ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · מתנה ומתנת שכיב מרע ב
התאמת הקריאה
בשטר מתנה צריכין לכתב כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא ואם לאו השטר בטל, כמבאר בשלחן ערוך:
על פי המבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה, על פסוק ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר, במאמר המתחיל בענין הנהגת הפשיטות של הצדיק האמת (בלקוטי תנינא סימן עח), עין שם:
והכלל, כי כל החיות הוא מהתורה אך בעת שבטלים מן התורה או האנשים הפשוטים שאינם עוסקים בתורה מהיכן הם מקבלים חיות הלא עקר החיות הוא רק מהתורה. אך הם מקבלים חיות מבחינת ההנהגה של קדם מתן תורה שאז היה העולם מתנהג בחסדו שזה בחינת אוצר מתנת חנם, כי אז לא נתנה התורה רק התורה היתה בהעלם בתוך דרך ארץ, דהינו בכל הדברים שבעולם שכלם נבראו בעשרה מאמרות, ובתוך העשרה מאמרות כלולים עשרת הדברות נמצא שבכל דבר שבעולם יש תורה נעלמת. ואז קדם מתן תורה היה מתקים העולם בחסד חנם על ידי התורה הנעלמת בכל דבר. וזה בחינת הדרך לארץ ישראל, כי זה בחינת בראשית כח מעשיו הגיד לעמו כדי שלא יאמרו לסטים אתם שכבשתם ארץ וכו', לפיכך כח מעשיו הגיד לעמו לתת וכו' וברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו, עין שם ענין זה באריכות:
וזה בחינת שטרי מכירה ומתנה, כי עקר המכירה והמתנה הוא שצריך למסר ולהקנות לחברו הכח שיש לו באותה הקרקע, כי קרקע אינו נמסר מיד ליד ועקר המכירה והמתנה הוא שמוסר ומקנה לו הכח שיש לו באותה הקרקע. ועל כן נקנה השדה בשטר, כי עקר הכח שיש בכל דבר הוא בחינת כ"ח אתון של מעשה בראשית שבהם נברא זה הדבר שהוא עקר הכח והחיות של כל דבר ודבר שבעולם. וזה בחינת השטר, כי אותיות השטר הם בחינת כ"ח אתון הנ"ל, כי עקר כ"ח אתון שהם החיות של כל הדברים הם בחינת אותיות התורה שבהם נברא העולם שהם בחינת כ"ח אתון של מעשה בראשית שהם עקר הכח והחיות של כל הדברים. וזה בחינת אותיות השטר שהם בחינת כ"ח אתון הנ"ל, כי השטר נקרא ספר, כמו שכתוב, ואקח את ספר המקנה והמצוה וכו'. וכמו שכתוב, וכתוב בספר וחתום. כי השטר הוא בחינת ספר, בחינת תורה, כי צריך שיכתב על פי דיני התורה. נמצא שהשטר הוא בחינת תורה, ועל כן אותיות השטר הם בחינת כ"ח אתון הנ"ל שהם הכח והחיות של כל דבר. ועל כן על ידי אותיות השטר הוא מוסר לחברו הכח שיש לו בהשדה, כי השטר הוא בחינת הכח והחיות וכו' כנ"ל, כי עקר הזכות שיש להאדם בהנכסים שלו הוא רק בהחיות שיש בהדבר שהוא בחינת הכח שיש בהדבר שמקבל מכ"ח אתון הנ"ל, וכשמקנה הדבר לחברו, העקר הוא שמקנה לו הכח והחיות שיש בהדבר. ועל כן כל העשירות שיש להאדם נקרא על שמו כאלו עשה בעצמו אותן הנכסים, כמו שכתוב , עשה את כל הכבד הזה. וכמו שכתוב כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל, כי על ידי שזוכה בהכ"ח אתון שיש בהדבר שהם החיות של הדבר שזה עקר הזכות שיש לו בהדבר, על כן נחשב כאלו הוא עשה את הדבר, כי עקר הבריאה היה על ידי כ"ח אתון אלו כנ"ל, ועל כן נקרא ה' יתברך קונה שמים וארץ, כי הקנין הוא בחינת בריאת שמים וארץ, כי עקר הקנין על ידי כ"ח אתון שבהם נברא שמים וארץ וכנ"ל. נמצא שעל ידי אותיות השטר, שהם בחינת כ"ח אתון הנ"ל, שהם בחינת אותיות התורה כנ"ל, על ידי זה מקנה הכח שבנכסיו לחברו כנ"ל. וזה בחינת מה שהשטר עומד לראיה שאין השדה גזולה בידו, זה בחינת מה שמובא במאמר הנ"ל מאמר רבותינו זכרונם לברכה, כדי שלא יאמרו לסטים אתם, לפיכך כח מעשיו הגיד לעמו לתת וכו'. וזה בחינת השטר הנ"ל שהוא בחינת כ"ח אתון, בחינת כח מעשיו הנ"ל שעל ידי זה אין יכולים לעורר עליו ולומר לסטים אתה, כי השטר, שהוא בחינת כ"ח אתון כח מעשיו כנ"ל, הוא מעיד שזכה בהשדה על ידי כח מעשיו כנ"ל, כי מה שקרקע או חפץ אחר הולך מאחד לחברו במכירה או במתנה, הכל הוא על ידי כח מעשי בראשית, כי לפי כח מעשי בראשית כן ה' יתברך מסבב סבובים שיתגלגל הדבר מאחד לחברו והכל כפי כח מעשי בראשית. והשטר שהוא בחינת כ"ח אתון הנ"ל כח מעשי בראשית הוא מעיד שהכ"ח הנ"ל הוא עכשו בידו, כי הוא זכה בהכ"ח הנ"ל, בחינת כח מעשיו שיש בזה הדבר על ידי אותיות השטר כנ"ל:
נמצא, שעקר כח השטר הוא על ידי שאותיות השטר מקבלין כח מאותיות התורה שהם החיות של כל דבר ועל ידי זה נקנה הדבר מאחד לחברו. אך בחינת מתנה הוא לכאורה רחוק מהתורה ואין לו שרש בתורה לכאורה, כי עקר נתינת התורה היה כדי שיזכה האדם לקבל שכר עולם הבא בשכר עבודתו ולא יקבל מתנת חנם, כי רק בשביל זה ירדה הנשמה בזה העולם כדי שלא תהיה נזונת מנהמא דכסופא רק בשכר התורה שמקים, נמצא שעקר התורה הוא רק לקבל שכר עבודתו ולא לקבל מתנת חנם. וזה ידוע שכל דבר מכרח שיהיה לו שרש בתורה שהיא החיות של כל דבר, ואם כן בחינת מתנה מה שאחד נותן לחברו מתנת חנם מהיכן שרשו של בחינת מתנה מאחר שעקר התורה הוא רק שלא לקבל מתנת חנם כנ"ל. אך עקר בחינת מתנה שרשו מבחינה הנ"ל המבאר במאמר הנ"ל, דהינו מבחינת ההנהגה של קדם מתן תורה שאז היה העולם מתנהג בחסדו בבחינת אוצר מתנת חנם כנ"ל. וגם עכשו אפלו לאחר קבלת התורה עקר קיום העולם על ידי בחינה זו של מתנת חנם, כי יש כמה אנשים פשוטים בעולם ויש כמה רשעים בעולם שלא היה להם שום קיום על ידי התורה מאחר שאינם עוסקים בתורה וכו', רק עקר קיומם על ידי בחינת מתנת חנם וכמבאר הענין היטב שם במאמר הנ"ל. ומשם משתלשל בחינת מתנה גם בין אדם לחברו, כי בהכרח שיהיה בעולם בחינה זו של מתנת חנם, כי בלא זה לא היה קיום להעולם כנ"ל. ובאמת גם קדם מתן תורה שהיה מתנהג העולם בחסדו במתנת חנם גם אז היתה התורה במציאות רק שהיתה נעלמת, כי עשרת הדברות היו כלולים בעשרה מאמרות שהם כח מעשי בראשית, כמבאר היטב במאמר הנ"ל. נמצא שבחינת מתנה ששרשו מבחינת ההנהגה של קדם מתן תורה שהוא בחינת אוצר מתנת חנם כנ"ל, שם התורה נעלמת בהעלם כנ"ל. וזה שתקנו חכמינו זכרונם לברכה שצריך לכתב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא, כי היכי דלא להוי כמלתא דטמירתא, כי בחינת מתנה צריכין בהכרח לפרסם כדי להוציא מההעלם אל הגלוי, כי שם בבחינת מתנה התורה נעלמת בהעלם והסתר כנ"ל ועל כן צריכין דיקא לפרסם ולגלות ולכתב השטר מתנה בשוקים וברחובות כדי לפרסם שגם שם בבחינת מתנה יש גם כן תורה נעלמת ועל ידי זה עקר קיום המתנה, כי אין להמתנה קיום כי אם על ידי אותיות התורה שהם החיות של כל דבר שעל ידם עקר הזכות שזוכה אחד מחברו כנ"ל, ועל כן אין להמתנה קיום כי אם כשמפרסמין ומגלין השטר מתנה שעל ידי זה מוציאין בחינת התורה הנעלמת שם מהעלם אל הגלוי ואז דיקא מתקימת המתנה, כי כל זמן שהתורה בהעלם אין להעולם קיום בבחינת ראה שאין העולם מתקים, כי עקר קיום העולם על ידי התגלות התורה, כי אף על פי שהיה מתנהג העולם בחסדו קדם מתן תורה, עם כל זה כל העולם היה תלוי ועומד עד יום קבלת התורה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה )שבת פח.) ועל כן אין להמתנה קיום כי אם על ידי הפרסום והגלוי וכו' וכנ"ל. ועל כן צריכין לכתב בשטר מתנה כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כדי לפרסם ולגלות שגם שם בבחינת מתנה יש תורה, כי אותיות השטר הם בחינת אותיות התורה ואזי דיקא מתקימת המתנה, כי עקר הקיום על ידי התורה, דהינו על ידי התגלות התורה, כי גם קדם מתן תורה היתה התורה במציאות, רק שהיתה בהעלם ואז היה העולם מתמוטט ותלוי ועומד עד יום קבלת התורה שאז נתגלה התורה ויצאה מהעלם אל הגלוי וכו' כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן: