ליקוטי הלכות · חושן משפט א · אונאה ה

וזה בחינת אסור אונאה, כמו שכתוב, "ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך וכו'". כי כל האונאות וההטעיות הם בבחינת המדמה ששם כל הטעיות, כי עצם השכל האמתי הוא רחוק מכל הטעיות והאונאות רק המדמה כשאינו מברר משם כל הטעותים והאונאות וכנראה בחוש שהמדמה עלול לטעות וכמובא. ומשם נמשכין כל ההטעיות הן מה שאחד מטעה ומאנה את חברו באיזה עסק או משא ומתן, או בעצה רעה שעל זה נאמר "ויראת מאלהיך" כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה. או מה שאחד מטעה את עצמו שזה הנגע שכיח ברב בני אדם כשאין חושבין על אחריתם ואינם משתדלים בתקנת עצמן ויודעים קלקולם ועוונותיהם לנגד עיניהם ואינם משתדלים לחפש ולבקש רופא נפשות האמתי, שהוא הצדיק האמת, והם מטעים את עצמן. ובאמת גם כשאחד מאנה ומטעה את חברו באונאת ממון או באונאת דברים, הוא מטעה את עצמו, כי גולל אבן אליו תשוב כי ה' יריב ריב של המתאנה בממון או בדברים שמבישו בחנם. וכל אלו האונאות והטעיות הם כלם על ידי כח המדמה כשאינו מברר כראוי, הינו כשאין משתדלין לחפש ולבקש את הצדיק האמת שיש לו בחינת רוח הקדש שעל ידו עקר ברור המדמה וכנ"ל. וזה בחינת אסור אונאה במשא ומתן, כי עקר קיום הקנין של מקח וממכר הכל על ידי שממשיכין הארת הצדיק יסוד עולם, שזהו בחינת כל הקנינים שתקנו חכמינו זכרונם לברכה. ועל כן עקר הקנין על ידי קנין סודר שהוא בלבושים שעל ידי זה ממשיכין ברור המדמה, שהוא בחינת לבושים שנמשך מהצדיק וכמבאר לעיל ועל כן עקר הקנין נלמד מפסוק "וזאת לפנים בישראל שלף איש נעלו וכו'", שנאמר לענין בעז ורות כשקנה בעז את רות עם כל אשר נשאר למחלון וכליון וכו', שזה הקנין היה בתכלית השלמות, כי עקר תכלית הקנין של המשא ומתן הוא שיהיה נעשה מזה יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה על ידי ניצוצי האמונה המתבררים על ידי המשא ומתן וכמובא מזה במקום אחר, ובפרט בהתורה ויהי מקץ זכרון (סימן נ"ד אות ג'). וזה בחינת הקנין של בעז ורות שעל ידם היחוד בשלמות. כי בעז הוא בחינת צדיק יסוד עולם וכו', ועל כן משם נמשך תקון לכל הקנינים שבכל המשא ומתן שבעולם, כי על ידי בחינת בעז, בחינת הצדיק האמת, על ידו כל ברור המדמה, שעל ידי זה עקר קיום המשא ומתן וכנ"ל. ועל כן הזהירה התורה מאד שלא להונות את חברו, כי האונאה הוא מבחינת בלבול המדמה שמשם כל האונאות וההטעיות שעל ידי זה עקר פגם ובטול המשא ומתן וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן שעור האונאה שתות, להורות שפגם האונאה, שהוא בלבול המדמה, כל זה הפגם נמשך מחמת שפגמו בכבוד הצדיק האמת שעל ידו כל ברור המדמה על ידי בחינת הרוח הקדש שלו שהוא בחינת יום הששי שכל העולם היה תלוי בששי בסיון שבו קבלו ישראל את התורה על ידי משה רבנו, שהוא בחינת הצדיק האמת שבכל דור, כי גם הצדיק בעצמו הוא בבחינת יום הששי, שזהו בחינת צדיק יסוד עולם, כידוע. ועל ידו עקר ברור המדמה, כי בלבול המדמה נמשך מבחינת קלפת נגה שמערב טוב ורע, שהוא בחינת כשר ופסול, טמא וטהור, אסור ומתר, שהם בחינת ששת ימי החל שמתבררים על ידי התורה שהוא בחינת ששה סדרי משנה, כמובא. ועקר ברורם על ידי בחינת יום הששי שבו נברא אדם הראשון שהיה צריך לתקן ולברר הכל אם לא היה אוכל מעץ הדעת טוב ורע, שהוא בבחינת נגה, כידוע, כי ביום הששי מתחיל להמשך תוספת קדשת שבת, שהוא בחינת הצדיק, שהוא בחינת שבת דכולהי יומי, שעל ידי זה נעשה הברור והתקון של כל ששת ימי החל לבררם מבלבול המדמה, כי הצדיק הוא בחינת ששי ושביעי וכמובא מזה ועל כן שעור האונאה שתות, כי עקר פגם האונאה שהוא בחינת בלבול המדמה כנ"ל, עקרו על ידי שפגם בכבוד הצדיק שהוא בחינת יום הששי הנ"ל, שהוא בחינת ששי בסיון שבו תלוי כל העולם, כי כל ברור המדמה שהוא ברור האמונה הוא על ידו, כמבאר בהתורה הנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בחינת פחות משתות מחילה, שתות קונה ומחזיר אונאה, יתר משתות בטל מקח, כי יש שלש בחינות בענין זה הפגם שאין משתדלין לחפש ולבקש את הצדיק כראוי ומשם נמשכין שלשת הדינים הנ"ל הנאמרים לענין אונאה, שהם שתות ופחות משתות ויתר משתות, כי יש שמשתדלין קצת לבקש

העתקת הקטע עם מראה המקום

את הצדיק עד שמוצאין אותו, אבל עדין אין מבקשין אותו כראוי עד שיברר את בלבול המדמה שלהם בשלמות וכמבאר לעיל מזה שאפלו המתחיל להתקרב צריכין לבקש עוד יותר עד שימצאו היטב את בחינת רוח הקדש של הצדיק כדי שיברר להם המדמה בשלמות. ואלו המתרשלין בזה, אבל אף על פי כן הם מקרבים קצת להצדיק האמת, על כן המדמה שלהם מברר קצת, אבל לא בשלמות ומשם נמשך בחינת האונאה פחות משתות שנתן למחל, כי מחמת שאין המדמה שלהם מברר בשלמות באין לידי איזה אונאה וטעות, אבל הוא פחות משתות, כי עדין לא נפלו לבחינת קלפת נגה לגמרי, כי הם ממשיכין עצמן בכל פעם להצדיק האמת ועל כן אף על פי שנמצא בהם טעיות קצת מחמת שאינם מחפשים אותו כראוי, אבל האונאה והטעיות הם בבחינת פחות משתות, כי הצדיק אינו מניח אותם לפל לבחינת נגה ועל כן זאת האונאה נתן למחילה, כי אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו והוא יודע יצרנו שקשה מאד לברר המדמה בשלמות להנצל מכל הטעיות על כן נתן למחילה, אבל כשהאונאה שתות זה בחינת אותם שעומדים על המשקל, שמלאים ספקות בהצדיק ומחמת התרשלותם לבקש ולחקר היטב אחר האמת לאמתו אינם מתקרבים אליו, אבל אינם חולקים עליו ואינם פוגמים בכבודו, חס ושלום ואלו הם בבחינת נגה, שהוא מערב טוב ורע, כשר ופסול וכו', שזהו בחינת אונאה שתות ושם קנה ומחזיר אונאה, כי הקנין מתקים, כי עדין יכול להמשיך הארת הצדיק שמשם כל הקנינים כנ"ל מאחר שעל כל פנים אינו חולק עליו רק שצריך להחזיר אונאה, כי טעות כזה לא נתן למחל עד שיחזירנו, אבל יותר משתות הוא בטול מקח, שהם אותם שעוונותיהם הטעו אותם עד שנפלו למטה מנגה, שזהו בחינת אותן האנשים שנפלו לרע גמור בעוונותיהם עד שמבזין את הצדיק ושם הוא בחינת בטול מקח, כי אין יכולים להמשיך הארת קדשת הצדיק כלל על כן המקח בטל לגמרי, כי אין קיום להמקח כי אם על ידי שממשיכין הארת הצדיק, שזה בחינת כל הקנינים שעל ידם מתקים המקח כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה רמז שגם כל התורה והמצוות של האדם, שהם עקר הקנין של האדם לנצח בבחינת 'אמת קנה' יש בהם שלש בחינות אלו, שיש שמאנין ומטעין את עצמן, אבל האונאה הוא פחות משתות, ויש שאונאה וטעות שלהם בבחינת שתות, ויש שמאנין ומטעין את עצמם לגמרי שזהו בחינת יתר משתות בטול מקח. והכל על פי הנ"ל, כי זה כלל ויסוד כל התורה כלה שצריכין לזהר מאד לבלי להטעות את עצמו בזה העולם וכמו שצעק הוא זכרונו לברכה קדם הסתלקותו ואמר, את זה תקבלו מאתי, שלא תניחו עצמכם להטעות בזה העולם. כי העולם מטעה אותנו לגמרי וכו', כנדפס בשיחות הר"נ. אבל להנצל מטעיות של זה העולם שהם הרבה מאד מאד כמעט בלי שעור אי אפשר להנצל מהם כי אם על ידי התקרבות להצדיק אמתי שלא הטעה את עצמו בזה העולם אפלו כל שהוא (וכמבאר משיחה זאת מעט בספר חיי מוהר"ן). על כן צריכין לבקש ולחפש מאד מאד את הצדיק האמת ולשפך לבו כמים נכח פני ה' שיזכה למצאו כדי שיזכה על ידי הצדיק לברר המדמה שלו כדי שינצל מכל הטעיות והאונאות הבאים על ידי המדמה כנ"ל. וזה שמאמין בהצדיק האמת ומתחיל להתקרב, אבל אין התקרבותו בשלמות זה בחינת אונאה פחות משתות, כי אונאה שתות זה בחינת נגה שכלול מששת ימי המעשה מבחינת כשר ופסול, אסור ומתר, טמא וטהור, ששם כל הבלבולים והטעיות, שכל התקון והברור על ידי הצדיק שהוא בחינת יום הששי הנ"ל, בחינת ששי בסיון וכו' וכנ"ל. אבל מי שאינו מתקרב אליו רק עומד על המשקל שאינו חולק ואינו מתקרב, זהו בחינת אונאה שתות והוא בסכנה גדולה אם לא ישתדל להתקרב באמת שלא יפל, חס ושלום לרע גמור. כי ידוע שנגה פעמים נכלל בקדשה ופעמים להפך, אבל כל זמן שהוא בבחינה זאת בבחינת אונאה שתות שאינו מכריע לכאן ולכאן הוא בבחינת קנה ומחזיר אונאה. שכל התורה והמצוות ומעשים טובים שלו, שהם עקר קנין האדם באמת בבחינת אמת קנה וכו', וכתיב, "קנה חכמה קנה בינה". וכל אלו הקנינים יתקימו רק שיצטרך להחזיר האונאה, כי יצטרך תקון וברור גדול לברר התורה ומצוות שלו מהאונאה והטעיות שלו, אבל מי שאונאה שלו בבחינת פחות משתות, שזהו מי שיצא קצת מבחינת נגה, שהוא בחינת שתות על ידי שהתחיל להתקרב להצדיק האמת שעל ידי זה הצדיק מכריע אותו בכל פעם אל הטוב ואל הקדשה ועל כן האונאה שלו בבחינת פחות משתות, על כן נתן למחילה, כי זה הצדיק שנתקרב אליו הוא בבחינת איש חכם יכפרנה כמו שכתוב במקום אחר. אבל זה שטעותו בבחינת יתר משתות שנפל כל כך עד שחולק על הצדיק, שזה בחינת יתר משתות, בחינת נגה שנכלל בקלפה, רחמנא לצלן, שם הוא בחינת בטול מקח, שכל התורה ומצוות שלו כלם בטלים ואין בקנין שלו כלום. וצריכין לחזר ולתקנם מחדש לגמרי וכמו שמבאר על פסוק, "אולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף לבו", שזה שחולק על הצדיק האמת כל המצוות שלו הם רק כקוף בפני אדם וכו', כי אין ממש בהטוב שלו כי אם על ידי הצדיק, כי ידוע לכל אחד בעצמו כמה וכמה פגמים ופניות יש בהמצוות והתורה בעצמו של רב העולם, כי מחמת מעשיהם הרעים גם הטוב שלהם מקלקל הרבה, אך כשאינו חולק על כל פנים על הצדיק האמת, ישאר לו מהם איזה בחינת קנין לעולם הבא בבחינת קנה ומחזיר אונאה הנ"ל, מכל שכן וכל שכן כשזוכה להתקרב אליו שאז הטעות נתן למחילה כנ"ל. אבל כשחולק עליו, שזהו בחינת טעות יותר משתות שנפל לרע גמור בחינת נגה שנכלל בקלפה, רחמנא לצלן, אזי קנינו בטל לגמרי ועליו נאמר, "כאשר בא כן ילך ומאומה לא ישא בעמלו". ויצטרך לסבל מה שיסבל בכמה גלגולים עד שהצדיק יחזר ויתקנו מחדש לגמרי, אבל קנינו בעצמו שקנה בעולם הזה בטל לגמרי, מאחר שנכשל על ידי מעשיו הרעים וגסותו עד שחלק על הצדיק האמת, שכל ברור המדמה, שמשם כל הטעיות הם על ידו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה שאמר משה לבני גד ובני ראובן, "ולמה תניאון", לשון אונאה. וכמו שתרגם אונקלוס, ולמה תונון. כי עבר הירדן בבחינת נגה, כי ארץ ישראל בחינת כלליות הקדשה וחוץ לארץ בהפך ועבר הירדן הוא בבחינת ממצע ביניהם, בחינת נגה שמערב טוב ורע שמשם כל האונאות והטעיות. ועל כן אמר להם משה, ולמה תניאון את לב בני ישראל, שתטעו ותונו את בני ישראל, חס ושלום, מעבר אל הארץ, כי כל הטעותים נמשכים מבחינת נגה כנ"ל. על כן השיבו לו שיעברו חלוצים לכבש ארץ ישראל, הינו שימסרו נפשם בשביל קדשת ארץ ישראל ועל ידי קדשת ארץ ישראל בודאי יהיו נצולים מטעיות ואונאות הנ"ל, כי קדשת ארץ ישראל וקדשת הצדיק האמת הם בבחינה אחת כמו שכתוב במקום אחר. ואז נתרצה משה להם והתנה עמהם תנאי זה שאם יעברו חלוצים לארץ ישראל יתן להם עבר הירדן, כי אז אין פחד, כי על ידי מסירת נפשם לכבש ארץ ישראל על ידי זה גם עבר הירדן בחינת נגה נכלל בקדשה בארץ ישראל, כי הצדיק, בחינת ארץ ישראל מכריע הכל לטוב כשזוכין למסר נפשו להתקרב אליו אשרי לו וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ראשי פרקים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

מהלכות שלוחין והלכות מכירה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

קנין סודר. הלבושים בחינת הדמיונות שמתלבש בהם השכל כדי להסביר אמתת השכל בחינת הרוח הקדש של הנביאים שהלבישו בדמיונות, בחינת ביד הנביאים אדמה, על כן על ידם כל הקנינים שלא ישנו עוד, כי עסק המשא ומתן נוגע בבגדים וכו'. ומתוכה כעין החשמל שמשם הלבושים: קדושין פרק א, אמר רבי יהושע בן לוי, כל המלמד בן בנו תורה כאלו קבלה מהר סיני, שנאמר "והודעת וכו'". וסמיך לה יום וכו'. רבי חיא בר אבא אשכחיה לרבי יהושע בן לוי דשדי ריסנא ארישא וקא ממטי לה לינוקא לבי כנישתא וכו', מכאן ואילך רבה בר הונא לא טעים אומצא עד וכו'. רבי חיא בר אבא לא טעים וכו' עד דמקרי לינוקא ומוספיה. ריסנא דיקא בחינת במתג ורסן עדיו לבלום וזה היה במקום הסודר שעל ראשו, להורות שעקר לבוש הכבוד על ידי בחינת רסן כשקושרין המחשבה ברסן כמו סוס וכו' להטותו לדרכו שרוצה שזהו בחינת תקון המחין שיהיה מחצות פרוסות וכו', שזהו כל תקון של ברור המדמה, כי בלבול המדמה מחמת שנתקלקלו מחצות המחין והתגבר המדמה על השכל כמו הסוס על הרוכב, חס ושלום, ונמשל הענין בסוסים מחמת ששם עקר ההתגברות, רחמנא לצלן, כסוסים מזינים ועל כן ראה זכריה ה' רוכב על סוסים, שהארבע מלכיות כלליות צרות הנפש. ורמז לו שה' יתברך רוכב עליהם ויכניעם. ולחבר לזה על מצלות הסוס קדש לה' וכו'. הלבושים נעשו אחר חטא אדם הראשון להגן בפני התאוה, אבל יש בהם אחיזתם לפעמים בחינת הני מאני דרבנן דבלו וכו' והם אורבים להתאחז בהם דיקא, חס ושלום, בכמה בחינות וזה בחינת ותתפשהו בבגדו ויעזב בגדו וכו', כי לבוש כזה אין צריכין וצריכין לברח ממנו וכן המניעות רבם מחמת הבגדים, כי עקר מניעות המח, הינו חסרון אמונה, שבא מבלבול המדמה, שהוא פגם האמונה: "וכבסו שמלותם", קדם מתן תורה, "והטהרו והחליפו שמלותיכם" בגדי כהנה, בגדי כהן גדול, בפרט החליפות בגדים ביום הכפורים. ציצית ופרשת כנפיך וכו'. והחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי וכו' נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם. כי הצדיק, בחינת גומל נפשו איש חסיד, בחינת תורת חסד ללמד לאחרים שממשיך בכל עת, שזה עקר תקוננו, שעל ידי זה נמשך החוט של חסד הנ"ל בחינת עולם חסד יבנה וכו' אחים בהספדאי דהתם קאימנא רבי אתי לביתיה אחר מיתתו וכו', בני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן והלא בהר ההר מת? אלא שם חזרו והספידוהו וכו', מחמת שנכשלו בהנ"ל שחזרו לאחוריהם על ידי מיתתו וגם הרהרו על משה ואלעזר. ואמרו, אפשר אדם שעצר המגפה ועמד נגד מלאך המות וכו', עד שהראה אותו להם מטל במטתו, שעדין הוא חי וקים, אך אף על פי כן הוא מת מצדכם ואתם צריכים לחפש אחריו כראוי והם פגמו בזה. ואז, "וישמע הכנעני", זה עמלק שאורב על זה להכניס כפירות הנ"ל, כי הוא עקר זהמת הנחש ואז חזרו והספידוהו ושם נדמה להם שמת ועל ידי זה בעצמו תקנו קצת ענין הנ"ל. ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: שלשה חלאים חלה אלישע אחד שדחה את גחזי ואחד שגרה הדבים בתינוקות, שלא הוריד את עצמו כל כך לקרב גם את גחזי ולהחזיר בתשובה הנערים הנ"ל, אבל לא מת כי אם מצד גחזי וכו', אבל הוא בעצמו חי וקים עד שאפלו האיש המת שנקבר אצלו נחיה, מכל שכן האדם החי כשיבוא על קברו וכו'. וזהו, "אני אמית ואחיה". מכאן לתחית המתים מן התורה. ויכה את המים ויאמר איה אלקי אליהו אף הוא "ויכה את המים ויחצו וכו' נחה רוח אליהו על אלישע וכו' ילכו נא ויבקשו את אדניך וכו'". מכאן שהתחיל הרוח הקדש להסתלק מהם, כי לא כך מחפשים את הצדיק רק כמו שעשה אלישע שלא רצה לפטר מלפניו אף על פי שאליהו דחה אותו קצת ואמר לו, "שב נא פה וכו'". ואלישע אמר, "חי ה' וחי נפשך אם אעזבך". על כן באמת זכה שנחה עליו רוח אליהו וכו' וכנ"ל. "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו רכב ישראל" דיקא בחינת רוכב שמים בעזרך, כי העקר הוא בחינת תקון המרכבה שיהיה בחינת ארון נושא את נושאיו עד שהמרכבות דסטרא אחרא כלם, עד הסוס, שהוא תקף זהמתם, יהיה נכנע לרוכב וכו'. וזה בחינת ציצית תקון המלבושים ותפלין תקון המרכבה, בחינת רוכב שמים וכו' ומרמזים בפרשת מרכבות פרעה וכו' תפלין דרש"י ודרבנו תם, כי אין יודעין מהיכן ההתחלה, כי פרשת קדש והיה כי יביאך להכניע זהמת מצרים בחינת פגם המדמה שמע אמונה והיה אם שמוע קבלת המצוות הינו התורה: וענין מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה והחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, בחינת חדי קדשא בריך הוא בפלפולא, בחינת השמחה שבא אחר ההספד שצריכין להתאבל ולהספיד על הצדיק האמת בכל עת וענין הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה העצומה הזאת, שאין מחפשין אחריו, שהוא עקר הרעה, בחינת פגם העגל, שנאמר בו, "למה יאמרו מצרים ברעה הוציאם". וכתיב, "וינחם ה' על הרעה", בחינת ראו כי רעה נגד פניכם שנאמר על זה וכו', מפני זה בעצמו נאסף הצדיק, כי רק אז הוא נאסף, אבל בכל עת שמחפשין אחריו הוא חי וקים תמיד. "נשכחתי כמת מלב הייתי ככלי אובד תעיתי כשה אובד וכו' בקש עבדך". האבדה נקראת על שם האובדה, כי להצדיק אין הפסד, כי הוא נסתלק לעלא ולעלא וכו', אך הוא נקרא מיתה לגבנו כשאין מחפשין אחריו, וכמו שאיתא במדרש רבה על משה עומד ומשמש במרום. וזהו כי ידעתי אחרי מותי בכל עת שיהיה נקרא אחרי מותי, שהוא כשלא תחפשו אחרי, אזי כי השחת תשחתון וכו', אבל תכף כשתחפשו אחרי אני חי וקים תמיד, כי הצדיקים חיים לעולם כנ"ל, ויזכר ימי עולם משה עמו איה המעלם מים וכו' וזה בחינת שירת האזינו ואעידה בם את השמים ואת הארץ וכו' האזינו השמים וכו' כי אזלת יד וכו' ואמר אי אלהימו וכו' ראו עתה כי אני אני הוא אני אמית ואחיה וכו' ולחבר לזה והן לא יאמינו לי וכו' ומופת המטה וצרעת היד והדם שכלם מרמזים שצריכין לברר המדמה. וענין 'שלח נא ביד תשלח' מחמת שידע שעתידין לחטא, ואף על פי כן זרזו ה' יתברך לילך מחמת זה, מחמת שאתה יודע הכל, אבל אני יודע כל זאת יותר ואתה מכרח לילך בשליחותך ותצליח על ידי זה בעצמו שגם אתה תבקש תמיד את עצמך ואת תקנות ישראל עד שסוף כל סוף תגמר גאלתם בשלמות, כי מה שהיה הוא שיהיה כידוע. ענין ההספד על הצדיק וגם על אנשים כשרים שהיו מאמינים בהצדיק, כמו שכתוב, "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". שהם נקראים אנשי חסד. "שלח נא ביד תשלח" העקר לבקש ולחפש מאד מאד אחרי הצדיק האמת שיש לו רוח הקדש וכו' וכל אדם בכל זמן צריך לחפש מאד אחריו כדי לזכות לאמונת חדוש העולם בשלמות ולהכניס האמונה בכל באי עולם. וזה בחינת משא ומתן שהכל לברר ניצוצי האמונה ובכל העסקים שעוסקין ונוסעים לדרכים רבים הכל בשביל זה לחפש ולבקש למצא הצדיק האמת. ועל כן עקר תקון המשא ומתן הוא האמונה בחינת נשאת ונתת באמונה. כל המקים דבריו רוח חכמים נוחה הימנו ואם לאו הוא ממחסרי אמנה. הנסיעות לברר המדמה בחינת בהמיות, שזהו בחינת מה שנוסעין עם בהמות ועקר תקון הדרך והנסיעה שיזכר בלכתו בדרך בה' יתברך ותורתו הקדושה עד שיעלה המדמה אל השכל, כי אין הרוכב טפל להסוס רק הסוס טפל לרוכב, כמובא בתקונים, עין שם. ואפלו כשהולך ברגליו צריך להרים הרגלין, שהם בחינת עשיה, בחינת מדמה, אל השכל, בבחינת וישא יעקב את רגליו לבו נשא את רגליו, בחינת רגלי עמדה במישור: וזהו "במקהלים אברך ה'", כי על ידי ברור המדמה יכולין לברך ולהודות לה', אבל הסטרא אחרא בחינת פרעה ומצרים, שהם בחינת הרע שבמדמה, אצלם הרוכב טפל לסוס, כי רצו להגביר, חס ושלום, המדמה על השכל וה' יתברך בעצמו לחם עמהם והפילם ואז סוס ורכבו רמה בים והקדים הסוס לרוכב, כי אצלם הרוכב טפל לסוס וה' יתברך הפילם ורמה סוס ורכבו דיקא בים וכו', כי בא סוס פרעה ברכבו וכו' וזה "לססתי ברכבי פרעה דמיתיך רעיתי דמיתיך" בחינת כח המדמה שלך הוא רעיתי, בחינת אמונה, בחינת ורעה אמונה. ועין במדרש רבה שיר השירים על פסוק זה לססתי, שהקדוש ברוך הוא רכב על סוס כנגד פרעה, הינו כנ"ל שעקר המלחמה היה שה' יתברך הגביר הרוכב על הסוס הפך פרעה וכו' וכנ"ל ביום ההוא יהיה על מצלות הסוס קדש לה' וכו' ולא יהיה עוד כנעני וכו' שיתבטל טרדת המשא ומתן והיו הסירות קדש וכו', כי יתגבר מזונא דנפשא על מזונא דגופא שקר הסוס לתשועה לא בגבורת הסוס יחפץ וכו' אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' וכו' דרכת בים סוסיך. הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה וכו' צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים ורעה אמונה ונסמך לזה לססתי וכו' כנ"ל. וזה בחינת ספירת העמר עמר שעורים מאכל בהמה, בחינת מדמה שמניפין אותו בבית המקדש זה בחינת ברור המדמה, כי זה בחינת כל הקרבנות לברר המדמה, כמו שמבאר בהתורה, אחוי לן מנא סימן כ"ה, עין שם ועל כן סופרין הימים לעמר, כי כל העולם תלוי עד ששי בסיון וכו' וזאת הבחינה הוא בכל שנה ושנה, על כן סופרין שבע שבתות בחינת שבעת ימי בראשית. כל התהוות השבעת ימי בראשית שבהם נברא הכל תלוי בברור המדמה שהוא בחינת העמר שעורים שעל ידי זה נתברר האמונה להאמין בשלמות בחדוש העולם וכו' ועל ידי זה מקבלין התורה בשבועות, שהוא בחינת רוח הקדש שזוכה כל אחד בחינת פנים בפנים דבר ה' וכו', כי יש בזה נפלאות תמים דעים, כי מהיכן ההתחלה, כי גם לחפש ולבקש את הצדיק צריכין לזה אמונה גדולה וכו' (ועין במקום אחר מזה) ותקון העמר ממחרת השבת, שהוא פסח, שאז נמשך בחינת רוח הקדש על ידי משה רבנו, בחינת עצם ההארה של ליל א' של פסח וכו' ועל ידי זה יש כח להניף העמר ולספר ספירה וכו' שהוא בקשה וחפוש אחר הצדיק, בחינת יאר פניו אתנו סלה, כי הצדיקים הם אנפי שכינתא וכו' ואז זוכין לקבלת התורה בחינת רוח הקדש וכו' שכל העולם תלוי עד יום זה שהוא ששי בסיון וכו', אבל גם אחר כך צריכין לחפש ולבקש מאד מאד את הרוח הקדש של הצדיק והכל צריכין לחפש בכל עת וזמן מקטן שבקטנים עד גדול שבגדולים ואפלו הצדיק בעצמו צריך לחפש ולבקש מאד, כי צריך גם כן ברור האמונה להאמין בשלמות בקדשת ישראל שהם מאמינים בני מאמינים ולהאמין בכחו שיש לו כח לתקנם ולהכניס בהם האמונה בשלמות יותר ויותר בכל פעם על ידי שמברר המדמה שלהם בכל פעם על ידי הרוח הקדש שלו וכו' וזה בחינת מראה הסנה שמאן ללכת וה' יתברך הקפיד על זה ואמר, "מה זה בידך וכו'" ונהפך המטה לנחש, להורות שדבר לשון הרע על ישראל על שאמר והן לא יאמינו לי וכו' וכן מה שנצטרעה ידו כמו שפרש רש"י שם, כי על ידי לשון הרע הוא התגברות המדמה, כמו שכתוב בהתורה ויהי מקץ: וזהו גם כן בחינת מה שנהפך המים לדם במצרים, כי מצרים בחינת התגברות הרע שבמדמה שהוא בחינת תגברת הדמים, שזהו בחינת כל גלות מצרים וכו', כמו שכתוב בכונות פסח, כי על שם זה נקרא "מדמה" לשון דמים. כמובא וזה בחינת פגם העגל על ידי שנתנה התורה בתחלה בתשואות והומיות וכו', כי עדין צריכין לחפש והם פגמו בזה על ידי הערב רב. על כן כשאמרו כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו וכו'", נתעו אחר עבודה זרה של העגל לא למד, התגברות כסילות המדמה מה שהיה ראוי בהפך שיחפשו ויבקשו מאד מאד את משה אם אינם יודעים מה היה לו וכו'. וזה כשאמר משה, שלח נא ביד תשלח, כי יודע אני שאיני גואלם לעתיד, אז דיקא אמר ה' יתברך, לך ואנכי אהיה עמך, כי, אדרבא, מאחר שאתה יודע האמת, שאין תכלית הגמר על ידך, על כן עדין גם אתה צריך לבקש על כן לך בשליחותי ותצליח על ידי זה דיקא, כי אתה מכרח לעשות את שלך וסוף כל סוף הגמר יהיה גם כן על ידך, כי מה שהיה הוא שיהיה, אך עדין אין אתה בעצמך יודע איך תגמר עסק נורא כזה שמתפשטים כנגדו כל כך על כן עדין גם אתה צריך לבקש ולחפש כנ"ל עד שתגמר וכו'. וזה בחינת הלכות מכירה כל המשא ומתן לברר ניצוצות האמונה בחינת נשאת ונתת באמונה, הינו בחינת ברור המדמה כנ"ל ועל כן רב המשא ומתן על ידי נסיעות שיהיה הסוס טפל לרוכב וכו' כנ"ל, כי נסיעות בחינת תקון על פגם אמונה, כמו שכתוב במקום אחר ועל כן רב הקנינים על ידי הבגדים, שהם בבחינת החשמ"ל ששומר את האדם מבלבול המדמה, שהוא בחינת רוח סערה וענן גדול וכו', שהם הקלפה הקודמת לפרי ושם מלבש נגה שהוא מערב טוב ורע ומתוכה כעין החשמ"ל, שמשם ראה כל המרכבה, שהוא בחינת הרוח הקדש שהמשיך גם בתקף הגלות לברר המדמה שעל כן נקרא בשם מרכבה, כי עקר הוא תקון המרכבה שיהיה הסוס טפל לרוכב וכו' כנ"ל ועל כן מפטירין זאת בשבועות, כי כל השנויים שבמשא ומתן הם על ידי בלבול המדמה וזה בחינת וזאת לפנים בישראל וכו' שלף איש נעלו וכו': ואלה תולדות פרץ שפורץ גדר לעשות לו דרך, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק "בן מי זה העלם", כי הוא סתום ונעלם מאד מאד והוא עקר תקון הנפלא הנעשה על ידי תולדות פרץ, כי הוא פורץ גדרים לעשות ודרכים נפלאים חדשים שלא נתגלו מעולם כדי לתקן הכל כמובן בהשיחה וכו'. פני משה כפני חמה פני יהושע כפני לבנה שהיא מתמעטת ומתמלאת, שעקר עבודת ישראל למלאת פגימת הלבנה ולא יהיה בה שום מעוט וזה על ידי גדל החפוש והבקשה שצריכין לבקש הצדיק השלם בחינת משה אחר הסתלקותו ביותר, כי גם בחייו אי אפשר להתקרב אליו ולקבל ממנו בכל פעם מה שצריך לתקונו הנצחי בכל עת כי אם על ידי בקשה וחפוש הרבה, כי לפעמים על ידי מעשיו נחשך, חס ושלום, אור השמש על ידי עננים וכו', מכל שכן אחר הסתלקותו, שאז הוא בחינת פני לבנה, ששם שכיח המעוט וכו' ואז אתכסיא סהרא וכו'. וזה מעלת ראש השנה תקעו בחדש שופר בכסא וכו' - חדש שהלבנה מתכסה בו ועל ידי תקיעת שופר בחינת קבוץ הקדוש של ראש השנה נתמלאת ונתתקנת וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום