ליקוטי הלכות · חושן משפט ב · גנבה ד

הגנב משלם תשלומי כפל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

יש לרמז על פי התורה 'תקעו תוכחה' בלקוטי תנינא ח, עין שם כל התורה:

העתקת הקטע עם מראה המקום

והכלל לעניננו שיש שלש מחין שהם מחצות פרוסות בפני תאות נאוף שהם בחינת שלש תפלות היום וכו' וכשהסטרא אחרא יונק מהרחמנות ואזי נפגם הרחמנות ונעשה אכזריות ודין, אזי נפגמין המחין בבחינת מחין דקטנות ומשם מתגבר תאות נאוף ואזי התפלה בבחינת דין ואז הסטרא אחרא רוצה לבלע את התפלה שהיא בבחינת דינים, כי יניקת הסטרא אחרא מהדינים. ואזי צריכין בעל כח גדול שיתפלל תפלה בבחינת דין וכו' וכו' ואזי הסטרא אחרא מכרחת להוציא ולהחזיר כל הקדשות שבלעה. ולא די בזה אף גם היא מכרחת להקיא ולהוציא גם עצמות חיותה מקרבה ובטנה בבחינת חיל בלע ויקאנו מבטנו יורישנו אל וכו', שזהו בחינת גרים וכו', עין שם כל התורה היטב כי נורא הוא:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שהגנב צריך לשלם כפל. כי היצר הרע והסטרא אחרא נקרא גנב, כי הוא אורב על האדם בכל עת כמו גנב ממש והולך עם האדם בכמה מיני הטעיות ורמאות ונכלים וערמימיות כמו גנב ממש, כמו שכתוב, ישב במארב חצרים במסתרים וכו'. וכתיב, יארב במסתר וכו' יארב לחטוף עני וכו'. וכתיב, המה עקבי ישמרו וכו'. ועקר הגנבה שלו הוא בענין המחשבה שבאדם ששם עקר התחלת שליטת היצר הרע חס ושלום, אם אין נזהרין ונשמרין ממנו היטב, כי עקר היצרין הם המחשבות שבאדם, כי מחשבות טובות הם יצר טוב ומחשבות רעות הם יצר הרע, כמו שמבאר בהתורה לשמש וכו' (בסימן מט), עין שם. והיצר הרע, שהם המחשבות רעות, הם אורבים על האדם בכל עת ורגע כמו גנב ממש כדי שיתאחזו במחשבתו של אדם כדי להביאו לידי הרהורים ותאות כאשר יודע כל אחד בנפשו. כי באמת עקר היצר הרע הוא על תאות נאוף, כמו שאיתא בזהר ומובא בדבריו זכרונו לברכה, עקרא דיצרא בישא וכו'. וזאת התאוה עקרה תלויה במחשבה ומי ששומר את מחשבתו היטב שלא יתחיל לחשב בענין זה כלל ולא יבא לידי הרהור בודאי הוא נצול מתאוה זאת. אך עקר כל ההרהורים והתגברות זאת התאוה נמשך מחמת שאין שומרים מחשבתם כראוי וזה מחמת שהיצר הרע אורב במחשבתו תמיד כמו גנב ממש וחותר את עצמו תחת מחצות המחין שהם מחצות פרוסות בפני זאת התאוה והוא בנכליו אורב וחותר את עצמו תחתם ומטה מחשבת האדם מעט מעט בגנבה וערמה גדולה עד שפתאם בא לידי הרהורים ותאות. כי בודאי כל אחד מישראל הוא חפץ מאד להנצל מהרהורים אלו אבל היצר הרע חותר עליו בגנבה גדולה וגונב את מחשבתו שתצא לחוץ ולחשב מחשבות זרות ועקר התגברותו במחשבתו הוא בדרך גנבה ממש כידוע לכל מי שמשים לב על עניניו, על כן צריך האדם לשמר את עצמו מאד מאד בשמירה יתרה בכל עת באפן שלא יתחיל להוציא מחשבתו אל החוץ חס ושלום, כי באמת המחשבה ביד האדם, כמבאר בדברינו כמה פעמים:

העתקת הקטע עם מראה המקום

נמצא, שעקר פגם הברית חס ושלום, שהוא פגם התפלה נמשך על ידי בחינת גנבה של הבעל דבר. והתקון לזה הוא על ידי כח הצדיק שיכול להתפלל תפלה בבחינת דין שעל ידי זה הסטרא אחרא מכרחת לתן הקאות ולהחזיר כל הקדשות אף גם להוציא עצמות חיותה ממש וכו' שזהו בחינת גרים וכו', כמו שמבאר שם, וזהו בחינת מה שהגנב צריך לשלם כפל, כמו שכתוב, חיים שנים ישלם, הינו כשמתגברין עליו ומוציאין ממנו הגנבה שגנב מהקדשה, דהינו כל הדעת וכל התפלות וכו' שבלע אזי לא די שמכרח להחזיר כל מה שבלע מהקדשה על ידי גנבתו אף גם הוא מכרח להחזיר פי שנים, דהינו כפל כי מכרח להוציא ולהקיא גם עצמות חיותו ממש בבחינת מבטנו יורישנו וכו', כמו שמבאר שם שזהו בחינת כפל כי מכרח להוסיף ולשלם גם משלו כפי סכום הגנבה, כי צריך להוציא ולהקיא גם עצמות חיותו ממש כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו, "אם המצא תמצא בידו הגנבה" וכו', 'בידו' דיקא. כי עקר מה שמוצאין הגנבה אצלו הוא על ידי בחינת ידו בחינת וידו אחזת בעקב עשו הנאמר ביעקב שזכה להקל קול יעקב שהוא הקול המשקה את הגן וכו' שנמשך מהתפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל ידי זה מתגברין על הסטרא אחרא שהוא בחינת גנב ומוציאין ממנו הגנבה שהיא הקדשה שבלע וגם עצמות חיותו שהוא בחינת כפל בחינת שנים ישלם וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מכירת יוסף למצרים על ידי גנבה, כמו שכתוב, כי גנב גנבתי וכו'. ועל ידי זה פגמו בברית שהוא בחינת יוסף, כמובא בספרים ועל כן היה עקר הפגם על ידי גנבה ועקר התקון היה בעת יציאת מצרים שזכו לקריעת ים סוף על ידי כח יוסף הצדיק דיקא, כמו שכתוב, הים ראה וינס. ועקר קריעת ים סוף היה על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח בחינת אתה פוררת בעזך ים, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, כי יוסף על ידי שעמד בנסיון זכה להיות בעל כח גדול עד שזכה לבחינה הנ"ל שהוא בחינת קריעת ים סוף שהיה בזכותו. ועל כן זכה יוסף שיהיה נעשה ממנו שני שבטים, כמו שכתוב, אפרים ומנשה כראובן ושמעון וכו', כי היצר הרע רצה להתגבר על יוסף בזאת התאוה עד שלא יהיה נמנה במנין השבטים חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שנזדמן לו דמות דיוקנו של אביו ואמר לו, עתידין השבטים וכו'. ויוסף בגדל כחו התגבר על היצר הרע ואז לא די שלא נחסר ממנין השבטים אף גם זכה להוציא מהסטרא אחרא קדשות הרבה עד שזכה לקדשה כפולה שהיא הבכורה שהיא פי שנים שנתחלק שבטו לשני שבטים שזה זכה על ידי שהכניע הסטרא אחרא עד שהוציא ממנה בחינת כפל כי בזכותו יצאו ממצרים ברכוש גדול ובתוספת גרים הרבה שזהו בחינת שהוציאו מהסטרא אחרא עצמות חיותה, שזהו בחינת כפל ועל ידי זה זכה שגם שבטו נכפל לשנים וכו':

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת תשלומי ארבעה וחמשה כשטבח או מכר, כמו שכתוב, חמשה בקר ישלם תחת השור וארבע צאן תחת השה. ואיתא במדרש, שזה מרמז על מכירת יוסף, עין שם. הינו כשהסטרא אחרא מתגברת ביותר על הגנבה שגנבה מהקדשה ורוצה לבלע אותה לגמרי על ידי טביחה ומכירה כדי שישתקע שם לגמרי חס ושלום, אזי כפי מה שמתגברת ביותר, כמו כן היא צריכה אחר כך לחזר ולהוסיף מעצמות חיותה יותר ויותר כשמוציאין ממנה הגנבה שזהו בחינת תשלומי ד וה כשטבח ומכר, כי אז אין די לו בתשלומי כפל, כי צריך להוסיף יותר ויותר מעצמות חיותו עד ד' וה' מחמת שרצה לבלע הקדשה יותר ויותר על כן צריך להוסיף ולהוציא עצמות חיותו יותר ויותר כי זהו בחינת עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, כמובן. כי כל מה שרוצה האדם הבליעל לשלט באדם דקדשה יותר ויותר נתהפך עליו לרע לו כי מוציאין ממנו עצמות חיותו יותר ויותר כנ"ל. ועקר תשלומי ארבעה וחמשה אינו כי אם בשור ושה, כמו שכתוב, חמשה בקר וכו' וארבע צאן תחת השה. שור ושה הם בחינת טלית ותפלין, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהמעשה של שור ושה בענין המלך שגזר שמד, עין שם מבאר ששור הוא בחינת תפלין, כי עושין מעורו תפלין. ושה הם בחינת ציצית שעושין מצמרו, כי עקר שמירת המחין מתאות נאוף הוא על ידי מצות ציצית ותפלין שאנו מניחין בכל יום, כי בכל יום מתחדשין המחין כידוע בבחינת חדשים לבקרים וכו' ועל ידי התחדשות המחין שבכל יום יוצאין האורות של ציצית ותפלין, כמבאר בכונות. ועל ידי שאנו מתעטפין בציצית ותפלין בכל יום על ידי זה נמשכין עלינו קדשת המחצות פרוסות של המחין שהם שומרין בפני זאת התאוה. כי ציצית שמירה מנאוף, כמו שכתוב, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וכן תפלין הם בחינת חותם דקדשה הפך חותם דסטרא אחרא שהוא בחינת פגם הברית, כמו שמבאר במקום אחר. אבל לפעמים יש שהיצר הרע והסטרא אחרא מתגברים כל כך עד שרוצים לפגם גם בבחינת שור ושה, דהינו בציצית ותפלין שרוצים חס ושלום לחתר ולסתר מחצות המחין הנמשכין על איש הישראלי בכל יום על ידי ציצית ותפלין. ואז צריך לשלם ד' וה' חמשה בקר תחת השור שהוא בחינת פגם התפלין וארבע צאן תחת השה שהיא פגם הציצית, כי ציצית הם בבחינת ד' ותפלין הם בבחינת ה', כי כלל המחין הם בבחינת ד' ה', בבחינת ה' דל"ת הות ואתחזרת ונעשית ה', כי בתחלה נמשכין המחין בבחינת ציצית שהוא בחינת ד' בחינת ארבע ציצית, כי בציצית עדין אין המחין באתגליא כל כך, כי היא מצוה שאין בגופה קדשה. אבל אחר כך מתגלין המחין יותר ונמשך יו"ד לתוך הד' ונעשית ה' שעקר בחינה זאת נעשה על ידי התפלין ששם עקר התגלות המחין שהם בחינת יו"ד, כי בתפלין כתובים פרשיות ושמות ועל כן התפלין הם בבחינת ה' שהם בחינת הארבע בתים של ראש ובית אחד בשל יד שהם ביחד ה' כי תפלין בחינת ה'. ועל כן חמשה בקר ישלם תחת השור שהוא בחינת תפלין שהם בחינת ה וארבע צאן תחת השה שהוא בחינת ציצית שהיא בחינת ד כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וכל זה זוכין על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל ידי זה מכרחת הסטרא אחרא להוציא כל הקדשות עם עצמות חיותה יותר ויותר וכו'. ועל ידי זה נעשין כל הבחינות המבארין שם בתורה הנ"ל עד שזוכין להקול המשקה את הגן שהוא בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע שהם עשרה מיני נגינה וכו' שכל זה הוא בחינת ד וה בחינת ציצית ותפלין בחינת ה דלת הות וכו' שהוא בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע, בחינת עשרה מיני נגינה, כמו שמבאר בהתורה לשמש וכו' (בסימן מט), עין שם: [ואף על פי ששם מבאר שציצית בעצמן הם בבחינת ד' ה', עין שם אך כבר כתבנו כמה פעמים שכל בחינה כלולה מכל הבחינות, כי זהו יסוד והקדמה כללית בכל ספרי הקבלה, כי אף על פי שאנו אומרים שזה בחינת חסד וזה גבורה וכו', אבל גם חסד כלול מכל הספירות וכן גבורה וכן בכל הבחינות והשמות והענינים המזכרים בספרי קבלה כידוע. ועל כן אף על פי שבודאי ציצית הם מחין גמורים בחינת ד' שאתחזרת ונעשית ה' אף על פי כן בכלליות המחין נחשבין בחינת הציצית כנגד התפלין בבחינת ד' לגבי ה' וכו'. וזכר כלל זה כי יצטרך לך מאד בכמה מקומות[:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שלא רצה יוסף לגלות את עצמו לאחיו עד שבאו כל האחד עשר שבטים אליו ונתקים 'ואחד עשר כוכבים משתחוים לי'. כי מחמת שאז רצתה הסטרא אחרא להתגבר על בחינת יוסף שהוא בחינת ברית להתגבר עליו מאד כי רצו לבלע אותו לגמרי חס ושלום, על ידי בחינת גנבה וטביחה ומכירה, כי גנבו אותו ושחטו שעיר עזים שזהו בחינת פגם הטביחה ומכרו אותו למצרים. על כן הכרחו להוציא מהסטרא אחרא כל בחינת התשלומין של הגנב שהם כפל וד' וה' שסכום כלם עולה אחד עשר, כי כפל הוא שנים וד וה תשעה וכלם יחד עולה אחד עשר וכנגד זה הכרחו כל האחד עשר שבטים לבוא אליו כדי לתקן מה שפגמו בו כדי לחזר ולהוציא מהסטרא אחרא כל הקדשות מקרבה ובטנה בבחינת תשלומי כפל וד' וה' שעולים כלם אחד עשר שזהו בחינת אחד עשר יריעות עזים בחינת אחד עשר סממני הקטרת שעל ידם עקר הכנעת הסטרא אחרא שמוציאין ממנה גם עצמות חיותה שזהו בחינת חלבנה שבקטרת שגם הוא נתהפך לריח טוב. וכן כל בחינת אחד עשר המובא בספרים שהם בחינת הכנעת הסטרא אחרא וברור הקדשה מעמקי עמקי הקלפות, כי כל זה הוא בחינת תשלומי כפל וד' וה' שעולה יחד אחד עשר שהוא בחינת שהסטרא אחרא והיצר הרע שהוא בחינת גנב מכרח אחר כך לחזר הכל אל הקדשה עם עצמות חיותו בבחינת אחד עשר סממני הקטרת וכו' כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן השתדל יעקב להוציא הבכורה מעשו, שהוא הסמך - מם, שהוא היצר הרע שהיה ציד בפיו שהלך תמיד ברמאות וגנבה ורצה להתגבר ולינק מיעקב בעת שראה שהוא בבחינת דינים מחמת שכל אחיזתו ויניקתו הוא מבחינת דינים כנ"ל. וזהו בחינת ויזד יעקב נזיד שהיה בימי אבלו של אביו שהוא בחינת דינים ואז אמר לו, הלעיטני נא מן האדם האדם הזה, שהוא בחינת תקף הדין שהוא חשב שילעט ויבלע מקדשת יעקב על ידי שראה בו אחיזת הדין שהוא בחינת אדם. אבל יעקב היה בעל כח גדול אמר לו, מכרה כיום את בכרתך לי, הינו שאני אתן לך ואלעיט אותך מהאדם האדם הזה, הינו מתקפא דדינא, אבל אתה סבור שעל ידי זה תבלע ותינק מן הקדשה, אדרבא, נהפך הוא, כי על ידי זה דיקא שאלעיט אותך מהאדם האדם הזה שהוא בחינת תפלה בבחינת דין על ידי זה דיקא תמכר את בכורתך לי, כי על ידי זה אוציא ממך הבכורה שהוא פי שנים כי אוציא ממך על ידי זה דיקא את כל הקדשות שבלעת אף גם עצמות חיותך אוציא ממך שזהו בחינת פי שנים בחינת כפל שמשלם הגנב כנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

ועל כן לא הסתפק יעקב שעשו ימכר וימחל את חלק הבכורה שיהיו שניהם שוין רק שיתהפך הדבר שימכר הבכורה אליו שיעקב יהיה בכור ויטל פי שנים, הינו כנ"ל שאין מספיק מה שהסטרא אחרא מחזיר מה שבלע מן הקדשה אף גם הוא מכרח להחזיר ולהוציא גם עצמות חיותו כנ"ל שיעלה חיות הסטרא אחרא ויתהפך אל הקדשה שזהו בחינת מה שעשו הכרח להוציא חלק בכורתו שרצה לינק מהקדשה אף גם לתן ליעקב הבכורה שהוא יטל פי שנים על ידי שמוציא ממנו גם עצמות חיותו וכנ"ל, ועל כן על ידי זה זכה יעקב לברכה, כמו שכתוב, את בכרתי לקח והנה עתה לקח ברכתי. כי הוציא ממנו כל הדעת וכל הקדשות וכל ההשפעות והברכות והכל על ידי שהלעיט אותו מהאדם האדם הזה, כי יעקב היה בעל כח גדול שהיה לו כח על ידי שהלעיט אותו מבחינת דין שיעמד בצוארו בבית הבליעה שלו שעל ידי זה מכרח לתן הקאות ולהוציא הכל גם עצמות חיותו, כמו שמבאר שם. וזהו גם כן בחינת מה שהלביש את עצמו יעקב בבגדי עשו בעת שהלך לקבל הברכות מאביו בגנבה, כי עם עקש תתפתל, כי עשו רצה לרמות את אביו יצחק שהוא תקף הדין דקדשה לרמות אותו לעורר דין על יעקב ולהמשיך לעצמו חס ושלום הברכות, על כן התלבש עצמו יעקב בבגדי עשו שהוא בחינת תקפא דדינא ודיקא על ידי זה הוציא וקבל הברכות מיצחק, כי היה בעל כח גדול שדיקא על ידי שהתלבש עצמו בדינים על ידי זה דיקא הכניע הסטרא אחרא עד שהוציא כל הקדשות ממנה עם עצמות חיותה ועל ידי זה קבל כל הברכות וכל ההשפעות מיצחק שהוא בחינת דין, כי לא היה יכל שום דין לקטרג עליו מחמת שהיה בעל כח גדול. ועל כן נזכר שם הקל קול יעקב וכו' ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה' ויתן לך האלקים וכו', כי כל זה זוכין על ידי התפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל ידי זה זוכין לבחינת הקל קול יעקב שהוא הקול המשקה את הגן שעל ידי זה גדלים כל הריחות בחינת ראה ריח בני וכו', כמבאר שם בהתורה הנ"ל שמביא שם פסוקים אלו לענין זה, עין שם היטב:

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה, ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך היא הבכורה פי שנים אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי בתפלתי וכו' שנקראת חרב וקשת בחינת תפלה בבחינת דין של הבעל כח שעל ידי זה זכה לבכורה ועתה נותן זאת ליוסף כי גם הוא זכה לזה על ידי שירד למצרים ועמד בנסיון וכנ"ל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

שיך לעיל:

העתקת הקטע עם מראה המקום

עקר תאות נאוף נמשך על ידי הגנבה של הבעל דבר שגונב וחותר במחשבות האדם בכמה תחבולות וערמומיות וגנבות עד שמביאו לידי הרהור חס ושלום, כנ"ל. ועל כן נסמך לא תנאף אצל לא תגנב כי עקר נאוף בא על ידי בחינת גנבה של הבעל דבר כנ"ל. וזה בחינת אם ראית גנב ותרץ עמו ועם מנאפים חלקך, הינו שהפסוק מוכיח אם ראית גנב שהוא היצר הרע ותרץ עמו ועל ידי זה ועם מנאפים חלקך, כי באמת היה ראוי לך לזהר מאד מהגנב הזה, כי צריכין לשמר מחשבתו מאד מאד מהגנב הזה ואתה לא די שלא שמרת עצמך ממנו אף גם אם ראית גנב ותרץ עמו שנתרצית אחריו רחמנא לצלן, ועל ידי זה ועם מנאפים חלקך וכנ"ל. על כן צריך האדם להזהר ולהשמר מאד שלא יהיה כרוך אחר המחשבות רעות שמכניס בדעתו על ידי גנבותיו רק ישתדל בכל כחו לגרש ולבער הגנב מקרבו, כי באמת הבחירה ביד האדם לגרשו, כי המחשבה ביד האדם להטותה כרצונו ושם עקר הבחירה, אשרי השומר מחשבתו היטב קדוש יאמר לו:

העתקת הקטע עם מראה המקום