מתנחמים. ונבאר בעזר ה' יתברך הדברים כסדר. 'חטאו בראש ולקו בראש ומתנחמים בראש' וכו', זה כבר נתבאר לעיל, כי חטאו ופגמו בהראש בית הנ"ל, שהוא משה רבנו, שהוא כלל כל הצדיקי אמת ורצו לבחר לעצמם מנהיגים של שקר, כמו שכתוב, "נתנה ראש ונשובה מצרימה". (בפרשת מרגלים( ועל ידי זה גרמו בכיה לדורות, כי מאז נגזר חרבן בית המקדש שהוא בחינת הסתלקות הראש מהבית כנ"ל, ועל כן לקו בראש כנ"ל ומתנחמים בראש, דכתיב, "ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם". שהם בחינת הצדיקי אמת, שהם בחינת ראש בני ישראל באמת, כי שמו יתברך משתף בשמם בחינת וה' בראשם וכנ"ל. 'חטאו באזן' וכו' זה בחינת הפגם שפגמו בשם הצדיק, כי השם נשמע לאזנים וכשפוגמין בשם הצדיק האמת ואין חשוב בעיניו שמו הקדוש, מכל שכן כשמבזין אותו, חס ושלום, זה בחינת פגם האזנים שאינם רוצים להכניס באזנם ולבבם שם האמת של הצדיק האמת אשר שמו יתברך משתף בשמו וכל מה שנתגדל ונחשב שם הצדיק הזה, נתגדל ונחשב ונתפאר שמו הגדול יתברך וכשפגמו בזה פגמו באזן, כמו שכתוב, "ואזניהם הכבידו משמוע". שמכבידין אזניהם מלשמע דברי הצדיק האמת אשר כל דבריו דברי אלקים חיים, ועל כן לקו באזן ומתנחמין באזן, שנאמר, "ואזניך תשמענה דבר מאחריך", הינו שסוף כל סוף יעזר ה' יתברך לישראל שיכירו האמת ואזניהם ישמעו דברי הצדיקי אמת ועל ידי זה יתתקן הכל: 'חטאו בעין ולקו בעין' וכו', זה בחינת פגם העינים, כי צריכין לראות את פני הצדיקי אמת בבחינת והיו עינך רואות את מוריך וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל היטב. והם פגמו בזה ועל ידי זה נמשך עליהם פגם העינים של נאוף ועל ידי זה לקו בעין ומתנחמין בעין, דכתיב: "כי עין בעין יראו וכו'". כי כשרואין את הצדיק כאלו רואין את ה' יתברך, כי צדיקיא אנפי שכינתא אנון. 'חטאו באף', שהוא החטם, זה בחינת פגם שפגמו בההדור והחן האמת של הצדיק, כי עקר החן וההדור הוא בפנים ועקר הפנים הוא החטם, כמו שכתוב, "הכרת פניהם ענתה בם" - זה החטם. (כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה). ומובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר כי עקר החן האמת הוא על ידי הרוח חיים דקדשה שממשיך הצדיק שמשם כל החן וההדור והיפי, כמובן שם בהתורה הנ"ל. ועקר הרוח חיים הוא בחטם, כמו שכתוב: "כל אשר נשמת רוח חיים באפיו". ועל כן עקר הפנים ששם עקר החן והיפי הוא החטם, כי שם הרוח חיים וכנ"ל. ועל כן כשפגמו בכבוד הצדיק ולא רצו לכלל בחן האמת שלו בהפאר והיפי וההדור שלו, על כן פגמו בחטם וזהו חטאו באף ולקו באף ומתנחמין באף וכנ"ל. חטאו בפה וכו', כי עקר ההתקרבות אל הצדיק הוא על ידי הפה על ידי שמדברים דברי תורה שמקבלים ממנו בפה, כי התגלות המחין שהם שרש הארבעה יסודות כנ"ל הוא בפה, כמו שכתוב, "מפיו דעת ותבונה". ועל כן כשחטאו ופגמו בכבוד הצדיק ולא רצו לדבר בפיהם דברי תורה שגלו הצדיקי אמת, על כן פגמו בפה. וזהו חטאו בפה וכו'. וזה ' חטאו בלשון', כי הלשון הוא בחינת ברית הלשון, שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, כי הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן זה בחינת החיות הנמשך מהראש והמח לתוך הלב כדי להחיות את כל איברי הגוף, כי בכלליות האדם נקרא כלליות הראש שהוא הגלגלתא בחינת עדן, ששם שרש החכמה והמחין, שהם שרש החיות של כל האדם, כמו שכתוב: "החכמה תחיה". ומשם נמשך החיות לתוך הלב להחיות את כל הגוף, שזהו בחינת נהר היוצא מעדן, שהוא הרוח חיים הנמשך בשרשו מהמח להשקות את הגן שהוא הלב שממנו נתפרדין כל הכחות וכל החיות לכל איברי האדם שכלולים מארבעה יסודות שהם בחינת ארבע מדות, שזהו בחינת ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים. וכן בענין המדות הנמשכין מהארבעה יסודות שכלם נמשכין ונתפרדין מהלב שהוא מקור כל המדות לטוב ולרע, כי עקר כל המדות בלב (כמו שמבאר בהתורה מי האיש החפץ חיים בסימן ל"ג) והעקר להמשיך שרש החכמה שבמח להחיות ולהשקות את הלב, שזה עקר חיותו וקיומו בגשמיות ורוחניות. כי עצם החכמה שבמח רחוק מאד מכל התאוות והמדות רעות, ועקר המלחמה לקשר החכמה שבמח עם הלב בבחינת וידעת היום והשבות אל לבבך שלא יהיה ברשות לבו, רק יהיה לבו ברשותו. והצדיק האמת נגד העולם הוא בחינת ראש והעולם נגדו הם בחינת גוף ועקר התקון כשזוכין להיות מקרב ומקשר להצדיק כמו הגוף עם הראש שיהיה נמשך הנהר היוצא מעדן, דהינו החיות מהצדיק להשקות את הגן שהוא כלל הגוף, שעקרו הלב. 'אשר משם יפרד וכו'', שמשם נפרדין כל המדות הכלולין בארבעה יסודות, שהם בחינת ארבעה ראשים כנ"ל. וזה הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, שהוא מקשר המח עם הלב, הראש עם הגוף, הצדיק האמת עם כלל ישראל הוא בחינת ברית הלשון, כי עקר הארת הצדיק הוא על ידי דבורי פיו ולשונו הקדוש והם פגמו בהצדיק על כן חטאו בפה ובלשון וכו'. וזהו 'חטאו בלב', הינו כנ"ל, כי הלב הוא מקור כל המדות שממנו נפרדין כלם כנ"ל, ועקר חיותו וקיומו לזכות שיהיה לבו שלם עם ה' להתנהג בכל המדות כראוי כרצונו יתברך, הוא על ידי הצדיק האמת הוא הראש האמת שמאיר לתוך הלב וכו' כנ"ל והם פגמו בזה. וזהו חטאו בלב וכו' וכנ"ל: וזהו 'חטאו ביד', כי הידים הם כלי המעשה ובהם מתגלין כל המדות כפי מה שאוחז בהם, כי כפי מדותיו ותאוותיו כן מעשיו לטוב או להפך, שכלם כלולים בבחינת ידים שהם כלי המעשה. ועל כן עקר רוח החיים שבלב, שממנו חיות כל האיברים, מתגלה בידים, דהינו בהדפק שדופק בידים דיקא, כי עקר הרוח חיים שבלב נמשך לתוך הידים מחמת שהם כלי המעשה. ועל כן עקר התגלות מספר עשרה הוא בידים שיש בהם עשר אצבעות וכן ברגלים וכמובא מחמת ששם עקר התגלות פעלת המדות של כל הארבעה יסודות שכלולים בעשר כידוע. וזהו חטאו ביד וכו', כי כל הפגמים שפגמו בכל המדות של כל הארבעה יסודות על ידי שפגמו בכבוד הצדיק הכל מתגלה בידים דיקא כנ"ל. וזהו חטאו ברגל, כי עקר שלמות התקון הוא להתקרב ולהתקשר להצדיק באמת כל כך עד שיהיה נמשך הארתו, עד הרגלים, ששם עקר גמר התקון, כי צריכין להמשיך אור הצדיק מהראש אל הלב, ששם כל המדות לטוב או להפך, כדי לקשר הלב להחכמה שבמח, כדי שיהיה לבו ברשותו שיתנהג בכל המדות בקדשה כראוי ובזה יזכה לקדש את ידיו שהם כלי המעשה, דהינו שיהיו כל מעשיו ופעלותיו בקדשה ובטהרה כראוי על פי התורה. אבל עקר השלמות הוא כשממשיכין הקדשה עד הרגלים, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא והקלפות, שהם מצרי הקדשה, הוא ברגלים בבחינת רגליה יורדות וכו', בבחינת עון עקבי יסובני, כי לאחר סיום רגלי הקדשה מתחיל ראש הקלפה והסטרא אחרא שהוא בחינת ראש כל חוצות. ועל כן עקר אחיזתו בבחינת רגלין, שהם סמוכין אליו שזהו סוד המנעלים כדי שלא תינק הסטרא אחרא מבחינת רגלין. ועל כן עקר השלמות כשממשיכין קדשת הצדיק לתוך כל הגוף עד שתהיה נמשכת גם בבחינת רגלין כדי להכניע הסטרא אחרא והקלפות, שהם בחינת הראש כל חוצות לקים "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם". כי מהאש יצאו והאש תאכלם", הינו כי הם בבחינת אפר, בחינת מאורי אש ורוצין, חס ושלום, לכלות הכל ולעשות הכל כעפר ואפר, חס ושלום, על כן לסוף יהיו נעשין אפר תחת כפות רגלי הצדיקים והכשרים הנכללים בהצדיק האמת בהראש בית הנ"ל. ואז יתקים "ועמדו רגליו ביום ההוא וכו'". ואז נכבש תחת רגלינו את עשו הוא אדום, שהוא עקר המצר של הקדשה שנאמר עליו, "כי לא אתן לך מארצו ירשה עד מדרך כף רגל". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, עד יום דריסת הרגל שיתקים ועמדו רגליו וכו', הינו עד שיתתקנו הרגלין על ידי שימשיכו הארת הצדיק יסוד עולם הארת הראש בית עד הרגלין, שזהו בחינת עקבות משיחא שסובלין צרות גדולות, רחמנא לצלן, בעקבות משיחא מחמת שעתה הנשמות בבחינת רגלין שבהם עקר אחיזת הראש כל חוצות, שהם בחינת המנהיגים של שקר. ונתקים, "ירהבו הנער בזקן וכו' כי "היו צריה לראש". ונתקים בעוונותינו הרבים, "מכף רגל ועד ראש אין בו מתום". ועקר התקון שנזכה להמשיך הארת הצדיק בחינת הראש בית עד הרגלין שגם הנמוכין, שהם בחינת רגלין, ידעו גדלת הצדיק וקדשתו ויאיר גם בהם עצות נכונות ונפלאות להתקרב אליו יתברך, שזהו בחינת קדשת שבת, שהוא בחינת הצדיק האמת שנאמר בו, "אם תשיב משבת רגליך", להשיב ולהרים בחינת הרגלין מן הקלפה ואז יתנחמו ברגל, כמו שכתוב, "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר", כמו שמובא במדרש הנ"ל:
וזהו 'חטאו באש' וכו', כי עקר כל הפגם הנ"ל הוא שהגבירו בחינת מאורי אש על ידי שפגמו בכבוד הצדיק, שהוא בחינת מאורי אור וכו' כנ"ל, ועל כן לקו באש בחינת ממרום שלח אש וכו', שזהו בחינת ויצת אש בציון ותאכל יסדתיה המובא בהתורה הנ"ל. ומתנחמין באש, דכתיב: "ואני אהיה לה חומת אש נאום ה'". כי על ידי שישראל קמים בחצות ומתאבלין על חרבן בית המקדש, על ידי זה יתקים "לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר", שבחינת מאורי אש יתהפכו למאורי אור לכבוד ולתפארת, שזהו בחינת ואני אהיה לה חומת אש נאם ה' ולכבוד אהיה בתוכה שמאורי אש יתהפכו לחומת אש ולכבוד ולתפארת לישראל, שזהו בחינת מאורי אור, שהם בחינת פאר וכבוד כנ"ל, הינו פאר תחת אפר, המבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם:
וזהו 'חטאו בהוא' 'חטאו בזה' 'חטאו ביש', ובהם לקו וכו'. 'הוא' 'זה' 'יש', זה בחינת המחין שהם בחינת הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן, כי עקר המחין שממשיך הראש בית הוא לדעת ולהכיר אותו יתברך באמת ובאמונה שלמה, כי רק זה הוא עקר הדעת והמחין, כמו שכתוב, "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים וכו'". וכמו שכתוב, "כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידע אותי וכו'". והדעת והמחין האמתיים האלו לדעת אותו יתברך צריכין להמשיך בבחינת 'הוא' 'זה' 'יש', שזהו בחינת נהר היוצא מעדן וכו'. כי ה' יתברך סתים וגליא, כי הוא יתברך סתום ונעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעלותיו כידוע. וצריך להמשיך ידיעתו יתברך מההעלם אל הגלוי בבחינת נהר היוצא מעדן וכו', כי עדן עין לא ראתה וכו', שזהו בחינת סתום ונעלם, וזה בחינת 'הוא' בחינת העלמה ומשם צריכין להמשיך המקור מים חיים, בחינת הנהר היוצא מעדן, דהינו בחינת המשכת הדעת עד שיתגדל הדעת, עד שיכיר אותו יתברך כאלו הוא רואה אותו יתברך בעיניו בבחינת 'הנה אלקינו זה קוינו לו' וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עתידין צדיקים שיהיו מראין באצבע זה ה'. וזהו בחינת 'זה', בחינת 'זה ה' קוינו לו', כמובא זה הפסוק שם במדרש הנ"ל. וזהו בחינת הנהר היוצא מעדן, שהוא הדעת שממשיכין מההעלם אל הגלוי. ואחר כך צריכין להמשיך הדעת יותר עד שידעו אותו יתברך בבחינת 'יש' שידעו בדעת ובאמונה שלמה שבכל הישות ובכל הארבעה יסודות שהם כלל כל הדברים שבעולם בכלם מלבש חיותו ואלקותו יתברך בחינת מלא כל הארץ כבודו, שזהו בחינת שנמשך הנהר להשקות את הגן ומשם יפרד וכו', שנדע ונאמין שכל הארבעה ראשים שהם כל הארבעה יסודות, שהם כלל כל העולם ומלואו כלם משקה הנהר היוצא מעדן שהוא חכמתו יתברך, כי הוא יתברך מחיה את כלם ומלבש בכלם ובכל הישות נעלם הוא יתברך. וזה נזכה לעתיד בשלמות שנדע ונכיר אותו יתברך בכל הבחינות בבחינת הוא וזה ויש. וזהו עקר קבול שכר לעתיד, בחינת להנחיל אהבי יש וכו'. כי עכשו אין יודעין זאת כי אם באמונה, אבל לעתיד נזכה לדעת כל זה בדעת שלם וזהו עקר הקבול שכר כנ"ל:
וזהו 'חטאו בכפלים ולקו בכפלים ומתנחמין בכפלים'. 'חטאו בכפלים', כי על ידי שפגמו בכבוד הצדיק חטאו בכפלים, כי פגמו שני פגמים, כי פגמו בבחינת ראש ובבחינת בית שגרמו שנסתלק הראש, שהוא הצדיק, שהוא המחין. וגרמו שנחרב הבית, דהינו הבית המקדש. וכן אצל כל אחד בפרטיות כפי הפגם שפוגם בכבוד הצדיק כמו כן גורם שני פגמים, דהינו הפגם שפוגם בכבוד הצדיק בעצמו, שזהו בחינת פגם בהראש. וגם גורם פגם גדול בעצמו, דהינו בכל הארבעה יסודות שלו שהם כלל כל המדות, כי אינו זוכה לתקן ולברר המדות שלו של כל הארבעה יסודות מאחר שפגם בכבוד הצדיק שממנו עקר התקון כנ"ל. וזה בחינת פגם הבית, כי כלל העולם, כלל הארבעה יסודות הם בבחינת בית נגד הצדיק שהוא בחינת ראש, כמובן בהתורה הנ"ל. נמצא, שבזה שפגמו בכבוד הצדיק חטאו בכפלים כנ"ל. וזהו ולקו בכפלים, כי גרמו התגברות המאורי אש, חס ושלום, שהם בחינת הראש כל חוצות ועל ידי זה באים חלאים, חס ושלום, שאין מועיל להם כי אם שמות החיצונים, חס ושלום, כמו שמובא שם בהתורה הנ"ל. וזהו ולקו בכפלים, דהינו התגברות הראש כל חוצות בחינת מאורי אש וזהו מכה אחת. ומכה שניה מה שבאים, חס ושלום חלאים משנים, רחמנא לצלן כנ"ל, כי נתקלקלו הארבעה יסודות שעל ידי זה באים חלאים משנים, רחמנא לצלן, וזהו לקו בכפלים. ומתנחמים בכפלים, כי על ידי שמתאבלין על חרבן בית המקדש זוכין לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר, דהינו לא די שיחזרו המאורי אור למקומן ומעלתן, אף גם נזכה שהמאורי אש, שהם בחינת אפר, יתהפכו אל הקדשה ויהיו נעשים ממאורי אש, בחינת מאורי אור, כי גם הראש כל חוצות ישובו אל ה' ויהיו מרכבה אל הקדשה ויתהפכו לבחינת מאורי אור ואז יעלו כל הניצוצות הקדושות וכל הנפשות שהיו בבחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, כלם יתהפכו וישובו אל הקדשה ויתקרבו ויכללו כלם בהראש בית ויתתקנו כלם וזהו בחינת ומתנחמין בכפלים, בחינת נחמו נחמו וכו', כי גם הם המאורי אש יתהפכו למאורי אור וכנ"ל:
הכלל, שעקר התרחקות ישראל מאביהם שבשמים ועקר כלל כל הפגמים ואריכת הגלות הוא על ידי הפגם שפוגמין בכבוד הצדיק האמת, שהוא בחינת הראש בית ומתגברין המנהיגים של שקר, שהם בחינת ראש כל חוצות וכו'. והתקון לזה לקום בחצות לילה ולהתאבל מאד על חרבן בית המקדש, הינו על חטאינו שגרמו החרבן או שמעכבין בנין בית המקדש ועל ידי זה נזכה לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר, כמו שמובא שם. וזהו "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ", 'בראשית' הוא ראש בית, כמו שמבאר שם. על ידי זה ברא אלהים את השמים ואת הארץ, שהם כלל העולם שכלול מארבעה יסודות, שכלם נבראו ומתקימים על ידי הצדיק שהוא בחינת הראש בית, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק, "בוראך יעקב" = עולמי עולמי מי בראך יעקב בראך וכו'". וזהו, "והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהום". זה בחינת הארבע מלכיות שהם כלל כל הגליות, כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, 'תהו' זו מלכות בבל וכו', הינו בחינת פגם הארבעה יסודות שמהם יונקים הארבע מלכיות, שהם בחינת ארבעה אבות נזיקין שנמשך על ידי שפוגמין, חס ושלום, בכבוד הצדיק שהוא הראש בית וכנ"ל. "ורוח אלהים מרחפת על פני המים", 'רוח אלהים', דא רוחו של משיח, שהוא יתקן הכל, כי הוא הראש בית אמתי וכל ישראל יכירו אותו ויאמינו בו. והראש כל חוצות יכנע ויתבטל לפניו, אך על ידי מה נזכה לזה על ידי הבכיה והדמעות שבוכין ומתאבלין על חרבן בית המקדש. וזהו בחינת ורוח אלהים דא רוחו של משיח מרחפת על פני המים, בחינת שפכי כמים לבך וכו' בחינת על אלה אני בוכיה עיני עיני ירדה מים כי רחק ממני מנחם משיב נפשי וכו'. שצריכין לבכות מאד ולהוריד דמעות כמים על כי רחק ממנו מנחם שהוא הצדיק האמת וכנ"ל, ועל ידי זה נזכה לרוחו של משיח שאז יתקים "לשום לאבלי ציון פאר תחת אפר". וזהו 'ורוח אלהים', שהוא משיח, 'מרחפת על פני המים', הינו על ידי הדמעות, בחינת עיני עיני ירדה מים כנ"ל. ועל ידי זה "ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור", זהו בחינת התגברות מאורי אור שנכנעין מאורי אש, שהם בחינת תהו ובהו וחשך ותהום. ומתגברין המאורי אור, שהם בחינת המחין, בחינת תקון הארבעה יסודות וכו', בחינת שם ה' וכנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן: הלכה ה' בהלכות שתפים בקרקע הלכה ה': על פי התורה "כי מרחמם ינהגם":