יקרא דשבתא · סיפורי מעשיות · מעשה ג – מחיגר
התאמת הקריאה
הגם כי אין אתנו יודע עד מה ועד היכן נוגע סוד המעשיות האלו הק' כי גבהו ושגבו ורמו ונפלאו מאד מאד למעלה מדעתינו אעפי"כ ממילא מובן כי כל עינינם אלו נוגע וכלול ממש בענין קדושת שבת כי בשבת קודש אז עיקר היחוד בין השמש והירח בשרשם וכמבואר בזוה"ק מזה במקומות הרבה (שזה בחי' מה שהשמש והריח מתקבצים שם ביחד המבפ"נ) וכן קדושת שבת הוא בחי' האילן שיש לו ענפים רבים ופירות ועלים. וכל ענף ופרי ועלה יש לו סגולה מיוחדת. שזה מסוגל לבנים וזה לפרנסה וזה לרפואה וכו' שזה בחי' והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח ועץ הזה הוא בחי' שבת כמבואר בתיקון ואו דף כא. וכן דרז"ל בגמרא אשר פריו יתן בעתו על זווג משבת לשבת. ושבת קודש כלולין בו כל הסגולות יקרות וכל ההשפעות טובות בני חיי ומזוני וכל הרפואות שבעולם בחי' שבת הוא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וכו' וכנ"ל כ"פ וזה בחי' וזרחה לכם יראי שמי (אלו שומרי שבת) שמש צדקה ומרפא בכנפיה (וצריכין לבאר עוד בזה מה שהשמש קובל לפני הירח על שמייבש זה האילן ואין כאן מקומו).
גם בשבת קודש אז עיקר הכנעת השדים והקליפות וכמבואר בזוה"ק ואז אין להם יניקה מרגלי הקדושה שזה בחי' אם תשיב משבת רגלך וכנ"ל כ"פ בשם כתהאריז"ל. ואז מאיר ביותר הדרך הקדוש שהוא בחי' דרך צדיקים ונתבטלין כל הדרכים מקולקלים שהם בחי' דרך רשעים בחי' הדרך של האפיקורסים. כי שבת הוא יסוד האמונה דקדושה בחי' ביטול האפיקורסות.
גם נתבטל הדרך של המשוגעים כי שבת הוא בחי' דיעה מיושבת כי אז מאיר הדעת בשלימות כנ"ל כ"פ.
גם ע"י שבת ניצולין משיעבוד מלכיות ועי"ז ניצולין הצדיקים מיסורי השרים והפריצים ויושבים במקומם במנוחה ואינם מטולטלים. וזה בחי' וכבדתו מעשות דרכיך הנאמר אצל קדושת שבת. גם זה האבק והפיל שמפזרים תחת רגלי הצדיקים המטולטלים בכדי שיהי' להם כח ברגליהם הכל נמשך מקדושת שבת שאז עיקר תיקון וחיזוק רגלי הקדושה כנ"ל וזה בחי' הרפואה שהיה לו להחיגר על רגליו ע"י האב הנ"ל. גם בשבת קודש אז עיקר זמן השקאת האילן הק' שאם היה אותו האילן נשקה כראוי אז לא היה נשאר מהשדים והקליפות כלום כמבפ"נ. ואפשר שזה ג"כ סוד הענין מה שהחכם צוה לפני מותו את בניו ומשפחתו שישתדלו להשקות אילנות כמבואר בהתחלת סיפור המעשה הזאת ועיקר תיקון זה נמשך בשבת שזה סוד ענג שבת שהוא ר"ת עדן נהר גן בחי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וכמבואר בזוה"ק וע"כ באמת ארז"ל אלמלי שמרו ישראל שבת אחד כראוי מיד בן דוד בא היינו כנ"ל.