ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · פקדון וארבעה שומרים ג
התאמת הקריאה
ענין שומר חנם שפטור על הכל ואינו חיב רק לשבע ששמר כראוי ולא פשע בשמירתו ולא שלח בה יד וכו'. אבל אחר ששמר כראוי ואף על פי כן ארע הפסד כגון גנבה ואבדה ומכל שכן אונסין הוא פטור עליהם:
על פי התורה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' בלקוטי הראשון סימן סד עין שם כל התורה:
והכלל לעניננו שעקר הכל הוא האמונה השלמה, כי ישראל עם קדוש נקראים על שם זה עבריים על שם שעל ידי אמונתם השלמה הם עוברים על כל מיני חכמות. ועל כל החכמות שאינם חכמות באמת, שאי אפשר לישב הקשיות הנמשכין משם כי אם על ידי אמונה לבד עוברים גם עליהם. כי יש שני מיני אפיקורסות וקשיות, כי יש אפיקורסות שנמשך מבחינת רבוי אור שגרם שבירת כלים שמשם אחיזת הקלפות שהם בחינת כפירות ואפיקורסות ועל האפיקורסות הזאת נאמר ודע מה שתשיב לאפיקורוס, כי על זה האפיקורסות אפשר למצא תשובה ותרוץ, כי נמשך מבחינת רבוי אור וכו' כנ"ל שיש שם כמה ניצוצות הקדושים שהם בחינת חכמה ושכל, כי כל הניצוצות נמשכין מן החכמה שהוא עקר האור והחיות של כל הבריאה כלה, כי כלם בחכמה עשית וכו', עין שם. אבל יש אפיקורסות שנמשך מבחינת חלל הפנוי שמשם צמצם אלקותו לגמרי כביכול ועל כן האפיקורסות והקשיות הנמשכין משם אי אפשר לישבן בשכל בשום אפן כי זה החלל הפנוי היה הכרח לבריאת העולם כי אם לא היה הצמצום של החלל הפנוי היה הכל אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולם, על כן היה בהכרח שיצמצם ויפנה אלקותו משם לגמרי כדי שיהיה מקום להבריאה ועל כן אי אפשר למצא שם ה' יתברך על פי שכל בשום אפן, ועל כן נמשכין משם קשיות שאי אפשר לישבן בשום אפן כי אם היה יכל לישבן ולמצא גם שם את ה' יתברך אם כן יהיה הכל אין סוף ואין מקום להבריאה כנ"ל. אבל באמת לאמתו בודאי גם שם בהחלל הפנוי בעצמו נמצא גם כן ה' יתברך רק שהוא בהעלם גדול ואי אפשר להשיג זאת בשכל בשום אפן כי אם לעתיד לבא, אבל כל ימי עולם אי אפשר להשיג בשכל בחינת החלל הפנוי והקשיות הנמשכין משם כנ"ל כי אם על ידי אמונה לבד, שצריכין רק להאמין באמונה שלמה שבאמת כל הקשיות בטלים ומבטלים מעקרא, כי באמת הכל מאתו יתברך לבד ואפלו כל החלל הפנוי וכל הקשיות שבעולם הכל נמשך ממנו יתברך כי הוא יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכו' וכו', עין שם. והכלל שעל אלו הקשיות הנמשכין מבחינת חלל הפנוי עליהם נאמר, כל באיה לא ישובון. כי אי אפשר לישבן בשכל בשום אפן לגמרי כי אם על ידי אמונה לבד עוברים והולכין גם על אלו החכמות שבאמת אינם חכמות וכו', כי עקר ההתקרבות לה' יתברך הוא רק על ידי אמונה שלמה לבד וכו', עין שם כל זה היטב:
וזה בחינת החלוק שבין שומר חנם לשאר שומרים שמקבלים שכר, כי שומר חנם פטור על הכל בשבועה. ושאר שומרים בשכר חיבים לשלם ההזק כל אחד כדינו, כי באמת כל החפצים וכל הדברים צריכים לשמר אותם מאד מהזקות וכמו שמצינו שחכמינו זכרונם לברכה החמירו מאד בהשמירה אפלו של שומר חנם שצריך לשמר הפקדון בשמירה מעלה מאד. אבל בודאי עקר השמירה הוא רק על ידי ה' יתברך שהוא שומר עמו ישראל לעד. וכמו שכתוב (תהלים קכז), אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. ואם כן לכאורה קשה למה צריך האדם לשמר חפציו וממונו כלל ולמה החמירה התורה בדין שמירת הארבעה שומרים הלא אי אפשר להאדם לשמר כלל, כי בודאי עקר השמירה מה' יתברך לבד כנ"ל. אך הוא על פי התורה הנ"ל, כי כל ההזקות שבעולם נמשכין מהקלפות והסטרא אחרא שהם בחינת מזיקי עלמא. וזה ידוע בדברי רבנו זכרונו לברכה ובהזהר הקדוש שעקר הסטרא אחרא הוא בחינת כפירות, כי היצר הרע נקרא אל אחר כפירות, כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר. ומשם נמשכין כל הקלפות וכל התאות רעות וכל המזיקין שבעולם. ועל כן יש שני מיני שמירות שצריכין לשמר כל דבר משני מיני הזקות הנמשכין משני מיני כפירות הנ"ל שהם הכפירות הנמשכין מבחינת רבוי אור שאפשר למצא שם תרוץ והכפירות הנמשכין מחלל הפנוי שאי אפשר לישבן בשום אפן וצריכין לסמך רק על אמונה לבד כנ"ל. כי יש מזיקי עלמא הנמשכין מבחינת הכפירות הנמשכין מהקלפות שנתהוו על ידי רבוי אור וכל ההזקות הנמשכין על ידם אפשר להאדם לשמר עצמו מהם על פי שכלו ודעתו אשר חנן אותו ה', וזהו בחינת השמירה שחל על האדם שהאדם מחיב לשמר חפציו וממונו מאד בשמירה מעלה לשום עינו עליהם שלא יגיע להם שום הפסד ולא יהיה שוטה המאבד מה שנותנין לו. וכמו שהזהיר רבנו זכרונו לברכה מאד שצריך האדם לשמר מאד חפציו וממונו מאד מאד, מכל שכן כשנעשה שומר על ממון חברו שבודאי מחיב לשמר מאד מאד בעינא פקיחא ולא יפשע בשמירתו חס ושלום, כדי להציל החפץ מכל ההזקות הבאין מבחינת מזיקי עלמא הנמשכין משבירת כלים, כי כל ההזקות הבאין משם נכנעין ונתבטלים על ידי שמירת האדם דיקא, כי זה עקר עבודת האדם בעולם הזה לברר כל הניצוצות שנפלו על ידי שבירת כלים כידוע. ועקר הברור על ידי החכמה והשכל, כי כלם במחשבה אתברירו ועל כן נקראת קיום כל התורה בשם שמירה, כמו שכתוב, שמר ושמעת וכו'. וכמו שכתוב, ונשמרתם מאד לנפשתיכם. וכיוצא בזה הרבה וזה בחינת לעבדה ולשמרה לעבדה בפקודין דעשה ולשמרה בפקודין דלא תעשה. כי על ידי קיום כל מצות התורה על ידי זה שומרים את עצמו וכל התלוי בו מכל הקלפות ומזיקי עלמא, כי מבררים הניצוצות מהם שעל ידי זה נכנעים ונופלים ונתבטלים כל מזיקי עלמא, אבל יש מזיקי עלמא שיניקתם מבחינת הכפירות של בחינת חלל הפנוי כנ"ל ששם אין שום שכל באתגליא כלל ואי אפשר למצא שם את ה' יתברך כי אם באמונה לבד ועל כן מאלו ההזקות הנמשכין משם אי אפשר להאדם לשמר עצמו כלל בשום אפן ועליהם נאמר, אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. כי כל הסבות והמארעות הנמשכין משם הם למעלה משכל אנושי ואי אפשר להאדם להבין אותם כלל ואי אפשר לשמר עצמו מהם כלל, כי אינם נתבררים על ידי שכל אנושי כלל, כי אי אפשר לשכל אנושי לבררם וצריכין לסמך רק על אמונה לבד, לסמך עצמו רק על ה' יתברך לבד שהוא בעצמו ישמר אותנו מכל מיני הזקות הנמשכין משם, כי אי אפשר לשמר עצמו מהם בשכלו בשום אפן כי אם לסמך עליו יתברך באמונה שלמה כנ"ל:
וזהו בחינת משא ומתן, בחינת בטחון והשתדלות שאי אפשר להבין זאת בשום אפן, כמבאר בספרים. כי באמת העקר הוא הבטחון בה' יתברך כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלקים שפט זה ישפיל וזה ירים (תהלים עה). ואף על פי כן צריך האדם לעסק באיזה עסק ומשא ומתן להמשיך פרנסה כמו שכתוב, וברכך בכל אשר תעשה. אך הוא על פי הנ"ל, כי עקר העסק שצריך לעסק בעשית המשא ומתן הוא בשביל ברור הניצוצות משבירת כלים כידוע, כי הברור נעשה על ידי האדם דיקא כידוע ועל כן בהכרח שיעשה איזה עסק כדי לברר הניצוצות על ידי זה ועל ידי זה ממשיך פרנסה, אבל באמת העקר הוא הבטחון בה' יתברך, כי צריכין לברר השפע של הממון והפרנסה משני מיני קלפות הנ"ל שנמשכין משני מיני כפירות הנ"ל, והברור מהקלפות הנמשכין משבירת כלים זה נעשה על ידי האדם, כי בשביל זה נברא האדם לעבדה ולשמרה וכו' כנ"ל. אבל ברור השפע מהקלפות הנמשכין מחלל הפנוי זה אינו תלוי בדעת האדם ואי אפשר להאדם לעשות שום פעלה וחכמה והשתדלות לזה רק לבטח בה' יתברך לבד ולהאמין בו יתברך באמונה שלמה שהוא יתברך יזמין לו פרנסתו ברחמיו. וזהו בחינת פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל ותרגומו, ארי הוא יהיב לך עצה למקני נכסין. כי באמת מי שיש לו מח בקדקדו יכול להבין ולראות שכל הרוח של כל המשא ומתן העקר הוא על ידי העצה שנותן לו ה' יתברך מה לסחר, לקנות ולמכר בעתו, כי אין אדם יודע במה משתכר וכל זמן שאינו יודע העצה האמתית מה לסחר בודאי לא יועיל לו שום פעלה ועשיה, כי אדרבא, יוכל להפסיד על ידי עשית המשא ומתן. ועל כן העקר הוא העצה שיזכה שיזמין לו ה' יתברך עצה שלמה בלבו שידע מה לסחר באפן שירויח, וזאת העצה נמשכת מה' יתברך לבד ואינו תלוי בעשית האדם כלל. רק אחר כך כשזוכה לעצה לידע מה לסחר, אחר כך צריך האדם לעשות העסק שיזמין לו ה' יתברך, הינו כנ"ל, כי העצה לידע מה לסחר שזה העקר זה אינו תלוי בעשית האדם כלל רק בבטחון ואמונה לבד, כי זה בחינת ברור מחלל הפנוי. כי קדם שיודע שום עצה הוא בחינת חלל הפנוי שפנוי מהשכל שאינו יודע עדין שום שכל איך להמשיך אור השפע של הפרנסה. ואחר כך כשה' יתברך מאיר עיניו ומזמין לו עצה טובה שיסחר דבר שישתכר בו אף על פי כן עדין צריך האדם לעשות העסק כי ה' יתברך רוצה בעבודתנו כדי לברר כל הדברים מבחינת הקלפות הבאים משבירת כלים כנ"ל. ועל כן הזהירה התורה את האדם שלא יטעה את עצמו מאחר שרואה שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל פרנסה, על כן חס ושלום יוכל לטעות ולומר חס ושלום, כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה, הינו שחס ושלום יטעה שגם העצה של המשא ומתן גם כן היה על ידי חכמתו והשתדלותו וזה כחי ועצם ידי, כחי הוא בחינת העצה של המשא ומתן, כמבאר בענין שתרגם כי הוא הנתן לך כח, ארי הוא יהיב לך עצה וכו'. כי כשיודע העצה מה לעשות ועדין אינו עושה הדבר אז עדין הדבר בכח ואז צריך האדם לעשות העסק להוציא מכח אל הפעל. אבל ידיעת העצה אינו תלוי בעשית האדם כי אם באמונה ובטחון בה' יתברך לבד כנ"ל. ועל כן הזהירה התורה שלא יטעה שהכל תלוי בעשיתו והשתדלותו חס ושלום, כאלו גם העצה ממנו בעצמו חס ושלום. וזהו, כחי ועצם ידי וכו'. 'כחי' הוא בחינת העצה, 'ועצם ידי', זה בחינת ההשתדלות וההתאמצות במעשה ידיו, אבל באמת הכל מה' יתברך לבד כמו שמסים הפסוק: וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל. ותרגומו: ארי הוא יהיב לך עצה למיקני נכסין, הינו כי צריכין לידע ולהאמין שהכל מה' יתברך לבד, כי עקר הוא העצה כנ"ל והעצה נמשכת רק מה' יתברך לבד ועל ידי זה עקר הרוח והשפע. ובודאי ה' יתברך שנותן לו עצה היה יכל לתן לו כל השפע בעצמו רק שהוא יתברך רוצה בעבודתנו כדי לברר הניצוצות משבירת כלים אבל הכל על ידו יתברך לבד כי הוא הנתן כח שהוא העצה שעל ידי זה עקר הרוח והפרנסה כנ"ל:
והכלל שעקר הוא האמונה והבטחון אך אף על פי כן צריכין לעשות איזה עסק כדי לברר הניצוצות משברי כלים שזה תלוי בעבודת האדם דיקא. אבל באמת עקר השפע מה' יתברך לבד בלי עשיתנו כלל רק על ידי אמונה ובטחון, שעל ידי זה נמשך ונתברר השפע מבחינת חלל הפנוי ששם פנוי לגמרי, כביכול. ואז קדם שמברר מבחינת חלל הפנוי אינו יודע כלל מה לעשות בחינת אין אדם יודע במה משתכר. אבל כשמאמין שגם שם בחלל הפנוי, ה' יתברך נמצא, אזי ה' יתברך מזמין לו שם דיקא עצה טובה מה לסחר, כי מברר השפע על ידי האמונה מהקלפות הנמשכין מחלל הפנוי. ואחר כך צריך לעשות העסק בחכמה ודעת כדי לברר הניצוצות מבחינת שבירת כלים כנ"ל:
וזהו בחינת החלוק שבין שומר חנם לשאר שומרים ששומר חנם פטור מן הכל ואינו חיב אלא בפשיעה. ושאר שומרים בשכר, חיבין בשאר הזקות, כי כל ההזקות הבאים משבירת כלים הם תלויים בשמירת האדם כנ"ל והאדם צריך לשמר מהם וזה חיב גם השומר חנם, כי גם הוא חיב בשמירה לשמר הפקדון היטב מכל ההזקות בעינא פקיחא כדרך השומרים, כי אלו ההזקות תלויים בשמירת האדם כנ"ל. אבל יש הזקות שאין האדם יכול לשמר מהם בשום אפן ואפלו אם ישמר בכל מה דאפשר אף על פי כן יכול לבוא ההזק כי אלו ההזקות נמשכין מבחינת החלל הפנוי ששם אין דעת האדם מגיע לשמר ולהציל מההזקות הבאים מהקלפות הנמשכין משם מבחינת חלל הפנוי כנ"ל. ומאלו ההזקות אין מי שישמר כי אם ה' יתברך לבד ועליהם נאמר, אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר כנ"ל, ועל כן על אלו ההזקות אין השומר חנם חיב אם באו כי מה לו לעשות כי הוא שמר כראוי ולא פשע בשמירתו. ואם על כל זה בא ההפסד מן השמים כגון אם שמר כראוי ואף על פי כן נגנב או נאבד בלי פשיעה רק מן השמים מכל שכן אם נאנס, על כן השומר חנם פטור בהן כי מה לו לעשות מאחר ששמר כראוי וההפסד בא מן השמים. אינו חיב בזה כי אין הדבר באחריותו לענין ההפסד וההזק הבא מן השמים לבד שזה נמשך על ידי הקלפות הבאין מחלל הפנוי, ואחריות זה ההזק וההפסד אינו חל על השומר חנם כלל מאחר שאינו מקבל שכר על שמירתו. אבל שאר שומרים שמקבלים שכר, כגון שומר שכר או שוכר בההוא הנאה דקא אגיר לה וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה או האמנין וכל שכן שואל שכל הנאה שלו. ומאחר שקבל שכר הנאה שהוא גם כן שכר מן החפץ על כן חל עליו גם האחריות של ההפסד הבא על ידי חלל הפנוי. ועל כן חיבים גם על גנבה ואבדה שלא על ידי פשיעה או אפלו באונסין כל חד כדינו, כי זה האחריות של ההפסד הבא משם מבחינת חלל הפנוי אינו חל על האדם כי אם כשהממון שלו או מקבל הנאה ממנו שנחשב כממון:
כי שם בבחינת החלל הפנוי שם אין מועיל שום שמירה ודעת וחכמה ותחבולה כי אם אמונה לבד. הן בענין הקשיות והחקירות והבלבולים והמניעות הנמשכין משם שאי אפשר לעמד כנגדם בשום חכמה ותחבולה כי אם באמונה לבד, שצריכין להאמין באמונה שלמה שגם שם ה' יתברך נמצא. אף על פי שידוע ומבאר ששם פנה אלקותו יתברך, כביכול, כי אם לא אינו פנוי והכל אין סוף כנ"ל. אף על פי כן באמת לאמתו גם שם נסתר ונעלם ה' יתברך בדרך נפלא ונעלם מאד מאד שאי אפשר בשכל אנושי להשיגו בשום אפן כי אם באמונה לבד, כי צריכין לומר שם שני הפכים יש ואין וכו' כנ"ל וכמבאר היטב בהתורה הנ"ל:
וזה בחינת התבודדות ושיחה זו תפלה שצריך כל אדם לשפך שיחו לפני ה' בכל יום ויום לבקש על נפשו מה' יתברך שיזכהו לקרבו לעבודתו יתברך באמת. וזהו יסוד הכל שכל עבודתו ויהדותו תלוי בזה, כמבאר אצלנו כמה פעמים. ויותר ממה שכתוב שם שמענו מפיו הקדוש בעל פה כמה וכמה פעמים כמה שיחות נוראות בענין זה שאי אפשר לבאר הכל בכתב. ואמר שכל הצדיקים והכשרים לא זכו לבוא למה שבאו כי אם על ידי זה על ידי שיחה בינו לבין קונו בלשון אשכנז שמדברים בו, כמבאר בספרים הנדפסים. ולכאורה קשה הלא אמרו רבותינו זכרונם לברכה, הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואם כן איך שיך על זה תפלה מאחר שה' יתברך מסר הבחירה לנו. ואף על פי כן באמת מצאנו שכל הצדיקים עסקו בזה לבקש מה' יתברך שיצילם מהיצר הרע ויקרבם לעבודתו כמו ששמענו בפה מלא מהצדיקים אמתיים שהיו סמוך לזמננו. וגם בדברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ושאר ספרים מצאנו כמה תפלות שהתפללו בכל יום שינצלו מהיצר הרע, כמבאר תפלתם במסכת ברכות. וגם מהתפלות הסדורים לנו בכל יום מאנשי כנסת הגדולה אנו רואין זאת כי אנו מתפללים שלש פעמים בכל יום 'השיבנו אבינו לתורתך וקרבנו מלכנו לעבודתך והחזירנו בתשובה שלמה לפניך'. נמצא שאנו מתפללים לה' יתברך שלש פעמים בכל יום לזכות לתשובה ולעבד אותו יתברך. אף על פי שזה תלוי בבחירת האדם. וכיוצא בזה הרבה תפלות הקבועים מכבר שכלם מיסדים על בקשה זו לזכות לעבודתו יתברך. וכן כל ספר תהלים מיסד על תפלות ותחנות אלו לזכות להתקרב אליו יתברך, כמבאר שם. ובאמת אי אפשר להבין זאת כי הוא גם כן מהקשיות שאי אפשר לתרצם בשום אפן כי אם באמונה לבד. וגם בעת שהודיע לי רבנו זכרונו לברכה ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו, דברתי עמו מעט מזה, הלא האדם הוא בעל בחירה ולא השיב לי בפרוש רק כלאחר יד, כאומר אף על פי כן כלומר אף על פי שקשה זאת ואי אפשר לברר לך הענין ולתרץ לך אף על פי כן צריכין לנהג כך. ואנכי לא יכלתי לשאל יותר כי ידעתי כי קשיא זו יכולין להקשות על כל התפלות שסדרו לנו חכמינו זכרונם לברכה מכבר על תשובה והתקרבות לה' יתברך כגון ברכת השיבנו וכו' כנ"ל. על כן צריכין לסמך רק על אמונה להאמין בחכמינו זכרונם לברכה שכלם הלכו בדרך זה והוליכו אותנו בדרך זה להרבות בתפלה ותחנונים לה' יתברך, לזכות לעבודת ה' יתברך, כי זה העקר והיסוד שהכל תלוי בו:
ובאמת כל זה הוא ענין הנ"ל שכל אדם צריך שני בחינות עבודות לה' יתברך. עבודה אחת התלויה בשכל אנושי והם בחינת עבודת התורה והמצות שבהם צריך האדם להכניס דעתו ושכלו עד מקום שידו מגעת, ועל ידי זה מברר כל הניצוצות שנפלו על ידי שבירת כלים שמתבררין על ידי החכמה והשכל דקדשה של עסק התורה והמצות, כי כלם בחכמה אתברירו. אבל עקר קיום התורה והמצות הוא רק על ידי אמונה שהוא יסוד שהכל תלוי בו, כמו שכתוב, כל מצותיך אמונה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כד), בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה. כי באמת צריך כל אדם להכניע ולבטל הקלפות הבאין מבחינת חלל הפנוי שאותן הקלפות אי אפשר להכניעם ולבטלם על ידי שום שכל כי אם על ידי אמונה לבד שהיא יסוד כל התורה כלה. כי האמונה שבחלל הפנוי שמאמינין באמונה שלמה שגם שם ה' יתברך נמצא, זה יסוד הכל וכל התורה והמצות תלויים בזה, כי בלא אמונה אין קיום לשום תורה ומצוה. רק כשיש לו אמונה שלמה שגם בבחינת החלל הפנוי, הינו בבחינת הקשיות והחקירות שאי אפשר להבינם ולתרצם, גם שם ה' יתברך נמצא, ואזי כשיש לו אמונה שלמה ואינו מניח לכנס בדעתו שום חקירה וקשיא כלל כי סומך על אמונה לבד שקבלנו מאבותינו הקדושים, אזי יש קיום להתורה ומצות ואז יכול לעבד ה' יתברך בשכל, הינו בהשכל המלבש בתורה והמצות שיסודם אמונה, כי על ידי האמונה מכניע ומבטל הקלפות הבאין מחלל הפנוי, ועל ידי השכל שיש בהתורה ומצות הוא מברר הקדשה מהקלפות הבאין משבירת כלים, כי כלם בחכמה אתברירו כנ"ל:
וזה בחינת תורה ותפלה שצריכין שניהם דיקא, כי תפלה היא בחינת אמונה, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, כמו שכתוב: ויהי ידיו אמונה. ותרגומו, פרישן בצלו. והתורה היא בחינת שכל, כי התורה נקראת חכמה ובינה ודעת כמו שכתוב, אני חכמה וכו' אני בינה וכו'. כי על ידי תורה ותפלה שהם בחינת אמונה ושכל דקדשה על ידי זה מכניעין ומבטלין שני מיני הקלפות, שהם הבאין משבירת כלים והבאין מבחינת חלל הפנוי כנ"ל, ומבררין הקדשה ומגלין אלקותו בכל מקום כנ"ל:
ועל כן צריכין דיקא להרבות בתפלות ותחנונים ושיחות בינו לבין קונו וזעקות ושועות ורצויים ופיוסים לה' יתברך שיזכהו לקרבו לעבודתו. וזה עקר התפלה כי על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו, שלא ישטפוהו שטף מים רבים שהם המים הזידונים שהם תיאובתין בישין דהאי עלמא השוטפין בכל עת וכבר נשטפו רבים רבים על ידם רחמנא לצלן, המקום ירחם עלינו ועל כל ישראל ויצילנו מהם. ואין חכמה ואין תבונה ואין עצה לעמד כנגדם כי אם על ידי תפלה ותחנונים לה' יתברך שיצילהו מהם. כי אף על פי שהאדם הוא בעל בחירה אף על פי כן העקר הוא תפלה ותחנונים לה' יתברך על זה, כי על ידי בחירתו שבוחר בדרך הטוב וסר מדרך הרע על ידי זה מכניע הקלפות הבאין משבירת כלים ומברר הטוב מהם, כי הבחירה הוא בהשכל שיש לו כח לבחר בטוב ולמאס ברע, ושכל האדם אין לו כח כי אם להכניע ולבטל הקלפות הבאין משבירת כלים שיש בהם כמה וכמה ניצוצות הקדושים שהם ניצוצי השכל כי כלם בחכמה אתברירו כנ"ל. אבל יש בלבולים וסטרין אחרנין ומניעות מהקדשה הבאין מבחינת חלל הפנוי ששם אין שום שכל וחכמה כי אם אמונה לבד שהוא בחינת תפלה ותחנונים וזעקות ושועות לה' יתברך שיצילהו מהקלפות והיצר הרע הנמשך משם ועל זה נאמר, בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו היה נופל בידו, כי מהיצר הרע הזה הנמשך מחלל הפנוי אי אפשר להנצל בשום אפן כי אם על ידי סיעתא דשמיא, ועל כן צריכין להרבות מאד מאד בתפלה ותחנונים להנצל ממנו כי שם אין מועיל שום שכל, אדרבא, על ידי שכל וחכמה נשקעין שם חס ושלום, רק העקר הוא אמונה שהיא בחינת תפלה. ובאמת זהו עקר הבחירה, דהינו מה שכופה בחירתו לבטל שכלו לגמרי ולסמך על אמונה לבד ולהרבות בתפלה ותחנונים, כי הבעל דבר מעקם לב האדם כל כך עד שגם זה קשה על האדם אף על פי שבאמת הוא דבר קל מאד אף על פי כן הוא מבלבל ומעקם דעתו כל כך עד שעל פי רב ענין זה של תפלה והתבודדות קשה על האדם יותר מכל העבודות קשות וכל זה מחמת חסרון אמונה שאין לו אמונה בשלמות שזהו העקר והיסוד. ועל כן מי שזוכה להרגיל עצמו בזה להרבות בתפלה ושיחה בינו ובין קונו שיזכהו ה' יתברך ויעזרהו לקרבו לעבודתו יתברך, בזה בעצמו הוא בעל בחירה במה שזכה לבחר בחיים אמתיים בדרך אמונה ותפלה, כמו שכתוב, דרך אמונה בחרתי. כי באמת זה עקר הבחירה מה שמסלק שכלו ובוחר באמונה ותפלה שזהו העקר והיסוד שכל התורה עומד עליה, כמו שאמרו, בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה כנ"ל. ואז כשיש לו אמונה שלמה ומרבה בתפלות ושיחות לה' יתברך שיזכהו לשוב אליו באמת אז עוזרו ה' יתברך שיזכה לעבד אותו בתורה ומצות ומאיר עיניו בתורתו עד שזוכה להבין בתורה ועבודה מה שאפשר בשכל אנושי להבין. ועל ידי שני בחינות אלו שהם אמונה ושכל דקדשה הנמשך מאמונה על ידי זה מכניעין שני מיני הקלפות הנ"ל הנמשכין מבחינת חלל הפנוי ומבחינת שבירת כלים כנ"ל. כי שניהם כאחד טובים להתקרב אליו יתברך ועל זה נאמר (קהלת ד), טובים השנים מן האחד וכו' כי אם יפלו האחד יקים את חברו וכו'. כי תורה ותפלה, שהם בחינת שכל ואמונה, הם תלויים זה בזה והאחד מחזק ומקים את חברו, אבל העקר הוא האמונה וכנ"ל:
ומאחר שעקר קיום התורה והמצות הוא על ידי אמונה, כמו שכתוב, כל מצותיך אמונה וכנ"ל, על כן עקר שלמות המצות הוא כשקונין אותן בכסף מלא ומפזרין ממון הרבה בשביל המצוה, כמובא בזהר הקדוש דבעי למקני באגר שלים, כי כשהמצוה היא בחנם אין לה שלמות ואין נכנעת הסטרא אחרא שנקראת חנם עין שם. כי עקר האמונה תלויה בממון כשמפזרין ממון הרבה בשביל דבר שבקדשה. זהו עקר בחינת האמונה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (סימן כג) על פסוק צוית צדק עדתיך ואמונה מאד, מאד זה ממון, כמו שכתוב, ובכל מאדך - בכל ממונך, כי אין המצוה נקראת בשם אמונה כי אם על ידי שמפזר ממון בשבילה, עין שם:
כי הממון נמשך מבחינת חלל הפנוי שהוא סוד הצמצום שהוא שרש כל הדינים שמשם כל הממון שהוא בחינת צמצומים ודינים כידוע בבחינת (איוב לז) מצפון זהב יאתה, צפון הוא בחינת צמצום ודין הנמשך מחלל הפנוי בבחינת (ירמיה א) מצפון תפתח הרעה. כי חלל הפנוי הוא, כביכול, פנוי ופתוח מאלקותו יתברך ועל כן משם תפתח הרעה, כי משם אחיזת כל הסטרא אחרא והוא בחינת הבא לטמא פותחין לו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא לח ע"ב), יש לו פתחים הרבה בחינת (בראשית ד) לפתח חטאת רבץ. כי שרש כל הקלפות והסטרא אחרא והיצר הרע הוא רק מבחינת חלל הפנוי שהוא סוד תחלת הצמצום. כי אפלו הקלפות הבאים משבירת כלים שנתהוו על ידי רבוי אור גם הם עקר שרשם ואחיזתם הוא מתחלת הצמצום שהוא בחינת חלל הפנוי, כי באמת עקר בחינת שבירת כלים נתהוה רק על ידי זה על ידי הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי, כי עקר התהוות הכלים היה על ידי הצמצום של החלל הפנוי, כי בתחלה היה הכל אין סוף ולא היה מקום לבריאה. וצמצם ה' יתברך אלקותו לצדדין ונעשה חלל הפנוי ואחר כך המשיך לתוכו אורו בדרך קו הישר, וזה האור מאיר בכל המדות ובכל העולמות כלם, וזה האור נמשך לתוך כלים. ועקר התהוות הכלים הוא מהתעבות האור שבכל מקום שהאור רחוק ביותר משרשו בחינת אין סוף שם נתעבה האור יותר עד שנתהוו בחינת כלים ועקר התעבות האור הוא מחמת הצמצום של החלל הפנוי כי אם לא היה חלל הפנוי היה הכל אין סוף ולא היה רחוק האור והתקרבותו לאין סוף כידוע. והכלל שעקר הכלים הם בחינת צמצומים והתעבות האור שנמשך על ידי תחלת הצמצום של חלל הפנוי. ומחמת רבוי האור לא היו הכלים יכולים לסבל האור ונשברו, כמבאר כל זה בעץ חיים בתחלתו, עין שם. ואיתא שהשבירה היתה מרבוי הסיגים שהיו בהכלים, והסיגים הם בחינת דינים הנמשכין מחלל הפנוי, הינו בחינת כפירות, הינו מחמת שכל אחד אמר אנא אמלך שהוא גאות שהוא בחינת כפירות, הינו שאין להם אמונה שלמה שגם שם ה' יתברך נמצא אפלו בהחלל הפנוי בעצמו רק נדמה להם כאלו הם רשות בפני עצמו חס ושלום, שזהו בחינת רבוי הסיגים שהיו בהם, ועל ידי זה לא היו יכולים לסבל האור, כי אי אפשר לקבל האור בשלמות כי אם על ידי אמונה כנ"ל ומחמת חסרון אמונה שהיה בהם על ידי זה נשברו. נמצא שעקר שבירת כלים נמשך גם כן מבחינת הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי. וכל ענין הצמצום והשבירה והתקון נמצא בכל אדם. ומי שיש לו לב להבין יכול להבין מעט ענין זה בכל אדם:
והכלל שעקר הוא האמונה כנ"ל, והממון נמשך מתחלת הצמצום שהיא בחינת חלל הפנוי כנ"ל ועל כן כל הכלים ושבירתם ותקונם נקראים בשם ברור הכסף צרוף מן הפסלת, כמו שכתוב (משלי כה), הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי הגו רשע לפני מלך וכו'. כי הכנעת הרשעים וברור הקדשה מהם שהוא בחינת תקון השבירה הוא בחינת הגו סיגים מכסף ויצא לצרף כלי בחינת תקון הכלים כנ"ל וכמו שמובא (מלאכי) ובחנתים כבחן את הזהב וצרפתים כצרף את הכסף וישב מזקק ומטהר כסף. וכן כל הסטרא אחרא והקלפות נקראים בזהר הקדוש בשם סוספיתא דדהבא ותקון וברור הקדשה נקרא בשם כסף צרוף, כמו שאיתא מחא חורא ככספא, כי כל כלי הקדשה הוא בחינת צמצום שהוא בחינת כסף וזהב שכל זה נמשך מצמצום הראשון שהיא בחינת חלל הפנוי כנ"ל:
נמצא שהממון נמשך מהצמצום של בחינת חלל הפנוי ועל כן עקר האמונה הוא על ידי הממון, כשמשברין תאות ממון ומפזרין ממון הרבה בשביל המצוה, כי שם בבחינת חלל הפנוי צריכין רק אמונה, כי הקדשה והאלקות נעלם שם מאד כנ"ל. ועל כן הממון הנמשך משם תחובים בו כל העבודות זרות שהם כפירות, כי כל העבודות זרות והכפירות עקר שרשם הוא מבחינת חלל הפנוי כנ"ל. ועל כן איתא שם בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה צוית צדק הנ"ל שמי שנופל בתאות ממון השכינה צועקת עליו מאה וארבעים קלין שני פעמים שבעים כנגד השבעים עבודות זרות שנופל בהם בכפלים, הינו כי נופל בשני מיני כפירות הנ"ל שהם הכפירות הנמשכין מחלל הפנוי, והכפירות הנמשכין משבירת כלים, וכל הכפירות נקראים עבודה זרה. ועקר תקון ושבירת תאות ממון הוא רק על ידי אמונה שצריך להאמין באמונה שלמה שגם שם בבחינת חלל הפנוי גם שם נמצא אלקותו יתברך. ועל כן גם בהממון בודאי נעלם אלקותו יתברך רק שאי אפשר להבין זאת. ועל כן צריך לידע שאפלו כשעוסק במשא ומתן אף על פי שנדמה לו ששם אין נמצא אלקותו יתברך, צריך להאמין שגם שם נעלם אלקותו יתברך. ועקר שלמות האמונה הוא כשאין מקפיד על ממונו בשביל ה' יתברך ומפקיר כל ממונו בשביל ה' יתברך ומפזר ממון הרבה בשביל צדקה ומצות, נמצא שמאמין שגם ממון בעצמו שהוא בחינת צמצום של חלל הפנוי נמשך גם כן מה' יתברך מאחר שמפזר הממון בשבילו יתברך וזה עקר יסוד כל המצות ששרשם אמונה. ועל כן אין שלמות להמצוה כי אם כשמפזר ממון בשבילה שבזה מראה חזק אמונה שלו שאינו עושה ממונו עבודה זרה וכפירות חס ושלום, כאלו הממון בא לו מעצמו חס ושלום, רק מאמין שכל הממון הוא מה' יתברך ולא נתן לו את הממון כי אם כדי שיזכה על ידו לתורה ומצות ומעשים טובים שזהו בחינת אמונה שבחלל הפנוי, שמאמינים שהחלל הפנוי שהם הקשיות הנ"ל לא נתהוו מעצמם חס ושלום, רק גם אלו החקירות והקשיות בעצמם שהם בחינת חלל הפנוי נתהוו מה' יתברך שצמצם אלקותו משם. ומאחר שגם חלל הפנוי נתהוה מה' יתברך, בודאי גם שם נעלם חיותו. וכל עקר חלל הפנוי לא נתהוה אלא כדי להמשיך לשם אלקות כדי לגלות אלקותו בעולם כי בלא זה לא היה אפשר לגלות אלקותו, כי היה הכל אין סוף כנ"ל, שזהו בעצמו בחינה הנ"ל שמפזרין הממון בשבילו יתברך כי מאמינים שהממון בעצמו הוא רק מה' יתברך ולא נתן לו הממון כי אם כדי שיזכה על ידו לחיי עולם, לתן צדקה ולעסק בתורה ומצות. ועל כן זה עקר שלמות המצות כשקונים אותן בכסף מלא, שזהו בחינת אמונה שגם בחלל הפנוי, שהוא בחינת הממון נעלם ה' יתברך, שזהו עקר יסוד כל התורה כלה כנ"ל:
ועל כן כל מי שחננו ה' יתברך באיזה שפע של ממון וחפצים אין החפצים נשמרים ונתקימים אצלו כי אם על ידי אמונה, כי אף על פי שהאדם צריך לשמר ממונו וחפציו כנ"ל, אבל לא נתן לו ה' יתברך כח לשמרם כי אם מההזקות הבאים מבחינת שבירת כלים, אבל מההזקות הבאים מבחינת חלל הפנוי אין נשמרים כי אם על ידי שמאמין שהכל מאתו יתברך ואם ה' לא ישמר וכו' וכנ"ל. ועל כן השומר חנם שאינו מקבל שום שכר על שמירתו לא נתחיב כי אם בשמירה שהוא ביד האדם כנ"ל, אבל השמירה מההזקות הבאים מחלל הפנוי שמזה אין הממון נשמר כי אם על ידי האמונה השלמה של בעל הממון על כן אין הפקדון באחריותו לענין זה, כי אין הממון הזה תלוי בחזק אמונתו מאחר שאין מקבל שום שכר והנאה מזה הממון, כי עקר האמונה הוא בבחינת הממון שצריכין להאמין שהוא מה' יתברך ולא בכח יגבר איש, ועל ידי זה נשמר הממון מכל ההזקות שאין ביד האדם לשמר מהם כנ"ל. ועל כן לא נתחיב השומר חנם באחריות זה כי אם מי שהוא שומר שכר מכל שכן שואל שמקבל שכר והנאה מהממון, ואז הוא חיב בהשמירה התלויה באמונה מאחר שקבל ממון ושכר מהבעל הבית ששם עקר האמונה שצריכין להאמין שגם שם בהממון שהוא בחינת חלל הפנוי גם שם נעלם חיותו יתברך כי הכל ממנו וכנ"ל:
ועל כן לא רצה אברהם אבינו לקבל מערת המכפלה בחנם מעפרון, וכן דוד המלך עליו השלום לא רצה לקבל גרן ארונה היבוסי שהוא מקום הבית המקדש בחנם, כי קדשת מערת המכפלה וכן קדשת מקום הבית המקדש היו בתחלה נעלמין מאד בתכלית ההעלם בבחינת הקדשה הנעלמת בבחינת חלל הפנוי ולא היה אפשר לבררם ולגלותם כי אם על ידי חזק אמונתם, כי אברהם אבינו היה ראש למאמינים וכן דוד המלך עליו השלום מדתו אמונה, שהיא בחינת מלכות כידוע, כמו שכתוב: ואמונתי וחסדי עמו וכו'. ועל כן נתנו דיקא כסף מלא בעד מקומות הקדושים הנ"ל, כי עקר האמונה הוא על ידי הממון כשנותנין ממון הרבה בעד הדבר שבקדשה וכנ"ל:
וזה סוד כל ענין יעקב אבינו עם לבן ששמר את צאנו בשתי בנותיו:
ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר (הושע יב). כי שמור הוא בחינת מלכות, בחינת אמונה, בחינת אשה יראת ה'. ואבות העולם כל עקר יגיעתם ועבודתם היה רק בשביל לגלות האמונה הקדושה בעולם, כי אז היה קדם מתן תורה והיתה הקדשה נעלמת מאד ולא היו יודעין ממנו יתברך כלל והיה כל העולם אז בבחינת חלל הפנוי, כי היה העולם פנוי מאלקותו יתברך. והם בחזק אמונתם ועבודתם גלו ופרסמו שגם בחלל הפנוי גם שם נמצא ה' יתברך והמשיכו אמונה בעולם. וזהו, ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו וישכב במקום ההוא וכו'. כי סוד חלל הפנוי הוא בחינת המקום של כל העולמות, כי כל עקר התהוות חלל הפנוי הוא בשביל שיהיה מקום לבריאת העולם כנ"ל. ושם בבחינת המקום בחינת חלל הפנוי אי אפשר למצא אלקותו יתברך כי אם על ידי אמונה לבד שהוא בחינת תפלה. וזהו ויפגע במקום אין פגיעה אלא תפלה, הינו אמונה כנ"ל וזה המקום היה באמת מקום הבית המקדש מקום קדש קדשים נקדת האבן שתיה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה רק שאז היתה עדין הקדשה נעלמת ולא היה שום אדם יודע ממנה כי אם יעקב על ידי חזק אמונתו נתגלה לו סוד נקדה זו שהוא נקדת האבן שתיה הנעלמת במקום העולם שהוא נקדת האמונה, שעל ידי נקדה זאת זוכין להאמין ולידע שגם שם בבחינת חלל הפנוי נעלם ה' יתברך כנ"ל. ויעקב כשבא לשם וראה ששם אי אפשר לעמד כי אם על ידי אמונה על כן וילן שם כי בא השמש וישכב במקום ההוא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגלה טז) ששם שכב אבל ארבע עשרה שנה ששמש בבית עבר לא ישן כי היה עוסק בתורה. ולכאורה קשה אם היה מנדד שנה מעיניו ארבע עשרה שנה מדוע במקום הזה דיקא שכב לישן? אך באמת כל ארבע עשרה שנה עסק בתורה, הינו שהיתה עבודתו על פי שכל, שזהו בחינת עסק התורה כנ"ל, אבל כשפגע במקום, והמקום נמשך מחלל הפנוי שהוא שרש המקום כנ"ל ואז ראה ששם אי אפשר לעמד בשום שכל כי אם באמונה, על כן וילן שם וישכב במקום ההוא, כי שם צריכין רק בחינת שנה שהוא בחינת הסתלקות המח וסומכין רק על אמונה לבד, כי בשעת שנה המחין באין לתוך אמונה, כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, בבחינת ואמונתך בלילות. וזהו, וילן שם כי בא השמש, שמש הוא השכל, כמבאר במקום אחר (בלקוטי א סימן א) שראה ששם נסתלק השכל ואי אפשר להבין שם בשכל בשום אפן כי אם באמונה לבד שהוא בחינת לילה בחינת שנה הסתלקות המחין כנ"ל. וזהו, ויקח מאבני המקום וישם מראשתיו. אבני הם בחינת כפירות וקשיות הבאים מחלל הפנוי שהוא בחינת הצמצום שמשם עקר כבדות לב, בחינת כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו הנאמר בפרעה שהוא בחינת חלל הפנוי, כמבאר בהתורה בא אל פרעה הנ"ל, וכבדות לב היא בחינת לב האבן, בחינת כבד האבן, הינו שיעקב לקח האבנים שהם בחינת כבדות לב הבא על ידי החקירות והקשיות של חלל הפנוי, ושם כלם מראשתיו וישכב במקום ההוא שהוא נקדת האבן שתיה ששם נכללו כל האבנים בהאבן שתיה שהוא בחינת אמונה כנ"ל, הינו שלקח כל החקירות הבאים משם מחלל הפנוי, שהם בחינת אבני נגף והכניס כלם לתוך אמונה כדי לבטלם שם, כי אי אפשר לבטלם כי אם על ידי אמונה כנ"ל. ועל כן כשהקיץ יעקב משנתו נדר נדרו, ועקר גמר נדרו היה והאבן הזאת וכו' יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, שנדר לתן צדקה ומעשר שהוא מצוה הנעשה בממונו כי עקר תקון האמונה הוא על ידי הממון שנותנין בשביל ה' יתברך כנ"ל. ועל כן קבל על עצמו אז מצות צדקה דיקא, כי עקר תקון האמונה הוא על ידי צדקה שמפזרין בשביל ה' יתברך בבחינת ואמונה מאד כנ"ל:
ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שקולה מצות צדקה ככל התורה כלה ובכל מקום שנזכר מצוה סתם הוא מצות צדקה. כי כל ל המצות עומדים על אמונה כנ"ל ועקר האמונה הוא על ידי הממון שנותנין בשביל ה' יתברך שזהו בחינת צדקה כנ"ל:
ואז כשתקן האמונה אז, וישא יעקב את רגליו וכו'. וזכה לקח אשה יראת ה' שהם רחל ולאה. שהם שרשי האמונה, כי אמונה היא בחינת מדת מלכות שהוא בחינת אשה יראת ה' כידוע. ועל כן שמר הצאן בשביל זה, כי שמור הוא בחינת אמונה כנ"ל, כי עקר השמירה הוא רק על ידי אמונה בבחינת אם ה' לא ישמר וכו' כנ"ל:
ועל כן לבן הארמי לא רצה שיהיה יעקב שומר חנם אצלו, כמו שכתוב: הכי אחי אתה ועבדתני חנם הגידה לי מה משכרתך וכו'. כי ידע שהשמירה מכל ההזקות הוא דיקא בשכר שאז חל עליו השמירה אפלו מחלל הפנוי שמשם הממון וכו' כנ"ל:
ויעקב אבינו בכל ימי השמירה המשיך האמונה בעולם שהוא בחינת שמור. ועל כן איתא שעסק אז בספר תהלים, כי תהלים הוא תפלות ושירות ותשבחות שהוא בחינת אמונה. ועל כן יסד דוד המלך עליו השלום, ספר תהלים, כי דוד הוא בחינת אמונה כנ"ל. ועל כן מצא דוד מקום נקדת האבן שתיה שהוא נקדת האמונה כנ"ל. ועל כן זכה אז יעקב לעשירות גדול, כי כל העשירות נמשך משם מבחינת החלל הפנוי שהוא בחינת הצמצום שמשם כל הממון כנ"ל. ומי שאין לו אמונה חס ושלום ונכנס בחקירות הבאים משם, עליו נאמר, מארת ה' בבית רשע. כי כל ממונו וחפציו כלם ריקים וחסרים מטוב, כי אין טוב אלא ה' יתברך ומאחר שאין מאמין בה' יתברך הנסתר בהחלל הפנוי בבחינת הממון הבא משם על כן שורה בו קללה רחמנא לצלן, אבל הצדיק שמאמין בה' יתברך שגם בהחלל הפנוי נמצא ה' יתברך, ובמקום שה' יתברך שם הוא, שם כל הברכות וההשפעות בחינת ברכת ה' היא תעשיר וכו'. ועל כן יעקב על ידי חזק אמונתו שגלה אז כנ"ל ובטל הכפירות הבאים מחלל הפנוי על ידי אמונה, על כן זכה לעשירות גדול. וזהו בחינת עקדים נקדים וברדים, שהם בחינת כלליות העולמות המתגלים בתוך החלל הפנוי, כמבאר בעץ חיים. כי יעקב תקן אז בחינת חלל הפנוי כנ"ל ועל ידי זה זכה שם להתגלות תקון כל העולמות שכלולים בבחינת עקדים נקדים וברדים:
ועל כן האשה נקנית בכסף (קדושין ב) כי האשה יראת ה' היא בחינת אמונה שקנינה על ידי הכסף דיקא בבחינת ואמונה מאד כנ"ל:
וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם דגמר קיחה קיחה משדה עפרון. כי גם שדה עפרון שקנה אברהם בכסף מלא דיקא הוא גם כן בבחינה זו, כי אי אפשר לקנות הקדשה שהוא האמונה כי אם על ידי הכסף כנ"ל:
ויש עוד בענין זה דברים הרבה:
ועל כן אמר לבן ליעקב ואשלחך בשמחה ובשרים בתף וכו'. כי לבן הארמי הוא בחינת חלל הפנוי ועל כן בקש לעקר את הכל, כי על ידי הכפירות הנמשכין משם נעקרין לגמרי חס ושלום מי שנופל לשם בבחינת כל באיה לא ישובון וכו' כנ"ל. ואיתא שם בהתורה הנ"ל שעל ידי הנגון של הצדיק האמת יוצאין משם, כי יש נגון של אפיקורסות וכפירות וכו'. ויש נגון דקדשה הנמשך מבחינת ראש אמנה. ועל כן הזכיר לבן ליעקב ואשלחך בשמחה ובשרים בתף וכו'. 'בשירים' דיקא, כי אי אפשר לצאת משם כי אם על ידי שירים ונגונים הנמשכין מראש אמנה בבחינת תבואי תשורי מראש אמנה כנ"ל. ועל כן נגלה ה' יתברך ללבן ואמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, כי שם בבחינת חלל הפנוי צריכין שתיקה דיקא בחינת שתק כך עלה במחשבה, כמבאר שם בהתורה הנ"ל. ועוד לאלקי מלין. שים לבך לדברים האלה הנאמרים בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה הנ"ל בלקוטי הראשון (סימן סד) ובדברינו אלה ותבין נפלאות תמים דעים:
שיך לעיל:
וזה, בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה. הינו ענין הנ"ל שצריכין בטחון והשתדלות, כי אף על פי שהעקר הוא הבטחון בה' יתברך, כי העשר והכבוד מלפניו לבד אף על פי כן צריכין השתדלות גם כן לעשות איזה עסק בדרך הטבע כגון משא ומתן וכיוצא. וזה בטח בה', הינו בטחון בה' יתברך שזהו העקר ואף על פי כן ועשה טוב שצריכין לעשות דיקא. וזהו שכן ארץ ורעה אמונה. כי כל זה אי אפשר להבין כי אם על ידי אמונה וכו' וכנ"ל:
וצריכין לדעת לכל הנ"ל הקדמה אחת הידועה למבינים בכתבי האר"י ז"ל ובחדושי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שבכל עולם ובכל דרגא ובכל אדם יש כל בחינת השתלשלות כל העולמות ועל כן זאת הבחינה של הצמצום של חלל הפנוי הוא בכל עולם ובכל אדם ובכל דרגא. שקדם שיורד אור הדעת שהוא החיות מעולם לעולם וכו' הוא בבחינת אין סוף וצריכין לזה בחינת צמצום של חלל הפנוי כמו שהיה בתחלת הבריאה ואחר כך נמשך האור בדרך קו וכו', כביכול וכו' וכו'. כי כל אדם בכל דרגא כלול מכל העולמות ומה שיש בכלל יש בפרט. ועל פי זה תוכל להבין מעט ענין התורה בא אל פרעה הנ"ל וכל מה שזכינו לבאר בה מתחלה ועד סוף. ועל ידי זה אפשר להבין מעט מרחוק וכמבאר כמה וכמה אזהרות בתחלת העץ חיים ובתחלת האדרא רבא שאי אפשר להבין בזה כלל כי אם מי שמבטל שכלו ובמקום שאינו מבין תולה בפחיתות דעתו האנושי ואז יוכל להבין מעט מהרבה ולראות מרחוק גדלת הבורא יתברך אשר אין חקר לתבונתו וכו':