ליקוטי הלכות · חושן משפט א · שתפין ג

אין השתפות נגמר בדברים אלא בקנין וכו'.:

העתקת הקטע עם מראה המקום

על פי התורה המתחיל תקעו בחדש שופר המדבר מתוכחה בלקוטי תנינא (סימן ח), עין שם. והכלל, שעל ידי התפלה, בבחינת דין של הבעל כח, מוציאין מהסטרא אחרא כל חיות הקדשה שבלעה עם כל עצמות חיותה ממש, כי זאת התפלה הנ"ל עומדת בבית הבליעה שלה עד שהיא מכרחת לתן הקאות בבחינת חיל בלע ויקאנו וכו'. וזהו בחינת קריעת ים סוף, בחינת אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים וכו', עין שם כל המאמר. ועל ידי זה זוכין לקול הנגון שיתער לעתיד, שעל ידי זה זוכין למזונא דנשמתא ומכניעין מזונא דגופא שהוא בחינת עקב דסטרא אחרא בבחינת וידו אחזת בעקב עשו. עין שם כל זה היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת משא ומתן, כי על ידי כל המשא ומתן מבררין ומוציאין ניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות. ועל כן כל מי שרוצה לעשות משא ומתן בקדשה צריך לקבל כח מהתפלה הנ"ל של הבעל כח, שהיא בבחינת דין, שעל ידה מוציאין מהסטרא אחרא כל הניצוצות הקדושים כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (פסחים קיח), קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כי לעשות משא ומתן ולהמשיך פרנסה הוא קריעת ים סוף ממש, כי אי אפשר לעשות משא ומתן ולהמשיך פרנסה כי אם על ידי מטה עז הנ"ל שהוא בחינת התפלה של הבעל כח הנ"ל, שהוא בבחינת דין, שעל ידי זה היה קריעת ים סוף, בבחינת אתה פוררת בעזך ים, כמו שמבאר שם, עין שם. כי עקר חסרון הפרנסה הוא על ידי פגם הברית כידוע, שזהו בחינת חטא אדם הראשון שנגזר על ידי זה בעצבון תאכלנה. כי בהמשא ומתן והפרנסה יש ניצוצות קדושים גבוהים מאד ועל ידי פגם הברית אזי יונקת הסטרא אחרא מהם כנ"ל בהתורה הנ"ל, ואזי קשין מזונותיו מאד ואי אפשר לו להמשיך פרנסה כי אם על ידי התפלה הנ"ל שהיא בבחינת דין של הבעל כח, שעל ידה מוציאין מהסטרא אחרא כל הניצוצות הקדשה שבלעה כנ"ל, שזהו בחינת קריעת ים סוף כנ"ל שזכו אז לעשירות גדול, שהוא ביזת הים. וכל זה על ידי שנתעורר אז מטה עז הנ"ל, שעל ידי זה הסטרא אחרא הקיאה כל הניצוצות הקדשה שבלעה. ואלו הניצוצות הם בחינת עשירות דקדשה ששם כל ניצוצות הקדשה כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן נ"ו "וביום הבכורים", ובמקומות אחרים). נמצא, שעקר הפרנסה אי אפשר להמשיך כי אם על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל. וזהו בחינת גבורת גשמים שמזכירין בברכת אתה גבור, כי הגשמים הם בשביל פרנסה והם נמשכין לעולם על ידי גבורות דיקא, בחינת גבורת גשמים, הינו על ידי תפלה בבחינת דין הנ"ל, שזהו בחינת ברכת אתה גבור, שהוא בחינת תפלה בבחינת גבורה ודין, ששם מזכירין גשמים ופרנסה כמו שאנו אומרין שם, "משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים בחסד וכו'". כי על ידי תפלה הנ"ל, שהיא מטה עז, נעשין רעמים, כמבאר היטב שם, והרעמים הם בשביל הגשמים, שהם בחינת פרנסה שנמשכת גם כן על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל כנ"ל. כי הניצוצות הקדושים שהסטרא אחרא צריכה לחזר ולהקיא על ידי התפלה בבחינת דין הנ"ל בבחינת חיל בלע ויקאנו, כמו שמבאר שם, אלו הניצוצות הם בחינת פרנסה ועשירות שנקראין חיל, כמו שכתוב, "וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". כי החיל שהוא העשירות והפרנסה נמשך על ידי כח וגבורה, הינו על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח הנ"ל שעל ידו הסטרא אחרא מקיאה הניצוצות הקדשה. בבחינת חיל בלע ויקאנו כנ"ל, שזהו בחינת פרנסה ועשירות שנקרא חיל כנ"ל. וזהו, "כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל". 'כח' דיקא כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת שתפות שמשתתפין שניהם יחד באיזה משא ומתן ופרנסה, כי מזלא דבי תרי עדיף, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי מחמת שעשית המשא ומתן הוא בחינת מלחמה גדולה, וכמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן רפ) על פסוק כי תצא למלחמה, שהמשא ומתן נקרא מלחמה, הינו כנ"ל, כי צריכין אז מלחמה גדולה ללחם עם בחינת המטה עז הנ"ל. להוציא החיל והעשירות מעמקי הקלפות, ועל כן מחמת שהמשא ומתן הוא בחינת מלחמה גדולה, על כן על פי רב כל המשא ומתן והמלאכות הגדולים אינם נעשים על ידי אדם אחד כי אם על ידי שתפות והתחברות כמה אנשים שמתחברין יחד, כי צריכין כמה אנשים שיתחברו לנצח המלחמה הזאת להוציא מהסטרא אחרא כל ניצוצות הקדושים על ידי המשא ומתן, כי מי שאינו זוכה, לפעמים חס ושלום נופל לתאות ממון על ידי המשא ומתן ואזי הסטרא אחרא בולעת עוד ניצוצות הקדושים ביותר, חס ושלום, על כן טובים השנים מן האחד שאם יפלו האחד יקים את חברו (קהלת ד), כמו שפרש רש"י שם שמקרא זה נאמר על משא ומתן גם כן, שטובים השנים וכו', הינו כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר שרש השתפות דקדשה נמשך משתפות יששכר וזבולון שעשו שניהם שתפות דקדשה שאחד יעסק בתורה והשני יעסק במשא ומתן ויפרנס את אחיו וזה עקר השתפות דקדשה, כי זה עקר תקון המשא ומתן כשזוכין לעסק במשא ומתן להחזיק את התלמיד חכם העוסק בתורה ועבודה באמת לפרנסו ולתן לתוך פיו כל הצטרכותו, כי אז בודאי יזכה לנצח את המלחמה לגמר המשא ומתן בקדשה גדולה ויעשה תקונים גדולים על ידי המשא ומתן בעצמו, כי יזכה להוציא כל ניצוצות הקדשה על ידי המשא ומתן כנ"ל, כי בשעת המשא ומתן צריך להשתמש עם המטה עז הנ"ל שהיא התפלה של הבעל כח וכו' כנ"ל ועקר כח וגבורה של המטה עז הנ"ל הוא על ידי התלמיד חכם האמת העוסק בתורה ועבודה, שעל ידי זה יקבל כח וגבורה להוציא הניצוצות בשעת המשא ומתן על ידי המטה עז הנ"ל בבחינת (תהלים קי) מטה עזך ישלח ה' מציון, 'מציון' דיקא, כי ציון נקראים התלמידי חכמים אמתיים, כמו שכתוב: "אוהב ה' שערי ציון". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, שערים המצינים בהלכה וכו'. וכמו שפרש רש"י שם במקרא זה בעצמו, "מטה עזך ישלח ה' מציון", בזכות מעשים טובים המצינים בידך וכו'. נמצא מי שרוצה לעשות משא ומתן בקדשה צריך לעשות שתפות עם התלמיד חכם, דהינו להחזיק אותו ועל ידי זה יקבל כח, בחינת מטה עז, לנצח המלחמה, לברר כל הניצוצות שבמשא ומתן ולא יהיה נשאר שקוע שם, חס ושלום. ועל כן גם בשעת יציאת מצרים נתחברו יחד משה ואהרן ללחם עם הסטרא אחרא על ידי מטה עז הנ"ל, כי רב המופתים עשה אהרן במטה עז הנ"ל, כמו שכתוב, "והשלך לפני פרעה יהי לתנין". שהוא בחינת המלחמה במטה עז הנ"ל, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וזה הענין עשה אהרן במטהו, כמו שכתוב, "וישלך אהרן את מטהו", והכל בכחו של משה, כמו שכתוב, "אתה תהיה לו לאלקים וכו'". כי בכחו של משה עשה אהרן מלחמה עם המטה עז שהוציא על ידי זה כל החיות והניצוצות מהסטרא אחרא כנ"ל, כי הוא מלחמה גדולה ואי אפשר ליחיד לסכן עצמו במלחמה כזו, כי אולי יבלעו אותו, חס ושלום, רק על ידי כחו של משה היה כח לאהרן להשליך את מטהו לפני פרעה, שהוא בחינת מלחמה הנ"ל. וגם פינחס שעשה פלילות עם קונו והשתמש עם התפלה בבחינת דין הנ"ל, הכל היה על ידי כחו של משה שצוהו בזה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא סנהדרין פרק הנשרפין שאמר לו, קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שכתוב (דברים לג), "שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו'". כי מקרא זה שמח זבולן דרשו רבותינו זכרונם לברכה על מה שהיה זבולון עוסק בפרקמטיא ונותן לתוך פיו של יששכר וזהו "שמח זבולן", 'שמח' דיקא, כי על ידי משא ומתן בקדשה כזו שמחזיק את התלמיד חכם, על ידי זה זוכה להוציא על ידי המטה עז כל ניצוצות הקדשה מן הסטרא אחרא, שעל ידי זה זוכין לשיר ונגון שיתער לעתיד, שאז תגדל השמחה מאד, וכמבאר שם בהתורה הנ"ל, עין שם היטב עד הסוף. וזהו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר (סימן י"ג לקוטי א') שמשא ומתן הוא בחינת שאו זמרה ותנו תף, שהוא בחינת משא ומתן, הינו כנ"ל. כי על ידי משא ומתן, שעל ידי זה מבררין הניצוצות על ידי המטה עז כנ"ל, על ידי זה זוכין לשיר ונגון שיתער לעתיד כנ"ל. וזהו "שמח זבולן", 'שמח' דיקא, כי השיר והנגון הנ"ל הוא בחינת שמחה, כמו שכתוב (תהלים צב), "עלי עשור ועלי נבל כי שמחתני ה' בפעלך וכו'". וזהו, "עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק". ופרש רש"י, שיתגירו העמים על ידי סחורה של זבולון, הינו כנ"ל, כי על ידי מטה עז הנ"ל שנתעורר על ידי המשא ומתן בקדשה על ידי שמחזיק את התלמיד חכם, על ידי זה נעשין גרים, כמבאר בהתורה הנ"ל. וזהו (דברים לב), "כי שפע ימים יינקו", 'שפע ימים' דיקא, כי הוא בחינת קריעת ים סוף שזכו אז לשפע גדול, שהוא ביזת הים, כי משא ומתן בקדשה הנ"ל הוא בחינת קריעת ים סוף ממש כנ"ל שזוכין על ידו לשפע גדול של עשירות. וזהו 'כי שפע ימים יינקו'. כי השפע נמשך מן הים מבחינת קריעת ים סוף שנעשה על ידי המטה עז הנ"ל. וזהו (שם) "ושפני טמוני חול", שכל הניצוצות הקדושים שהיו ספונים וטמונים בתוך החל, שהוא הפך הקדשה, כמו שכתוב, "ולהבדיל בין הקדש ובין החול". ועכשו על ידי המשא ומתן בקדשה על ידי שזבולון מחזיק ליששכר התלמיד חכם, על ידי זה מוציאין כל הניצוצות הקדשה שהיו ספונים וטמונים בתוך החל והסטרא אחרא על ידי המטה עז הנ"ל כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו מה שנפסק בשלחן ערוך, אין השתפות נגמר בדברים אלא בקנין, לפיכך כל דבר כפי קנינו וכו': כי ענין קנין של כל הדברים. הוא רק מחמת שהסטרא אחרא נאחזת באלו הניצוצות שבתוך המשא ומתן ומהם באים כל השנויים שבמשא ומתן. ומחמת זה לא סמכא דעתם. עד שעושין איזהו קנין וכל הקנינים הם על ידי עשיה בידים, כגון קנין סודר שמקבל החפץ בידיו או משיכה ומסירה והגבהה וכו'. וכל זמן שלא בא המשא ומתן לתוך עשיה, שהוא בחינת ידים, לא נגמר הקנין על ידי דברים לבד עד שעושין קנין בידים. הינו כי אי אפשר לברר הניצוצות שבמשא ומתן כי אם בכח גדול, הינו על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח כנ"ל. כדי שתרצה הסטרא אחרא לבלע את התפלה הזאת, חס ושלום, מאחר שהוא בבחינת דין. אבל על ידי עצם הכח של הבעל כח, עומדת לו זאת התפלה בבית הבליעה שלו וכו', שעל ידי זה מכרח הסטרא אחרא להוציא ולהקיא כל הקדשה שבלעה וכו' כנ"ל. וזהו בחינת עשית המשא ומתן שצריכין להמשיך הפרנסה על ידי איזה עשיה דיקא, כמו שכתוב, "וברכך בכל מעשה ידיך". וזהו בחינת מה שהכרח יעקב אבינו להתלבש בבגדי עשו בשביל לקבל פרנסה, שהוא הברכה שברכו אביו, "ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ וכו'". כי עשיה הוא בחינת דין ששם אחיזת עשו, שהוא לשון עשיה, בחינת והידים ידי עשו, כי בעשיה, בחינת ידים, שם אחיזת עשו. ויעקב היה צריך להכניע עקב עשו בבחינת וידו אחזת בעקב עשו כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, ועל כן היה צריך להשתמש עם המטה עז הנ"ל שהוא בחינת דין, על כן הכרח להתלבש בבגדי עשו והלביש את ידיו עד שהיו דומים לידי עשו, כמו שכתוב, "הקל קול יעקב והידים ידי עשו". הינו כי יעקב התלבש את עצמו בבחינת דין כדי להוציא מהסטרא אחרא כל חיותה, כדי להמשיך פרנסה שהוא הברכה שברכו אביו כנ"ל. ומזה נמשך מה שצריכים לעשות איזה עשיה של משא ומתן או מלאכה בשביל פרנסה, כי צריכין להתלבש את עצמו בבחינת עשית הידים שהוא בבחינת דין כדי להמשיך פרנסה, כי אי אפשר להמשיך פרנסה כי אם על ידי מטה עז הנ"ל שהוא תפלה בבחינת דין כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן כל זמן שלא בא המשא ומתן לתוך הידים על ידי איזה קנין, עדין לא נגמר הקנין ויכולין לשנות עדין, כי עדין לא נכנע הסטרא אחרא לגמרי, כי עקר הכנעתה הוא כשבא המשא ומתן לתוך הידים, שהוא בחינת הקנין, כי הידים הם בחינת כח של הבעל כח הנ"ל, כי עקר הכח הוא בידים שהוא בבחינת כ"ח (עשרים ושמונה) אתון דמעשה בראשית שהם בחינת כ"ח פרקין דידים. שעל ידי זה יש כח ללחם עם המטה עז הנ"ל, שהוא בחינת דין, שהוא בחינת עשית המשא ומתן. להוציא על ידי זה כל הניצוצות הקדשה מן הסטרא אחרא. ועל כן על ידי הקנין שבידים נכנע הסטרא אחרא ואז נתבטלין כל השנויים ונתקים המקח:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר הקנין הוא קנין סודר. שאנו לומדין אותו מפסוק "וזאת לפנים בישראל על הגאלה ועל התמורה לקים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וכו'" כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי עקר הקנין הוא בנעל ששם אחיזת עקב דסטרא אחרא, עקב עשו שצריכין להכניעו על ידי המטה עז הנ"ל ועל כן היו נוהגין שהיה שולף איש נעלו ונתן לרעהו להורות שנתבטל אחיזת עקב דסטרא אחרא, עקב עשו, בבחינת וידו אחזת בעקב עשו, שזהו בחינת של נעליך מעל רגליך הנאמר במשה ויהושע ועל כן על ידי שליפת הנעל, שעל ידי זה נתבטל אחיזת הסטרא אחרא בחינת עקב עשו כנ"ל, על ידי זה נתקים המקח כנ"ל. ומשם אנו למדים כל הקנינים שהם דומיא דנעל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, מה נעל וכו'. כי באמת כל החפצים של המשא ומתן הם בבחינת נעל, בבחינת רגלין, כי הממון הוא בחינת רגלין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, "ואת כל היקום אשר ברגליהם", זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו. ועל ידי שבא החפץ, שהוא דומיא דנעל, לתוך הידים זהו בחינת וידו אחזת בעקב עשו, כי על ידי הידים, שהם בחינת כח של הבעל כח הנ"ל, על ידי זה מכניעין אחיזת עקב עשו שמשם כל השקרים והחלופים והשנויים שמשנה את דברו, חס ושלום, ועל ידי כח הידים נכנע אחיזתם כנ"ל ואז נתקים המקח והמשא ומתן כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן גם השתפין אין מתקים השתפות כי אם בקנין, כי עקר שתפותם הוא להתחבר יחד למלחמה, להוציא את הניצוצות על ידי מטה עז הנ"ל, על כן צריכין קנין שהוא בחינת כח הידים, בחינת מטה עז הנ"ל כדי שיתקים שתפותם ולא ישנו ביניהם, הינו שלא תתגבר הסטרא אחרא, עקב עשו, שמשם כל השנויים, על כן צריכין להמשיך כח ממטה הנ"ל על ידי הקנין שבידים שהוא בחינת כח הידים כנ"ל, כדי שיוכל להכניע עקב עשו ולברר כל הניצוצות משם על ידי המשא ומתן, שזהו עקר השתפות כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום