יקרא דשבתא · חלק א · סימן לב - אדני שפתי תפתח
התאמת הקריאה
מבואר בזוהר הקדוש יתרו פח: 'בהאי יומא כל דינין אתכפיין ולא מתערין בעלמא', ושם גם כן בדף פט 'ובלילא דשבתא וכו' דאזדווגת מטרוניתא למלכא' וכו'. ומזה מובן, שנמשך אז גם כן התיקון המבואר בפנים, היינו האלפין שבבינה נמשכין להכלה שהיא בחינת מלכות בחינת שבת מלכתא, ועל ידי זה נמתקין הדינים כנ"ל, והיא בחינת כלה, כמו שכתוב (שבת לב:) 'בואי כלה' ואמרו רז"ל (בראשית רבה יא) 'כנסת ישראל יהיה בן זוגך'. על כן צריכין אז גם כן לעורר שמחת הלב, וכמבואר בזוהר הקדוש מגודל השמחה שצריכין לשמוח בשבת, בפרט בכניסת שבת צריכין לקבל שבת בשמחה גדולה. וזה בחינת כל המזמורים שאומרים בכניסת שבת שמבואר בהם הרבה מענין השמחה שצריכין לשמוח בהשם יתברך, וכן במזמור שיר ליום השבת "כי שמחתני ה' בפעליך" וכו' ועיקר מקום השמחה הוא בלב. ועל ידי זה ממשיכין הארה גדולה מבחינת בינה לבא, שהוא בחינת שבת הגדול, שבת עילאה, לבחינת מלכות שהוא בחינת שבת סתם, כמבואר בזוהר הקדוש ובתיקונים. והשמחה ההיא נמשכת על ידי בחינת הרגלין שהם בחינת נצח והוד שזה בחינת 'לבו נשא את רגליו' וכמבואר בפנים שזה בחינת ריקודין של חתונה.
וזה בחינת (ישעיה נח) "אם תשיב משבת רגליך" וכמבואר לעיל כאן בסימן י' בשם ספר אור ישראל, שמזה סעד לרקד בשמחת שבת. ויש גם נצח והוד עליונים שהם בחינת שפתים כמבואר בפנים, וזה בחינת "ודבר דבר" הנאמר בשבת ומבואר בפנים, שזה סוד הריקודין שהיו בנישואי לאה והיו מזמרין 'הא לאה' וכו' וכבר מבואר לעיל מה שמובא בכתבים בכוונות האר"י דף מח. שנישואי יעקב ללאה היו בכניסת שבת, וסימן לדבר משת"ה גימטריא שב"ת גדו"ל וכו' ושבת גדול הוא בחינת בינה כמבואר בתיקון יט דף מ"ם:
(שבת גדול בינה, שבת קטן מלכות) והיא בחינת לאה עלמא דאתכסיא כמבואר בפנים. ועיין בכוונות ומנהגי האר"י דף מח הנ"ל: