ליקוטי הלכות · חושן משפט א · מקח וממכר ב
התאמת הקריאה
אין המקח נגמר בדברים כי אם על ידי קנין וכו', דהינו משיכה או מסירה או הגבהה וכו'. ורב הקנינים הם בקנין סודר, וכל זה במטלטלין, אבל הקרקע נקנית בכסף, כמבאר חלוקי הדינים בשלחן ערוך:
על פי המאמר המתחיל משחרב בית המקדש וכו' (סימן כ"ה), עין שם היטב: והכלל היוצא משם, כי צריך כל אחד להוציא את עצמו מהמדמה ולעלות אל השכל וכו'. ודע שבכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו וכשאדם נתק ונעתק מדרגא לדרגא אזי מתגברים הקלפות שבמדרגה ואינם מניחים אותו לכנס וצריך להתגבר לשברם ולהכניעם וכו'. ועקר הכנעתם של אלו הקלפות שמתגברים כשיוצאים מדרגא לדרגא הוא על ידי גדלת הבורא יתברך שמו. והתגלות גדלת הבורא יתברך הוא על ידי גונין עלאין שיש בכסף וזהב, כי שם מלבשין גונין עלאין, והם נתגלין על ידי שנותנין צדקה לעני הגון, על ידי זה נתתקן כל ממונו ונתגלין הגונין עלאין שיש שם בהממון, ואזי נתגלה גדלת הבורא יתברך ונכנעין הקלפות שבמדרגה וכו'. כי עקר הגונין אין מאירין אלא ביד איש הישראלי, אבל אצל העכו"ם הם נתעלמים, ובשביל זה הם מתאוין לממון יהודי וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת כל הקנינים שאין המקח נגמר בדברים בלבד כי אם בקנין, כי כבר מבאר כמה פעמים שכל עניני משא ומתן ומקח וממכר הוא להעלות הקדשות הנפולות. וכשמעלין אלו הניצוצות והקדשות הנפולות על ידי המשא ומתן, נמצא שהם עולים מדרגא לדרגא ואזי מתגברים הקלפות שבמדרגה, כי בכל דרגא יש שם דמיונות וקלפות אלו כנ"ל. ועל כן אין המקח נגמר בדברים בלבד, כי עקר התגברותם הוא בשעה שעולין מדרגא לדרגא כנ"ל, ובשעת גמר המקח כשיוצא הדבר מרשות זה לרשות חברו אזי הוא בחינת הברור. ואזי נתברר הקדשה שיש שם ועולה מדרגא לדרגא ואזי הם מתגברים כנ"ל. נמצא, שבשעה שיוצא הדבר מרשות לרשות, שהוא בחינת ברור ועליה מדרגא לדרגא, אז הם מתגברים כנ"ל. ועל כן כל זמן שלא נכנס החפץ הנקנה לרשות חברו אין המקח נגמר בדברים בלבד, כי אף על פי שנתרצה למכר לחברו, אף על פי כן יכול המקח לחזר ולהתבטל על ידי התגברותם שהם מתגברים תמיד כשרוצין לעלות מדרגא לדרגא ועל כן צריכין לעשות איזה קנין. ועקר הקנין הוא מדאוריתא בכסף, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כמו שכתוב, "ונתן הכסף וקם לו". כי עקר הקנין הוא על ידי הכסף דיקא,, כי שם מתגלין הגונין עלאין שהם בחינת גדלת הבורא יתברך כנ"ל, שעל ידי זה נכנעין הקלפות שבמדרגה ויכולין לעלות מדרגא לדרגא ואזי נגמר המקח, שהוא בחינת הברור ועליה מדרגא לדרגא כנ"ל. וזה בחינת ונתן הכסף וקם לו, ו'קם לו' דיקא לשון תקומה ועליה, כמו שכתוב, "ויקם שדה עפרון וכו'". ודרשו רבותינו זכרונם לברכה, תקומה היתה לו וכו'. כי על ידי הכסף דיקא, שהוא בחינת גונין עלאין כנ"ל, על ידי זה נגמר המקח שהוא בחינת ברור בחינת תקומה ועליה מדרגא לדרגא כנ"ל:
אך רבותינו זכרונם לברכה תקנו שאין הכסף קונה, כי באמת אף על פי שהכסף בשרשו גבה מאד ויש בו התלבשות גונין עלאין כנ"ל, אף על פי כן למטה אין מתגלין הגונין שיש בכסף וזהב כי אם על ידי שמתקנין הממון, דהינו על ידי צדקה לעני הגון וכו' כנ"ל. כי ידוע שכל הדברים נתקלקלו מחטא אדם הראשון ועל כן אי אפשר שיתגלו הגונין שיש בכסף וזהב כי אם על ידי תקון, דהינו על ידי צדקה כנ"ל, אבל בלא התקון אין הגונין מתגלין אפלו ביד איש הישראלי. ועל כן תקנו חכמינו זכרונם לברכה שאין הכסף קונה, כי אין לנו כח להכניע הקלפות שבמדרגה על ידי הכסף, כי לאו בכל עת מתגלין הגונין שיש בכסף כנ"ל, וכשאין מתגלין הגונין אין נכנעין הקלפות שבמדרגה, ועל כן אין המקח נגמר וכו' כנ"ל. ויש לרמז זאת בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו מדאוריתא כסף קונה ומפני מה אמרו חכמים משיכה קונה? גזרה שמא יאמר לו, נשרפו חטיך בעליה. ולכאורה תמוה, למה תפסו רבותינו זכרונם לברכה עליה דוקא, היה להם לומר סתם נשרפו חטיך ברשותי או בבית וחצר, ולמה תפסו עליה דוקא?! אך יש לרמז הנ"ל, כי מחמת שאין בנו כח לגלות תמיד הגונין עלאין שיש בכסף כנ"ל, ועל כן עדין יוכלו להתגבר הקלפות בשעה שעולה המקח מדרגא לדרגא כנ"ל. וזהו בחינת שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה, דהינו בעת שעולה המקח מדרגא לדרגא אזי נזוק ונשרף על ידי התגברות הנ"ל שמתגברים בשעת עליה שעולים מדרגא לדרגא שמהם באים כל ההזקות:
ועל כן אין המקח נגמר כי אם על ידי משיכה או הגבהה וכיוצא, כי העקר שצריך החפץ שיהיה איזה שעה ברשות הקונה כדי שיצא מרשות לרשות, ותכף כשנכנס לרשות חברו פעם אחת כבר נכנעו הקלפות שבמדרגה, כי עקר התגברותם בשעה שיוצא מדרגא לדרגא דהינו בעת שיוצא מרשות לרשות שאז נגמר הברור. ועל כן תכף שמשך החפץ או כיוצא ונכנס ברשותו שעה קלה אזי כבר עלה החפץ מדרגא לדרגא מאחר שכבר יצא מרשות לרשות ועל ידי זה נגמר המקח, כי עקר גמר המקח הוא על ידי זה כנ"ל ועל כן אפלו אם תכף אחר המשיכה וכו' חזר והניח החפץ אצל המוכר, כבר נגמר המקח, מאחר שכבר יצא מרשות לרשות ונכנעו הקלפות שבמדרגה, מאחר שכבר נכנס לרשותו כנ"ל:
ועל כן בהקדש קונה כסף גם מדרבנן, כי מעות הקדש הוא קדש ומתגלין בו הגונין עלאין מאחר שהוא קדש ואין להסטרא אחרא אחיזה בו, על כן מתגלין בודאי במעות הקדש גונין עלאין ועל כן בהקדש כסף קונה וכו' כנ"ל. ועל כן גם כשישראל קונה מעכו"ם גם כן כסף קונה לכמה דעות, כי מעות ישראל לגבי עכו"ם הוא קדוש מאד ומתגלה בו הגונין עלאין. וכמובן היטב שם בדברי רבנו הנ"ל שבשביל זה הם תאבים לממון ישראל כאלו לא ראו ממון מעולם, מחמת שבממון ישראל מתגלין הגונין עלאין, עין שם היטב, כי באמת אף על פי שגם המעות של ישראל צריך גם כן תקון כדי שיאירו בו הגונין כנ"ל, אף על פי כן כנגד העכו"ם בודאי ממון ישראל קדוש מאד בבחינת הארת הגונין כיתרון האור מן החשך (קהלת ב), כמובן בכמה מקומות שאפלו האור שאין בו כח להאיר ביום כגון הנר, אף על פי כן בלילה ובחשך הוא מאיר מאד בבחינת כיתרון האור מן החשך. ועל כן בודאי ממון ישראל כנגד העכו"ם הוא מאיר מאד בבחינת הגונין הנ"ל. ועל כן ישראל מנכרי קונה בכסף לכמה דעות, וכנ"ל:
וזה בחינת מה שהקרקע נקנה בכסף. כי עקר העלמת הגונין שבכסף מה שאין הגונין מאירין כי אם על ידי התקון של צדקה כנ"ל, כל זה הוא מחמת חטא אדם הראשון שעל ידי זה נתחשכו, כביכול, ונתעלמו אורות הגונין ואין יכולין להתגלות כי אם על ידי תקון, כי עקר אורות הגונין שבכסף וזהב הם נמשכין רק מהגן עדן בבחינת ונהר יצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, שם האחד פישון הוא הסבב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב, וזהב הארץ ההוא טוב, שם הבדלח ואבן השהם, הינו הזהב דקדשה הנמשך מהנהר היצא מעדן וכו' שהוא בחינת וזהב הארץ ההוא טוב. טוב דיקא, כי שם מתגלין אורות הגונין בבחינת שם הבדלח ואבן השהם שהם בחינת גונין עלאין המתגלין בהזהב הטוב הנמשך מגן עדן כי שם בגן עדן עקר הזהב דקדשה, כי הזהב נמנה בתוך השלש עשרה חפות שעשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן כמובא ביחזקאל, והוא נכלל בתוך כל האבנים טובות המנויין שם אדם פטדה וברקת כל אבן יקרה וכו'. הינו בחינה הנ"ל, כי שם הזהב כלול מגונין סגיאין שהם בחינת כל האבנים טובות שהם כלליות הגונין, כי כל אחד מהאבנים טובות גון שלו משנה מחברו, כי הם בחינת גונין עלאין. נמצא שבחינת הזהב דקדשה שמתגלין בו הארת הגונין הוא בחינת הזהב הטוב הנמשך מגן עדן כנ"ל, כי שם בגן עדן מתגלין כל האורות עליונים שהם בחינת גונין עלאין כידוע. וכשחטא אדם הראשון ונתגרש מגן עדן נתעלמו כל האורות דהינו אורות הגונין עלאין, כי נפגם הכסף והזהב בבחינת בעצבון תאכלנה דהינו מעוט הפרנסה ביגיעה גדולה שזה נמשך, מחמת העלמת הגונין עלאין שבכסף וזהב, כי כשהגונין מאירין בתוך הכסף והזהב נמשך מהם פרנסה ושפע גדולה. ועקר מעוט הפרנסה בחינת בעצבון תאכלנה הוא מחמת העלמת הגונין. נמצא, שעקר העלמת אורות הגונין שבכסף וזהב הוא מחמת חטא אדם הראשון כנ"ל. ועקר חטא אדם הראשון שהוא זהמת הנחש נאחז ביותר בהארץ בבחינת ארורה האדמה בעבורך וכו'. ועקר התקון של חטא אדם הראשון תלוי בתקון הארץ, להוציא את האדמה מקללתה, כי הארץ הוא שרש כל הדברים שבעולם בבחינת (קהלת ג) הכל היה מן העפר. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (יבמות סג), כל מי שאין לו קרקע אינו אדם. כי עקר בחינת אדם הוא כשמתקנין חטא אדם הראשון, כי על ידי חטא אדם הראשון נפגם בחינת אדם בבחינת אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו (תהלים מט), כי על ידי זה התגבר כח המדמה כח הבהמיות. וכל זה על ידי שנתעלמו הגונין עלאין שהיו מאירין בפנים שהם בחינת 'צלם אלקים', כי הגונין הם בחינת המחין שהם צלם אלקים שהם עקר האדם, אבל כשנתעלמין הגונין נסתלק בחינת צלם אלקים ואינו נקרא בשם אדם. וזהו אדם ביקר בל ילין, "יקר" אלו תפלין שנקראין פאר שהוא בחינת גונין עלאין שהם בחינת פאר, כמבאר במקום אחר. ועל ידי זה 'נמשל כבהמות נדמו' כנ"ל. וכל אחד כפי מה שזוכה לתקן בחינת חטא אדם הראשון על ידי זה נקרא בשם אדם. ועקר תקון חטא אדם הראשון, שהוא זהמת הנחש, הוא על ידי תקון הקרקע כנ"ל, ועל כן מי שאין לו קרקע אינו אדם, כי כל מה שיש להאדם הוא מברר אותו מזהמת הנחש, ועקר הוא לברר ולתקן הקרקע, שהוא שרש הכל ושם עקר התקון כנ"ל. וכשמתקן הקרקע נתתקן הכל ונזדכך הכל מזהמת הנחש, מחטא אדם הראשון ואזי נקרא בשם אדם כנ"ל. וכשנתתקן הקרקע, שהוא שרש הכל, אזי נתתקן הכל ועל כן כשקונה קרקע וזה כלל שעל ידי כל הקנינים מתקנין ומבררין הדבר כנ"ל, נמצא, כשקונה קרקע ומתקן בחינת קרקע שהיא שרש הכל, שהוא בחינת כלל תקון חטא אדם הראשון להוציא האדמה מקללתה מבחינת ארורה האדמה וכו'. ועל כן בשעת קנין קרקע מתגלין אורות הגונין שבכסף וזהב מאחר שהוא בחינת כלל תקון חטא אדם הראשון: ועל כן הקרקע נקנה בכסף, כי בשעת קנית קרקע מתגלין הגונין שבכסף מאחר שהוא בחינת כלל תקון חטא אדם הראשון כנ"ל, כי הפרוטה כסף שנותן בשעת קנין קרקע הוא בחינת פרוטה של צדקה ממש שעל ידה מתקנין כל הממון ומתגלין הגונין כנ"ל, על ידי שנותן פרוטה לעני ומוציא את העני מבחינת בעצבון תאכלנה על ידי הממון שנותן לו, ועל ידי זה מתגלין הגונין שעקר העלמתם על ידי בחינת בעצבון תאכלנה כנ"ל. ועל כן הפרוטה של קנין קרקע הוא גם כן בבחינה זו, כי מתקן על ידי זה ומזכך הקרקע מזהמת הנחש שהוא שרש הכל ועל ידי זה נתתקן הכל ונתגלין הגונין, כי הא בהא תליא, כמו שכתוב, "ארורה האדמה בעצבון תאכלנה וכו'". וכן להפך כשמתקן האדמה נתתקן בחינת בעצבון ונתגלין הגונין. ועל כן הקרקע נקנה בכסף, כי בשעת קנית הקרקע נתגלין הגונין כנ"ל: וזה בחינת קנין סודר. זה בחינת מה שמבאר שם במאמר הנ"ל בענין הגונין הנ"ל המתגלין בכסף וזהב שהם בחינת בגדי ישע וכו' עין שם היטב. וזה בחינת קנין סודר שקונין על ידי הבגדים שהם בחינת בגדי ישע בחינת גונין עלאין, כי רבי יוחנן קרא למאני מכבדותא (בבא קמא צא) בחינת בגדי כבוד ופאר בחינת כלליות הגונין. ועל ידי זה קונין כל דבר, כי עקר הקנין על ידי התגלות הגונין שעל ידי זה נכנעין המניעות שבמדרגה ונקנה הדבר ועולה מדרגא לדרגא כנ"ל, כי הגונין שבכסף וזהב אין מתגלין תמיד כנ"ל ועל כן צריכין לקנות על ידי הבגדים שהם בחינת בגדי ישע כנ"ל, כי הגונין מתלבשין בהבגדים שהם בחינת תקון חטא אדם הראשון בבחינת ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם, כי מתחלה היו ערומים ואז היו יכולים לקבל אורות הגונין בלי לבוש, אבל אחר כך על ידי החטא נתעלמו ואינם יכולים להתגלות כי אם על ידי בחינת לבושים בבחינת ויעש וכו' וילבשם. וזה בחינת צדקה שעל ידה מתגלין הגונין כנ"ל כי צדקה היא בחינת לבושים בבחינת צדק לבשתי, בחינת בגדי ישע הנ"ל שהם בחינת הגונין, כמבאר היטב במאמר הנ"ל שעקר התגלות אורות הגונין כשזוכין שיתגלו ויאירו, אזי הם בבחינת בגדי ישע מעיל צדקה, עין שם היטב. וזהו בחינת קנין סודר שקונין בהבגדים, שקונה בכל דבר. ורב הקנינים הם על ידי זה, כי הבגדים הם בחינת בגדי ישע בחינת התגלות הגונין עלאין שהם בחינת גדלת הבורא יתברך. שעל ידי זה קונין ומתקנין ומעלין כל הדברים שבעולם כנ"ל: ברוך ה' לעולם אמן ואמן: