ליקוטי הלכות · חושן משפט א · אונאה ג
התאמת הקריאה
אין אונאה לקרקעות: על פי התורה ויאמר ה' אל משה קרא את יהושע וכו' ואצונו בלקוטי א סימן ו', עין שם כל התורה: והיוצא משם לעניננו שתשובה הוא בחינת כתר, בחינת אנא זמין למהוי, כי קדם התשובה עדין אין לו הויה כאלו עדין לא נתהוה בעולם, כי טוב לו שלא נברא משנברא. וכשבא לטהר את עצמו ולעשות תשובה אז הוא בבחינת אהיה, הינו שיהיה לו הויה בעולם, הינו אנא זמין למהוי וכו'. וצריך לאחז תמיד במדת התשובה, כי מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי וכו'. ואפלו אם יודע אדם בעצמו שעשה תשובה שלמה אף על פי כן צריך לעשות תשובה על תשובה הראשונה, כי מתחלה כשעשה תשובה עשה לפי השגתו ואחר כך בודאי כשעושה תשובה בודאי הוא מכיר ומשיג יותר את ה' יתברך. נמצא לפי השגתו שמשיג עכשו בודאי השגתו הראשונה הוא בבחינת גשמיות. נמצא, שצריך לעשות תשובה על השגתו הראשונה שעל שהתגשם את רוממות אלקותו. וזה בחינת עולם הבא שיהיה כלו שבת, הינו כלו תשובה וכו' וכו'. וכשרוצה אדם לילך בדרכי התשובה צריך להיות בקי בהלכה וצריך להיות לו שני בקיאות הינו בקי ברצוא בקי בשוב, כמו שכתוב, זכאה מאן דעיל ונפיק. וזה בחינת אם אסק שמים שם אתה, זה בחינת עיל בחינת בקי ברצוא. ואציעה שאול הנך, בחינת ונפיק, בחינת בקי בשוב וכו'. וזה סוד כונת אלול וכו'. ועל ידי זה נעשה אדם לשבת על הכסא ונעשה יחוד בין חמה ללבנה, בין משה ויהושע וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת אהיה אשר אהיה, הינו בחינת תשובה על תשובה, כי תשובה היא בחינת אהיה, בחינת אנא זמין למהוי, כי קדם התשובה עדין לא היה לו שום הויה בעולם כלל כנ"ל וכשמתחיל לעשות תשובה אז הוא בבחינת אהיה, כי מתחיל להכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם בחינת אנא זמין למהוי כנ"ל. אבל אפלו אחר כך כשעושה תשובה
וזוכה לבחינת אהיה, כי כבר הכין עצמו שיהיה לו הויה בעולם, אף על פי כן צריך לעשות תשובה על תשובה. ועל כן צריך להתחיל בכל פעם מחדש ואף על פי שכבר עשה תשובה צריך אחר כך להתחיל מחדש לגמרי, להתחיל להכין עצמו שיהיה לו הויה בעולם כאלו עדין לא היה לו שום הויה בעולם וזהו בחינת אהיה שני, בחינת אהיה אשר אהיה. כי כל התשובה הראשונה נחשב כלא כנגד התשובה השניה שעושה על תשובה הראשונה עד שבכל פעם מחזיק את עצמו כאלו עדין לא היה לו הויה בעולם, ומתחיל בכל פעם להכין את עצמו שיהיה לו הויה בעולם, שזהו בחינת אהיה שני כנ"ל. וזה בחינת גאלה ראשונה וגאלה אחרונה, כי גאלה ראשונה ממצרים היה אחריה גלות, וגאלה אחרונה שיהיה במהרה בימינו לא יהיה אחריה הפסק, כי על שני אלו הגאלות נאמר אהיה אשר אהיה, כמו שפרש רש"י שם, אהיה עמכם בצרה זו אשר אהיה עמהם בשעבוד מלכיות וכו'. אמר משה, רבונו של עולם, דיה לצרה בשעתה וכו'. כי זה ידוע שעקר כל הגאלות וכל הישועות הם רק ישועת וגאלת הנפש מגלות התאוות רעות הבאין מהסטרא אחרא והיצר הרע שהם עקר צרות וגלות ישראל, והם בחינת קלפת מצרים וקלפת שאר מלכיות שהם מתגברים בכל דור על נפש הישראלי ורוצין לאחז אותו בגלות כבד ומר ואין רוצין להניחו לצאת מן גלות התאוות ולהתקרב לאבינו שבשמים וזה עקר צרות וגלות ישראל. ועקר כל הגאלות ברוחניות ובגשמיות בכלל ובפרט הם על ידי משה רבנו שהוא בחינת הצדיקים אמתיים שבכל דור ודור, כי אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא בחינת מ"ה ש"היה ה"וא ש"יהיה שהוא ראשי תבות, משה. כי הוא היה הגואל הראשון והוא יהיה הגואל האחרון, שהוא משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו והוא גם כן גואל ישראל בכל דור ודור מכל צרותיהם ומושיע להם בכל עת להוציא את כל אחד מישראל מגלות היצר הרע והתאוות שהוא עקר גלות וצרות ישראל, כי באמת הכל הבל וכל הצרות והיסורין וכל הגליות נחשבין כלא נגד גלות הנפש שהיא בגולה בין הסטרא אחרא והתאוות, רחמנא לצלן, כי התורה היא בכל אדם ובכל זמן וכל אחד ואחד מישראל מי שרוצה לכנס בדרך הישראלי באמת בדרך הקדש בדרך האמת, עוברין עליו כל הגליות וכל המלחמות והספורים המבארים בכל התורה כלה ובנביאים ובכתובים, כי כל אחד מישראל כלול מכל התורה וצריך שיעברו עליו כל המלחמות וכל הגליות בחינת גלות מצרים וגאלתה ושאר כל הגליות וגאלתן ומלחמת עמלק ומלחמת ל"א מלכים ושאר כל המלחמות שהיו על ישראל המבארין בכל התנ"ך, הכל צריך לעבר על כל אחד ואחד מישראל עד שזוכה לבחינת גאלה שלמה שהיא בחינת גאלה שאין אחריה הפסק, דהינו כשזוכה לקבע עצמו בדרך הקדש בקביעות גדול כיתד חזק בל ימט לעולם וזוכה להתקרב לה' יתברך באמת כראוי, וגואל נפשו מכל התאוות ומכל הבלי עולם הזה לגמרי בבחינת גאלה שלמה שאין אחריה הפסק שזהו עקר הגאלה בפרטיות אצל כל אחד ואחד מישראל, כמובא בשם הבעל שם טוב ז"ל בחינת קרבה אל נפשי גאלה. וכשיזכו מתא חדא או בי כנישתא חדא לתשובה כזו שהיא בחינת גאלה שלמה אז נזכה שיבוא לנו הגואל צדק ויגאלנו מהרה, כי כלא בתיובתא תליא וכו', כמו שאיתא בזהר הקדוש: והכלל, שכשהאדם רוצה להתקרב לה' יתברך ולשוב בתשובה צריך שיהיה לו אלפים ורבבות עליות וירידות בלי שעור, וצריך שיהיה גבור חזק לחזק לבבו בכל פעם לבלי להניח את מקומו משום ירידה שבעולם. וכל אלו העליות וירידות שעוברין על כל אחד מישראל הם בחינת כלליות כל המלחמות והצרות שעברו על כלליות ישראל מימות עולם וכנ"ל. והכלל והעקר הוא ההתחזקות לחזק את עצמו תמיד אף אם הוא כמו שהוא, להאמין באמונה שלמה שאין שום ירידה בעולם, כי בכל מקום יכולין למצא את ה' יתברך כמבאר בהתורה הנ"ל, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה, צריך שיהיה בקי בהלכה וצריך שיהיה לו שני בקיאות בחינת בקי ברצוא בקי בשוב, בחינת עיל ונפיק, בחינת אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך. שאפלו כשנופל לשאול תחתיות, אף על פי כן צריך לחזק את עצמו תמיד ולבלי ליאש עצמו לעולם, כי גם שם ה' יתברך נמצא בחינת ואציעה שאול הנך. וזה עקר הכלל והיסוד בעבודת ה' שהכל תלוי בו, לבלי לפל בדעתו לעולם אף אם יעבר עליו מה, וכל הצדיקים שהיו מימות עולם שזכו למה שזכו אשרי להם אשרי חלקם, כלם לא באו לשלמותם כי אם על ידי בחינה זו על ידי שלא היו מיאשין עצמן לעולם, כי באמת רבים נכנסו בעבודת ה', כי רב ישראל מתגעגעין לה' יתברך ומתחילין בעבודתו בכל דור ודור ואף על פי כן זעירין אנון שזוכין להתקרב לה' יתברך כראוי. אך עקר החלוק הוא רק מחמת ענין הנ"ל שרב הנכנסין בעבודתו יתברך ועובדין אותו יתברך באמת איזה זמן ארך או קצר, אבל אחר כך כשמתחילין להתגרות בו ולהפילו מעבודתו הוא שב לאחור ונופל מעבודת השם יתברך, ונשאר למטה ועל כן אין זוכין למה שצריכין לזכות. אבל הצדיקים האמתיים זכו להתחכם ולהתגבר לבלי לפל משום ירידה ונפילה שבעולם רק התחזקו עצמן בכל פעם אף על פי שעבר עליהם מה שעבר ועל ידי התחזקות שלהם (שקורין דער האלטין זיך( זכו למה שזכו, אשרי להם:
ועקר ההתחזקות שיזכה לשאר קים על מעמדו לעולם, לקים אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך, לאחז עצמו בה' יתברך תמיד בכל הנפילות והירידות שבעולם ואפלו בשאול תחתיות ממש לא יתיאש את עצמו בשום אפן שבעולם, הוא על ידי תפלה, כי עקר התשובה היא תפלה, כי על פי התורה לא היה להבעל עברה שום תקנה בעולם, כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה. אבל ה' יתברך חפץ חסד הוא ורוצה בתשובה והקדים תשובה לעולם. ותשובה היא למעלה מן התורה ששם בבחינת תשובה נתהפך הכל לטובה וזדונות נתהפכין לזכיות. ועקר התשובה היא תפלה, כי תפלה גם כן למעלה מן התורה, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות, כי תפלה היא דברים העומדים ברומו של עולם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהוא בחינת נסתרות שבתורה למעלה מן התורה, כמו שכתוב בהתורה חותם בתוך חותם סימן כ"ב, עין שם. ועל כן מי שרוצה לשוב לה' יתברך באמת עקר התשובה שלמה היא על ידי תפלה, דהינו שיתפלל תמיד לה' יתברך שירחם עליו מעתה ויצילהו מעוונות, כי באמת כל אדם הוא בסכנה גדולה ועצומה בזה העולם, ובפרט הבעל תשובה שכבר נכשל במה שנכשל ואיך יזכה לשוב, כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכל מה שהאדם רוצה להתגבר על הבעל דבר הוא מתגבר עליו ביותר כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכמו שרואין בחוש, כי הוא כמו שני בני אדם שנלחמין זה עם זה, שכשרואה האחד שחברו מתגבר עליו אזי הוא מתגבר ביותר. ואם כן איך יזכה לתשובה, כי תכף כשרוצה להתגבר על מה שצריך להתגבר מתגברין עליו יותר: על כן העקר הוא תפלה והתבודדות שצריך להרגיל את עצמו להתבודד בכל יום ויום בינו לבין קונו ולהפיל תחנתו לפני ה' יתברך המלא רחמים בכל עת שיזכהו לשוב בתשובה שלמה באמת. ואפלו אם רואה שאינו פועל בתפלתו, כי עדין מתגברים עליו יותר, אף על פי כן יעשה את שלו ויתפלל תמיד לה' יתברך אולי יחוס אולי ירחם, כמו שכתוב: "קוה אל ה' וכו'". ופרש רש"י, ואם לא נתקבלה תפלתך חזק ויאמץ לבך וחזר וקוה אל ה'. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אם רואה אדם שהתפלל ולא נענה יחזר ויתפלל, שנאמר, "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'". וכל זמן שאין האדם חזק בדעתו שתמיד יקוה לה' ויעתיר אליו אף אם יעבר עליו מה, עדין אין תשובתו שלמה, כי מי יודע מה יולד יום אולי יבוא עליו נסיון או מכשול וכו' ומי יודע אם יעמד בקשרי המלחמה, אבל אם האדם חזק בדעתו שאפלו אם, חס ושלום, לא יעמד בנסיון ואפלו אם יהיה איך שיהיה, אף על פי כן יקוה תמיד לה' יתברך בבחינת ואציעה שאול הנך, אז הוא בטוח שבודאי יזכה לתשובה שלמה, כי סוף כל סוף ישוב לה' יתברך מאחר שחזק בדעתו שלא יפל משום דבר שבעולם. וכמו ששמענו מפי רבנו זכרונו לברכה בעצמו שאמר לנו בפרוש, כמו שאתם רואין אותי (כלומר שאתם יודעין קדשתי הגדולה שאני צדיק גמור וכו'), אף על פי כן אם הייתי עכשו עובר עברה גדולה ממש לא הייתי נופל בדעתי כלל, רק הייתי איש כשר אחר העברה כמו קדם, רק אחר כך הייתי עושה תשובה. ועל כן גאלה הראשונה היה אחריה הפסק, אבל גאלה אחרונה לא יהיה אחריה הפסק, כי גאלה הראשונה היא בחינת תורה, כי אז זכו ישראל לקבל את התורה. וגאלה אחרונה היא בחינת תפלה, כי עקר כלי זינו של משיח היא תפלה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה סימן ב', כי משיח יבנה לנו את הבית המקדש שהוא מקום התפלה, כמו שכתוב, "כי ביתי בית תפלה", שזהו בחינת משיח בן דוד, כי דוד הוא בחינת כלליות התפלה שבני ישראל הכשרים מתפללים לה' יתברך שיזכו לשוב אליו באמת, כי הוא נעים זמירות ישראל, וכל התפלות נקראין על שמו, כי כל ספר תהלים שחבר דוד המלך עליו השלום נתיסד על ענין זה שנזכה לשוב אליו יתברך מכל הנפילות שבעולם, כי אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמד נגד הבעל דבר כי אם על ידי תפלה שעל ידי זה זוכין לכל העצות ולכל אפני הישועות, לזכות לצאת מגלות נפשו ולהתקרב אליו יתברך. וזה שאמר דוד המלך עליו השלום, "תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה", שכל מה שאני אוהב ביותר את ה' יתברך ורוצה להתקרב אליו יתברך הם מסטינים עלי ביותר, כי כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו ואם כן איך אזכה להתקרב אליו יתברך, מאחר שבכל פעם מתגברים ומתגרים בי יותר. אך 'ואני תפלה', אני אתפלל תמיד לה' יתברך שיוציאני מן השאול תחתיות יהיה איך שיהיה אני אתפלל תמיד לה' יתברך בחינת ואני תפלה. וכמו שכתוב, "ואני תמיד איחל והספתי על כל תהלתך", שאוסיף בכל פעם לומר תהלים ותחנות ובקשות אולי ירחם: ועל כן לא מצא שום אדם את מקום הבית המקדש עד שבא דוד המלך עליו השלום שיגע וטרח מאד עד שמצא מקום לה' שהוא נקדת האבן שתיה מקום הבית המקדש, כמו שכתוב, "זכר ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' וכו' עד אמצא מקום לה' וכו'". כי עד דוד המלך עליו השלום לא היה התפלה בשלמות, כי כל התפלות נקראין על שמו כנ"ל, כי הוא חבר חמשה ספרים תהלים שהם כלולין מכל תפלות ישראל, שהם כנגד חמשה חמשי תורה, כי כל תפלותיו של דוד, שהוא ספר תהלים, הכל היה בשביל שיזכה לקים את התורה בשלמות שהיא כלולה מחמשה חמשי תורה ועל כן חבר כנגד זה חמשה ספרים תהלים, כי כל תהלים הוא רק בשביל שיזכה לקים את התורה שזה היו כל תפלותיו של דוד כנ"ל. ומחמת שכל עבודתו של דוד היה תפלה ועל כן זכה למה שזכה, על כן הוא דיקא מצא את מקום הבית המקדש, שהוא מקום התפלה שהיה סתום מעין כל, עד שבא דוד ויגע מאד, כמו שכתוב, "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'". כי כל זמן שאין האדם זוכה לתפלה בשלמות, עדין אין לו מקום לה' ועדין הוא נע ונד ומטלטל. ואפלו אם עוסק בתורה עדין אינו בטוח שישאר קים על עמדו, כי מי יודע מה יעבר עליו. כמו שראינו כמה וכמה בני אדם שעסקו בתורה בהתמדה גדולה כמה שנים ואחר כך נפלו מאד ונתרחקו מן התורה לגמרי. ובפרט שיש אנשים הרבה שנפלו למה שנפלו עד שיש שנפלו לעברות גדולות ממש, רחמנא לצלן, והם משקעים ביון מצולה בטיט היון והם מצפים ומתגעגעים לצאת מטנופם ולכלוכם, אך אין מי שיושיעם ויוציאם: על כן עקר המקום והמעמד דקדשה הוא תפלה, כי על ידי תפלה זוכין לשאר קים על עמדו תמיד אפלו אם יהיה איך שיהיה, כי כשאינו זוכה כי אם לתורה לבד אף על פי שטוב מאד וזה עקר התכלית, כי הם חיינו וארך ימינו, אף על פי כן אחר כך כשנופל, חס ושלום, מן התורה אין לו במה להחיות את עצמו, אבל כשזוכה לתפלה יש לו תקוה לעולם אפלו אם יעבר עליו מה. כי לפעמים נופל האדם לירידה עמקה שאין שם שום מעמד, ובפרט בדורות הללו שרבים מישראל נפלו מאד עד שהם בעיניהם לאחר יאוש לגמרי. ועליהם התנבא דוד המלך עליו השלום: "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד באתי במעמקי מים ושבלת שטפתני". כי על גלות הזה נאמר, "ותרד פלאים אין עוזר לה". וגדל הרחמנות שיש על אנשים כאלו שטובעים ביון מצולה ואין מעמד אין לשער, המקום ירחם עליהם. ובמה אפשר להחיות את עצמו ולשאר על עמדו בנפילה וירידה כזו, רחמנא לצלן, מאחר שאין שם שום מעמד, כי נתרחק מכל הקדשות ושוקע וטובע בכל יום במה שטובע. על כן העקר הוא תפלה וצעקה ואנחה לה' יתברך וכמו שאמר שם דוד אחר שהאריך בגדל צרות הנפש שיש על כל אחד מישראל לפי ענינו בחינת 'טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו' יגעתי בקראי וכו' רבו משערות ראשי שנאי חנם וכו''. אחר כך אמר, ואני תפלתי לך ה' עת רצון וכו'". שאני אחזיק עצמי לעולם בתפלה ותחנונים לה' יתברך אולי ירחם, שתפלה היא בחינת מעמד ומקום אפלו ביון מצולה שאין שם שום מעמד, כי התפלה נקראת עמידה, כי אין עמידה אלא תפלה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו' עמוד ב) וכמו שכתוב, "עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים". כי ירושלים שם הבית המקדש, שהוא בית התפלה, שם עקר בחינת העמידה, כי על ידי תפלה יכולין להתקרב תמיד לה' יתברך אפלו אם הוא כמו שהוא, כי אף על פי שהוא רחוק מכל הקדשות ומכל התורה ואינו יכול להחיות את עצמו בשום דבר, אף על פי כן אם יתלה עיניו למרום ויתפלל לה' יתברך ממקום שהוא עדין יש לו תקוה. ועל כן מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת צריך שיאחז בשניהם בתורה ותפלה, כי שניהם כאחד טובים אשר אם יפל, חס ושלום, האחד יקים את חברו:
וזה בחינת אין אונאה לקרקעות, כי היצר הרע והסטרא אחרא הוא בחינת אונאה שמאנה ומטעה את הבריות, כי אין אונאה גדולה בעולם כמו האונאה של היצר הרע שמאנה ומטעה את האדם להחליף עולם עומד בעולם עובר, חס ושלום, ומאנהו ומטעהו בכמה מיני רמאות וערמימיות ובלבולים בכמה מיני אונאות וטעיות בלי שעור וערך כדי למנעו מדרך החיים מחיים נצחיים, מחיים טובים, מחיים ארכים, מחיים אמתיים, ורוצה להורידו ולהפילו לשאול תחתיות, חס ושלום ולעקרו, חס ושלום, משני העולמות - מהעולם הזה והעולם הבא חנם על לא דבר. כי ידוע שאין שום נחת מכל תענוגי עולם הזה בעולם כלל למי שיש לו מח בקדקדו ובקי קצת בטיב העולם הזה ותאוותיו ותענוגיו, כי כלם מערבים בכעס ומכאובות ויגונות ואחריתו מרה כלענה חדה כחרב פיפיות גם בעולם הזה, מלבד אשר בעולם הבא שם בודאי כל עסקי עולם הזה מרה מכל מיני מרירות ומכל מיני צרות ויסורין שבעולם. וכמו שאיתא בזהר הקדוש, זכאה מאן דלא אתהני מדילה כלום. נמצא, שהבעל דבר מאנה ומטעה את האדם מאד מאד וכמו שאמר רבנו זכרונו לברכה (ומובא בשיחת הר"נ דף י"ד), העולם מטעה אותנו מאד, כי אין שום אדם שיהיה לו קץ וסוף טוב מן העולם הזה. ועל כן כשהוכיח הנביא את ישראל קראם העיר היונה (צפניה ג') לשון אונאה, כמובא במצודות ציון שם על שהניחו להונות את עצמן ולא השתדלו להנצל מאונאתו. ועל כן נקרא הסטרא אחרא והעכו"ם מונין, כמו שכתוב, "והאכלתיך את מוניך את בשרם". ופרש רש"י, לשון אונאה. וכמו שפרש רש"י בריש פרשת חקת, לפי שהשטן ואמות העולם מונין את ישראל מה טעם יש במצוה זו וכו'. שרוצין להונות ולהטעות את ישראל להרחיקם מהתורה והמצוות מחמת שאין יודעין טעמי המצוות וכו', על כן צריכין להשיבן גזרה גזרתי חקה חקקתי אין לך רשות להרהר אחריה, כי כלליות התורה נקראת גם כן חקה, כמו שכתוב, "אלה המצות והחקים וכו'". וכמו שפרש רש"י שם כגון לבישת שעטנז ואכילת חזיר וכו':
נמצא, שהיצר הרע והסטרא אחרא נקרא אונאה וזה בחינת אין אונאה לקרקעות, כי קרקעות הם בחינת תפלה שהיא בחינת אמונה שנקראת ארץ, כמו שכתוב, "שכן ארץ ורעה אמונה", כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, כי עקר העמידה והסמיכה בעולם היא בחינת תפלה שעליה עומד הכל בבחינת אין עמידה אלא תפלה ובבחינת והארץ לעולם עמדת. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, עד שבא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה אמונה. זה בחינת תפלה, כמו שכתוב, "ויהי ידיו אמונה". ותרגומו, פרישן בצלו. כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה במקום אחר סימן ז', הינו כשזוכין לתפלה, כמבאר לעיל, הינו שהאדם חזק ואמיץ בדעתו שתמיד יתפלל לה' יתברך שיקרבנו לעבודתו באמת יהיה איך שיהיה בבחינת ואני תמיד איחל וכנ"ל, אז בודאי לא יוכל היצר הרע להונותו ולהטעותו עוד בשום אפן בבחינת אין אונאה לקרקעות. כי תפלה היא בחינת גאלה אחרונה שאין אחריה הפסק כנ"ל בבחינת סמיכת גאלה לתפלה שעקר סמיכות הגאלה בכלל ובפרט היא לתפלה, כי עקר תקותנו וסמיכתנו לגאלה שלמה במהרה בימינו בכלליות ובפרטיות הוא על ידי תפלה כנ"ל, כי יהיה איך שיהיה כל זמן שמחזק ומאמץ את לבו להתפלל עדין לה' יתברך שישיבהו אליו ופורש כפיו לה' יתברך ממקום שהוא אף על פי שעוברים עליו ימים ושנים הרבה בקלקולו כל אחד לפי ענינו שנתפס בו אפלו אם נתפס במה שנתפס עדין יש לו סמיכה ותקוה ומעמד על ידי תפלה ותחנונים ובקשות אפלו בהיון מצולה ואין מעמד, כמו שכתוב, "קוה קויתי אל ה' ויט אלי וישמע שועתי ויעלני מבור שאון מטיט היון ויקם על סלע רגלי כונן אשרי וכו'". שעל ידי ששועתי לה' יתברך תמיד בקווי אחר קווי, על ידי זה זכיתי ויעלני מבור שאון מטיט היון שעליתי ממקומות רעים ומטנפים מאד שנקראים בור שאון וטיט היון, אשר שם אין שום מעמד כשנופלים לשם וחס ושלום יכולים לטבע שם, כמו שכתוב: "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד". ובאמת כמה בני אדם נטבעו שם ונטרדו מן העולם, אבל אנכי שקויתי לה' יתברך בקווי אחר קווי ושועתי לה' יתברך תמיד, על ידי זה העלני מבור שאון מטיט היון כנ"ל ויקם על סלע רגלי כונן אשרי. כי עקר התקומה והעמידה והסמיכה הוא על תפלה לה' יתברך, כי על ידי תפלה ושועה וזעקה לה' יתברך יכולין לעמד אפלו במקום שאין שם שום מעמד וכנ"ל: כי עקר האונאה הוא במטלטלין שהם בחינת ששה קצוות ועל כן האונאה שתות, כי עקר האונאה הוא בבחינת ששת ימי החל שהם בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה, שהם בבחינת כשר ופסול, טהור וטמא, מתר ואסור. ושם עקר אחיזת האונאה וצריך לשמר עצמו מאד שלא יאנה ויטעה אותו הבעל דבר על ידי ערמתו, אבל בקרקעות, שהם בחינת תפלה, בחינת אמונה,, בחינת שבת, שהיא בחינת אמונה (כמבאר במקום אחר בדברי רבנו סימן ל"א), שם אין שום אונאה כנ"ל. כי כל זמן שאין האדם זוכה לתפלה בשלמות אף על פי שעוסק בתורה שזה עקר התכלית, אף על פי כן עדין אינו בטוח מאונאת וטעיות של הבעל דבר, כי לא זכה נעשית לו וכו'. ומי יודע כמה רשתות הבעל דבר פורש עליו, אבל כשזוכה לתפלה כנ"ל, הוא בטוח מכל אונאות וטעיות לעולם, כי על הכל יתפלל לה' יתברך תמיד איך שיהיה כנ"ל. וזה בחינת גאלה אחרונה שאין אחריה הפסק כנ"ל: הלכה ד - בהלכות מקח וממכר הלכה ד' אות ט"ו: הלכה ה - בהלכות שלוחין הלכה ה' אות ל"ז: