ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · שכירות פועלים
התאמת הקריאה
וזה בחינת ביומו תתן שכרו וכו'. כי זה השכיר נפל לבחינת עבדות מחמת דחקות הפרנסה שהכרח להשכיר עצמו לעבד אצל חברו. ועקר העבדות נמשך מפגמים הנ"ל שעקרם פגם אמונת חכמים כי עקר העבדות וחסרון הפרנסה נמשך מחטא אדם הראשון שנגזר עליו בזעת אפך תאכל לחם וכו' על שפגם באמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים של התורה הקדושה ונשלמת התורה ונכללת בבחינת קדשי קדשים בבחינת שכל הכולל שעל ידי זה נמתקין כל הדינים והצמצומים שבעולם כנ"ל, ועל ידי זה נמשך הממון והפרנסה בשפע גדול כי השפע והעשירות נמשך משמאל כמו שכתוב בשמאלה עשר וכבוד, ושמאל בחינת צמצום ודין ועל כן קשין מזונותיו של אדם מאד מחמת שנמשך משמאל מבחינת דינים וצמצומים. על כן צריכין יגיעה להמתיק הדין ולהמשיך שפע הממון. ועל כן עקר התקון על ידי אמונת חכמים שעל ידי זה נשלם התורה ונמתקין כל הדינים שהם בחינת שמאל ואז נמשך שפע הממון הבא משם. ועל כן צריך כל אחד להחזיק את התלמיד חכם בגופו ובממונו בבחינת שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך כי עקר האמונה תלויה בממון כמו שמבאר במקום אחר ועל כן עקר שלמות אמונת חכמים הוא כשמפזר ממונו להחזיק את התלמיד חכם ולהתקרב אליו ואז זוכה לאמונת חכמים בשלמות שעל ידי זה נכלל בבחינת שכל הכולל שמשם נמשך כח לכל השכליים הפרטיים להמתיק כל דין וצמצום על ידי השכל השיך לו ואז נמשך לכל אחד שפע הממון בשפי על ידי שנמתק הדין בחינת שמאל שמשם הממון כנ"ל. וזה שמח זבולון בצאתך ויששכר באהלך שזה נאמר על המחזיק את התלמיד חכם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שזה עקר שלמות אמונת חכמים כנ"ל. וזהו עמים הר יקראו וכו' הינו שכל העמים יקראו ויתאספו להר המוריה לבית המקדש שעקר קדשתו בחינת קדשי קדשים, כי עקר התקון שיתבטלו כל המצרים של כל העמים שלא יהיו מצרים לישראל אדרבא כלם ימשכו עצמם לבית המקדש לבחינת קדשי קדשים לבחינת שכל הכולל בחינת חכמה עלאה שמשם נמשך המתקה לכל הדינים והצמצומים שבעולם שמהם יונקים העכו"ם. ועל ידי גדל ההמתקה גם העמים מתבטלים ונמשכים כלם אל הר המוריה בחינת עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק וכו'. וכל זה נמשך על ידי שמח זבולון בצאתך על ידי בחינת אמונת חכמים וכו' כנ"ל. וזהו כי שפע ימים יינקו וכו' כי על ידי זה נמשך השפע בשפי על ידי שנמתקו כל הדינים וכנ"ל:
ועל כן כל אחד כפי מה שזוכה לאמונת חכמים כן הוא זוכה לחרות לבטל מעצמו על עבדות ויגיעת הפרנסה וכנ"ל. וזהו בחינת חרות על הלוחות שדרשו רבותינו זכרונם לברכה מזה שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה וזהו חרות על הלוחות דיקא בחינת לוחות האבן הנ"ל, בחינת כלליות התורה באבן שתיה קדשי קדשים שכל הכולל הנ"ל, כי עקר החרות משם כי משם המתקת כל מיני דינים שבעולם שעל ידי זה מתבטל בחינת בזעת אפך תאכל לחם שבא מחטא אדם הראשון שפגם באמונת חכמים כנ"ל שעל ידי זה מתבטל כל בחינת עבדות וזוכין לחרות. וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים שהוא עקר עסק התורה כי אי אפשר לעסק בתורה כי אם על ידי אמונת חכמים וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה באמונת חכמים וכו':
נמצא שעקר בחינת העבדות שעל ידי זה בא זה השכיר להשכיר עצמו לחברו בשביל פרנסתו הוא על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל ועל כן הזהירה התורה לתת לו שכירתו ביומו דיקא ולא תבא עליו השמש או אם כלתה עבודתו בלילה לתת לו קדם הבקר דיקא כמו שכתוב לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר. כי עקר פגם העבדות מה שבא זה לידי מדה זאת להשכיר עצמו ליומו, הוא בא על ידי רבוי השנויים שברא ה' יתברך שכלולים באדם ובמקום ובזמן וכמובא לעיל מזה (באות כב, כד). כי באמת כל שרש השפע נמשך משכל הכולל הנ"ל שהוא בחינת האבן שתיה שמשם המעין היוצא מבית ד' שהוא בחינת הנהר היוצא מעדן וכו' שהוא בחינת שרש כל ההשפעות שבעולם כי ממנו נמשכין צנורות וכלים לכל אחד ואחד כפי האדם והמקום והזמן. ועקר הכלי והצנור של כל אחד הוא השכל והחכמה של כל אחד כי עקר השפע נמשך כפי הדעת כמו שמבאר במקום אחר. ועל כן לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום כי כשיש שלום בין ישראל וכל ישראל אוהבין זה את זה וכלם נכללין כאחד בהצדיק האמת בשכל הכולל בבחינת אבן השתיה, אזי נפתחין כל צנורות השפע ונמשך רב טוב ושפע גדול לכל אחד כפי הכלי שלו שהוא שכלו. כי שכלו נשלם בשלמות גדול ומאיר באור גדול על ידי שנכלל עם חברו יחד בהשכל הכולל שמשם מקבלים כל השכליות כלם שהם בחינת כלים וצנורות לקבל רב טוב ושפע גדול. אבל חס ושלום להפך כשאין שלום בין ישראל ויש מחלקת חס ושלום ביניהם אזי אי אפשר להם להכלל בהשכל הכולל ולינק משם להשלים שכלו שהוא עקר הכלי כי אי אפשר להכלל שם כי אם על ידי אהבה ואחדות בבחינת אנן בחביבותא תליא וכנ"ל. מכל שכן וכל שכן כשחולקין חס ושלום על הצדיק האמת בעצמו שהוא בחינת שכל הכולל אזי נפגמין השכליות של כל אחד ואחד ואין לו כלי וצנור לקבל השפע ומתגברין חס ושלום הצמצומים והדינים כי אין בו כח להמתיק הדין והצמצום כי עקר המתקתו הוא על ידי השכל וכו' וכנ"ל, ואזי נתעכב השפע ומעט השפע שיורדת אינה יורדת כסדר למקום הראוי עד שרב השפע יורדת לעכו"ם ורשעים חס ושלום כמו שאיתא בזהר הקדוש וישראל נזונין מתמצית שזהו בחינת צרות החרבן והגלות שבא על ידי פגם אמונת חכמים כמו שכתוב ויהיו מלעבים במלאכי אלקים וכו' שנתמעטה השפע מישראל ונתהפכה לזרים כמו שאנו מקוננים על זה נחלתנו נהפכה לזרים בתינו לנכרים וכו'. וכל זה מחמת שיתומים היינו ואין אב אמותינו כאלמנות שהוא בחינת מה שנסתלקו ונעלמו מאתנו הצדיקים האמתיים שהם בחינת שכל הכולל שהוא בחינת אב ואם בחינת אב בחכמה ואם לבינה וכנ"ל. ואזי גם מעט השפע בצמצום שיורדת לישראל אינה כסדר כי נתערבבו הצנורות והתגברו היכלי התמורות עד ששפע של זה יורדת לחברו ומזה בא גדל העניות והדחקות של העניים והאביונים. ואין עצה לזה כי אם לשוב באמת על פגם אמונת חכמים עד שיתרבו ספרים קדושים בתורה על ידו בבחינה הנ"ל עד שיזכה גם הוא להכלל בשכל הכולל ששם שרש כל הצנורות וכל השכליים והצמצומים והדינים כנ"ל ששם נמתק הכל, ואזי חוזר ונמשך משם שפע לכל אחד כראוי לו ואזי יכול לחזר ולקבל השפעתו כי בודאי יש לו גם כן צנור שיכול לקבל שפעו, רק שנסתם ונתבלבל מחמת פגם אמונת חכמים. אבל כשישוב בתשובה שלמה באמת על פגם אמונת חכמים, ישוב אליו צנור השפעת פרנסתו כי יחזר וישלם שכלו שהוא עקר הכלי והצנור וכנ"ל:
כי עקר חסרון הפרנסה הוא מחמת חסרון הדעת כנ"ל כי כפי שלמות דעתו כן הוא מתחזק בבטחון כמו שמבאר במקום אחר (סימן רכה) שעקר הבטחון הוא על ידי הדעת וכו'. כי באמת אפלו עכשו בגלות המר הזה ובדחקות הפרנסה ובפרט עצם הדחקות של העניים והאביונים. אף על פי כן אין עצה ותחבולה כי אם בטחון חזק וכמו ששמעתי מפיו הקדוש שאמר בזה הלשון (נאהר בטחון) כי גם עתה בעצם הדחקות ה' יתברך זן ומפרנס ומכלכל את כל אחד ואחד דבר יום ביומו כי לית יום דלית בו טוב ומאן דברא יומא ברא מזונא וכמו שכתוב ברוך ה' יום יום יעמס לנו הקל ישועתנו סלה, והכל נמשך משכל הכולל שהוא בחינת אור הגנוז מששת ימי בראשית שאף על פי שנגנז, אף על פי כן לית יום דלא נהיר בה אור הגנוז בהעלם גדול כמו שאיתא בזהר הקדוש כי אלמלא אתגניז מכל וכל לא הוי עלמא אתקים אפלו רגע חדא וזה בחינת ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה' וכו' זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו חדשים לבקרים רבה אמונתך, הינו שכפי עצם מרירות הגלות בגשמיות ורוחניות בגוף ונפש וממון ועצם דחקות הפרנסה וצרות מצרות שונות רחמנא לצלן היה כמעט אפס תקוה כמו שכתוב מקדם מעצם רבוי הצרות מתחלת אני הגבר ראה עני בשבט וכו' השביעני במרורים וכו' עד אשר נדמה לי שאפס תקוה חס ושלום בחינת ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה' אך זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל חסדי ה' כי לא תמנו וכו' הינו החסדים העליונים שאינם תמים ואינם כלים לעולם שהם נמשכים משכל הכולל הנ"ל מבחינת אור הגנוז שנמשך בהעלם גדול בכל יום בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך:
אבל מחמת מרירות דחקות הפרנסה של זה העני והאביון שבא מפגם אמונת חכמים שעל ידי זה אין יכול שכלו לינק משכל הכולל הנ"ל ועל ידי זה נסתם שכלו עד שנפל מהבטחון כל כך עד שבא למדה זאת להשכיר עצמו ליומו בשביל פרנסתו שזהו בחינת עבדות ממש וכל זה נמשך מהצמצומים והדינים שעקר התגברותם על ידי השנויים שבאדם ומקום וזמן עד שנדמה לו כאלו ביום זה אי אפשר שימשך לו פרנסה במקום שהוא שם כי אם על ידי שישכיר את עצמו ביום זה. ובאמת לאמתו הוא שטות גדול כי כל יגיעת וטרחת הפרנסה של כל אחד הוא מחמת שטות וחסרון הדעת כנ"ל בחינת שטו העם ולקטו בשטותא כמו שאיתא בזהר הקדוש ומובא בדברינו במקום אחר מכל שכן להשכיר עצמו לעבד. וכל זה מחמת שנדמה לו שכפי מה שעובר עליו אין לו תקוה לפרנסת יומו כי אם על ידי שישכיר עצמו, ואינו משים אל לבו לא דעת ולא תבונה הלא עוד היום גדול ומי יודע איזה שפע יכול לירד אליו בזה היום כי מאן דברא יומא ברא מזונא וכנ"ל אך דעתו נקטן עד שהכרח להשכיר עצמו וזה נמשך רק מרבוי השנויים שמשם אחיזת הצמצומים והדינים כנ"ל. ועל כן הזהירה התורה לתת לו שכירתו ביומו ולא תבא עליו השמש כי ה' יתברך מרחם על הכל ועל כן הזהירה התורה לבלי לעכב שפע שכירותו עד שיעבר היום כדי שלא יסתם הצנור של זה היום קדם שיבא יום שלאחריו. שאז יהיה קשה מאד לפתח צנור השפע שלו כי כל ל חסרון דעתו שבא לידי מדה זאת להשכיר עצמו בא מחמת זה מחמת שבימים שעברו היה לו דחקות הפרנסה מאד ונקטן דעתו כל כך עד שנפל מהבטחון עד שהכרח להשכיר עצמו על כן צריכין להזהר לתן לו על כל פנים שכירותו ביומו כי הוא חיותו כמו שכתוב כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו כדי להמשיך חיות לשרש נפשו ביומו דיקא שלא יהיה נסתם הצנור של זה היום שאז בקל יכול לפתח לו צנורי השפע בימים הבאים. אבל כשלא יתן לו שכירותו ביומו והוא כבר נפל לעבדות וגם שכירותו לא נתן לו ביומו טרם ישתנה הזמן של היום אזי יהיה חס ושלום נסתם צנור השפע של זה היום שאז יהיה קשה מאד לפתח עוד צנורי השפע שלו בבחינת דלת הננעלת לא במהרה היא נפתחת. ועל כן בתר עניא אזלא עניותא כי כל מה שהעניות מתגבר עליו נקטן דעתו ביותר ונקטן בטחונו ביותר ונסתמין ביותר כלי השפע שלו כנ"ל ובפרט זה שכבר נקטן דעתו כל כך עד שנפל לעבדות. על כן הזהירו לבלי לעכב שכירותו עד שיבא השמש ויהיה שנוי עת שאז צריכין לזהר ביותר שלא לתן יניקה להצמצומים והדינים היונקים מחרון הדעת. על כן צריכין לתת לו שכרו ביומו כדי להשלים נפשו וחיותו שהוא דעתו ואז יכול לזכות לצאת מעבדות ולפתח צנורי השפע שלו על ידי שנשלם נפשו ודעתו ביומו דיקא וכנ"ל:
וכל זה מרמז לעקר האדם שהוא הדעת האמתי לעסק בתורה ותפלה ועבודת ה' בכל יום ויום ולא ידחה עצמו מיום לחברו וכמו שמבאר על פסוק היום אם בקולו תשמעו היום דיקא וזהו ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש וכו'. כי הנפש הוא אצל האדם בבחינת שכיר יום כי הנפש עושה כל פעלת הגוף כי אין להגוף שום תנועה וחיות כי אם על ידי הנפש. ומי שזוכה לילך בדרך הקדש כראוי לבטל הגוף לגמרי לגבי הנפש אזי הנפש הוא בבחינת מלך כי הוא מולך על הגוף ואז הוא בן חורין בבחינת כל ישראל בני מלכים הם. אבל כשחס ושלום אינו מבטל גופו לגמרי נגד נפשו אזי הנפש אצל הגוף כעבד שעושה הנפש כל פעלת הגוף כעבד וכשכיר וזה בחינת כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו (איוב).ואזי צריך האדם לרחם על נפשו שעל כל פנים לא יגזל ויעשק חס ושלום לגמרי את נפשו ולתן לו על כל פנים שכירותו דהינו שעל כל פנים יתן להנפש בכל יום כמה מצות ומעשים טובים ותורה ותפלה וכו' כפי חובת היום. כי בודאי מהראוי שיעשה רק צרכי הנפש ויבטל הגוף לגמרי כמו שאיתא בזהר הקדוש זכאה מאן דלא אתהני מדילה כלום כי צריך לסתם עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי ואז הוא בבחינת מלך ובן חורין כנ"ל. אבל כשלא זכה לזה והנפש בבחינת עבד ושכיר כנ"ל אזי צריך האדם לזהר על כל פנים שלא לעשקו ושלא לגזלו לגמרי חס ושלום וזהו בחינת לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך וכו' ולא זו אף זו אתה צריך לזהר ביומו תתן שכרו וכו' שלא תאמר שתסלק שכירת הנפש לאחר היום כמו שמצוי בכמה בני אדם שאומרים היום אי אפשר להתפלל היום אי אפשר ללמד ולעסק בעבודת ה' ומדחין עצמן מיום ליום. ועל זה מזהיר הפסוק ביומו תתן שכרו ביומו דיקא ולא תבא עליו השמש כי העקר צריכין לזהר לצאת חובת היום בבחינת היום אם בקולו תשמעו כי לית יום דלית בה טוב וכו' וכמו שמבאר במקום אחר כי בכל יום מאיר אור הגנוז וכו' ונמשך סיוע גדול מלעלא וכו' בבחינת חסדי ה' כי לא תמנו וכו' חדשים לבקרים וכו':
וכל זה זוכין על ידי אמונת חכמים בשלמות שעל ידי זה נחשבים בעיניו כל הספרים הקדושים של התורה שעל ידי זה זוכה לקבל ולינק משכל הכולל מבחינת אבן שתיה ששם נמתק הכל כל מיני דינים וצמצומים שבעולם ואיך שנמצא דין וצמצום הכל נמתק על ידי שכל הכולל כנ"ל כי בחינת שכל הכולל מאיר לכל השכליות הפרטיים של כל אחד ואחד ולכל הצנורות והצמצומים של כל אדם ושל כל מקום ומקום ושל כל יום ויום ועל ידי זה יכול כל אחד ואחד בכל יום ויום ובכל מקום שהוא להמשיך על עצמו חסדי ה תמיד באפן שיחיה עצמו ברוחניות וגשמיות וישליך מעליו מרירות דאגות הפרנסה רק יבטח בשם ה' שבודאי יש חסד נפלא שמאיר גם ביום זה ובודאי יהיה לו פרנסת יומו ולא יחשב מיום לחברו כלל. וכן בעבודת ה' יבטח ויחכה כי בודאי גם היום יוכל לחטף איזה טוב אמתי ויחתר ויכסף ברצון חזק עד שיזכה גם ביום זה לטוב אמתי ולא יאבד יום מימיו חס ושלום. וזה בחינת ואברהם זקן בא בימים, זקן זה בחינת שכל הכולל בחינת זה קנה חכמה כי שם עקר קנין החכמה האמתיית כי זה השכל הכולל הוא בחינת זקן בחינת עתיק בחינת תליסר תקוני דקנא כידוע וזהו ואברהם זקן בא בימים שהמשיך והביא בחינת זקן בחינת שכל הכולל לתוך הימים שבכל יום מימי חייו היה מקשר עצמו לשכל הכולל שהוא בחינת זקן כנ"ל, ועל ידי זה וה' ברך את אברהם בכל כי משם נמשכין כל ההשפעות כי משם נמשכין כל צנורות השפע כנ"ל:
כי עקר הכבדות והדחקות של כל אחד הן בפרנסה והן בעבודת ה' הוא רק מחמת שהיום קשה וכבד עליו שבכל יום נדמה להאדם בפרט להעניים ואביונים שבעת הזאת בפרט בזה היום אי אפשר להרויח ולמצא פרנסתו וכן בעבודת ה' על פי הרב נדמה לכל אחד בכל יום שהיום קשה להתפלל וכו' ועל כן נקרא מי שהשעה דחוקה לו קשה יום כמו שכתוב אם לא בכיתי לקשה יום עגמה נפשי לאביון כי האביון הוא בבחינת קשה יום וכל זה מחמת חסרון הדעת מחמת פגם אמונת חכמים שעל ידי זה אינו זוכה שיקבל השכל השיך אליו בזה היום בזה המקום, משכל הכולל ועל כן היום קשה עליו בחינת אך בי ישוב יהפך ידו כל היום וכן הוא בעבודת ה'. אבל מי ששב בתשובה על פגם אמונת חכמים ומבטל דעתו נגד דעת הצדיק האמת החכם הכולל זוכה להתחזק בבטחון חזק בכל יום ויום איך שהוא בגוף ונפש בגשמיות ורוחניות בבחינת יום אירא אני אליך אבטח שדיקא ביום אירא ביום שאני מתירא שנדמה שהיום קשה הפרנסה מאד מאד וכן בעבודת ה' וכו' אז דיקא אני אליך אבטח שבודאי לא תעזב אותי כי בודאי גם ליום זה יש צנור השפע במקום אשר אני שם להמשיך שפע טובה וחסד טוב משכל הכולל ששם נמתק הכל וכו' כנ"ל. בבחינת מה שאמר ירמיה אחר שאמר אני הגבר ראה עני בשבט עברתו אך בי ישוב יהפך ידו כל היום וכו' וכו' עד אשר ואמר אבד נצחי ותוחלתי מה' וכו' זאת אשיב אל לבי וכו' חסדי ה' כי לא תמנו וכו' שהוא החסד הנמשך משכל הכולל שממתיק הכל שמשם נמשך חסד גדול בגשמיות ורוחניות גם ליום זה במקום שאני שם וכנ"ל שזהו בחינת ברוך ה' יום יום יעמס לנו הקל ישועתנו סלה וכנ"ל והוא בחינת מה שכתוב שם אחר כך חדשים לבקרים רבה אמונתך ופרש רש"י שהחסדים מתחדשים בכל יום מחדש והינו כנ"ל והבן היטב, כי אסור לחשב מיום לחברו כלל ועל יום זה צריכין לבטח בה' וכנ"ל. ויש בזה הרבה לדבר והעקר שעל ידי אמונת חכמים באמת נמתק ונתתקן הכל ועל כן בכל מה שעובר על האדם הן בפרנסה הן בעבודת ה' ונדמה לו שאי אפשר לו לעבד ה' יתברך מחמת דחקות הפרנסה ורבוי הבלבולים והרעיונים העוברים עליו, ידע שכל זה נמשך מהעשנים סרוחים המבלבלים דעתו שנמשך מפגם אמונת חכמים וכנ"ל על כן בכל פעם שעובר עליו מה שעובר יזכר עצמו לשוב בתשובה שלמה על אמונת חכמים שיאמין באמת בכל ספרי הצדיקים והחכמים האמתיים עד שיזכה לינק משכל הכולל שעל ידי זה נמתק ונתתקן הכל וכנ"ל:
וכל זה הוא בחינת ראש השנה כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי ראש השנה הוא יום ראשון לכל השנה וכלול מכל הימים של כל השנה ואז צריכין להמתיק כל הצמצומים והדינים של כל איש ואיש של כל ימות השנה ושל כל המקומות שבעולם וזה אי אפשר כי אם על ידי הצדיק האמת בחינת שכל הכולל ובשביל זה נוסעים לצדיקים על ראש השנה. וזה בחינת תקיעת שופר בראש השנה כי התורה נתנה בקול שופר כי קול שופר נמשך משכל הכולל כמובן בכונות ועל כן משם נתנה תורה וכנ"ל. ועל כן שופר מקבץ נדחים כמו שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים בארץ אשור והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים הינו בבית המקדש ששם האבן שתיה כי לשם צריכין לשוב ולהתקבץ כל האובדים והנדחים כי שם תקונם בבחינת שכל הכולל שממתיק ומתקן הכל כי כל המקומות וכו' נכללין שם וכנ"ל ומשם עקר החרות בחינת חרות של יובל שאז תוקעין השופר בחינת תקע בשופר גדול לחרותנו. ועל כן מי שזוכה להמשיך על עצמו קדשת ראש השנה אין צריך לדאג ולטרח הרבה בשביל פרנסה כי זוכה לבטחון להאמין שכל פרנסתו קצובה מראש השנה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל פרנסתו של אדם קצובה מראש השנה כי אז מאיר שכל הכולל שמשם כל צנורות השפע וכנ"ל. וזהו חוץ מהוצאות שבת ויום טוב והוצאות בניו לתלמוד תורה כי בשבת ויום טוב אז עולין בעליות גדולות ואז נכללין בבחינת שכל הכולל על ידי קדשת היום ועל כן להוצאות שבת ויום טוב אין צריכין לקבל מראש השנה כפי מה שקצוב שימשך לו שפע בכל יום ויום דרך הצנורות והכלים הנמשכין משכל הכולל, כי על ידי שבת ויום טוב בעצמו נמשך השפע משכל הכולל כפי מה שזוכה להאמין בקדשת שבת ויום טוב ולהרבות בהוצאתם כי הם בעצמן בבחינת שכל הכולל. וכן בהוצאת בניו לתלמוד תורה. כי תלמוד תורה היא עקר המשכת השפע משכל הכולל ששם כל התורה כנ"ל. ועל כן אין הוצאות אלו קצובים בצמצום מראש השנה רק כפי שזוכה להוציא בשבילם כמו שכתוב שם שאם פותח פותחין לו ואם מוסיף מוסיפין לה:
וזה בחינת אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון, באור פניך זה בחינת שכל הכולל שזוכין על ידי התקיעות כי שכל הכולל הוא עקר אור הפנים בחינת באור פני מלך חיים, חיים הם המחין כידוע שנמשכין מאור הפנים שהם שכל הכולל. וזהו יהלכון בחינת ההלוך והנסיעות של ישראל שעל ידי זה זוכין לתקן אמונת חכמים שעל ידי זה זוכין לשכל הכולל כמו שמבאר לעיל על פסוק ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' ובפרט כשנוסעים להצדיק האמת שהוא בעצמו בחינת שכל הכולל והעקר כשנוסעים אליו על ראש השנה וכו' וכנ"ל. וזהו בשמך יגילון כל היום בחינת שמחה המבאר בהתורה חדי רבי שמעון הנ"ל שזוכין על ידי הכלליות והאהבה שנכללין הנפשות בהצדיק האמת בשכל הכולל וכו' כמו שמבאר שם עין שם,:
