יקרא דשבתא · סיפורי מעשיות · מעשה יא - מעשה מבן מלך ובן שפחה שנחלפו
התאמת הקריאה
עיקר שורש אחיזת השינויים והילופים והתמורות הוא מבחי' ששת ימי החול. שאז שולטנותא דמט"ט שהוא בחי' עבד כידוע ונאמר אצלו אל תמר בו ודרשו רז"ל אל תמירני בו. ובהשתלשלות בחי' התמורות למטה למטה משתלשל כ"כ עד שממירין בחי' בן העבד והשפחה ממש בבן המלך שזה בחי' תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה וכו'. ועיקר שורש התגברות בחי' התמורות הוא במחשבה שלהבן העבד נדמה במחשבתו שהוא באמת בן המלך. ולא עוד אלא שנתבלבלה מחשבתו ונתהפכה כ"כ עד שמחמת חשש הלעז של העולם שהיו אומרים שהוא בן העבד ובוודאי גם הוא בעצמו היה מסופק לפעמים אולי האמת הוא כך ועי"ז דייקא התגבר לחשוב מחשבות ולגרום רעות רבות להעבד שבאמת הוא אביו ממש. ולא עוד אלא שגרם לגרש את בן המלך האמת ממדינתו לגמרי. וכן הבן המלך בעצמו הגם שבכל מקום שהיה וגם אחר שנתגרש אעפי"כ הלא הוא באמת בן המלך רק שגם עליו התגברו החילופים והתמורות במחשבתו שנדמה לו שהוא בן העבד. ולא עוד אלא שע"י שידע שהעולם אומרין עליו שהוא בן המלך ועי"ז דייקא נתגרש ממדינתו בחנם עי"ז חרה לו ביותר עד שלקח עצמו אל השתיה והשכרות והלך אחר שרירות לבו שזה עיקר התגברות התמורות רעות ח"ו וכל בחינות אלו עוברין על כל ישראל בכלליות ובפרטיות עם כ"א ואחד בכל דור ודור כמובן ממילא וכמבואר מזה הרבה בליקוטי הלכות וע"כ עיקר התיקון לזה הוא ע"י קדושת שבת.
שהוא בחי' עולם המחשבה ומאירין בו מוחין גדולים והוא בחי' בן כמבואר במ"א. ואז נכנע הסט"א וההיכלי התמורות בהכנעה גדולה כמבואר בזוה"ק. ואז נמשך בחי' מנוחה וקדושה וישוב הדעת לכ"א כפי בחינתו עד שאפי' הבן השפחה בעצמו מתבונן בנפשו אשר לא טוב עשה שגירש את בן המלך בחנם ומכ"ש להבן המלך האמת בוודאי מגיעין לו הרהורי תשובה וישוב הדעת ומתבונן בנפשו אדרבא א"כ שהשי"ת יכול לעשות כזאת וכו' היתכן מה שאני עושה וכי כך ראוי לי להתנהג אפי' אם הייתי באמת בן העבד ומכש"כ שהעולם אומרים עלי שאני בן המלך ויש לי נימוסי מלכות ולבסוף אני הולך אחר שרירות לבי ועושה מעשים כאלו ואז הוא מתחרט מאד על מעשיו. ואז אעפ"י שאח"כ חוזר עוד למעשיו ח"ו בבחי' שארז"ל כיון ששבת וי אבדה נפש. אעפי"כ הרשימו של המחשבות של תשובה הנ"ל עולין על לבו בכל פעם גם אח"כ ומזכירין אותו ומעוררין אותו עד שזוכה עי"ז לבא לתשובה גמורה עד שזוכה לשלימות תיקונו האמתי כמבפ"נ. גם צריך לידע כי קודם שיבא לשלימות תיקונו צריכין לעבור עליו סיבות הרבה ודברים קשים רבים מאד שזה בחי' מי שטרח בע"ש יאכל בשבת שזה הסיבות שעברו על בן המלך האמת עד שבא לשלימות תיקונו ותכליתו הטוב. ואז ראה בעיניו שכל אלו הסיבות ודברים הקשים היו סיבת הצלחתו האמתיית והנצחיית כמבואר כל זה בפנים.
גם כל הענין המבואר בפנים שהלילה אמרה אל היום מפני מה כשאתה בא אין לי שם כי שרגא בטיהרא מאי מהני וכו' ומענין חדתותי דסיהרא שאז החיות נושאי הכסא עושין ניגון בחי' מזמור שירו לה' שיר חדש שזהו השיר ששרו פרות הבשן כשנשאו הארון אל בית שמש. ומענין הג"ע שנתגרש אדה"ר מתוכו ושבת אגין עלוהי. ושבת הוא בחי' מלך שהשלום שלו וכו' ומענין הכסא ושלחן מטה ומנורה שהם תיקונהא דשכינתא וכו' הכל כלול בקדושת שבת כמבואר בזוהר תרומה ד' קלח ובשאר מקומות. גם מבפ"נ מענין הגן הנפלא שכשרוצין ליכנס בו אזי תיכף מתחילין לירדוף את האדם הרוצה ליכנס עד שמבריחין אותו מן הגן.
והתיקון הוא ע"י שיעמוד עצמו אצל דמות האדם שעומד שם אצל הגן ולמעלה ממנו יש טאבליצע וכתוב עליה שזה האדם היה מלך שהיה שלום בימיו. וצוה הבן מלך הנ"ל להעמיד את האדם הנ"ל בתוך הגן ואזי נכנסו הכל לתוך הגן ויצאו ממנו בשלום בלי פגע.
ומבואר אח"כ בהרזמים שזה הגן הוא בחי' הג"ע שנתגרש ממנו אדה"ר ושבת שהוא בחי' מלך שהשלום שלו הגין עליו כנ"ל.
גם מבואר שם מענין הכסא שעשה המלך וכו' ולפני הכסא עומד מטה ואצל המטה עומד שלחן ועל השלחן עומדת מנורה וכו' והבן מלך הנ"ל השלים ענין תיקון הכסא והמטה והשלחן והמנורה ושינה מקומם קצת וכו' וסידר הכל בסדר הראוי וכו' ואז נתנו לו המלוכה וכו'. וזה בחי' צלותא דמעלי שבתא דהא אתייחדת כורסייא יקירא קדישא וכו' ואתתקנת למשרי עלה מלכא קדישא עילאה וכו'. וזה בחי' ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו כי שבת הוא בחי' עולם הכסא כידוע. וזה שצריך אז להיות נרו דלוק ושלחנו ערוך ומטתו מוצעת בחי' נר ושלחן ומטה הנ"ל העומדים לפני הכסא. ואז בשבת קודש עולה המלכות בשלימות ונדחין ונופלין כל בחי' הסטרין אחרנין המתגברין ע"י בחי' היכלי התמורות הנ"ל. וזה שמאריך במזמור שיר ליום השבת בענין הצלחת הרשעים שהוא רק לפי שעה ולהשמדם עדי עד אבל צדיק כתמר יפרח וכו'. וכן במזמור ה' מלך והו' מקולות מים רבים אדירים וכו' אדיר במרום ה' עדותיך נאמנו מאד וכו' כי עצת ה' לעולם תעמוד ואתה מרום לעולם ה' כי סוף כל סוף יתבטלו החילופים והתמורות ויעמוד העולם על תיקונו ומכונו בשלימות ותחזור הממשלה הראשונה לבת ירושלים ובא לציון גואל. וזשארז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין. כי עיקר התיקונים הנ"ל נמשך ע"י קדושת שבת. וזש"כ (ירמי' יז) והיה אם שמוע תשמעון אלי וכו' ולקדש את יום השבת וכו' ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים יושבים אל כסא דוד וכו' כי תחזור המלוכה והממשלה לבן המלך האמת כנ"ל.