ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנת שכיב מרע ד · פסקאות חסרות, מאור הגנוז

ח וזהו בחינת גדל המעלה שאין למעלה ממנה שהוא התקרבות לצדיקים וליראים וכשרים אמתיים. כי הצדיקים האמתיים הם מודיעים לנו בכל פעם אוצרי מתנותיו הטובים שהוא יתברך רוצה לתן לנו ברחמיו, ומודיעים לנו בכל עת איך להכין את עצמנו לקבלם, ונותנים לנו עצות איך לנקות ולטהר עצמנו ולבושנו מכל מה שנכשלנו עד הנה. כי כל צדיק הדור הוא בחינת משה אשר ה' יתברך מודיע על ידו לנו את כל המתנות טובות שרוצה לתן לנו, כמו שכתוב (תהלים קג): "יודיע דרכיו למשה וכו'", וכתיב (שם עח): "אשר צוה את אבותינו להודיעם לבניהם". כי הצדיק האמת שבכל דור הוא חופר בארות ומעינות חדשות, מעינות הישועה שאינם פוסקין, באפן שיוכלו לטהר בהם כל הפגומים והמלכלכים והמתעבים שבעולם, ולהתרפאות בהם מכל מיני חלאים ומכאובות רעים בגוף ונפש, ולהתרחץ ולהתבשם על ידם בכל מיני ריחות טובות.

העתקת הקטע עם מראה המקום

כי ה' יתברך מודיע דרכי טובו וחסדיו הנפלאים לצדיק האמת, כי הוא יתברך ממשיך חסדים חדשים בכל דור ודור ועושה חסד חנם בכל דור ודור. כי אפלו בכל יום ויום נמשכין חסדים חדשים, כמו שכתוב (איכה ג): "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו, חדשים לבקרים רבה אמונתך", וכמו שפרש רש"י שם שהחסדים מתחדשים בכל בקר, מכל שכן בכל שבוע ובכל חדש ובכל שנה ושנה, מכל שכן בכל דור ודור, כי סוף כל סוף חסדו יתגבר עלינו עד שיביא לנו משיח צדקנו ויגאלנו מכל הצרות והמצוקות שסבלנו, בפרט בעתים הללו המקום ירחם, ובודאי כל שנה וכל יום שבא מאחר הוא קרוב יותר לביאת משיח, ונמשך עליו חסד הגדול שממשיך משיח צדקנו, כמו שכתוב (תהלים יח): "ועושה חסד למשיחו". אך כל אלו החסדים הגדולים שהוא יתברך רוצה להמשיך עלינו בכל עת אין מי שידע מהם כי אם הצדיק האמת, וכל מי שמקרב אליו הוא מודיע לו רחמיו וטובו הגדול עד אין חקר, אשר על־ידי־זה אפלו הגרוע שבגרועים יכול להכין את עצמו לקבל אוצר מתנת חנם שלו. והעקר הוא האמונה והרצון, שידע האמת באמונה שלמה על מה אתי בהאי עלמא, ואז בודאי ירצה וישתוקק תמיד לשוב אליו יתברך, ויחתר בכל כחו להתקרב לאנשים נאמנים שיודעים לחזקו וליעצו עצות אמתיות ונכונות כפי מה שקבלו מרבותיהם הקדושים, עד אשר יזכה לשוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ט וכל זה כלול ומרמז בסוף התורה הנ"ל, מה שכתוב שם שכדי להכניע הקלפות שבכל מדרגה הוא על־ידי שמחה של מצוה, על־ידי שיזכר חסדו הגדול שזכה להתקרב לה' יתברך ולצדיקים וכו' כנ"ל, עין שם. כי כל מי שרוצה לגשת אל הקדש להתקרב לה' יתברך ולתורתו, מתגברין ומתפשטין נגדו בכל פעם מאד מאד, וכל מה שרוצה להתחזק ולהתגבר, מתפשטין כנגדו יותר ויותר, בבחינת 'פשטוהו ולא עיל לתרעא' הנאמר בהתורה הנ"ל, שהסטרא אחרא שהם הדמיונות והתאוות והבלבולים והמניעות וכו' וכו' מתפשטים נגדו בכל פעם מאד מאד ואינם מניחין אותו לכנס לשערי הקדשה. ומחמת זה רבים נכשלו ונפלו, כי בתחלה התחילו קצת להתקרב לה' יתברך ועסקו בתורה קצת וכו', אבל אחר־כך על־ידי עצם ההתפשטות וההשתטחות הנ"ל של המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שהתפשטו כנגדם מאד בכל פעם, על־ידי־זה טעו בעצמן כאלו אפס תקוה חס ושלום ונתרחקו כמו שנתרחקו.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ובאמת טעו הרבה בזה כמו שאמר אז אדוננו מורנו ורבנו ז"ל שבזה טועין החסידים הרבה, מה שסוברין שהתגברות התאוות נגדם הוא מחמת שנפלו ממדרגתם, לא כן הוא, אדרבא, מחמת שצריכים לעלות מדרגא לדרגא, על־ידי־זה מתגברים ומתפשטים כנגדם הדמיונות והתאוות וכו' כל־כך, (כמבאר שם בסוף).

העתקת הקטע עם מראה המקום

אך עקר העצה לזה שיזכיר את עצמו בכל עת גדל חסדו וטובו הגדול של ה' יתברך ואל ישכח כל גמוליו, ויזכר היטב את כל החסד הגדול שעשה ה' יתברך עמו ולא עשהו גוי וקרבו להישרים ותמימים היונקים מצדיקי אמת, וישמח מאד בכל הנקדות טובות שזכהו ה' יתברך מעודו, ועל־ידי־זה יזכה להתגבר בכל פעם נגד גדל ההתפשטות של הקלפות שמתפשטים בכל דרגא ודרגא ויעבר לבטח עליהם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכשנדקדק בדברי אדוננו מורנו ורבנו ז"ל שבתורה הנ"ל, נמצא שגם עצה הזאת הוא בחינת עצה הראשונה שכתב שם, שלהתגבר נגד הקלפות שבכל דרגא הוא על־ידי התגלות גדלת הבורא שהוא בחינת הכונות של 'הודו', שאז עולין מעשיה ליצירה, ואז מזכירין גדלת הבורא, עין שם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו בעצמו בחינת העצה השניה הנ"ל, דהינו לשמח בחסדו וטובו הגדול יתברך. כי כל מה שזוכרים ומגלין חסדו וטובו יתברך נתגלה גדלתו ותפארתו יתברך יותר ויותר. כי עקר גדלתו של יוצר בראשית הוא בחינת החסד הגדול שהוא עושה עמנו בכל עת בכל דור ודור, כי מדת החסד נקרא גדלה, כמו שכתוב (דברי הימים–א כט): "לך ה' הגדלה" – זה חסד כידוע, וכל מה שנתגלה חסדו יותר נתגלה גדלתו יתברך יותר. על־כן כשאדם משמח את עצמו בשמחת ישראל, ומזכיר את עצמו חסדיו ונפלאותיו שעשה עמו, ומאמין בחסדיו וטובו הגדול שעדין יש לו תקוה תמיד כאשר הודיעונו צדיקים האמתיים, על־ידי־זה נתגלה גדלת הבורא יתברך, כי זה עקר גדלתו כנ"ל, ועל־ידי־זה מכניע ומשבר הקלפות שבמדרגה שמתפשטים כנגדו וזוכה לבטלם ולבוא למדרגה השניה, וכן בכל פעם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

י והכלל, שצריכין לידע ולהאמין שחסדו וטובו יתברך הוא בלי שעור, כמו שכתוב "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו", וכתיב (ישעיה נד): "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש", וכל התקוה לעולם הבא שאנו מצפין לקבל ממנו יתברך, הכל הוא רק מתנת חנם, רק שהוא ברחמיו רוצה שנכין עצמנו לקבל מתנתו הטובה, על־כן בכל עת ושעה ורגע יש בידינו להתחיל מעתה להכין עצמנו לקבל טובו וחסדו, והעקר על־ידי הרצון, כמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו ז"ל שעקר הוא הרצון וכו', וזה יש בידינו תמיד. כי חסדו גדול כל־כך עד שגם ההכנות בעצמם הוא נותן לנו במתנת חנם, כאשר אנו רואין בחוש שהוא עוזר לנו בכל יום להניח טלית ותפלין ולקרות קריאת שמע פעמים בכל יום, מה שאין אנו ראוים לזה כלל, כאשר יודע כל אחד בנפשו, וכן בשארי מצות, על־כן ראוי לנו בכל עת להודות לו ולברכו על כל החסד אשר עושה עמנו ואשר עתיד לעשות עמנו, ולבטח בחסדו ולצפות לישועתו ולשמח נפשנו מאד בכל זה, ועל־ידי־זה נזכה להתגבר בכל פעם על גדל ההתפשטות שמתפשטין נגדנו בכל עת, עד שנזכה להתקרב אליו יתברך על־ידי גדל חסדיו ורחמיו המרבים והגדולים שאינם תמים ואינם כלים לעולם, אמן ואמן:

העתקת הקטע עם מראה המקום

יא ועל־כן לא רצה אברהם אבינו לקח המערת המכפלה במתנה מעפרון, כמו שכתוב (בראשית כג): "בכסף מלא יתננה לי". כי לגדל עצם הקדשה שהיתה שם, וכשהיתה תחת יד עפרון היו הקלפות מסבבין אותה מאד, ועל־כן אצל עפרון היתה חשך אפלה כמובא, על־כן לא היה באפשר להוציאה מעפרון במתנה בחנם, כי אם בכסף מלא, כי אי אפשר להוציא ולהעלות הקדשה בחנם, בפרט קדשה גבהה כזאת. ועל־כן נתן לו ארבע מאות שקל כסף, שהם מרמזין על ארבע מאות עלמין דכסופין, כמו שכתוב בזהר הקדוש, הינו כי ממון של אברהם היה קדוש מאד ונתגלו בו כל הגונין עלאין שהם גדלת הבורא יתברך, שזהו בחינת ארבע מאות עלמין דכסופין שבהם מתענגים הצדיקים, שהם בחינת כלל כל הגונין הקדושים שהכל תאבים ומתענגים לראותם ולהסתכל בהם. וזהו בחינת "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", ותרגומו: 'דמתקבל בסחורתא בכל מדינתא', הינו שכל הסחורות והמשא ומתן שבכל המדינות הכל נעשה על־ידי הכסף, כמו שכתוב (קהלת י): "והכסף יענה את הכל", מחמת שבהכסף כלולים כל הגונין עלאין שכלולים בארבע מאות עלמין דכסופין שהם בחינת "ארבע מאות שקל כסף". ובכח זה קנה אברהם את מערת המכפלה מעפרון, על־ידי שגלה גדלת הבורא על־ידי הארבע מאות שקל כסף שלו שהיו כלולים בהם כל הגונין וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה נכנעו הקלפות שרצו להתאחז שם ונפלו ונתבטלו, ועלתה השדה והמערה ונקנה לאברהם, כמו שכתוב: "ויקם שדה עפרון", 'תקומה היתה לו', כמו שפרש רש"י שם, והכל על־ידי התגלות הגונין שבכסף של אברהם וכנ"ל. אבל בודאי עפרון לא זכה להנות מאלו הגונין, כי אחר־כך כשבא הכסף לידו נתעלמו הגונין שהם בחינת ארבע מאות עלמין דכסופין, וכמבאר לעיל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכן דוד לא רצה לקבל גרן ארונה בחנם, כי שם היה מקום הבית־המקדש, שהיה בלתי אפשר להוציא מהסטרא אחרא בחנם כי אם בכסף מלא, להכניע הקלפות שסבבוה על־ידי התגלות הגונין שבכסף וזהב וכנ"ל. ועל־כן נזכר שם אצל דוד כסף וזהב, כמו שכתוב בדברי הימים (א כא): "בכסף מלא וכו' ויתן דויד וכו' שקלי זהב", כי שם היו צריכין להעלות קדשה גבה ביותר שהוא מקום הבית־המקדש ובית קדשי קדשים, על־כן הכרח לגלות כל הגונין שבכסף וזהב, כדי להכניע הקלפות שהיו מסבבים שם, כי כל מה שהקדשה גבה יותר מסבבין שם הקלפות ביותר, וכמו כן צריכין להמשיך התגלות הגונין יותר כדי להכניעם ולבטלם על־ידי־זה וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

יב וזהו (בראשית כח): "ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה", הינו כשאיש הישראלי יוצא מדרגא לדרגא אז משתטחים ומתפשטים כנגדו הקלפות שהם הדמיונות וכו', שהם בחינת חרון אף, כי הם מתקפא דדינא כידוע. וזהו "ויצא יעקב" שהוא איש הישראלי, "מבאר שבע", הינו מהמדרגה הקדושה שהיה בה שנקראת באר שבע, כי כל דרגא ודרגא דקדשה כלולה מכל השבעה מדות שהם ז' ימי הבנין שכלולים בכל דרגא. וכשיעקב שהוא איש הישראלי יוצא משם כדי לבוא למדרגה שניה הגבה יותר, אז "וילך חרנה", שמכרח לילך דרך החרון אף שהם הקלפות, שמהם כל הדמיונות והתאוות והבלבולים שמתפשטים נגדו בכל פעם כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

אבל מחמת שאיש הישראלי בחינת יעקב חזק בדעתו ואינו מניח את מקומו, ואינו נופל בדעתו מחמת זה, רק מתחזק בכל מה דאפשר לעמד על עמדו, על־ידי־זה: "ויפגע במקום", על־ידי־זה זכה להבין האמת שמה שמתפשטים התאוות וכו' כנגדו כל־כך אין זה נפילה חס ושלום, רק שהוא מחמת שצריך לבוא למדרגה גבה יותר ולהתקרב לה' יתברך בהתקרבות יותר, מחמת זה מתפשטים כנגדו כל־כך כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "ויפגע במקום", שזכה בתקף החרון אף שהם הקלפות שהתפשטו כנגדו לפגע שם במקומו של עולם, כי כל מה שעולין למדרגה גבה יותר, מתקרבין ביותר לה' יתברך שהוא מקומו של עולם, שכל המקומות וכל הדרגות שבעולם כלולים בו יתברך, כי הוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו. הינו שיעקב בחינת איש הישראלי על־ידי גדל התחזקותו זכה להבין האמת שאין זה נפילה והתרחקות חס ושלום, רק פגע שם דיקא במקומו של עולם, שהבין ששם דיקא צריך לבוא למדרגה גבה יותר להתקרב ביותר לה' יתברך, ועל־כן מתפשטים כנגדו כל־כך.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואז: "וילן שם כי בא השמש", הינו, שקבל על עצמו וסבל צער החשך שהוא בחינת לילה, ולן שם בצערו שהיה לו מרדיפת התאוות והדמיונות שהם בחינת חרון אף, שהם בחינת הקלפות שהתפשטו כנגדו מחמת שהיה צריך לעלות למדרגה שניה כנ"ל. וזהו "כי בא השמש", שהוא השכל והמחין שנסתלקו ממנו, כי בעת התגברותם והתפשטותם אין השכל בשלמות, כי כח המדמה שמשם כל התאוות וכו' הוא כנגד השכל כמבאר בתחלת התורה הנ"ל, עין שם. וזהו "כי בא השמש" – 'שלא בעונתה', כמו שדרשו רבותינו ז"ל, הינו שבודאי ביאת השמש שהוא הסתלקות המחין שהיו לו אז היה שלא בעונתה, שלא בזמנו, כי לא היה בדין שיסתלק שכלו ממנו ויתפשטו כנגדו כל־כך, כי לא היה מחמת נפילתו חס ושלום, רק מחמת שהיה צריך לעלות למדרגה שניה כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו", ואמרו רבותינו ז"ל שהיו שתים עשרה אבנים כנגד שנים עשר שבטי בני יעקב, שתים עשרה אבנים הם בחינת שתים עשרה אבני החשן שהיו על שמות שנים עשר שבטי בני יעקב, שהם כלליות הגונין, כי כל הגונין היו בשתים עשרה אבני החשן, שהם אדם ופטדה וכו', שכל אחד היה לו גון מיחד, נמצא ששתים עשרה אבני החשן הם כלליות הגונין, הינו שהמשיך התגלות הגונין שהם גדלת הבורא, שעל־ידי־זה הכניע הקלפות שבמדרגה, וזכה לצאת מהמדמה שבמדרגה השניה ולעלות אל השכל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "וישכב במקום ההוא", ואיתא שהוא בחינת 'ויש כ"ב', שהם כ"ב אתון דאוריתא, הינו שזכה לשבר המדמה ולעלות אל השכל ולהוציא מתיקות שכלו מכח אל הפעל, עד שזכה לשכל הנקנה שהוא בחינת נפת צופים ואמנה, כמו שכתוב שם בתחלת התורה הנ"ל, עין שם. וזהו בחינת כ"ב אתון דאוריתא, כי זהו שלמות השכל, כשמוציאין אותו מכח אל הפעל עד שזוכין לשכל הנקנה, דהינו להשיג דבר קים בתורה, ועקר שלמות השגת השכל הוא כשזוכין להכניס ההשגה בתוך צרופי אותיות שהם בחינת כ"ב אתון דאוריתא, דהינו שיוכל לדבר ולגלות זאת ההשגה על־ידי הדבור שכלול מעשרים ושתים אותיות, כי כל זמן שאין יכול להכניס השכל בתוך אותיות הדבור נחשב בחינת שכל בכח, ועקר מוציא מכח אל הפעל הוא כשמכניסו בתוך עשרים ושתים אותיות הדבור, שזהו בחינת (שיר השירים ד): "נפת תטפנה שפתותיך" המובא שם בהתורה הנ"ל לענין זה, עין שם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "וישכב במקום ההוא" – 'ויש כ"ב', שעל־ידי שעמד איש הישראלי על עמדו, ולא הניח עצמו לפל על־ידי תקף ההתפשטות שהתפשטו כנגדו, וזכה להמשיך התגלות הגונין עד שהכניע ושבר אותם, על־ידי־זה זכה לעלות אל השכל שבמדרגה הגבה יותר, עד שהוציא השכל מכח אל הפעל שהוא בחינת אותיות הדבור, בחינת כ"ב אתון דאוריתא כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואז: "ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה", הינו שאז הראו לו שכל עבודת האדם בזה העולם הוא בבחינה זאת, בבחינת "סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה", הינו שהוא צריך בכל פעם לעלות מדרגא לדרגא כמו שעולין בסלם, ומחמת זה מתגברין ומשתטחין ומתפשטין כנגדו כל־כך בכל פעם כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו", "מלאכי אלקים" הם העובדי ה' שנמשלו למלאכים, "עלים וירדים בו" בזה הסלם, כי כל עליתם וירידתם הוא בבחינת הסלם הזה, שמי שהוא פקח ומאמין לדברי הצדיק שאין זה נפילה כלל ומתחזק ומתגבר כנ"ל, הוא עולה על־ידי־זה למדרגה הגבה יותר, ולהפך, מי שאינו מתחזק הוא יורד חס ושלום על־ידי־זה.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "והנה ה' נצב עליו ויאמר וכו'", שהבטיחו בכמה הבטחות. כי מחמת שיעקב שהוא איש הישראלי הכשר עמד בנסיון, ולא הניח את מקומו עד שעלה למדרגה שניה כנ"ל, על־כן הבטיחו ה' יתברך שיהיה עמו וכו' ושמרתיך בכל אשר תלך וכו', שהבטיחו שאף־על־פי שיעבר עליו עוד כהנה וכהנה, אבל ה' יתברך ישמרהו בכל עת בכל אשר ילך עד אשר יביאהו למדרגתו העליונה בשלמות, בחינת: "כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך", 'בשבילך', דהינו מה שדבר עם הצדיקי אמת את כל המדרגות הקדושות שיזכנו ברחמיו המרבים וכנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי". הינו כשהקיץ משנתו וצערו שהיה לו בעת שהתפשטו כנגדו כל־כך, אז אמר: "אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", כי נדמה לי כאלו אין שם ה' יתברך, כי הדמיונות רצו לבלבל אותי כאלו אין שם ה' יתברך, ורצו להפיל אותי חס ושלום, ומה גדלו חסדי ה' אשר עזרני עד כה לעמד על עמדי עד שנודע לי כי באמת יש ה' במקום הזה, כי באמת לא היה נפילה כלל, רק שהתפשטו כנגדי מחמת שהייתי צריך לעלות למדרגה גבה יותר ולהתקרב לה' יתברך בהתקרבות יותר כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל־כן נדר יעקב נדר להקריב קרבנות ולתן צדקה, כמו שכתוב: "והאבן הזאת אשר שמתי מצבה וכו', וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך". כי עקר הכנעת הקלפות שבכל מדרגה הוא על־ידי צדקה, שעל־ידי־זה נתגלין הגונין וכו' כנ"ל. וזהו גם כן בחינת קרבנות שבבית־המקדש שהם בחינת נדיבות לב, בחינת צדקה, שעל־ידי־זה משברין המדמה, כמבאר בתחלת התורה הנ"ל על מאמר רבותינו ז"ל (סוטה ט, יב) 'משחרב בית־המקדש', ששבירת המדמה הוא על־ידי קרבנות, עין שם:

העתקת הקטע עם מראה המקום

יג וזהו: "וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדלה על־פי הבאר וכו'" (בראשית כט). "וישא יעקב רגליו", הינו שיעקב נשא את רגליו שהוא בחינת מדרגה התחתונה ועלה למדרגה הגבה בכל פעם. כי על־ידי שעמד בנסיון כל־כך, ולא הניח לפל עצמו בכל מה שעבר עליו, עד שזכה להשיג השגה הנ"ל שהקלפות והדמיונות מתפשטין בכל דרגא ודרגא וכו', ושהכנעתם על־ידי התגלות הגונין וכו', שזהו בחינת כל השגת החלום שראה אז, מראה הסלם וכו', ושה' יתברך נצב עליו לשומרו בכל דרגא ודרגא וכו' כנ"ל, אז "וישא יעקב רגליו", שזכה לנשא ולהגביה תמיד בחינת רגלין, הינו מדרגות התחתונות, ועלה בכל פעם למדרגה עליונה, כי מדרגה התחתונה נגד הגבה ממנה היא בחינת רגלין כידוע.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ואז: "וילך ארצה בני קדם", שהלך להודיע ענין זה לכל החפצים לשוב לה' יתברך כדי שיתחזקו בכל פעם ולא יפלו לעולם. וזהו "ארצה בני קדם", "בני קדם" הם בחינת נפשות הגבוהות בשרשן שנפלו למה שנפלו, לבחינת ארציות וגשמיות, כי הם נקראין "בני קדם" מכמה טעמים, כי הם בשרשן נקראין בני אל חי, בחינת (דברים יד): "בנים אתם לה' אלהיכם", וזהו בחינת "בני קדם", כי ה' יתברך קדמון לכל, כמו שכתוב (שם לג): "מענה אלקי קדם", וכמו שפרש רש"י שם. גם התורה נקראת קדם, כי אוריתא קדמה לעולם, כמו שכתוב (משלי ח): "מראש מקדמי ארץ", הינו שאלו הנפשות הם בחינת בני ה' יתברך, בני תורה. גם נפשותם בעצמם נקראים קדם, כי נפשות ישראל קדמו לעולם, כי 'ישראל עלו במחשבה תחלה', כי באמת 'ישראל ואוריתא וקדשא בריך הוא כלא חד'. גם קדם מרמז שאלו הנפשות אינם מהדורות הללו כלל, רק מבחינת שנים קדמוניות, (כאשר הבנתי משיחתו הקדושה), הינו שאלו הנפשות יקרות וגבוהות בשרשן מאד, אך נפלו לארציות וגשמיות וצריכין להשיבם לשרשם. וגם בשביל זה נקראים "בני קדם", בחינת (איכה ה): "השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם", כי תשובה קדמה לעולם. הינו שיעקב שהוא הצדיק הגדול האמתי, על־ידי שכבר נשא והגביה כל המדרגות התחתונות, הלך ארצה בני קדם להחזירם בתשובה כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וירא והנה באר בשדה וכו' והאבן גדלה על־פי הבאר, שראה אבן גדולה על הבאר מים חיים, שהוא הדעת והשכל האמת הנקרא 'באר מים חיים', כי נמשך מהמעין היוצא מבית ה', שמנח עליו אבן גדולה, שהוא בחינת הכח המדמה שנקרא 'לב האבן', כמו שכתוב בהתורה הנ"ל על 'בטל השמיר וכו" עין שם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "והנה שלשה עדרי צאן רבצים עליה". שלשה עדרי צאן הם בחינת שלשה מדרגות שיש בישראל, שהם גדולים וקטנים ובינונים, והם שלש מדרגות כנגד שלש בחינות שיש בשכל, שהם שכל בכח ושכל בפעל ושכל הנקנה. כי יש ששברו קצת לב האבן שהוא המדמה ועלו אל השכל, אבל השכל עדין בכח, וזהו בחינת הקטנים במעלה שלא הגיעו רק להשכל בכח ואינם מוציאים אותו אל הפעל, וגם זהו מחמת לב האבן שלא שברו אותו לגמרי. ויש שכבר הוציאו השכל מכח אל הפעל אבל עדין לא באו לשכל הנקנה, וגם זהו מחמת האבן הנ"ל, והם בחינת בינונים. ויש שהגיעו גם לשכל הנקנה אבל עדין מנח האבן גדולה לפניהם על הבאר בכל דרגא ודרגא שצריכין לעלות אליה, כי בכל דרגא ודרגא יש שם דמיונות אלו, שהם בחינת האבן גדולה שעל־פי הבאר שהוא בחינת השכל היוצא מהמעין היוצא מבית ה' כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, והאבן גדלה על־פי הבאר", שכל עדרי צאן קדשים, שהם נפשות ישראל המתקרבים לגדולים ומנהיגים של הדור שהם נקראים רועים, שכלם משקים אותם הרועים מהבאר ההיא הנמשך מהמעין הנ"ל היוצא מבית קדשי קדשים, הינו מהשכל של הצדיק הגדול שהוא בחינת יעקב שהוא כבר הגיע עד תכלית מדרגה העליונה, כי כבר פגע במקום וכו' שהוא מקום נקדת האבן שתיה שהוא מקום קדשי קדשים, שמשם שרש המעין יוצא, שרש לכל השכליות שמשיגין כל הרועים שהם המנהיגים להשקות את הצאן שהם הנפשות שתחתם. כי מזה המעין היוצא מבית ה' מבית קדשי קדשים, מתפשטים ונמשכים ממנו כמה בארות ונחלים מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, ובכל מקום שחופרין יכולין למצוא בארות ומעינות, כמו שבגשמיות בכל מקום שחופרין מוצאין מים, כך יכולים לחפר ולמצא בארות ומעינות של מימי הדעת בכל מקום ובכל דרגא, רק שצריכין לחפר ולבקש הרבה. ועל־פי רב כבר הבאר חפור ומוכן לשאב ממנו, אבל אבן גדולה על־פי הבאר, שהם כלל כל המניעות והתאוות והבלבולים וכו' שנמשכין מלב האבן מכח המדמה וכו' כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ונאספו שמה כל העדרים וגללו את האבן מעל־פי הבאר והשקו את הצאן, והשיבו את האבן על־פי הבאר למקמה. שמחמת כבד האבן גדולה צריכין להתאסף כלם יחד, וגוללין האבן רק לפי שעה להשקות את הצאן ואחר־כך משיבין האבן למקומה. זה בחינת שאין הנפשות המתקרבין יכולין לקבל שכל ודעת כי אם בעת שהם אצל הרועים והמנהיגים, ואחר־כך כששבים לביתם אין להם שום שכל ועצה איך להתחזק בעבודת ה', כי כבר השיבו את האבן על־פי הבאר למקומה.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "ויאמר להם יעקב אחי מאין אתם, ויאמרו מחרן אנחנו", ששאל אותם: "אחי", הלא אתם אחי בשרש נפשותיכם, כי אתם נמשכים ממקום גבה מאד, אך עתה "מאין אתם", להיכן נשלכתם ומאין באתם עתה. והשיבו: "מחרן אנחנו", שאנו מחרן, בחינת חרון אף, שהוא היצר הרע שיניקתו מחרון אף ודינים, שהתגבר עלינו והתגרה בנו מאד.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור. לבן בן נחור זה בחינת כלל כל הרמאות והערמומיות שהבעל דבר מכניס בעולם, ומתלבש את עצמו במנהיגים וגדולים ומכניס בלבם לחלק על הצדיק הגדול האמתי שהוא בחינת יעקב, שהוא בחינת נקדת האמת שבכל הצדיקים, בחינת (מיכה ז): "תתן אמת ליעקב". ועקר כל הרמאות והערמומיות של הבעל דבר הוא על־ידי כח המדמה כשאין זוכין לבררו כראוי. כי כל הטעותים שבעולם נמשכין מכח המדמה, כנראה בחוש אפלו בדברים גשמיים, שכח המדמה מטעה לפעמים את האדם וסובר על עץ שהוא אבן וכיוצא. אבל בדברים גשמיים יכולין לברר השקר והטעות מיד על־ידי חוש הראות, אך בדברים הנוגעים אל השכל קשה מאד לברר הדבר ולעמד על האמת כשכח המדמה מתפשט ומטעה את בני אדם להפך את האמת, כי מרבוי הדמיונות יש לו כח להפך כל דבר מהפך אל הפך עד שקשה מאד לעמד עליו, כי אם כשמקרבין עצמן לצדיקי אמת שהם בחינת יעקב, שהם בחינת נקדת האמת לאמתו.

העתקת הקטע עם מראה המקום

אבל הבעל דבר מתגרה על זה ביותר ומניח את עצמו לארך ולרחב להרבות מחלקת על צדיק כזה שהוא בחינת נקדת האמת, שכבר שבר והכניע ובטל את כח המדמה לגמרי, כי הבעל דבר מסבב בתחבולותיו ומכניס בלב בני אדם שיאמרו עליו ההפך ממש, כאלו הוא הפך האמת ממש חס ושלום, ובודה עליו כזבים ומחפה עליו דברים אשר לא כן.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועקר התגרות הבעל דבר הוא בגדולים כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוכה נב.), הינו שמתגרה בגדולים ומנהיגים של הדור שיטעו בו ויאמרו עליו מה שיאמרו, כדי לרחק ישראל ממנו חס ושלום, מחמת שיודע שאם יתקרבו אליו ולדרכיו ולעצותיו הקדושים יקרב כלם לה' יתברך, על־כן מרבה מחלקת עליו, והכל על־ידי כח המדמה שמשם כל הרמאות והטעותים והערמומיות שבעולם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת "לבן בן נחור", כי כח המדמה נקרא לבן הארמי על שם שמשם כל הרמאות והטעותים שבעולם כנ"ל. ועל־כן נקרא לבן, כי דרכו תמיד להתלבש עצמו במצות, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו ז"ל (בסימן א') על מאמר רבה בר בר חנה 'ומתחזי כי צוציתא דנורא חורא ברישה וכו". כי מכניס בלב שמצוה גדולה לחלק עליו, כי מהפך האמת מהפך אל הפך כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

גם כי המח הקדוש של הצדיק האמת הוא בחינת לבן העליון, בחינת (שיר השירים ד): "באר מים חיים ונוזלים מן לבנון" – 'מן לבונא דמחא', בחינת 'מסטרא דימינא מחא חורא ככספא', כי מחו הקדוש הוא זך ונקי ככסף צרוף, וכל התורה שהוא מגלה הוא אמת ברור זך ונקי בלי שום סיג ופסלת כלל, בחינת (תהלים יב): "אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף וכו' מזקק שבעתים". ולעמת זה הכח המדמה שמטעה את האדם נקרא לבן הארמי, כי מרמה ומטעה כל־כך את בני אדם בכמה מיני טעיות ושקרים, עד שהשקר ברור אצלם כאלו אין בו שום ספק לנטות אל האמת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת לבן דקלפה, בחינת ארבע מראות נגעים שכלם מראיהם תכלית הלבן. הינו כי כשמבררין דבר לאמתו, הוא בחינת שמלבנים הדבר ומבררים אותו כשמלה, כמו שכתוב (ישעיה ג): "שמלה לכה וכו'", ודרשו רבותינו ז"ל (חגיגה יד.): 'דברים הברורין כשמלה', וכמו שדרשו רבותינו ז"ל: "ובלבנים" – 'לבון הלכתא'. אבל הסטרא אחרא מתגרה להפך האמת על־ידי הטעותים של כח המדמה, עד שמלבין השקר כאלו הוא ברור ומלבן שכך הוא הדבר, כאלו אין בו שום צד נטיה אל ההפך שהוא האמת, ועל־כן נקרא לבן הארמי.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת "לבן בן נחור", מחמת שעל ידו כל ההתגרות והמחלקת שחולקין על הצדיק האמת שהוא בחינת יעקב, בחינת נקדת האמת שבין כל הצדיקים, בבחינת (שיר השירים א): "בני אמי נחרו בי, שמני נטרה את הכרמים, כרמי שלי לא נטרתי". כרמים הם בחינת מנהיגים כמו שפרש רש"י שם. "בני אמי" פרש רש"י: 'אנשי מצרים', הינו בחינת כח המדמה שהוא בחינת פרעה ומצרים, (כמו שכתוב בהתורה 'ויהי מקץ' בסימן נ"ד, עין שם). הינו שבני אמי שהם כחות המדמה שאינו מברר, הם נחרו ונתגרו בי, הינו בכנסת ישראל, עד אשר "שמני נטרה את הכרמים", הם בחינת מנהיגים אחרים שאינם יכולים להועיל לי. "כרמי שלי לא נטרתי", "כרמי שלי" הוא בחינת המנהיג האמת הינו הצדיק האמת. ועל־כן נקרא "כרמי שלי", כי הוא יודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד ולתן עצה והתחזקות וכו' לכל אחד מישראל כראוי לו, ועל־כן נקרא "כרמי שלי", כי הוא המנהיג שלי, הינו של כל אחד ואחד מישראל באמת, כי רק הוא יודע להנהיג אותי ולהושיע לי באמת. אבל שאר המנהיגים החולקים עליו נקראים כרמים ומנהיגים אחרים ואינם שלי, כי אף־על־פי שיש בהם כמה שהם צדיקים וכשרים, אבל מאחר שעדין לא שברו המדמה לגמרי ואינם יכולים להושיע לי, על־כן אינם מנהיגים שלי, מאחר שאיני יכול לקבל תועלת מהם.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל־כן מבקשת כנסת ישראל מה' יתברך: "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים וכו', שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך". הינו שכנסת ישראל מבקשת ומתחננת מה' יתברך שיגיד לה ויגלה לה האמת "איכה תרעה איכה תרביץ", הינו איכה ואיפה הוא הרועה את ישראל באמת בעת הגלות המר הזה שהוא בחינת "בצהרים", כמו שפרש רש"י שם שהוא עת החם שרע להצאן, (ועין מזה במקום אחר). ובשביל זה נקרא הכח המדמה "לבן בן נחור", בחינת "בני אמי נחרו בי", מחמת שכל ההתגרות לחלק על הצדיק האמת הוא על־ידי כח המדמה שמטעה את האדם עד שמהפך האמת לשקר והשקר לאמת, כמו שכתוב (ישעיה ה): "הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע, שמים אור לחשך וכו', שמים מתוק למר וכו'".

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו ששאל אותם: "הידעתם את לבן בן נחור", הינו שאמר להם מאחר שאצלכם עדין מנח האבן גדולה על־פי הבאר, על־כן אני שואל אתכם: "הידעתם את לבן וכו'" שהוא בחינת הכח המדמה כנ"ל. הינו כי בודאי יש לכם ידיעה ואהבה והכרות עמו, כי ידיעה לשון אהבה. "ויאמרו ידענו", שהודו לו שעדין לא שברו המדמה והם יודעיו ואוהביו עדין.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ויאמר השלום לו, ויאמרו שלום, ששאל אם שלום לבחינת הכח המדמה, הינו אם יש שלום להמנהיגים שלא שברו עדין את המדמה, אם שלום להם, והשיבו "שלום", כי להם בודאי יש שלום כי אין עליהם מחלקת, כי אין הבעל דבר מתגרה להרבות עליהם מחלקת, מאחר שאין בהם כח לעזר לישראל להחזירם למוטב, כי הוא מתגרה רק להרבות מחלקת על הצדיק האמת בחינת יעקב שהוא יכול להוכיח את ישראל ולהחזירם למוטב. וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (כתובות קה:): 'האי צורבא מרבנן דמרחמי לה וכו' משום דלא מוכח להו וכו", נמצא שאלו שאין מועילים לישראל להם יש שלום.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו: "ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן", רחל היא התורה, (כמו שפרש אדוננו מורנו ורבנו ז"ל במקום אחר). ומי שאין המדמה שלו מברר כראוי אזי גם חדושי התורה שלו הם משם, מבחינת המדמה שאינו מברר שמדמה מלתא למלתא, והוא מנהיג את ישראל בהתורה שלו. אבל התורה שלו אינה יכולה לעזור להם כלל, והלואי שלא תקלקל להם. אך העולם טועים וסוברים שיכולים להנהיג ולרעות צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו "ויאמרו שלום והנה רחל בתו באה עם הצאן", שאמרו שאלו המנהיגים שהם מסטרא דלבן שעדין לא בררו המדמה יש להם שלום גדול כנ"ל, והם גדולים בעולם ומנהיגים ורועים את צאן קדשים בהתורה שלהם. וזהו "והנה רחל בתו באה עם הצאן", הינו שהתורה שנמשכת מכח המדמה שהיא רחל בתו של לבן, שהיא התורה של אלו המנהיגים כנ"ל, "באה עם הצאן", שהולכת עם צאן קדשים ורועה אותם, כי הם גדולים בעולם ושלום להם ותורתם מנהגת ורועה עדרי צאן קדשים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ויאמר הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה וכו'. ואיתא שזה מרמז על אריכת הגלות, שעוד היום והזמן של הגלות גדול, כי הגלות יתארך, הינו שיעקב אמר להם שעל־ידי תורה כזאת אי אפשר לקרב את הגאלה. וזהו "הן עוד היום גדול", שבהכרח שהגלות יתארך חס ושלום. "לא עת האסף המקנה", שעדין אין עת לאסף ולקבץ המקנה צאן קדשים, דהינו נפשות בני ישראל, להשיבם לנויהם על־ידי תורה כזאת שאין בה כח לתקן את ישראל להשיבם לאביהם שבשמים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

השקו הצאן ולכו רעו, זה בחינת (שיר השירים א): "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן, ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים", עין בפרוש רש"י שם. הינו שכל זמן שאין יודעין האמת הברור למי להתקרב, צריכין לעת עתה להתקרב לאלו המנהיגים, כי ברבם יש טוב הרבה וגם בהתורה שלהם יש טוב הרבה, רק שיש בהם אחיזת המדמה. על־כן כל זמן שאין יודעין מהצדיק האמת ששבר המדמה לגמרי, צריכין להתקרב להם, בבחינת "אם לא תדעי וכו' צאי לך וכו' ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים". וזהו: "השקו הצאן ולכו רעו", הינו שאמר להם שהגאלה אי אפשר לקרב על־ידי תורה כזאת, אך אף־על־פי־כן "השקו הצאן ולכו רעו", מאחר שאין יודעין עדין מנקדת האמת וכנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ויאמרו לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וגללו את האבן וכו', שהשיבו לו ואמרו שגם זה לא נוכל עד אשר יאספו כל העדרים וכו', הינו שגם התורה והנהגה הזאת אין אנו יכולין כי אם על־ידי שמתאספים יחד כל העדרים, כי בעת האסיפה והקבוץ שמתקבצין הרבה מישראל אצל כמה גדולים ומנהיגים, אז "הן אל כביר לא ימאס" (איוב לו) ויכולין להמשיך לפי שעה איזה מימי התורה להשקות הצאן קדשים. אך אחר־כך "והשיבו את האבן על־פי הבאר למקומה", שחוזר היצר הרע למקומו. וכמבאר במדרש על הפסוק זה: "ונאספו שם כל העדרים" – 'זה הצבור וכו", "והשיבו את האבן", 'שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר למקומו'.

העתקת הקטע עם מראה המקום

עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן, שבתוך שדבר עמם בתוך כך ראה והסתכל על הטוב הצפון בדבריהם דהינו התורה שנפלה אצלם. וזהו "ורחל באה עם הצאן", שראה את התורה שהיא בחינת רחל שבאה עם הצאן קדשים ומנהגת אותם. כי הצדיק בחינת יעקב יכול למצוא תורה בתוך כל הדבורים שמדבר עם העולם.

העתקת הקטע עם מראה המקום