וזה שהתפלל הכהן הגדול ביום כפור כשנכנס לבית קדשי קדשים למקום האבן שתיה שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר ולא תפיל אשה פרי בטנה ולא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה. כי מה שישראל הם עניים עד שנצרכים זה לזה או לעם אחר חס ושלום זה נמשך מבחינה הנ"ל מפגם אמונת חכמים שעל ידי זה אין יכולים להכלל בבחינת שכל הכולל שהוא בחינת אבן שתיה ואין יכולים להמשיך השפע לכל אחד ואחד כפי הצנור שלו ואזי נתבלבלין הצנורות על ידי המחלקת שהוא הפגם וההפך מאמונת חכמים ואזי יורדת השפע לחוץ להעכו"ם חס ושלום כמו שאיתא בזהר הקדוש שבגלות הם מקבלים רב השפע וישראל נזונין מתמצית וזה בא על ידי פגם אמונת חכמים שעל ידי זה עקר הגלות כנ"ל. וגם מעט השפע היורדת לישראל היא מתחלפת מזה לזה כי הצנורות נתערבבו על ידי פגם אמונת חכמים כנ"ל. וזה בחינת גדל מעלת צדקה שהזהירה התורה עליה כמה פעמים כי צריכין לתן להעניים חלקם שיש להם בהשפע שלו כי בודאי גם לזה העני והאביון יש צנור של שפע ואם העולם היה מתנהג כראוי לא היה שום אביון בעולם כי היה יורד לכל אחד השפעתו משכל הכולל דרך הצנור והכלי שלו וכמו שיהיה לעתיד באמת כמו שכתוב אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה' וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום אביונים באחרים וכו'. הינו כנ"ל כי אז השפע יורדת רק לישראל שקבלו את התורה ומקימין אותה שאז הם נכללין בשכל הכולל ונמשך השפע רק להם לכל אחד ואחד כפי הצנור לקבל רב השפע כי כל אחד מישראל יש לו חלק בהתורה שיוצאה משכל הכולל. אבל עקר העניות הוא מחמת שפגמו בהתורה על ידי פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתערבבו ונתבלבלו הצנורות כנ"ל שעל ידי זה רב השפע יורדת לעכו"ם ומעט השפע הבאה לישראל אינה יורדת כסדר עד שהשפע של זה אצל זה. ועל כן זה יש לו עשירות גדול וזה עני ואביון, ובאמת בשרשו עשירות של זה רבו מחלק העני רק על ידי פגם הנ"ל נתבלבל הסדר וירדה לזה כמו שבעקר השפע שכלה היא של ישראל ועכשו בעונותינו הרבים רב השפע אצל העכו"ם נמצא שהעכו"ם אוכלין השפע של ישראל בבחינת והיה אם זרע ישראל וכו' כנ"ל וכמו שכתוב פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת ה' יתברך ירחם מעתה, כמו כן בין ישראל בעצמן העשירים אוכלים חלק העניים וכנ"ל. על כן הזהירה התורה מאד להחזיר ולתת להעני חלקו בטוב לבב ובשמחה ובסבר פנים יפות כמו שכתוב ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו'. כי באמת הוא לטובה גדולה להעשיר כשמרבה בצדקה וחוזר להעני חלקו כי אז כפי מה שמקים מצות צדקה הוא חוזר ופותח הצנורות של השפע שיהיה נמשך בהם השפע כסדר מאחר שמחזיר להעני חלקו, ובפרט כי העקר מצות הצדקה הוא לתן בשפי להתלמיד חכם העוסק בתורה באמת שזה עקר אמונת חכמים כי עקר האמונה תלויה בממון כשמפזר ממונו לתלמיד חכם האמת בזה מראה אמונתו השלמה בהחכמים אמתיים ועל ידי אמונת חכמים חוזרים הצנורות לילך כסדר וכו' וכנ"ל ואז יורדת השפע בשפי גדול לכל אחד ואחד. כי אפלו העשיר שמקבל עתה רב שפע. אבל כשהוא שלא כסדר מחמת בלבול הצנורות אזי לא תתקים אצלו זמן רב השפעתו וגם על פי רב יש עכובים הרבה מחמת שאין השפע יורדת כסדר. אבל כשנותן צדקה ואז נפתחין הצנורות ויורדת השפע כראוי כסדר אז יורדת השפע לכל אחד בשפי גדול לנצח מאחר שיורדת כסדר כראוי. וזהו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וכו' על כן אנכי מצוך לאמר פתח תפתח את ידך וכו', פתח תפתח דיקא כי על ידי זה נפתחין הצנורות ועל ידי זה יברכך ה' אלקיך כי על ידי זה יורדת השפע בברכה גדולה כסדר בלי עכוב כלל וכנ"ל. ועל כן במקום קדשי קדשים שהוא האבן שתיה בחינת שכל הכולל שם דיקא היה מתפלל הכהן הגדול ביום הכפורים שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה וכו' הינו שיזכו ישראל לקבל השפע משם מאבן שתיה משכל הכולל שכל אחד יקבל דרך הצנור שלו שלא יצטרכו ישראל זה לזה שלא יסתמו ולא יתבלבלו הצנורות כנ"ל. ולא לעם אחר שלא תרד השפע חס ושלום לעם אחר על ידי בלבול וסתימת הצנורות וכנ"ל וזהו ולא תפיל אשה פרי בטנה כי הפלת נפלים בא חס ושלום על ידי פגם המחלקת שהוא בחינת פגם אמונת חכמים בבחינת וכי ינצו אנשים ונגפו אשה הרה וכמובן בהתורה על פסוק זה (בסימן כ' בלקוטי תנינא) כי על ידי המחלקת נעשין מפרסמים קדם זמנם וגורמים מה שגורמים כמו שמבאר שם ואזי אין העולם מתנהג כראוי ועל ידי זה מתגברים המפרסמים של שקר לגמרי שזה עקר פגם אמונת חכמים. ועל כן התפלל במקום האבן שתיה ולא תפיל אשה פרי בטנה שזה נתתקן על ידי שכל הכולל שהוא בחינת אבן שתיה כנ"ל. וזהו ולא יעדי עבד שלטן מדבית יהודה שמהם יצא משיח בן דוד שכל עקר התקון על ידו כי בחינת דוד משיח הוא בחינת אמונת חכמים בחינת תורה שבעל פה בחינת חסדי דוד הנאמנים בחינת וה' עמו שהלכה כמותו בכל מקום, שעל ידו יתקים ולא יחצו לשתי ממלכות עוד המזכר בהתורה הנ"ל כי אז יחזר הארון עם לוחות האבן על מקומם על מקום האבן שתיה שהיה דוד מתיגע כל ימיו על זה שימצא מקום האבן שתיה ששם עומדים לוחות האבן שעל ידי זה נמתק הכל כמו שכתוב אם אעלה על ערש יצועי אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' וכו' ועל כן על ידי הממשלה של בית יהודה שהוא בחינת התנוצצות משיח בן דוד על ידי זה מתקן כל הנ"ל. ואז יחזר השפע לכל אחד כראוי כמו שכתוב שם במזמור הנ"ל זאת מנוחתי עדי עד וכו' הינו במקום האבן שתיה שזכה למצא על ידי יגיעתו ואז צידה ברך אברך אביוניה אשביע לחם כי על ידי קדשת האבן שתיה שעומדים שם לוחות האבן על ידי זה מתבטל העניות והאביונות כי יורדת השפע לכל אחד כסדר בשפי גדול וכנ"ל:
וזה אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם וכו' עד כל איש ישראל ומונה עשרה בחינות שהם כנגד עשרה קדשות שבארץ ישראל שהם כלליות הקדשה, הינו שקדם ראש השנה קורים פרשה זאת להודיע שכל נפשות בית ישראל גדולים וקטנים ובינונים וכו' שכלולים בעשר בחינות הנ"ל כלם צריכים להתקבץ ולכלל יחד באהבה בתוך הקדשה העליונה בתוך בחינת קדשי קדשים אבן שתיה שכל הכולל שהוא בחינת משה בחינת הצדיק האמת שצריכין לנסע אליו על ראש השנה וכו' וכנ"ל שזה בחינת תקון אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים שעל ידי זה נשלמת התורה וכו' כנ"ל. ועל ידי זה שנכללין בבחינת אבן שתיה שכל הכולל כנ"ל על ידי זה זוכין כל אחד ואחד להחיות שכלו עד שיוכל להמתיק כל מיני דינים וצמצומים על ידי שכל הכולל שמשם נמשך החיות והשכל לכל נפש ונפש ולכל מקום ומקום ולכל יום ויום. כי כל השנויים שבאדם ומקום וזמן שמהם כל אחיזת הדינים שמהם אחיזת כל העונות חס ושלום וכל הפגמים והבלבולים והעקמימיות שבלב וכו' הכל נמתק ונתבטל על ידי שכל הכולל ששם שרש הכל שזוכין לזה על ידי התשובה שעושין על אמונת חכמים שעל ידי זה נכללין שם בשכל הכולל, ומשם נמשך המתקה לכל אחד ואחד במקומו ביומו ושעתו שידע כל אחד כפי מה שהוא במקומו בביתו או בדרך באיזה מקום שהוא וכפי מה שהוא באותו היום ובאותה השעה והרגע, שבאותה הרגע והשעה יוכל לדבק עצמו ממקומו שהוא שם לה' יתברך וכו'. וזה אתם נצבים היום זה בחינת אדם ומקום וזמן. אתם הינו אדם בחינת כלליות הנפשות. נצבים בחינת מקום. היום בחינת זמן. כלכם לפני ה' אלקיכם שאתם כלכם בכל מקום ומקום שאתם נצבים שם במקומכם באותו היום והשעה כלכם צריכים לידע שאתם נצבים ועומדים היום לפני ה' אלקיכם וכנ"ל וזה על ידי הכלליות בצדיק האמת שהוא בחינת קדשי קדשים אבן שתיה. וזה בחינת ראשיכם שבטיכם וכו' שהם עשר בחינות כנגד עשר קדשות, שעל ידי שנכללין יחד באהבה נכללין בהאבן שתיה ששם שרש העשר קדשות שרש התורה וכו' כנ"ל. וזהו לעברך בברית ה' וכו' הינו להמשיך על עצמו כלליות התורה משרשה מחכמה עלאה משכל הכולל וכו' אשר אנכי כורת עמך היום בחינת היום אם בקולו תשמעו הנ"ל, להתגבר להתחיל בכל יום ובכל שעה ובכל רגע וכנ"ל וזה ולא אתכם לבדכם וכו' כי את אשר ישנו פה כו' ואת אשר איננו פה עמנו היום, כי צריך כל אדם לידע בכל יום ובכל שעה ורגע מימי חייו שתלויים בו כל הנפשות של כל הדורות העתידין לצאת ממנו ובהם תלויין כל נפשות בית ישראל כי כל ישראל ערבים זה לזה וצריך להמשיך על עצמו תקון והמתקה על ידי שכל הכולל שזוכין על ידי אמונת חכמים והעקר על ידי ראש השנה וכו' כנ"ל. כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ובזמן שאדם זוכה זוכה לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, ולהפך להפך רחמנא לצלן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם. וכל זה אי אפשר לתקן כאשר יודע כל אחד בנפשו להיכן נתעה וכו' כי אם על ידי הצדיק האמת בחינת שכל הכולל וכו' כנ"ל ששם נכללין כל הנפשות את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה. וזהו עמנו היום כי עקר התקון על ידי בחינת היום בחינת היום אם בקולו תשמעו המבאר בדבריו זכרונו לברכה בסימן רעב" ומובא לעיל שצריכין לידע שאין לאדם בעולמו כי אם אותו היום ואותו רגע לבד כמו שכתוב ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י בכמה מקומות בפסוק היום אנכי מצוך בפרשת תבא ובקריאת שמע בפסוק אשר אנכי מצוך היום ובשאר מקומות שפרש רש"י שם שבכל יום יהיו בעיניך כחדשים, ותדקדק בכל ספר דברים ותמצא שבכל מקום שמזהיר את ישראל על קיום התורה שמזכיר בכל פעם תבת היום להורות ולהעיר את כל אחד שהעקר להתחיל להתקרב היום הינו בכל יום ושעה שעומד בו וכנ"ל. וזה וידבר משה כו' אל כל ישראל לאמר הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם ופרש רש"י שם גם כן בבאור יותר בכל יום יהיה דומה בעיניך כאלו היום נכנסת עמו בברית הינו כנ"ל. וזהו הסכת ושמע וכו' שפרושו לשון הטה אזנך ושמע היטב היטב הינו שדבר זה צריכין להטות אזנו ולבבו לשמע ולהבין ולקבלו בלבו היטב שהיום הזה נהיית לעם דהינו בכל יום ובכל שעה וכנ"ל וזה בחינת מה שדרשו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה הסכת הס ואחר כך כתת שפרושו שבכל למודי התורה הקדושה צריכין בתחלה ללמד ואחר כך לעין היטב בחינת לגמר והדר לסבר ועל כן נסמך זה הפסוק הסכת לפסוק היום הזה נהיית לעם להודיע שזה הענין היום הזה נהיית לעם לידע ולזכר בכל יום ובכל שעה שהיום הזה נהיית לעם וכו' וכנ"ל, זה הענין צריכין להאזין ולזכר היטב בבחינת הס ואחר כך כתת כי צריכין לקבלו בכלליות בפשיטות ואחר כך לכתת ולעין בו היטב בכל שעה ורגע לידע בכל שעה שעתה עוברת שעה מימי חייו ויזכיר עצמו שיש שכל הכולל שיכול להמתיק ולתקן הכל ועל ידי זה יוכל להמשיך על עצמו לקים היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך היום דיקא וכן בכל יום ושעה ורגע בחינת לרגעים תבחננו וכו' וכנ"ל:
וזה בחינתהעבודה של כל חדש תשרי הקדוש והנורא מאד כי כבר בארנו שזה בחינת ראש השנה כנ"ל כי עוסקין אז להמתיק הדינים על ידי שנכללין בשכל הכולל על ידי ששבין אז בתשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים ונשלם התורה וכו' שזהו בחינת תקיעת שופר שמעוררין להקולות של מתן תורה כדי להמשיך בחינת שלמות התורה בחינת שכל הכולל שממתיק הכל וכו' וכנ"ל. ועל כן נוסעין לצדיקים על ראש השנה כי הם בבחינת שכל הכולל בחינת אבן שתיה קדשי קדשים וכו' וכנ"ל. ואחר כך בכל עשרת ימי תשובה עוסקין בזה ששבין בכל יום בתשובה על פגם אמונת חכמים שהוא יסוד הכל וכל מה ששבין יותר בתשובה נשלם האמונה יותר ויותר ונתרבין הספרים הקדושים יותר ויותר כמבאר בהתורה חדי רבי שמעון הנ"ל שעל ידי כל תשובה ותשובה נתרבין הספרים יותר ונכללין יותר ויותר בבחינת שכל הכולל. וזה בחינת מה שאיתא בכונות שבכל עשרת ימי תשובה ננסרת המלכות בכל יום ונבנית פרצופה בשלמות כי מלכות היא בחינת אמונה שצריכין לבנותה בשלמות בכל האיברים כי צריכין אמונה בכל האיברים מראש ועד עקב כמו שמבאר במקום אחר בהתורה ויהי ידיו אמונה עד בא השמש (בסימן צא). עד אשר בערב יום כפור נשלם בנין האמונה ואז זוכין ביום הכפורים הקדוש להמשיך קולות פנימיים יותר ממקום עליון ונורא מאד (כמבאר בכונות), הינו כי אז מקבלים קולות של מתן תורה ממקום עליון וגבה ביותר כי אז נשלמת התורה יותר ויותר בתכלית השלמות עד שזוכין אז להמשיך לוחות האבן למטה כי ביום הכפורים נתנו לוחות האבן כי אז עקר שלמות הכלליות בבחינת אבן שתיה קדשי קדשים ועל כן אז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים למקום האבן שתיה קדשי קדשים לכפר על ישראל כי אז נכללין שם בשלמות כנ"ל:
וזה בחינת שלשה ספרים נפתחין בראש השנה צדיקים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים, רשעים לאלתר למיתה, בינונים תלויים ועומדים עד יום כפור. וכבר תמהו המפרשים על מאמר זה ורבם מפרשים שעקר הכונה על חיים נצחיים. ועל פי דרכנו יתבאר היטב בעזר ה' כי כל אלו שזוכין לאמונת חכמים ונוסעים לצדיקים אמתיים על ראש השנה כלם נקראים בשם צדיקים על שם הצדיק שהם מקרבים אליו כי המחבר לטהור טהור ועל כן הם נחתמין לאלתר לחיים כי הצדיק האמת כוללם מיד בראש השנה בשכל הכולל בבחינת קדשי קדשים כמבאר בהתורה הנ"ל כי הצדיק האמת יש לו כח יותר מן הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה יקרה היא מפנינים שהחכם האמת יקר מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ועל ידי זה נחתמין לאלתר לחיים כי משם נמתקים כל מיני דינים שבעולם כנ"ל. כי הם זוכין בודאי לחיים אמתים שעקרם הוא כשזוכה להוציא הנהגות ישרות ומשפטי אמת מכל מה שלומד כי נצול מהעשנים סרוחים המעקמין אהמח וכו' מאחר שזכה לאמונת חכמים ומקרב לצדיקים וכנ"ל, כי עקר המיתה נמשכת מחטא אדם הראשון שפגם באמונת חכמים כנ"ל על ידי פגם האכילה שמאז נמשכו עשנים סרוחים המעקמין את הלב שמשם המיתה בחינת כי ביום אכלך ממנו מות תמות שפרושו אף על פי שלא מת עד כמה מאות שנים אך מאחר שתכף שאכל מעץ הדעת נפגמה האכילה התחילה המיתה מאותו היום שמכרח למות על ידי קלקול האכילה וכנ"ל. רק הצדיקי אמת והנלוים אליהם מתקנים בחייהם פגם זה וזוכין להוציא משפטי הנהגות ישרות מכל מקום שלומדים אשר זה חייהם בחינת כי הוא חייך, רק שבסוף מכרחים למות בעטיו של נחש או מחמת שלאו כל אחד מתקן בשלמות פגם הגדול הזה. אבל על כל פנים הם חיים חיים אמתיים בעולם הזה ובעולם הבא מאחר שאין כח להעשנים סרוחים לעקם את לבם שזה עקר בחינת המיתה וכנ"ל. ועל כן להפך רשעים גמורים שהם החולקים גמורים על הצדיק האמת שהם עקר הרשעים מאחר שהם הפך הצדיק האמת כי הפך הצדיק הוא רשע ועל כן בודאי נחתמין לאלתר למיתה כי כשחולקין על הצדיק ואין להם אמונת חכמים הם בבחינת מיתה תמיד כי אין להם חיים כלל מאחר שהעשנים סרוחים מעקמין את לבם שמשם המיתה כנ"ל. בינונים הם אלו שאינם מקרבים לצדיקי אמת אבל אינם חולקים גם כן הם תלויין ועומדים עד יום כפור שאז נכנס הכהן הגדול לפני ולפנים להאבן שתיה קדשי קדשים שכל הכולל ואז אם זוכין לשוב נמתק מעליהם הדין על ידי הכהן הגדול מבחינת שכל הכולל וכו' כנ"ל כי עקר ההמתקה והחיים משם מבחינת שכל הכולל כי שם צוה ה' את הברכה חיים. רק המקרבין לצדיק שנקראים צדיקים נכללים שם מיד בראש השנה והבינונים תלויים עד יום כפור שאז נכנס הכהן הגדול לשם כנ"ל:
ואחר ראש השנה ויום כפור שבהם נתרבו הספרים הקדושים ונשלם התורה וכו' כנ"ל אחר כך עושין סכות ויוצאין מהבית לישב בסכה ומקימין מצות נטילת ארבעה מינים בידים. הכל כדי שיכללו ישראל יחד באהבה ושלום גדול באמת כמובא לעיל שזה בחינת מה שנוסעים לצדיקים על ראש השנה בחינת אנן בחביבותא תליא וכו' וזה בחינת סכות שעושין אחר ראש השנה ויום כפור בחינת סכת שלום בחינת אהבת חסד כי אז נמשכין כל החסדים בחינת אהבה ושלום. ועל כן יוצאין מהבית ומטלטלין עצמן לסכה כדי לתקן על ידי זה כל הטלטולים של כל הנסיעות של כל השנה, שיהיו כל הנסיעות בקדשה גדולה שיהיה תקון על פגם אמונת חכמים עד שיהיו נכתבין ספרים קדושים על ידם בבחינת ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' וכו' וכנ"ל (באות יט). ואפלו מי שאינו נוסע לדרכים בודאי בהכרח שיטלטל עצמו לילך לחוץ בעירו בשביל עסקיו ופרנסתו, ובכל הטלטולים והנסיעות צריך לחשב ולכון לתקן אמונת חכמים להרבות ספרים קדושים בתורה כי שרש הנסיעה בקדשה מה שה' יתברך מסבב שיצטרך האדם לילך לחוץ ולסע ממקום למקום בעירו או לעיר אחרת מכל שכן למקומות רחוקים כל אחד כפי טלטולו ונסיעתו, הכל בשביל שלמות התורה בבחינה הנ"ל כי שרש כל דבר הוא התורה הקדושה' כידוע כי חוץ מזה הכל הבל. ועל כן צריכין להאמין שעקר כונת ה' יתברך מה שמסבב שיסע האדם הוא רק בשביל שלמות התורה כנ"ל הינו שהאדם צריך לצאת מביתו לילך או לנסע למקום אחר כדי שיוכל להתועד עם אדם אחר או עם כמה אנשים לדבר עמהם מהתכלית האמתי והנצחי שיעוררו זה את זה אל האמת לאמתו כי זה כל האדם. וכל אדם צריך לדבר עם חברו ביראת שמים בכל יום ובכל עת ועל כן מסבב ה' יתברך שילך ויסע האדם הכל רק בשביל זה. ורק זה ידוע שכל הדברים שבזה העולם בהכרח שיתלבשו במה שמתלבשים והקלפה קודמת לפרי על כן על פי רב מתלבשים הנסיעות והטלטולים בעסקי חל. אבל החפץ באמת צריך לשום לבו לשרש הדבר שבקדשה כי בודאי כל דבר יש לו שרש בקדשה. על כן צריך כל אחד לשום לב להאמין שעקר נסיעתו וטלטולו כדי שיתועד עם בני אדם אולי יוכל לדבר עמהם דברי אמת או שיקבלו הם ממנו או שיקבל הוא מהם או שיקבלו ויאירו זה בזה בבחינת ומקבלין דין מן דין כי בכל אחד מישראל יש נקדה טובה וצריכין לקבל הארה ממנו להאיר בנפשו לבל יישן את ימיו שנת עולם חס ושלום וכו' וזה עקר שרש כל הנסיעות שבעולם. וכמו שכתוב בפרשת קריאת שמע ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בם ולא בדברים בטלים כי בכל הסבובים שה' יתברך מסבב עם האדם הן בישיבתו בביתו הן בלכתו בדרך בשכבו ובקומו צריך רק לדבר בדברי תורה. ועקר דברי תורה הוא להשתדל להכניס בעצמו ובאחרים קיום התורה שנזכה מעתה לשמר ולעשות ולקים וכו' כי זה העקר כידוע ורק בשביל זה הם הנסיעות כנ"ל, ותקון זה ממשיכין על ידי מצות סכה הקדושה כי סכה היא בחינת ענני כבוד שהלכו לפני ישראל כשנסעו במדבר שכל נסיעתם היה על פי ה' להמשיך שלמות התורה שקבלו אז עד שנעשה מנסיעתן בעצמו בחינת ספר בחינת ויכתב משה את מוצאיהם למסעיהם וכו' כנ"ל ובבחינה זאת צריך כל אחד לסע כנ"ל. וזה בחינת סכה בחינת ענני כבוד שנמשכין מבחינת כי בענן אראה על הכפרת מבחינת קדשי קדשים בחינת שכל הכולל כי עקר הנסיעה צריך שתהיה רק בשביל זה כנ"ל. וזה בחינת בהתהלכך תנחה אותך שצריך האדם בנסיעתו לקדש מחשבתו לקשרה אל התורה לכון בנסיעתו שנוסע בשביל אהבה ושלום להתועד עם בני ישראל לעסק בדברי תורה באמת כדי שהתורה תלך לפניו ותנחהו בחינת בהתהלכך תנחה אותך שזהו בחינת הארון עם לוחות האבן שהיה נוסע לפני בני ישראל בחינת ויהי בנסוע הארון כנ"ל. וכל זה הוא בחינת סכה שהוא בחינת ענני כבוד של נסיעת ישראל בחינת אהבה ושלום כי עקר האהבה והשלום עם ישראל הוא כשמדברין ועוסקין יחד בדברי תורה ויראת שמים באמת כי להפך חס ושלום אין שלום אמר ה' וכו' ועקר השלום הוא התורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה תלמידי חכמים מרבין שלום בעולם וכו'. ועל כן הסכה בבחינת אהרן הכהן שבזכותו הלכו הענני כבוד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמבאר בזהר הקדוש כי אהרן עסק בזה ביותר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה כי זה עקר האהבה והשלום כנ"ל, וכל זה בחינת סכה כנ"ל. וזה בחינת כל האזרח בישראל ישבו בסכות ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מזה שכל ישראל יוצאין בסכה אחת הינו כי זה עקר מצות סכה שיכון להכלל באהבה ושלום גדול עם כל ישראל עד שיהיה נחשב כאלו כל ישראל יושבין בסכה אחת כי עקר הסכה כדי לתקן הנסיעות שיהיה בקדשה שיהיה כונתו רק בשביל להתועד זה עם זה וזה עם זה כדי שיכללו כל ישראל זה בזה באהבה ושלום גדול ויכירו כלם את האמת לאמתו לשוב אל ה' באמת וכו' וזה בחינת והם תכו לרגליך ישא מדברותיך כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה אלו תלמידי חכמים שמכתתין עצמן מעיר לעיר ומדוך לדוך לעסק בדברי תורה הינו כנ"ל כי רק בשביל זה צריכין לכתת רגליו לילך ולסע כו':
וזה בחינתנטילת ארבעה מינים בידים כמו שכתוב ולקחתם לכם וכו' כדי להאיר הארת הידים שקבלו ידי הכתיבה מידי הסמיכה כמבאר בהתורה הנ"ל. כי הארבעה מינים באים לתקן כל הפגמים שנפגמו על ידי פגם אמונת חכמים ועכשו על ידי קדשת ראש השנה ויום כפור ששבו בתשובה על פגם אמונת חכמים ונתרבו ספרים בתורה וכו' עתה עוסקים בארבעה מינים לתקן כל הקלקולים שנפגמו על ידי פגם אמונת חכמים על ידי שנסמכו מנהיגים שאינם הגונים, כי מבאר שם שעל ידי זה גורמין שנחלש כתב ישראל וכו'. ועל ידי זה מגרשין את ישראל וכו' שזה בחינת גרוש מארץ ישראל וכו'. ועל ידי זה נלקח סוד העבור מאתנו וכו' ועל ידי זה אין לו עצה שלמה וכו'. וכל זה צריכין לתקן על ידי המים טהורים שממשיכין בראש השנה ויום כפור על ידי התשובה על פגם אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין הספרים של התורה הקדושה כמו שמבאר שם. וזה בחינת נטילת ארבעה מינים בסכות שעוסקין אז לתקן אמונת חכמים ולהרבות ספרים להשלים את התורה. כי באלו הימים אנו עוסקין בכל שנה לסים ולהשלים את התורה בסוף ימי הסכות בשמחת תורה דהינו שתהיה התורה נשלמת בשלמות גדול בבחינה הנ"ל כי בשביל זה מתחילין ומסימין את התורה בכל שנה ושנה מחדש כדי להשלים את התורה בשלמות גדול ביותר שתהיה נכללת ביותר בבחינת אבן שתיה וכו' עד שנזכה שישוב הארמון על מכונו ויחזרו לוחות האבן למקום האבן שתיה שאז יהיה עקר תקון העולם. ואנו בני ישראל עוסקין בזה בכל שנה ושנה ועל כן באלו ימי הסכות שעוסקין בזה להשלים ולסים את התורה ועקר השלמות הוא על ידי רבוי הספרים הקדושים שהמשכנו על ידי התשובה של ראש השנה ויום כפור כנ"ל על כן עתה בסכות מתקנים כל הקלקולים הנ"ל שנפגמו על ידי פגם אמונת חכמים שהם כתב ישראל וכו'. ועל זה מרמזין הארבעה מינים כי לולב בחינת תקון הכתב בחינת כתבם על לוח לבך. אתרוג פרי עץ הדר בחינת המשכת קדשת ארץ ישראל שהוא היפי וההדור של כל העולם בחינת יפה נוף משוש כל הארץ וכו' ושם כל הפרות טובים שהם שבח ארץ ישראל. וענף עץ עבות זה בחינת סוד העבור שהוא על ידי שמולידין נשמות גדולות וכו' כמו שמבאר שם וזה בחינת ההדס שיש לו ריח טוב מאד שהוא בחינת נשמות גדולות שהם בחינת ריח טוב שהוא חיות הנשמה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכמובא בדבריו זכרונו לברכה כמה פעמים. ועל כן ההדס משלש בחינת תקון המשפט שהוא בשלשה כי עקר הריח טוב נמשך על ידי שמתקנים המאכלים מעשנים סרוחים שלא יקלקלו את המשפט שעל ידי זה אי אפשר להוליד נשמות גדולות שיהיו בקיאים בסוד העבור כמו שמבאר שם, ועל כן ההדס שהוא התקון לזה יש לו ריח טוב הפך העשנים סרוחים הנ"ל והוא משלש בחינת תקון המשפט שהוא בשלש בחינות לא תסור מן הדבר וכו' ימין ושמאל רק להתנהג כפי בחינת אמתת המשפט שהוא בחינת עמודא דאמצעיתא שימין ושמאל נכלל בו. ועל כן המשפט אמת בחינת משפטי הנהגות ישרות הם בחינת משפט בשלשה שהוא בחינת הדס המשלש וכנ"ל. גם ריח ההדס מרמז על מה שמבאר שם על פסוק כי הוא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, לעיני העמים דיקא שמראין להם רק שהסוד אצלנו וכו' עין שם וזה בחינת ריח שמראין להם רק שיריחו הריח מרחוק כי עצם החכמה אין מגלין להם כמאן דארח ריחא מרחוק בחינת לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וכו'. וערבי נחל זה בחינת נצח והוד בחינת רגלין כמובא בחינת עצות שלמות כי העצות בחינת רגלין בחינת וכל העם אשר ברגליך ההולכים אחר עצתך וכו' כמו שמבאר במקום אחר ועל כן הם ערבי נחל שגדלים על המים כי עקר שלמות העצה הוא על ידי מים טהורים הנ"ל שנמשכין מהנחל נובע וכו':
וזה בחינת הנענועים שמנענעים עם הארבעה מינים לכל השש קצוות לגלות ולהודיע אלקותו בכל ארבע רוחות העולם ולמעלה ולמטה כמו שמסימין אחר גמר הנטילה למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד. וכל זה מודיעין על ידי התורה הקדושה שנשלמת אז כנ"ל שעל ידי זה עקר ידיעת אלקותו יתברך בעולם הינו על ידי רבוי הספרים הקדושים של הצדיקי אמת שמחדשין בתורה בכל דור וכותבין ספרים קדושים הרבה שעל ידי זה נשלם התורה וכו' כנ"ל. וזה בחינת הנענועים שהם בחינת תנועת הקלמוס באויר שעל ידי זה נתקדש האויר בקדשת ארץ ישראל כמבאר בתורה הנ"ל כי הלולב בבחינת קלמוס הכותב דברי תורה בחינת כתבם על לוח לבך הנ"ל והשלשה מינים שאצל הלולב הם בחינת תלת אצבען דאחזין בקלמוסא המובא בתקוני זהר שעל ידי זה נבקע ימא דאוריתא כמו שאיתא בתקוני זהר ובר"מ ובג"כ בקנה דילך דאיהו קלמסא בזע ימא דאוריתא וכו'. וזה בחינת מה שמקיפין את הספר תורה עם הארבעה מינים כי הארבעה מינים בידים שמנענעין בהם הם בחינת כתיבת ספרים קדושים שהם שלמות התורה וכנ"ל:
וזה בחינת בראשונה היה הלולב נטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד משחרב בית המקדש התקין רבי יוחנן בן זכאי שיהיה הלולב נטל במדינה שבעה זכר למקדש. והדבר תמוה לכאורה כי הלא עקר קיום המצות בשלמות הוא בארץ ישראל ובבית המקדש כמבאר בכמה מקומות ובכל ספר דברים שבכל פעם שמזהיר אותם על קיום התורה הוא מזכיר את ארץ ישראל וכו' ומה ראה רבי יוחנן בן זכאי להוסיף במצות נטילת לולב אחר החרבן שיהיה נטל גם במדינה שבעה ואם רצה לעשות זכר למקדש היה די שיתקן שיהיה נטל בירושלים שבעה גם אחר החרבן זכר למקדש ומדוע תקן להוסיף אחר החרבן שיהיה נטל בכל מקום שבעה. אך באמת על פי מה שכתבנו שעקר מצות נטילת לולב ומיניו הוא להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו שזהו בחינת הדור האתרוג דהינו להמשיך ולהאיר הארת שלמות התורה בעולם וכנ"ל וזה הדבר עקרו נתתקן רק בבית המקדש במקום האבן שתיה שהוא בית קדשי קדשים ששם עומד הארון עם לוחות האבן וכו' וכנ"ל ומשם מודיעין אלקותו יתברך על ידי שלמות ספרי התורה שנכללין שם שעל ידי זה מודיעין ומפרסמין אלקותו יתברך לכל באי עולם כמו שכתוב גדול ה' ומהלל מאד בעיר אלקינו הר קדשו וכו' ועל כן בראשונה היה הלולב נטל במקדש שבעה ובמדינה יום אחד כי עקר התקון הנעשה על ידי נטילת לולב נעשה ביום ראשון של סכות שאז מאיר החסד העליון הכולל כל החסדים כמובא בחינת יומם יצוה ה' חסדו וכו' ועל כן די נטילת לולב במדינה יום אחד שבאותו היום מאירין ומודיעין על ידי נטילת לולב ומיניו כי ה' הוא האלקים על ידי תקונים הנ"ל שנעשו בראש השנה ויום כפור וכו' כנ"ל והוא מספיק לכל השנה. אך במקדש היה נטל שבעה כי מבית המקדש היו צריכים להודיע לכל באי עולם לכל הרחוקים מאד מאד, כי עקר ההודעה לכל באי עולם הוא מהבית המקדש מבית קדשי קדשים וכנ"ל וכמו שכתוב עמים הר יקראו וכו' ועל כן היו צריכין נטילת לולב במקדש שבעה כדי להמשיך ולהאיר הדעת הקדוש בכל בחינת שבעה בכל שבעה אקלומים ובכל שבעה ארצות ובכל מה שנברא בשבעת ימי בראשית. והכל נמשך משלמות ספרי התורה שנשלם באלו הימים שהם שבעה ספרים עם פרשת ויהי בנסוע הארון בחינת חצבה עמדיה שבעה שעל ידי זה מודיעין ומפרסמין אלקותו יתברך למעלה ולמטה בכל שבעה רקיעים למעלה ובכל שבע ארצות למטה ובכל שבעה מדורי גיהנם ובכל מיני נפילות שבעולם חס ושלום הכלולים בשבע, בחינת כי שבע יפל צדיק וקם, להחיות הכל בשבעה משיבי טעם הנמשכין מהספרים הקדושים כנ"ל שהם שלמות התורה שכלולים בשבעה ספרים של התורה כנ"ל. ומחמת שכל עקר הידיעה הזאת לרחוקים הוא רק מהבית המקדש על כן היה הלולב נטל במקדש שבעה כי לזה צריכין שבעה ימים להודיע לרחוקים מאד לכל בחינת שבעה הנ"ל. וזה בחינת שבעים פרי החג שהם כנגד השבעים אמות כדי להודיע גם להם אלקותו וממשלתו יתברך. וכל זה היה ממקום הבית המקדש ששם היו מקריבין השבעים פרים אלו. ועל כן צריכין שבעה ימים כדי למעט ולצמצם השכל בכל יום יותר כדי שיוכלו לקבל הרחוקים ביותר שזהו בחינת שמתמעטין והולכין כפרי החג כי ביום הראשון מקריבין שלשה עשר פרים כנגד ארבע עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם שמשם נתחברין כל הספרים הקדושים של התורה ואז עקר ההודעה לכל באי עולם אבל ביום שני ממעטין ומקריבין רק שנים עשר כדי להודיע להרחוקים ביותר שאי אפשר להודיע להם כי אם על ידי מעוט וצמצום הדעת יותר. וכן ביום שלישי צריכין להודיע להרחוקים עוד יותר ויותר על כן ממעטין הקרבנות עוד יותר וכן בכל יום ויום אחר כך כי כל מה שמודיעין להרחוקים ביותר צריכין להקטין ולמעט הדעת יותר ויותר כדי שיוכלו הרחוקים ביותר לקבלו. ועל כן היה הלולב נטל במקדש שבעה כי להודיע הדעת הקדוש לכל הרחוקים ביותר בכל שבעה ארצות ושבעה אקלימים צריכין שבעה ימים וכנ"ל. ומשחרב בית המקדש ונטל כבוד מבית חיינו ונחרב בית קדשי קדשים ונגנז הארון משם ונחשך הדעת עד שנדמה שחס ושלום אפס תקוה ואי אפשר להאיר עוד הדעת האמתי בעולם מאחר שבית המקדש חרב בעוונינו שמשם עקר המשכת הדעת וכנ"ל, אבל בעבדותנו לא עזבנו אלקינו ושולח לנו צדיקים אמתיים בכל דור ודור שעושים תקונים נפלאים בכל דור להמשיך הארת הדעת הקדוש גם בתקף הגלות והחרבן. ועל כן גם בעת החרבן שלח לנו את התנא הקדוש רבן יוחנן בן זכאי שהוא מהמקבלים את התורה, שכל התורה שנתן לנו משה רבנו נמשכה אז בדורו על ידו כמו שחשב שם במשנה אבות את המקבלים עד רבי יוחנן בן זכאי שקבל מהלל ושמאי ועל כן ראה רבי יוחנן בן זכאי את תקף החרבן והחשך שאי אפשר להאיר הדעת על ידי עבודת בית המקדש כי נחרב בעונותינו. על כן ראה ושם על לב לתקן הדבר. ועל כן התקין שיהא נטל במדינה שבעה וכו'. כי רבי יוחנן בן זכאי בעצם השגתו וידיעתו שידע שגם עתה רחמי ה' יתברך אינם כלים לעולם וגם עתה הוא יתברך עמנו כמו שכתוב ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים וכו'. והבין שהגלות אף על פי שהוא צרה גדולה אף על פי כן הכל לטובה כדי שעל ידי הגלות והטלטול נשים לב לתקן פגם האמונה שעקרה אמונת חכמים וכנ"ל שאז נתהפך הגלות והטלטול לטובה כנ"ל שנתרבין ספרים קדושים על ידי זה שהם שלמות התורה שעל ידי זה מודיעין אלקותו יתברך לכל באי עולם וכמו שכתוב (יחזקאל יא) כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט כי קדשת הבית המקדש בחינת קדשי קדשים בחינת שכל הכולל נמשך דיקא על ידי הטלטולים בחינת כי הרחקתים בגוים וכו' כנ"ל. ועל כן התקין רבי יוחנן בן זכאי שאחר החרבן והגלות יהיה הלולב נטל במדינה שבעה זכר למקדש כי עכשו צריכין להמשיך הארת הדעת הקדוש לרחוקים מאד בכל מדינה ומדינה וזה נעשה על ידי הגלות והטלטול דיקא, שנתהפך לטובה על ידי כח הצדיקי אמת בחינת רבי יוחנן בן זכאי שהוא בחינת משה שהוא היה אז הצדיק האמת שתקן תקונים נפלאים שיתרבו ספרים קדושים להשלים את התורה עד שנוכל בכל מדינה ומדינה להודיע לחברו וחברו לחברו את הדעת הקדושה עד שיאיר הדעת האמתי בכל העולם שזה בחינת נטל במדינה כל שבעה שהתקין בחכמתו כי עתה שחרב בית המקדש חל הדבר על כל מדינה ומדינה ועל כל אחד ואחד שבכל מקום שהוא גולה ומטלטל לשם שימשיך הארת הדעת להרחוקים מאד מאד. והכל בכח הצדיק האמת שבדור שהוא בחינת רבי יוחנן בן זכאי שעשה אז תקונים נפלאים בתורתו שהרביץ בישראל אז עד שהתקין שיהיה לולב נטל במדינה כל שבעה כי צריכין בכל מדינה להמשיך ולהאיר הדעת לרחוקים על ידי רבוי הספרים הקדושים שזהו בחינת נטילת לולב כנ"ל, כי הגלות והטלטול נתהפך לטובה כנ"ל בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא גלו ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים וכמו שכתוב ונשאר גם הוא לאלקינו וכמובא לעיל מזה והבן היטב:
וזה בחינתשמחת בית השואבה בחינת ושאבתם מים בששון ממעיני הישועה שנמשך מבחינת מים טהורים הנ"ל שעל ידי זה נתרבין הספרים הקדושים וכו' שעל ידי זה נתרבה השמחה בחינת אור צדיקים ישמח בחינת חדי רבי שמעון כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל עין שם היטב:
ועל כן בשמיני עצרת ושמחת תורה שאז הוא גמר התקון של ראש השנה ויום כפור כמבאר בכונות, הינו שאז נגמר ונשלם בחינת תקון המלכות שהיא בחינת אמונה כידוע וכנ"ל על כן אז מסימין את התורה ומתחילין את התורה מחדש וכל אחד מישראל עולה לתורה וכן כל אחד נוטל ספר תורה בידו ומקיף את הבימה בשמחה הכל להראות שזה הוא בחינת התקון הנפלא שהמשכנו מראש השנה עד הנה שהכל הוא בחינת תקון אמונת חכמים שעל ידי זה נתרבין ספרים קדושים בתורה שעל ידי זה נשלם התורה בשלמות גדול כנ"ל, ועל כן עתה הכל שמחין עם התורה וכל אחד נוטל ספר תורה בידו להורות שכל אחד מישראל יש לו חלק בשלמות הספר תורה כפי חלקו בהתקון של ראש השנה וכו' שאז הכל שבו בתשובה וכו' כנ"ל שעל ידי זה נשלם התורה וכו' וכנ"ל, וזהו בחינת תקף השמחה אז בחינת שמחת תורה כי אז נכללין יחד באהבה רבה שעל ידי זה נתרבה השמחה בחינת אור צדיקים ישמח וכנ"ל: