ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · שוכר ג
התאמת הקריאה
השוכר את הפרה והשאילה לאחר ונאנסה, ישלם השואל לבעלים ומבאר הטעם במשנה. כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו?:
על פי התורה 'ויהי מקץ' המדבר משמירת הזכרון בלקוטי הראשון סימן נד, עין שם כל התורה מראשו לסופו:
והכלל כי צריכין לשמר מאד את הזכרון, דהינו לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי לזכר תמיד במחשבתו את עולם הנצחי שהוא עולם הבא ולא יפל לשכחה שהוא מיתת הלב שלא ישכח את עולם הבא כל ימי חייו. ושמירת הזכרון הוא בכלל ובפרט וכו', עין שם מה שמבאר על פסוק ה' אלקי גדלת מאד וכו'. ואצל המון עם נעשה כל זה ממילא על ידי שנה וציצית ותפלין וקריאת שמע ותפלה ומשא ומתן, עין שם. ומבאר שם שעל ידי כל המשא ומתן נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל שהוא בחינת נוטה שמים כיריעה, כי בכל הדברים יש ניצוצות הקדושים ועל ידי המשא ומתן נתחברין ונתעלין הניצוצות כפי חלקי הנפש רוח נשמה שיש לכל אחד ועל ידי זה נעשה יחוד צדיק וכנסת ישראל, עין שם היטב. ולשמר הזכרון צריכין לשמר עצמו מרע עין וכו' וגם צריכין לשמר עצמו מכח המדמה שהוא בחינת פרעה וכו' וכו', עין שם כל זה היטב:
כי עקר השמירה של האדם וחפציו שיהיו נשמרין מכל הזקות הוא על ידי שמירת הזכרון שהוא לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי, דהינו לזכר תמיד בה' יתברך שזהו עקר בחינת עלמא דאתי שאז יתגלה אלקותו לכל באי עולם, כמבאר בפסוקים רבים וכמבאר בהתורה הנ"ל. שצריכין לזכר בעלמא דאתי בכלל ובפרט. בכלל הוא לזכר בכל יום ויום תכף בהקיצו משנתו יזכר בעלמא דאתי שיש עוד עולם שעתיד לבא שהוא העקר ולא ישכח ויטעה עצמו חס ושלום, שזה העולם הוא עקר חס ושלום. ואחר כך צריך להמשיך זה הזכרון בפרט, דהינו להסתכל ולהבין בכל המחשבות ודבורים ועשיות שה' יתברך מזמין לו בכל יום להבין מהם רמיזותיו יתברך להתקשר לעבודתו יתברך כי ה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אחד ואחד מחשבה דבור ומעשה בכל יום לפי הזמן והמקום והאדם, ומרמז לו בהם רמזים לקרבו לעבודתו יתברך וכו', עין שם. וצריך האדם להגדיל דעתו ולהבין אלו הרמזים בחינת לאדבקא מחשבתא בעלמא דאתי שאז יתגלה אלקותו המלבש בכל דבר. ועל כן על ידי ששומרין את הזכרון הזה על ידי זה נשמרין מכל מיני הזקות שבעולם, כי עקר השמירה הוא רק מה' יתברך, כמו שכתוב (תהלים קכז), אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר. וכמו שכתוב (שם קכא) ה' שמרך וכו' וכמבאר כבר כמה פעמים ועל כן כשזוכר בה' יתברך וממשיך אלקותו בכל דבר על ידי זה נשמר הדבר מכל רע, כמו שכתוב ה' ישמרך מכל רע כי בכל מקום שה' יתברך נמצא שם, שם כל הברכות וכל טוב ונשמרין מכל רע ועקר המשכת אלקותו יתברך בכל דבר הוא על ידי הזכרון הנ"ל על ידי שזוכרין שה' יתברך בכל דבר. כי באמת ה' יתברך בכל מקום ובכל דבר רק כשאין זוכרין אותו חס ושלום, אזי הוא גם כן מתעלם ומסתיר פניו בבחינת ואנכי הסתר אסתיר (דברים לא) ואזי יש אחיזה ושליטה להקלפות ומזיקי עלמא חס ושלום מחמת שאלקותו נעלם ונסתר שם. אבל תכף כשזוכרין אותו יתברך דהינו שמאמינין ויודעין שאלקותו יתברך מלבש שם אזי תכף נתגלה אלקותו יתברך וכשנתגלה אלקותו יתברך שם אזי נמשך כל הברכות וכל טוב ונשמרין מכל רע בבחינת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך, אזכיר דיקא שתכף כשזוכרין את שמו יתברך שמלבש שם נמשך תכף ברכה בחינת אבוא אליך וברכתיך וכשה' יתברך מברכו הוא נשמר מכל הזקות כמו שכתוב יברכך ה' וישמרך כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה בשר ודם נותן מתנה לחברו ואינו יכול לשמרו וכו' אבל הקדוש ברוך הוא מברך את האדם ושומרו וכו':
נמצא שעקר השמירה על ידי הזכרון וזהו בחינת זכור ושמור בדבור אחד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי זכור ושמור הם בחינה אחת כי השמירה הוא על ידי הזכרון כנ"ל. ועקר שמירת הזכרון הוא על ידי בחינת יוסף הצדיק בחינת ויוסף ישית ידו על עיניך כמבאר שם היטב כי שלמות הזכרון הוא כשזוכין לזכרון בכלל ובפרט בכל הבחינות והתקונים הנאמרין שם בהתורה הנוראה הנ"ל המרמזין בפסוק ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת עטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה. וגמר התקון הוא בחינת נוטה שמים כיריעה שהוא בחינת יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה שהוא בחינת יחוד צדיק וכנסת ישראל שנעשה על ידי המשא ומתן כמבאר שם עין שם. כי בכל דבר יש ניצוצות הקדושים שנשלמין על ידי המשא ומתן שעל ידי זה נתיחד צדיק וכנסת ישראל וכו' עין שם. וצריך כל אחד להאמין בשעה שעושה המשא ומתן שיש ניצוצות קדושים הרבה באלו הדברים שנושא ונותן בהם וכל כונתו יהיה בשביל ברור הניצוצות שזהו בחינת זכרון שעל ידי זה נתיחד הצדיק וכנסת ישראל כנ"ל. ואז כששומר את הזכרון וזוכר בשעת המשא ומתן את ה' יתברך שעל ידי זה זוכה ליחד צדיק וכנסת ישראל על ידי המשא ומתן על ידי זה נמשכין כל ההשפעות והברכות ונשמר מכל הזקות כנ"ל וזהו בחינת יוסף הצדיק שנאמר בו וכל אשר הוא עושה ה' מצליח כי יוסף הוא השליט הוא המשביר לכל עם הארץ (בראשית מב) כי יוסף הוא הצדיק שעקר היחוד על ידו כי הוא בחינת שמירת הזכרון שהוא ממשיך על ידי זה כל ההשפעות והברכה והשמירה כנ"ל וזהו בחינת בן פרת יוסף בן פרת עלי עין פרת לשון פרו ורבו כמו שפרש רש"י בחינת יחוד שעל ידו נפרין ונתברכין ונשפעין כל הדברים שבעולם כנ"ל ונשמרין מכל רע כנ"ל:
נמצא שעקר שמירת החפצים של כל אחד הוא כפי שמירת הזכרון שהוא בחינת יוסף בחינת בן פרת יוסף שעל ידו נתיחד בחינת צדיק וכנסת ישראל שעל ידי זה כל הברכות והשמירה כנ"ל. וזה מרמז במשנה השוכר את הפרה והשאילה לאחר ונאנסה ישלם לבעלים כמו שאמר רבי יהודה כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו, בפרתו דיקא בחינת בן פרת יוסף כי כל המשא ומתן והסחורות והשמירה הכל כפי בחינת פרת יוסף שזוכה כל אחד ואחד לפי בחינתו כפי בחינת שמירת הזכרון שזוכה שעל ידי זה נתיחד הצדיק וכנסת ישראל על ידי המשא ומתן שהוא בחינת בן פרת יוסף וכפי היחוד שגורם על ידי שלמות הזכרון שלו כמו כן זוכה להרויח ולהשתכר בהסחורה והמשא ומתן ולהיות נשמר מכל רע וזהו כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו בפרתו דיקא בחינת פרת יוסף שעל ידי זה כל הרוח והשמירה כנ"ל:
ועוד יש בזה דברים הרבה אך נשכח כי לא נכתב בזמנו:
וזה בחינת חכירות וקבלנות וזה בחינת שכירות פועלים. בחינת לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר. וזה בחינת פרשת פרה אדמה שקורין אחר פורים קדם פסח:
כי הכלל הוא שהעקר לשמר את הזכרון הזה היטב לזכר תמיד בכל יום בעלמא דאתי שהוא אחדותו יתברך כי אז יהיה ה' אחד ושמו אחד וכל העולם הזה וכל חפציו ותאותיו ודעותיו וכו' הכל יתבטל ולא יהיה נשאר כי אם ה' יתברך לבדו. וכל מי שיזכה להכלל בו כפי מה ששמר את הזכרון הזה בעולם הזה והתרחק את עצמו מתאות והסתפק את עצמו בתכלית הצמצום מכל עניני עולם הזה המכרחים על פי התורה. והנה עקר השכחה שהוא בחינת סטרא דמותא בחינת מיתת הלב כמבאר בהתורה הנ"ל נמשך רק מחטא אדם הראשון שעל ידי זה נגזר מיתה על העולם כמו שכתוב כי ביום אכלך ממנו וכו' כי מיתה היא בחינת שכחה כנ"ל כי אדם הראשון פגם בזכרון על ידי בחינת רע עין שהוא הנחש הקדמוני שהוא עקר הרע עין בעצם שנתקנא בהם על שראה אותם ערמים וכו' והיתה עינו רעה בהם וכמו שפרש רש"י שם בענין ועל ידי עינו הרעה התגרה בהם והמשיך עליהם בחינת רע עין בבחינת ותרא האשה כי טוב העץ וכו' וכי תאוה הוא לעינים וכו' שזהו בחינת פגם העינים בחינת רע עין שפוגם הזכרון וזהו בחינת ותקח מפריו וכו' ותקח זהו בחינת פגם היד שפוגם גם כן הזכרון כי שמירת הזכרון הוא על ידי שני בחינות על ידי בחינת יד שמכניע המדמה ועל ידי הכנעת הרע עין כמבאר היטב בהתורה הנ"ל והיא פגמה בשניהם בבחינת עינים ובבחינת יד בחינת ותרא ותקח כנ"ל ועל ידי זה נפגם הזכרון של עלמא דאתי כי אדם הראשון כפר בעקר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכשכפר בו יתברך בודאי כפר בעלמא דאתי כי הכל אחד כנ"ל ועל כן נגזר עליו מיתה שהוא בחינת שכחה שהוא מיתת הלב כנ"ל ועל ידי זה נגזר עליו בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם שהיא בחינת עבדות ויגיעות שצריכין להתיגע מאד בעבדות גדול קדם שממשיכין פרנסה כי העבדות הוא בחינת שכחה בחינת שנה שהיא אחד מששים במיתה שהוא בחינת שכחה כנ"ל כי שנה הוא הסתלקות הדעת שהוא בחינת זכרון כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה (קדושין מט) עשרה קבין שנה ירדו לעולם תשעה נטלו עבדים וכו' נמצא שעבדות הוא בחינת שנה שהוא בחינת שכחה כנ"ל:
ואף על פי שמבאר בהתורה הנ"ל ששנה היא אחד מתקוני הזכרון כי שנה הוא בחינת זכרון בכלל כי בשעת שנה הנשמה עולה לעלמא דאתי כמבאר שם עין שם, באמת הכל אמת כי בודאי שנה ומיתה גשמיית הוא עקר השכחה בחינת נשכחתי כמת מלב וכן שנה הוא אחד מששים במיתה שהוא הסתלקות הדעת שהוא בחינת זכרון. אבל ה' יתברך חמל עלינו ונתן לנו את תורתו הקדושה שהיא סמא דחיי לחיותינו כיום הזה כי הם חיינו וארך ימינו. והתורה היא רפואה ותקון לחטא אדם הראשון שהמשיך מיתה לעולם כי על ידי התורה זוכין לחיים כמו שכתוב כי היא חייך וכו' כנ"ל ועקר החיים שזוכין על ידי התורה הוא לאחר מיתה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה למען יאריכון ימיך לעולם שכלו ארך ועל כן צדיקים במיתתן קרויים חיים כי אז זוכין להכלל בעלמא דאתי ששם עקר החיים האמתיים הנצחיים כי אלו לא חטא אדם הראשון היה זוכה בגופו בחיים חיותו להכלל בעלמא דאתי כי קדם החטא לא נפגם הזכרון והיה מוכן להכלל בעלמא דאתי בעודו בגופו הזך שהיה לו מקדם החטא אך על ידי החטא שנמשך עליו זהמת הנחש שהוא בחינת סטרא דמותא בחינת שכחה על כן מכרח לטעם טעם מיתה קדם שנכלל בעלמא דאתי כי צריך לתקן במה שקלקל כי הוא המשיך על עצמו בחינת שכחה בחינת מיתה על כן בהכרח צריך לירד ולהזדכך שם ואז דיקא יזכה לחלקו בעלמא דאתי והכל כפי מה שזכה בעולם הזה להמית גופו ולדבק מחשבתו בעלמא דאתי ולסגל מצות ומעשים טובים ועל כן הצדיקים שמקימין את התורה בשלמות וממיתין את גופם בזה העולם ומדבקין כל ימיהם מחשבתם בעלמא דאתי וחושבים בכל יום ויום על התכלית האחרון מה יעשו ליום פקדה ואין מניחים עצמם לשכח עלמא דאתי בשום יום מכל ימי חייהם וכמו שאיתא בזהר הקדוש דצדיקיא חושבין בכל יומא וכו' שחושבין בכל יום ויום שהיום יצטרכו להשיב פקדונם למאריהון ואלו הצדיקים הממיתין עצמן בחייהם על התורה ועל העבודה. הם נקראים חיים תמיד בעולם הזה ובעולם הבא ועקר חייהם הוא בעולם הבא כי דיקא בשעת מיתתם שאחר כך נכללין בעלמא דאתי מאחר שהמיתו גופם בעולם הזה. כי מחמת חטא אדם הראשון אי אפשר להכלל בעלמא דאתי בתכלית השלמות בחיים חיותו בעודו בגופו אפלו הצדיק הגדול ביותר אבל אחר מיתתו אז דיקא נכלל בעלמא דאתי בשלמות אשרי לו וכן בשעת שנה שהוא אחד מששים במיתה זוכה גם כן הצדיק שתעלה נפשו לעלמא דאתי והכל כפי מה שקדש את עצמו ביום כמבאר בכתבים שצריכין לקדש את עצמו מאד ביום כדי שיזכה שתעלה נשמתו למעלה בקדשה העליונה בשעת שנה וכמו שכתוב מי יעלה בהר ה' וכו' כמבאר בזהר הקדוש וכן כל אדם כפי שמקדש עצמו ביום כמו כן זוכה לדבק מחשבתו בעלמא דאתי בשעת שנה וכן כפי מה שמקדש עצמו כל ימי חייו כמו כן זוכה להכלל בעלמא דאתי לאחר מותו נמצא ששנה ומיתה הם חיים לצדיקים ולכלל ישראל הדבקים בעלמא דאתי תמיד ומקימין את התורה אבל להעכו"ם והרשעים גמורים השנה והמיתה הם מיתה ממש בחינת נשיון ושכחה בחינת נשכחתי כמת מלב ועל כן קדם השנה קורין קריאת שמע שעל המטה ומתפללין לה' יתברך ומיחדים ומפקידים נשמתם ורוחם בידו יתברך. כמו שכתוב בידך אפקיד רוחי וכו' הכל כדי שיזכה שתעלה ותכלל נפשו בעלמא דאתי בבחינת זכרון בכלל כנ"ל בהתורה הנ"ל וזהו בחינת סתימת העינים בשעת שנה ואנו מבקשים קדם השנה והאר עיני פן אישן המות. כי עקר שמירת הזכרון שהוא בחינת שנה דקדשה של ישראל היא שמירת העינים שנשמרין מרע עין כנ"ל וזהו בחינת בידך אפקיד רוחי שאומרים קדם השנה כי אז בלילה אנו מפקידים רוחנו בידו יתברך. בבחינת יד דיקא כי בחינת יד מכניע כח המדמה שהוא פגם הזכרון כמבאר בהתורה הנ"ל כי דיקא בשעת שנה אנו צריכין להשתדל ביותר לתקן זאת דהינו להכניע הרע עין שהוא בחינת שכחה סטרא דמותא וגם להכניע בחינת כח המדמה על ידי היד בחינת בידך אפקיד רוחי כנ"ל וזהו בחינת ואל יבהלוני רעיוני וחלומות רעים וכו' שכל זה הוא בחינת בלבול המדמה שאינו מברר ומתקן כראוי שאנו מבקשין על כל זה קדם השנה דיקא כדי שנזכה שהשנה שלנו יהיה בקדשה שנה של חיים שנזכה בשעת שנה דיקא לבחינת זכרון שהוא לעלות ולהתדבק בעלמא דאתי כנ"ל כי אנו צריכין להפך דיקא מיתה ושנה שהם בחינת שכחה לחיים שהוא בחינת זכרון בבחינת צדיקים במיתתן קרויים חיים כי זה עקר התקון של חטא אדם הראשון שבמה שקלקל יתקן שיהפך המיתה והשכחה לחיים וזכרון כנ"ל והכל על ידי התורה ומעשים טובים שהם סמא דחיי כנ"ל:
וזה בחינת חכירות וקבלנות שכל ההזקות של השדה חלין על החוכר כמבאר בשלחן ערוך החוכר שדה ונשתדפה וכו' כי עקר הברכה בכל דבר ובפרט בעבודת השדה הוא כפי שמירת הזכרון שעל ידי זה ממשיכין ומגלין אלקותו שם שעל ידי זה נמשך ברכה בבחינת בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך וכן להפך כל ההזקות שבשדה הוא כפי פגם הזכרון שהוא פגם חטא אדם הראשון שעל ידי זה נגזר ארורה האדמה וכו' בזעת אפך וכו' (בראשית ג) שעל ידי זה נמשכין כל ההזקות וההפסד שבשדה כשאין זוכין להכניע ולבטל זהמת הנחש מהשדה על ידי שמירת הזכרון שהוא עקר תקון חטא אדם הראשון כנ"ל ועל כן החוכר שמקבל עליו עבודת השדה ונפל לבחינת עבדות כי הוא צריך לעשות עבודת חברו כעבד ועל כן הוא צריך לשמר עצמו ביותר מפגם הזכרון כי כל מה שנמשך העבדות והעשיה ביותר שם נמשך השכחה ביותר כי עקר השכחה הוא במקום שרחוק יותר מרוחניות וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה על פסוק לא ימוש ספר התורה הזה מפיך שבמקום שיש ממשות וגשמיות ביותר שם שכחה ביותר עין שם ובפרט בבחינת עבדות שהוא בחינת שנה בחינת שכחה כי עשרה קבין שנה ירדו לעולם תשעה נטלו עבדים ועל כן תולין קלקול השדה בהחוכר שהוא בבחינת עשיה ועבדות כי עקר קלקול השדה הוא על ידי פגם הזכרון שהוא נאחז ביותר בבחינת עשיה ועבדות כנ"ל:
וזהו בחינת לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר כי זה השכיר שנשכר אצל חברו לעשות מלאכתו הוא מפיל עצמו לבחינת עבדות שהוא בחינת שכחה כנ"ל וזהו בחינת גלות מצרים בחינת עבדים היינו לפרעה במצרים, כי פרעה הוא בחינת כח המדמה בחינת פגם הזכרון בחינת שכחה כמבאר שם ועל כן רצה להגביר בחינת העבדות על ישראל כדי להפיל עליהם שכחה כדי שלא יוכלו לדבק מחשבתם בעלמא דאתי וכמו שכתוב כי נרפים הם על כן הם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלקינו תכבד העבודה כו' ויעשו בה ואל ישעו וכו'. נמצא זה שנשכר אצל חברו בשביל פרנסתו הוא מוריד עצמו לבחינת עבדות שהוא בחינת שכחה אבל כונתו בשביל פרנסתו כי בהכרח לברר הפרנסה על ידי הל"ט [השלשים ותשע] מלאכות כי מחמת חטא אדם הראשון נפגם הזכרון ונפל לבחינת שכחה ועל ידי זה נתקלל בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם כי על ידי שנפגם הזכרון נפגם השפע והברכה כי עקר הברכה והשפע הוא מבחינת זכרון בחינת בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' כנ"ל. ועל כן נקרא זכרון בחינת זכור בחינת יוסף הצדיק שהוא בחינת נהר היוצא מעדן שהוא צנור של כל ההשפעות כידוע. ועל כן באמת כל אחד ואחד כפי מה שמדבק מחשבתו יותר בעלמא דאתי ושומר את הזכרון ביותר אזי פרנסתו בנקל יותר כי עקר השפע מבחינת זכרון שהוא בחינת יוסף כנ"ל וזהו כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ כי על תורה הוא בחינת זכרון הנ"ל כי על ידי התורה דבקים בעלמא דאתי, על כן פרנסתו בנקל יותר כי מעבירין ממנו על וכו' כי כל השפע והפרנסה מבחינת שמירת הזכרון הנ"ל:
וזה שאיתא בזהר הקדוש שטו העם ולקטו בשטותא כי עקר יגיעת הפרנסה הוא מחמת שטות וחסרון הדעת מחמת שאינו מגדיל דעתו לדבק מחשבתו בעלמא דאתי שזהו עקר הגדלת הדעת כמבאר בהתורה הנ"ל, ועל ידי זה פרנסתו ביגיעה גדולה בחינת שטו העם ולקטו בשטותא כנ"ל. וכל הממון והפרנסה שהאדם מרויח על ידי יגיע כפו זה הממון הוא בחינת ברור הניצוצות שברר מן הסטרא אחרא שהוא בחינת ברור הזכרון וכמבאר שם בהתורה הנ"ל על פסוק נוטה שמים כיריעה שהוא בחינת יחוד צדיק וכנסת ישראל שנעשה על ידי המשא ומתן שעל ידי כל החפצים שהאדם זוכה להם בקדשה על ידי זה עולין הניצוצות ונכללין בקומת אדם ונעשה מהיחוד צדיק וכנסת ישראל הנ"ל שזהו בחינת גמר תקון שלמות הזכרון. ומחמת שעקר הממון והפרנסה הוא על ידי ברור הזכרון על כן כל מי שרחוק מזה הזכרון דהינו שאינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי כל כך אזי פרנסתו ביגיעה יותר כנ"ל כי הפרנסה והשפע הוא בחינת ברור הניצוצות שהם בחינת ברור הזכרון כנ"ל. ועל כן זה השכיר יום שנשכר אצל חברו ונפל לבחינת עבדות בחינת שכחה בשביל פרנסה אף על פי שמסכן נפשו על ידי בחינת העבדות כי יכול לפל לבחינת שכחה חס ושלום שהוא סטרא דמותא כנ"ל. אבל אחר כך כשזוכה להשלים פעלתו ולקבל שכרו שהרויח, על ידי זה חוזר ומשלים נפשו על ידי הניצוצות הקדושים שברר שהם בחינת תקון שלמות הזכרון כנ"ל בחינת היחוד של נוטה שמים כיריעה שנעשה על ידי כל העסקים והמשא ומתן כנ"ל. וזה בחינת מה שהבטיח ה' יתברך לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דהינו שהבטיחו כי אף על פי שיהיו בגלות בבחינת עבדות אצל פרעה שכל זה הוא בחינת שכחה, אבל אחר כך יצאו ברכוש גדול כי זה העשירות הגדול דקדשה שזכו ביציאת מצרים הוא בחינת ברור ניצוצות הקדושים מן הקלפות שזהו בחינת תקון הזכרון ועל כן על ידי זה נתתקן פגם העבדות והגלות שהוא בחינת שכחה וכנ"ל:
ועל כן הזהירה התורה לתן השכירות להשכיר במועדו ובזמנו ושלא לאחר שכרו כמו שכתוב (דברים כד) ביומו תתן שכרו וכו' כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו כי תכף כשמשלים פעלתו ויוצא מן העבדות שהוא בחינת שכחה צריכין לתן לו תכף שכרו שפעל שהוא בחינת ברור הניצוצות בחינת תקון נפשו שהוא בחינת תקון הזכרון שעל ידי זה מתקן מיד פגם השכחה שירד לשם על ידי בחינת העבדות כנ"ל. ועל כן הזהירה התורה מאד לתת שכרו ביומו דיקא שלא לאחר מיום לחברו כי תקון הזכרון צריכין לזהר מאד בכל יום ויום, לשמר את הזכרון בכל יום דיקא דהינו להזכיר את עצמו בכל יום ויום בעלמא דאתי. כי עקר השכחה נמשך על ידי רבוי הזמן כנראה בחוש שעל ידי אריכת הזמן נשכח הדבר כמו שכתוב קהלת ברבות הימים הכל נשכח כי עקר בחינת השכחה נאחז מבחינת השנויים שיש בעולם בכל יום ובכל עת כי ה' יתברך עושה נפלאות בכל עת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ובכל יום עולה השמש בבקר ושוקע בערב ואין יום דומה לחברו כי יש שנויים גדולים בכל יום ויום כי בכל יום ויום מתבררים ועולים ניצוצות קדושים שלא נתבררו עדין מימות עולם כמובן בכונות. וגם בגשמיות רואין בחוש מי שמבין קצת שיש שנויים בכל יום ואין שום יום דומה לחברו הן בעצם היום שבזה היום קר ביותר ובזה היום ענן וגשם וכיוצא בזה שנויים רבים בענין האויר והרוח ושאר ההתהוות שבזמן שיש בהם שנויים רבים בכל יום ויום כי ה' יתברך משנה עתים בתבונתו. וכן במארעות האדם ותנועותיו ומחשבותיו והנהגותיו יש בהם שנויים רבים בכל יום ויום מי שמסתכל עליהם. ומרבוי השנויים האלה שבכל יום נמשך השכחה כי הם מטרידין את האדם מלזכר בעלמא דאתי וכנראה גם בחוש קצת שבכל יום ועת העולם מספרים מהשנויים שהיום קר ביותר והיום חם והיום צריכין מטר והיום רבוי מטר וכיוצא בזה ובעתים הללו הפרנסה בדחק. ובפרט השנויים שיש לכל אחד בפרטיות שזה מטריד אותו העשירות והמשא ומתן וזה מטריד אותו העניות והדחקות וזה טרוד לגדל בניו ובנותיו הרבה שיש לו צער גדול בנים וזה הוא חשוכי בנים וזה מספר ממארעות המלחמות שנשמע עכשו בעולם וכיוצא בזה שנויים ופרטים רבים לאין תכלית שמטרידין את האדם בכל יום עד שנדמה לו בכל יום כאלו זה היום אינו נחשב לו לזמן חיותו וזה היום קשה לו לעבד את ה' יתברך בשלמות מחמת השנוי והבלבול שבזה היום:
ובאמת ה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית עד נקדת המרכז של עולם הגשמי הזה שאדם עומד עליו במקומו באותו היום ובאותו השעה דיקא, והוא מזמין לו מחשבה דבור ומעשה בכל יום ויום לפי היום ולפי המקום ולפי האדם ומרמז לו בהם דיקא רמזים להתקרב לעבודתו, ומי שזוכה להגדיל דעתו ולהבין בכל יום ויום הרמזים האלה שזהו בחינת שמירת הזכרון כנ"ל או אפלו כשאין לו זה השכל להגדיל דעתו בהם כשעל כל פנים הוא מאמין באמונה שלמה שבכל השנויים והמארעות שבזמן ובאדם ובמקום בכלם מלבש אלקותו יתברך כי הוא יתברך מצמצם עצמו בהם דיקא כביכול כדי לקרבו לעבודתו כנ"ל אזי נתוסף לו הכרה וידיעה חדשה בכל יום והשתוקקות וכסופין חדשים ונפלאים בכל עת אליו יתברך ולעבודתו וזהו בחינת שמירת הזכרון כמבאר שם שצריכין לשמר את הזכרון כל יום בהקיצו משנתו ואחר כך וכו' עין שם. אבל את זה לעמת זה עשה אלקים והקלפה קודמת לפרי על כן הבעל דבר נאחז באלו השנויים ומטריד את האדם ומביאו לידי שכחה על ידי השנויים כי עקר אחיזתו הוא בהשנויים כי משם אחיזת הכפירות שהוא בחינת היצר הרע כידוע ועל כן צריך האדם מאד לזהר בכל יום דיקא לשמר את הזכרון היטב כנ"ל. ועל כן קדם קריאת שמע שהוא בחינת זכרון שזוכרין בה' יתברך ומיחדין אותו בכל יום ועל כן כל החמש זכירות שהם בחינת שמירת הזכרון הנ"ל כמבאר במקום אחר (בהלכות תלמוד תורה) כלם כלולים בקריאת שמע וברכותיה כמובא. ועל כן קדם קריאת שמע מברכין ברכת יוצר אור שהיא מברכת קריאת שמע:
ולכאורה קשה מה שיכות לברכת יוצר אור לקריאת שמע אך באמת הכל אחד כי בכל יום ויום שה' יתברך מחדש מעשה בראשית ומשנה עתים צריכין אז לשמר את הזכרון היטב לזכר ולידע ולהאמין שכל השנויים נמשכין מאתו יתברך לטובת האדם לקרבו לעבודתו יתברך כי הוא יתברך עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר הכל בשביל לקרב את האדם לעבודתו להביאו לתכלית הנצחי לחיי עולם הבא לחיים נצחיים ואמתיים ועל זה אנו מברכין ברכת יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל וכו' המאיר לארץ וכו' ובטובו מחדש וכו' מה רבו מעשיך ה' וכו'. ואז מיחדין אותו ואומרים קריאת שמע ה' אלקינו ה' אחד לידע ולהודיע שכל השנויים שבכל יום ויום הכל מאתו יתברך כי כל הפעלות משנות שבכל יום נמשכין מאחד הפשוט וזה עקר בחינת הזכרון לידע ולהאמין שה' יתברך מצמצם אלקותו בכל השנויים של כל מיני מחשבה דבור ומעשה שבעולם שבכל יום ובכל אדם ובכל מקום וכנ"ל. ועין מענין זה בעץ חיים בתחלתו בהיכל אדם קדמון בשער א' ענף ה' מה שאיתא שם ולא עוד אלא שבכל שעה ושעה משתנים העולמות ואין שעה זו דומה לשעה זו ומי שמסתכל בענין הלוך המזלות וכוכבים וכו' עין שם שהאריך בזה ומביא שם מאמר התקונים ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תנינא ובזה תבין איך משתנה מעמד ומצב העולמות שהם הלבושין של האין סוף ושנויים בכל עת ורגע וכו' עין שם. וכל הדברים האלה כלולים במה שכתב רבנו זכרונו לברכה שם בהתורה הנ"ל בענין הזכרון שה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם והכל כדי לרמז לו רמזים לקרבו לעבודתו וכו'. ובזה כלולים כל השנויים הנ"ל של כל העולמות והספירות וכו' המשתנים בכל יום ועת ורגע. כי הכל כפי מעשה התחתונים. וכפי מעשיהם כן ה' יתברך מצמצם עצמו ומרמז להם רמזים שונים לקרבם לעבודתו כי כל העולמות והספירות וכו' כלולים בכל אדם כי האדם כלול מהכל והכל בשביל האדם, הינו בשביל שישוב לה' יתברך ויתקרב לעבודתו. וה' יתברך מלא רחמים והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו ומצמצם עצמו בכמה צמצומים שונים בכל עת ומרמז לכל אדם בכל זמן ובכל מקום רמזים שונים להתקרב לעבודתו כפי מעשיו עכשו. כי בודאי ביום אתמול שהיה האדם במדרגה אחרת למעלה מעתה או למטה מעתה היה צריך רמזים אחרים ועכשו כפי מדרגתו עכשו שהטיב מעשיו או חס ושלום להפך שקלקל ופגם באיזה תאוה או עברה רחמנא לצלן על כן הוא צריך עכשו רמזים אחרים להתקרב לעבודתו כפי מעשיו עכשו באשר הוא שם עתה. והכלל שאין שום התנצלות לומר שעכשו באותו העת ובאותו המקום אי אפשר לי לזכר את ה' כי אדרבא שם דיקא באותו המקום ובאותו העת דיקא בודאי יש לך רמזים המיחדים לך דיקא כפי מדרגתך עכשו דיקא כפי מה שהוא לשבח או לגנאי. ואתה במקומך הזה באותו העת דיקא תוכל עכשו דיקא לזכר את ה' יתברך ולשוב אליו יתברך כי ה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית מתחלת נקדת הבריאה וכו' ומרמז רמזים לכל אדם בכל יום ובכל מקום לפי האדם ולפי העת ולפי המקום דיקא וכו' כנ"ל. והבן היטב דברים אלו למעשה ולהנהגה ועצה טובה ויערב לך מאד בעזר ה' כי זה ידוע בדברינו כמה פעמים שאין שום יאוש לעולם כי ה' יתברך מלא רחמים וחפץ בתשובתן של כל הרשעים תמיד והוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח ועל כן כל אדם ואדם לפי מעשיו עכשו שעשה וירד ונתעה למקום שירד ונתעה אזי ה' יתברך מצמצם עצמו ומרמז לו רמזים כפי הראוי לו עכשו במקומו ושעתו. ומי שאין לו שכל להעמיק בזה בדעתו צריך על כל פנים להאמין בזה באמונה שלמה ואזי יוכל לזכר את ה' בכל מקום ובכל זמן ובכל המדרגות שבעולם למעלה או למטה חס ושלום כי ה' יתברך מצמצם עצמו בכל יום בכל מקום ומרמז רמזים וכו' כנ"ל:
נמצא שצריכין לשמר את הזכרון בכל יום דיקא וזהו בחינת ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. כי שכר פעלתו הוא בחינת תקון הזכרון שברר על ידי עבודתו שבשביל זה סכן נפשו בבחינת עבדות ושכחה שהיא בחינת מיתה, כדי לברר זה השכר פעלה שהוא שלמות נפשו בחינת תקון הזכרון בבחינת ואליו הוא נושא את נפשו ועל כן צריכין לתן לו זה השכר מיד ביומו דיקא כי צריכין לשמר את הזכרון בכל יום דיקא ולא לדחות מיום לחברו חס ושלום כי זה עקר שלמות הזכרון להזכיר עצמו בכל יום דיקא בעלמא דאתי כי בכל יום יש בו רמזים מיחדים להתקרב לעבודתו המלבשים בשנוי מחשבה דבור ומעשה שבאותו היום דיקא כנ"ל:
ועל כן צריכין לזכר יציאת מצרים בקריאת שמע בכל יום דיקא כי יציאת מצרים שגאל אותו ה' יתברך מיד פרעה ועבדיו שהם בחינת כח המדמה, זהו בחינת שמירת הזכרון כנ"ל. ועל כן צריכין לזכר זאת בכל יום דיקא, כי שמירת הזכרון צריך להיות בכל יום דיקא כנ"ל:
וזה בחינת פרה אדמה כי פרה מכפרת על עון העגל שהוא עבודה זרה שכפרו בה' יתברך ובהתורה ועשו עבודה זרה שכל זה הוא בחינת פגם הזכרון כמו שכתוב (תהלים קו) יעשו עגל בחרב וכו' וימירו את כבדם וכו' שכחו אל מושיעם וכו' כי התורה הוא בחינת זכרון והם כפרו בהתורה ובה' יתברך וכל זה מחמת תאות עולם הזה שלא רצו לדבק מחשבתם בעולם הבא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא נמצא שפגמו בזכרון. ועל כן המשיכו אז מחדש סטרא דמותא שהוא בחינת שכחה שהיא מיתת הלב כנ"ל כמו שכתוב (תהלים פב) אני אמרתי אלקים אתם וכו' אכן כאדם תמתון וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשעת מתן תורה פסקה זהמתן וזכו לחרות ממלאך המות כמובא (כמו שדרשו ערובין נד על פסוק חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חרות וכו'). ועל כן צותה התורה להביא פרה אדמה להמתיק פגם השכחה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ופרה הוא בחינת שכחה כי עקר השכחה הוא מבחינת כח המדמה שהוא כח הבהמיות כמבאר בהתורה הנ"ל ועקר הבהמיות והשכחה הוא בבחינת פרה ביותר כי היא עקר הבהמיות כי מלך שבבהמות שור וכל הבהמות כלולים בו ועקר אחיזת השכחה בבחינת בהמיות כנ"ל. והשכחה היא מסטרא דנוקבא כידוע כי דכורא נקרא על שם זה זכור על שם שמשם בחינת זכרון ועל כן גם בבהמות נאחז השכחה ביותר בבחינת הנוקבא של השור שהוא הראש והמלך שבבהמות שהיא הפרה ועל כן נקרא השר של שכחה פורה על שם פרה כמובא. וזה כשמוכיח את ישראל על ששכחו את ה' יתברך וסרו ממנו כתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל. ועל כן פרעה שהוא בחינת כח המדמה כח בטל כמבאר בהתורה הנ"ל ורצה להתגבר על ישראל להמשיכם לגלות ועבדות תחת ידו שהוא בחינת שכחה להשכיחם חס ושלום את זכרון עולם הבא שהיו רגילים לדבק מחשבתם שם כפי מה שקבלו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב שהם התחילו להמשיך זה הזכרון בעולם כי הם הודיעו וגלו אלקותו בעולם (וכמבאר מזה במקום אחר), על כן ראה פרעה בחלומו פרות דיקא שהם שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ושאכלו הפרות הרעות את הטובות ולא נודע כי באו אל קרבנה שכל זה מורה שהתגבר חס ושלום הרע על הטוב עד שנשכח הטוב חס ושלום בבחינת ונשכח כל השבע וכו' ועל כן היה חלומו פרות דיקא כי שם עקר אחיזת פרעה שהוא בחינת כח המדמה בחינת שכחה שהיא בחינת פרה כנ"ל. אבל התקון היה על ידי יוסף כי על ידי שפתר יוסף את החלום לפרעה ונעשה מלך וקבץ את כל אכל שבע שנים הטובות שעל ידי זה שבר ובטל את הרעב והגביר הטוב על הרע ועל ידי קדשתו הכניע הזהמא של מצרים ועל ידי זה זכו ישראל לצאת משם. כי עקר יציאת מצרים היה בכח יוסף הצדיק כמו שכתוב ויקח משה את עצמות יוסף עמו כמו שאיתא בזהר הקדוש כי יוסף שהוא בחינת שמירת הזכרון הוא מכניע בחינת פרעה שהוא בחינת שכחה ומברר הזכרון מן השכחה ועל כן הוא יודע לפתר החלום של הפרות ולהכניע ולבטל השכחה הנאחז בהם שהם שבע שני הרעב, כי הוא מגביר השבע על הרעב וממשיך כל ההשפעות והברכות על ידי שמירת הזכרון שמשם כל הברכות כנ"ל. וזהו בחינת פרה אדמה כי על ידי ששורפין את הפרה אדמה שהיא תקף הדין ששם עקר אחיזת השכחה כנ"ל, על ידי זה מכניעין וממתיקין את בחינת השכחה שהיא סטרא דמותא בשרשו ועל כן אפר הפרה דיקא מטהר מטמאת מת שהיא בחינת שכחה שנמשך מחטא אדם הראשון מחטא העגל. ופרה מטהרת מזה כי הדין נמתק בשרשו כנ"ל ואז נתבטלין שבע פרות הרעות שהם בחינת הרע בחינת שכחה. ועל כן פרה כל מעשיה שבעה שבעה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כדי להכניע ולבטל שבע פרות הרעות ולהגביר שבע פרות הטובות שהם בחינת יוסף הצדיק בחינת זכרון בחינת בן פרת יוסף בחינת אני קל שדי פרה ורבה שזהו בחינת זכרון שעל ידי זה נתיחד צדיק וכנסת ישראל בבחינת נוטה שמים כיריעה כנ"ל:
וזהו בחינת לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר כי זה השכיר שנשכר אצל חברו לעשות מלאכתו הוא מפיל עצמו לבחינת עבדות שהוא בחינת שכחה כנ"ל וזהו בחינת גלות מצרים בחינת עבדים היינו לפרעה במצרים, כי פרעה הוא בחינת כח המדמה בחינת פגם הזכרון בחינת שכחה כמבאר שם ועל כן רצה להגביר בחינת העבדות על ישראל כדי להפיל עליהם שכחה כדי שלא יוכלו לדבק מחשבתם בעלמא דאתי וכמו שכתוב כי נרפים הם על כן הם צועקים לאמר נלכה נזבחה לאלקינו תכבד העבודה כו' ויעשו בה ואל ישעו וכו'. נמצא זה שנשכר אצל חברו בשביל פרנסתו הוא מוריד עצמו לבחינת עבדות שהוא בחינת שכחה אבל כונתו בשביל פרנסתו כי בהכרח לברר הפרנסה על ידי הל"ט [השלשים ותשע] מלאכות כי מחמת חטא אדם הראשון נפגם הזכרון ונפל לבחינת שכחה ועל ידי זה נתקלל בעצבון תאכלנה בזעת אפך תאכל לחם כי על ידי שנפגם הזכרון נפגם השפע והברכה כי עקר הברכה והשפע הוא מבחינת זכרון בחינת בכל מקום אשר אזכיר את שמי וכו' כנ"ל. ועל כן נקרא זכרון בחינת זכור בחינת יוסף הצדיק שהוא בחינת נהר היוצא מעדן שהוא צנור של כל ההשפעות כידוע. ועל כן באמת כל אחד ואחד כפי מה שמדבק מחשבתו יותר בעלמא דאתי ושומר את הזכרון ביותר אזי פרנסתו בנקל יותר כי עקר השפע מבחינת זכרון שהוא בחינת יוסף כנ"ל וזהו כל המקבל עליו על תורה מעבירין ממנו על מלכות ועל דרך ארץ כי על תורה הוא בחינת זכרון הנ"ל כי על ידי התורה דבקים בעלמא דאתי, על כן פרנסתו בנקל יותר כי מעבירין ממנו על וכו' כי כל השפע והפרנסה מבחינת שמירת הזכרון הנ"ל:
וזה שאיתא בזהר הקדוש שטו העם ולקטו בשטותא כי עקר יגיעת הפרנסה הוא מחמת שטות וחסרון הדעת מחמת שאינו מגדיל דעתו לדבק מחשבתו בעלמא דאתי שזהו עקר הגדלת הדעת כמבאר בהתורה הנ"ל, ועל ידי זה פרנסתו ביגיעה גדולה בחינת שטו העם ולקטו בשטותא כנ"ל. וכל הממון והפרנסה שהאדם מרויח על ידי יגיע כפו זה הממון הוא בחינת ברור הניצוצות שברר מן הסטרא אחרא שהוא בחינת ברור הזכרון וכמבאר שם בהתורה הנ"ל על פסוק נוטה שמים כיריעה שהוא בחינת יחוד צדיק וכנסת ישראל שנעשה על ידי המשא ומתן שעל ידי כל החפצים שהאדם זוכה להם בקדשה על ידי זה עולין הניצוצות ונכללין בקומת אדם ונעשה מהיחוד צדיק וכנסת ישראל הנ"ל שזהו בחינת גמר תקון שלמות הזכרון. ומחמת שעקר הממון והפרנסה הוא על ידי ברור הזכרון על כן כל מי שרחוק מזה הזכרון דהינו שאינו מדבק מחשבתו בעלמא דאתי כל כך אזי פרנסתו ביגיעה יותר כנ"ל כי הפרנסה והשפע הוא בחינת ברור הניצוצות שהם בחינת ברור הזכרון כנ"ל. ועל כן זה השכיר יום שנשכר אצל חברו ונפל לבחינת עבדות בחינת שכחה בשביל פרנסה אף על פי שמסכן נפשו על ידי בחינת העבדות כי יכול לפל לבחינת שכחה חס ושלום שהוא סטרא דמותא כנ"ל. אבל אחר כך כשזוכה להשלים פעלתו ולקבל שכרו שהרויח, על ידי זה חוזר ומשלים נפשו על ידי הניצוצות הקדושים שברר שהם בחינת תקון שלמות הזכרון כנ"ל בחינת היחוד של נוטה שמים כיריעה שנעשה על ידי כל העסקים והמשא ומתן כנ"ל. וזה בחינת מה שהבטיח ה' יתברך לאברהם אבינו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דהינו שהבטיחו כי אף על פי שיהיו בגלות בבחינת עבדות אצל פרעה שכל זה הוא בחינת שכחה, אבל אחר כך יצאו ברכוש גדול כי זה העשירות הגדול דקדשה שזכו ביציאת מצרים הוא בחינת ברור ניצוצות הקדושים מן הקלפות שזהו בחינת תקון הזכרון ועל כן על ידי זה נתתקן פגם העבדות והגלות שהוא בחינת שכחה וכנ"ל:
ועל כן הזהירה התורה לתן השכירות להשכיר במועדו ובזמנו ושלא לאחר שכרו כמו שכתוב (דברים כד) ביומו תתן שכרו וכו' כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו כי תכף כשמשלים פעלתו ויוצא מן העבדות שהוא בחינת שכחה צריכין לתן לו תכף שכרו שפעל שהוא בחינת ברור הניצוצות בחינת תקון נפשו שהוא בחינת תקון הזכרון שעל ידי זה מתקן מיד פגם השכחה שירד לשם על ידי בחינת העבדות כנ"ל. ועל כן הזהירה התורה מאד לתת שכרו ביומו דיקא שלא לאחר מיום לחברו כי תקון הזכרון צריכין לזהר מאד בכל יום ויום, לשמר את הזכרון בכל יום דיקא דהינו להזכיר את עצמו בכל יום ויום בעלמא דאתי. כי עקר השכחה נמשך על ידי רבוי הזמן כנראה בחוש שעל ידי אריכת הזמן נשכח הדבר כמו שכתוב קהלת ברבות הימים הכל נשכח כי עקר בחינת השכחה נאחז מבחינת השנויים שיש בעולם בכל יום ובכל עת כי ה' יתברך עושה נפלאות בכל עת ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ובכל יום עולה השמש בבקר ושוקע בערב ואין יום דומה לחברו כי יש שנויים גדולים בכל יום ויום כי בכל יום ויום מתבררים ועולים ניצוצות קדושים שלא נתבררו עדין מימות עולם כמובן בכונות. וגם בגשמיות רואין בחוש מי שמבין קצת שיש שנויים בכל יום ואין שום יום דומה לחברו הן בעצם היום שבזה היום קר ביותר ובזה היום ענן וגשם וכיוצא בזה שנויים רבים בענין האויר והרוח ושאר ההתהוות שבזמן שיש בהם שנויים רבים בכל יום ויום כי ה' יתברך משנה עתים בתבונתו. וכן במארעות האדם ותנועותיו ומחשבותיו והנהגותיו יש בהם שנויים רבים בכל יום ויום מי שמסתכל עליהם. ומרבוי השנויים האלה שבכל יום נמשך השכחה כי הם מטרידין את האדם מלזכר בעלמא דאתי וכנראה גם בחוש קצת שבכל יום ועת העולם מספרים מהשנויים שהיום קר ביותר והיום חם והיום צריכין מטר והיום רבוי מטר וכיוצא בזה ובעתים הללו הפרנסה בדחק. ובפרט השנויים שיש לכל אחד בפרטיות שזה מטריד אותו העשירות והמשא ומתן וזה מטריד אותו העניות והדחקות וזה טרוד לגדל בניו ובנותיו הרבה שיש לו צער גדול בנים וזה הוא חשוכי בנים וזה מספר ממארעות המלחמות שנשמע עכשו בעולם וכיוצא בזה שנויים ופרטים רבים לאין תכלית שמטרידין את האדם בכל יום עד שנדמה לו בכל יום כאלו זה היום אינו נחשב לו לזמן חיותו וזה היום קשה לו לעבד את ה' יתברך בשלמות מחמת השנוי והבלבול שבזה היום:
ובאמת ה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית עד נקדת המרכז של עולם הגשמי הזה שאדם עומד עליו במקומו באותו היום ובאותו השעה דיקא, והוא מזמין לו מחשבה דבור ומעשה בכל יום ויום לפי היום ולפי המקום ולפי האדם ומרמז לו בהם דיקא רמזים להתקרב לעבודתו, ומי שזוכה להגדיל דעתו ולהבין בכל יום ויום הרמזים האלה שזהו בחינת שמירת הזכרון כנ"ל או אפלו כשאין לו זה השכל להגדיל דעתו בהם כשעל כל פנים הוא מאמין באמונה שלמה שבכל השנויים והמארעות שבזמן ובאדם ובמקום בכלם מלבש אלקותו יתברך כי הוא יתברך מצמצם עצמו בהם דיקא כביכול כדי לקרבו לעבודתו כנ"ל אזי נתוסף לו הכרה וידיעה חדשה בכל יום והשתוקקות וכסופין חדשים ונפלאים בכל עת אליו יתברך ולעבודתו וזהו בחינת שמירת הזכרון כמבאר שם שצריכין לשמר את הזכרון כל יום בהקיצו משנתו ואחר כך וכו' עין שם. אבל את זה לעמת זה עשה אלקים והקלפה קודמת לפרי על כן הבעל דבר נאחז באלו השנויים ומטריד את האדם ומביאו לידי שכחה על ידי השנויים כי עקר אחיזתו הוא בהשנויים כי משם אחיזת הכפירות שהוא בחינת היצר הרע כידוע ועל כן צריך האדם מאד לזהר בכל יום דיקא לשמר את הזכרון היטב כנ"ל. ועל כן קדם קריאת שמע שהוא בחינת זכרון שזוכרין בה' יתברך ומיחדין אותו בכל יום ועל כן כל החמש זכירות שהם בחינת שמירת הזכרון הנ"ל כמבאר במקום אחר (בהלכות תלמוד תורה) כלם כלולים בקריאת שמע וברכותיה כמובא. ועל כן קדם קריאת שמע מברכין ברכת יוצר אור שהיא מברכת קריאת שמע:
ולכאורה קשה מה שיכות לברכת יוצר אור לקריאת שמע אך באמת הכל אחד כי בכל יום ויום שה' יתברך מחדש מעשה בראשית ומשנה עתים צריכין אז לשמר את הזכרון היטב לזכר ולידע ולהאמין שכל השנויים נמשכין מאתו יתברך לטובת האדם לקרבו לעבודתו יתברך כי הוא יתברך עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר הכל בשביל לקרב את האדם לעבודתו להביאו לתכלית הנצחי לחיי עולם הבא לחיים נצחיים ואמתיים ועל זה אנו מברכין ברכת יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא את הכל וכו' המאיר לארץ וכו' ובטובו מחדש וכו' מה רבו מעשיך ה' וכו'. ואז מיחדין אותו ואומרים קריאת שמע ה' אלקינו ה' אחד לידע ולהודיע שכל השנויים שבכל יום ויום הכל מאתו יתברך כי כל הפעלות משנות שבכל יום נמשכין מאחד הפשוט וזה עקר בחינת הזכרון לידע ולהאמין שה' יתברך מצמצם אלקותו בכל השנויים של כל מיני מחשבה דבור ומעשה שבעולם שבכל יום ובכל אדם ובכל מקום וכנ"ל. ועין מענין זה בעץ חיים בתחלתו בהיכל אדם קדמון בשער א' ענף ה' מה שאיתא שם ולא עוד אלא שבכל שעה ושעה משתנים העולמות ואין שעה זו דומה לשעה זו ומי שמסתכל בענין הלוך המזלות וכוכבים וכו' עין שם שהאריך בזה ומביא שם מאמר התקונים ולבושין דאיהו לביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושא דלביש ביומא דא לא לביש ביומא תנינא ובזה תבין איך משתנה מעמד ומצב העולמות שהם הלבושין של האין סוף ושנויים בכל עת ורגע וכו' עין שם. וכל הדברים האלה כלולים במה שכתב רבנו זכרונו לברכה שם בהתורה הנ"ל בענין הזכרון שה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומזמין לכל אדם מחשבה דבור ומעשה לפי היום ולפי המקום ולפי האדם והכל כדי לרמז לו רמזים לקרבו לעבודתו וכו'. ובזה כלולים כל השנויים הנ"ל של כל העולמות והספירות וכו' המשתנים בכל יום ועת ורגע. כי הכל כפי מעשה התחתונים. וכפי מעשיהם כן ה' יתברך מצמצם עצמו ומרמז להם רמזים שונים לקרבם לעבודתו כי כל העולמות והספירות וכו' כלולים בכל אדם כי האדם כלול מהכל והכל בשביל האדם, הינו בשביל שישוב לה' יתברך ויתקרב לעבודתו. וה' יתברך מלא רחמים והוא מסבות מתהפך בתחבולותיו ומצמצם עצמו בכמה צמצומים שונים בכל עת ומרמז לכל אדם בכל זמן ובכל מקום רמזים שונים להתקרב לעבודתו כפי מעשיו עכשו. כי בודאי ביום אתמול שהיה האדם במדרגה אחרת למעלה מעתה או למטה מעתה היה צריך רמזים אחרים ועכשו כפי מדרגתו עכשו שהטיב מעשיו או חס ושלום להפך שקלקל ופגם באיזה תאוה או עברה רחמנא לצלן על כן הוא צריך עכשו רמזים אחרים להתקרב לעבודתו כפי מעשיו עכשו באשר הוא שם עתה. והכלל שאין שום התנצלות לומר שעכשו באותו העת ובאותו המקום אי אפשר לי לזכר את ה' כי אדרבא שם דיקא באותו המקום ובאותו העת דיקא בודאי יש לך רמזים המיחדים לך דיקא כפי מדרגתך עכשו דיקא כפי מה שהוא לשבח או לגנאי. ואתה במקומך הזה באותו העת דיקא תוכל עכשו דיקא לזכר את ה' יתברך ולשוב אליו יתברך כי ה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית מתחלת נקדת הבריאה וכו' ומרמז רמזים לכל אדם בכל יום ובכל מקום לפי האדם ולפי העת ולפי המקום דיקא וכו' כנ"ל. והבן היטב דברים אלו למעשה ולהנהגה ועצה טובה ויערב לך מאד בעזר ה' כי זה ידוע בדברינו כמה פעמים שאין שום יאוש לעולם כי ה' יתברך מלא רחמים וחפץ בתשובתן של כל הרשעים תמיד והוא חושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח ועל כן כל אדם ואדם לפי מעשיו עכשו שעשה וירד ונתעה למקום שירד ונתעה אזי ה' יתברך מצמצם עצמו ומרמז לו רמזים כפי הראוי לו עכשו במקומו ושעתו. ומי שאין לו שכל להעמיק בזה בדעתו צריך על כל פנים להאמין בזה באמונה שלמה ואזי יוכל לזכר את ה' בכל מקום ובכל זמן ובכל המדרגות שבעולם למעלה או למטה חס ושלום כי ה' יתברך מצמצם עצמו בכל יום בכל מקום ומרמז רמזים וכו' כנ"ל:
נמצא שצריכין לשמר את הזכרון בכל יום דיקא וזהו בחינת ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש. כי שכר פעלתו הוא בחינת תקון הזכרון שברר על ידי עבודתו שבשביל זה סכן נפשו בבחינת עבדות ושכחה שהיא בחינת מיתה, כדי לברר זה השכר פעלה שהוא שלמות נפשו בחינת תקון הזכרון בבחינת ואליו הוא נושא את נפשו ועל כן צריכין לתן לו זה השכר מיד ביומו דיקא כי צריכין לשמר את הזכרון בכל יום דיקא ולא לדחות מיום לחברו חס ושלום כי זה עקר שלמות הזכרון להזכיר עצמו בכל יום דיקא בעלמא דאתי כי בכל יום יש בו רמזים מיחדים להתקרב לעבודתו המלבשים בשנוי מחשבה דבור ומעשה שבאותו היום דיקא כנ"ל:
ועל כן צריכין לזכר יציאת מצרים בקריאת שמע בכל יום דיקא כי יציאת מצרים שגאל אותו ה' יתברך מיד פרעה ועבדיו שהם בחינת כח המדמה, זהו בחינת שמירת הזכרון כנ"ל. ועל כן צריכין לזכר זאת בכל יום דיקא, כי שמירת הזכרון צריך להיות בכל יום דיקא כנ"ל:
וזה בחינת פרה אדמה כי פרה מכפרת על עון העגל שהוא עבודה זרה שכפרו בה' יתברך ובהתורה ועשו עבודה זרה שכל זה הוא בחינת פגם הזכרון כמו שכתוב (תהלים קו) יעשו עגל בחרב וכו' וימירו את כבדם וכו' שכחו אל מושיעם וכו' כי התורה הוא בחינת זכרון והם כפרו בהתורה ובה' יתברך וכל זה מחמת תאות עולם הזה שלא רצו לדבק מחשבתם בעולם הבא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא נמצא שפגמו בזכרון. ועל כן המשיכו אז מחדש סטרא דמותא שהוא בחינת שכחה שהיא מיתת הלב כנ"ל כמו שכתוב (תהלים פב) אני אמרתי אלקים אתם וכו' אכן כאדם תמתון וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבשעת מתן תורה פסקה זהמתן וזכו לחרות ממלאך המות כמובא (כמו שדרשו ערובין נד על פסוק חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חרות וכו'). ועל כן צותה התורה להביא פרה אדמה להמתיק פגם השכחה כי אין הדין נמתק אלא בשרשו ופרה הוא בחינת שכחה כי עקר השכחה הוא מבחינת כח המדמה שהוא כח הבהמיות כמבאר בהתורה הנ"ל ועקר הבהמיות והשכחה הוא בבחינת פרה ביותר כי היא עקר הבהמיות כי מלך שבבהמות שור וכל הבהמות כלולים בו ועקר אחיזת השכחה בבחינת בהמיות כנ"ל. והשכחה היא מסטרא דנוקבא כידוע כי דכורא נקרא על שם זה זכור על שם שמשם בחינת זכרון ועל כן גם בבהמות נאחז השכחה ביותר בבחינת הנוקבא של השור שהוא הראש והמלך שבבהמות שהיא הפרה ועל כן נקרא השר של שכחה פורה על שם פרה כמובא. וזה כשמוכיח את ישראל על ששכחו את ה' יתברך וסרו ממנו כתיב כי כפרה סוררה סרר ישראל. ועל כן פרעה שהוא בחינת כח המדמה כח בטל כמבאר בהתורה הנ"ל ורצה להתגבר על ישראל להמשיכם לגלות ועבדות תחת ידו שהוא בחינת שכחה להשכיחם חס ושלום את זכרון עולם הבא שהיו רגילים לדבק מחשבתם שם כפי מה שקבלו מאבותיהם אברהם יצחק ויעקב שהם התחילו להמשיך זה הזכרון בעולם כי הם הודיעו וגלו אלקותו בעולם (וכמבאר מזה במקום אחר), על כן ראה פרעה בחלומו פרות דיקא שהם שבע פרות טובות ושבע פרות רעות ושאכלו הפרות הרעות את הטובות ולא נודע כי באו אל קרבנה שכל זה מורה שהתגבר חס ושלום הרע על הטוב עד שנשכח הטוב חס ושלום בבחינת ונשכח כל השבע וכו' ועל כן היה חלומו פרות דיקא כי שם עקר אחיזת פרעה שהוא בחינת כח המדמה בחינת שכחה שהיא בחינת פרה כנ"ל. אבל התקון היה על ידי יוסף כי על ידי שפתר יוסף את החלום לפרעה ונעשה מלך וקבץ את כל אכל שבע שנים הטובות שעל ידי זה שבר ובטל את הרעב והגביר הטוב על הרע ועל ידי קדשתו הכניע הזהמא של מצרים ועל ידי זה זכו ישראל לצאת משם. כי עקר יציאת מצרים היה בכח יוסף הצדיק כמו שכתוב ויקח משה את עצמות יוסף עמו כמו שאיתא בזהר הקדוש כי יוסף שהוא בחינת שמירת הזכרון הוא מכניע בחינת פרעה שהוא בחינת שכחה ומברר הזכרון מן השכחה ועל כן הוא יודע לפתר החלום של הפרות ולהכניע ולבטל השכחה הנאחז בהם שהם שבע שני הרעב, כי הוא מגביר השבע על הרעב וממשיך כל ההשפעות והברכות על ידי שמירת הזכרון שמשם כל הברכות כנ"ל. וזהו בחינת פרה אדמה כי על ידי ששורפין את הפרה אדמה שהיא תקף הדין ששם עקר אחיזת השכחה כנ"ל, על ידי זה מכניעין וממתיקין את בחינת השכחה שהיא סטרא דמותא בשרשו ועל כן אפר הפרה דיקא מטהר מטמאת מת שהיא בחינת שכחה שנמשך מחטא אדם הראשון מחטא העגל. ופרה מטהרת מזה כי הדין נמתק בשרשו כנ"ל ואז נתבטלין שבע פרות הרעות שהם בחינת הרע בחינת שכחה. ועל כן פרה כל מעשיה שבעה שבעה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כדי להכניע ולבטל שבע פרות הרעות ולהגביר שבע פרות הטובות שהם בחינת יוסף הצדיק בחינת זכרון בחינת בן פרת יוסף בחינת אני קל שדי פרה ורבה שזהו בחינת זכרון שעל ידי זה נתיחד צדיק וכנסת ישראל בבחינת נוטה שמים כיריעה כנ"ל:
ועל כן יוסף כשפרש מאביו היה עוסק בפרשת עגלה ערופה כמו שכתוב וירא את העגלות כי הרוצח המשיך סטרא דמותא לעולם בחינת שכחה על כן צריכין להביא עגלה ערופה ולקץ אותה מן הערף שהוא אותיות פרעה להכניע הערף שהוא הפך הדעת שהוא בחינת שכחה שהיא פגם והפך הדעת ועל כן עורפין עגלה דיקא. הינו על פי הנ"ל כי עקר השכחה נאחזת בבחינת בהמיות ובבחינת שור ביותר שהוא ראש לבהמות, והעגלה אשר עדין לא למדה כלל בשום עבודה שם כח הבהמיות עוד בתקף יותר ויותר כי זה ידוע שעל ידי כל העבודות שבני אדם עובדין עם הבהמות לצרכם על ידי זה מכניעין כח הבהמיות ועל כן הם נעשין רגילין עם בני האדם ויכולים ללמדם עבודת האדם שכל זה הוא בחינת הכנעת הבהמיות קצת. אבל העגל אשר עדין לא למד כלל, שם הבהמיות ביותר ויותר וזה שהוכיח את ישראל, בעגל לא למד ועל כן עשו הערב רב עגל דיקא כדי להגביר הבהמיות והשכחה ביותר ועל כן צריכין לערף עגלה דיקא כדי להכניע ולשבר תקף השכחה שהיא סטרא דמותא שנמשך על ידי הרוצח הזה שהרג את זה החלל הנמצא. ועל כן יוסף כשפרש מאביו הניחו בפרשת עגלה ערופה ואחר כך זכה לגדלה על ידי החלום של שבע הפרות שהם סוד פרה אדמה כנ"ל, זה בחינת תבוא אמו ותקנח על בנה כי פרה מכפר על חטא העגל כי על ידי כל המצות של פרה אדמה מכניעין ומבטלין השכחה כנ"ל ונתבטלה המיתה שזהו בחינת עריפת העגלה שכל זה הוא בחינת:
הכנעת ובטול פרעה שרצה להגביר השכחה על ישראל חס ושלום כנ"ל שזהו כל גלות מצרים וכלל כל הגליות. כי עקר הגלות הוא גלות הנפש דהינו מה שרוצין להתגבר על ידי הגלות להרחיק את ישראל חס ושלום מעלמא דאתי שזהו עקר הגלות והצרה הגדולה מכל הצרות כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה במקום אחר שזהו עקר צרתן של ישראל. והתקון על ידי יוסף שעל ידו נמשך הזכרון כנ"ל:
ועל כן קורין פרשת פרה אחר פורים קדם פסח כי כל ענין פורים ופסח הוא להכניע עמלק ופרעה שהם בחינת פגם הזכרון כי פרעה הוא בחינת כח המדמה שפוגם בזכרון ועמלק גרוע יותר כי הוא בחינת הרע עין בעצמו שהוא עקר פגם הזכרון וכמבאר מזה במקום אחר (בהלכות תלמוד תורה עין שם). ועל כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור כי אינו נכנע לגמרי כי אם בדורו של משיח שיבוא במהרה בימינו כי הרע עין אי אפשר להכניע ולבטל כי אם על ידי מלכות משיח כמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן צריכין לזכר מעשה עמלק ולבלי לשכח כי עקר הכנעת המן עמלק הוא על ידי הזכרון כנ"ל וזהו בחינת והימים האלה נזכרים ונעשים וכו' (אסתר ט) כנ"ל. ועל כן המן הפיל פור שהוא בחינת שכחה כמובא ובקש להשמיד וכו' להגביר סטרא דמותא חס ושלום כי הוא עקר זהמת הנחש בחינת המן העץ כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וה' יתברך הפר מחשבתו והשיב לו גמולו בראשו ונתהפך מהפך אל הפך כי לא די שלא פעל מחשבתו להשכיח את התורה ועלמא דאתי חס ושלום אדרבא זכו ישראל אז להגביר את הזכרון דקדשה יותר ויותר בבחינת קימו וקבלו שקבלו אז את התורה מחדש שהוא בחינת זכרון דקדשה והימים האלה נזכרים לעולם כמו שכתוב (שם) וזכרם לא יסוף ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שימי הפורים לא יבטלו לעולם כי נתגבר אז הזכרון דקדשה יותר ויותר כנ"ל. ועל כן אחר פורים קורין פרשת פרה שהיא מטהרת מטמאת מת שהיא בחינת שכחה שעל ידי זה יכולין לעשות הקרבן פסח ונגאלין מפרעה ומצרים שהם גם כן בחינת פגם הזכרון כנ"ל:
כי המן הרשע רצה להתגבר בשעת שנה בסוף הגלות שהוא בחינת שנה והוא סבר שבשעת שנה הסתלקות הדעת אז יש לו כח להגביר השכחה חס ושלום ומחמת ששנה הוא אחד מששים במיתה כנ"ל. אבל הוא לא ידע שישראל קדושים אדרבא בשעת שנה הם דבקים בעלמא דאתי כי הם מקדשים עצמן בשעת שנה גם כן כי קורין קריאת שמע קדם ומפקידים רוחם בידו יתברך ועל כן דיקא אז בשעת שנה בסוף הגלות היה הארת מרדכי שהוא הארה גדולה מאד מאד שמאיר בשעת שנה דיקא ועל ידי ההארה הגדולה הזאת דיקא הכניעו אותו כי ישראל דבקים בשעת שנה דיקא בעלמא דאתי כמבאר בהתורה הנ"ל:
הלכה ד בהלכות אמנין הלכה ד אות כב:
והלכה ה בהלכות פקדון הלכה ה: