יקרא דשבתא · חלק א · סימן לג - מי האיש החפץ חיים

שבת הוא בחינת שלום כמבואר בזוהר הקדוש (קרח קעו:) גם שבת הוא בחינת אהבה, בחינת 'מנוחת אהבה ונדבה', וכמו שכתוב 'ושבת קדשך באהבה וברצון הנחלתנו'. גם שבת הוא בחינת דעת, כמו שכתוב "לדעת כי אני ה' מקדשכם", ועל ידי קדושת שבת זוכין לידע בידיעה שלימה כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מניה כלל. כי באמת בכל ששת ימי המעשה נאמר בהם "כי טוב" ונאמר "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד", ודרשו רז"ל 'מאד זה מלאך המות' וכו'. כי אפילו בסטרא דמותא שהם בחינת ימי רע ממש, יש בהם גם כן ניצוצות הקדושה מבחינת אותיות התורה שהם בחינת טוב, שזה בחינת טט בכתפי שתים פת באפריקא שתים כמבואר בפנים, וכמו שכתוב (נחמיה ט) "ואתה מחיה את כולם", רק ששם רבו הלבושים והאותיות מכוסים ומצומצמים מאד, ואינם יכולים לקבל אור מלמעלה, על כן צריכין להמשיך עליהם הארת קדושת שבת בבחינת 'זכריהו מאחד בשבת'. כי שבת הוא בחינת שבירת וביטול הרע לגמרי, ואז נכנע כח היצר הרע כמבואר בזוהר הקדוש וכנ"ל כמה פעמים. ועל ידי שכופה את יצרו היינו הימי רע והמדות רעות, על ידי זה הרע נתבלבל לגמרי נגד הימי טוב שבהם, ואזי האותיות בולטות ומצטרפין ומאירין ביותר כמבואר כל זה בפנים. ועל כן גם הארת הצדיק האמת שכופה את יצרו עד שדומה למלאך ה' צבאות כמבואר בפנים, ועל ידי זה הוא תמיד בבחינת קדושת שבת כמבואר בזוהר הקדוש, אף על פי כן בשבת גדלה הארתו ביותר ומחוייבים אז לקבל פניו כמבואר בזוהר הקדוש. כי גם אהבה שלו שבמדות שזה בחינת אהבתו להשם יתברך בכל ימי החול הוא גם כן נגדינו בחינת אהבה שבדעת שהוא למעלה מהימים והמדות שזה בחינת קדושת שבת בחינת 'וברכתו מכל הימים וקדשתו מכל הזמנים'. אך אף על פי כן בוודאי בקדושת שבת בעצמו נתוסף הארתו ביותר, כי אז הוא זמן בחינת התגלות התורה הצפונה והגנוזה ואור הצדיקים הצפונים והגנוזים שזה בחינת אור הגנוז לעתיד לבוא, שמאיר בכל שבת כמו שאמרו רז"ל. כי שבת הוא מעין עולם הבא שאז יתגלה אהבה שבדעת.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת מה שאמרו רז"ל 'ששבת ניתן בצינעא ומתן שכרה לא עבידא לאגלויי, כי הוא בחינת אור הגנוז כנ"ל. ועל כן אמרו רז"ל 'השומר שבת וכו' אפילו עבד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו'. כי כשמקשרין את עצמו באמת לקדושת שבת, על ידי זה יכולין לעלות מכל הימי רע שהם בחינת כל המדות רעות, ולדבק את עצמו בהשם יתברך גם משם, ולשוב בתשובה שלימה כמובן בפנים. ועל כן עיקר זמן קריאת התורה בשלימות הוא בשבת, כי אז אותיות התורה בולטות ומצטרפות ומקבלין אור רב מלמעלה, ועל כן אז עיקר הזמן שצריכין להקהיל קהילות ולדרוש בדברי תורה, כמו שאמרו רז"ל וכנ"ל כמה פעמים, כי שבת קדש הוא בחינת הרב האמת שדומה למלאך ה' צבאות (היינו שכופה את יצרו וכו' כמבואר בפנים), שעליו נאמר (מלאכי ב) "ותורה יבקשו מפיהו", ועל כן אז עיקר הזמן המסוגל לקבל תורה מפי הרב האמת, ועל כן אמרו רז"ל על ר' יהודה בר אילעי שהיה רוחץ בחמין ערב שבת וכו' ודומה למלאך ה' צבאות. ואז עיקר הזמן לחדש חידושי תורה אמתיים (וכמבואר בזוהר הקדוש), מחמת כי אז הוא בחינת התגלות התורה הצפונה והגנוזה והתגלות הצדיקים הגנוזים כנ"ל. ועל ידי קדושת שבת זוכין לקשר את לבו לדעתו, שיהיה לבו ברשותו, עד שעל ידי זה מקבלין גם המדות שבלב אור האהבה שבדעת, וזה בחינת 'וטהר לבינו לעבדך באמת והנחילינו ה' אלקינו באהבה וברצון שבת קדשך' וכו' ועל ידי זה כל אחד מישראל רואה ומשיג את האור הגנוז לפי בחינתו וכמבואר בפנים. וזה בחינת ההארה הקדושה שמגיע בשבת לכל אחד מישראל כפי בחינתו, והארה הזאת הוא מבחינת התנוצצות הארת אור הגנוז שמתנוצץ בשבת לכל אחד מישראל, שזה בחינת מעין עולם הבא כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה בחינת "מזמור שיר ליום השבת" שאמר אדם הראשון לאחר החטא וכשנודע לו כח התשובה ובא שבת והגין עליו כמו שאמרו רז"ל אז פתח ואמר "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'" ודרשו רז"ל מלשון וידוי דברים, כי בוודאי צריכין להתוודות מאד בחרטה גדולה ובלב נשבר מאד בכדי לכפות את יצרו ולבטל בחינת הימי רע השורין ומחפיין על הימי טוב שבהם, וזה "ולזמר לשמך עליון", היינו בחינת 'זכיין למשמע קלין מלעילא' המבואר בפנים. כי אז הימי טוב מקבלין אור רב מלמעלה, היינו שמאיר עליהם איזה התנוצצות מבחינת אור האהבה שבדעת, שזה בחינת "ולזמר לשמך עליון", כי יש בחינות ומדריגות עליונות שהם למעלה מבחינת הימים והמדות, ששם אין להרע שום שליטה כלל, ושם נאמר "לא יגורך רע וגם חשך לא יחשיך ממך", שמזה נמשך גם למטה שהאדם איך שהוא ומדותיו אינן בשלימות, אף על פי כן אין מגיע הפגם להדעת כל כך, ועל כן יודע בדעתו מאלקותו יתברך ושמלא כל הארץ כבודו. ויודע בידיעת התורה.

העתקת הקטע עם מראה המקום

רק שהעיקר שיהיה לבו ברשותו, שיקשר כל המדות שבלבו לידיעה הזאת ולדעת הזה, וכמבואר מזה הרבה בליקוטי הלכות. וזה "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות", כי אפילו בלילה וחשכות צריכין להאמין מאד שיש שם גם כן חיות אלקותו יתברך, ואותיות התורה הקדושה שמלובש בהם אהבתו וחסדו יתברך, שזה בחינת "בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר". וזה "כי שמחתני ה' בפעלך במעשה ידך ארנן", היינו גם כן כנ"ל לקבל הכל בשמחה ובאהבה, ולא יהיה מחולק במדותיו, שזה בחינת "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" שזה בחינת "כי שמחתני וכו' ארנן", וכמבואר בזוהר הקדוש 'שמחה בצפרא ורננה ברמשא' היינו כנ"ל. וזה "מה גדלו מעשיך ה'" היינו בחינת המדות שבפועל שמלובש בהם אהבתו יתברך, שבכלל הם בחינת הששת ימים כידוע, אבל "מאד עמקו מחשבותיך" היינו בחינת אהבה שבדעת שהוא למעלה מהימים והמדות שזה בחינת קדושת שבת שהוא בחינת עולם המחשבה.

העתקת הקטע עם מראה המקום

ומחמת ששם אין שום שליטה ונגיעה לבחינת הימי רע כלל, על כן דייקא על ידי התנוצצות אור אהבה שבדעת נתבטלין הימי רע לגמרי, ויכולין לדבק גם משם להשם יתברך ולחזור בתשובה כנ"ל. וזה "מאד עמקו מחשבותיך", 'מאד' הוא בחינת סטרא דמותא כנ"ל, כי דייקא על ידי בחינת עומק המחשבה שהוא בחינת אהבה שבדעת, יכולין לעלות אפילו מתוך סטרא דמותא ממש רחמנא ליצלן, ולשוב להשם יתברך ולדבק את עצמו בהדעת והשכל דקדושה שהוא בחינת "מקור חיים שכל בעליו" בחינת 'טועמיה חיים זכו' הנאמר בשבת, וזה "איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים כמו עשב" וכו' היינו בחינת התגברות הימי רע הנ"ל, "להשמדם עדי עד ואתה מרום לעולם ה' כי הנה אויביך ה' כי הנה אויביך יאבדו יתפרדו כל פועלי און" בחינת ביטול הרע, "ותרם כראם קרני" בחינת אותיות בולטות ומצטרפות ומקבלין אור רב מלמעלה, וכן כל המזמור סובב על דרך זה, וזה שמבואר בכתבים "מ'זמור ש'יר ל'יום ה'שבת" ראשי תיבות למש"ה, כי משה ושאר צדיקים גדולים יורדים בכל ערב שבת בכניסת שבת להעלות נשמות הנפולות מעמקי הקליפות רחמנא ליצלן היינו כנ"ל. כי משה הוא בחינת אמת, גם קדושת שבת בחינת 'ישמח משה במתנת חלקו' והוא בחינת הצדיק הגנוז שנאמר בו "וירא את האור כי טוב" -'ליגנוז' שזה בחינת "ותרא אותו כי טוב הוא" ודרשו רז"ל שנתמלא כל הבית אורה "ותצפנהו" וכו'. והוא בחינת אור האהבה שבדעת, כי משה רבינו עליו השלום הוא בחינת הדעת כידוע, ועל ידי האור הזה שמתנוצץ בשבת על ידי זה דייקא יכולין להעלות כל הנשמות הנפולות כנ"ל. ועל כן "מזמור שיר ליום השבת" ראשי תיבות גם כן שלמ"ה שהוא בחינת 'מלך שהשלום שלו' כי על ידי זה זוכין לבחינת שלום רב שיתחברו כל הפכים יחד כמבואר בפנים.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזה "אם תשיב משבת רגליך", כי בחול אז יש שליטה להימי רע לינק מהימי טוב שהם בחינת אותיות התורה בבחינת "רגליה יורדות מות". אבל בשבת עולין הרגלין דקדושה מהם בבחינת אותיות בולטות כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

"עשות חפציך ביום קדשי" כי עיקר החפץ הוא בלב ששם מקור כל המדות והימים שבהם יש אחיזה להימי רע, אבל בשבת ימנע מעשות חפציו ויעסוק רק בחפצי שמים, שיקשר לבו להדעת הקדוש המתנוצץ בשבת בבחינת "מי האיש החפץ חיים" המבואר בפנים, "וקראת לשבת ענג" כי כשאין לבו ברשותו ואינו מקשר הלב להדעת שאז הוא כסיל, בחינת "לא יחפוץ כסיל בתבונה כי אם בהתגלות לבו", אז הוא רחוק מענג וכבוד דקדושה כמו שכתוב (משלי יט): "לא נאוה לכסיל תענוג". ושם (כו): "לא נאוה לכסיל כבוד". אבל בקדושת שבת אז הוא זמן הענג והכבוד בבחינת "ולקדוש ה' מכובד" בחינת "כבוד חכמים ינחלו" ורז"ל דרשו 'כבדהו בכסות נקיה', כי מחמת שאז נתבטלין הימי רע שהם בחינת לבושין חשוכין ושחורין דמחפיין על הימי טוב, והימי טוב הם בחינת לבושין דנהירין, לבושין קדושים שמלובש בהם אהבתו ואלקותו יתברך כמבואר בפנים. על כן בשבת צריכין לשנות המלבושים. וזה "וכבדתו מעשות דרכיך" היינו שלא ילך בדרכי עצמו ואחר שרירות לבו ח"ו בבחינת "והלך בדרכי לבך" (קהלת יא), שזה בחינת "אולת אדם תסלף דרכו", רק יקיים "בכל דרכיך דעהו" שיקשר לבו לדעתו, שעל ידי זה יוכל למצוא את השם יתברך בכל מקום, אפילו בדברים גשמיים ולדבק את עצמו גם משם אליו יתברך, באופן שיהיו כל מעשיו לשם שמים וכמו שאמרו רז"ל, וזהו עיקר כבודו יתברך בבחינת "מלא כל הארץ כבודו". וזה "ממצוא חפציך ודבר דבר", היינו שלא ידבר שום דיבור מחפצי עצמו, רק מחפצי שמים, שעל ידי זה בונה את אותיות התורה ומצרפם לטוב, שזה בחינת (תהלים קג) "עושי דברו לשמוע בקול דברו" 'דעבדין להאי דבר' וכמבואר בפנים. וזה בחינת "ויקהל משה" וכו', ואז ציום על הזהרת שבת והתחיל "אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות" וכו'. היינו בחינת עושי דברו הנ"ל (ויש בזה לבאר עוד ומובן ממילא). וזה בחינת "ממצוא חפציך ודבר דבר", שגם מכל ענייני חפציו יהיו נבנין ונעשין דברי תורה על ידי שאותיות בולטין ומצטרפין על ידי הארת קדושת שבת, רק שבשבת צריכין למנוע גם מזה, שלא לדבר שום דיבור רק מחפצי שמים ממש, ואפילו בקשת צרכיו אסור כמו שדרשו רז"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

וזהו "אז תתענג על ה'" דרשו בזוהר הקדוש 'דא עתיקא'. כי זוכה לבחינת התגלות התורה שבנסתר שהוא בחינת אורייתא דעתיקא, שהוא בחינת התגלות אור אהבה שבדעת, שזה בחינת 'ועתיקא קדישא גלי רצון דיליה' היינו בחינת אהבה ורצון, וזה שדרשו רז"ל 'המענג את השבת נותנין לו כל משאלות לבו שנאמר והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך' כי מאחר שזוכה לקבל אור אהבה שבדעת אז גם כל המדות שבלבו טהורים וקדושים, ואין להרע שום אחיזה בהם, על כן נותנין לו משאלות לבו. וזה גם כן בחינת "והתענגו על רוב שלום", כי על ידי זה נתגלה שלום רב בעולם כמבואר בפנים. וזה "והרכבתיך על במותי ארץ" ודרשו בזוהר הקדוש 'דא חקל תפוחין קדישין' שמרמז על עליית המלכות בבחינת נה"י חג"ת חב"ד. היינו כי הלב הוא בחינת מלכות גם כן כידוע, וצריכין לעלות מדרגא לדרגא עד שיקשר הלב להדעת. וזה שדרשו רז"ל על זה שניצול משעבוד מלכיות, היינו שניצול מאחיזת הימי רע המדות רעות שהם בחינת המלכיות דסטרא אחרא, בחינת היצר הרע שנקרא "מלך זקן וכסיל" בחינת "לא יחפוץ כסיל בתבונה" כנ"ל.

העתקת הקטע עם מראה המקום

"והאכלתיך נחלת יעקב אביך" 'דא זעירא דאנפין' שהוא כלול מוא"ו קצוות, שהם כלל בחינת הימי טוב, שהם המדות טובות שהם כלל התורה, שהיא בחינת זעיר אנפין כידוע, ורז"ל דרשו שזוכה לנחלה בלי מצרים, כי כשהימי רע חופין על הימי טוב אז אי אפשר גם להימי טוב לקבל אור מלמעלה, אבל כשזוכין להתגלות הימי טוב, אז מקבלין הימי טוב אור רב מלמעלה, היינו שנמשך עליהם אור האהבה שבדעת שהוא בחינת נחלה בלי מצרים, כי היא למעלה מהזמן והמדות ואינה מלובשת בשום לבוש כלל, היינו שזוכה לבחינה גדולה כל כך, עד שבחינת האהבה שבמדות שלו שהוא בחינת זעיר אנפין יהיה בחינת אהבה שבדעת, בחינת למעלה מהזמן, בחינת נחלה בלי מצרים נגד שאר המדריגות וכמבואר בפנים. וזה "כי פי ה' דיבר" היינו בחינת שלימות הדיבור דקדושה שנמשך בשבת, בבחינת "עושי דברו" 'דעבדין להאי דבר' "לשמוע בקול דברו" 'זכיין למשמע קלין מלעילא' כמבואר בפנים וכנ"ל. גם כי זה בחינת "כי שפתי כהן ישמרו דעת" שעל ידי הרב האמת נתגלה בחינת אהבה שבדעת וכו', ומכל שכן שעל ידי בחינת דיבורי השם יתברך בעצמו בחינת "כי פי ה' דיבר" שזה בחינת קדושת שבת כנ"ל בשם הזוהר הקדוש, בוודאי נתגלה אור אהבה שבדעת בבחינת "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה":

העתקת הקטע עם מראה המקום