ליקוטי הלכות · חושן משפט א · מקח וממכר ד
התאמת הקריאה
אין המקח נגמר אלא בקנין וכו':
על פי התורה ולמקנהו עשה סכות (בסימן רס"ו), עין שם: והכלל שעל ידי שפוגמין במצות סכה נופל משפע של אדם שהוא ממקום בינה, בחינת סכה שהיא בחינת אמא דמסככא על בנין, בחינת אם לבינה תקרא, ואזי נופל לשפע של בהמה ויונק את חיותם והשפעתם של הבהמות, ועל ידי זה גורם שמתים הבהמות והחיות בלא זמנן מחמת שנוטל את השפעתם וכו', עין שם. וזה בחינת ולמקנהו עשה סכות, כי הסכה היא בשביל מקנהו כנ"ל. גם העוסקין בבנין מזיק להם אם אינו בונה הבית בחכמה וכו', אבל על ידי סכה שהיא בחינת שכל ודעת, בחינת אם לבינה, על ידי זה יכול לבנות בית, בחינת בחכמה יבנה בית וכו'. וזה בחינת ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית וכנ"ל. וזה בחינת שבועות וכו', כי התורה יוצאת מבחינת סכה וכו' ועל כן תכף אחר סכות שמחת תורה וכו', כי על ידי שנכנסו בסכה נעשים בעצמם בבחינת תורה וכו' ואז מתחלת התורה שהוא בראשית בחינת בית, הינו בית דבראשית וכו', עין שם:
וזה בחינת תקון חטא אדם הראשון, כי זה ידוע שבאלו הימים הקדושים, ימי תשרי, אנו צריכין לתקן חטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת ביום שנברא, שהוא ראש השנה ואנו צריכים בכל שנה ושנה בכל דור ודור לתקן חטא זה, שאנו עוסקין בתקון זה מראש השנה עד שמיני עצרת, כמבאר בכתבי האר"י ז"ל. כי אדם הראשון על ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע נפל מבחינת שפע של אדם לשפע של בהמה, כי גדר האדם הוא הדעת והוא פגם בהדעת על ידי שאכל מעץ הדעת טוב ורע, ונמשך אחר תאוות הבהמיות שהם בחינת הרע שבעץ הדעת ועל ידי זה נפל משפע אדם לשפע של בהמה, כמו שכתוב, "ואכלת את עשב השדה", שהוא מאכל בהמה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר אדם הראשון, אני וחמור נאכל באבוס אחד. רק שה' יתברך חמל עליו גם אז ואמר לו תכף, בזעת אפך תאכל לחם. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון, ואכלת את עשב השדה נזדעזע, אמר, אני וחמור נאכל באבוס אחד?! כיון ששמע בזעת אפך תאכל לחם (אבות דרבי נתן פרק א) נתישבה דעתו, הינו שהוא בחטאו גרם שנפל לשפע של בהמה כנ"ל שזהו בחינת ואכלת את עשב השדה, בחינת אני וחמור באבוס אחד. רק שה' יתברך גם בעת שקללו חמל עליו ורמז לו שיש בכחו לתקן הפגם ואמר לו מיד, בזעת אפך תאכל לחם. הינו שאפשר לך לחזר לינק בחינת שפע של אדם שהוא בחינת לחם, אבל יגיע לך ביגיעה וטרחא גדולה בחינת בזעת אפך תאכל לחם, שמחמת החטא צריכין לטרח ולהתיגע הרבה מאד עד שמבררין השפע מבחינת שפע של בהמה לשפע של אדם, שזהו בחינת מה שכל התבואה נפלה לתוך מץ ותבן שהם בחינת הקלפות החופין על הפרי, שהם בחינת שפע של בהמה, כי מץ ותבן הם מאכל בהמה וכן סבין ומרסן. ובהם דיקא מלבשת החטה שהיא מאכל אדם. וצריך האדם יגיעה וטרחא גדולה קדם שמברר החטה שהיא מאכל אדם בחינת שפע של אדם, קדם שמבררה מבחינת שפע של בהמה שהיא המץ והתבן והסבין והמרסן. והכל מחמת שפגם אדם הראשון ונפל לשפע של בהמה, שלפי חטאו היה ראוי לו לינק רק משפע של בהמה, רק בחמלת ה' נתן בידו שיוכל לברר שפע אדם משפע של בהמה, שזהו בחינת מה שיש כח בהאדם לברר המאכל ממץ ותבן ושאר הקלפות והפסלת החופין, שכלם נמשכין מהפגם שפגם שנפל לשפע של בהמה, אבל צריך לזה יגיעה גדולה בחינת בזעת אפך תאכל לחם וכנ"ל. וכמו שהוא בגשמיות כן הוא ברוחניות שצריכין לעשות תשובה וכמה תקונים כל אחד ואחד כפי פגמיו שפגם ונמשך אחר חטא אדם הראשון, שצריך לעסק בתשובה ותקון, קדם שמברר השפעתו מבחינת שפע בהמה לשפע של אדם. ובתקון זה אנו עוסקים ביותר מראש השנה עד סוף סכות, שהוא שמיני עצרת, כי אז אנו עוסקין לתקן חטא אדם הראשון (כמובא בכתבי האר"י ז"ל), שפגם בזה כנ"ל. ועל ידי גדל התקון שכל ישראל מתקנין בעשרת ימי תשובה מראש השנה עד יום הכפורים עד שמוחלין להם עוונותיהם, שהם בחינת חטא אדם הראשון, על ידי זה ה' יתברך מראה גדל אהבתו אלינו ומכניס אותנו לתוך הסכה הקדושה והנוראה שהיא בחינת אמא דמסככא על בנין, בחינת אם לבינה, שהיא בחינת שפע של אדם, כמבאר בהתורה הנ"ל. הינו שבזה מראה לנו שכבר נמחלו עוונותינו וכבר תקננו הפגם של אדם הראשון שנפל בחטאו לשפע של בהמה, כי אנו יושבים עתה בסכה הקדושה שמשם נמשך השפע של אדם שהוא שפע של בינה ודעת, לדעת ולהכיר על ידי השפעה זאת את בוראנו ויוצרנו יתברך שמו, שזה עקר הדעת הנמשך על ידי הסכה הקדושה שזהו עקר גדר האדם. ועל כן עקר מצות סכה הוא אכילה ושתיה ושנה, ואין מברכין אלא בשעת אכילה, כי עקר בחינת סכה להמשיך החיות והשפע של אדם שנמשך על ידי אכילה בסכה, שהוא חיות האדם:
ובשביל זה היו כל הצדיקים הקדמונים, שהם אבות העולם, רועי בהמות, כי הם עסקו בתקון חטא אדם הראשון כידוע, ועל כן היו רועי בהמות, כדי לחזר ולהמשיך המרעה והשפע להבהמות לתקן מה שפגם אדם הראשון שנפל לשפע של בהמה והמשיך השפע של בהמה לעצמו וגרם מיתת בהמות וחיות קדם זמנם. ועתה הם מתקנים זאת על ידי שרעו בהמות וחזרו והמשיכו השפע של הבהמות להבהמות וכן מובן בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר שעקר כונתם במרעה בהמות היה לברר רוח האדם מרוח הבהמה בבחינת מי יודע רוח בני האדם וכו', עין שם בסימן ס"ג בלקוטי תנינא. הינו לברר שפע של אדם משפע של בהמה, כי זככו עצמן מכל תאוות הבהמיות והחזירו השפעות הבהמות למקומן, ועל ידי זה המשיכו לעצמן רק השפע של אדם, זך וטהור בלי פסלת שהם בחינת מץ ותבן כידוע והבן. ועל כן נקראים הצדיקים הגדולים רועים בחינת שבעה רועים על שם שהחזירו השפע והמרעה של בהמות להבהמות, ולא לקחו לעצמן משפע של בהמות כלום, כי זככו עצמן לגמרי מתאוות הבהמיות וזכו לשפע של אדם כנ"ל:
ועל כן נכנסין כל השבעה רועים לתוך הסכה, כי סכה בחינת שפע של אדם, שזהו בחינת התקון הנמשך על ידי השבעה רועים וכנ"ל. ועקר גמר התקון של כל השבעה רועים הוא על ידי דוד המלך עליו השלום שהוא השביעי, שהוא גמר ויגמר התקון בשלמות על ידי משיח צדקנו שהוא דוד בעצמו ועל כן נקראת הסכה על שמו בחינת סכת דוד, כי דוד הוא מלך ישראל ועקר השפע נמשך על ידי המלך, כמבאר בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה. ועל כן המלך של ישראל צריך לזהר ביותר שלא יפל, חס ושלום לשפע של בהמה, כי בו תלוי השפעת כל ישראל. על כן צריך לעסק בזה ביותר לברר השפע מבהמה לאדם. וזה שכתוב בדוד, "מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו וכו'". הינו כנ"ל שדיקא על ידי שהיה רועה בהמות זכה להיות רועה ישראל, לרעות ביעקב עמו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה שוקד ומשגיח מאד על הבהמות, כמובא בפרוש רש"י שהיה מוציא הגדיים תחלה ומאכילן ראשי העשבים וכו' ואחר כך התישים ואחר כך הזקנות וכו'. אמר הקדוש ברוך הוא, ראוי הוא זה לרעות את עמי! ולכאורה הדבר תמוה שבשביל מרעה בהמות יזכה למלוכה, וגם על דוד בעצמו יקשה לכאורה מדוע עסק בזה וכי לא היה לו מצוות וגמילות חסד יותר לעסק בהם?! היה לו לעסק בפרנסת עניים וכיוצא, שהם בודאי מצוה יתרה לרחם עליהם, מלעסק במרעה בהמות ולרחם עליהם?! אך באמת עקר כונתו בזה היה כדי לתקן חטא אדם הראשון שהוא היה צריך לעסק בזה ביותר כידוע. ועל כן הכרח לעסק במרעה בהמות ולרחם עליהם ולהשגיח עליהם היטב כדי לחזר לתקן מה שפגם אדם הראשון, דהינו לחזר השפעת הבהמות למקומו ולהחזיר לכל בהמה ובהמה השפעתה בפרטיות, כדי שיקבלו הבהמות השפעתם וחיותם הראוי להם לכל אחד ואחד כדי שהוא יחזר למעלתו להמשיך ולקבל השפע של אדם וכנ"ל. ועל כן על ידי זה דיקא זכה למלוכה לרעות ביעקב עמו, כי המלך צריך להמשיך השפע לכל עמו. על כן אי אפשר לו להיות מלך כי אם כשזוכה להמשיך שפע של אדם, ויהיה נקי וזך משפע של בהמה, שזכה לזה על ידי מרעה בהמות וכנ"ל:
ובזה תראה נפלאות שעל כן נבוכדנצר הרשע, שהוא ההפך מדוד המלך עליו השלום, כי זה בנה הבית והושיב ישראל על אדמתם, וזה החריבו והגלם מארצם. על כן ענשו ה' יתברך בענש זר ומבהל מאד אשר לא נשמע מעולם, שהוא מה שנעשה בהמה וחיה שבעה שנים, כי כך ראוי ויפה לו, כי הוא מלכות הרשעה שהתגבר בתחלה על ישראל שהם בחינת מלכות דוד שיניקתם משפע של אדם, כי ישראל קרויים אדם וכו'. ועל כן נעשה בהמה ממש, כי מחמת שפגם כל כך במלכות דקדשה מלכות דוד, כי הוא הראשון שהחריב את הבית המקדש שהוא בית דוד וכו' שהוא בחינת שפע של אדם כנ"ל, ומחמת שהוא ברשעו עמד כנגדם כל כך, על כן נפל לשפע של בהמה כל כך עד שנעשה בהמה ממש שבעה שנים. ועל כן היה בהמה שבעה שנים דיקא כנגד השבעה רועים שפגם בהם, כי הם כלם עסקו להמשיך השפע של אדם שהוא בחינת מלכות ישראל מלכות דוד כנ"ל, והוא פגם בזה כל כך על כן נפל לשפע של בהמה כל כך עד שנעשה בהמה ממש שבעה שנים וכנ"ל. וישרים דרכי ה' כי השיב עמלו בראשו והראה לו מה שפגם וכנ"ל:
וזה בחינת ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וכו' ונסמך לזה, "הנה ימים באים ונגש חורש בקוצר וכו' והטיפו ההרים עסיס וכו'". כי סכת דוד בחינת שפע של אדם שאז נמשך ברכה ורב טוב והתבואה וכל הפרות מתברכין, בחינת ונגש חורש בקוצר וכו' והטיפו ההרים עסיס, כי עקר עכוב הברכה הוא מחטא אדם הראשון שנתקללה האדמה בשבילו, שנמשך על ידי שנפל לשפע של בהמה בחינת ואכלת את עשב השדה וכו' כנ"ל. ועל כן על ידי שיקים סכת דוד, שהוא בחינת התקון לזה, בחינת שפע של אדם וכנ"ל, על ידי זה יהיה נמשך ברכה ורב טוב לכל התבואה והפרות. ועל כן בכל מקום שמנחם את ישראל בגאלה האחרונה הוא מזכיר בכל פעם גדל השפע שיהיה אז הגפן תתן פריה וכו' וכו', כי עקר הגאלה, בחינת מלכות דוד משיח הוא על ידי בחינת סכה, בחינת סכת דוד, דהינו שיחזר ויברר השפע מבהמה לאדם שעל ידי זה נתבטל הקללה שגרם אדם הראשון ונמשך ברכה גדולה לכל התבואה והפרות כנ"ל. וזה בחינת עתידה ארץ ישראל שתוציא גלסקאות לעתיד לבוא, כי יהיה נמשך השפע של אדם מברר בלי מץ ותבן ופסלת וכנ"ל:
וזה בחינת מה שנקרא סכות חג האסיף, כמו שכתוב, "וחג האסיף תעשה לך באספכם את מעשיכם מן השדה". כי כל ימי הקיץ מנח התבואה בשדה ושדה הוא מקום הבהמות והחיות, וכל זמן שהתבואה בשדה עדין לא נתבררה משפע של בהמה לשפע של אדם, כי עדין מלבשת במץ ותבן וסבין ומרסן וכו'. ועקר ברורה כשמאספין אותה משדה לבית, כי בבית מבררין אותה מכל הפסלת עד שעושין ממנה לחם למאכל אדם בחינת שפע של אדם. ועל כן אז בזמן האסיף צותה עלינו התורה הקדושה לכנס בסכה כדי לזכות לשפע של אדם שנמשך מסכה, כי אז הזמן לזה מחמת שאז הוא זמן האסיף שאוספין התבואה משדה לבית שהוא בחינת הברור משפע של בהמה לשפע של אדם, על כן צריכין אז למצות סכה, כי דיקא על ידי מצות סכה יש לנו הכח לזה לברר השפע מבהמה לאדם וכנ"ל:
וזה בחינת מה שעקר הסכה הוא מפסלת גרן ויקב, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק באספכם וכו, בפסלת גרן ויקב הכתוב מדבר. כי בזה מתקנים מה שקלקל אדם הראשון או כל אדם בחטאיו שנפל לשפע של בהמה על ידי שנמשך אחר תאוות הבהמיות, כי עתה מגביה ומעלה השפע של בהמה, שהיא בחינת פסלת גרן ויקב ועושה ממנה סכה דיקא, שעל ידי זה דיקא אמא מסככא על בנין וזוכה לשפע של אדם. נמצא, שבמה שקלקל נתתקן, כי כן צריכין בתקון כל דבר לתקן במה שקלקל. וזה בחינת כל הקרבנות שאדם חוטא ומביא בהמה לקרבן, והדבר תמוה לכאורה, אך על פי הנ"ל מבאר היטב, כי על ידי חטאו שנמשך אחר תאוות הבהמיות נפל לשפע של בהמה ועל ידי זה גורם מיתת הבהמות בלא זמנן, על כן צריך להביא בהמה לקרבן. ובמה ששוחט וממית הבהמה בשביל קרבן בזה מתקן מה שפגם, שלקח השפע של בהמה והוציא ממנה החיות עד שראויה למות בלא זמנה, כי עכשו ממיתה על ידי השחיטה לקרבן ומעלה אותה לריח ניחוח לה' שזהו תקון גדול להבהמה, כי עתה מחזיר החיות והשפע של בהמה למעלה גדולה יותר ויותר מבתחלה, כי עלתה לקרבן. נמצא, שעל ידי הקרבן של בהמה מתקן מה שפגם בשפע וחיות של בהמות. על כן הקרבנות מכפרים על כל החטאים שהם בחינת פגם חטא אדם הראשון שנפל לשפע של בהמה ונטל חיותם וכו' כנ"ל (כי אף על פי שרבנו זכרונו לברכה כתב עקר ענין זה על מצות סכה שעל ידי זה גורמים מיתות בהמות וכו', הינו שעקר הפגם תלוי במצות סכה כמבאר שם. אבל בודאי גם על ידי כל חטא ועוון גורמים זה, כי בכל חטא פוגם במצות סכה שמשם יוצאת התורה דהינו שפוגם בהדעת, כי אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ועל ידי זה נופל לשפע של בהמה, חס ושלום וכו' כפי הפגם. ועוד יש בזה לדבר ויתבאר במקום אחר אם ירצה ה':
ועל כן בסכות מרבין בקרבנות יותר מבכל השנה כלה, כי אז צריכין להעלות ולתקן השפע של בהמה ולחזר ולהמשיך השפע של אדם כנ"ל, שזה זוכין על ידי קרבנות כנ"ל. ועל כן מקריבין בסכות שבעים פרים כנגד שבעים אמות, כי העכו"ם נקראים בהמות וישראל נקראין אדם. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אתם קרויים אדם וכו'. ועקר השפע יורדת רק בשביל ישראל שנקראין אדם, כי הכל נברא ונשפע ומתקים בשביל האדם שהוא ישראל. וכשהאדם שהוא איש הישראלי נופל מבחינת שפע של אדם לשפע של בהמה ויונק השפע של הבהמה ומחסר מהם השפעתם כנ"ל, אזי הוא יונק משפע של עכו"ם שהם קרויים בהמה, וזה בחינת וככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא בגוים (יחזקאל ד) כי כשהם בגלות בין העכו"ם אזי הם אוכלים את לחמם טמא, הינו השפעתם שהוא בחינת לחם טמא שהוא השפע של הבהמות שמשם כל התאוות הבהמיות כנ"ל ומזה עקר אריכת הגלות, כי כשישראל נופלין משפע של אדם ויונקין משפע של בהמה, חס ושלום, שהוא השפע של העכו"ם אזי אין להעכו"ם בחינת בהמות שפע וחיות. עד שיוכל לגרם להם מיתה בלא זמנן כנ"ל, אזי לפעמים מתגברין הבהמות בחינת עכו"ם ויונקים משפע של אדם בחינת ישראל, כמו שכתוב, "והיה אם זרע ישראל ובא מדין ועמלק וכו'" (שופטים ו'). ומזה בא התגברות חיות ובהמות להזיק, חס ושלום, כמו שכתוב, "ושן בהמות אשלח בם וכו'". כי כשהאדם מקבל עקר השפע, דהינו שפע של אדם והוא ממשיך השפע להבהמות שהם בחינת העכו"ם, אזי הוא מושל בהם. ולהפך כשנופל להשפעתם של הבהמות, חס ושלום, אזי הם מושלים בו, חס ושלום, כמו שכתוב, "ורדו בדגת הים ובכל חית וכו'". ופרש רש"י, זכה - רודה בהם. לא זכה - נעשה ירוד לפניהם, הינו כנ"ל. ובאמת כשהבהמות, בחינת עכו"ם, מתגברין ואוכלין השפע של אדם, שהם ישראל, הוא מזיק להם הרבה ומזה בעצמו הם כלים ומתים, כי מאכל אדם מזיק לבהמה כנראה בחוש. וכן מאכל ושפע של ישראל מזיק להעכו"ם בבחינת 'עת אשר שלט האדם באדם לרע לו'. רק לפי שעה יש להם ממשלה על ישראל על ידי שהם נוטלין השפע של אדם שהם ישראל ומושלין עליהם, מחמת שישראל פגמו ונפלו לשפע של בהמה וכנ"ל. וזהו בחינת 'והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך' שזה הפסוק והיה כאשר תריד אין לו שום פרוש וגם רש"י ז"ל נדחק הרבה בפרושו עין שם. אך עתה מתפרש כפשוטו, 'והיה כאשר תריד', הינו כאשר תריד משפע שלך, דהינו כשישראל יפלו לשפע של בהמות, שהוא שפע של עשו כנ"ל, ואז הבהמה בחינת עשו יורדת משפע שלה, כי אין לה שפע מחמת שהאדם בחינת ישראל לקח השפעתה, אזי 'ופרקת עלו מעל צוארך', הינו שתפרק על האדם, שהוא ישראל, מעליך שהוא מושל בך תמיד, כי תתגבר עליו ותקח השפע שלו. כי מאחר שהאדם, שהוא ישראל, שנה הסדר ונפל לשפע של בהמה ואין לבהמה שפע ומכרחת הבהמה לירד להשפע נמוכה יותר כפי סדר הבריאה שהבהמה נמוכה מהאדם והיא תחת ממשלת האדם, ומאחר שהאדם ירד להשפעתה, צריכה היא לירד יותר. וזהו בחינת והיה כאשר תריד, 'תריד' ממש שיגרם לך בעוונותיו שתרד מהשפעתך כנ"ל, אז 'ופרקת עלו מעל צוארך', שתשנה גם אתה הסדר ותקח אתה השפעתו ותמשל עליו, אבל הוא רק לפי שעה בעת התגברות הגלות שאז הם לוקחין עקר השפע וישראל נזונין מתמצית כמו שאיתא בזהר הקדוש. אבל אי אפשר שיתקים כך, כי אי אפשר לשנות סדר הבריאה לעולם, כי ישראל יחזרו לממשלתם ויקחו השפעתם, שהוא השפע של אדם, והבהמות והעכו"ם שיונקים מהשפע של אדם יזיק להם הרבה, כי שפע של אדם מזיק לבהמה כנ"ל. וגם עתה בעת הגלות כל אחד מישראל כפי מה שזוכה לקים בשלמות מצות סכה, כן הוא זוכה גם בעת הגלות לשפע של אדם, כי סכה מגנה ומסככת עליו ונמשך לו משם שפע של אדם שנמשך ממקום בינה שהיא בחינת סכה כנ"ל. ועל כן מקריבין בסכות שבעים פרים כנגד שבעים אמות, כי עתה על ידי מצות סכה אנו מחזירין להשבעים אמות שהם בחינת בהמות את השפעתם, כי עתה אנו חוזרין לשפע של אדם על ידי מצות סכה כנ"ל, ואזי חוזר השפע של הבהמות להבהמות, ואזי מתקימים הבהמות שהם בחינת העכו"ם כי נחזר להם השפעתם. וזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמתמעטין והולכין כפרי החג, הינו שגדלתם וממשלתם מתמעט על ידי זה, כי כל ממשלתם היה על ידי שישראל נפלו לשפע של בהמה שעל ידי זה התגברו הם ושנו הסדר וינקו משפע של אדם כנ"ל, אבל עכשו חוזרין ישראל להשפעתם לשפע של אדם, והם חוזרין להשפעתם של הבהמות, ואז האדם בחינת ישראל מושל על הבהמות שהם בחינת העכו"ם, אבל אף על פי כן הוא להם לטובה, כי על ידי זה מתקימים, כי כשינקו משפע של אדם אף על פי שהיו מושלים על ידי זה, היה להם לרעה כי שפע של אדם מזיק לבהמה וכנ"ל. אבל עכשו בסכות שחוזרין הבהמות שהם העכו"ם להשפעתם אזי יש להם קיום וכנ"ל ועל כן נקראת הגאלה האחרונה על שם סכת דוד, כמו שכתוב, "ביום ההוא אקים את סכת דוד הנופלת וכו'. כי עקר הגאלה לבטל ממשלת העכו"ם ושיחזרו ישראל לממשלתם הוא על ידי בחינת סכה שעל ידי זה זוכין לשפע וחיות של אדם שהוא בחינת ישראל וכנ"ל:
וזה בחינת מה שאין המקח נגמר בדברים אלא בקנין, כי כל המקח וממכר וכל המשא ומתן הכל הוא בשביל לברר הניצוצות שנפלו מחטא אדם הראשון כידוע, כי על ידי חטאו שנגזר עליו "ואכלת את עשב השדה בזעת אפך תאכל לחם", צריכין יגיעה גדולה קדם שממשיכין השפע והפרנסה. ועקר היגיעה הוא קדם שמבררין השפע והפרנסה מבחינת שפע של בהמה לשפע של אדם שזהו בחינת ואכלת את עשב השדה בזעת אפך תאכל לחם, דהינו שאתה צריך יגיעה גדולה בזעת אפך קדם שתברר השפע מבחינת עשב השדה, שהוא שפע של בהמה, לבחינת לחם, שהוא בחינת שפע של אדם, וכמבאר למעלה עין שם. וזה בחינת כל המשא ומתן שהם כלם ברורים שמבררים הניצוצות מחטא אדם הראשון ומעלין אותן מבחינת שפע של בהמה לבחינת שפע של אדם, כי החלוק בין אדם לבהמה העקר הוא הדעת וכל דבר כשאינו במקומו והוא בגלות הוא בבחינת העדר הדעת, כמובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן י' בלקוטי תנינא שמביא שם דברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו, זיל לעמון ומואב דמיתבא דעתיהו, שנאמר, "שאנן מואב מנעוריו וכו'"). ועל כן כל הניצוצות הנפולין קדם שמתבררין ושבין למקומן הם בבחינת העדר הדעת מחמת שהם בגלות ואינם במקומן ואזי הם בבחינת שפע של בהמה שהיא העדר הדעת. וזהו בחינת כל המשא ומתן וכל המקח וממכר שצריך החפץ והסחורה לעבר ולילך מזה לזה ומזה לזה עד ששב למקומו הראוי ועל ידי זה דיקא נמשכת השפע והפרנסה להאדם, כי כל מה שיוצא החפץ מרשות לרשות מתבררין בכל פעם הניצוצות ועולין מגלותם ומתקרבין למקומם ועל ידי זה מתבררין ועולין בכל פעם מבחינת שפע של בהמה לבחינת שפע של אדם וכנ"ל. ועל כן אין המקח נגמר בדברים אלא בקנין וכל הקנינים הם בידים, כגון משיכה והגבהה וכו', כי אי אפשר להעלות הניצוצות למקומן לבחינת שפע של אדם כי אם על ידי בחינת סכה כנ"ל שהיא בחינת ידים, בחינת ובצל ידי כסיתיך, שהוא בחינת סכה כידוע. כי הידים הם כלי השפע של אדם שהיא במקום בינה, שהוא בחינת הלב כנ"ל, כי הידים סמוכים להלב כידוע בחוש. וזהו בחינת נשא לבבנו אל כפים וכו', כי אי אפשר להמשיך בחינת השפע של אדם כי אם על ידי הידים שהם בחינת סכה ולא על ידי הדבור לבד, כי האדם נברא ביד והכל נברא במאמר, כמו שפרש רש"י על פסוק "ויברא אלהים את האדם בצלמו וכו'", שהכל נברא במאמר והוא נברא ביד, שנאמר, "ותשת עלי כפכה". הינו כנ"ל, כי האדם צריך להיות נזון ומתקים משפע של אדם שנמשך מבחינת סכה שהיא בחינת בינה לבא, שהוא בחינת ידים, בחינת נשא לבבנו אל כפים, בחינת ותשת עלי כפכה, שהיא בחינת ושכתי כפי עליך, ושכתי בחינת סכה, הינו כנ"ל. ועל כן המקח, שהוא לברר משפע של בהמה לשפע של אדם, אינו נגמר בדברים שאז הוא עדין בבחינת שפע של בהמה, כי הכל נברא במאמר, כי אם בידים. שאז נתברר לשפע של אדם שנברא ביד שהוא בחינת סכה בחינת ותשת עלי כפכה, בחינת ושכתי כפי וכו' וכנ"ל:
וזה בחינת קנין סודר שקונה בכל הדברים, כי הבגדים הם בבחינת סכה שהיא בחינת ענני כבוד שהוא בחינת לבושים, בחינת בשומי ענן לבושו, כמובא בדבריו זכרונו לברכה:
ועל כן חצרו וביתו של אדם קונין לו כל הקנינים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, חצרו של אדם קונה לו וכו'. כי עקר בנין הבית הוא על ידי בחינת סכה בבחינת ויעקב נסע סכתה ויבן וכו' כנ"ל. כי זה עקר בחינת סכה שהיא בזמן האסיף, בזמן שאוספין התבואה שהוא השפע משדה לבית, שהוא בחינת שמעלין ומבררין אותה מבחינת בהמה לאדם, כמבאר לעיל. ועל כן הבית וחצר של אדם קונין לו כל הקנינים שבעולם, כי עקר כל הקנינים הוא על ידי שמבררין השפע מבהמה לאדם שזה נעשה על ידי בחינת סכה שמשם עקר בנין הבית כנ"ל. ועל כן כל העשירות והשפע נקרא על שם הבית, כמו שכתוב: "הון ביתו וכו'". כי עקר השפע כשנכנס לבית שנמשך מבחינת סכה שמשם בחינת השפע של אדם שהוא עקר השפע דקדשה וכנ"ל:
וזה בחינת מתנות כהנה, שצריכין לתן מכל הדברים מתנות לכהן, כי הכהנים קדושים בקדשתו של אהרן אביהם, ואהרן הכהן ממנו עקר קדשת סכה שהוא בחינת ענני כבוד שהיו בזכות אהרן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. ועל כן כל מה שה' יתברך משפיע לאדם צריך לתן ממנו מתנות לכהן כדי לתקן ולברר השפע על ידי זה מבחינת שפע של בהמה לשפע של אדם שזה זוכין על ידי בחינת סכה ענני כבוד שהם בחינת אהרן הכהן כנ"ל. וזה בחינת גדל מצות צדקה, כי על ידי צדקה נעשים בחינת אדם, בחינת נעשה אדם. וכתיב, "ושם האיש וכו'". כמובא בדבריו זכרונו לברכה בשם הזהר, עין שם. הינו, כי צריכין לזהר לתן צדקה מכל מה שה' יתברך משפיע לאדם כדי לברר השפע מחטא אדם הראשון מבחינת שפע של בהמה לאדם שזה זוכין על ידי צדקה שעל ידי זה נעשין בגדר האדם כנ"ל, כי עקר העניות נמשך מחטא אדם הראשון על ידי שנפל לשפע של בהמה בחינת ואכלת את עשב השדה בזעת אפך וכו'. ועל ידי צדקה מתקנין העניות ומבררין השפע מבהמה לאדם וכנ"ל. ועל כן צריכין בסכות להרבות בצדקה וחסד ביותר, כמובא בכתבי האר"י ז"ל שהיה מרבה בצדקה בערב סכות עין שם, ובזהר הקדוש, שצריכין להזמין אורחים בסכה כנגד האשפיזין קדישין וכו'. כי בסכות צריכין להמשיך שפע של אדם על ידי מצות סכה כנ"ל. ולזה צריכין צדקה שעל ידי זה נעשין בגדר האדם כנ"ל:
וזה בחינת מצות מעשר שני שצריכין לתן מהתבואה להעלותו לירושלים, כי עקר בחינת קדשת סכה בשרשה היא בירושלים כמו שאנו מברכין הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. ועל כן שם הבית המקדש, שהוא עקר הבית דקדשה של ישראל, שהוא בחינת בית דבראשית שמשם נמשך קדשת כל הבתים של ישראל, כמובן בהתורה 'בראשית לעיני כל ישראל וכו' (בלקוטי תנינא סימן סז( עין שם. כי קדשת הבית המקדש נמשך מבחינת סכה, בחינת ויעקב נסע סכתה ויבן לו בית ועל כן נקרא הבית המקדש סכת שלם. ועל כן צריכין לפרש מהתבואה מעשר שני ולהעלותו לירושלים שהוא בחינת סכת שלם. כדי לברר ולהעלות השפע לבחינת שפע של אדם שזוכין על ידי בחינת סכה כנ"ל: